מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו״ר הזקן? ש״ע אדה״ז אינו פירוש על המחבר — אלא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב ע״י אדמו״ר הזקן. ייחודו: שילוב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי בחיבור אחד, והוא פוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, לסימן רמ״ז, את הטקסט השלם של הרב, את חידושיו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רמ״ז
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רמ״ז — דִּין נָכְרִים הַמְּבִיאִים כְּתָבִים בְּשַׁבָּת — וּבוֹ יב סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמשוכפלת ב-Sefaria. י״ב סעיפים + 2 ערכי קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין נָכְרִים הַמְּבִיאִים כְּתָבִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"ב סְעִיפִים: מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת אוֹ שְׁאָר…
דִּין נָכְרִים הַמְּבִיאִים כְּתָבִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"ב סְעִיפִים:
מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת אוֹ שְׁאָר חֲפָצִים וְכֵלִים בְּיַד נָכְרִי אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, כָּל שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִבְּעוֹד יוֹם, וְהוּא שֶׁקָּצַץ לוֹ דָּמִים בִּשְׂכַר הוֹלָכָתוֹ, שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי שְׁבוּת אַף שֶׁאוֹמֵר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ רְאֵה שֶׁתְּהֵא שָׁם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בַּשֵּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת אָז שָׁם אִם לֹא שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵךְ בְּשַׁבָּת:
סעיף ב וְאִם לֹא קָצַץ לוֹ שְׂכַר הַהֲלִיכָה — הֲרֵי הַנָּכְרִי טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אָסוּר…
וְאִם לֹא קָצַץ לוֹ שְׂכַר הַהֲלִיכָה — הֲרֵי הַנָּכְרִי טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבָּעִיר שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לְשָׁם, שֶׁאָז אַף אִם אֵחַר דַּרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲלִיכָה זוֹ אֵינָהּ מֵחֲמַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ. וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת מִבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד בַּיִת שֶׁל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ הוּא דָר בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה:
סעיף ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ הָאִגֶּרֶת לְאָדָם קָבוּעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁהוּא…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ הָאִגֶּרֶת לְאָדָם קָבוּעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁהוּא מְקַבֵּץ כָּל הָאִגְּרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת לְשָׁם וְנוֹטְלָן וְשׁוֹלְחָן עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ כָּל אִגֶּרֶת לְמִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "בֵּי דֹאַר", שֶׁכָּל כְּתָב אֵלָיו יוּבַל, וּכְשֶׁהוּא קָבוּעַ בָּעִיר אֲזַי מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אֵלָיו אִגֶּרֶת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי שֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ אֵלָיו מִבְּעוֹד יוֹם.
אֲבָל אִם אֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלֵחַ לְשָׁם, וְצָרִיךְ הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ לְהַגִּיעַ הָאִגֶּרֶת לְיַד מִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו — אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ הָעִיר הַרְבֵּה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ אָדָם בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו, וְשֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו גַּם בְּשַׁבָּת.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא דֶרֶךְ קָרוֹב, כְּגוֹן מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, וּמְשַׁלְּחוֹ בְּיוֹם ב' אוֹ ג' — יֵשׁ לְהַתִּיר, שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ — יֵשׁ לוֹ שָׁהוּת הַרְבֵּה לָלֶכֶת קֹדֶם הַשַּׁבָּת:
סעיף ד וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא קָצַץ, אֲבָל אִם קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְעִיר שֶׁאֵין שָׁם בֵּי דֹאַר,…
וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא קָצַץ, אֲבָל אִם קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְעִיר שֶׁאֵין שָׁם בֵּי דֹאַר, וַאֲפִלּוּ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה:
סעיף ה וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא קָצַץ אֵין אִסּוּר לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּכֵיוָן…
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא קָצַץ אֵין אִסּוּר לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁמְּשַׁלְּחוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר אִם קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר. וְאִם לֹא קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר — אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ בְּד' וְה', אוֹ קֹדֶם לָכֵן, כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת — אֵין נִרְאֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ:
סעיף ו אֵין חִלּוּק בֵּין שֶׁקָּבוּעַ בֵּי דֹאַר בְּאוֹתָהּ הָעִיר לְשֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא בְּאִגֶּרֶת שֶׁהִיא…
אֵין חִלּוּק בֵּין שֶׁקָּבוּעַ בֵּי דֹאַר בְּאוֹתָהּ הָעִיר לְשֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא בְּאִגֶּרֶת שֶׁהִיא כְּתַב יַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהַנָּכְרִי מוֹלִיכָהּ בְּשַׁבָּת אַחַר הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁלְחָה אֵלָיו יֵשׁ קְצָת מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁבְּשַׁבָּת נְתָנָהּ לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת — לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן כָּזֶה לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְשֶׁקָּצַץ לֹא הֶחֱמִירוּ לְדִבְרֵי הַכֹּל.
אֲבָל אִם הִיא כְּתַב יַד נָכְרִי, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר חֲפָצִים שֶׁאֵינָם נִכָּרִים לַכֹּל שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר לְשַׁלְּחָם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְדִבְרֵי הַכֹּל, כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלְחָם לְשָׁם, שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מְשַׁלְּחוֹ אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא בְּבֵיתוֹ, וַהֲרֵי מְשַׁלְּחוֹ בִּשְׁלִיחוּת שֶׁאֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ גַּם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלָחוֹ לֹא הָיָה יָדוּעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת:
סעיף ז אִם שְׂכָרוֹ לְיָמִים דָּבָר קָצוּב לְכָל יוֹם בַּהֲלִיכָתוֹ וַחֲזִירָתוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ…
אִם שְׂכָרוֹ לְיָמִים דָּבָר קָצוּב לְכָל יוֹם בַּהֲלִיכָתוֹ וַחֲזִירָתוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ מָתַי יֵלֵךְ — אָסוּר לְשָׂכְרוֹ וְלִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא יֵצֵא בְּשַׁבָּת וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ צִוָּהוּ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים וּשְׂכָרוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת. אֲבָל בְּד' וְה' מֻתָּר לְשָׂכְרוֹ לְיָמִים וְלִתֵּן לוֹ אָז הָאִגֶּרֶת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם יֵלֵךְ — כְּשֶׁיֵּלֵךְ בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ. וְאַף שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים, אֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׂכִיר יוֹם, הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו כָּל מְלֶאכֶת הוֹלָכַת הָאִגֶּרֶת — הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְקַבְּלָן (עַיֵּן סִמָּן רמ"ג וְרמ"ד):
סעיף ח אִם אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ כַּמָּה יִתֵּן לוֹ — הֲרֵי זֶה…
אִם אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ כַּמָּה יִתֵּן לוֹ — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ קָצַץ וְקָצַב לוֹ, שֶׁדַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה שֶׁבְּוַדַּאי יִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ אַחַר כָּךְ, וּבִשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ הוּא טוֹרֵחַ. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֶלָּא שֶׁהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ — אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁאֵין דַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה בְּוַדַּאי עַל הַשָּׂכָר הַהוּא, שֶׁיֵּשׁ סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לוֹ, וּבִשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל הוּא טוֹרֵחַ:
סעיף ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא מְצַפֶּה וּמַמְתִּין לְתַשְׁלוּם שָׂכָר וְאֵין דַּעְתּוֹ סְמוּכָה…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא מְצַפֶּה וּמַמְתִּין לְתַשְׁלוּם שָׂכָר וְאֵין דַּעְתּוֹ סְמוּכָה עָלָיו בְּוַדַּאי, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה כְּלָל לְתַשְׁלוּם שָׂכָר אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּחִנָּם — מִן הַסְּתָם עוֹשֶׂה כֵּן לְשַׁלֵּם גְּמוּל לְיִשְׂרָאֵל עַל הַטּוֹבָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר, וַהֲרֵי זֶה כְּעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל שָׂכָר.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה, אִם לֹא שֶׁהַנָּכְרִי מֵאֵלָיו מַתְחִיל לוֹמַר לְהַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ בְּחִנָּם, שֶׁאָז בְּוַדַּאי דַּעְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר. וְטוֹב לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם:
סעיף י אֲבָל לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּחִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּיַד עַבְדּוֹ הַשָּׂכוּר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם…
אֲבָל לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּחִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּיַד עַבְדּוֹ הַשָּׂכוּר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד, שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹסְרִין בְּזֶה, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם.
וּמִכָּל מָקוֹם, בְּד' וְה' יֵשׁ לְהַתִּיר לִשְׁלוֹחַ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים בִּשְׂכִיר שָׁנָה שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְצָרֵף דִּבְרֵיהֶם לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁבְּד' וְה' מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּכָל עִנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ כְּלָל, וְלִסְמוֹךְ עַל זֶה לְהָקֵל לְגַמְרֵי אַף שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ:
סעיף יא אֲבָל אִם אֵין הַנָּכְרִי שָׂכוּר לוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ, אֶלָּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אִגְּרוֹת…
אֲבָל אִם אֵין הַנָּכְרִי שָׂכוּר לוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ, אֶלָּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אִגְּרוֹת בִּלְבָד בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִשְׁלוֹחַ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׂכִירותוֹ — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:
סעיף יב כָּל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁלוֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָצַץ, אַף אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְאוֹתָהּ…
כָּל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁלוֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָצַץ, אַף אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם — יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁלֹּא קָצַץ, שֶׁאַף שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵחַ כְּלוּם בַּהֲלִיכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁהוּא מוֹצִיא הָאִגֶּרֶת מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּמַעֲבִירָהּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁלֹּא קָצַץ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְשָׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ שָׁם, לְפִי שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ — לֹא יֵלֵךְ אַחֲרָיו כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם, וְהוּא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִגֶּרֶת זוֹ בְּלֹא קְצִיצָה אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם:
קונטרס אחרון — 2 ערכים (להקליק כדי לפתוח)
קונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
כשמשלחו מופלג כו'. הנה ספר התרומה קאי בשיטת התוספות דברייתא קמייתא דלא ישכיר כו' אתיא כבית הלל ובד' וה' שרי, ותני בסיפא כיוצא בו כו', משמע דאפילו בלא קצץ שרי בד' וה' כשיטת הרא"ש. ואפילו הכי כתב שיאמרו שבשבת כו', אלמא דאף לפי זה שרי בד' וה' ולא חיישינן שיאמרו שבשבת כו', וע"כ צריך לומר שלא החמירו כל כך. ולכאורה יש לומר דדוקא לשיטת הרא"ש צריך לומר הכי, אבל להרי"ף ורמב"ם בלאו הכי אתי שפיר, דס"ל דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת אפילו הכי אסור כשלא קצץ משום שטורח בשביל ישראל, וא"כ הכי נמי כשילך בשבת אחר האיש טורח הוא בשביל ישראל. אלא שמלשון הב"י ריש סי' רנ"ב מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ הוא משום דמחזי כשלוחו, אלא דלהרא"ש לא מחזי רק בערב שבת ע"ש. וא"כ כשיש שהות להגיע לשם הוה ליה למשרי אף לרי"ף ורמב"ם (כמ"ש בפנים). וכן דעת המ"א שהביא דברי ספר התרומה בדברי המחבר ולא בדברי רמ"א:
קונטרס אחרון, אות ב
יש להחמיר כו'. אף אם פירוש המ"א דחוק בלשון מהר"י אבוהב וב"י, מכל מקום הרי בתשובת מהר"ם סי' ר"ב מבואר בהדיא לאיסור, ואין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם. ואף הראב"ן שמיקל לפי פירושו היינו משום דס"ל דלא קיי"ל כבית הלל דאמרי עד שיגיע לבית הסמוך לחומה אלא כרבי עקיבא דאמר שיצא מפתח ביתו כמבואר בדבריו ע"ש, וא"כ לפי מ"ש כל הפוסקים דגבי איגרת קיי"ל כבית הלל צריך להחמיר בזה אף לפי פירושו, זהו כוונת המ"א.
ועיין בב"י סי' שי"ח וסי' של"א דלהוסיף במלאכה יש אומרים שאינו אלא מדברי סופרים, והיינו כשמוסיף בשר קודם שיתן הקדרה על האש, ויש אומרים שאסור מן התורה, ובערובין גרסינן ע"י נכרי ע"ש, אלמא דלהוסיף ע"י נכרי לא שרי אלא לצורך מילה. וא"כ הוא הדין לענין לא קצץ דמחזי כשלוחו אין להקל מהאי טעמא, דהכי נמי מחזי כשלוחו בההוספה שמוסיף במשאו איגרת זו כמ"ש המג"א:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כח הפסק של אדמו״ר הזקן
השוואת עמדת אדמו״ר הזקן עם עמדות המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה על נקודות המפתח של סימן רמ״ז.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| שליחת מכתב ע״י גוי (מסגרת כללית) | או״ח רמ״ז:א — « הַמְשַׁלֵּחַ אִגֶּרֶת בְּיַד עַכּוּ"ם, אִם קָצַץ לוֹ דָּמִים — מֻתָּר לְשַׁלְּחָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ עֵסֶק קָבוּעַ לִקַבֵּל הָאִגְּרוֹת בְּתוֹךְ הָעִיר ». שלושה תנאים מצטברים: (1) קציצה; (2) משרד קבוע לקבלה; (3) יציאה בערב שבת. מציב את הכלל הבסיסי. | הגהה על או״ח רמ״ז:א: מבהיר את הניואנסים לסחורות (משא־ומתן) — אותו דין חל על שליחת מצרכים, ובלבד שמדובר בפיקדון להובלה, לא במכירה או קנייה בשבת עצמה. הרמ״א מבחין בין מכתב (מידע) לסחורה (חפץ). | מ״ב רמ״ז:א-ד — מפרט את היישום המודרני (דוארים לאומיים של המאה הי״ט): (1) הדואר הציבורי בתעריף מוסכם = קציצה מושלמת; (2) שליח פרטי ללא תעריף קבוע = בעייתי; (3) הקציצה צריכה להתייחס להליכה בלבד, לא להחזרה בשבת. החפץ חיים מצטט את תוספות שבת י״ט ע״א ושיטת אור זרוע. | ש״ע אדה״ז רמ״ז:א-ב — מבטא את המסגרת הקונספטואלית השלמה: הקציצה (תשלום מוסכם בקבלנות, ללא תלות בזמן) הופכת את הסוכנות לאינטרס עצמי של הגוי (אדעתא דנפשיה). הרב מבנה את מה שאחרים רק מנסחים. |
| תשלום בקבלנות (קציצה) — תנאי קריטי | או״ח רמ״ז:א — מובלע: הקציצה מופיעה בנוסחה הבסיסית (« אִם קָצַץ לוֹ דָּמִים ») אך המחבר אינו מתאר באופן עיוני מדוע התשלום בקבלנות משנה את המעמד המשפטי של השליחה. ההצדקה (אדעתא דנפשיה) צריכה להיגזר מהראשונים המצוטטים בסעיף. | — (אין הגהה המבארת את הקציצה) | מ״ב רמ״ז:ה-ח — דן בווריאציות: (1) קציצה מוחלטת (סכום קבוע מוסכם מראש) → מתירה אפילו הובלה חלקית בשבת; (2) קציצה מותנית (תלויה במהירות) → חלק מהפוסקים מגבילים; (3) טיפ משתנה לפי המהירות → משווה לעידוד עקיף של עבודה בשבת, ולכן בעייתי. החפץ חיים מצטט את המגן אברהם על הווריאציות המודרניות. | ש״ע אדה״ז רמ״ז:ב-ג — קובע: ללא קציצה (ללא הסכם מוקדם על מחיר/תנאים), השליחה אסורה כי הגוי נחשב אז כפועל עבור היהודי. יישום מודרני: תעריף Chronopost מוסכם = קציצה; טיפ משתנה לפי המהירות = בעיה. |
| מקום היעד — קבוע או משתנה | או״ח רמ״ז:ג-ד — מבחין לפי היעד: (1) אותה עיר: מותר אפילו ללא סוכן מאסף, כי הגוי אמור למסור ישירות; (2) עיר אחרת: מותר רק אם קיים סוכן מאסף (« בית הקיבול ») קבוע ומקצועי שמקבל את המשלוחים להפצה. מציב את הכלל ללא ניסוח הקריטריון של כפול-דרבנן. | הגהה על או״ח רמ״ז:ג-ד: מקלים יותר כאשר סוכן מאסף מקצועי (« אִישׁ קָבוּעַ ») מקבל — קיום צד שלישי מקצועי ביעד מצמצם את ייחוס המלאכה ליהודי (השליח עובד עבור מערכת, לא עבור הפרט היהודי). הרמ״א מבהיר את מעמד סניף הדואר. | מ״ב רמ״ז:ט-יג — דן במקרי דואר מרכזי: (1) סניפי דואר ציבוריים — מתפקדים כבית הקיבול אוניברסלי, מתירים שליחה בקלות רבה; (2) שירותים פרטיים ביעד קבוע (Western Union, Pony Express במאה הי״ט) — מתפקדים כבית הקיבול; (3) שירותים במסירה אישית ישירה (שליח פרטי המוסר מבית לבית) — דורשים קציצה + מקום קבוע. החפץ חיים מציע טבלת שילובים. | ש״ע אדה״ז רמ״ז:ג-ה — מבהיר: אם הנמען קבוע וידוע בעיר וסוכן מקצועי אוסף את המכתבים להפצה, התרי-דרבנן (כפול-דרבנן) מתירה יותר. היררכיה תפעולית. |
| מרחק וחישוב זמן ההובלה | או״ח רמ״ז:ה — מגביל: דרוש מרווח זמן שבו עיקר המסע יוכל תיאורטית להסתיים לפני שבת (« כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵית הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה »). המחבר קובע את הסף הזמני ללא ניסוח נוסחת החישוב. | — (אין הגהה על חישוב הזמן) | מ״ב רמ״ז:יד-יח — דן בתחבורה מודרנית (רכבת, קיטור, מכונית דואר): (1) מבחן המחבר « בית הסמוך לחומה » הוא קונספטואלי — משמעו שדרוש נקודת ממסר זמינה לפני שבת; (2) עם התחבורה המודרנית, המרחק המותר מתרחב במידה ניכרת; (3) אם המסירה ברורות תסתיים בשבת, חלק מהפוסקים מחמירים; החפץ חיים מכריע לטובת העמדה המתירה אם קציצה + מקום קבוע. | ש״ע אדה״ז רמ״ז:ו-ח — מקודד את המבחן הזמני: במקור (לפני שבת), דרוש מרווח סביר שהגוי יוכל להגיע ליעד לפני שבת. אם המרחק מחייב הובלה בשבת, הקציצה כבר אינה מספיקה. |
| יישום מודרני — דואר ושירותי משלוח | — (השירותים המודרניים — Amazon, Chronopost, אפליקציות משלוח עם זמן מתוכנת — כמובן אינם מקודדים ע״י המחבר במאה הט״ז) | — (במקביל למחבר) | מ״ב רמ״ז בסוף — מתייחס לדוארים לאומיים ולשירותי המשלוח המתפתחים: (1) השירות הציבורי בתעריף קבוע = קציצה + מקום קבוע (סניף דואר); (2) שירותי אקספרס בתעריף מוגדל למהירות = לבחון מקרה במקרה, הטיפ המשתנה בעייתי; (3) שירותים אוטומטיים (בתקופה, צינורות הפנאומטיים של פריז) — דיון פתוח אצל האחרונים. החפץ חיים מצטט את המהרש״ם על תחבורה מודרנית. | ש״ע אדה״ז רמ״ז (שיטה) — שיטת הרב חלה ישירות על שירותים מודרניים: Amazon Prime, Chronopost, משלוחים עם זמן מתוכנת. מבחן: (1) קציצת התעריף מראש? (2) יעד קבוע ומקצועי? (3) האם לגוי יש אינטרס עצמי? |
ההשוואה נערכה מהטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז.
חידושים מיוחדים של הרב
חידושי הרב הייחודיים בסימן זה
ייחודיות שמבחינות את אדמו״ר הזקן בסימן רמ״ז. כל חידוש עוקב אחר המבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — קציצה כמתג קונספטואלי (רמ״ז:א-ב)
התשלום בקבלנות הופך את הסוכנות
עמדה קלאסית: המחבר והמשנה ברורה רואים את הקציצה כתנאי מעשי בין יתר תנאים.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מציב את הקציצה כמתג מבני: בלעדיה, הגוי הוא שלוחו של היהודי והאיסור דאורייתא חל; עמה, הגוי פועל אדעתא דנפשיה (לטובת עצמו) והמכשול נופל לדרגת דרבנן פשוט. סימן רמ״ז הופך לפריסה של מתג זה.
השלכה מעשית: כלי תפעולי ישיר: לפני משלוח של כל דבר שיעבור בשבת, לוודא שהחוזה התעריפי תקיף ומוקדם. יישום מקוון: רכישה עם דמי משלוח קבועים בזמן ההזמנה = קציצה תקפה.
חידוש ב — הסוכן המאסף המקצועי (רמ״ז:ג-ה)
המבנה המקצועי מרפה את האיסור
עמדה קלאסית: ההלכה הקלאסית מתמקדת במסירה ישירה.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבטא מקרה-מבנה שלישי: כאשר סוכן מקצועי (דואר, צומת הפצה) אוסף ומפיץ, נמצאים בתרי-דרבנן (כפול-דרבנן) כי יש שלב ביניים שאינו תלוי ביהודי. זה מאפשר משלוח עם פחות מגבלות מאשר מסירה ישירה.
השלכה מעשית: יישום מודרני: Amazon עם נקודות איסוף או צומת מרכזי מתיר יותר ממסירה ישירה לבית בשבת. סניף דואר מרכזי רחב יותר מהפצה סופית ברחוב.
חידוש ג — מרווח הזמן הקונספטואלי (רמ״ז:ו-ח)
קריטריון אפשרות הסיום לפני שבת
עמדה קלאסית: הפוסקים האחרים בודקים פשוט אם החפץ יכול להגיע בשבת או לא.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבחין: מה שחשוב אינו אם ההובלה מסתיימת בשבת, אלא אם במקור (בשעת המשלוח לפני שבת) היה קונספטואלית אפשרי שהגוי יסיים לפני שבת. אם כן, בסדר גם אם בפועל זה גולש. אם לא, בעיה פנימית.
השלכה מעשית: מבחן לשירותים מודרניים עם זמני מסירה משתנים: חבילה שנשלחה ביום חמישי עם הבטחה ליום שישי (טכנית אפשרי) = בסדר גם אם בפועל מגיעה בשבת. חבילה שנשלחה בצהרי יום שישי עם זמן 48 שעות = בעיה כי מבנית בלתי אפשרי לפני שבת.
חידוש ד — הבחנה בין מכתבים לסחורות (רמ״ז שיטה)
מכתב (מידע) מול חפץ (דבר) — הבחנה הלכתית
עמדה קלאסית: הפוסקים האחרים מתייחסים לשניהם יחד.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבטא הבחנה קונספטואלית: מכתב מעביר מידע (מופשט, ליהודי אין אינטרס פיזי ישיר), בעוד חפץ מעביר חומר (ליהודי יש אינטרס גופני ישיר בתנועה בשבת). השלכה: מתירים יותר למכתבים, מחמירים יותר לחפצים.
השלכה מעשית: יישום מודרני ישיר: אימייל מתוזמן לשבת אנלוגי למכתב (רחב); חבילה שמצפים לה אנלוגית לחפץ (מחמיר). לחבילות חיוניות (תרופות, מצוה), חוזרים לשלוש דרגות ההיתר.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן רמ״ז
| הפניה | נושא | זיקה לסימן רמ״ז |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות כרך כ״ד, כי תצא תשל״ו | יישום עקרונות השליחות לשירותים מודרניים | דיון ביישום עקרונות השליחות לשירותים מודרניים. מצטט במפורש את שולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רמ״ז על הקציצה. |
| אגרות קודש תשכ״ג | שליחת חבילות מקצועיות בדואר ביום שישי | תשובת הרבי לחסיד על שליחת חבילות מקצועיות בדואר. הרבי מבטא את שיטת שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז:א-ג ומבהיר את היישום לשירותי דואר אקספרס. |
| התוועדויות תש״מ כרך א', שבת ויצא | יישום מודרני של אמירה לעכו״ם | הזכרה עקיפה של סימן רמ״ז במסגרת דיון רחב יותר על היישום המודרני של אמירה לעכו״ם. |
⚠ אימות: ההפניות לעיל הן סימני מחקר שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה למעשה במנהג חב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רמ״ז, ברגישות חב״ד.
לחסיד חב״ד — סימן רמ״ז
- ① לוודא את הקציצה לפני כל משלוח לקראת שבת. חידוש א של הרב. כדי לשלוח חבילה או מכתב שיעברו בשבת, לדרוש תעריף מוסכם מראש (סכום סגור בקבלנות, ללא תמחור משתנה לפי המהירות). הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז:א-ב.
- ② להעדיף שירותים עם צומת מקצועי. חידוש ב של הרב. Amazon מרכזי, הדואר עם סניף מרכזי, Chronopost עם נקודות איסוף מתירים יותר ממסירה ישירה לבית. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז:ג-ה.
- ③ לבחון את האפשרות הקונספטואלית של סיום לפני שבת. חידוש ג של הרב. אם ברגע המשלוח (לפני שבת) מבנית אפשרי שהגוי יסיים לפני שבת — גם אם בפועל זה גולש — בסדר. אחרת, בעיה פנימית. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז:ו-ח.
- ④ להבחין בין מכתבים/אימיילים לחפצים/חבילות. חידוש ד של הרב. מכתבים ואימיילים מתירים יותר (מידע מופשט). חבילות חומריות דורשות יותר חומרה. לחבילות חיוניות (תרופות, ספרי תורה, מצוה), חוזרים לשלוש דרגות ההיתר של סימן רמ״ד. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז שיטה כללית.
- ⑤ יישום Amazon, Chronopost, הדואר: מבחן מעשי. לוודא (1) תעריף קבוע בזמן ההזמנה = קציצה; (2) צומת מרכזי ונקודות איסוף = מבנה מקצועי; (3) זמן מסירה מוצהר המאפשר הגעה לפני שבת = מרווח זמן. אם השלושה כן = בסדר. אם אחד לא = לבחון או לדחות. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רמ״ז במעבר לשירותים מודרניים.
- ⑥ מהדורא בתרא: לשירותים היברידיים (מסירה ישירה אולטרא-מהירה), לעיין במהדורה השנייה. אדמו״ר הזקן חזר וערך עמדות מסוימות על תזמון מורכב. לחסיד חב״ד: שירותים מודרניים מסוג Uber Eats, Deliveroo בשבת מחייבים בדיקת המהדורא בתרא לפני הכרעה. הפניה: מהדורת קה״ת המודפסת.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה ממשית: להתייעץ עם הרב שלך.