Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch HaRav is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is an autonomous, complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its uniqueness: it combines halacha (הלכה) + ta'amei ha-mitzvos + the inner dimension in a single work, and it rules with unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is ha-poseik ha-acharon (הפוסק האחרון) — his psak is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study seriously the Shulchan Aruch HaRav (שולחן ערוך הרב) (see preface of the bnei ha-mechaber (בני המחבר) and numerous sichos). This page gathers, for each siman, the full text of the Alter Rebbe, his originality, the Chabad minhagim (מנהגים), and the divrei haRebbe that illuminate the subject.
שלחן ערוך הרב — סימן רמ״ג
The full text of the Shulchan Aruch HaRav (שולחן ערוך הרב)
סימן רמ״ג — דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי — וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. The printed text additionally contains the מהדורא בתרא (the Alter Rebbe's second, revised edition of this siman — UNIQUE to the Kehot printing, not available on Sefaria) which you will find summarized below, and the הגהות וציונים (marginal cross-references).
סעיף א דִּין הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה וּמֶרְחָץ לְנָכְרִי וּבוֹ ט"ז סְעִיפִים:אָסְרוּ חֲכָמִים לוֹמַר לְנָכְרִי…
דִּין הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה וּמֶרְחָץ לְנָכְרִי וּבוֹ ט"ז סְעִיפִים:
אָסְרוּ חֲכָמִים לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּחִנָּם בֵּין בְּשָׂכָר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹמְרִים "שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ" מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל הַנַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְרוּמָה "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים "גַּם" לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם, מִכַּאן שֶׁ"שְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ", וּמָה "אַתֶּם" בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית, אֲבָל הַנָּכְרִי אֵינוֹ בְּתוֹרַת שְׁלִיחוּת מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יֵשׁ שְׁלִיחוּת לְנָכְרִי לְחוּמְרָא.
וְיֵשׁ רֶמֶז לְאִסּוּר זֶה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם טוֹב "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם", מַשְׁמָע אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁאֵין מְצֻוִּים עַל הַשְּׁבִיתָה בְּיוֹם טוֹב, וְקַל וָחֹמֶר לְשַׁבָּת.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין זוֹ אֶלָּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וְעִקַּר הָאִסּוּר אֲמִירָה לְנָכְרִי בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵי הָעָם וְיָבֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָן:
Laws of one who rents out a field or a bathhouse to a non-Jew — and it contains 16 seifim:
The Chachamim forbade telling a non-Jew to perform a melachah for us on Shabbos, whether for free or for pay, even if one tells him before Shabbos that he should do it on Shabbos, even if one does not need that melachah until after Shabbos — for when the non-Jew performs it on Shabbos, he performs it as the shaliach (agent) of the Jew. And although we do not say "a person's agent is like himself" from the Torah except for a Jew who is made the agent of a Jew — as it is said regarding terumah, "Thus shall you too set apart Hashem's terumah" (Bemidbar 18:28), and the Chachamim expounded "too" to include your agent, from which "a person's agent is like himself"; and just as "you" are bnei beris (members of the covenant), so too your agent must be of the bnei beris — but the non-Jew is not in the law of shelichus from the Torah. Nevertheless, from divrei sofrim there is shelichus for a non-Jew as a stringency (le-chumra).
And there is an allusion to this prohibition from the Torah for Shabbos and Yom Tov, as it is said concerning Yom Tov, "no melachah shall be done in them" (Shemos 12:16) — the passive formulation implying even by others who are not commanded concerning the rest of Yom Tov; and all the more so for Shabbos.
In any case, this is only an asmachta. The essence of the prohibition of amirah le-nochri (telling a non-Jew), both on Shabbos and on Yom Tov, is only mi-divreihem (rabbinic), in order that Shabbos should not be light in the eyes of the people such that they would come to perform [the melachah] themselves; and likewise on Yom Tov, and even on Chol HaMoed; and likewise concerning all other prohibitions of the Torah, as will be explained in their places.
סעיף ב וְהִפְלִיגוּ חֲכָמִים בְּאִסּוּר זֶה וְגָזְרוּ בוֹ גְּזֵרוֹת, כְּגוֹן אִם עָשָׂה הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ…
וְהִפְלִיגוּ חֲכָמִים בְּאִסּוּר זֶה וְגָזְרוּ בוֹ גְּזֵרוֹת, כְּגוֹן אִם עָשָׂה הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסְרוּ לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִמְּלַאכְתּוֹ וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת.
וְכֵן אִם רוֹאֵהוּ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִילוֹ — פְּעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לִמְחוֹת, כְּגוֹן אִם יַגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל רֶוַח מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת (וְאִם גַּם לוֹ מַגִּיעַ רֶוַח מִמֶּנָּה — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד וְרנ"ב):
The Chachamim extended this prohibition and decreed further decrees regarding it: for example, if the non-Jew did [a melachah] on his own for a Jew — they forbade benefiting from his work on Shabbos and after Shabbos until enough time has passed for it to be done (bichdei she-yei'aseh), by decree lest one come to tell him to do it on Shabbos.
And likewise, if one sees him doing melachah on Shabbos for him — at times one must protest, such as when a profit will reach the Jew from it, even after Shabbos (and if profit also reaches the non-Jew from it — this will be explained in siman 244 and siman 252).
סעיף ג לְפִיכָךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִים בָּהּ הַכֹּל וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ…
לְפִיכָךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִים בָּהּ הַכֹּל וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר שֶׁאוֹפִין בּוֹ הַכֹּל וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵחַיִם שֶׁטּוֹחֲנִין בָּהֶן הַכֹּל וְנוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר, וְרוֹצֶה לִשְׂכּוֹר לוֹ נָכְרִי לְכָל הַשָּׁנָה שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּכָל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת בַּמֶּרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, וִיקַבֵּל הַשָּׂכָר מִן הָרוֹחֲצִים וְהַטּוֹחֲנִים וְהָאוֹפִים וִיבִיאֵהוּ לְהַיִּשְׂרָאֵל — צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּהַנָּכְרִי וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶם בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל נָכְרִים שֶׁיִּרְחֲצוּ וְיִטְחֲנוּ וְיֹאפוּ שָׁם, לְפִי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מַרְוִיחַ בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ שָׂכָר מִזֶּה.
(וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲבוֹד כְּלוּם, שֶׁכְּבָר הֵכִין הַכֹּל מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁהַנָּכְרִי הַזֶּה מְקַבֵּל הַשָּׂכָר מֵהַנָּכְרִים הוּא עוֹשֶׂה זֶה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, וּלְהַיִּשְׂרָאֵל עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת, לָכֵן אָסוּר גַּם כֵּן שֶׁיְּקַבֵּל הַנָּכְרִי בִּשְׁבִילוֹ).
וְאֵין לְהַתִּיר לְפִי שֶׁהַנָּכְרִי טוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵרֶוַח הַשַּׁבָּת וְהָיָה אוֹמֵר לַנָּכְרִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְלָל בְּשַׁבָּת אֵצֶל הַמֶּרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר לֹא הָיָה מְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא שְׂכָרוֹ לְכָל יוֹם וְיוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא לְשָׁנָה אוֹ חֹדֶשׁ בְּבַת אַחַת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַכְרִיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְשֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ אַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק כְּלָל בְּשַׁבָּתוֹת, אֶלָּא הוּא עוֹסֵק לְפִי תֻמּוֹ לְהַשְׁלִים קַבְּלָנוּתוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו בִּתְחִלַּת שְׂכִירוּתוֹ בִּסְתָם לְהִתְעַסֵּק כָּל הַשָּׁנָה אוֹ הַחֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עָלָיו שׁוּם תַּרְעוֹמוֹת, וְאִם כֵּן הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן (שֶׁבֶּאֱמֶת) שֶׁאֵין לְהַנָּכְרִי טוֹבָה וְרֶוַח מֵעֵסֶק זֶה שֶׁבְּשַׁבָּת, שֶׁאַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת לֹא יְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ, וּלְהַיִּשְׂרָאֵל מַגִּיעַ רֶוַח מִזֶּה, אִם כֵּן נִרְאֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ עֵסֶק זֶה הוּא בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבָד:
Therefore one who has a bathhouse (merchatz) in which all bathe and pay him a fee, or who has an oven in which all bake and pay him a fee, or who has a mill in which all grind and pay him a fee — and wishes to hire a non-Jew for the whole year to attend to all the melachos needed in the bathhouse, mill, and oven, and to receive the fee from the bathers, millers, and bakers and bring it to the Jew — he must protest against the non-Jew and not allow him to engage in these on Shabbos for non-Jews who would bathe, grind, and bake there. For the Jew profits from the non-Jew's work on Shabbos, since income reaches him from this.
(And even if the non-Jew need not work at all — having already prepared everything from erev Shabbos — nevertheless, the fact that this non-Jew receives the fee from the [other] non-Jews, he does this for the sake of the Jew; and to the Jew himself it is forbidden to receive a fee for the day of Shabbos, therefore it is also forbidden for the non-Jew to receive it on his behalf.)
And one cannot permit it on the grounds that the non-Jew toils for himself for the wage fixed for him (ketsitsah). For if the Jew were to forgo the Shabbos profit and tell the non-Jew that he should not be present at all at the bathhouse, mill, or oven on Shabbos, he would not deduct anything from his wage, since he did not hire him day by day separately but for a year or month all at once.
And although it does not enter the non-Jew's mind that the Jew is not compelling him to work on Shabbos and will pay him the entire wage even if he does not work at all on Shabbosos, but rather he works straightforwardly to fulfill the kabbalanus (the contract) he accepted upon himself at the start of his employment — namely, to work for the entire year or month so that the Jew will pay him his full wage and no complaint will arise — so that the non-Jew aims at his own benefit, nevertheless, since in truth the non-Jew has no benefit or profit from this work on Shabbos (for even if he does not work on Shabbos nothing will be deducted from his wage), while the Jew gains a profit from this — therefore the matter appears as though this work is solely for the sake of the Jew.
סעיף ד וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְיָמִים, שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁתִּתְעַסֵּק…
וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְיָמִים, שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁתִּתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, וְהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַסֵּק גַּם בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ כְּדֵי לִטּוֹל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן מֵחֲמַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׂכָרוֹ לְהִתְעַסֵּק אֵיזֶה יָמִים — הֲרֵי זֶה כְּעוֹסֵק בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת אֶלָּא שְׂכָרוֹ לְאֵיזֶה יָמִים סְתָם, מִכָּל מָקוֹם הַנָּכְרִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת מִתְעַסֵּק הוּא מֵחֲמַת הַשְּׂכִירוּת שֶׁשְּׂכָרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְאֵיזֶה יָמִים, וַהֲרֵי בְּדַעְתּוֹ הַיּוֹם שֶׁהוּא שְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אַף שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁלְּעִנְיַן שְׁלִיחוּת אֵין לְחַלֵּק בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַמְשַׁלֵּחַ בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַשָּׁלִיחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ שְׁלוּחוֹ הוּא:
And all the more so if he hired the non-Jew by the day, telling him "for each day that you work in the bathhouse, oven, or mill I will give you such-and-such" — even though he did not tell him to work on Shabbos, and the non-Jew goes of his own accord and works also on Shabbos — he must protest against him and not let him work on Shabbos. For although the non-Jew aims at his own benefit, in order to receive the daily wage fixed for him, nevertheless, since he does so on the basis of the Jew's instruction (amirah) that hired him to work for several days, behold he is as one working as the shaliach of the Jew. Even though the Jew did not tell him to work on Shabbos but hired him for some days generally, in any event the non-Jew who works on Shabbos works by virtue of the hire that the Jew made with him for some days; and behold, in his own mind today he is the Jew's hired worker today and is performing the Jew's shelichus. Therefore, even though he is acting for his own benefit, this is of no avail — for in matters of shelichus there is no distinction between one who acts for the benefit of the sender (meshale'ach) and one who acts for the benefit of the agent (shaliach); either way, he is his agent.
סעיף ה אֲפִלּוּ אִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה, אִם עָבַר וְלֹא מִחָה בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת…
אֲפִלּוּ אִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה, אִם עָבַר וְלֹא מִחָה בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְהֵבִיא הַנָּכְרִי אֶת הַשָּׂכָר לְהַיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ שָׂכָר שֶׁקִּבֵּל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֱבִיאוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיא לוֹ בְּבַת אַחַת שְׂכַר אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה יָמִים וְיוֹם הַשַּׁבָּת בֵּינֵיהֶם, שֶׁאֵין בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּסְעִיף י"א — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל לֵהָנוֹת מִן הַשָּׂכָר שֶׁקִּבֵּל הַנָּכְרִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים:
Even if he hired the non-Jew for a year: if he transgressed and did not protest, and allowed him to work on Shabbos, and the non-Jew brought the wage to the Jew — even though he did not bring him the wage that he received on the Shabbos day by itself but rather brought it be-havlaah (included) together with the other days, e.g., he brought him at one time the wage of four or five days with the Shabbos day among them (so that there is no prohibition of sechar Shabbos in this case, as will be explained at seif 11) — nevertheless it is forbidden to the Jew to benefit from the wage that the non-Jew received on the Shabbos day, for the Chachamim penalized him (kenas).
סעיף ו אֲבָל אִם רוֹצֶה הַיִּשְׂרָאֵל לְהַשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לַנָּכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד בּוֹ הַנָּכְרִי בְּכָל אֵימַת…
אֲבָל אִם רוֹצֶה הַיִּשְׂרָאֵל לְהַשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לַנָּכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד בּוֹ הַנָּכְרִי בְּכָל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה מֻכְרָח בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ, רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּכָל שָׁנָה אוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ, בֵּין שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ אוֹ לֹא יַסִּיקֶנּוּ — מִן הַדִּין הָיָה מֻתָּר, שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי יַעֲבוֹד בּוֹ בְּשַׁבָּת, הֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ לְטוֹבַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא יַסִּיקֶנּוּ בְּשַׁבָּת לֹא יְנַכֶּה לְהַיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ, וְאַף אִם הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מְנַכֶּה לוֹ אִם לֹא הָיָה מַסִּיקוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַסִּיקוֹ כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר, נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה רַק לְטוֹבַת עַצְמוֹ.
אַף עַל פִּי כֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, לְפִי שֶׁשֵּׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל הַמֶּרְחָץ, שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁמֶּרְחָץ זֶה הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁנָּכְרִים רוֹחֲצִים בְּמֶרְחָצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת, וְנָכְרִי מִתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ — יֹאמְרוּ שֶׁנָּכְרִי זֶה הוּא שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל, וְיַחְשְׁדוּהוּ שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּמַה שֶּׁמַּנִּיחַ אֶת הַנָּכְרִי לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת (אוֹ אֶפְשָׁר יַחְשְׁדוּ אֶת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא שָׂכַר לוֹ נָכְרִי זֶה שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּמֶרְחָצוֹ בְּשַׁבָּת).
וְאַף שֶׁגַּם הַיִּשְׂרְאֵלִים רָחֲצוּ בְּתוֹכוֹ לִפְעָמִים בְּחֹל וְרָאוּ שֶׁנָּכְרִי זֶה הוּא הַמִּתְעַסֵּק גַּם בְּחֹל, מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הִשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לְנָכְרִי זֶה שֶׁיִּטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ, וְנָכְרִי זֶה מִתְעַסֵּק בּוֹ לְדַעַת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִשְׂכּוֹר הַמֶּרְחָץ, לְפִי שֶׁהוֹצָאוֹתָיו מְרֻבּוֹת וּשְׂכָרוֹ מוּעָט, וְאֵין הַשָּׂכָר מַסְפִּיק לְהַשּׂוֹכֵר לִתֵּן דָּבָר קָצוּב לְבַעַל הַמֶּרְחָץ וְשֶׁיִּשְׁתַּיֵּר לוֹ סַךְ חָשׁוּב יָתֵר עַל שְׂכַר טָרְחוֹ וַעֲמָלוֹ, לְפִיכָךְ דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶרְחָץ שׂוֹכֵר לוֹ פּוֹעֵל שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְכָל הַשָּׂכָר הוּא לְבַעַל הַמֶּרְחָץ:
However, if the Jew wishes to rent out the bathhouse to a non-Jew so that the non-Jew may work in it whenever he wishes — not bound to work at fixed times — and may take all the income for himself, only that he should give the Jew a fixed amount each year or each month, whether he heats it or does not heat it — by strict halacha it would have been permitted. For although the non-Jew works in it on Shabbos, he does not intend in his work for the benefit of the Jew but for his own benefit: even if he does not heat it on Shabbos he will not deduct anything from the Jew's [fixed sum]; and even if the Jew would deduct something were he not to heat it, the non-Jew would still heat it in order to earn money — so that he is acting only for his own benefit.
Nevertheless, the Chachamim forbade doing this because of maaras ayin, since the Jew's name is associated with the bathhouse — all know that this bathhouse belongs to a Jew. And when they would see non-Jews bathing in the Jew's bathhouse on Shabbos, and a non-Jew working in the bathhouse — they would say that this non-Jew is a day-laborer (sechir yom) of the Jew, and they would suspect him of transgressing divrei sofrim in allowing the non-Jew to work on Shabbos (or perhaps they would suspect the Jew of having hired this non-Jew to work in his bathhouse on Shabbos).
And although Jews too sometimes bathed in it on weekdays and saw that this non-Jew is the one who works also during the week, in any case it would not enter their minds that the Jew rented out the bathhouse to this non-Jew such that he takes all the income for himself, and that this non-Jew works in it on his own and not as the agent of the Jew. For it is not the way of most people to rent out the bathhouse, because its expenses are great and its income is meager, and the income does not suffice for the renter to give the bathhouse owner a fixed sum and still retain a meaningful amount above his labor and toil. Therefore the way of the world is that anyone who owns a bathhouse hires a worker for himself to work in it, and all the income belongs to the bathhouse owner.
סעיף ז אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר שָׂדֶה לְנָכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד עֲבוֹדָתָהּ כָּל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה…
אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר שָׂדֶה לְנָכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד עֲבוֹדָתָהּ כָּל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה מֻכְרָח בַּעֲבוֹדָתוֹ וְיִטּוֹל כָּל הַפֵּרוֹת לְעַצְמוֹ, רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּכָל שָׁנָה, בֵּין שֶׁיִּתֵּן לוֹ מָעוֹת בֵּין שֶׁיִּתֵּן לוֹ מִפֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ, וְהַנָּכְרִי עוֹבֵד אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
וְאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהַנָּכְרִי שְׂכִיר יוֹם הוּא אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲבוֹד אַדְמָתוֹ בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם הוּא לִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת לְאָרִיס, דְּהַיְנוּ אָדָם הַמְקַבֵּל הַשָּׂדוֹת לְחָרְשָׁן וּלְזָרְעָן וְלַעֲבוֹד כָּל עֲבוֹדָתָן, וְנוֹטֵל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ מֶחֱצָה אוֹ שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ הַפֵּרוֹת וְהַשְּׁאָר לְבַעַל הַשָּׂדֶה, לָכֵן מִן הַסְּתָם כְּשֶׁיִּרְאוּ נָכְרִי עוֹבֵד בְּשַׁבָּת בְּשָׂדֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ שֶׁזֶּהוּ אֲרִיסוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, וְלִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת לְנָכְרִי אֵין בּוֹ שׁוּם אִסּוּר כְּלָל. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְהַיִּשְׂרָאֵל הֲנָאָה בַּמְּלָאכָה שֶׁהָאָרִיס עוֹשֶׂה בְּשָׂדֵהוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי רֹב הַפֵּרוֹת שֶׁל הַשָּׂדֶה הֵם שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּמְלַאכְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ, שֶׁיִּטּוֹל חֵלֶק הַמַּגִּיעַ לוֹ מִפֵּרוֹת הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֵלָיו נֶהֱנֶה הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת:
However, it is permitted to rent out a field to a non-Jew so that he may work it whenever he wishes — not bound to work at fixed times — and may take all the produce for himself, only that he should give the Jew a fixed amount each year, whether in money or in produce of this field; and the non-Jew works there even on Shabbos.
And there is no concern of maaras ayin — that people would say the non-Jew is a sechir yom of the Jew, or that he hired him to work his land on Shabbos — because it is the way of most of the world to give a field in arisus (sharecropping) to an aris (sharecropper): namely, a person who receives the fields to plow, sow, and perform all their work, and takes as the wage of his work a half, third, or quarter of the produce, with the rest going to the owner of the field. Therefore by default, when they see a non-Jew working on Shabbos in the field of a Jew, they will say "this is the Jew's aris," and to give a field in arisus to a non-Jew has no prohibition at all. Even though the Jew has benefit from the work the aris does in his field on Shabbos — since the majority of the field's produce belongs to the Jew — nevertheless, since the non-Jew does not intend in his work for the benefit of the Jew but for his own benefit, to take the share due to him from the produce of the field, even though by extension the Jew benefits, there is no problem. Only that he should be careful not to tell him to work on Shabbos.
סעיף ח אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָכְרִי שָׂכִיר לְשָׁנָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְשָׂדֵהוּ…
אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָכְרִי שָׂכִיר לְשָׁנָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְשָׂדֵהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין הָיָה מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ לַעֲבוֹד שָׂדֵהוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ, שֶׁאַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל יְשַׁלֵּם לוֹ אַף אִם לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי שְׂכָרוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְשָׂדֵהוּ כָּל הַשָּׁנָה, לְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם אַחֵר (וְגַם אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שְׂכִיר יוֹם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד), מִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹבֵד בְּשַׁבָּת בְּשָׂדֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא שְׂכִיר שָׁנָה, אֶלָּא יִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שְׂכִיר יוֹם.
וְלֹא אָמְרוּ שֶׁבִּשְׂכִירוּת שָׂדֶה אֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, אֶלָּא כְּשֶׁהָאֱמֶת כֵּן הוּא, שֶׁנָּכְרִי זֶה הָעוֹבֵד יֵשׁ לוֹ זְכוּת בְּפֵרוֹת שָׂדֶה זוֹ כְּאָרִיס, וְיוֹתֵר מֵאָרִיס, שֶׁהֲרֵי שְׂכוּרָה הִיא אֶצְלוֹ וְכָל פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁלּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְבַעַל הַשָּׂדֶה אֶלָּא דָּבָר קָצוּב, לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ עוֹבֵד בְּשַׁבָּת יִתְלוּ לוֹמַר שֶׁאָרִיס הוּא וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה וּלְטוֹבַת עַצְמוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיַחְקְרוּ אַחֲרָיו בְּעֵת הַקָּצִיר אִם הָאֱמֶת הוּא כֵּן, יִמְצְאוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ זְכוּת בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנָכְרִי שֶׁהוּא שְׂכִיר שָׁנָה כְּשֶׁיַּחְקְרוּ אַחֲרָיו בְּעֵת הַקָּצִיר יִרְאוּ שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה, יִתְבָּרֵר לָהֶם לְמַפְרֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה אָרִיס, וְיֹאמְרוּ שֶׁשְּׂכִיר יוֹם הָיָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַשָּׂדֶה הִיא חוּץ לַתְּחוּם — אֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד, עַיֵּן שָׁם:
However, one who has a non-Jewish worker hired by the year to perform all the melachos required for his field in that year: although by strict din it would have been permitted to allow him to work his field on Shabbos — since the non-Jew aims at his own benefit, to receive the wage fixed for him, and even though the Jew would pay him even if he did not perform that melachah on Shabbos, in any event he would still need to perform it on another day (since he was hired for all the melachos required for his field for the entire year), so he does it on Shabbos in order not to have to do it on another day (and he also does not appear as the Jew's agent like a sechir yom, for the reason that will be explained in siman 244) — nevertheless, on account of maaras ayin he must protest. For one who sees the non-Jew working on Shabbos in a Jew's field will not assume he is a sechir shanah but will imagine he is a sechir yom.
And they did not say that with regard to renting a field one may not forbid on account of maaras ayin because it is the way of most of the world to give a field in arisus — except where this is truly the case, namely when this working non-Jew has a right in the fruit of this field like an aris (and even more than an aris, since the field is leased to him and all its produce is his, and he only gives the field-owner a fixed sum). Therefore, when they see him working on Shabbos, they will attribute it to him being an aris with a share in the fruit of the field, acting for his own benefit in his work; and they will inquire after him at the time of harvest as to whether this is true, and they will find that he indeed has a right in the fruit of the field. Whereas in the case of a non-Jew who is a sechir shanah, when they inquire after him at harvest time they will see that he has nothing in the fruit of the field, and it will become clear retroactively that he was not an aris, and they will say he was a sechir yom.
Nevertheless, if the field is outside the techum — there is no need to forbid on account of maaras ayin, as will be explained in siman 244; see there.
סעיף ט הָרֵחַיִם דִּינָם כְּשָׂדֶה, שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ שֶׁיַּעֲבוֹד…
הָרֵחַיִם דִּינָם כְּשָׂדֶה, שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ שֶׁיַּעֲבוֹד וְיִתְעַסֵּק בָּהֶם כָּל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ, רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב, וְהַנָּכְרִי עוֹבֵד אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן, לְפִי שֶׁגַּם הָרֵחַיִם דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִתֵּן בַּאֲרִיסוּת כְּמוֹ שָׂדוֹת.
אֲבָל הַתַּנּוּר דִּינוֹ כְּמֶרְחָץ, שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי יוֹתֵר מִלְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיַּעֲסוֹק בּוֹ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁשְּׂכִיר יוֹם הוּא, שֶׁכֵּן הוּא דֶּרֶךְ הַתַּנּוּר לַעֲסוֹק בּוֹ עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם וְלֹא לְהַשְׂכִּירוֹ וְלֹא לִתְּנוֹ בַּאֲרִיסוּת, לְפִי שֶׁיְּצִיאוֹתָיו מְרֻבּוֹת וּשְׂכָרוֹ מוּעָט כְּמוֹ מֶרְחָץ.
וּמִכָּל מָקוֹם, הַכֹּל לְפִי מִנְהַג הַמְּדִינָה, שֶׁבִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר הַתַּנּוּר אוֹ הַמֶּרְחָץ אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת וְלֹא לַעֲסוֹק בָּהֶם עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם — מֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם שָׁם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר רֵחַיִם וְלֹא לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת אֶלָּא עוֹסְקִים בָּהֶם עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם — אָסוּר לְהַשְׂכִּירָם שָׁם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת:
The mill (recha'yim) follows the same law as the field — it is permitted to rent it out to a non-Jew for a year or for a month so that he works and operates in it whenever he wishes and takes all the income for himself, only that he gives the Jew a fixed sum; and the non-Jew works there even on Shabbos. And there is no concern of maaras ayin, since it is also the way of most of the world to give a mill in arisus, like fields.
But the oven (tanur) follows the same law as the bathhouse — it is forbidden to rent it out to a non-Jew for more than the six weekdays. For when the non-Jew operates it on Shabbos there is concern of maaras ayin: people will say he is a sechir yom, since the usual way of the oven is to be operated by day-laborers and not to be rented out or given in arisus, because its expenses are great and its income meager, like a bathhouse.
Nevertheless, all this depends on local custom (minhag ha-medinah): in places where the way of most of the inhabitants is to rent out the oven or the bathhouse or to give them in arisus and not to operate them through day-laborers — it is permitted there to rent them out to a non-Jew or to give them to him in arisus. And in places where the way of most of the inhabitants is not to rent out mills nor to give them in arisus but to operate them through day-laborers — it is forbidden there to rent them out to a non-Jew or to give them to him in arisus.
סעיף י וְאַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אוֹ…
וְאַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת, מִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם שֶׁהִשְׂכִּירָם אוֹ נְתָנָם בַּאֲרִיסוּת שָׁנָה אַחַר שָׁנָה עַד שֶׁנִּתְפַּרְסֵם לָרַבִּים שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים אֶלָּא לְהַשְׂכִּירָם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת — מֻתָּר לוֹ לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת:
And even in places where it is not the way of most of the inhabitants to rent out a bathhouse, oven, or mill or to give them in arisus — nevertheless, if there is there a person who rented them out or gave them in arisus year after year, to the point where it has become publicly known about him that his practice is not to hire workers but to rent them out or give them in arisus — it is permitted for him to rent them out to a non-Jew or to give them to him in arisus.
סעיף יא אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר לְיוֹתֵר מִלְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל…
אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר לְיוֹתֵר מִלְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל — לֹא הִתִּירוּ לוֹ לִטּוֹל הַשָּׂכָר הַמַּגִּיעַ לוֹ בְּעַד יוֹם הַשַּׁבָּת אֶלָּא כְּשֶׁהִשְׂכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים, כְּגוֹן שֶׁהִשְׂכִּיר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ, שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל שָׁבוּעַ תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּעַד כָּל ג' יָמִים אוֹ כָּל ב' יָמִים תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם יָמִים אֲחֵרִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַנָּכְרִי מְשַׁלֵּם לוֹ הַשָּׂכָר מְשַׁלֵּם בְּעַד כָּל שָׁבוּעַ כָּךְ וְכָךְ, אוֹ בְּעַד כָּל ג' יָמִים אוֹ בְּעַד כָּל ב' יָמִים כָּךְ וְכָךְ, נִמְצָא שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם יוֹם אַחֵר:
Even in a place where it is permitted to rent out to a non-Jew a bathhouse, mill, or oven for more than the six weekdays — they did not permit him to take the wage due for the Shabbos day except when he rented the Shabbos day be-havlaah (encompassed) with the other days. For example, if he rented it for a year or for a month, and said to him "for each week you shall give me such-and-such," or even "for every 3 days" or "every 2 days you shall give me such-and-such" — for then it turns out he did not rent the Shabbos day separately but encompassed with other days. And later, when the non-Jew pays him the wage, he pays for each week such-and-such, or per 3 days or per 2 days such-and-such — so that he does not pay him the wage of the Shabbos day separately but encompassed with another day.
סעיף יב אֲבָל אִם הִשְׂכִּיר לוֹ לְיָמִים נִפְרָדִים, שֶׁאָמַר לוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ…
אֲבָל אִם הִשְׂכִּיר לוֹ לְיָמִים נִפְרָדִים, שֶׁאָמַר לוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ וּבְעַד כָּל יוֹם וְיוֹם תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ, נִמְצָא שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת מֻשְׂכָּר לְהַנָּכְרִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל יוֹם וְיוֹם הוּא שְׂכִירוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ (וְיוּכַל לַחֲזוֹר בּוֹ בְּאֶמְצַע שָׁנָה אוֹ חֹדֶשׁ), לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם לוֹ הַנָּכְרִי בְּעַד כָּל הַיָּמִים בְּבַת אַחַת — אָסוּר לוֹ לִטּוֹל שָׂכָר הַמַּגִּיעַ לִימֵי הַשַּׁבָּתוֹת, שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי מְחַשֵּׁב עִמּוֹ סְכוּם יָמִים נִפְרָדִים, וּמְשַׁלֵּם לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם, נִמְצָא שֶׁמְּשַׁלֵּם בְּעַד יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, וְאָסוּר לִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, שֶׁאֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר:
But if he rented it to him by separate days — saying "I rent it to you for a year or for a month, and for each day you shall give me such-and-such" — it turns out that the Shabbos day is rented to the non-Jew by itself, since each day is a rental in itself (and he can retract in the middle of the year or month). Therefore, even though afterwards the non-Jew pays him for all the days at once, it is forbidden to him to take the wage corresponding to the Shabbos days. For the non-Jew reckons with him a sum of separate days, and pays him for each day; it turns out he pays for the Shabbos day by itself, not be-havlaah. And it is forbidden to take sechar Shabbos other than be-havlaah, for "one does not earn (mishtakrim) on Shabbos" — by reason of the decree of mekach u-mimkar (commerce).
סעיף יג בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר וְרֵחַיִם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אִם…
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר וְרֵחַיִם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אִם עָבַר וְהִשְׂכִּיר — מֻתָּר לוֹ לְקַבֵּל כָּל הַשָּׂכָר מֵהַנָּכְרִי, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה אִסּוּר מֵעִקַּר הַדִּין אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן — אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ:
In places where it is forbidden to rent out to a non-Jew a bathhouse, oven, or mill on account of maaras ayin: if one transgressed and rented them out — it is permitted for him to receive the entire wage from the non-Jew. For since he did not perform a prohibition mei-ikar ha-din (from the essential law) but only on account of maaras ayin, the Chachamim do not penalize him.
סעיף יד אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם — לֹא יַשְׂכִּירֵם לוֹ בְּעֶרֶב…
אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם — לֹא יַשְׂכִּירֵם לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא קֹדֶם לְכֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:
Even in a place where it is permitted to rent out a bathhouse, oven, or mill to a non-Jew — he shall not rent them out to him on erev Shabbos but before that, as will be explained in siman 246; see there for the reason.
סעיף טו אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסְרוּ לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם לְנָכְרִי — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא…
אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסְרוּ לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם לְנָכְרִי — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁנִּקְרָא שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לָרַבִּים שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מִתְעַסֵּק בָּהֶם כַּמָּה פְעָמִים בִּימוֹת הַחֹל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּנָה מִנָּכְרִי מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם וְלֹא הִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא חָזַר וְהִשְׂכִּירוֹ מִיָּד לְנָכְרִי אַחֵר — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרָא עֲלֵיהֶם שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל, וְאֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן:
Even in places where they forbade renting out a bathhouse, oven, or mill to a non-Jew — they only forbade it where the Jew's name is associated with them, i.e., it is known and publicized to the multitudes that they belong to a Jew, because they saw him working at them many times during the weekdays. But a Jew who bought from a non-Jew a bathhouse, oven, or mill and did not work in them at all but immediately rented it out to another non-Jew — this is permitted, since the Jew's name is not yet associated with them, and there is no concern of maaras ayin here.
סעיף טז וְכֵן אִם יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל בֵּית דִּירָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ דָר בְּתוֹכָהּ, וְשָׁם יֵשׁ מֶרְחָץ…
וְכֵן אִם יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל בֵּית דִּירָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ דָר בְּתוֹכָהּ, וְשָׁם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הַדִּירָה, אִם כָּל יְמוֹת הַחֹל אֵין דֶּרֶךְ שׁוּם יִשְׂרָאֵל לִרְחוֹץ בְּאוֹתָהּ מֶרְחָץ רַק שְׁכֵנֵי הַדִּירָה — מֻתָּר לוֹ לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנוֹ לוֹ בַּאֲרִיסוּת.
וְאֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹחֵץ בְּאוֹתוֹ מֶרְחָץ כְּלָל בִּימוֹת הַחֹל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּרְחָץ זֶה הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּחָצֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין שׁוּם יִשְׂרָאֵל דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר, וּשְׁכֵנֵי הַמֶּרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִין בָּהּ בְּחֹל יוֹדְעִין הֵן שֶׁאֵין הַנָּכְרִי שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹתְנִים בְּעַד הָרְחִיצָה נוֹתְנוֹ הַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הִשְׂכִּירוֹ לוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בַּאֲרִיסוּת וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹתְנִין בְּעַד הָרְחִיצָה הוּא לְהַנָּכְרִי.
אֲבָל אִם דֶּרֶךְ שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מִשְּׁכֵנֵי הַמֶּרְחָץ לִרְחוֹץ בּוֹ בְּחֹל, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס בּוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּעֲבוֹר שָׁם לִפְעָמִים בְּשַׁבָּת וְיִרְאֶה נָכְרִים רוֹחֲצִין בּוֹ — יַחְשׁוֹד אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעַל הַמֶּרְחָץ לוֹמַר שֶׁנָּכְרִי הַמִּתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת הוּא שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל:
And likewise, if a Jew has a dwelling-house in another courtyard in which he does not live, and there is a bathhouse in that dwelling — if all the weekdays no Jew is accustomed to bathe in that bathhouse except the neighbors of the dwelling — it is permitted for him to rent it out to a non-Jew or to give it to him in arisus.
And there is no concern of maaras ayin here, since anyone who does not bathe in that bathhouse on weekdays does not know that this bathhouse belongs to a Jew — for it stands in a separate courtyard and no Jew lives in that courtyard. And the neighbors of the bathhouse who bathe in it on weekdays know that the non-Jew is not a sechir yom of the Jew with all the income of bathing being given by the non-Jew to the Jew, but rather that the Jew rented it out to him or gave it to him in arisus, and all the income of bathing belongs to the non-Jew.
But if some Jew who is not among the bathhouse neighbors is accustomed to bathe in it on weekdays — since he goes in and out, he knows it belongs to a Jew. Afterwards, when he passes there occasionally on Shabbos and sees non-Jews bathing in it, he will suspect the Jewish owner of the bathhouse, saying that the non-Jew who is working in the bathhouse on Shabbos is a sechir yom of the Jew.
קונטרס אחרון — 2 entries (click to expand)
The Kuntres Acharon (קונטרס אחרון) is the appendix of pilpulistic discussions of the Alter Rebbe — his personal halachic workshop at the bottom of the page. Here are the 2 KA entries for siman 243.
קונטרס אחרון, אות א — על סעיף א
אם שכרו לימים כו'. אף שבשו"ע כאן י"ל דצוהו לעשות בשבת, וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם הועתק בשו"ע סי' רמ"ד ס"א, מכל מקום הרי פירש שם המ"א סק"ג כלומר ששכרו לימים (ור"ל כמ"ש בפנים כאן). וכך הוא בהדיא בריא"ז סוף פ"ק. וכן משמע בכל הפוסקים הובאו ב"י סי' רמ"ד שהביאו הירושלמי לחלק בין שכיר יום לקבלנות, ואי כשצוהו לעשות בשבת אף בקבלנות אסור כמבואר בסי' רנ"ב. ועיין בב"י שם שכתב ודומה כאילו כו' משמע בהדיא כמ"ש. וכן מוכח בהדיא בספר התרומה סי' רכ"ב ע"ש. וכ"מ בהדיא במרדכי הובא ב"י סוף סי' רמ"ד, דאף כשקובע לו לעשות בשבת יש חילוק בין שכיר יום לקבלנות. וכן פסק בש"ע שם. וע"כ הוא מהטעם שכתבתי בפנים.
ולפי זה הטעם אתי שפיר מ"ש בסי' רמ"ז ס"ג, דכהאי גוונא מקרי קבלן משום דהתם קבל עליו כל המלאכה, שבודאי לא יחזור באמצע הדרך. והוא הדין במרחץ אם שכרו לשנה ומשלם לו בעד כל היסק והיסק ואינו מקפיד עמו מתי יסיק, בזה צדקו דברי בעל תוספת שבת. וכן אפילו אם אינו משלם לו בעד כל היסק אלא בעד כל יום רק שקיבל עליו כל מלאכות הצריכות, אינו דומה לשכיר יום שלא קיבל עליו לגמור המלאכה אלא לעמול כל היום בלבד, אבל זה שקיבל לגמור המלאכות הרי זה נקרא קבלן כמבואר בב"י לגירסא דבקבלנות, ואף שמשלם לו בעד כל יום לא נפיק מתורת קבלן בהכי כמ"ש בסי' רמ"ז ס"ג, ולהכי הוצרך הרא"ש לפי גירסא זו לאסור כששכרו לימים משום שכר שבת ולא משום שכיר יום. וכן כשהתירו ספר התרומה והגהות מרדכי להניח לשכיר שנה שיעשה בשבת היינו שקיבל עליו לעשות כל המלאכות שיצטרך לו בתוך שנתו כמ"ש הב"י סי' רמ"ד, אלא דמטעם אחר לא קיי"ל הכי. אבל אם לא היה כקבלן לא היה מועיל מה שהוא שכיר לשבת בהבלעה, שהבלעה אינה מועלת אלא לשכר שבת בלבד כמו שיתבאר בסי' (רמ"ה) [רמ"ו].
ובהא אתי שפיר מ"ש הב"י סי' רמ"ה על הגהות אשרי גבי מטבע כיון שאינו שוכרו אלא לשבת כו', ר"ל שאם היה שוכרו לשבוע או לחודש היה אפשר לומר דס"ל כספר התרומה וסיעתו, דזה נמי קבל עליו כל המלאכות והעסקים המצטרכים בבית המטבע בתוך משך זמן שכירותו.
והא דהצריך מהר"ם גבי מכס שיתן לו מכל מאה, ולא די לו ששוכרו לכל המלאכות המצטרכות באותו יום, היינו לפי שהמלאכה הצריכה אין לה גמר והפסק כלל מצד עצמה, ואין לה גבול וסכום ידוע לומר כך וכך מכס תקבל, אלא גמר מלאכה הוא גמר היום, שכשיצא היום ששכרו לו פטור הוא מלהתעסק עוד, ואין חיובו אלא ביום ששכרו לו, וכיון שיום זה הוא שבת הרי שכרו לשבת ממש ואסור אפילו במקום הפסד מרובה. משא"כ כששכרו לכל המלאכות הצריכות לחדש או לשנה, שגמר סכום המלאכות הוא גמר השנה וחדש, והרי הוא שכור לשנה ולחדש לעשות כל המלאכות המצטרכות בהם, והרי הוא דומה לקבלן. אבל כשאומר לו מכל מאה אתן לך כך וכך הרי הוא שכור לסכום המאות, אלא שקובע לו סכום המאות בשבת, וזה התירו משום פסידא ודו"ק:
"If he hired him by the day…" — Although in the Shulchan Aruch here one could maintain that he commanded him to work on Shabbos, and the language of the Rambam (copied in the Shulchan Aruch siman 244 seif 1) somewhat implies this, nevertheless the Magen Avraham sk 3 explains there: "that is, when he hired him by the day" (and he means as I have written here in the body of the text). So too it is explicit in the Ria"z at the end of chapter 1. And so it is implied by all the poskim brought in the Beis Yosef siman 244, who cite the Yerushalmi to distinguish between sechir yom and kabbalanus; for if he commanded him to work on Shabbos, even in kabbalanus it would be forbidden, as explained in siman 252. And see there in the Beis Yosef who wrote "it is as though…" — explicitly implying as I have written. And so it is also explicit in the Sefer ha-Terumah siman 222 (see there). And so too it is explicit in the Mordechai cited in the Beis Yosef at the end of siman 244: that even when he fixes for him to work on Shabbos, there is a distinction between sechir yom and kabbalanus. And so ruled the Shulchan Aruch there. The reason is therefore the one I have written in the body of the text.
And according to this explanation, we may understand well what he wrote in siman 247 seif 3, that such a case is called kablan, because there he accepted upon himself the entire work, so that he will certainly not retract in mid-course. And the same applies in the bathhouse: if he hired him for a year and pays him for each heating separately, and is not particular with him as to when he heats — in this case the words of the Tosefes Shabbos are justified. So too, even if he does not pay him for each heating but per day, since he accepted upon himself all the required melachos — he does not resemble a sechir yom who only accepted to toil all day; rather, having accepted to complete the melachos, he is called a kablan, as explained in the Beis Yosef on the version "be-kabbalanus". And even though he pays him per day, he does not lose his status of kablan by this, as written in siman 247 seif 3. Therefore the Rosh, according to this version, had to forbid in the case of hiring by the day on account of sechar Shabbos, and not on account of sechir yom. Likewise, when the Sefer ha-Terumah and the Hagahos Mordechi permitted allowing the sechir shanah to work on Shabbos — that was when he accepted upon himself to perform all the melachos he will need within his year, as the Beis Yosef writes in siman 244; only for another reason we do not hold so. But if he were not like a kablan, the fact that he is hired for Shabbos be-havlaah would not avail — for havlaah only avails for sechar Shabbos, as will be explained in siman (245) [246].
And by this we understand what the Beis Yosef writes in siman 245 on the Hagahos Asheri regarding the mint (matbe'a): "since he hires him only for Shabbos…" — meaning that if he had hired him for a week or for a month, one might say that he holds like the Sefer ha-Terumah and his school: for this one too accepted upon himself all the melachos and operations required at the mint during the period of his employment.
And as for the fact that the Maharam required, regarding the toll (mekhes), that he be paid "for every hundred so-and-so" — and it does not suffice that he hire him for all the melachos required on that day — that is because the melachah required has no inherent end or interruption at all, no defined limit or known sum permitting to say "you will receive such-and-such of toll"; rather, the completion of the melachah is the completion of the day. Once the day for which he was hired has passed, he is exempt from working further, and his obligation is only on the day for which he was hired. Since that day is Shabbos, it follows that he is hired for Shabbos itself, and it is forbidden even in a case of great loss. Whereas when he is hired for all the melachos required for a month or a year, the completion of the sum of melachos is the completion of the year or month — he is then hired by the year or month to perform all the melachos required in that period, and he resembles a kablan. But when one tells him "for every hundred I will give you such-and-such," he is hired by a count of hundreds — except that the sum of hundreds happens to be set on Shabbos; and this they permitted on account of pesidah (loss). Study it well.
קונטרס אחרון, אות ב — על סעיף ה
שקנסוהו כו'. הנה דעת הב"י ורמ"א להחמיר אף אם לא עבר אלא על מראית עין. ואף המ"א שהעתיק דעת הב"ח מודה בכאן שעשה איסור מעיקר הדין. ולא דמי למ"ש בסי' רמ"ד ס"ג דאין איסור בדיעבד מעיקר הדין אף בשכיר יום כמשמעות הט"ז, דיש לומר כמ"ש המ"א סי' שכ"ה ס"ק ל"א דכיון דקצץ שרי מדינא, משא"כ כאן דאין קציצה זו מועלת כיון שאף אם לא יעשה לא ינכה לו כלום מקציצתו כמ"ש המ"א. וכששכרו לימים ג"כ אסור בדיעבד בלאו הכי משום שכר שבת כמ"ש הב"י לגירסא שניה ע"ש:
"For [the Chachamim] penalized him…" — Behold, the opinion of the Beis Yosef and the Rama is to be stringent even if he only transgressed regarding maaras ayin. And even the Magen Avraham, who copied the opinion of the Bach, agrees here that he committed a prohibition mei-ikar ha-din. This is not similar to what is written in siman 244 seif 3, that a posteriori there is no prohibition mei-ikar ha-din even in the case of a sechir yom — as implied by the Taz — for one may say, as the Magen Avraham writes in siman 325 sk 31, that since there is a fixed wage (ketsitsah) it is permitted from the din. Whereas here, this ketsitsah is of no avail, since even if he does not work nothing will be deducted from his ketsitsah, as the Magen Avraham writes. And when he hired him by the day, it is likewise forbidden a posteriori in any case on account of sechar Shabbos, as the Beis Yosef writes according to the second version; see there.
מהדורא בתרא — The second, revised edition (click to expand)
The Alter Rebbe wrote a second edition of several simanim (סימנים) of the Shulchan Aruch HaRav (שולחן ערוך הרב), revising his positions in light of subsequent study. Siman 243 is among the simanim covered by this mahadura basra (מהדורא בתרא).
Unique feature: unlike other poskim (פוסקים) who maintain their positions through authority, the Alter Rebbe publishes his corrections — a rare sign of intellectual rigor where halachic truth prevails over personal consistency. This mahadura basra (מהדורא בתרא) is not reproduced on Sefaria — it appears in the Kehot printed edition.
Topics addressed in the mahadura basra of siman 243 (from memory of the provided Kehot edition photos):
- Revised discussion of the Rashba (רשב״א) on the position of the Tosafos (תוספות) chapter י״ז (siman 17 of Shabbos)
- Reread of the Sefer haTeruma (ספר התרומה) on the igeret (אגרת) case in light of the Rashba
- Revised position on the bathhouse (מרחץ) in the special case of marit ayin (מראית עין)
- Rambam (רמב״ם) distinction on the malacha tzricha — why the Rambam (רמב״ם) requires a malacha meyuchedet
- Case of the Mordechai (מרדכי) and the Hagahos Asheri on the non-Jewish baker
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim רמ״ג — edited against the Kehot edition. The מהדורא בתרא and הגהות וציונים will be transcribed from photos of the Kehot printed edition upon receipt.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The strength of the Alter Rebbe's ruling
Comparison of the Alter Rebbe's position with those of the Mechaber (מחבר), the Rama (רמ״א), and the Mishna Berurah (משנה ברורה) on the key points of siman 243. The Shulchan Aruch HaRav row is highlighted — it exposes what the Alter Rebbe contributes uniquely beyond consensus.
| Topic | Mechaber (מחבר) | Rama (רמ״א) | Mishna Berurah (משנה ברורה) | Shulchan Aruch HaRav |
|---|---|---|---|---|
| Bathhouse (מרחץ) rented to a non-Jew | OC 243:1 — « מֶרְחָץ וְתַנּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר לְהַשְׂכִּירָן לְעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם מְלָאכָה בְּפַרְהֶסְיָא, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְיֹאמְרוּ שֶׁהָעַכּוּ"ם שָׂכִיר יוֹם שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל ». Reason: marit ayin + the Jew's name attached to the establishment. | — (on this central seif, the Rama does not add a hagaha; see his hagaha on 243:2 for תנור / רחיים) | MB 243:1-3 — details the conditions under which marit ayin applies: (1) the property must be known as belonging to the Jew (otherwise, no suspicion); (2) it must be a place where the melacha is publicly visible; (3) the non-Jew's work must be visible. The Chofetz Chaim specifies that in enclosed places (without a watching public), the prohibition does not apply according to some poskim, but the dominant opinion is to be strict — source: Shabbos 17b–18a (sugya of שביתת כלים). | Shulchan Aruch HaRav 243:3 — systematizes: prohibited in places where the bathhouse is usually rented out on weekdays (shechirus); but permitted in arisus or kablanus over the year. The Alter Rebbe's distinction: judges not only by the nature of the property but by local custom and contractual mode. |
| Field (שדה) rented to a non-Jew | OC 243:2 — « אֲבָל שָׂדֶה — מֻתָּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְעַכּוּ"ם שֶׁיַּעֲבוֹד בּוֹ הָעַכּוּ"ם, וְיִטּוֹל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ ». Reason: « אַדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ עָבִיד » — the non-Jew works for his own benefit (arisus = sharecropping), thus no implicit shlichus. The Mechaber states the rule without articulating the conceptual framework. | — (no hagaha on the basis of the principle; see details on תנור / רחיים at the next seif) | MB 243:4-6 — discusses the modern application of the principle: (1) the contractual formula must be genuinely arisus, not a disguised shechirus; (2) rent at a percentage of fruits counts as arisus; (3) a fixed daily salary does not count as arisus. The conceptual boundary: who bears the commercial risk? The Chofetz Chaim rules that as long as the non-Jew has a direct personal interest in the work (variable compensation), he is adata d'nafshei. | Shulchan Aruch HaRav 243:2 + 243:7-8 — gives the complete conceptual framework: (1) arisus is the norm for fields; (2) one can rent for a fixed amount (קצוב); (3) « אין לחוש למראית העין » because sharecropping is universally recognized for fields; (4) even an annual employee (שכיר שנה) can work on Shabbos because his own interest justifies it. A structured position that the Mechaber only implies. |
| Oven (תנור) and mill (רחיים) | OC 243:2 — mentions תנור (forbidden like the bathhouse) without specifying רחיים. The Mechaber tends to group תנור and מרחץ together as derogations from the general rule of arisus. | Hagaha on OC 243:2: « דַּוְקָא תַּנּוּר וּמֶרְחָץ אֲסוּרִים, אֲבָל רֵחַיִם מֻתָּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְעַכּוּ"ם ». The distinction depends on the nature of the use: the oven and the bathhouse are places of massive public use; the mill is also commonly rented in arisus (like a field). | MB 243:5-7 — bases the distinction on the customary use of the local market: (1) if in the region mills are usually rented in arisus → follow the Rama (permitted); (2) otherwise → follow the Mechaber (forbidden); (3) what decides is the public image of the trade. The Chofetz Chaim emphasizes the general principle: marit ayin is measured by contemporary social conventions. | Shulchan Aruch HaRav 243:9 — codifies the Rama's position in the body of the Shulchan Aruch HaRav and provides the structural reason: « שגם הרחיים דרך רוב העולם ליתן באריסות כמו שדות; אבל התנור דינו כמרחץ במקום שאסור להשכירו לנכרי ». Average global usage determines the halacha (הלכה). |
| Havlaa (הבלעה) — payment encompassing Shabbos | OC 243:1 — implicit: the Mechaber states the prohibition of שכר שבת but without articulating the mechanism of הבלעה (mixing the Shabbos salary with that of other days). The mechanism comes from the Tosafos on Shabbos 17b. | — (no hagaha on this mechanism) | MB 243:8-10 — details the condition of הבלעה: (1) payment must be for multiple days together, not separately for Shabbos; (2) if the salary is counted day by day but paid in a group, it is doubtful according to some poskim; (3) the meaning of the device: to neutralize the direct cause of the Shabbos gain. The Chofetz Chaim rules in favor of the permissive position if the contract is designed comprehensively. | Shulchan Aruch HaRav 243:5 — explicit formulation: « אלא הביאו בהבלעה עם שאר הימים, כגון שהביא לו בבת אחת שכר ארבעה וחמשה ימים ויום השבת ביניהם, שאין בזה איסור משום שכר שבת ». Provides the precise mechanism of shechar Shabbos (שכר שבת) and its antidote. |
| « נקרא על שמו » test (local marit ayin) | OC 243:1 — implicit: the Mechaber states the general rule (prohibition of מרחץ and תנור) but the criterion of פרסום (established publicity of an individual practice) is not explicitly codified. Tacit reference to the sugya of Avoda Zara. | — (no hagaha detailing this test) | MB 243:11-12 — explains the application of the test of established public practice: (1) if the individual has established publicly and repeatedly his way of managing (e.g., he always rents in arisus), then the neighbors know and there is no longer suspicion; (2) the publicity must extend beyond the immediate neighborhood; (3) if the practice has recently changed, stringency is maintained. Stand: the halacha adapts to concrete social reality rather than to an abstract universal standard. | Shulchan Aruch HaRav 243:10 + 243:16 — makes the test operational: « אם יש שם אדם שהשכירם או נתנם באריסות שנה אחר שנה עד שנתפרסם לרבים שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם — מותר ». The established public practice of the individual determines the halacha for him — not just the practice of the general market. |
| Special case: bathhouse in a residential courtyard | — (practical case not codified in the classical Shulchan Aruch — the Mechaber limits himself to the standard case of the bathhouse attached to the dwelling) | — (parallel to the Mechaber, the Rama does not deal with this sub-case of the bathhouse in a separate courtyard) | — (the Chofetz Chaim does not explicitly discuss this case of a bathhouse in another courtyard; the question is dealt with in the responsa literature, but remains at the margins of the codex) | Shulchan Aruch HaRav 243:16 — The Alter Rebbe's own chiddush: if one owns a bathhouse in a courtyard different from the one in which one lives, and the neighbors of that other courtyard alone use the bathhouse — one may rent it to a non-Jew without marit ayin issues, because « כל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כל ימות החל אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל ». Contextual halacha of the Alter Rebbe. |
Comparison established from the full Hebrew text of the Shulchan Aruch HaRav 243 (16 seifim) + its Kuntres Acharon (קונטרס אחרון). References in parentheses point to the precise seif (סעיף).
חידושים מיוחדים של הרב
The Alter Rebbe's own chiddushim on this siman
Four originalities that distinguish the Alter Rebbe on siman 243 — beyond the mere compilation of prior positions. Each chiddush (חידוש) follows the structure: classical position → the Alter Rebbe's chiddush → practical consequence.
חידוש א — מבחן המנהג המקומי האישי (243:10 + 243:16)
The individual local minhag (מנהג) test
Classical position: the Mechaber and the Rama judge marit ayin (מראית עין) by reference to market practice: if everyone knows fields are rented in arisus (אריסות), there is no suspicion. The reference is universal or locally broad.
The Alter Rebbe's chiddush: the Alter Rebbe articulates a finer test (243:10) — the established public practice of the individual himself may suffice to neutralize marit ayin: « אם יש שם אדם שהשכירם או נתנם באריסות שנה אחר שנה עד שנתפרסם לרבים שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם או לתתן באריסות ». And at seif 16, he extends: a bathhouse located in a courtyard other than the one in which one lives, where only the neighbors of that other courtyard frequent — no marit ayin because « כל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כל ימות החל אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל ».
Practical consequence: the halacha (הלכה) of marit ayin is not a blind universal norm — it is calibrated to the actual human context. For contemporary application: a commercial premises rented to a non-Jew in a neighborhood where no one knows it is a Jewish property does not have the same status as a nominal premises of the Jew in plain sight. Contextual halacha.
חידוש ב — סיווג ארבע צורות עבודה (243:3-9)
Systematic taxonomy of the 4 contractual modes
Classical position: the sources (Talmud, Tur (טור), Beis Yosef (בית יוסף)) cite the different contractual modes (שכיר יום, קבלנות, שכירות, אריסות) without systematically hierarchizing them. The reader must reconstruct the grid.
The Alter Rebbe's chiddush: the Alter Rebbe articulates a taxonomy in 4 modes distinct with their halachic implications:
- ① שכיר יום (day-laborer) — FORBIDDEN because each day is a separate contract; the Shabbos is manifestly rented for itself (243:4).
- ② קבלנות (contract) — PERMITTED because the non-Jew works for his own interest (« עביד אדעתא דנפשיה ») and the total is encompassed.
- ③ שכירות (rental) — DEPENDS: allowed for field/mill (universal adata d'nafshei), forbidden for bathhouse/oven (marit ayin).
- ④ אריסות (sharecropping) — PERMITTED for types of property where this is the global norm (fields, mills).
Practical consequence: faced with a contemporary situation (car rental, outsourcing of a service, commercial lease with Shabbos activity), one can halachically diagnose the contractual mode and apply the rule. Operational reasoning tool.
חידוש ג — עקרון ה״הבלעה״ ככלי הלכתי (243:5)
Havlaa (הבלעה) as a structural halachic tool
Classical position: the Tosafos (תוספות) and the Rosh allude to the principle of havlaa to neutralize shechar Shabbos (שכר שבת), but without formulating the general rule. The Mechaber (מחבר) cites it implicitly.
The Alter Rebbe's chiddush: the Alter Rebbe codifies havlaa as an explicit general halachic principle at seif 5: « אלא הביאו בהבלעה עם שאר הימים, כגון שהביא לו בבת אחת שכר ארבעה וחמשה ויום השבת ביניהם, שאין בזה איסור משום שכר שבת ». And further on (243:11-12), he distinguishes the proper mode of havlaa: paying for continuous days (week, month, year) — not separate days.
Practical consequence: this principle feeds the entire modern halacha of non-Jewish employed work: why a year-long babysitter is OK but a per-session one is forbidden; why a weekly car rental does not present a shechar Shabbos (שכר שבת) issue even if one drives on Saturday; etc. Direct modern application of Shulchan Aruch HaRav 243:5.
חידוש ד — מהדורא בתרא: כנות אינטלקטואלית (Kehot edition)
The Mahadura Basra: intellectual honesty and living psak
Classical position: the major poskim (פוסקים) (Mechaber, Rama, Mishna Berurah) maintain their positions through editorial authority — when they discover a nuance, they add it as a note or leave it to a later commentator to correct. The monolithicity of the first edition is sacralized.
The Alter Rebbe's chiddush: the Alter Rebbe writes a second, revised edition (מהדורא בתרא) of siman 243, where he publishes his corrections. He notably revisits the reading of the Rashba (רשב״א) against the Tosafos of chapter 17 of Shabbos, and the position on the igeret (אגרת) in parallel with the Sefer haTeruma. This mahadura basra is preserved alongside the initial text in the Kehot printed edition — the halachic reader sees both positions and the evolution.
Practical consequence: for Chabad, halacha is a living process, not a frozen codification. The Alter Rebbe models what a serious poseik should be: publicly acknowledging when subsequent study modifies his reading. For the Chabad chassid (חסיד): the « correct » position on 243 is that of the mahadura basra, where it exists; otherwise the main text. An editorial consequence unique to the Shulchan Aruch HaRav.
סיכות, מאמרים ואגרות הרבי
The Rebbe's words on the themes of siman 243
📖 Related sources of the Rebbe on amira l'akum (אמירה לעכו״ם)
| Reference | Subject | Connection to siman 243 |
|---|---|---|
| Sha'arei Halacha u-Minhag Orach Chayim, siman 243 |
Halachic compilation of the Rebbe by R. Shalom Ber Levin | This work compiles the Rebbe's responsa and practical instructions by siman. For siman 243, it gathers the Rebbe's responses on concrete cases (renting to a non-Jew, laundry, communal oven) with citation of Shulchan Aruch HaRav sources. Priority reference to consult in the Kehot edition. |
| Igros Kodesh multiple references |
Practical responses of the Rebbe on modern amira l'akum (אמירה לעכו״ם) | The Rebbe answered many concrete questions: non-Jewish workers, babysitter, dry cleaner, photo lab, etc. These responses apply the principles of siman 243 (havlaa (הבלעה), kablanus, marit ayin). Hints: pull Igros Kodesh by query « נכרי שכיר », « קבלנות », « שבת בית עסק ». |
| Likutei Sichos vol. 21, parashas Bo-Beshalach |
On the general concept of amira l'akum (אמירה לעכו״ם) | Conceptual discussion of the Rebbe on the status of amira l'akum (« שלוחו של אדם כמותו ») and on the distinction between commanded work and the non-Jew's spontaneous work. Articulates the shitah (שיטה) of the Shulchan Aruch HaRav against other poskim (פוסקים). |
| Toras Menachem Hisva'aduyos 5745-5747 |
Allusions to the principles of the Shulchan Aruch HaRav | The Rebbe's farbrengens (התוועדויות) regularly evoke the rigor of the Shulchan Aruch HaRav as a model. Indirect reference to siman 243 through the principles of marit ayin (מראית עין) and psak with טעמים. |
📜 Related chassidic concepts
Amira l'akum (אמירה לעכו״ם) in the Chabad shitah — The Rebbe insists on the rigor of the Shulchan Aruch HaRav (שולחן ערוך הרב) on matters of amira l'akum: the Alter Rebbe's position (taxonomy in 4 contractual modes, havlaa principle, contextual marit ayin test) should guide the chassid (חסיד) in the face of modern questions (non-Jewish employees, automated services, rentals).
Hakdamas Bnei haMechaber to the Shulchan Aruch HaRav (Kehot edition) — The Mahadura Basra (מהדורא בתרא) of siman 243 is emblematic of what the author's sons emphasize in their preface: « ולא ראה אדמו״ר הזקן להניח דבר אחד בכלל אילו היה משתנה קצת מדבריו הראשונים בלא שיורה אצלנו ». The Alter Rebbe leaves no ambiguous point — when his thought evolves, he publishes the revision rather than keeping it in a private note.
⚠ Validation: the references above are research hints to be validated against the physical volumes of the Kehot edition. For critical publication, it is recommended to cite the specific volumes with exact pagination. For siman 243 specifically, the most direct source remains Sha'arei Halacha u-Minhag which gathers the Rebbe's responsa by siman of the Shulchan Aruch HaRav.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Chabad practice ruling
Six points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch HaRav (שולחן ערוך הרב) siman 243, in the Chabad sensibility — anchored in the Alter Rebbe's shitah (שיטה) and the rigor of the marit ayin (מראית עין) test according to local context.
For the Chabad Chassid (חסיד) — Siman רמ״ג (Renting to a non-Jew)
- ① Bathhouse, oven, laundry: do NOT rent to a non-Jew without havlaa (הבלעה). The Alter Rebbe's first test (243:1, 243:9): if the property is usually operated by its owner (bathhouse, oven, laundry), renting to a non-Jew creates a marit ayin (מראית עין) problem. Modern application: do not entrust a commercial premises to a non-Jew to operate it on Shabbos with your name on it. Reference: Shulchan Aruch HaRav 243:1, 243:3, 243:9.
- ② Field, mill, types of property in sharecropping: OK even if the non-Jew works on Shabbos. The Alter Rebbe's position (243:2, 243:7-9): for property where arisus (אריסות) is the global norm (fields, mills, and their modern equivalents — farms, buildings leased commercially), one can rent to a non-Jew without fearing marit ayin. The non-Jew works « אדעתא דנפשיה » (for his interest). Reference: Shulchan Aruch HaRav 243:2, 243:7-9.
- ③ Day-work (שכיר יום): FORBIDDEN for Shabbos. Critical position of the Alter Rebbe (243:4, 243:11-12): one can never employ a non-Jew day-by-day if Shabbos is included, because each day is a distinct contract and the shechar Shabbos (שכר שבת) is manifest. Modern application: babysitter per session, gardener per day, freelance billing per day — avoid as soon as Shabbos is involved. Always prefer a weekly/monthly/yearly contract with havlaa (הבלעה). Reference: Shulchan Aruch HaRav 243:4, 243:11-12.
- ④ Always pay in havlaa when a service encompasses Shabbos. The operational chiddush of the Alter Rebbe (243:5): shechar Shabbos is neutralized by payment encompassing several days. Modern application: weekly car rental OK even if driving Friday/Sunday; yearly gym subscription OK even if the gym opens on Shabbos; weekly babysitter OK with planning encompassing Shabbos. The rule: the payment does not separately identify Shabbos. Reference: Shulchan Aruch HaRav 243:5.
- ⑤ Contextual marit ayin test: judge your own local situation. The Alter Rebbe's chiddush א (243:10, 243:16): marit ayin is not a universal rule but is calibrated to the actual human context. If in your neighborhood, your surroundings do not know that this commercial premises is yours (different courtyard, sublease, etc.), marit ayin falls away. Modern application: investment in a fund, minority stake in a company operating on Shabbos — analyze marit ayin according to your real visibility, not according to an abstract rule. Reference: Shulchan Aruch HaRav 243:10, 243:16.
- ⑥ Mahadura Basra: for borderline cases, consult the second edition. The Alter Rebbe's methodological chiddush: on this siman, the Alter Rebbe published a second, revised edition (מהדורא בתרא) which modifies some of his initial positions. For borderline cases (igeret/postal mail, bathhouse in a mixed courtyard, complex outsourcing), the « correct » position of the Shulchan Aruch HaRav is that of the mahadura basra. For the Chabad Chassid (חסיד): on this specific siman, do not settle for the initial text — check the full Kehot edition which contains both. Reference: Kehot printed edition of the Shulchan Aruch HaRav, siman 243 — Mahadura Basra section.
⚠ This section presents the Chabad halachic conduct based on the Shulchan Aruch HaRav 243. The modern applications (babysitter, car rental, investment fund) are plausible extensions of the Alter Rebbe's principles — a Rav can nuance for a concrete case. For any concrete question: consult your Rav.