Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman צ״ח — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה בִּתְפִלָּתוֹ. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the מַחֲשָׁבָה and פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, the מָקוֹם וּשְׁעָה that annul the kavana, the תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע, the תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן, and the עֲנָוָה — מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה.
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ח — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה בִּתְפִלָּתוֹ
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ח — כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.98), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .98.k).
סעיף א מַחֲשַׁבְתּוֹ כֵּיצַד — יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ.
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה בִּתְפִלָּתוֹ וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:מַחֲשַׁבְתּוֹ כֵּיצַד? הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ״. וְצָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כְּנֶגְדוֹ. וְיָעִיר הַכַּוָּנָה וְיָסִיר כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ, עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ. וְיַחֲשֹׁב כִּי אִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל — קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן לְפָנָיו אַף מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי לְפָנָיו הַמַּחֲשָׁבָה כְּדִבּוּר, כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הוּא חוֹקֵר. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִים בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת רוּחַ הַשִּׂכְלִיּוּת עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְאִם תָּבוֹא לוֹ מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה — יִשְׁתֹּק עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחֲשָׁבָה. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת — עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ שֶׁיַּחֲשֹׁב בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בִּדְבָרִים הַמַּכְנִיעִים אֶת הַלֵּב וּמְכַוְּנִים לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְלֹא יַחְשֹׁב בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. וְקֹדֶם הַתְּפִלָּה יַחֲשֹׁב מֵרוֹמְמוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְשִׁפְלוּת הָאָדָם, וְיָסִיר כָּל תַּעֲנוּגֵי אָדָם מִלִּבּוֹ. וְאֵין לְנַשֵּׁק בָּנָיו הַקְּטַנִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וִילָדִים הַמְבַלְבְּלִים אֲבוֹתֵיהֶם בַּתְּפִלָּה — אֵין לַהֲבִיאָם כְּלָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת:
מַחֲשַׁבְתּוֹ כֵּיצַד ? One who prays must direct his heart (יְכַוֵּן בְּלִבּוֹ) to the meaning of the words he utters — ״תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ״ — and see himself as if the שְׁכִינָה were present opposite him. He rouses the kavana and removes the pensées troublantes until his thought remains זַכָּה. As before a מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם one orders one’s words — קַל וָחֹמֶר before מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, for before Him the מַחֲשָׁבָה is כְּדִבּוּר. So did the חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה who secluded themselves and concentrated until the הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, near the level of נְבוּאָה. Another thought arises — יִשְׁתֹּק until it dissolves. Before prayer : think of the רוֹמְמוּת of G-d and the שִׁפְלוּת of man, remove every תַּעֲנוּג from one’s heart ; אֵין לְנַשֵּׁק בָּנָיו הַקְּטַנִּים in the בֵּית הַכְּנֶסֶת, and children who disturb — אֵין לַהֲבִיאָם.
סעיף ב לֹא בְּמָקוֹם וְלֹא בְּשָׁעָה הַמְבַטְּלִים אֶת כַּוָּנָתוֹ.
לֹא יִתְפַּלֵּל לֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר שֶׁמְּבַטֵּל כַּוָּנָתוֹ, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שֵׁכָר חָדָשׁ שֶׁמֵּרִיחַ, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו מֵאֵיזֶה צַעַר אוֹ כַּעַס אוֹ מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ. וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה:
מָקוֹם וּשְׁעָה. One should not pray in a place that annuls his kavana (e.g. שֵׁכָר חָדָשׁ giving off a smell), nor at an hour that annuls it — when דַּעְתּוֹ אֵינָהּ מְיֻשֶּׁבֶת because of some צַעַר, כַּעַס or the טֹרַח הַדֶּרֶךְ. And nowadays אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה, since we no longer concentrate so much בַּתְּפִלָּה.
סעיף ג אַל יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע — רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים.
אַל יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל מִפְּנֵי הַחִיּוּב כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁאָז תְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁצָּרִיךְ דָּבָר וּבָא לְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְגַם יֹאמְרֶנָּה בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח:
תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע. He should not make his prayer a קֶבַע but רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים before the Place ; that is, not to pray מִפְּנֵי הַחִיּוּב to discharge his duty — for then his prayer weighs on him כְּמַשּׂאוֹי he seeks to be rid of — but like one who needs something and comes to ask מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. And he should say it בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח.
סעיף ד הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן — מְעֻמָּד, קְבִיעוּת מָקוֹם, בְּלִי חֲצִיצָה.
הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן בְּכַוָּנָה, וְשֶׁלֹּא יְעָרֵב בָּהּ מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כְּמוֹ מַחֲשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקֳּדָשִׁים, וּתְהֵא מְעֻמָּד כְּמוֹ עֲבוֹדָה, וּקְבִיעוּת מָקוֹם כְּמוֹ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל אֶחָד קָבוּעַ מְקוֹמוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ וּמַתַּן דָּמוֹ, וְשֶׁלֹּא יָחֹץ דָּבָר בֵּינוֹ לַקִּיר כְּמוֹ הַקָּרְבָּן שֶׁחֲצִיצָה פּוֹסֶלֶת בֵּינוֹ לַכְּלִי. וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְיֻחָדִים לִתְפִלָּה כְּמוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, אֶלָּא שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַזְבֵּז עַל זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים לִתְפִלָּה, מִשּׁוּם נְקִיּוּת (אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין אֵין צָרִיךְ נְקִיּוּת לִתְפִלָּה יוֹתֵר מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּכְנָסַיִם מְלֻכְלָכִים מִבִּפְנִים — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן ע״ו):
בִּמְקוֹם קָרְבָּן. The תְּפִלָּה is בִּמְקוֹם קָרְבָּן : it must resemble the korban in kavana, mixing in no מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת (like the מַחֲשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקֳּדָשִׁים), מְעֻמָּד like the עֲבוֹדָה, קְבִיעוּת מָקוֹם like the קָרְבָּנוֹת, and nothing should form a חֲצִיצָה between him and the wall (כְּמוֹ חֲצִיצָה שֶׁפּוֹסֶלֶת). It is fitting to have מַלְבּוּשִׁים נָאִים special for prayer כְּמוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה — but not all can afford it ; at the least, טוֹב to have מִכְנָסַיִם special מִשּׁוּם נְקִיּוּת (though מִן הַדִּין נְקִיּוּת is not required more than for תַּלְמוּד תּוֹרָה, as explained סִימָן ע״ו).
סעיף ה אַל יַחְשֹׁב רָאוּי אֲנִי — אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ ; מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה.
אַל יַחֲשֹׁב רָאוּי אֲנִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּקָּשָׁתִי כֵּיוָן שֶׁכִּוַּנְתִּי בַּתְּפִלָּה, כִּי אַדְּרַבָּה זֶהוּ מַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מְפַשְׁפְּשִׁים בְּמַעֲשָׂיו לוֹמַר בָּטוּחַ הוּא בִּזְכֻיּוֹתָיו, אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה בָּא לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם לֹא מֵרֹב חֲסָדָיו שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהֶם עִם בְּרִיּוֹתָיו:
הָעֲנָוָה. He should not think « רָאוּי אֲנִי that the Holy One blessed be He fulfill my request since I concentrated » — for אַדְּרַבָּה this recalls his עֲוֹנוֹת (his deeds are then scrutinized). Rather he should think the Holy One blessed be He will act בְּחַסְדּוֹ, and say in his heart : « מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה to come and ask מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, were it not מֵרֹב חֲסָדָיו toward His creatures ».
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ח (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה
The yesod : כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת and the שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ. Then the מָקוֹם וּשְׁעָה that annul the kavana. Then the תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע. Finally the תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן and the עֲנָוָה — מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה.
פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת — שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ
The meaning of the words — the Shekhina opposite
The principle. יְכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת ; see oneself כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, and remove הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ זַכָּה (seif א).
The consequence. Before the King the מַחֲשָׁבָה is כְּדִבּוּר ; an intruding thought — יִשְׁתֹּק. Cf. siman 95 (כוונת הגוף בתפילה).
מָקוֹם וּשְׁעָה הַמְבַטְּלִים כַּוָּנָה
The place and hour that annul the kavana
The principle. לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם (שֵׁכָר חָדָשׁ שֶׁמֵּרִיחַ) וְלֹא בְּשָׁעָה (צַעַר, כַּעַס, טֹרַח הַדֶּרֶךְ) הַמְבַטְּלִים כַּוָּנָתוֹ (seif ב).
The consequence. וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה — since the kavana is no longer what it was. Cf. siman 96 (הסחת הדעת בתפילה).
תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע
Supplications, not routine
The principle. אַל יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים ; לֹא מִפְּנֵי הַחִיּוּב (כְּמַשּׂאוֹי) אֶלָּא כְּמִי שֶׁצָּרִיךְ דָּבָר (seif ג).
The consequence. יֹאמְרֶנָּה בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח. Cf. siman 97 (דרך ארץ בתפילה).
תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן וְהָעֲנָוָה
Prayer in place of the korban, and humility
The principle. הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן — מְעֻמָּד, קְבִיעוּת מָקוֹם, בְּלִי חֲצִיצָה בֵּינוֹ לַקִּיר (seif ד).
The consequence. אַל יַחְשֹׁב רָאוּי אֲנִי אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ — מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה (seif ה). Cf. siman 90 (קביעת מקום בבית הכנסת).
A note for study. The scope of this siman — the פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, the תַּחֲנוּנִים and the עֲנָוָה — bears on the very heart of the עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman צ״ח. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וּשְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ | או״ח צ״ח — יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת ; כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ ; חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. | מ״ב צ״ח — עִנְיַן הַכַּוָּנָה וּפְרָטֶיהָ, וְ״תָּכִין לִבָּם״. | ערוה״ש צ״ח — גֶּדֶר כַּוָּנַת הַלֵּב וַהֲסָרַת הַטְּרָדוֹת. | The Alter Rebbe’s way — יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת ; הַמַּחֲשָׁבָה כְּדִבּוּר ; מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת — יִשְׁתֹּק ; וִילָדִים הַמְבַלְבְּלִים אֵין לַהֲבִיאָם (סעיף א). |
| מָקוֹם וּשְׁעָה הַמְבַטְּלִים | או״ח צ״ח — לֹא בְּמָקוֹם וְלֹא בְּשָׁעָה הַמְבַטְּלִים כַּוָּנָה ; וְעַכְשָׁו אֵין נִזְהָרִין. | מ״ב צ״ח — פְּרָטֵי הַמָּקוֹם וְהַשָּׁעָה שֶׁמְּבַטְּלִים. | ערוה״ש צ״ח — יִשּׁוּב הַדַּעַת קֹדֶם הַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — שֵׁכָר חָדָשׁ שֶׁמֵּרִיחַ ; צַעַר, כַּעַס, טֹרַח הַדֶּרֶךְ ; וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין (סעיף ב). |
| תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע | או״ח צ״ח — דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח, בְּנַחַת. | מ״ב צ״ח — שֶׁלֹּא תְּהֵא עָלָיו כְּמַשָּׂא וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר. | ערוה״ש צ״ד-צ״ח — עִנְיַן קֶבַע וְתַחֲנוּנִים בַּתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — לֹא מִפְּנֵי הַחִיּוּב (כְּמַשּׂאוֹי) אֶלָּא כְּמִי שֶׁצָּרִיךְ דָּבָר ; בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים כְּרָשׁ בַּפֶּתַח (סעיף ג). |
| בִּמְקוֹם קָרְבָּן וְהָעֲנָוָה | או״ח צ״ח — תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן ; אַל יַחְשֹׁב רָאוּי הוּא אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ. | מ״ב צ״ח — מְעֻמָּד, קְבִיעוּת מָקוֹם וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים. | ערוה״ש צ״ח — דִּמְיוֹן הַתְּפִלָּה לָעֲבוֹדָה וְהָעֲנָוָה. | The Alter Rebbe’s way — מְעֻמָּד, קְבִיעוּת מָקוֹם, בְּלִי חֲצִיצָה לַקִּיר ; מִכְנָסַיִם מִשּׁוּם נְקִיּוּת ; מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה (סעיפים ד-ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm צ״ח, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 4, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל״א, Berakhot ל״ד). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — כַּוָּנַת הַלֵּב
Line 1 — the intention of the heart
Principle of the siman : יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת ; כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ ; מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת — יִשְׁתֹּק (סעיף א).
The Rav’s reading : before the King הַמַּחֲשָׁבָה כְּדִבּוּר — the kavana engages the thought itself, not the lips alone. Cf. siman 95.
Practical consequence : aim first at the meaning of the words ; failing that, think of what מַכְנִיעַ אֶת הַלֵּב.
קו ב — תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע
Line 2 — supplications, not routine
Principle of the siman : אַל יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע ; לֹא מִפְּנֵי הַחִיּוּב אֶלָּא כְּמִי שֶׁצָּרִיךְ דָּבָר (סעיף ג).
The Rav’s reading : the תְּפִלָּה is not a burden to be discharged but a living request מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. Cf. siman 97.
Practical consequence : say the prayer בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח.
קו ג — בִּמְקוֹם קָרְבָּן וְהָעֲנָוָה
Line 3 — in place of the korban, and humility
Principle of the siman : הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן — מְעֻמָּד, קְבִיעוּת מָקוֹם, בְּלִי חֲצִיצָה ; אַל יַחְשֹׁב רָאוּי אֲנִי (סעיפים ד-ה).
The Rav’s reading : the kavana of the תְּפִלָּה mirrors that of the קָרְבָּן ; the answer comes בְּחַסְדּוֹ, not by merit. Cf. siman 90.
Practical consequence : stand מְעֻמָּד בְּמָקוֹם קָבוּעַ, and say in one’s heart מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman צ״ח in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman צ״ח (כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה)
- ① פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. Direct the heart to the meaning of the words ; see oneself כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ ; an intruding thought — יִשְׁתֹּק until it dissolves. Basis : SA HaRav צ״ח seif א.
- ② מָקוֹם וּשְׁעָה. Avoid the place (שֵׁכָר חָדָשׁ שֶׁמֵּרִיחַ) and the hour (צַעַר, כַּעַס, טֹרַח הַדֶּרֶךְ) that annul the kavana. Basis : SA HaRav צ״ח seif ב.
- ③ תַּחֲנוּנִים לֹא קֶבַע. Do not pray כְּמַשּׂאוֹי to discharge a duty, but בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח. Basis : SA HaRav צ״ח seif ג.
- ④ בִּמְקוֹם קָרְבָּן. Pray מְעֻמָּד, בְּמָקוֹם קָבוּעַ, without חֲצִיצָה between oneself and the wall ; מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים מִשּׁוּם נְקִיּוּת. Basis : SA HaRav צ״ח seif ד.
- ⑤ הָעֲנָוָה. Do not rely on one’s merit (רָאוּי אֲנִי) but on the חֶסֶד ; say in one’s heart מִי אֲנִי דַּל וְנִבְזֶה. Basis : SA HaRav צ״ח seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman צ״ח (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, the תַּחֲנוּנִים, the עֲנָוָה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.