Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר. In the Rav, the siman unfolds in ו׳ סְעִיפִים (six seifim) : the נֻסַּח of יוֹצֵר אוֹר and the דִּינֵי טָעוּת, the קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, מַעֲרִיצִים בְּמ״ם, the שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא, טָעָה וְיָרַד אַחֵר and the אוֹר חָדָשׁ.
שולחן ערוך הרב — סימן נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.59), followed by our English rendering. The siman has six seifim (ו׳ סְעִיפִים ; seif k → .59.k).
סעיף א נֻסַּח בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה — יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם ; טָעָה מַעֲרִיב עֲרָבִים.
דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בְּיוֹצֵר וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:שֶׁבַע בְּרָכוֹת תִקְּנוּ חֲכָמִים לִקְרִיאַת שְׁמַע: בַּשַּׁחַר — שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב — שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְסָמְכוּ אוֹתָן עַל פָּסוּק ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ וְגו׳״. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ״. וְתִקְּנוּ לְהַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹר לֹא בָּרָא חֹשֶׁךְ. וְחוֹתֶמֶת בְּ״בָרוּךְ״: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״. וְאִם טָעָה וְאָמַר ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְנִזְכַּר מִיָּד וְאָמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה וְחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — יָצָא. אֲבָל אִם אָמַר ״אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְלֹא אָמַר (מִיָּד) ״יוֹצֵר אוֹר״ אַף עַל פִּי שֶׁחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי כָּל פְּתִיחַת הַבְּרָכָה לֹא הָיְתָה כְּתִקּוּנָהּ (שֶׁלֹּא בֵּרֵךְ כְּלָל עַל יְצִירַת הָאוֹר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁנִּזְכַּר מִיָּד וְאָמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ — תִּקֵּן טָעוּתוֹ וּבֵרַךְ עַל יְצִירַת הָאוֹר). וְאִם אָמַר ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ״ כו׳ אֲפִלּוּ עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה וְחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — יָצָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁפְּתִיחַת הַבְּרָכָה וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁבָּאֶמְצַע שִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים — יָצָא בְּדִיעֲבַד. אֲבָל אִם חָתַם ״הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים״ אַף עַל פִּי שֶׁפָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ בִּלְבַד וְאָמַר כָּל הַבְּרָכָה כְּתִקּוּנָהּ עַד הַחֲתִימָה — לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַבְּרָכָה צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּתִיחָתָהּ וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד. וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא יָצָא אִם לֹא נִזְכַּר שֶׁטָּעָה עַד שֶׁגָּמַר ״אַהֲבָה רַבָּה״ אוֹ ״אַהֲבַת עוֹלָם״ — לֹא יַפְסִיק לַחֲזֹר לְ״יוֹצֵר אוֹר״ בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ אַחַר תְּפִלַּת י״ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּקְדִּים קְרִיאַת שְׁמַע לְבִרְכַּת ״יוֹצֵר״ שֶׁתִקְּנוּ לְפָנֶיהָ — אֵין זֶה מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס׳:
Nusach and error. Seven berakhot for the ק״ש (« שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ ») : in the morning שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. The first opens « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ » — one mentions the מִדַּת לַיְלָה by day לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים ; sealing « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». If he erred and said « מַעֲרִיב עֲרָבִים » then caught himself מִיָּד with « יוֹצֵר אוֹר » — יָצָא ; otherwise לֹא יָצָא. All turns on the פְּתִיחָה and the חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן, even בְּדִיעֲבַד. If he noticed only after אַהֲבָה רַבָּה — he says « יוֹצֵר אוֹר » after the תְּפִלַּת י״ח (see siman 60).
סעיף ב קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר — הַיָּחִיד אוֹמְרָהּ כְּסִפּוּר דְּבָרִים, וְהַמִּנְהָג.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ״יוֹצֵר״ יָכוֹל הַיָּחִיד לְאָמְרָהּ, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה שֶׁאוֹמְרִים ״נַקְדִּישָׁךְ״ אוֹ ״נְקַדֵּשׁ״ שֶׁאֲנַחְנוּ מַקְדִּישִׁים אוֹתוֹ וְאֵין רַשַּׁאי לְהַקְדִּישׁ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל קְדֻשָּׁה שֶׁל ״יוֹצֵר״ שֶׁאֵין אָנוּ מַקְדִּישִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מַזְכִּירִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ מְשָׁרְתָיו — מֻתָּר בְּיָחִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּמוֹ סִפּוּר דְּבָרִים. וְכֵן קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״ כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא קְרִיאַת פְּסוּקִים בְּעָלְמָא — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר לֹא קְדֻשַּׁת ״יוֹצֵר״ וְלֹא קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״, אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ״יוֹצֵר״ — יֹאמַר ״וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ וְהָאוֹפַנִּים כו׳ וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ״. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִזָּהֵר שֶׁיָּחִיד יֹאמְרֶנָה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אֲבָל הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּכְשֶׁעוֹנִין קְדֻשָּׁה זוֹ בְּצִבּוּר — יֵשׁ לַעֲנוֹת בְּקוֹל רָם, וְיֵשׁ לוֹמַר אוֹתָהּ מְיֻשָּׁב. וְלֹא שֶׁיֵּשֵׁב אִם הָיָה עוֹמֵד, אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב — אֵין לוֹ לַעֲמֹד לִקְדֻשָּׁה זוֹ כְּמוֹ לִקְדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה:
The קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר. Some hold the יָחִיד may say it : it is not like the קְדֻשָּׁה of the תְּפִלָּה (« נַקְדִּישָׁךְ »), forbidden בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, but is כְּסִפּוּר דְּבָרִים (relating the קְדֻשָּׁה the מְשָׁרְתָיו say) ; likewise « וּבָא לְצִיּוֹן ». Others hold the יָחִיד does not say it, but « וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ ». It is good to say it בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה ; but הַמִּנְהָג follows the first view. בְּצִבּוּר : בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב (see siman 66).
סעיף ג מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים — הַכֹּל בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן.
יֵשׁ לוֹמַר ״מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים״— הַכֹּל בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן, כִּי כָּל נֻסַּח הַבְּרָכָה הוּא לְשׁוֹן מִקְרָא וּלְשׁוֹן מִקְרָא הוּא בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן (וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּנו״ן):
With מ״ם, not נו״ן. One says « מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים » — all בְּמ״ם, for the whole נֻסַּח of the berakha is לְשׁוֹן מִקְרָא, and לְשׁוֹן מִקְרָא is בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן. And some are accustomed, for a reason known to them, to say בְּנו״ן.
סעיף ד הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא ; לוֹמַר בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ; אֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַבּוֹחֵר.
בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בָּקִי. וְאֵינָן דּוֹמוֹת לִתְפִלָּה שֶׁאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, לְפִי שֶׁהַתְּפִלָּה בַּקָּשַׁת רַחֲמִים הִיא וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ אִם יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְרָכוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶת הַצִּבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם ט׳ הַשּׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אָמֵן. אֲבָל כְּשֶׁאֵין ט׳ שׁוֹמְעִין — יָחִיד הוּא, וְאֵין יָחִיד מוֹצִיא אֶת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֶלָּא בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין וּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת. חוּץ מִבִּרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע וְכָל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר שֶׁהֵן בִּרְכוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָאָה, וְנִתַּקְנוּ לְאָמְרָם בְּפִיו, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָן בְּרָב עָם שֶׁהִיא הַדְרַת מֶלֶךְ כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּרְכַּת הוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין — הֵקֵלּוּ בָּהֶן. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֵן אֲרֻכּוֹת — אֵין לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעָתָן מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, כִּי שֶׁמָּא יִפְנֶה לְבָבוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה לִדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא יִשְׁמַע מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. לָכֵן יֵשׁ לוֹמַר כָּל הַבְּרָכָה בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאָז אַף עַל פִּי שֶיִפְנֶה לְבָבוֹ (וְיִקְרָא מִקְצָתָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה) — יָצָא (שֶׁהַכַּוָּנָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת בְּדִיעֲבַד אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת י״ח). וְיִזָּהֵר לְמַהֵר לְסַיֵּם הַבְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּדֵי שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״א. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַחַר סִיּוּם בִּרְכַּת ״הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״ — לֹא יַעֲנֶה אָמֵן, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין כָּל דְּבַר מִצְוָה אוֹ דְּבַר הֲנָאָה שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו לְהַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹנִין אָמֵן גַּם אַחַר בְּרָכָה זוֹ. וְאֵין חֲשָׁשׁ בְּמַה שֶּׁמַּפְסִיק בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָן דּוֹמוֹת לִשְׁאָר בִּרְכוֹת הַמִצְווֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִין ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע״, אֶלָּא בְּרָכוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן, וְתִקְּנוּ לְבָרֵךְ אוֹתָן קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״א:
The שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא / בְּנַחַת. In the ברכות ק״ש the שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא even the בָּקִי (unlike the תְּפִלָּה, which is בַּקָּשַׁת רַחֲמִים). Yet only בְּצִבּוּר (ט׳ שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן) : אֵין יָחִיד מוֹצִיא יָחִיד in these בִּרְכוֹת שֶׁבַח. Since the berakhot are אֲרֻכּוֹת, do not rely on hearing but say all בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, finishing before him to answer אָמֵן (see siman 47). Some hold that after « הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה » one does not answer אָמֵן (הֶפְסֵק) ; others hold one answers, and כֵּן הַמִּנְהָג — see siman 61.
סעיף ה טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיָרַד אַחֵר — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אוֹ מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
אִם טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר״ בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו, אִם טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה — הֲרֵי זֶה הָעוֹמֵד תַּחְתָּיו צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, כְּמוֹ בְּטוֹעֶה בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ו. וְאִם טָעָה לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַצִּבּוּר ״קָדוֹשׁ כו׳״ — לֹא יַתְחִיל מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁעֲנִיַּת קָדוֹשׁ חֲשׁוּבָה כְּסִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וּמִ״וְהָאוֹפַנִּים״ הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת, וְכֵן עֲנִיַּת ״בָּרוּךְ כְּבוֹד כו׳״ הוּא כְּמוֹ סִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וְ״לָאֵל בָּרוּךְ״ הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת. לְפִיכָךְ, אִם טָעָה בְּ״אוֹפַנִּים״ — יַחֲזֹר וְיַתְחִיל זֶה שֶׁתַּחְתָּיו מִ״וְהָאוֹפַנִּים״. וְאִם טָעָה מִ״לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת״ וְאֵילָךָ — יַחֲזֹר וְיַתְחִיל ״לָאֵל בָּרוּךְ כו׳״:
The שְׁלִיחַ צִבּוּר erred and another descended. If he erred קֹדֶם קְדֻשָּׁה — the replacement resumes מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה (as with the תְּפִלָּה, סי׳ קכ״ו ; see siman 61). If he erred after the צִבּוּר answered « קָדוֹשׁ » — the עֲנִיַּת קָדוֹשׁ counts as סִיּוּם בְּרָכָה, and « וְהָאוֹפַנִּים » is כְּרֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת : an error in « אוֹפַנִּים » → resume at « וְהָאוֹפַנִּים » ; from « לָאֵל בָּרוּךְ » onward → resume at « לָאֵל בָּרוּךְ ».
סעיף ו אוֹר חָדָשׁ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹמַר, וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים הַמִּנְהָג.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹמַר ״אוֹר חָדָשׁ כו׳״, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה, וְזֶה אֵינוֹ מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁחֲכָמִים סִדְּרוּ הַבְּרָכָה עַל אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם וְלֹא עַל אוֹר הֶעָתִיד לְהִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים הַמִּנְהָג לוֹמַר שֶׁהִיא מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁ״יוֹצֵר אוֹר״ זֶהוּ הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְעַל אוֹר זֶה נֶאֱמַר: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ״, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר ״אוֹר חָדָשׁ״ שֶׁחִדֵּשׁ בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית — עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ לָנוּ:
אוֹר חָדָשׁ. Some hold one should not say « אוֹר חָדָשׁ », since one needs מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה, and this speaks of the אוֹר הֶעָתִיד and not of the אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם. Others uphold the מנהג : « יוֹצֵר אוֹר » is the אוֹר the קב״ה created בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית and stored for the צַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (« וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ ») — that is the « אוֹר חָדָשׁ » He will renew.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim נ״ט (Kehot edition, ו׳ סְעִיפִים). English rendering : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
הַיְסוֹד — בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
The yesod : the בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes : the נֻסַּח of יוֹצֵר אוֹר and the מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם ; the קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר ; the שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא and saying בְּנַחַת ; and finally טָעָה וְיָרַד אַחֵר and the אוֹר חָדָשׁ.
נֻסַּח יוֹצֵר אוֹר וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם
The נֻסַּח of יוֹצֵר אוֹר and the מִדַּת לַיְלָה
The principle. « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ » ; one mentions the מִדַּת לַיְלָה by day לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים ; חֲתִימָה « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת » (seif א).
The consequence. all turns on the פְּתִיחָה and חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן, even בְּדִיעֲבַד. See siman 60.
קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר
The קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר
The principle. some hold the יָחִיד says it (כְּסִפּוּר דְּבָרִים) ; others say « וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה » (seif ב).
The consequence. הַמִּנְהָג : the יָחִיד says it ; בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב. See siman 66.
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא וְעִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּנַחַת
The שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא and בְּנַחַת
The principle. the שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא even the בָּקִי, but only בְּצִבּוּר (ט׳) ; say בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (seifim ג-ד).
The consequence. not answering אָמֵן after « הַבּוֹחֵר » per the first view ; מַעֲרִיצִים בְּמ״ם. See siman 61.
טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ
טָעָה וְיָרַד אַחֵר and the אוֹר חָדָשׁ
The principle. קֹדֶם קְדֻשָּׁה — מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; after it — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (seif ה) ; the אוֹר חָדָשׁ (seif ו).
The consequence. « וְהָאוֹפַנִּים » / « לָאֵל בָּרוּךְ » כְּרֹאשׁ בְּרָכָה ; on « אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ מְיַשְּׁבִים. See siman 47.
A pointer to study. The scope of this siman — the נֻסַּח of the בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, the קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, the שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא and the אוֹר חָדָשׁ — bears on the daily conduct of the ברכות ק״ש. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For in-depth study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman נ״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his six seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נֻסַּח בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם | או״ח נ״ט — « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », מַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, חוֹתֵם « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». | מ״ב נ״ט — דִּינֵי טָעָה בֵּין יוֹצֵר לְמַעֲרִיב, פְּתִיחָה וַחֲתִימָה. | ערוה״ש נ״ט — בֵּאוּר הַנֻּסַּח וְטַעַם מִדַּת לַיְלָה נֶגֶד הַמִּינִים. | Alter Rebbe’s way — מֵבִיא כָּל דִּינֵי הַטָּעוּת ; הַכֹּל תָּלוּי בַּפְּתִיחָה וּבַחֲתִימָה כְּתִקּוּנָן אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד (סעיף א). |
| קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר לַיָּחִיד | או״ח נ״ט — הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשַּׁת יוֹצֵר, שֶׁהִיא כְּסִפּוּר דְּבָרִים. | מ״ב נ״ט — יֹאמְרֶנָּה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים ; פְּרָטֵי הַמִּנְהָג. | ערוה״ש נ״ט — עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר וְהַהֶכְרֵעַ. | Alter Rebbe’s way — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים ; וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב (סעיף ב). |
| הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא וַעֲנִיַּת אָמֵן | או״ח נ״ט — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא ; לוֹמַר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּנַחַת. | מ״ב נ״ט — מַחֲלֹקֶת עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבּוֹחֵר. | ערוה״ש נ״ט — דִּין הַהֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִק״ש. | Alter Rebbe’s way — מוֹצִיא אֲפִלּוּ בָּקִי, וְרַק בְּצִבּוּר בְּעֲשָׂרָה ; לוֹמַר הַכֹּל בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (סעיף ד). |
| טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ | או״ח נ״ט — טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה חוֹזֵר לָרֹאשׁ ; אַחֲרֶיהָ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. | מ״ב נ״ט — פְּרָטֵי « וְהָאוֹפַנִּים » וְ« לָאֵל בָּרוּךְ ». | ערוה״ש נ״ט — דִּין הָאוֹמֵר « אוֹר חָדָשׁ ». | Alter Rebbe’s way — מֵרֹאשׁ אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; וּבְ« אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים (סעיפים ה-ו). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haim נ״ט, Sefaria source) and verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 1, Rosh, Ri, Rokeaḥ, Hagahot Maimoniyot, Abudraham, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״א-י״ב, כ״א). The Alter Rebbe column rests on the real Choulhan Aroukh HaRav text (ו׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav’s way on this siman
Three orientations that characterize the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — נֻסַּח הַבְּרָכָה וְהַטָּעוּת
The נֻסַּח of the berakha and the טָעוּת
Principle of the siman : « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, חֲתִימָה « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת » (seif א).
The Rav’s reading : the דִּינֵי טָעוּת (יוֹצֵר / מַעֲרִיב) depend on the פְּתִיחָה and חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן. See siman 60.
Practical consequence : mind the opening and sealing of the berakha.
קו ב — קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא
The קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר and the שְׁלִיחַ צִבּוּר as מוֹצִיא
Principle of the siman : the קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר (כְּסִפּוּר דְּבָרִים) ; the שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא בְּעֲשָׂרָה (seifim ב-ד).
The Rav’s reading : the יָחִיד says it (הַמִּנְהָג) ; say בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. See siman 47.
Practical consequence : say the berakha yourself, calmly, with the שְׁלִיחַ צִבּוּר.
קו ג — טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ
טָעָה וְיָרַד אַחֵר and the אוֹר חָדָשׁ
Principle of the siman : קֹדֶם קְדֻשָּׁה מֵרֹאשׁ ; after it מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; the אוֹר חָדָשׁ (seifim ה-ו).
The Rav’s reading : עֲנִיַּת קָדוֹשׁ כְּסִיּוּם בְּרָכָה ; « אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ מְיַשְּׁבִים. See siman 61.
Practical consequence : follow the מנהג on the « אוֹר חָדָשׁ » and the replacement’s resumption.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The practical Habad conduct
Points of conduct that flow directly from siman נ״ט in the Alter Rebbe’s and Habad sensibility — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman נ״ט (דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר)
- ① נֻסַּח. Say « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », mention the מִדַּת לַיְלָה by day, seal « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». Basis : SA HaRav נ״ט seif א.
- ② קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר. The יָחִיד says it (הַמִּנְהָג) ; בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב. Basis : SA HaRav נ״ט seif ב.
- ③ עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. Say the berakhot בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, finishing before him to answer אָמֵן ; מַעֲרִיצִים בְּמ״ם. Basis : SA HaRav נ״ט seifim ג-ד.
- ④ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא. מוֹצִיא even the בָּקִי, but only בְּצִבּוּר (ט׳ שׁוֹמְעִין) ; do not answer אָמֵן after « הַבּוֹחֵר » per the first view. Basis : SA HaRav נ״ט seif ד.
- ⑤ טָעָה וְיָרַד אַחֵר. קֹדֶם קְדֻשָּׁה — מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; after it — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (« וְהָאוֹפַנִּים » / « לָאֵל בָּרוּךְ »). Basis : SA HaRav נ״ט seif ה.
- ⑥ אוֹר חָדָשׁ. On « אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים ; follow the מנהג. Basis : SA HaRav נ״ט seif ו.
⚠ This section presents the Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman נ״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the נֻסַּח, the קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, the שְׁלִיחַ צִבּוּר, the אוֹר חָדָשׁ — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.