Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its distinctiveness: it fuses halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav's way on siman ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם (who is fit to write tefilin and from whom to buy them). In the Rav, the siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים), in which the Alter Rebbe unfolds: those disqualified from writing (עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר, מָסוֹר — כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה), the גֵּר שֶׁחָזַר מֵחֲמַת יִרְאָה, all the תִּקּוּן of their making ; תְּפִלִּין שֶׁל מִין (burning and גְּנִיזָה), those נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי ; buying from the מֻמְחֶה, the בְּדִיקָה (checking the קְצִיצוֹת) and the presumption of kashrut (חֲזָקָה).
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe's own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.39), followed by our English translation. The siman contains eleven seifim (י״א סְעִיפִים).
סעיף א מִי פָּסוּל לִכְתֹּב — עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר וּמָסוֹר ; כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה.
מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם וּבוֹ י״א סְעִיפִים:תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן עֶבֶד כְּנַעֲנִי, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ קָטָן אֲפִלּוּ הוּא בֶּן י״ג שָׁנִים אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת, וַעֲדַיִן אֵינוֹ בֶּן י״ח שָׁנָה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר מִן הַסְּתָם הֵבִיא כְּבָר ב׳ שְׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁכְּתָבָן נָכְרִי, אוֹ כּוּתִי אֲפִלּוּ כְּתָבָן בְּפֵרוּשׁ לִשְׁמָן, אוֹ כְּתָבָן יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ לַעֲבֵרָה אַחַת אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ לְתֵאָבוֹן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו הֶתֵּר וְאִסּוּר וּמֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְאוֹכֵל אֶת הָאִסּוּר, אוֹ שֶׁכְּתָבָן מָסוֹר אֲפִלּוּ הוּא מָסוֹר לְתֵאָבוֹן — פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם״ — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמֻּזְהָר עָלֶיהָ וּמַאֲמִין בָּהּ — יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה — אֵינוֹ בִּכְתִיבָה, וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְנָכְרִי אֵינָן מֻזְהָרִין עַל קְשִׁירָה, וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת — אֵינוֹ מֻזְהָר עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה (וְגַם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין הָאַזְהָרָה אֶלָּא עַל אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שמג). וּמוּמָר וּמָסוֹר — אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻזְהָרִין עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁפָּרְקוּ עֹל בְּוַדַּאי אֵינָם מַאֲמִינִים בְּמִצְוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפְּסוּל הַמּוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ, וְהַמָּסוֹר — הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶם חֲכָמִים לַעֲשׂוֹתָם כְּנָכְרִים הוֹאִיל וּפָרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל מִצְוָה. אֲבָל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן — פָּסוּל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אֶלָּא מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא — הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ב. וְכֵן אִם הוּא מוּמָר לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ לְדָבָר אֶחָד לְבַד — הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס — פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּקְשִׁירָה. וְהוּא שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנִיחָן לְתֵאָבוֹן כְּגוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר עֲסָקָיו — כָּשֵׁר לִכְתֹּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לַהֲנִיחָן, כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁכָּשֵׁר לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי מֻזְהָר הוּא עַל הַתְּפִלִּין וּמַאֲמִין בְּמִצְוָתָן, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲנִיחָן מֵחֲמַת אָנְסוֹ:
Who is פָּסוּל to write. Tefilin written by an עֶבֶד כְּנַעֲנִי, a אִשָּׁה, a קָטָן (even בֶּן י״ג as long as it is not certain he has produced two hairs and he is not yet eighteen), a נָכְרִי, a כּוּתִי (even written explicitly לִשְׁמָן), a יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה even לְתֵאָבוֹן — or even a מוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת who simply does not care (he leaves the permitted and eats the forbidden), or a מָסוֹר even לְתֵאָבוֹן — are פְּסוּלִין. For it is said « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » : כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה (who is enjoined and believes in it) יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, and כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה. The עבד, the אשה and the נכרי are not מֻזְהָרִין on the קְשִׁירָה ; the קָטָן, though bound מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים to be educated, is not obligated מִן הַתּוֹרָה. The מוּמָר and the מָסוֹר, though enjoined, have פָּרְקוּ עֹל and no longer believe. A י״א holds that the disqualification of the מומר לעברה אחת and the מוסר is מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; but a מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה even לְתֵאָבוֹן, or a מומר לע״ז or a מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, or a מומר לְהַכְעִיס even in one matter — is כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו (יורה דעה סימן ב). And one who does not don tefilin — even without לְהַכְעִיס — is פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה if he abstains because he does not care ; but one who abstains לְתֵאָבוֹן (busy with his affairs), or under duress (his left hand severed), remains כָּשֵׁר לִכְתֹּב, for he is still מֻזְהָר and מַאֲמִין.
סעיף ב גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה — יֵשׁ מַכְשִׁירִים וְיֵשׁ פּוֹסְלִים ; וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה.
גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה וְכוֹתֵב תְּפִלִּין לִשְׁמָן — יֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּצִנְעָא וְאֵינוֹ מֵנִיחַ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם בְּשֶׁל תּוֹרָה:
The גֵּר who returned out of fear. A גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה who writes tefilin לִשְׁמָן — יֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים, since he is not בִּקְשִׁירָה : he could don tefilin בְּצִנְעָא and does not. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם בְּשֶׁל תּוֹרָה — in a Torah matter one follows the stricter view.
סעיף ג כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן ; אֲבָל לְעַבְּדָן כָּשֵׁר.
כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן, כְּשֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַתְּפִלִּין, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת חִפּוּי הַבָּתִּים אוֹ לְתָפְרָן. אֲבָל לְעַבְּדָן — כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נָכְרִי אִם מְעַבֵּד לִשְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. וְאִם אֶחָד מֵהַפְּסוּלִין חִפָּן בַּבָּתִּים אוֹ תְּפָרָן — פְּסוּלִים מִפְּנֵי הַשִּׁי״ן שֶׁל שֵׁם שֶׁבַּבָּתִּים שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁהוּא בִּכְלַל חִפּוּי וּתְפִירָה. אֲבָל אִם גָּרַר דֶּבֶק שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת אוֹ עָשָׂה שְׁאָר תִּקּוּן — כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד. וְהוּא הַדִּין אִם תָּפַר סֵפֶר תּוֹרָה:
All the תִּקּוּן of their making. כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן when he acts on the body of the tefilin (חִפּוּי הַבָּתִּים, sewing). But for לְעַבְּדָן (tanning) he is כָּשֵׁר — even a נָכְרִי who tans לִשְׁמוֹ, as in סימן לב. If one of the פְּסוּלִין covered the בָּתִּים or sewed them — פְּסוּלִים, because of the שי״ן שֶׁל שֵׁם. But if he scraped glue between letters or made another תִּקּוּן — כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד ; and the same if he sewed a סֵפֶר תּוֹרָה.
סעיף ד תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה.
תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין, דְּהַיְנוּ הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין — לַעֲבוֹדָה זָרָה:
Written by a מִין. Tefilin שֶׁכְּתָבָן מִין (one devoted to idolatry) — יִשָּׂרְפוּ, for סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין — לַעֲבוֹדָה זָרָה.
סעיף ה נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק ; אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק.
נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָן, אֲבָל אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק:
Found with a מִין. נִמְצְאוּ בְּיַד מִין and it is unknown who wrote them — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק, lest he wrote them ; but אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק — one does not burn on a mere doubt.
סעיף ו נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים, שֶׁסְּתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי וְאֵין יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ לְהַמַּחֲמִירִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד נָכְרִי וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רפא, לְפִי שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא כְּתָבוֹ לְעַצְמוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, אֲבָל תְּפִלִּין אֵין דַּרְכָּן לְכָתְבָן, וּבְוַדַּאי בָּאוּ לְיָדוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמִין דִּלְעֵיל בְּסָעִיף ה, שֶׁהַמִּין הוּא יוֹדֵעַ לִכְתֹּב, וְיֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵרַע מִקְרֶה שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶן, אֲבָל סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְכָתַב סֵפֶר תּוֹרָה כְּדֵי לְהִתְלַמֵּד בְּתוֹכָהּ, אֲבָל אֵין לָחֹש כָּל־כָּךְ שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְאֵרַע שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין, שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶם:
Found with a נָכְרִי. נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי and it is unknown who wrote them — כְּשֵׁרִים, even according to those strict with a סֵפֶר תּוֹרָה found with a נכרי (יורה דעה סימן רפא). For with a ספר תורה we fear שֶׁמָּא he wrote it לְעַצְמוֹ to learn from, but tefilin are not their manner to write, and בְּוַדַּאי they came מִיִּשְׂרָאֵל. It is unlike the מִין of the previous seif : סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
סעיף ז אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם.
אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם הַרְבֵּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן. אֲבָל מְחֻיָּבִים לִקְנוֹתָן מֵהֶם מְעַט יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶן, שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בָּהֶן. וְלֹא יֹאמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּמְכְּרֵם בְּדָבָר מוּעָט מְאֹד, פֶּן יִכְעֹס הַנָּכְרִי וְיַשְׁלִיכֵם לְאִבּוּד:
Not to buy above their value. אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי for much more than their worth, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן. But one is מְחֻיָּב to redeem them a little above their value, שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בָּהֶן ; and one does not tell the נכרי to sell them for next to nothing, פֶּן יִכְעֹס וְיַשְׁלִיכֵם לְאִבּוּד.
סעיף ח אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה הַבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת.
אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, אֲבָל לֹא מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְבָדְקָן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן, מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח הוּא לוֹ לְהָסִיר הַתְּפִירָה וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן:
Only from the מֻמְחֶה. אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, but not from one who is not an expert — even if he offers to check them — שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן, for it is a bother to undo the stitching and re-sew.
סעיף ט לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק ; מִמֵּאָה קְצִיצוֹת דַּי שָׁלֹשׁ ; צְבָתִים צְבָתִים.
לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. וְאֵין לָחֹש שֶׁמָּא עִבְּדָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בְּקִיאִים בָּזֶה. וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק כֻּלָּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת — דַּי שֶׁיִּבְדֹּק שָׁלֹשׁ קְצִיצוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אִם מְצָאָן כְּשֵׁרוֹת — הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרוֹת, וְאֵין הַשְּׁאָר צְרִיכִין בְּדִיקָה. וְאִם לָקַח צְבָתִים צְבָתִים — חֶזְקָתָן שֶׁמִּסּוֹפְרִים הַרְבֵּה הֵם לוֹקְחִים, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִבְדֹּק מִכָּל צֶבֶת שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ:
Sampling בְּדִיקָה. If he bought מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — he בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. One need not check them all : even מֵאָה קְצִיצוֹת — it suffices to check שָׁלֹשׁ, two of the head and one of the hand, or the reverse ; if found כְּשֵׁרוֹת, הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ and all are כְּשֵׁרוֹת. If he bought צְבָתִים צְבָתִים (in bundles), their חֶזְקָה is that they come from many סוֹפְרִים — so he must check in each צֶבֶת three.
סעיף י הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין.
הַמּוֹכֵר תְּפִלִּין וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, שֶׁחֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁלֹּא הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
The seller is נֶאֱמָן. The seller who says they were of a אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, for עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, and no בְּדִיקָה is needed, שֶׁחֲזָקָה עַל חָבֵר that he did not let out of his hand דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן.
סעיף יא תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם ; וְלִפְרָקִים פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים.
תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם מִן הַדִּין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ נִקְּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן לְבָדְקָן, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְקַלְקְלִים מִן הַזֵּעָה. וְאִם אֵין מְנִיחָן אֶלָּא לִפְרָקִים — צְרִיכִין בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא נִתְעַפְּשׁוּ. וְכֵן אִם נִקְרַע הַחִפּוּי — צְרִיכִין בְּדִיקָה. וְכֵן אִם נִשְׁרוּ בַּמַּיִם. וְאִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְבָדְקָן וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן — יְנִיחֵן כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
בְּדִיקָה over time. Tefilin שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם מִן הַדִּין, for as long as their חִפּוּי is intact הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן. Still it is נָכוֹן לְבָדְקָן, since they spoil מִן הַזֵּעָה. If he wears them only לִפְרָקִים — בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים ; if the חִפּוּי tore, or they soaked in water — בְּדִיקָה. And if he has no one who can check and re-sew them — יְנִיחֵן בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ט (Kehot edition, eleven seifim / י״א סְעִיפִים). English translation: DAAT. No passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — כְּשֵׁרוּת הַכּוֹתֵב, לִשְׁמָהּ, וְהַקְּנִיָּה מִן הַמֻּמְחֶה
The yesod: the scribe's fitness, לשמה, and buying from the מומחה
The Alter Rebbe's reading of this siman unfolds in three movements. First the fitness of the כּוֹתֵב: the דְּרָשָׁה « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה — excludes עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר and מָסוֹר. Then the invalidating intent: תְּפִלִּין שֶׁל מִין are burnt (סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה), and doubt (נִמְצְאוּ בְּיַד מִין) leads to גְּנִיזָה, never to burning. Finally buying and בְּדִיקָה: one buys only from a מֻמְחֶה בָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, and the logic of רֹב / חֲזָקָה (מֵאָה קְצִיצוֹת — שָׁלֹשׁ, הֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת) grounds the presumption of kashrut.
כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה
The scribe's fitness — the דרשה of the קשירה
The yesod. The verse « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » binds writing to the קְשִׁירָה: only one who is מֻזְהָר on the mitzva and מַאֲמִין in it is fit to write.
The consequence. עֶבֶד, אִשָּׁה, נָכְרִי (not מֻזְהָרִים), קָטָן (not obligated מִן הַתּוֹרָה), מוּמָר and מָסוֹר (who פָּרְקוּ עֹל) are פְּסוּלִין — a מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה is כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו.
מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל — שְׂרֵפָה וּגְנִיזָה
Invalidating intent — burning and גניזה
The principle. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין are יִשָּׂרְפוּ, for סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה — the writing is שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, turned toward the idol.
The nuance. Found בְּיַד מִין without knowing who wrote them — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק (אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק) ; found בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים, for סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
הַקְּנִיָּה מִן הַמֻּמְחֶה, בְּדִיקָה וְחֶזְקָה
Buying, בדיקה and חזקה
The principle. One buys only from a מֻמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; otherwise בְּדִיקָה — of מֵאָה קְצִיצוֹת one checks שָׁלֹשׁ.
The חזקה. If כְּשֵׁרוֹת, הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ and the rest is כָּשֵׁר without בְּדִיקָה ; in bundles (צְבָתִים), check in each צֶבֶת. Tefilin שֶׁהֻחְזְקוּ need no further בְּדִיקָה — except לִפְרָקִים.
Referral to study. The reach of the yesod set here — the fitness of the כּוֹתֵב, the מַחֲשֶׁבֶת לִשְׁמָהּ and the logic of the חֲזָקָה — touches both conduct (acquiring one's tefilin only from a trustworthy מוּמְחֶה sofer) and the Chabad sensibility on the קְדֻשָּׁה of tefilin and the לִשְׁמָהּ. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav's text, without citing a chapter or a precise formulation, and without adding anything invented to the spiritual meaning. For in-depth study of this dimension — and for personal conduct on the choice of sofer and the בְּדִיקָה — study with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe's psak
A comparison of the Alter Rebbe's way with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman ל״ט. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it exposes the Rav's own sensibility as it emerges from his text (§1, eleven seifim). The Rav makes explicit the טעם and the weight of the psak where the Mechaber merely states it.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe's way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מי כשר לכתוב (כל שישנו בקשירה) | או״ח ל״ט:א — עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר וּמָסוֹר — פְּסוּלִין ; כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה. | — | מ״ב ל״ט / גיטין מ״ה ע״ב · מנחות מ״ב ע״ב — דְּרָשַׁת « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » ; מוּמָר לְתֵאָבוֹן וּלְהַכְעִיס. | The Alter Rebbe's way — הַכֹּל תָּלוּי בַּקְּשִׁירָה (מֻזְהָר וּמַאֲמִין) ; מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו ; הַנִּמְנָע לְתֵאָבוֹן אוֹ מֵאֹנֶס — כָּשֵׁר לִכְתֹּב (סעיף א). |
| תפילין של מין ונמצאו ביד מין/נכרי | או״ח ל״ט:ד-ו — שֶׁכְּתָבָן מִין יִשָּׂרְפוּ ; נִמְצְאוּ בְּיַד מִין יִגָּנְזוּ ; בְּיַד נָכְרִי כְּשֵׁרִים. | — | מ״ב ל״ט / יורה דעה רפ״א — חִלּוּק בֵּין סֵפֶר תּוֹרָה לִתְפִלִּין בְּיַד נָכְרִי ; מַחֲשֶׁבֶת מִין. | The Alter Rebbe's way — סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה — יִשָּׂרְפוּ ; מִסָּפֵק יִגָּנְזוּ וְאֵין שׂוֹרְפִין ; סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב — כְּשֵׁרִים (סעיף ד-ו). |
| קנייה מן המומחה ובדיקה וחזקה | או״ח ל״ט:ח-ט — אֵין לוֹקְחִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה ; מֵאָה קְצִיצוֹת — בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ ; צְבָתִים צְבָתִים. | — | מ״ב ל״ט — בָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; רֹב / חֲזָקָה בַּבְּדִיקָה ; הוּחְזַק בְּכַשְׁרוּת. | The Alter Rebbe's way — שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן ; הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת ; שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם, וְלִפְרָקִים פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים (סעיף ח-ט, יא). |
Table drawn from the Mechaber's text (Orah Haim ל״ט, ten seifim / י׳ סְעִיפִים, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilchot Tefilin א, Rosh, Orḥot Ḥaim, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halacha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim ; Talmud Gittin מ״ה ע״ב, Menachot מ״ב ע״ב, Eruvin י״ג ע״א). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav's way on this siman
Three orientations that characterise the Alter Rebbe's sensibility on this siman — beyond the mere application of the rule. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav's reading → practical consequence. Each line rests on the actual text of the Rav (§1).
קו א — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה
The scribe's fitness bound to the קשירה
Principle of the siman: who is כָּשֵׁר and who is פָּסוּל לִכְתֹּב (seif א-ב).
The Rav's reading: the sole criterion is being מֻזְהָר וּמַאֲמִין ; a מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה is כְּנָכְרִי, but one who abstains לְתֵאָבוֹן or מֵאֹנֶס remains כָּשֵׁר.
Practical consequence: the sofer must be a שׁוֹמֵר מִצְוֹת Jew ; one does not rely on the writing of a מומר.
קו ב — לִשְׁמָהּ וּמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל
לשמה and invalidating intent
Principle of the siman: תְּפִלִּין שֶׁל מִין and the doubt over the כּוֹתֵב (seif ד-ו).
The Rav's reading: the Rav distinguishes burning (וַדַּאי מִין — מַחֲשֶׁבֶת ע״ז) from גְּנִיזָה (סָפֵק) ; one does not burn on doubt.
Practical consequence: tefilin of certain idolatrous origin — burning ; of doubtful origin — גְּנִיזָה ; found with a נכרי — כְּשֵׁרוֹת.
קו ג — הַקְּנִיָּה, הַבְּדִיקָה וְהַחֲזָקָה
Buying, בדיקה and חזקה
Principle of the siman: מִן הַמֻּמְחֶה, the בְּדִיקָה and בְּדִיקָה לְעוֹלָם (seif ח-ט, י-יא).
The Rav's reading: the logic of רֹב / חֲזָקָה — מֵאָה קְצִיצוֹת, שָׁלֹשׁ ; הֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת ; עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין.
Practical consequence: buy from a certified sofer ; tefilin שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת are checked only לִפְרָקִים (פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים) ; rely on the Rav in practice. See also סימן לב on writing and עִבּוּד לִשְׁמָן.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Practical Chabad conduct
Points of conduct that flow directly from siman ל״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of cases (the choice of sofer, the בְּדִיקָה, doubtful origin).
For the Chabad Chassid — Siman ל״ט (מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם)
- ① From whom to buy. Acquire your tefilin only from a מֻמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת — a שׁוֹמֵר מִצְוֹת Jewish sofer who writes לִשְׁמָהּ ; not from a non-expert, שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן. Basis: SA HaRav ל״ט seif א, ח.
- ② The בדיקה. Bought מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; מֵאָה קְצִיצוֹת — שָׁלֹשׁ ; if כְּשֵׁרוֹת, הֻחְזַק and the rest is כָּשֵׁר. Basis: SA HaRav ל״ט seif ט.
- ③ Doubtful origin. Tefilin found / from the market: בְּיַד מִין — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק ; בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים (סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב). Basis: SA HaRav ל״ט seif ה-ו.
- ④ תפילין של מין. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין (אָדוּק לע״ז) — יִשָּׂרְפוּ (סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה) ; one does not burn on doubt. Basis: SA HaRav ל״ט seif ד-ה.
- ⑤ Buying from a נכרי. אֵין לוֹקְחִין … יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם (שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן) ; but a little more שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ. Basis: SA HaRav ל״ט seif ז.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman ל״ט (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the choice of sofer, the בְּדִיקָה, tefilin of doubtful origin — consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.