Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman פ״ב — דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה. In the Rav it unfolds over ב׳ סְעִיפִים (two seifim) : the צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס — אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה, the criterion of the נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה (and not בַּזְּרִיקָה) with the סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, then מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע with the shiour of טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ.
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ב — דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ב — דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.82), followed by our English translation. The siman has two seifim (ב׳ סְעִיפִים ; seif k → .82.k).
סעיף א צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה ; נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה — כְּעָפָר וּמֻתָּר.
דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:צוֹאָה אֲפִלּוּ יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס וְאֵין בָּהּ רֵיחַ כְּלָל — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ מִן הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ יְבֵשָׁה כָּל כָּךְ שֶׁאִם יִזְרְקֶנָּה נִפְרֶכֶת — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק וְלֶאֱסֹר, שֶׁסָּפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר עַד שֶׁיִּתְפָּרֵךְ עַל יְדֵי גְּלִילָה שֶׁיּוֹתֵר בְּקַל נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי זְרִיקָה מֵעַל יְדֵי גְּלִילָה אֲבָל כְּשֶׁהִיא נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה אֲזַי הִיא כְּעָפָר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרְכָה עֲדַיִן אֲבָל אִם תִּשָּׁבֵר לִשְׁנַיִם עַל יְדֵי גְּלִילָה אֵין זֶה מוֹעִיל וּבִזְמַן הַקֹּר שֶׁהַצּוֹאָה נִקְרֶשֶׁת הַרְבֵּה כָּאֶבֶן יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מוֹעִיל לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ כִּי שֶׁמָּא אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרֶשֶׁת עֲדַיִן שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ וְאָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה שֶׁאָסוּר מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן שְׁמוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ג וְכָל שֶׁכֵּן זוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לַחֲזֹר לְקַדְמוּתָהּ עַל יְדֵי חֹם וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר:
צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס. Excrement, even dry as clay (יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס) and with no smell at all — it is forbidden מִן הַתּוֹרָה to recite (the ק״ש) in its presence. And even if it is so dry that, when thrown (זְרִיקָה), it crumbles (נִפְרֶכֶת) — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק וְלֶאֱסֹר, for סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, until it crumbles עַל יְדֵי גְּלִילָה (by rolling), a stricter criterion than זְרִיקָה. But when it נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה — it is כְּעָפָר (like dust) and one may recite in its presence, even before it has actually crumbled ; whereas if it breaks in two by the rolling — that does not suffice. And בִּזְמַן הַקֹּר, when the צוֹאָה freezes and hardens כָּאֶבֶן — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק, for perhaps שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ remains and it is אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, like the בֵּית הַכִּסֵּא with no excrement, forbidden as long as שְׁמוֹ עָלָיו (see סימן פ״ג) ; all the more so here where heat can restore it לְקַדְמוּתָהּ — וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר.
סעיף ב מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע — טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ.
מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע אִם הֵם מַרְטִיבִין הַיָּד שֶׁנּוֹגַעַת בָּהֶן אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטּוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ כְּגוֹן שֶׁאִם מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם תַּעֲלֶה בָּהּ לַחוּת שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה עַל דָּבָר אַחֵר יְקַבֵּל מִמֶּנָּה לַחוּת וְאִם אֵין לַחוּת כָּל כָּךְ מֻתָּר וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:
מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ. Urine (מֵי רַגְלַיִם) absorbed into the ground : if it moistens the hand (מַרְטִיבִין הַיָּד) that touches it — אָסוּר to recite in its presence. וְיֵשׁ אוֹמְרִים that it is forbidden only in טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ — that is, if one places the hand on it, moisture rises to it, and that hand, placed on something else, would pass it on ; but אִם אֵין לַחוּת כָּל כָּךְ — מֻתָּר. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל, since it is a matter of דִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ב (Kehot edition, ב׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה
The yesod : דין צואה יבישה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה of the צוֹאָה even when dry and odorless. Then the gader of the נִפְרֶכֶת : גְּלִילָה and not זְרִיקָה. Then the case of the צוֹאָה נִקְרֶשֶׁת בִּזְמַן הַקֹּר. Finally the מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ with the shiour of טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ.
צוֹאָה יְבֵשָׁה — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה
Dry excrement — forbidden מן התורה
The principle. Even יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס (dry as clay) and with no smell at all, the צוֹאָה makes it אָסוּר מִן הַתּוֹרָה to recite in its presence (סעיף א).
The consequence. Dryness alone does not lift the prohibition as long as the שֵׁם צוֹאָה remains — a real change of status is required.
גֶּדֶר הַנִּפְרֶכֶת — גְּלִילָה וְלֹא זְרִיקָה
The criterion of crumbling — rolling, not throwing
The principle. It is כְּעָפָר (like dust) and permitted only when it נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה (by rolling), a stricter criterion than זְרִיקָה (סעיף א).
The consequence. Breaking in two by rolling does not suffice ; a real crumbling is required.
בִּזְמַן הַקֹּר — שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ
In cold weather — the name of excrement remains
The principle. When the צוֹאָה freezes and hardens כָּאֶבֶן, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק : perhaps שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ remains and it is אָסוּר מִן הַתּוֹרָה (סעיף א).
The consequence. Like the בֵּית הַכִּסֵּא whose name remains (see siman 83 — בֵּית הַכִּסֵּא), all the more so here where heat can restore it לְקַדְמוּתָהּ, and סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר.
מֵי רַגְלַיִם — טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ
Absorbed urine — the shiour of “moist enough to moisten”
The principle. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע : if they מַרְטִיבִין הַיָּד — אָסוּר ; the יֵשׁ אוֹמְרִים forbid only in טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ (סעיף ב).
The consequence. יֵשׁ לִסְמֹךְ to be lenient, for it is דִּבְרֵי סוֹפְרִים. Cf. siman 81.
A note for study. The scope of this siman — the gader of the יְבֵשָׁה, the גְּלִילָה and the סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה — bears on the purity of the place of prayer and of ק״ש. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman פ״ב. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his two seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| צוֹאָה יְבֵשָׁה וְגֶדֶר הַכְּעָפָר | או״ח פ״ב — צוֹאָה יְבֵשָׁה שֶׁאִם יִזְרְקֶנָּה תִּתְפָּרֵךְ הֲרֵי הִיא כְּעָפָר וּמֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהּ רֵיחַ רַע ; רְמָ״א — כְּעָפָר רַק בִּנְפִרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה. | מ״ב פ״ב — בֵּאוּר גֶּדֶר הַיְבֵשָׁה וְהָרֵיחַ, וּפְרָטֵי הַנִּפְרֶכֶת. | ערוה״ש פ״ב — גֶּדֶר הַצּוֹאָה הַיְבֵשָׁה וְהַשֵּׁם שֶׁעָלֶיהָ. | The Alter Rebbe’s way — אֲפִלּוּ יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה ; כְּעָפָר רַק בִּנְפִרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה, וּבִזְמַן הַקֹּר יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק, וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר (סעיף א). |
| מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע | או״ח פ״ב — מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הַיָּד אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ ; רְמָ״א — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ. | מ״ב פ״ב — שִׁעוּר הַלַּחוּת וְדִין הַסָּפֵק. | ערוה״ש פ״ב — גֶּדֶר טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ בַּקַּרְקַע. | The Alter Rebbe’s way — מַרְטִיבִין הַיָּד אָסוּר ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַק בְּטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים (סעיף ב). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm פ״ב, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ב׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — צוֹאָה יְבֵשָׁה וְהַשֵּׁם עָלֶיהָ
Line 1 — dryness and the name that remains
Principle of the siman : צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס וְאֵין בָּהּ רֵיחַ — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה (סעיף א).
The Rav’s reading : as long as the שֵׁם צוֹאָה remains, the Torah prohibition holds, even when dry.
Practical consequence : do not rely on a dry appearance alone to recite in its presence.
קו ב — גֶּדֶר הַנִּפְרֶכֶת (גְּלִילָה)
Line 2 — the criterion of crumbling (rolling)
Principle of the siman : כְּעָפָר רַק בִּנְפִרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה, וְלֹא דַּי בַּזְּרִיקָה (סעיף א).
The Rav’s reading : the Rav adopts the stricter criterion (גְּלִילָה), for סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר.
Practical consequence : בִּזְמַן הַקֹּר when the צוֹאָה נִקְרֶשֶׁת כָּאֶבֶן — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק.
קו ג — סְפֵק סוֹפְרִים בְּמֵי רַגְלַיִם
Line 3 — the rabbinic doubt on urine
Principle of the siman : מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ — מַרְטִיבִין הַיָּד אָסוּר ; יֵשׁ אוֹמְרִים רַק טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ (סעיף ב).
The Rav’s reading : since it is דִּבְרֵי סוֹפְרִים, יֵשׁ לִסְמֹךְ on the lenient ones.
Practical consequence : אִם אֵין לַחוּת כָּל כָּךְ — מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman פ״ב in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman פ״ב (דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה)
- ① צוֹאָה יְבֵשָׁה. Even dry כַּחֶרֶס and odorless — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה to recite in its presence. Basis : SA HaRav פ״ב seif א.
- ② גְּלִילָה, not זְרִיקָה. It is כְּעָפָר וּמֻתָּר only if it נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה ; breaking in two does not suffice. Basis : SA HaRav פ״ב seif א.
- ③ בִּזְמַן הַקֹּר. צוֹאָה נִקְרֶשֶׁת כָּאֶבֶן — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק (שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ, like the בֵּית הַכִּסֵּא, סימן פ״ג) ; סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. Basis : SA HaRav פ״ב seif א.
- ④ מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ. מַרְטִיבִין הַיָּד — אָסוּר ; יֵשׁ אוֹמְרִים only in טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, and יֵשׁ לִסְמֹךְ to be lenient בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים. Basis : SA HaRav פ״ב seif ב.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman פ״ב (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the יְבֵשָׁה, the גְּלִילָה, the מֵי רַגְלַיִם — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.