Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman פ״ג — דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן and its מְחִצּוֹת, the הַזְמָנָה, the שְׁנֵי חֲדָרִים, the חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן (כְּסָתוּם), and the סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים.
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ג — דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ג — דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.83), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .83.k).
סעיף א כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה מִן הַתּוֹרָה — כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד…
דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה מִן הַתּוֹרָה — כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּבָר פַּעַם אֶחָד בַּעֲשִׂיַּת צְרָכָיו, וַאֲפִלּוּ אִם פִּנָּה מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה אַחַר כָּךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָל עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא פַּעַם אֶחָד — מָאוּס הוּא וְאֵין זֶה מַחֲנֶה קָדוֹשׁ, וְאָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הוּא מִמְּחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י׳ טְפָחִים, שֶׁהֵן חֹלקוֹת רְשׁוּת לְעַצְמָן לְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, וְנִמְצָא שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבְּתוֹכָן הִיא בִּרְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הַמְּחִצּוֹת עַצְמָן כֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לְכָךְ הֵם מְאוּסִין כְּמוֹ גְּרָף שֶׁל רְעִי, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד׳ אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אֲפִלּוּ פִּנּוּ מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּחָצֵר כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא כִּמְלֹא עֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָגוּר וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַצּוֹאָה שֶׁבּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָשָׂה בַּחֲצֵירוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לָזֶה אֲבָל אִם עָשָׂה בֵּית הַכִּסֵּא בִּמְחִצּוֹת שֶׁל בַּיִת אוֹ חָצֵר — אֵין עַל הַמְּחִצּוֹת אֵלּוּ דִּין בֵּית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גַּם כֵּן מְחִצּוֹת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא, (ו)כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מְיֻחָדוֹת לוֹ בִּלְבַד. [וּ]מֻתָּר לִקְרוֹת אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לָהֶן מַמָּשׁ (רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָמוּךְ לְהֶחָלָל שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁנִּפְלָה שָׁם וְלֹא כְּנֶגְדּוֹ מְלֹא עֵינָיו):
בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן. Just as it is forbidden מן התורה to recite the ק״ש כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה, so it is forbidden כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן — a place already used once — even after the צוֹאָה has been removed, for the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא has settled on it : מָאוּס הוּא, it is not a מַחֲנֶה קָדוֹשׁ. One keeps ד׳ אַמּוֹת away and כִּמְלֹא עֵינָיו in front. במה דברים אמורים ? when he made a dedicated room ; but if the place is the מְחִצּוֹת of a house or courtyard — they carry no דִּין בֵּית הַכִּסֵּא, since they are not מְיֻחָדוֹת to it, and one may recite even right beside them.
סעיף ב הִזְמִין מָקוֹם אוֹ חֶדֶר לְבֵית הַכִּסֵּא וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ…
הִזְמִין מָקוֹם אוֹ חֶדֶר לְבֵית הַכִּסֵּא וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְנִקְרָא עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא — יֵשׁ בּוֹ בִּזָּיוֹן לַקְּרִיאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ. אֲבָל מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת, שֶׁאֵין קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד כְּדַאי לֶאֱסֹר חוּצָה לוֹ:
הַזְמָנָה. He designated a place or room for a privy but has not yet used it — אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא already attaches, there is בִּזָּיוֹן). But facing it — even בְּסָמוּךְ, within ד׳ אַמּוֹת — מֻתָּר, for the naming alone does not suffice to forbid outside it.
סעיף ג הָיוּ לְפָנָיו ב׳ חֲדָרִים וְאָמַר ״חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא וְגַם זֶה״ — הֲרֵי שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים…
הָיוּ לְפָנָיו ב׳ חֲדָרִים וְאָמַר ״חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא וְגַם זֶה״ — הֲרֵי שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִקְרוֹת בְּתוֹכָם. אֲבָל אִם אָמַר עַל הַשֵּׁנִי ״וְחֶדֶר זֶה״ וְלֹא אָמַר ״וְגַם זֶה״ — הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לֹא. לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה, וְאִם קָרָא — יָצָא. אֲבָל אִם קָרָא בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּוַדַּאי, אֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״א:
שְׁנֵי חֲדָרִים. He said « חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא וְגַם זֶה » — both are forbidden. But if he said « וְחֶדֶר זֶה » without « וְגַם זֶה » — the second is סָפֵק : לְכַתְּחִלָּה one does not recite there, בדיעבד יָצָא. Yet one who recited in a place certainly forbidden — even מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת (cf. סימן ע״א).
סעיף ד בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בַּחֲפִירָה וּפִיו בְּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת מִן הַגֻּמָּא וְהוּא עָשׂוּי בְּמִדְרוֹן…
בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בַּחֲפִירָה וּפִיו בְּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת מִן הַגֻּמָּא וְהוּא עָשׂוּי בְּמִדְרוֹן, בְּעִנְיָן שֶׁהַרְעִי מִתְגַּלְגֵּל וְנוֹפֵל מִיָּד לְמֵרָחוֹק, וְכֵן הַמֵּי רַגְלַיִם יוֹרְדִין מִיָּד לַגֻּמָּא — הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם בֵּית הַכִּסֵּא כְּלָל חוּץ לַגֻּמָּא (בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְחִצּוֹת בֵּין שֶׁאֵין לוֹ), וּמֻתָּר לִקְרוֹת שָׁם אִם אֵין שָׂם רֵיחַ רַע וְגַם אֵין מַשְׁתִּינִים חוּץ לַגֻּמָּא. אֲבָל אִם מַשְׁתִּינִים שָׁם לִפְעָמִים (וּרְגִילִים בְּכָךְ) — אָסוּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם מֵי רַגְלַיִם), לְפִי שֶׁיֵּשׁ שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא עַל מָקוֹם זֶה שֶׁחוּץ לַגֻּמָּא שֶׁמַּשְׁתִּינִים שָׁם, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמָּקוֹם זֶה ד׳ אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו (וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹת — אֵין לָהֶם דִּין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא לְהַרְחִיק מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת אֶלָּא לְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, שֶׁאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָּה כְּסָתוּם דָּמִי וְאֵין מְחִצּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים בִּשְׁבִילָהּ מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא):
חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן. A pit whose mouth is ד׳ אַמּוֹת from the hollow (גֻּמָּא), sloped so the רְעִי rolls and falls at once far off and the מֵי רַגְלַיִם run down at once — כְּסָתוּם דָּמִי : permitted to recite there if there is no רֵיחַ רַע and none urinate חוּץ לַגֻּמָּא. But if they sometimes urinate there (וּרְגִילִים בְּכָךְ) — אָסוּר even לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, all the more the ק״ש, and one keeps ד׳ אַמּוֹת and כִּמְלֹא עֵינָיו away.
סעיף ה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סַפְסָל נָקוּב שֶׁנִּפְנִים עָלָיו, וְכֵן בְּאוֹתָם בָּתִּים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם…
בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סַפְסָל נָקוּב שֶׁנִּפְנִים עָלָיו, וְכֵן בְּאוֹתָם בָּתִּים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם כִּסְאוֹת קְטַנִּים נְקוּבִים לְצֹרֶךְ הַיְלָדִים קְטַנִּים שֶׁבַּבַּיִת — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ יוֹצִיאֵם מֵהַחֶדֶר שֶׁמִּתְפַּלֵל אוֹ לוֹמֵד בּוֹ, אֲפִלּוּ הֵם נְקִיִּים בְּתוֹכָם וְעַל גַּבָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם — הֲרֵי הֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ צוֹאָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ ד׳ אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו מִן הַתּוֹרָה:
סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים. A perforated bench used to relieve oneself, likewise the children’s small perforated chairs — they must be covered during ק״ש, תְּפִלָּה and דִּבְרֵי תּוֹרָה, or taken out of the room, even if they are clean : since they are מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם — הֲרֵי הֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא, from which one keeps ד׳ אַמּוֹת and כִּמְלֹא עֵינָיו מִן הַתּוֹרָה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ג (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע
The yesod : the דיני בית הכסא
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן and its שֵׁם. Then the הַזְמָנָה and the שְׁנֵי חֲדָרִים. Then the חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן (כְּסָתוּם). Finally the סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים.
בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן — שֵׁם וּמְאִיסוּת
The privy’s status — the שֵׁם and מְאִיסוּת
The principle. An old privy stays forbidden even after the צוֹאָה is removed : the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא made it מָאוּס, it is no longer a מַחֲנֶה קָדוֹשׁ (seif א).
The consequence. It is not the present filth that forbids but the status acquired. Cf. siman 79 (צוֹאָה כְּנֶגֶד ק״ש).
הַזְמָנָה — קְרִיאָה בְּתוֹכוֹ וּכְנֶגְדּוֹ
Designation — inside and facing
The principle. A room הִזְמִין לְבֵית הַכִּסֵּא, not yet used — אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; but facing it, even בְּסָמוּךְ — מֻתָּר (seif ב).
The consequence. Two rooms « וְגַם זֶה » — both forbidden ; « וְחֶדֶר זֶה » alone — סָפֵק, בדיעבד יָצָא ; where it is certainly forbidden — חוֹזֵר. Cf. siman 82.
חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן — כְּסָתוּם דָּמִי
The sloped pit — כְּסָתוּם דָּמִי
The principle. A חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן that carries away the רְעִי and מֵי רַגְלַיִם at once is כְּסָתוּם : permitted with no רֵיחַ רַע and no urinating חוּץ לַגֻּמָּא (seif ד).
The consequence. But if they urinate outside — אָסוּר even לְהַרְהֵר. Cf. siman 81.
סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים — כְּבֵית הַכִּסֵּא
The perforated bench — כְּבֵית הַכִּסֵּא
The principle. A סַפְסָל נָקוּב or the children’s כִּסְאוֹת נְקוּבִים, מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם, are כְּבֵית הַכִּסֵּא even when clean (seif ה).
The consequence. Cover them or take them out, and keep ד׳ אַמּוֹת מִן הַתּוֹרָה. Cf. siman 76.
A note for study. The scope of this siman — the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא, the מְאִיסוּת and the כְּסָתוּם — bears on the purity of the place of קְרִיאַת שְׁמַע and תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman פ״ג. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן וּמְחִצּוֹתָיו | או״ח פ״ג — בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן אָסוּר אַף שֶׁפִּנּוּ הַצּוֹאָה ; יֵשׁ מְחִצּוֹת — קוֹרֵא בְּסָמוּךְ. | מ״ב פ״ג — גֶּדֶר ״יָשָׁן״ וְשִׁעוּר הַהַרְחָקָה כִּמְלֹא עֵינָיו. | ערוה״ש פ״ג — דִּין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בַּזְּמַן הַזֶּה. | The Alter Rebbe’s way — יָשָׁן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אַף שֶׁפִּנּוּ ; חֶדֶר מְיֻחָד — מַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת וְכִמְלֹא עֵינָיו ; מְחִצּוֹת בַּיִת אוֹ חָצֵר — אֵין עֲלֵיהֶן דִּין בֵּית הַכִּסֵּא (סעיף א). |
| הַזְמָנָה וּשְׁנֵי חֲדָרִים | או״ח פ״ג — הִזְמִינוֹ וְלֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ מֻתָּר כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא בְּתוֹכוֹ. | מ״ב פ״ג — הַזְמָנָה בְּפֶה מְהַנְיָא לֶאֱסֹר הַקְּרִיאָה בְּתוֹכוֹ. | ערוה״ש פ״ג — כֹּחַ הַהַזְמָנָה וְגִדְרֵי הַסָּפֵק בָּהּ. | The Alter Rebbe’s way — אָסוּר בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (בִּזָּיוֹן) ; כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ — מֻתָּר (סעיף ב). ״וְגַם זֶה״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים ; ״וְחֶדֶר זֶה״ — סָפֵק, בְּדִיעֲבַד יָצָא (סעיף ג). |
| חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן | או״ח פ״ג — חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן כְּסָתוּם ; רמ״א — מַשְׁתִּינִים אָסוּר לְהַרְהֵר. | מ״ב פ״ג — גֶּדֶר ״כְּסָתוּם״ וְרֵיחַ רַע. | ערוה״ש פ״ג — בָּתֵּי כִּסֵּא שֶׁלָּנוּ וְדִין הַמֵּי רַגְלַיִם. | The Alter Rebbe’s way — כְּסָתוּם דָּמִי, מֻתָּר בְּלֹא רֵיחַ רַע וּבְלֹא הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם חוּצָה ; מַשְׁתִּינִים שָׁם — אָסוּר לְהַרְהֵר וְכָל שֶׁכֵּן ק״ש, מַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת (סעיף ד). |
| סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים | או״ח פ״ג — סַפְסָל נָקוּב מֻתָּר לִקְרוֹת כְּשֶׁאֵין צוֹאָה וּמְכֻסֶּה. | מ״ב פ״ג — פְּרָטֵי הַכִּסּוּי וְהַגְּרָף שֶׁתַּחַת הַנֶּקֶב. | ערוה״ש פ״ג — כִּסְאוֹת הַיְלָדִים בַּזְּמַן הַזֶּה. | The Alter Rebbe’s way — מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת — כְּבֵית הַכִּסֵּא אַף כְּשֶׁנְּקִיִּים ; מְכֻסִּים אוֹ מְסֻלָּקִים, מַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת מִן הַתּוֹרָה (סעיף ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm פ״ג, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה-כ״ו). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא
Line 1 — the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא
Principle of the siman : the status (שֵׁם) of בֵּית הַכִּסֵּא forbids even with no צוֹאָה present — יָשָׁן, חֶדֶר מְיֻחָד, סַפְסָל נָקוּב (seifim א, ב, ה).
The Rav’s reading : it is the מְאִיסוּת of the status, not present filth, that removes the מַחֲנֶה קָדוֹשׁ. Cf. siman 79.
Practical consequence : treat a place devoted to a privy as forbidden even emptied and closed.
קו ב — הֶפְסֵק וּמְחִצּוֹת
Line 2 — הֶפְסֵק and מְחִצּוֹת
Principle of the siman : dedicated מְחִצּוֹת carry the דִּין בֵּית הַכִּסֵּא ; those of a house or courtyard do not (seif א).
The Rav’s reading : distinguish the dedicated partition from a plain wall ; keep ד׳ אַמּוֹת and כִּמְלֹא עֵינָיו. Cf. siman 82.
Practical consequence : beside a non-dedicated wall one may recite even right against it.
קו ג — כְּסָתוּם וְהַהֶרְחֵק לְמַעֲשֶׂה
Line 3 — כְּסָתוּם and distance in practice
Principle of the siman : the sloped pit is כְּסָתוּם ; but urinating חוּץ לַגֻּמָּא restores the שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא (seif ד).
The Rav’s reading : the leniency depends on the absence of רֵיחַ רַע and the real use of the place. Cf. siman 81.
Practical consequence : do not recite or think Torah where one urinates, even if momentarily clean.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman פ״ג in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman פ״ג (דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע)
- ① בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן. A place already used as a privy stays אָסוּר even once the צוֹאָה is removed ; keep ד׳ אַמּוֹת and כִּמְלֹא עֵינָיו away. Basis : SA HaRav פ״ג seif א.
- ② הַזְמָנָה. A room designated but not yet used — do not recite inside it (מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים) ; but facing it, even בְּסָמוּךְ — מֻתָּר. Basis : SA HaRav פ״ג seif ב.
- ③ שְׁנֵי חֲדָרִים. « וְגַם זֶה » — both forbidden ; « וְחֶדֶר זֶה » alone — סָפֵק (לְכַתְּחִלָּה not, בדיעבד יָצָא) ; recited where surely forbidden — חוֹזֵר. Basis : SA HaRav פ״ג seif ג.
- ④ חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן. A sloped pit = כְּסָתוּם — permitted with no רֵיחַ רַע ; but if they urinate outside — אָסוּר even לְהַרְהֵר. Basis : SA HaRav פ״ג seif ד.
- ⑤ סַפְסָל וְכִסְאוֹת נְקוּבִים. A perforated bench and children’s perforated chairs — cover or remove, even clean, כְּבֵית הַכִּסֵּא. Basis : SA HaRav פ״ג seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman פ״ג (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן, the הַזְמָנָה, the חֲפִירָה בְּמִדְרוֹן, the סַפְסָל נָקוּב — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.