Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman פ״ט — זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. In the Rav it unfolds over ט׳ סְעִיפִים (nine seifim) : the זְמַן (נֵץ הַחַמָּה, עַמּוּד הַשַּׁחַר, שְׁלִישׁ הַיּוֹם), the עַד חֲצוֹת and the תַּשְׁלוּמִין, the ban on שָׁלוֹם and business, eating and the הַפְסָקָה, תַּלְמוּד תּוֹרָה, the מֶרְחָץ, and the שְׁעַת הַדְּחָק on the road.
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ט — זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ט — זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.89), followed by our English translation. The siman has nine seifim (ט׳ סְעִיפִים ; seif k → .89.k).
סעיף א אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ ג׳ תְּפִלּוֹת ; זְמַן הַשַּׁחַר מִנֵּץ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם.
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּזְמַנָּהּ וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם ג׳ תְּפִלּוֹת שֶׁל י״ח בְּרָכוֹת שֶׁהִתְפַּלְלוּ הָאָבוֹת, וְקָבְעוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן חוֹבָה, שֶׁהֵן שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, כְּנֶגֶד ב׳ תְּמִידִין שֶׁהֵן חוֹבָה בְּכָל יוֹם, וְשֶׁל עַרְבִית תִּקְּנוּ רְשׁוּת, כְּנֶגֶד אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁאִם לֹא נִתְעַכְּלוּ מִבְּעוֹד יוֹם הֵם קְרֵבִים וְהוֹלְכִים כָּל הַלַּיְלָה, אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר קִבְּלוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם לְחוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמָהּ. וּכְשֶׁרַבּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִין בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְצֵרִין לָהֶם מְאֹד, וּמְסִיתִין אֶת הָעָם לִכְפֹּר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה — עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ וְהוֹסִיפוּ ״בִּרְכַּת הַמִּינִים״ בְּכָל תְּפִלַּת י״ח. וּזְמַן הַתְּפִלּוֹת הוּא כִּזְמַן הַתְּמִידִין, שֶׁתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר זְמַנּוֹ מַתְחִיל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁהוּא אוֹר הַנּוֹצֵץ מֵהַחַמָּה בַּמִּזְרָח, מַהֲלַךְ ד׳ מִילִין קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה. אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַמְתִּינִים עַד שֶׁהֵאִיר כָּל פְּנֵי הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן, לְפִי שֶׁפַּעַם אַחַת בָּאוּ לִידֵי טָעוּת עַל יְדֵי שֶׁעָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהוּא אוֹר הַנּוֹצֵץ בַּמִּזְרָח בַּשַּׁחַר. וְנִמְשַׁךְ זְמַנּוֹ עַד סוֹף שָׁעָה ד׳ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם, שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ אֵינוֹ נִקְרָא בֹּקֶר. לְפִיכָךְ, גַּם תְּפִלַּת הַשַּׁחַר זְמַנָּהּ מַתְחִיל מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר. אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה מִצְוָה לְהַתְחִיל עִם נֵץ הַחַמָּה, דְּהַיְנוּ אַחַר יְצִיאָתָהּ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וגו׳״. וְרָאוּי לִזָּהֵר בָּזֶה בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁרְגִילִין לְהַקְדִּים קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה, וְאֵינוֹ נָכוֹן. אֲבָל בְּדִיעֲבַד אִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — יָצָא. וְאַף לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף שְׁלִישׁ הַיּוֹם, שֶׁצָּרִיךְ לִגְמֹר הַתְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר שְׁלִישׁ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיּוֹם אָרֹךְ בֵּין שֶׁהַיּוֹם קָצָר. כְּגוֹן, אִם הַיּוֹם אָרֹךְ י״ח שָׁעוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים — שְׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא ו׳ שָׁעוֹת מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְאִם הוּא ט׳ שָׁעוֹת — שְׁלִישִׁיתוֹ הוּא ג׳ שָׁעוֹת. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּחֹרֶף לְהַשְׁכִּים לְהִתְפַּלֵּל בְּעִנְיָן שֶׁיִּגְמְרוּ תְּפִלַּת י״ח קֹדֶם שְׁלִישׁ הַיּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ״ו. וְאִם טָעָה אוֹ עָבַר וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַד אַחַר שְׁלִישׁ הַיּוֹם עַד חֲצוֹת — יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה, אֲבָל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם, לְפִי שֶׁגַּם בְּתַשְׁלוּמִין שֶׁבְּמִנְחָה אֵין לוֹ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ:
The time of the morning prayer. אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה instituted three daily prayers of י״ח בְּרָכוֹת (as the Patriarchs prayed) ; שַׁחֲרִית and מִנְחָה are חוֹבָה (against the two תְּמִידִין), עַרְבִית was made רְשׁוּת. שַׁחֲרִית’s time starts מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר ; לְכַתְּחִלָּה the מִצְוָה is to begin עִם נֵץ הַחַמָּה (« יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ »), and בְּדִיעֲבַד — יָצָא from עַמּוּד הַשַּׁחַר. One is warned against anticipating בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת. It extends עַד סוֹף שְׁלִישׁ הַיּוֹם ; past that until חֲצוֹת — יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה but not בִּזְמַנָּהּ, without מִנְחָה שְׁתַּיִם.
סעיף ב אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה עַד חֲצוֹת ; אַחַר חֲצוֹת — מִנְחָה שְׁתַּיִם בְּטָעוּת אוֹ אֹנֶס.
וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת אִם עָבַר וְלֹא הִתְפַּלֵּל קֹדֶם לָכֵן, אֲפִלּוּ עָבַר בְּמֵזִיד שֶׁאֵין תַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה — יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין עַד חֲצוֹת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן זְמַן תְּפִלָּה אַחֶרֶת. אֲבָל אַחַר חֲצוֹת מִיָּד, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד אַחַר חֲצִי שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת — זֶהוּ מִשּׁוּם שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם (אֵינָם בְּקִיאִים) לְכַוֵּן הַשָּׁעוֹת כָּל כָּךְ, אֲבָל בֶּאֱמֶת זְמַנָּהּ מַתְחִיל מִיָּד אַחַר חֲצוֹת, לְפִיכָךְ אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין עוֹד לִתְפִלַּת הַשַּׁחַר. אֶלָּא אִם כֵּן טָעָה אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ. וְגַם בְּטָעוּת אוֹ אֹנֶס אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, כְּלוֹמַר שֶׁמִּתְּחִלָּה יִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁהוּא חוֹבַת שָׁעָה, וְאָז כֵּיוָן שֶׁהוּא עָסוּק בַּתְּפִלָּה — חוֹזֵר וּמַשְׁלִים מַה שֶּׁטָּעָה בִּתְפִלּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ח. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְהַמְתִּין חֲצִי שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לְהִתְפַּלֵּל לְשֵׁם תַּשְׁלוּמִין שֶׁל שַׁחֲרִית. וְאִם הָפַךְ — לֹא יָצָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם:
Until חצות and תשלומין. Even לְכַתְּחִלָּה one may pray שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת if one passed — even בְּמֵזִיד — since another prayer’s time has not yet come. אַחַר חֲצוֹת מִיָּד מִנְחָה’s time begins : no more תַּשְׁלוּמִין for שַׁחֲרִית, except by טָעוּת or אֹנֶס, and then only by מִנְחָה שְׁתַּיִם — first מִנְחָה (חוֹבַת שָׁעָה), then the תַּשְׁלוּמִין (סימן ק״ח) ; if he inverts — לֹא יָצָא.
סעיף ג אָסוּר לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם קֹדֶם תְּפִלָּה.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָסוּר לְאָדָם לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, וְרֶמֶז לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, כְּלוֹמַר בַּמֶּה חֲשַׁבְתּוֹ לָזֶה שֶׁהִקְדַּמְתָּ כְּבוֹדוֹ לִכְבוֹדִי, וְעִקַּר כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וַעֲבוֹדָתוֹ הִיא תְּפִלַּת י״ח. וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ הִשְׁכִּים וּבֵרַךְ כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וַאֲפִלּוּ קִבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה — אָסוּר לְהַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, אוֹ אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ ״צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב״ אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהַקְבִּיל פָּנָיו. אֲבָל אִם הֻצְרַךְ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֵיזֶהוּ עֵסֶק וְאַגַּב זֶה הוֹלֵךְ לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לוֹמַר לוֹ ״צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב״ — מֻתָּר. אֲבָל לֹא יִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, כִּי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ״ה שָׁלוֹם, וְאֵין זֶה כְּבוֹד הַמָּקוֹם לְחַלֵּק כָּבוֹד בִּשְׁמוֹ לְבָשָׂר וָדָם קֹדֶם שֶׁחָלַק לוֹ כָּבוֹד בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. וְכֵן אָסוּר לִכְרֹעַ לוֹ עַל בִּרְכָּיו אֲפִלּוּ בְּלֹא נְתִינַת שָׁלוֹם (כִּי זֶהוּ כָּבוֹד גָּדוֹל כְּמוֹ כָּבוֹד שֶׁבַּתְּפִלָּה שֶׁכּוֹרְעִים בָּהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָסוּר לְהַקְדִּים כֵּן לְבָשָׂר וָדָם). וְהוּא שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, אֲבָל אִם מְצָאוֹ בַּשּׁוּק אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — יָכוֹל לִכְרֹעַ לוֹ וְלִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם מִן הַדִּין. אֲבָל נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִתֵּן שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ מְצָאוֹ בַּשּׁוּק, אֲפִלּוּ בְּלֹא כְּרִיעָה, וַאֲפִלּוּ הוּא רָגִיל לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, אֶלָּא יֹאמַר ״צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב״, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁנֶּה בַּלָּשׁוֹן — יִתֵּן לֵב שֶׁהוּא אָסוּר לְהִתְעַכֵּב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים כְּלָל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ אוֹסְרִין לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו אֲפִלּוּ מְצָאוֹ בַּשּׁוּק וַאֲפִלּוּ בְּלֹא נְתִינַת שָׁלוֹם כְּלָל. וְיֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהָקֵל בָּזֶה אִם הִתְחִיל כְּבָר לְבָרֵךְ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, הוֹאִיל וְאִסּוּר זֶה לֹא נִזְכַּר בַּתַּלְמוּד אֶלָּא הוּא מִסְּבָרָא. אֲבָל אִם הוּא מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ — אָסוּר לִכְרֹעַ לוֹ (אֲפִלּוּ בְּלֹא נְתִינַת שָׁלוֹם) עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל י״ח:
Greeting before prayer. From עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָסוּר to come early לְפֶתַח חֲבֵרוֹ to give him שָׁלוֹם (« חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם ») — even after בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר and קְרִיאַת שְׁמַע. One says only צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב, and only אַגַּב עֵסֶק ; for שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ״ה שָׁלוֹם. אָסוּר too לִכְרֹעַ. If he met him בַּשּׁוּק — מִן הַדִּין permitted, but נָהֲגוּ to refrain. יֵשׁ לְהָקֵל if he already began בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, since this אִסּוּר is מִסְּבָרָא.
סעיף ד אָסוּר לְהִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל.
אָסוּר לְאָדָם לְהִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו קֹדֶם תְּפִלַּת י״ח בַּשַּׁחַר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְנֶה לִבּוֹ לְשׁוּם דָּבָר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהָקֵל בָּזֶה לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר קֹדֶם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר. וְאֵינוֹ נָכוֹן. וְכֵן אָסוּר לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל י״ח, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא וְאֵינָהּ מַמְתֶּנֶת לוֹ:
Business and the road. אָסוּר to busy oneself with צְרָכָיו before תְּפִלַּת י״ח, so as not to turn one’s heart. Some are lenient after בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר קֹדֶם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר — וְאֵינוֹ נָכוֹן. Likewise אָסוּר to set out לַדֶּרֶךְ in the morning עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, unless one leaves בְּשַׁיָּרָא that does not wait.
סעיף ה אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת ; מַיִם וּרְפוּאָה מֻתָּרִין.
אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל י״ח. וְסָמְכוּ אִסּוּר זֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״, כְּלוֹמַר, לֹא תֹּאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְלוּ עַל דַּמְכֶם. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ״, אַל תִּקְרָא ״גַּוֶּךָ״, שֶׁמַּשְׁמָעוֹ כָּל צָרְכֵי גּוּפְךָ, אֶלָּא ״גֵּאֶיךָ״ — לְשׁוֹן גַּאֲוָה, אָמַר הַקָּבָּ״ה: לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה זֶה וְנִתְגָּאָה — קִבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. לְפִיכָךְ, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם צֹרֶךְ הַגּוּף, הוֹאִיל וְלֹא שַׁיָּךְ בָּהֶם גַּאֲוָה. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס לִפְנֵי הַסְּעוּדָה — אֵין הַקִּדּוּשׁ אוֹסְרוֹ מִלִּשְׁתּוֹת קֹדֶם תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ, שֶׁאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה וְסָמוּךְ לָהּ, וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכֹל כְּלוּם קֹדֶם תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. וַאֲפִלּוּ כָּל מִינֵי אֳכָלִים וְכָל מִינֵי מַשְׁקִין שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם גַּאֲוָה — מֻתָּר לְאָכְלָם וְלִשְׁתּוֹתָם לְצֹרֶךְ רְפוּאָה, שֶׁאֵין בָּרְפוּאָה מִשּׁוּם גַּאֲוָה. אֲבָל לִרְעָבוֹ וְלִצְמָאוֹ — אָסוּר. אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ עַד שֶׁיֹּאכַל אוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה. וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁאֵין מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה, מִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּדֵי לְכַוֵּן — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:
Eating and drinking. אָסְרוּ חֲכָמִים to eat or drink מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל (« לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם »). מַיִם permitted (no גַּאֲוָה), even on שַׁבָּת before the קִדּוּשׁ. Any food לְצֹרֶךְ רְפוּאָה permitted ; לִרְעָבוֹ וְלִצְמָאוֹ אָסוּר, unless he cannot כַּוֵּן דַּעְתּוֹ — in which case he may.
סעיף ו הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק.
אִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁעוֹלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק, מִכָּל מָקוֹם כָּאן הוֹאִיל וְאִסּוּר הָאֲכִילָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה הִסְמִיכוּהוּ חֲכָמִים עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהוּא ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״ — צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ הִתְחִיל בְּהֶתֵּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִתְפִלָּה אֲפִלּוּ הִתְחִיל בְּאִסּוּר, אֶלָּא לִקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לְהַפְסִיק אִם הִתְחִיל בְּאִסּוּר, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ, שֶׁבִּרְכוֹתֶיהָ הֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאִם בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְעוֹסֵק בִּשְׁתִיָּה — צָרִיךְ לְהַפְסִיק לְדִבְרֵי הַכֹּל:
Began to eat. One who began eating קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק at עַמּוּד הַשַּׁחַר, unlike מִנְחָה, since the אִסּוּר rests on « לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם » ; he stops even if he הִתְחִיל בְּהֶתֵּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים he stops only for קְרִיאַת שְׁמַע — וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. If he made בִּרְכַּת הַמָּזוֹן and is drinking — יַפְסִיק לְדִבְרֵי הַכֹּל.
סעיף ז אֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר ; מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים — מֻתָּר.
אֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה אִם הוּא רָגִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ בְּיָחִיד וְאֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בְּלִמּוּדוֹ וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. אֲבָל מִי שֶׁרָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מֻתָּר לִלְמֹד בְּבֵיתוֹ עַד שְׁעַת תְּפִלַּת הַצִּבּוּר. וְאִם הוּא מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, שֶׁזְּכוּת הָרַבִּים דָּבָר גָּדוֹל הוּא, וְאִם לֹא יִלְמְדוּ עַכְשָׁו יִתְבַּטְּלוּ וְלֹא יוּכְלוּ לִלְמֹד אַחַר כָּךְ. וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ אִם נִמְשַׁךְ בְּלִמּוּדוֹ עַד שֶׁזְּמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה עוֹבֵר — לֹא יַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ו:
Torah study before prayer. אֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר once the time has come, for one who prays בְּיָחִיד בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ (lest he be absorbed and let זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה pass) ; but one used to go לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מֻתָּר to study at home עַד תְּפִלַּת הַצִּבּוּר. The מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים — מֻתָּר, for זְכוּת הָרַבִּים דָּבָר גָּדוֹל, and he does not even stop (סימן ק״ו).
סעיף ח מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית.
מֻתָּר לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ וּלְהִסְתַּפֵּר סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי שֶׁרֹב הָעָם נִכְנָסִין שָׁם בַּיּוֹם, אֲבָל בַּשַּׁחַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ בּוֹ. אֲבָל לַהֲפֹךְ בְּעוֹרוֹת וְכָל מְלָאכָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁאָסְרוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה — אָסוּר גַּם סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית, שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי שֶׁאָדָם מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר:
Bathhouse and haircut. מֻתָּר to enter לַמֶּרְחָץ and to get a haircut סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית : they decreed only סָמוּךְ לְמִנְחָה (a common thing by day), whereas at dawn it is דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. But לַהֲפֹךְ בְּעוֹרוֹת and any מְלָאכָה forbidden near מִנְחָה — אָסוּר also סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית, since one rises early to his work.
סעיף ט שְׁעַת הַדְּחָק לַדֶּרֶךְ — מִתְפַּלֵּל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, בֵּין בְּרַגְלָיו בֵּין בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה, וְאֵין הַשַּׁיָּרָא מַמְתֶּנֶת לוֹ עַד אַחַר נֵץ הַחַמָּה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח כְּמִצְוָתָהּ בְּבֵיתוֹ מְעֻמָּד — יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם צֵאתוֹ. וְאִם הֵאִיר כְּבָר הַיּוֹם עַד שֶׁיַּכִּיר אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — יִקְרָא גַּם קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בְּבֵיתוֹ, וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וְאִם לֹא הֵאִיר הַיּוֹם כָּל כָּךְ — יִתְפַּלֵּל י״ח לְבַדָּהּ בְּבֵיתוֹ מְעֻמָּד, וְיַמְתִּין מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ אִם אֶפְשָׁר לִקְרוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ כְּמִצְוָתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲמֹד וִיכַוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח. אֲבָל תְּפִלָּה שֶׁהִיא צְרִיכָה עֲמִידָה בְּכֻלָּהּ — מִן הַסְּתָם לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ בַּדֶּרֶךְ לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד (שֶׁבְּנֵי הַשַּׁיָּרָא לֹא יַמְתִּינוּ לוֹ, אוֹ שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִטָּרֵד וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ד). לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד קֹדֶם צֵאתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וְגַם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ עִקַּר זְמַנָּהּ שֶׁהוּא נֵץ הַחַמָּה, לְפִי שֶׁתְּפִלָּה מְעֻמָּד שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם וּגְדוֹלָה מֵהֶם. וְעַכְשָׁו אֵין רֹב הָעוֹלָם נִזְהָרִין בָּזֶה, לְפִי שֶׁתְּפִלָּה מְעֻמָּד אֵינָהּ גְּדוֹלָה מִסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעוֹמֵד יָכוֹל לְכַוֵּן הֵיטֵב, וְעַכְשָׁו אֵינָן מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא בַּדֶּרֶךְ וְיָרֵא שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וְיָדוּעַ לוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּלוֹן קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן תְּפִלָּה — יָכוֹל לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַדָּהּ, וּלְהַמְתִּין עִם בִּרְכוֹתֶיהָ וְעִם הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּלוֹן, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (אֲבָל מִן הַדִּין אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ד):
The pressing hour on the road. One who must set out early לַדֶּרֶךְ (on foot, by cart or ship) whose שַׁיָּרָא does not wait — יָכוֹל to pray מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם צֵאתוֹ. If day has lit enough (זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע) — he also reads ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ and סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה ; otherwise — he prays י״ח לְבַדָּהּ בְּבֵיתוֹ מְעֻמָּד, for תְּפִלָּה מְעֻמָּד שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. Today most are not stringent, כַּוָּנָה being primary. If already בַּדֶּרֶךְ — יָכוֹל to read ק״ש alone and wait for the מָלוֹן to pray מְעֻמָּד (סימן צ״ד).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ט (Kehot edition, ט׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר
The yesod : זמן תפילת השחר
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the זְמַן הַתְּפִלָּה — נֵץ הַחַמָּה, עַמּוּד הַשַּׁחַר and שְׁלִישׁ הַיּוֹם. Then the עַד חֲצוֹת and the תַּשְׁלוּמִין. Then the ban on הַקְדָּמָה קֹדֶם תְּפִלָּה — שָׁלוֹם, business, eating and study. Finally the שְׁעַת הַדְּחָק and the traveller.
זְמַן הַתְּפִלָּה — נֵץ הַחַמָּה וְעַמּוּד הַשַּׁחַר
The time of the prayer — נץ החמה and עמוד השחר
The principle. שַׁחֲרִית’s time begins מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר ; לְכַתְּחִלָּה the מִצְוָה is to begin עִם נֵץ הַחַמָּה (« יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ »), and בְּדִיעֲבַד from עַמּוּד הַשַּׁחַר ; up to שְׁלִישׁ הַיּוֹם (seif א).
The consequence. One must take care בַּחֹרֶף to finish י״ח before שְׁלִישׁ הַיּוֹם. Cf. siman 58 (זמן קריאת שמע).
עַד חֲצוֹת וְהַתַּשְׁלוּמִין
Until חצות and the תשלומין
The principle. Even לְכַתְּחִלָּה, up to חֲצוֹת when one has passed ; אַחַר חֲצוֹת מִיָּד מִנְחָה’s time begins (seif ב).
The consequence. After חֲצוֹת, no more תַּשְׁלוּמִין except בְּטָעוּת or אֹנֶס, by מִנְחָה שְׁתַּיִם. Cf. siman 108 (תשלומין).
אֵין מַקְדִּימִין דָּבָר לַתְּפִלָּה
Nothing before the prayer
The principle. אָסוּר to give שָׁלוֹם, to busy oneself with עֲסָקָיו, to eat or to study קֹדֶם תְּפִלָּה (seifim ג-ז).
The consequence. עִקַּר כְּבוֹד הַמָּקוֹם is the תְּפִלָּה ; מַיִם וּרְפוּאָה permitted, מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים permitted. Cf. siman 90 (בית הכנסת).
שְׁעַת הַדְּחָק וְהַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ
שעת הדחק and the traveller
The principle. In שְׁעַת הַדְּחָק לַדֶּרֶךְ — מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם צֵאתוֹ (seif ט).
The consequence. תְּפִלָּה מְעֻמָּד שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם — better to pray standing at home. Cf. siman 94 (תפילה בדרך).
A note for study. The scope of this siman — the זְמַן, the עַד חֲצוֹת, the ban קֹדֶם תְּפִלָּה and the שְׁעַת הַדְּחָק — bears on the daily conduct of the תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman פ״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his nine seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר | או״ח פ״ט — מִנֵּץ הַחַמָּה לְכַתְּחִלָּה, מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר בְּדִיעֲבַד ; עַד סוֹף ד׳ שָׁעוֹת (שְׁלִישׁ הַיּוֹם). | מ״ב פ״ט — פְּרָטֵי הַזְּמַן וְאַזְהָרָה עַל הַסְּלִיחוֹת קֹדֶם נֵץ. | ערוה״ש פ״ט — חֶשְׁבּוֹן הַשָּׁעוֹת וּזְמַנֵּי הַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — לְכַתְּחִלָּה עִם נֵץ הַחַמָּה (״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ״) ; בְּדִיעֲבַד מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר ; עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם (סעיף א). |
| שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת וְתַשְׁלוּמִין | או״ח פ״ט — אַחַר ד׳ שָׁעוֹת עַד חֲצוֹת שְׂכַר תְּפִלָּה ; אַחַר חֲצוֹת אָסוּר. | מ״ב פ״ט — דִּין הַמֵּזִיד וּפְרָטֵי הַתַּשְׁלוּמִין. | ערוה״ש פ״ט — גֶּדֶר הַתַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה. | The Alter Rebbe’s way — אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה עַד חֲצוֹת ; אַחַר חֲצוֹת מִיָּד — מִנְחָה שְׁתַּיִם רַק בְּטָעוּת אוֹ אֹנֶס (סימן ק״ח) (סעיף ב). |
| הַקְדָּמַת שָׁלוֹם וַעֲסָקִים קֹדֶם תְּפִלָּה | או״ח פ״ט — אָסוּר לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ ; צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב מֻתָּר ; אָסוּר בַּעֲסָקָיו וּבַדֶּרֶךְ. | מ״ב פ״ט — פְּרָטֵי הַשָּׁלוֹם וְהַכְּרִיעָה. | ערוה״ש פ״ט — גֶּדֶר הָאִסּוּר וּמִנְהַג הָעוֹלָם. | The Alter Rebbe’s way — אָסוּר שָׁלוֹם וּכְרִיעָה (״שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ״ה שָׁלוֹם״) ; יֵשׁ לְהָקֵל אַחַר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, שֶׁהוּא מִסְּבָרָא (סעיפים ג-ד). |
| אֲכִילָה, לִמּוּד וְשַׁיָּרָא (שְׁעַת הַדְּחָק) | או״ח פ״ט — אָסוּר לֶאֱכֹל ; מַיִם וּרְפוּאָה מֻתָּר ; לִלְמֹד אָסוּר לְמִי שֶׁאֵין רָגִיל ; שְׁעַת הַדְּחָק מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר. | מ״ב פ״ט — פְּרָטֵי הָאֲכִילָה וְהַהַפְסָקָה. | ערוה״ש פ״ט — דִּין הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ בַּשַּׁיָּרָא. | The Alter Rebbe’s way — הִתְחִיל לֶאֱכֹל — יַפְסִיק ; מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים מֻתָּר (סימן ק״ו) ; שְׁעַת הַדְּחָק — מְעֻמָּד קֹדֶם צֵאתוֹ, שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם (סעיפים ה-ט). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm פ״ט, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 3, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ו-ל׳). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ט׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר
Line 1 — the time of the morning prayer
Principle of the siman : מִנֵּץ הַחַמָּה לְכַתְּחִלָּה, מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר בְּדִיעֲבַד ; עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם (סעיף א).
The Rav’s reading : the מִצְוָה is עִם נֵץ הַחַמָּה, and he warns against anticipating בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת. Cf. siman 58.
Practical consequence : take care בַּחֹרֶף to finish י״ח before שְׁלִישׁ הַיּוֹם.
קו ב — אֵין מַקְדִּימִין דָּבָר לַתְּפִלָּה
Line 2 — nothing before the prayer
Principle of the siman : אָסוּר שָׁלוֹם, עֲסָקָיו, אֲכִילָה וְלִמּוּד קֹדֶם תְּפִלָּה (סעיפים ג-ז).
The Rav’s reading : עִקַּר כְּבוֹד הַמָּקוֹם is the תְּפִלָּה ; one does not first grant כָּבוֹד לְבָשָׂר וָדָם. Cf. siman 90.
Practical consequence : מַיִם וּרְפוּאָה permitted ; מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים permitted (זְכוּת הָרַבִּים).
קו ג — שְׁעַת הַדְּחָק וְהַכַּוָּנָה
Line 3 — the pressing hour and כוונה
Principle of the siman : שְׁעַת הַדְּחָק לַדֶּרֶךְ — מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר (סעיף ט).
The Rav’s reading : תְּפִלָּה מְעֻמָּד שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם — better to pray standing at home than בִּזְמַנָּהּ on the road. Cf. siman 94.
Practical consequence : today most are not stringent, כַּוָּנָה being primary.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman פ״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman פ״ט (זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר)
- ① זְמַן. Pray שַׁחֲרִית לְכַתְּחִלָּה עִם נֵץ הַחַמָּה ; בְּדִיעֲבַד מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר ; finish before שְׁלִישׁ הַיּוֹם. Basis : SA HaRav פ״ט seif א.
- ② עַד חֲצוֹת. Once the time has passed — up to חֲצוֹת ; afterward, מִנְחָה שְׁתַּיִם only בְּטָעוּת or אֹנֶס. Basis : SA HaRav פ״ט seif ב.
- ③ שָׁלוֹם. Do not give שָׁלוֹם nor לִכְרֹעַ before the תְּפִלָּה ; only צַפְרָא דְּמָרֵיהּ טַב, and אַגַּב עֵסֶק. Basis : SA HaRav פ״ט seif ג.
- ④ עֲסָקָיו וְדֶרֶךְ. No צְרָכָיו and no setting out לַדֶּרֶךְ before י״ח, save בְּשַׁיָּרָא that does not wait. Basis : SA HaRav פ״ט seif ד.
- ⑤ אֲכִילָה. Neither eat nor drink ; מַיִם וּרְפוּאָה permitted ; one who הִתְחִיל — יַפְסִיק at עַמּוּד הַשַּׁחַר. Basis : SA HaRav פ״ט seifim ה-ו.
- ⑥ לִמּוּד. Even לִלְמֹד forbidden for one who prays בְּיָחִיד ; מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים permitted (זְכוּת הָרַבִּים). Basis : SA HaRav פ״ט seif ז.
- ⑦ מֶרְחָץ / שְׁעַת הַדְּחָק. מֻתָּר מֶרְחָץ וְתִסְפֹּרֶת סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית ; in שְׁעַת הַדְּחָק לַדֶּרֶךְ — מְעֻמָּד from עַמּוּד הַשַּׁחַר. Basis : SA HaRav פ״ט seifim ח-ט.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman פ״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the זְמַן, the עַד חֲצוֹת, the ban קֹדֶם תְּפִלָּה, the שְׁעַת הַדְּחָק — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.