Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman צ״ט — דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה. In the Rav it unfolds over ד׳ סְעִיפִים (four seifim) : the distinction between שָׁתוּי and שִׁכּוֹר by the שְׁעוּר רְבִיעִית and the test of « לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ », the יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, the מְפִיגֵי הַיַּיִן (שֵׁנָה וְדֶרֶךְ), and the status of the הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ with the reliance on one’s own הַרְגָּשָׁה.
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ט — דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ט — דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.99), followed by our English translation. The siman has four seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .99.k).
סעיף א שָׁתָה רְבִיעִית — אַל יִתְפַּלֵּל ; שָׁתוּי לְעֻמַּת שִׁכּוֹר וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן בְּבַת אַחַת — אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר, אִם הוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — אֵינוֹ נִקְרָא שִׁכּוֹר אֶלָּא שָׁתוּי וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלָּה אִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּפוּג יֵינוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַר עֲדַיִן זְמַן תְּפִלָּה. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — נִקְרָא שִׁכּוֹר. וְאִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה וגו׳ וַתֹּאמֶר וגו׳ אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל וגו׳״, וְאֵין בְּלִיַּעַל אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ וגו׳״. וְצָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ עָבַר זְמַן הַתְּפִלָּה — מַשְׁלִים אוֹתָהּ בִּזְמַן תְּפִלָּה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ח. וְדִין קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ לְעִנְיַן שִׁכּוֹר הוּא כְּדִין תְּפִלָּה, וּלְעִנְיַן שָׁתוּי יִתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ״ה. אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת יָכוֹל לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר:
שָׁתָה רְבִיעִית. One who drank a רְבִיעִית of wine at once — אַל יִתְפַּלֵּל until the wine passes, even if the זְמַן הַתְּפִלָּה passes. If he drank more : if he can speak before a king (לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ) — he is not שִׁכּוֹר but שָׁתוּי, and his prayer stands בדיעבד ; if he cannot — נִקְרָא שִׁכּוֹר, and his prayer is תּוֹעֵבָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (learned from Hannah and « בַּת בְּלִיָּעַל »). He must then repeat once the wine passes, and even if the זְמַן passed — he makes it up (תַּשְׁלוּמִין) at the next service (סימן ק״ח). The law of קריאת שמע וברכותיה regarding a שִׁכּוֹר is כְּדִין תְּפִלָּה (as a שָׁתוּי — סימן קפ״ה) ; but other בְּרָכוֹת he may say even while שִׁכּוֹר.
סעיף ב יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר.
יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ג:
יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. Wine drunk during the meal does not intoxicate (אֵינוֹ מְשַׁכֵּר). According to the יֵשׁ אוֹמְרִים, so too the wine drunk before the meal (שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן), as will be explained at סימן תע״ג.
סעיף ג שֵׁנָה וְדֶרֶךְ מִיל מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן ; הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן.
שֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן, אִם לֹא שָׁתָה אֶלָּא רְבִיעִית. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשֵּׁנָה מוּעֶטֶת מְשַׁכַּרְתּוֹ. אֲבָל שֵׁנָה הַרְבֵּה — וַדַּאי מְפִיגָתוֹ. וְכֵן דֶּרֶךְ מִיל מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן, בֵּין מְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בֵּין רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אִם לֹא שָׁתָה אֶלָּא רְבִיעִית. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ, אִם מְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. אֲבָל אִם הָיָה רָכוּב שֶׁאֵין לוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ — אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מֵרְבִיעִית דֶּרֶךְ מְפִיגָתוֹ. וְהוּא שֶׁרָכוּב ג׳ מִילִין. וּמִכָּל מָקוֹם הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן, שֶׁאִם הִרְבָּה לִשְׁתּוֹת מְאֹד — אֵין דֶּרֶךְ ג׳ מִילִין מְפִיגָתוֹ:
שֵׁנָה וְדֶרֶךְ. Any sleep, however brief, weakens the wine — only if he drank a רְבִיעִית. If he drank more — light sleep increases his intoxication (מְשַׁכַּרְתּוֹ) ; only much sleep weakens it. Likewise a road of a מִיל weakens the wine, on foot or riding, if he drank only a רְבִיעִית ; if he drank more and walks on foot — the road agitates him (טוֹרַדְתּוֹ) ; but riding, with little strain — even beyond a רְבִיעִית the road weakens it, provided he rode ג׳ מִילִין. Even so, all depends on the quantity of wine : if he drank to excess — even ג׳ מִילִין do not weaken it.
סעיף ד הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָם חֲזָקִים ; אֲבָל שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי — צָרִיךְ לִזָּהֵר.
כָּל אֶחָד שֶׁהוּא שָׁתוּי — דַּי לוֹ לְהַמְתִּין לְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ. וְלָכֵן אֵין נִזְהָרִין עַכְשָׁו בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּתְפַּלְלִים אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ רְבִיעִית יַיִן וְיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מַרְגִּישִׁים וְיוֹדְעִים בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם חֲזָקִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מִתְפַּלְלִים מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר שֶׁבְּיָדָם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְשִׁכְרוּת מְעַט. וְאַף בְּעַל פֶּה אֵין לָחֹש כָּל כָּךְ עַכְשָׁו מִלְּהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי אִם יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו אֵין מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה. אֲבָל שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — צָרִיךְ לִזָּהֵר אַף עַכְשָׁו כֵּיוָן שֶׁתְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל:
הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ. Every שָׁתוּי — it is enough for him to wait by what he feels in himself (מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ) that the wine passes. Therefore nowadays one is no longer scrupulous with our wines : one prays even after drinking a רְבִיעִית and more, since we know they are not strong (אֵינָם חֲזָקִים) ; all the more so when praying מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר, where slight drunkenness is not a concern ; and even בְּעַל פֶּה there is little concern nowadays, since today we do not concentrate much in prayer. But one fully drunk (שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי), who cannot speak before a king — צָרִיךְ לִזָּהֵר even now, for his prayer is תּוֹעֵבָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, and he must repeat.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ט (Kehot edition, ד׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה
The yesod : דין שתוי ושכור לתפלה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the distinction שָׁתוּי / שִׁכּוֹר by the שְׁעוּר רְבִיעִית and the test « לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ». Then the יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. Then the מְפִיגֵי הַיַּיִן — שֵׁנָה וְדֶרֶךְ. Finally the status of the הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ and the reliance on one’s own הַרְגָּשָׁה.
שָׁתוּי לְעֻמַּת שִׁכּוֹר — רְבִיעִית וְלִדְבַּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
Shatui or shikor — the revi‘it and the test of the king
The principle. שָׁתָה רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — אַל יִתְפַּלֵּל until it passes, even if the זְמַן passes. Beyond that : יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ → שָׁתוּי, his prayer stands בדיעבד ; אֵינוֹ יָכוֹל → שִׁכּוֹר, his prayer is תּוֹעֵבָה (seif א).
The consequence. The שִׁכּוֹר must repeat, with תַּשְׁלוּמִין at the next service (סימן ק״ח) ; ק״ש וברכותיה follow the same law as prayer. Cf. siman 98 (כוונת התפלה).
יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה
Wine drunk during the meal
The principle. יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר ; the יֵשׁ אוֹמְרִים extend this to the wine שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן (seif ב).
The consequence. The bread accompanying the wine tempers its effect — the cross-reference to סימן תע״ג ties this point to the night of the seder. Cf. siman 100 (סדר התפלה).
מְפִיגֵי הַיַּיִן — שֵׁנָה וְדֶרֶךְ
What weakens the wine — sleep and travel
The principle. שֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא and דֶּרֶךְ מִיל weaken it — only if he drank a רְבִיעִית. Beyond that, a little sleep or walking increase his intoxication ; only much sleep or ג׳ מִילִין riding weaken it (seif ג).
The consequence. הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן : if he drank to excess, even ג׳ מִילִין do not suffice. Cf. siman 98 (זמן התפלה).
הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ — הַהַרְגָּשָׁה וְהַסִּדּוּר
Our wines — the feeling and the siddour
The principle. דַּי לְהַמְתִּין לְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ ; our wines אֵינָם חֲזָקִים, one prays even after a רְבִיעִית וְיוֹתֵר, above all מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר (seif ד).
The consequence. אֲבָל שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי — צָרִיךְ לִזָּהֵר אַף עַכְשָׁו, for his prayer remains תּוֹעֵבָה. Cf. siman 100 (עמידה בתפלה).
A note for study. The scope of this siman — the distinction שָׁתוּי / שִׁכּוֹר, the מְפִיגֵי הַיַּיִן and the status of the הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ — bears on the daily conduct of prayer. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman צ״ט. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his four seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר וּשְׁעוּר רְבִיעִית | או״ח צ״ט — שָׁתָה רְבִיעִית אַל יִתְפַּלֵּל ; יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה, וְאִם לָאו תּוֹעֵבָה וְחוֹזֵר. | מ״ב צ״ט — גֶּדֶר הָרְבִיעִית וְשְׁעוּר ״לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. | ערוה״ש צ״ט — הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין שָׁתוּי לְשִׁכּוֹר לְעִנְיַן תְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — רְבִיעִית בְּבַת אַחַת אַל יִתְפַּלֵּל ; יָכוֹל לְדַבֵּר — שָׁתוּי וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלָּה ; אֵינוֹ יָכוֹל — שִׁכּוֹר וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְחוֹזֵר (תַּשְׁלוּמִין סימן ק״ח) (סעיף א). |
| יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה | או״ח צ״ט — לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּמְחַבֵּר, וְהוּא מִדִּינֵי שְׁעוּר הַשִּׁכְרוּת. | מ״ב צ״ט — יַיִן שֶׁעִם הַפַּת אֵינוֹ מְשַׁכֵּר כָּל כָּךְ. | ערוה״ש צ״ט — הַפַּת מְמַעֶטֶת כֹּחַ הַיַּיִן. | The Alter Rebbe’s way — יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן (סימן תע״ג) (סעיף ב). |
| מְפִיגֵי הַיַּיִן — שֵׁנָה וְדֶרֶךְ | או״ח צ״ט — דֶּרֶךְ מִיל וְשֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא מְפִיגִין ; וְהַיְנוּ בִּרְבִיעִית. | מ״ב צ״ט — פְּרָטֵי הַמְּהַלֵּךְ וְהָרוֹכֵב וּשְׁעוּר הַדֶּרֶךְ. | ערוה״ש צ״ט — גֶּדֶר הַפָּגַת הַיַּיִן בַּשֵּׁנָה וּבַדֶּרֶךְ. | The Alter Rebbe’s way — בִּרְבִיעִית שֵׁנָה וְדֶרֶךְ מִיל מְפִיגִין ; בְּיוֹתֵר — שֵׁנָה מוּעֶטֶת וְדֶרֶךְ בָּרֶגֶל מְשַׁכְּרִין, וְרָכוּב ג׳ מִילִין מֵפִיג ; הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן (סעיף ג). |
| הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ וְשִׁכּוֹר לְגַמְרֵי | או״ח צ״ט — כָּל שָׁתוּי לְפִי מַה שֶּׁמַּרְגִּישׁ ; יֵינוֹת שֶׁלָּנוּ אֵין נִזְהָרִין וְכָל שֶׁכֵּן מִתּוֹךְ סִדּוּר. | מ״ב צ״ט — הַקֻּלָּא בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ וּבַמִּתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר. | ערוה״ש צ״ט — הַהַנְהָגָה בַּזְּמַן הַזֶּה בַּיֵּינוֹת שֶׁאֵינָם חֲזָקִים. | The Alter Rebbe’s way — דַּי לְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ ; יֵינוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָם חֲזָקִים וְאַף בְּעַל פֶּה אֵין לָחֹשׁ כָּל כָּךְ ; אֲבָל שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי צָרִיךְ לִזָּהֵר אַף עַכְשָׁו וְחוֹזֵר (סעיף ד). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm צ״ט, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 4, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל״א, Eruvin ס״ד). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר
Line 1 — shatui and shikor
Principle of the siman : רְבִיעִית — אַל יִתְפַּלֵּל ; the decisive test is « לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ » (סעיף א).
The Rav’s reading : the שָׁתוּי keeps a valid prayer בדיעבד ; the שִׁכּוֹר has a prayer תּוֹעֵבָה and must repeat (תַּשְׁלוּמִין סימן ק״ח). Cf. siman 98.
Practical consequence : gauge your ability to address a king before praying after drinking.
קו ב — מְפִיגֵי הַיַּיִן
Line 2 — what weakens the wine
Principle of the siman : שֵׁנָה וְדֶרֶךְ מְפִיגִין בִּרְבִיעִית ; בְּיוֹתֵר — מְשַׁכְּרִין, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן (סעיפים ב-ג).
The Rav’s reading : the meal already tempers the wine ; light sleep or walking may on the contrary aggravate the intoxication. Cf. siman 100.
Practical consequence : do not rely on a brief rest or a short trip to dispel a heavy drunkenness.
קו ג — הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ
Line 3 — our wines and the feeling
Principle of the siman : דַּי לְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ ; יֵינוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָם חֲזָקִים (סעיף ד).
The Rav’s reading : a real leniency nowadays — above all מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר — yet one that never reaches the שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי. Cf. siman 98.
Practical consequence : rely on your own feeling for a slight intoxication, but abstain entirely in full drunkenness.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman צ״ט in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman צ״ט (דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה)
- ① רְבִיעִית. One who drank a רְבִיעִית of wine at once — אַל יִתְפַּלֵּל until the wine passes, even if the זְמַן passes. Basis : SA HaRav צ״ט seif א.
- ② שָׁתוּי or שִׁכּוֹר. Beyond a רְבִיעִית : can speak before a king → שָׁתוּי (prayer valid בדיעבד) ; cannot → שִׁכּוֹר (prayer תּוֹעֵבָה, he repeats, תַּשְׁלוּמִין סימן ק״ח). Basis : SA HaRav צ״ט seif א.
- ③ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. Wine drunk during the meal אֵינוֹ מְשַׁכֵּר (וְיֵשׁ אוֹמְרִים so too before the meal, סימן תע״ג). Basis : SA HaRav צ״ט seif ב.
- ④ מְפִיגֵי הַיַּיִן. שֵׁנָה and דֶּרֶךְ מִיל weaken it — only for a רְבִיעִית ; beyond that they may aggravate, and הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן. Basis : SA HaRav צ״ט seif ג.
- ⑤ הַיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ. Our wines אֵינָם חֲזָקִים — one prays even after a רְבִיעִית וְיוֹתֵר, above all מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר ; but one שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי — צָרִיךְ לִזָּהֵר אַף עַכְשָׁו. Basis : SA HaRav צ״ט seif ד.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman צ״ט (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the שְׁעוּר רְבִיעִית, the distinction שָׁתוּי / שִׁכּוֹר, the מְפִיגֵי הַיַּיִן — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.