למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן מ״ד — אִסּוּר שֵׁנָה בִּתְפִלִּין. הסימן כולל אצל הרב שְׁנֵי סְעִיפִים: בראשון פורש אדמו״ר הזקן את אִסּוּר הַשֵּׁנָה בַּתְּפִלִּין כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ — אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי — שֶׁגְּנַאי הוּא שֶׁיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין ; אֶת הֶתֵּר הַסוּדָר כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה (שְׁנַת עֲרַאי, רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו) ; שֶׁכְּרוּכִין בְּיָדוֹ מֻתָּר אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע, וְאִלּוּ הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ בְּלֹא כְּרִיכָה אָסוּר ; וְשֶׁבְּנַרְתִּיקָן מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן לְדִבְרֵי הַכֹּל. הסעיף השני מביא את מנהג התענית כשנופלים התפילין — או ספר תורה — לארץ.
שולחן ערוך הרב — סימן מ״ד — אִסּוּר שֵׁנָה בִּתְפִלִּין
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן מ״ד — אִסּוּר שֵׁנָה בִּתְפִלִּין — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.44), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל שְׁנֵי סְעִיפִים.
סעיף א כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ אָסוּר לִישֹׁן אֲפִלוּ עֲרַאַי ; סוּדָר וְאֵין אִשָּׁה — עֲרַאַי ; כְּרוּכִין בְיָדוֹ — קֶבַע ; בְנַרְתִּיקָן — לְדִבְרֵי הַכֹּל.
אִסּוּר שֵׁנָה בִּתְפִלִּין וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:כָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ — אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶן אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי הוּא לַתְּפִלִּין שֶׁיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין. וְאִם פָּרַס סוּדָר עֲלֵיהֶן וְאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה — יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת עֲרַאי, אֲבָל לֹא שְׁנַת קֶבַע, שֶׁמָּא יָפִיחַ בָּהֶן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא יֵרָדֵם בַּשֵּׁנָה וְיִישַׁן שְׁנַת קֶבַע? יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן. וְאֵין בַּשֵּׁנָה מִשּׁוּם הֶסַּח הַדַּעַת, לְפִי שֶׁהֶסַּח הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁעוֹמֵד בִּשְׂחוֹק אוֹ קַלּוּת רֹאשׁ (אוֹ שֶׁמַּטְרִיד דַּעְתּוֹ בְּצָרְכֵי הַגּוּף הַרְבֵּה) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כח, וּכְשֶׁיָּשֵׁן הוּא שׁוֹכֵחַ כָּל הַבְלֵי עוֹלָם. אֲבָל אִם יֵשׁ אִשָּׁה עִמּוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִישַׁן בָּהֶם כְּלָל, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִישַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. אֲבָל אִם אֵינָן בְּרֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹ אֶלָּא כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — מֻתָּר לִישֹׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע. וְיֵשׁ אוֹסְרִין לִישֹׁן שְׁנַת קֶבַע אֵצֶל הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּפְרֹס סוּדָר עֲלֵיהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָפִיחַ. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לַהֲפָחָה אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עָלָיו שֶׁהֵן צְרִיכִין גּוּף נָקִי. וְאִם אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְאֵינָן כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי שֶׁמָּא יִפְּלוּ מִיָּדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹחֲזָן בְּלֹא נַרְתִּיקָן, אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּנַרְתִּיקָן — מֻתָּר אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁאֵין לָחֹש כָּל־כָּךְ אִם יִפְּלוּ, וְגַם אֵין לָחֹש כְּלָל לַהֲפָחָה אַף לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:
אֵיךְ יִנְהַג בַּשֵּׁנָה עִם תְּפִלִּין. כָּל זְמַן שֶׁהַתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ — אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶן אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, שֶׁגְּנַאי הוּא לַתְּפִלִּין שֶׁיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין. פָּרַס סוּדָר וְאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה — יָשֵׁן שְׁנַת עֲרַאי אֲבָל לֹא שְׁנַת קֶבַע, שֶׁמָּא יָפִיחַ ; וְכֵיצַד? יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב. וְאֵין בַּשֵּׁנָה מִשּׁוּם הֶסַּח הַדַּעַת, שֶׁהֶסַּח הַדַּעַת הוּא בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ (כְּמוֹ בְּסִימָן כח), וּבַשֵּׁנָה שׁוֹכֵחַ הַבְלֵי עוֹלָם. אֲבָל אִשָּׁה עִמּוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִישַׁן בָּהֶם כְּלָל, שֶׁמָּא יְשַׁמֵּשׁ. כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — מֻתָּר אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע. וְיֵשׁ אוֹסְרִין קֶבַע אֵצֶל הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּפְרֹס סוּדָר, וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לַהֲפָחָה אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עָלָיו הַצְּרִיכִין גּוּף נָקִי. אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְאֵינָן כְּרוּכִין — אָסוּר אֲפִלּוּ עֲרַאי, שֶׁמָּא יִפְּלוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלֹא נַרְתִּיקָן, אֲבָל בְּנַרְתִּיקָן — מֻתָּר אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל.
סעיף ב נָהֲגוּ לְהִתְעַנוּת כְּשֶׁנוֹפֵל תְפִלִּין מִיָדוֹ עַל הָאָרֶץ בְלֹא נַרְתִּיקָן ; וְהוּא הַדִּין סֵפֶר תוֹרָה אֲפִלוּ בְנַרְתִּיקוֹ.
נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְהִתְעַנּוֹת כְּשֶׁנּוֹפֵל תְּפִלִּין מִיָּדוֹ עַל הָאָרֶץ בְּלֹא נַרְתִּיקָן. וְהוּא הַדִּין אִם נָפַל סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִלּוּ בְּנַרְתִּיקוֹ:
תַּעֲנִית בִּנְפִילַת תְּפִלִּין. נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְהִתְעַנּוֹת כְּשֶׁנּוֹפֵל תְּפִלִּין מִיָּדוֹ עַל הָאָרֶץ בְּלֹא נַרְתִּיקָן ; וְהוּא הַדִּין אִם נָפַל סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִלּוּ בְּנַרְתִּיקוֹ.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim מ״ד (מהדורת קה״ת, שְׁנֵי סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — כְּבוֹד הַתְּפִלִּין וְאִסּוּר שֵׁנָה בָּהֶן
היסוד: קדושת התפילין ואיסור השינה בהן
קריאת אדמו״ר הזקן על סימן זה בשלושה מהלכים. תחילה קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין וּכְבוֹדָן: הַיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין — גְּנַאי, וּמִכָּאן הָאִסּוּר אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי. אַחַר כָּךְ מַדְרֵגוֹת הַהֶפְסֵק: סוּדָר מַתִּיר שְׁנַת עֲרַאי (רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו), כְּרוּכִין בְּיָדוֹ מַתִּיר אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע, וּבְנַרְתִּיק הַכֹּל מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל. וּלְבַסּוֹף גּוֹרֵם הָאִשָּׁה עִמּוֹ: אִם הִיא עִמּוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִישַׁן כְּלָל, שֶׁמָּא יְשַׁמֵּשׁ.
אִסּוּר שֵׁנָה בַתְּפִלִּין וְהַגְּנַאַי
קדושת התפילין ואיסור הגְּנַאי
היסוד. הַתְּפִלִּין תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה ; הַיָּשֵׁן בָּהֶם עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ וְהֵן מְגֻלִּין — גְּנַאי, וּמִכָּאן הָאִסּוּר לִישֹׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי.
התוצאה. חֲשַׁשׁ כָּפוּל בַּשֵּׁנָה עֲמֻקָּה — הַהֲפָחָה וְרִפְיוֹן הַגּוּף נָקִי — עוֹמֵד בִּיסוֹד כָּל הַסִּימָן. לְעִנְיַן הַגּוּף נָקִי וּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין עַיֵּן סימן 40 וְסימן 38.
מַדְרֵגוֹת הַהֶפְסֵק — סוּדָר, כְּרוּכִין, נַרְתִיק
מדרגות ההפסק — סוּדָר, כְּרוּכִין, נַרְתִּיק
העיקרון. הַסִּימָן מְדָרֵג אֶת הַהֶתֵּר לְפִי מַדְרֵגַת הַהֶפְסֵק: עַל הָרֹאשׁ/הַזְּרוֹעַ — אָסוּר אֲפִלּוּ עֲרַאי ; עִם סוּדָר (וּבְאֵין אִשָּׁה) — עֲרַאי מֻתָּר, רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו ; כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — אֲפִלּוּ קֶבַע ; בְּנַרְתִּיקָן — אֲפִלּוּ קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל.
ההרחבה. הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ בְּלֹא כְּרִיכָה — אָסוּר (שֶׁמָּא יִפְּלוּ). קַו הַגְּבוּל אֵינוֹ הַמָּקוֹם לְבַדּוֹ, אֶלָּא מַדְרֵגַת הַהֲגָנָה וַחֲשַׁשׁ הַנְּפִילָה אוֹ הַהֲפָחָה.
אִשָּׁה עִמֹּ וַחֲשַׁשׁ קֶרִי
האשה עמו וחשש הקרי
העיקרון. אִם אִשָּׁה עִמּוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִישַׁן כְּלָל בַּתְּפִלִּין, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִישַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.
ההנהגה. הַשֵּׁנָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ אֵינָהּ הֶסַּח הַדַּעַת (שֶׁהֶסַּח הַדַּעַת הוּא שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, עַיֵּן סימן כח) ; אֲבָל הָאִשָּׁה עִמּוֹ מְעוֹרֶרֶת חֲשַׁשׁ שִׁכְחָה וְתַשְׁמִישׁ — וּמִכָּאן אִסּוּר גָּמוּר, אַף עִם סוּדָר.
הפניה ללימוד. משקל היסוד שהונח כאן — הכָּבוֹד לתַשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, מַדְרֵגוֹת הַהֶפְסֵק (סוּדָר, כְּרוּכִין, נַרְתִּיק) וגורם האִשָּׁה עִמּוֹ — נוגע גם בהנהגה (מתי וכיצד ישן, מה מגן) וגם ברגישות חב״ד על הקְדֻשָּׁה שסביב המצווה. דף זה מציג זאת ברמת העיקרון המתועד בטקסט של הרב, בלי לצטט נוסח מדויק, ובלי להוסיף דבר מומצא במשמעות הרוחנית. ללימוד מעמיק של ממד זה — ולהנהגה אישית בשינה, בסוּדָר ובנַרְתִּיק — יש ללמוד עם רב של חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א (רמ״א) והמשנה ברורה (משנה ברורה) בנקודות המפתח של סימן מ״ד. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מובלטת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, שְׁנֵי סְעִיפִים). הרב מפרש את הטעם ואת הפרט במקום שהמחבר מסתפק באמירה.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| שינה בתפילין ואיסור אפילו עראי | או״ח מ״ד — כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ אָסוּר לִישֹׁן אֲפִלוּ שְׁנַת עֲרַאַי, מִשּׁוּם גְּנַאַי. | — | מ״ב מ״ד / סוכה כ״ו ע״א — שְׁנַת עֲרַאַי וּשְׁנַת קֶבַע. | דרך אדמו״ר הזקן — כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ אָסוּר לִישֹׁן אֲפִלוּ עֲרַאַי, שֶׁגְּנַאַי הוּא (סעיף א). |
| סודר, ראשו בין ברכיו וכרוכין בידו | או״ח מ״ד — פָּרַס סוּדָר וְאֵין עִמוֹ אִשָּׁה — עֲרַאַי ; כְּרוּכִין בְיָדוֹ — אֲפִלוּ קֶבַע. | — | מ״ב מ״ד — רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו ; שֶׁמָּא יָפִיחַ. | דרך אדמו״ר הזקן — אִם פָּרַס סוּדָר וְאֵין עִמוֹ אִשָּׁה — עֲרַאַי ; כְּרוּכִין בְיָדוֹ — אֲפִלוּ קֶבַע (סעיף א). |
| אחיזה ביד ונרתק | או״ח מ״ד — אוֹחֲזָן בְיָדוֹ וְאֵינָן כְּרוּכִין — אָסוּר אֲפִלוּ עֲרַאַי. | רמ״א מ״ד — בְנַרְתִּיקָן מֶּתָּר בְכָל עִנְיָן. | מ״ב מ״ד — בְנַרְתִּיקָן שְׁנַת קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל. | דרך אדמו״ר הזקן — אוֹחֲזָן בְלֹא נַרְתִּיקָן — אָסוּר ; בְנַרְתִּיקָן — מֶּתָּר אֲפִלוּ קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל (סעיף א). |
| מנהג תענית בנפילת תפילין | — | — | מ״ב מ״ד — נָהֲגוּ לְהִתְעַנוּת בִנְפִילַת תְפִלִּין ; וְכֵן סֵפֶר תוֹרָה. | דרך אדמו״ר הזקן — נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְהִתְעַנוּת כְּשֶׁנוֹפֵל תְפִלִּין בְלֹא נַרְתִּיקָן ; וְהוּא הַדִּין סֵפֶר תוֹרָה אֲפִלוּ בְנַרְתִּיקוֹ (סעיף ב). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים מ״ד, מקור ספריא) ומנושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילין ד, רא״ש, בעל העיטור, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד סוכה כ״ו ע״א). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (שְׁנֵי סְעִיפִים) המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים נותרו « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל אחת בנויה: עיקרון הסימן → קריאת הרב → תוצאה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1–§2).
קו א — אִסּוּר שֵׁנָה וְהַגְּנַאַי
איסור השינה והגְּנַאי
עיקרון הסימן: אָסוּר לִישֹׁן בַּתְּפִלִּין עַל הָרֹאשׁ/הַזְּרוֹעַ אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי (סעיף א).
קריאת הרב: גְּנַאי הוּא שֶׁיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין ; שְׁנַת קֶבַע מוֹסִיפָה חֲשַׁשׁ הֲפָחָה וְרִפְיוֹן גּוּף נָקִי.
תוצאה מעשית: לֹא לְהִתְנַמְנֵם בַּתְּפִלִּין ; לַחֲלֹץ אוֹ לְהָגֵן עֲלֵיהֶן קֹדֶם הַשֵּׁנָה.
קו ב — סוּדָר וְרֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו
הסוּדָר וראשו בין ברכיו
עיקרון הסימן: עִם סוּדָר וּבְאֵין אִשָּׁה — שְׁנַת עֲרַאי מֻתֶּרֶת (סעיף א).
קריאת הרב: כֵּיצַד? רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו, יוֹשֵׁב — שֶׁלֹּא יֵרָדֵם בִּשְׁנַת קֶבַע (שֶׁמָּא יָפִיחַ).
תוצאה מעשית: תְּנוּמָה קְצָרָה, יוֹשֵׁב, רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו, סוּדָר פָּרוּס — לְעוֹלָם לֹא שְׁנַת קֶבַע.
קו ג — כְּרוּכִין בְיָדוֹ וְנַרְתִיק
כְּרוּכִין בְּיָדוֹ והנַרְתִּיק
עיקרון הסימן: כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע ; אֲחוּזִין בְּלֹא כְּרִיכָה — אָסוּר (סעיף א).
קריאת הרב: בְּנַרְתִּיקָן — מֻתָּר אֲפִלּוּ קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל ; הַנַּרְתִּיק מְסַלֵּק חֲשַׁשׁ נְפִילָה וַהֲפָחָה.
תוצאה מעשית: לִתְנוּמָה — לִשְׁמֹר אֶת הַתְּפִלִּין כְּרוּכִין בְּיָדוֹ אוֹ בְּנַרְתִּיקָן ; וְהַסָּעִיף הַשֵּׁנִי מוֹסִיף אֶת מִנְהַג הַתַּעֲנִית בִּנְפִילָתָן בְּלֹא נַרְתִּיקָן.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן מ״ד ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, בהפניה לרב לפרטי המקרים (השינה, הסוּדָר, הנַרְתִּיק, הנפילה).
לחסיד חב״ד — סימן מ״ד (אִסּוּר שֵׁנָה בִּתְפִלִּין)
- ① שינה בתפילין. כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶן אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, שֶׁגְּנַאי הוּא שֶׁהֵן מְגֻלִּין. יסוד: שוע״ר מ״ד סעיף א.
- ② הסוּדָר. פָּרַס סוּדָר וְאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה — שְׁנַת עֲרַאי מֻתֶּרֶת ; כֵּיצַד? רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו, יוֹשֵׁב (לֹא שְׁנַת קֶבַע, שֶׁמָּא יָפִיחַ). יסוד: שוע״ר מ״ד סעיף א.
- ③ כְּרוּכִין / בנַרְתִּיק. כְּרוּכִין בְּיָדוֹ — אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע ; אֲחוּזִין בְּלֹא כְּרִיכָה — אָסוּר (שֶׁמָּא יִפְּלוּ) ; בְּנַרְתִּיקָן — מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל. יסוד: שוע״ר מ״ד סעיף א.
- ④ אשה במיטה. אִם אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִישַׁן כְּלָל בַּתְּפִלִּין, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִישַׁמֵּשׁ. יסוד: שוע״ר מ״ד סעיף א.
- ⑤ נפילת תפילין או ספר תורה. נָהֲגוּ לְהִתְעַנּוֹת כְּשֶׁנּוֹפְלִין הַתְּפִלִּין לָאָרֶץ בְּלֹא נַרְתִּיקָן ; וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִלּוּ בְּנַרְתִּיקוֹ (וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת ספר תורה, « יורה דעה »). יסוד: שוע״ר מ״ד סעיף ב.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן מ״ד (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — השינה בתפילין, הסוּדָר, הנַרְתִּיק, הנפילה — יש להתייעץ עם רב, ולחב״ד עם רב של חב״ד.