Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רנ"ג

דִּין כִּירָה וְתַנּוּר לִתֵּן עָלֶיהָ הַקְּדֵרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ כ"ט סְעִיפִים:

כִּירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּעֵין קְדֵרָה גְדוֹלָה, וּמַסִּיקִין אוֹתָהּ בְּתוֹכָהּ עַל שׁוּלֶיהָ, וְשׁוֹפְתִין עַל פִּיהָ קְדֵרָה לְמַעְלָה, וְהִיא אֲרֻכָּה וּקְצָרָה, וְיֵשׁ בָּהּ לְמַעְלָה מְקוֹם שְׁפִיתַת ב' קְדֵרוֹת, אִם הֻסְּקָה בְּגֶפֶת, שֶׁהוּא פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים, אוֹ בְּעֵצִים — אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה אוֹ עַד לְמָחָר, אִם כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה אֵין הַתַּבְשִׁיל מְבֻשָּׁל עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי (פֵּרוּשׁ שֵׁם אָדָם לִסְטִים שֶׁהָיָה אוֹכֵל תַּבְשִׁילוֹ אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ), שֶׁמָּא יַחְתֶּה (פֵּרוּשׁ יְנַעֵר) וִיהַפֵּךְ הַגֶּחָלִים בְּמַחְתָּה בְּשַׁבָּת לִגְמוֹר בִּשּׁוּלוֹ. אֶלָּא אִם כֵּן הַכִּירָה הִיא גְרוּפָה, דְּהַיְנוּ שֶׁגָּרַף מִמֶּנָּה כָּל הַגֶּחָלִים לַחוּץ, אוֹ שֶׁהִיא קְטוּמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּסָּה הַגֶּחָלִים בָּאֵפֶר לְמַעֵט חֻמָּם.

וְאֵין צָרִיךְ לִקְטוֹם עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכָּר שָׁם אֵשׁ כְּלָל, אֶלָּא דַּי בִּקְטִימָה כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ הֻבְעֲרוּ הַגֶּחָלִים אַחַר כָּךְ מֵאֲלֵיהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דְּכֵיוָן שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגֶּחָלִים — שׁוּב אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת. וְהַגֶּחָלִים שֶׁעָמְמוּ הֲרֵי הֵן כִּקְטוּמָה:

Law of the kirah and the tanour — placing pots upon them on erev Shabbos — comprising 29 seifim:

A kirah (biblical-era cooking stove) — it is shaped like a large pot, kindled inside upon its floor, with a pot rested upon its opening above. It is long and narrow, with two places on top to rest pots. If it was heated with gefes (olive pulp residue) or with wood — it is forbidden to place a dish upon it from while it is still day, to leave it (shehiyah) for the needs of the night or until the morrow, if at nightfall the dish has not yet reached maachal ben Drusai (named after Ben Drusai, a brigand who would eat his food half-cooked). For perhaps one will stoke (yachteh) and stir the coals with the poker on Shabbos to complete the cooking. The dish may only be left there if the kirah is gerufah (swept of its coals) or ketumah (the coals covered with ashes to diminish their heat).

One need not cover the coals so thoroughly that no fire is discernible there at all; even a slight ketimah suffices. And even if the coals later flare up on their own — that is of no consequence: since he revealed his intention while it was still day that he has no need of the coals, there is no longer concern that he may stoke on Shabbos. Coals that have dimmed (amam) are reckoned as ketumos.

וְאִם הֻסְּקָה בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה, לְפִי שֶׁאֵין בְּגַחֲלֵי הַקַּשׁ וְהַגְּבָבָא מַמָּשׁוּת כְּלָל, וְאֵין לָחוּשׁ בָּהֶם שֶׁמָּא יַחְתֶּה:

And if it was heated with straw (kash) or stubble (gevava) — it is permitted to leave the dish upon it even though it is neither gerufah nor ketumah, since the coals of straw and stubble have no real substance (mamashus), and there is no concern that one will stoke them.

וַאֲפִלּוּ הֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים — מֻתָּר לִסְמוֹךְ לָהּ קְדֵרָה בְּסָמוּךְ חוּצָה לָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתָהּ שָׁם לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה אוֹ עַד לְמָחָר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה לֹא נִתְבַּשְּׁלָה עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכִּירָה כְּדֵי לְמַהֵר בִּשּׁוּל הַקְּדֵרָה שֶׁחוּצָה לָהּ, שֶׁאֵין חִתּוּי זֶה מוֹעִיל לָהּ כָּל כָּךְ.

וּשְׁתֵּי כִירוֹת הַמַּתְאִימוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְדֹפֶן שֶׁל חֶרֶס מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, הָאֶחָד גְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבֵּי הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּסוֹמֵךְ חוּצָה לָהּ לְשֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה:

And even if it was heated with gefes and wood — it is permitted to set (lismoch) a pot adjacent to it on the outside while it is still day, to leave it there for the night or until the next day, even though at nightfall it has not yet reached maachal ben Drusai. There is no concern that one will stoke the coals inside the kirah to hasten the cooking of the pot outside, since such stoking would not benefit it sufficiently.

Two kiros adjoining each other, with an earthen partition between them — one gerufah or ketumah, the other neither — it is permitted to leave a dish upon the gerufah-uketumah one, even though it gains added heat (mossif hevel) from the other. For this is comparable to setting [a pot] against the outside of the non-gerufah-uketumah one.

וְתַנּוּר שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּעֵין קְדֵרָה גְדוֹלָה רָחָב לְמַטָּה וְצָר לְמַעְלָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִקְלָט חֻמּוֹ לְתוֹכוֹ יוֹתֵר מִבַּכִּירָה — אָסוּר אֲפִלּוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הֻסַּק בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבָּיו אוֹ בְּתוֹכוֹ, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהַבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר — אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעֻטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא וּמְכֻסָּה בָּאֵפֶר:

A tanour (oven) — shaped like a large pot, wide at the base and narrow at the top, so that its heat is retained within it more than in a kirah — it is forbidden even to set against it if the hand recoils there (yad soledes), even if it is garuf-vekatum, and even if it was heated with straw or stubble. Needless to say, to leave [a dish] upon it or inside it [is forbidden]: since its heat is exceedingly intense, one does not divert his mind (masiach daas), and there is concern that he will stoke this small fire, even though it be straw and stubble covered with ash.

וְלָמָה אָסְרוּ בְּתַנּוּר הַגָּרוּף? מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ (ו)עַצְמָהּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרוֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר נִיצוֹץ אֶחָד, וּמִפְּנֵי שֶׁהַבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה לְהַבְעִיר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר.

וְאִם נִתְקָרֵר הַבְלוֹ עַד שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שָׁם בְּתוֹכוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׁהוֹת עַל גַּבָּיו אוֹ לִסְמוֹךְ חוּצָה לוֹ אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁמַּשְׁהֶה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שָׁם.

(אֲבָל בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר מַמָּשׁ אוֹ בְּתוֹךְ הַכִּירָה — אָסוּר לִתֵּן שָׁם בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּרוּפִים וּקְטוּמִים וְגַם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶם כְּלָל), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And why did they forbid in a garuf tanour? Because the one sweeping does not sweep but the bulk of the fire itself; and it is impossible to sweep out every last spark; and since its heat is so intense — there is concern that he will stoke to ignite the remaining sparks in the oven.

But if its heat has cooled until the hand does not recoil there — it is permitted to leave [a dish] inside it. All the more so is it permitted to leave [a dish] upon it or to set [a pot] alongside outside, if the hand does not recoil at the place where one leaves it. And even on Shabbos itself, it is permitted to leave [a dish] there.

(But inside the tanour proper, or inside the kirah — it is forbidden to put [anything] there on Shabbos, even a dish that has been fully cooked, even though they are gerufim-uketumim and even if the hand does not recoil there at all) — as will be explained.

וְכֻפָּח שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּכִירָה, אֶלָּא שֶׁאֵין בּוֹ לְמַעְלָה רַק מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ חֻמּוֹ גָדוֹל מֵחֹם הַכִּירָה, אֲבָל פָּחוֹת הוּא מִן חֹם הַתַּנּוּר, אִם הֻסַּק בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא — דִּינוֹ כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא, וְאִם הֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים — דִּינוֹ כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר:

A kupach is made like a kirah, except that on top it has but one place for setting a pot. As a result its heat is greater than that of the kirah, but less than the heat of the tanour. If it was heated with straw or stubble — its law is like that of a kirah heated with straw and stubble. And if it was heated with gefes and wood — its law is in every respect like a tanour.

וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁפִּתְחָם מִן הַצַּד — אֵין הַבְלָם (מְרֻבֶּה) חַם כָּל כָּךְ כְּהֶבֶל הַתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, וְלֹא כְּהֶבֶל הַכֻּפָּח, הוֹאִיל וְהֵן רְחָבִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, וּלְפִיכָךְ הֲרֵי דִּינָם שָׁוֶה לְכִירָה לְכָל דָּבָר:

And the tanourim of our day, whose opening is on the side — their heat is not as intense as the heat of the tanour of their day, nor as that of the kupach, since they are wider than a single pot's setting. Therefore their law is equal to that of a kirah in every respect.

וְכָל זֶה כְּשֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אֲבָל אִם הוּא חַי לְגַמְרֵי — מֻתָּר לִתְּנוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁהֻסַּק בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא חַי הוּא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ עַד לְמָחָר, שֶׁבַּלַּיְלָה לֹא יִהְיֶה רָאוּי עֲדַיִן אַף אִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים, וְכָל הַלַּיְלָה עַד לְמָחָר יוּכַל לְהִתְבַּשֵּׁל אַף בְּלֹא חִתּוּי כְּלָל.

וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ שָׁם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, שֶׁאִם נְתָנוֹ שָׁם מִבְעוֹד יוֹם — כְּבָר נִתְבַּשֵּׁל קְצָת קֹדֶם כְּנִיסַת שַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְסַלְּקוֹ מִשֶּׁחָשֵׁכָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כְּבָר כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַׁבָּת, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי שֶׁאַף בְּלֹא חִתּוּי יְכוֹלָה לְהִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכָּהּ לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה כְּבָר חֲצִי בִשּׁוּלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְגַם הִיא רְאוּיָה כְּבָר לְהֵאָכֵל עַל יְדֵי הַדְּחַק בְּבִשּׁוּל זֶה שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם.

וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נָתַן אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת חַיָּה בַּקְּדֵרָה שֶׁהִתְחִילָה כְּבָר לְהִתְבַּשֵּׁל — מֻתָּר כְּאִלּוּ הָיְתָה כֻלָּהּ חַיָּה, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי אוֹתָהּ חֲתִיכָה מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִכָּל הַקְּדֵרָה עַד לְמָחָר.

וְכָל זֶה בְּבָשָׂר חַי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְבַּשֵּׁל עוֹד לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, אֲבָל יָרָק חַי וְכַיּוֹצֵא בוֹ — אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁאַף שֶׁהוּא חַי עַכְשָׁו — יָכוֹל הוּא לְהִתְבַּשֵּׁל לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ עַד לְמָחָר:

And all this applies when the cooking has already begun while it is still day, but has not yet reached maachal ben Drusai. But if it is entirely raw — it is permitted to place it even inside the tanour that was heated with gefes and wood, and is not garuf-vekatum. There is no concern that one will stoke on Shabbos, since now it is raw and he diverts his mind from it until the next day: at night it will not yet be edible even were he to stoke, and throughout the night until the next day it can cook even without any stoking.

However, he must place it there right at the very onset of nightfall, for if he placed it while it was still day — it will already have cooked somewhat before the entry of Shabbos, and he will have to remove it once it is dark, unless it has already reached maachal ben Drusai before Shabbos came in; for then there is no concern for stoking, since even without stoking it can finish cooking for the night, having already cooked half its cooking while it was still day, and it is also already edible be-dochak (with difficulty) at this stage.

And even if one placed only a single raw piece in a pot whose contents had already begun cooking — it is permitted, as if it were all raw, since by means of that piece he diverts his mind from the whole pot until the next day.

And all this is with raw meat that cannot finish cooking for the night. But raw vegetables and the like — it is forbidden to leave them, unless they reached maachal ben Drusai while it was still day. For although now they are raw, they could still cook for the night, and he therefore does not divert his mind from them until the next day.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אוֹ אֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּפֶה לוֹ לְאָדָם וְשָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁהַתַּבְשִׁיל מִצְטַמֵּק — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּשַׁבָּת לְמַהֵר בִּשּׁוּלוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִצְטַמֵּק, וּלְפִיכָךְ דִּינוֹ שָׁוֶה לְכָל דָּבָר לְאִלּוּ הִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִתְבַּשֵּׁל עֲדַיִן כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וּכְבָר נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

And some say (yesh omrim) that even a dish that has reached maachal ben Drusai, or even one fully cooked (mevushal kol tzorko) but which is mitstamek ve-yafeh lo — "it reduces and that is good for it" — meaning the person finds the reduction beneficial and is glad of it — there is concern that he will stoke on Shabbos to hasten its cooking or to reduce it. Therefore its law is, in every respect, like the case of one that began cooking but had not yet reached maachal ben Drusai, as explained above.

The custom has already become widespread to be lenient according to the first opinion.

וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַקְּדֵרָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים, כְּגוֹן שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּתוֹךְ הַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר, אֲבָל אִם הִיא עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים אַף שֶׁהֵן עוֹמְמוֹת וּקְטוּמוֹת — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁרַע לוֹ לְאָדָם וְעָצֵב הוּא בְּזֶה שֶׁהַתַּבְשִׁיל מִצְטַמֵּק, אוֹ שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי, לְפִי שֶׁזֶּה נִקְרָא הַטְמָנָה, שֶׁמַּטְמִין עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, וְהַגֶּחָלִים הֵם מוֹסִיפִים הֶבֶל בַּקְּדֵרָה, וְאָסוּר לְהַטְמִין עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, אֲפִלּוּ מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ אוֹ חַי לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֶלָּא כְּשֶׁמַּדְבִּיק דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל סְבִיב הַקְּדֵרָה, שֶׁהַקְּדֵרָה כֻלָּהּ טְמוּנָה בְּאוֹת[וֹ] דָּבָר, וְאַף שֶׁאוֹתוֹ דָבָר אֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיד הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל — הֲרֵי זֶה אָסוּר כְּאִלּוּ הָיְתָה כֻלָּהּ טְמוּנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, אֲבָל כַּאן אַף שֶׁדָּפְנֵי הַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר מַקִּיפִים סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה, וְאַף אִם פִּיהֶם סָתוּם לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל דָּבוּק סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה — אֵין זֶה נִקְרָא הַטְמָנָה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, וְאֵין שׁוּם אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי דָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל. וְכֵן הַמִּנְהָג.

וַאֲפִלּוּ אִם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת מַקִּיפוֹת וּדְבוּקוֹת סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה — אֵין זֶה הַטְמָנָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְגֻלֶּה לְמַעְלָה.

אֶלָּא שֶׁאָז אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּוֹל הַקְּדֵרָה מִשָּׁם בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי נְטִילַת הַקְּדֵרָה הוּא מְחַתֶּה אֶת הַגֶּחָלִים הָעֶלְיוֹנוֹת וְנוֹפְלוֹת עַל הַתַּחְתּוֹנוֹת וּמְכַבּוֹת אוֹתָן, וְהָעֶלְיוֹנוֹת הֵן נִבְעָרוֹת מֵאֲלֵיהֶן עַל יְדֵי חִתּוּי זֶה. וְאַף שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַחְתּוֹת, מִכָּל מָקוֹם פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטּוֹל הַקְּדֵרָה שֶׁלֹּא יַחְתֶּה הַגֶּחָלִים.

וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לִטְּלָהּ. וְאַף שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם כַּאן שֶׁהָאִסּוּר נַעֲשֶׂה מֵאֵלָיו בְּלֹא מִתְכַּוֵּן, וְהַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹתוֹ, אֶלָּא שׁוֹלְחוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם כֵּן אַף שֶׁמֵּאֵלָיו נַעֲשֶׂה הָאִסּוּר — הֲרֵי לֹא נַעֲשֶׂה בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא צִוָּהוּ עַל כָּכָה, וְהַנָּכְרִי אֵינוֹ מֻזְהָר כְּלָל עַל הַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁאָסוּר לָנוּ לְשַׁלְּחוֹ לַעֲשׂוֹת אִסּוּר:

And all this applies when the pot does not touch the coals, e.g. when it sits on an iron tripod or on stones within the kirah or tanour. But if it stands on the coals themselves — even if they are dimmed and covered — it is forbidden in every case, even for mitstamek ve-ra lo ("reduces and is bad for him"), i.e. the person finds the reduction undesirable and is grieved by it, or even if the dish is entirely raw. For this is called hatmanah (insulating/wrapping): he wraps upon the coals, and the coals add heat (mossifin hevel) to the pot. And it is forbidden to hatmanah upon something that adds heat, even for mitstamek ve-ra lo or for an entirely raw dish — as will be explained in siman 257, see there for the reason.

And some dispute this, saying that they only forbade hatmanah on something that adds heat when one presses a movable object around the pot, such that the pot is entirely enveloped in that object; and even though that object itself does not add heat, the fact that one set the pot upon something that does add heat — this is forbidden as if it were entirely enveloped in a heat-adding substance. But here, even though the walls of the kirah or tanour surround the walls of the pot, and even if its opening is sealed on top — since no movable object is pressed around the walls of the pot — this is not called hatmanah, for the reason that will be explained in siman 257, and there is no prohibition in its standing on something that adds heat. Such is the custom.

And even if burning coals surround and adhere to the walls of the pot — this is not hatmanah, since the top is uncovered.

Except that then it is forbidden for a Jew to take the pot from there on Shabbos. For by taking the pot he stokes the upper coals, which fall on the lower ones and extinguish them, while the upper ones flare up of themselves through this stoking. And although he does not intend to stoke, nevertheless it is a pesik reisha velo yamus (an unavoidable consequence): it is impossible to take the pot without stoking the coals.

Nevertheless, it is permitted to tell a non-Jew (nochri) to take it. And although whatever is forbidden for a Jew to do on Shabbos is forbidden to tell a non-Jew to do — here, since the prohibition occurs of itself without intention, and the Jew tells him nothing of the kind but sends him on a permitted errand — although the prohibition occurs of itself, it is not done as the Jew's agent (since the Jew did not command him to do it). The non-Jew is not bound by Shabbos at all; it is only that we are forbidden to send him to do something forbidden.

וְאִם הַגֶּחָלִים אֵינָן סְבִיב הַקְּדֵרָה אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ — מִן הַדִּין מֻתָּר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל לִטְּלָהּ, שֶׁאַף אִם יְנַעֲנֵעַ קְצָת הַגֶּחָלִים עַל יְדֵי נְטִילַת הַקְּדֵרָה — לֹא יֻבְעֲרוּ עַל יְדֵי כָךְ וְלֹא יִכְבּוּ. וְאַף שֶׁהֵן מֻקְצוֹת, וְאָסוּר לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה אֲפִלּוּ בְּנִעֲנוּעַ כָּל שֶׁהוּא, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְנַעְנְעָן בְּיָדוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַקְּדֵרָה — הֲרֵי זֶה נִקְרָא טִלְטוּל מִן הַצַּד, וְאֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל.

אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא יִטְּלֶנָּה הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִי. וְאִם אֵין שָׁם נָכְרִי — יִטְּלֶנָּה בְּעַצְמוֹ. וְיִזָּהֵר לִטְּלָהּ בְּנַחַת, שֶׁלֹּא יַחְתֶּה הַגֶּחָלִים, וְגַם שֶׁלֹּא יְנַעְנְעֵן כְּלָל (אִם אֶפְשָׁר לוֹ), לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נִעֲנוּעַ בִּלְבָד הֵן מִתְבַּעֲרוֹת קְצָת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא נוֹטְלָהּ בְּנַחַת בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יְנַעְנְעֵן כְּלָל — אֵין כַּאן פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת, אַף אִם אַף עַל פִּי כֵן הֵן מִתְנַעַנְעוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁדָּבָר, שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא:

And if the coals are not around the pot but beneath it — by the strict law it is permitted even for a Jew to take it. For even if he jostles the coals somewhat in taking the pot — they will neither ignite nor be extinguished. And although they are muktzeh, and it is forbidden to move muktzeh even by the slightest movement — since he does not move them with his hand but by means of the pot — this is called tiltul min ha-tzad (indirect handling) and is entirely permitted.

Even so, le-chatchilah the Jew himself shall not take it but rather through a non-Jew. And if there is no non-Jew available — he may take it himself. And he shall be careful to take it gently, so as not to stoke the coals, and so as not to jostle them at all (if possible). For some say that even mere jostling causes them to ignite somewhat. And since he takes it gently in such a way that he might possibly not jostle them at all — there is no pesik reisha velo yamus here. And even if they nevertheless are jostled — it is of no consequence, since it is a davar she-eino miskaven (an unintended act).

כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אִם עָבַר וְשִׁהָה אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, שֶׁשְּׁכָחָהּ שָׁם, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא מֻתָּר — אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים עַד שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:

Wherever it has been explained that it is forbidden to leave a dish that has not yet reached maachal ben Drusai — if one transgressed and left it, even inadvertently (having forgotten it there, or having thought it permitted) — it is forbidden, both to him and to others, until after Shabbos bikhdei she-yei'asu (the time needed for the act to be performed).

שִׁעוּר מַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ שְׁלִישׁ בִּשּׁוּל הָרָאוּי לְכָל אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ חֲצִי בִשּׁוּלוֹ.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל, מִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם חֹמֶר שַׁבָּת צָרִיךְ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִשּׁוּלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם אֵין שָׁם אֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר. אֲבָל בְּדִיעֲבַד יֵשׁ לְהַתִּיר הַתַּבְשִׁיל בְּכָל עִנְיָן, אִם נִתְבַּשֵּׁל שְׁלִישׁ בִּשּׁוּלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם:

The measure of maachal ben Drusai: some say it is about a third of full cooking; some say it is about half of its cooking.

As for the practical halachah — although in matters of divrei sofrim (rabbinic ordinances) we follow the lenient view, nevertheless, on account of the stringency of Shabbos, one must be careful le-chatchilah that it be cooked to half its cooking while it is still day, if none of the other lenient routes is available. But bedi'avad there is room to permit the dish in any case, if it was cooked to a third while it was still day.

כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אוֹ אֲפִלּוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים אֶלָּא שֶׁהִיא גְרוּפָה וּקְטוּמָה, וְנָטַל הַקְּדֵרָה מֵעָלֶיהָ, בֵּין מִבְּעוֹד יוֹם בֵּין מִשֶּׁחָשֵׁכָה, וּבָא לְהַחֲזִירָהּ עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת, אִם עוֹדָהּ בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ כְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵעַל הַכִּירָה עַד שָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהַחֲזִירָהּ, וְלֹא פִנָּה מִמֶּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא רוֹצֶה לְהַחֲזִירוֹ כְּשֶׁהוּא בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה שֶׁהָיְתָה עַל הַכִּירָה — מֻתָּר לוֹ לְהַחֲזִירוֹ (בְּשַׁבָּת), אִם בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנָּטַל הַקְּדֵרָה מֵעַל הַכִּירָה הָיָה בְדַעְתּוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה אַחַר כָּךְ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא בָטְלָה עֲדַיִן שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִשְׁהָה אוֹתָה שָׁם עַל הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁעַת סִלּוּקָהּ מֵהַכִּירָה אֵין דַּעְתּוֹ לְעָקְרָהּ מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי, אֶלָּא לְהַחֲזִירֶנָּה לָהּ אַחַר כָּךְ.

אֲבָל אִם בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנְּטָלָהּ לֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ לָהּ, וְכֵן אִם הֱסִירָה מִיָּדוֹ פַּעַם אַחַת, אוֹ שֶׁפִּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — כְּבָר בָּטְלָה לָהּ שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, וּכְשֶׁרוֹצֶה לְהַחֲזִירָהּ — הֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיבָהּ בְּשַׁבָּת בַּתְּחִלָּה, וַחֲכָמִים לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא חֲזָרָה, אֲבָל לֹא לְהוֹשִׁיב קְדֵרָה בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת עַל הַכִּירָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בָּהּ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהִיא מְבֻשֶּׁלֶת כְּבָר כָּל צָרְכָּהּ, שֶׁאֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל, וּמֻתָּר לְסָמְכָהּ אֵצֶל הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמַּעֲמִידָהּ עַל הַכִּירָה שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ לְבַשֵּׁל שָׁם — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת.

וּמִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ לְכִירָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְלָהּ מְרֻבֶּה מֵהָרִאשׁוֹנָה.

אֲבָל אִם בַּתְּחִלָּה הָיְתָה טְמוּנָה בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, וּבְשַׁבָּת בָּא לְעָקְרָהּ מֵהַטְמָנָה זוֹ וּלְהוֹשִׁיבָהּ לַכִּירָה — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיב בַּתְּחִלָּה.

וְכֵן אִם הָיְתָה בַּכִּירָה, וּבְשַׁבָּת בָּא לִטְּלָהּ מֵהַכִּירָה וּלְהַטְמִינָהּ אֲפִלּוּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת אוֹ בִּשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁאֵין מוֹסִיפִים הֶבֶל אֶלָּא מַעֲמִידִין הַהֶבֶל — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמַטְמִין בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת כְּרוּכִים אֶלָּא סְבִיב דָּפְנֵי הַקְּדֵרָה, אֲבָל פִּיהָ מְגֻלֶּה לְמַעְלָה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטְמָנָה:

A kirah heated with straw and stubble, or even with gefes and wood but gerufah-uketumah, from which one took the pot — whether while it was still day or after nightfall — and seeks to return it (chazarah) on Shabbos: if it is still in his hand (odah be-yado), i.e. he did not let go of it from the time he took it off the kirah until the moment he wishes to return it, and he did not transfer the dish to another pot but wishes to return it in the same pot — it is permitted for him to return it (on Shabbos), provided that at the moment of taking the pot off the kirah he intended to return it. It thus turns out that the original shehiyah (the leaving from before Shabbos) has not been nullified, since at the time of removing he did not intend to detach it definitively but to return it.

But if at the moment of taking he did not intend to return it; likewise if he let it down from his hand even once, or transferred the dish into another pot — the original shehiyah has been nullified. And when he wishes to return it now — this is as one placing it on Shabbos initially. The Sages permitted only chazarah, not setting a pot on the kirah initially on Shabbos, even where there is no cooking-prohibition involved (e.g. a dish already fully cooked, where there is no "cooking after cooking" and it is permitted to set it against the fire even at a place where the hand recoils). Nevertheless, when he sets it on the kirah, which is a place where one customarily cooks — it appears as cooking le-chatchilah on Shabbos (nireh ke-mevashel le-chatchilah).

However, when his mind was on returning it and it is still in his hand — it is permitted to return it even to another kirah, even though the latter's heat is greater than that of the first.

But if originally it was in a hatmanah (as will be explained in siman 257), and on Shabbos he comes to lift it out of this hatmanah and set it on the kirah — it is forbidden, for this is like setting it initially.

Similarly, if it was on the kirah and on Shabbos he wishes to remove it and wrap it even in pillows and blankets, or in other garments that do not add heat but only retain the existing heat — it is forbidden, for this is like wrapping (hatmanah) initially on Shabbos, which is forbidden even with substances that do not add heat (as will be explained in siman 257).

Yet, if the pillows and blankets are wrapped only around the walls of the pot but its top is uncovered — this is permitted, for it is not the way of hatmanah.

תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, וַאֲפִלּוּ הוּא גָרוּף וְקָטוּם, שֶׁהִשְׁהָה עָלָיו עַל פִּי אֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְמַעְלָה — אָסוּר לְהַחֲזִיר לוֹ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹדָהּ בְּיָדוֹ וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, וְהוּא הַדִּין לְכֻפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים, לְפִי שֶׁדִּינָם כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר לָהּ בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים. וְאַף שֶׁלְּהַשְׁהוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא חָשְׁשׁוּ לְחִתּוּי בְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן חֲזָרָה בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר:

A tanour — even heated with straw and stubble, and even garuf-vekatum — upon which one left [a dish] in accordance with one of the lenient routes explained above, it is forbidden to return the pot to it on Shabbos, even though it is still in his hand and he intended to return it, and even though it is mitstamek ve-ra lo. The same is the law for a kupach heated with gefes and wood, since its law is that of a kirah heated with gefes and wood and not gerufah-uketumah, in which it is forbidden to return on Shabbos in every case, by decree lest one stoke the coals. And although for shehiyah from before Shabbos they were not concerned about stoking in the case of mitstamek ve-ra lo, nevertheless for chazarah on Shabbos itself they were more stringent.

וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי פִּי הַכִּירָה מִלְמַעְלָה, שֶׁדָּפְנֵי הַקְּדֵרָה בּוֹלְטִין קְצָת לְמַעְלָה מִדָּפְנֵי הַכִּירָה, אֲבָל לְהַחֲזִירָהּ לְתוֹךְ הַכִּירָה מַמָּשׁ, וְהוּא הַדִּין לְתוֹךְ הַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, וְנִגְרְפוּ וְנִקְטְמוּ, וְאוֹתָהּ הַקְּדֵרָה עוֹדָהּ בְּיָדוֹ, וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ:

All this is when one returns the pot upon the top opening of the kirah from above, with the walls of the pot protruding somewhat above the walls of the kirah. But returning it within the kirah itself, and the same applies to inside our tanourim — it is forbidden in every case, even though they were heated with straw and stubble and are gerufim-uketumim, and even though that pot is still in his hand and he intended to return it.

וְאוֹתָן כִּירוֹת שֶׁאֵין לָהֶן תּוֹךְ וְחָלָל אֶלָּא הֵן פְּשׁוּטוֹת וְתוֹכָן וְגַבָּן אֶחָד — מֻתָּר לְהַחֲזִיר לָהֶן:

And those kiros that have no inside or cavity but are flat, with their top and inside identical — it is permitted to return upon them.

וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁכְּבָר נִתְבַּשֵּׁל הַמַּאֲכָל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְבַּשֵּׁל יוֹתֵר מִכְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל מַמָּשׁ.

וַאֲפִלּוּ אִם נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא תַּבְשִׁיל יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק כְּלָל, שֶׁכְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל אַף שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ח, מִכָּל מָקוֹם עַל גַּבֵּי הַכִּירָה אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — בָּטְלָה לָהּ שְׁהִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיב בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה:

And even on top of the kirah, there is no permission unless the food is already fully cooked (mevushal kol tzorko), even if it is mitstamek ve-yafeh lo. But if it is not yet fully cooked, even though it is already cooked beyond maachal ben Drusai — it is forbidden to return it on Shabbos min ha-Torah, since this would constitute actual cooking.

And even if it is fully cooked but has already cooled completely — it is forbidden to return it in every case, even if it is in a situation where there is no cooking-prohibition (e.g. a dry dish with no liquid sauce, where, being fully cooked, all agree there is no cooking-prohibition even after it has cooled completely, as will be explained in siman 318). Nevertheless, on top of the kirah it is forbidden to return it. For since it has cooled completely, the original shehiyah is nullified, and this is like setting it initially on Shabbos.

אֲבָל אִם הוּא חַם קְצָת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק, שֶׁלְּדִבְרֵי הַכֹּל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל אַף אִם הָיָה צוֹנֵן לְגַמְרֵי. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ מָרָק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל אִם נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁלֹּא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי נוֹהֲגִים לְהָקֵל לְעִנְיַן לְסָמְכוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, אִם כֵּן הוּא הַדִּין שֶׁיֵּשׁ לְהַתִּיר לְפִי זֶה לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה הַגְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה, אוֹ שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ אוֹ גְבָבָא, וְהַקְּדֵרָה עוֹדָהּ בְּיָדוֹ וְהָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ.

אֲבָל הַמִּנְהָג לְהָקֵל עוֹד אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר תּוֹךְ תַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁדִּינָם כְּתוֹךְ הַכִּירָה, וּמַחֲזִירִים גַּם לְאַחַר שֶׁהֵסִיר הַקְּדֵרָה מִיָּדוֹ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְשָׁהֲתָה שָׁם הַרְבֵּה וְגַם לֹא הָיָה דַעְתּוֹ בַּתְּחִלָּה לְהַחֲזִירָהּ, וַאֲפִלּוּ פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת.

וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ אֶלָּא בְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵהַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם וּבָא לְהַחֲזִירָהּ בְּשַׁבָּת, שֶׁאָז אִם לֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ אוֹ שֶׁכְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ — הֲרֵי זֶה כְּמוֹשִׁיבָהּ בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת לֹא הָיְתָה שָׁם כְּלָל עַל הַכִּירָה, אֲבָל כְּשֶׁנְּטָלָהּ מֵהַכִּירָה מִשֶּׁחָשֵׁכָה, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת שַׁבָּת הָיָה תַּבְשִׁיל זֶה עַל הַכִּירָה — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמוֹשִׁיבוֹ בְּשַׁבָּת בַּתְּחִלָּה, אַף אִם לֹא הָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, וְגַם כְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ וּפִנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, וְלָכֵן מֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ אִם הֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אוֹ שֶׁהִיא גְרוּפָה אוֹ קְטוּמָה, וְהַתַּבְשִׁיל נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְלֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי.

וְעַל זֶה סוֹמְכִים הָעוֹלָם לְהָקֵל יוֹתֵר וְלוֹמַר, שֶׁאַף מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים לְהַחֲזִיר לְתוֹכָהּ — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁנְּטָלָהּ מִמֶּנָּה מִבְּעוֹד יוֹם וְהָיְתָה בְיָדוֹ עַד לְאַחַר שֶׁחָשֵׁכָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיר לְתוֹךְ הַכִּירָה וְהַתַּנּוּר אַף שֶׁנְּטָלָהּ מִשָּׁם לְאַחַר שֶׁחָשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁאֵין טַעַם מַסְפִּיק לְחַלֵּק בֵּין נְטָלָהּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה וּבֵין נְטָלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְעִנְיַן חֲזָרָה לְתוֹכָהּ.

וַאֲפִלּוּ לְעִנְיַן לְהַחֲזִיר עַל גַּבֵּי הַכִּירָה, אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ, אוֹ שֶׁכְּבָר הֱסִירָהּ מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁפִּנָּה לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — טוֹב לְהַחֲמִיר, לְפִי שֶׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים שֶׁאַף לְעִנְיָן זֶה אֵין חִלּוּק בֵּין נְטָלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לִנְטָלָהּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהָקֵל עוֹד לְהַחֲזִיר לְמָחָר בַּיּוֹם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁאָפוּ בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גְרָפוּהוּ, אִם לֹא חִמְּמוּ עוֹד הַתַּנּוּר אַחַר הָאֲפִיָּה לְהַטְמִין בּוֹ הַחַמִּין שֶׁל סְעֻדַּת שַׁחֲרִית, אֶלָּא הִטְמִינוּ בְּתַנּוּר אַחֵר, לְפִי שֶׁהַגֶּחָלִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַחִמּוּם שֶׁחִמְּמוּהוּ לְצֹרֶךְ הָאֲפִיָּה כְּבָר כָּהוּ וְעָמְמוּ, וַהֲרֵי הֵן כִּגְרוּפוֹת (וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — אָסוּר) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְיִשׁ מְקִלִּין עוֹד, דַּאֲפִלּוּ הִטְמִינוּ בּוֹ הַחַמִּין, מִכָּל מָקוֹם אַחַר סְעֻדַּת שַׁחֲרִית בְּוַדַּאי עָמְמוּ כָּל גֶּחָלָיו, וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר לְתוֹכוֹ לְפִי הַמִּנְהָג (אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם):

But if it is still somewhat warm, even though the hand does not recoil from it — it is permitted to return it if it is in a situation where there is no cooking-prohibition (e.g. dry without liquid, where all agree there is no cooking-prohibition even if it had become entirely cold). And even if it has liquid (for which there is a cooking-prohibition if it has cooled completely) — nevertheless, when it has not cooled completely, the custom is to be lenient as regards setting it against the fire (medurah), as will be explained there. By this same token there is room to permit returning it upon a kirah that is gerufah or ketumah, or one heated with straw or stubble, when the pot is still in his hand and he intended to return it.

But the custom is to be lenient further, even returning into our tanourim, whose law is that of the inside of a kirah; and one returns even after having let down the pot from his hand and placed it on the ground for a long time, even if he did not initially intend to return it, and even if he transferred the dish to another pot.

And one should not protest against them, since some say that the Sages only required the intention to return and the pot still in hand in the case where he took it off the kirah while it was still day and seeks to return it on Shabbos. For then, if he did not intend to return it or had already let go of it — this is like setting it initially on Shabbos, since at the very onset of Shabbos it was not on the kirah at all. But when he took it off the kirah after nightfall — since at the onset of Shabbos this dish was on the kirah — it does not appear as setting it initially on Shabbos, even if he did not intend to return it, even if he had already let go of it and transferred to another pot. Therefore it is permitted to return it if it was heated with straw and stubble, or if it is gerufah or ketumah, and the dish is fully cooked and has not entirely cooled.

And it is on this that the public relies to be even more lenient and say that even what the Sages forbade as chazarah within [the kirah] was only when he took it off while still day and held it in hand until after nightfall.

Nevertheless, every individual has the right to be stringent for himself not to return into the kirah or the tanour, even though he took it after nightfall, even though he intended to return it and it is still in hand. For there is no sufficient reason to distinguish, with respect to returning into [the cavity], between taking it after nightfall and taking it while still day.

And even with respect to returning onto the top of the kirah, if he did not intend to return it, or had already let go of it, or transferred to another pot — it is good to be stringent, since many hold that even with respect to this there is no distinction between taking it while still day and taking it after nightfall.

And some have the custom to be still more lenient: to return on the morrow during the day into the tanour that had been used for baking while it was still day, even though they did not sweep it, if they did not further heat the tanour after the baking to insulate the cholent for the morning meal therein (but rather insulated it in a different tanour). For the coals left from the heating used for the baking have already dimmed and become assoupied, and they have the status of gerufos (and nevertheless, if the hand recoils there — it is forbidden), as has been explained above.

And some are still more lenient: even if they did insulate the cholent in it, nevertheless after the morning meal its coals have certainly all dimmed, and it is permitted to return into it according to the custom (if the hand does not recoil there).

וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר עַל גַּבָּהּ אוֹ לְתוֹכָהּ, אֲבָל מֻתָּר לִסְמוֹךְ אֶצְלָהּ חוּצָה לָהּ בְּשַׁבָּת, וְכֵן אֵצֶל הַתַּנּוּר שֶׁלָּנוּ אַף אִם גּוּף הַתַּבְשִׁיל נוֹגֵעַ בְּדֹפֶן הַתַּנּוּר מִן הַצַּד, וַאֲפִלּוּ הֻסַּק בְּגֶפֶת וְעֵצִים וְאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי בְּסוֹמֵךְ חוּצָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וַאֲפִלּוּ כְּבָר סִלֵּק תַּבְשִׁיל זֶה מֵהַתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא הָיָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ לְתוֹכוֹ, וְלֹא אֲפִלּוּ לְסָמְכוֹ אֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָבֵשׁ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִסְמוֹךְ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְבַשֵּׁל חוּץ לְהַתַּנּוּר וְהַכִּירָה, וַהֲרֵי דִינוֹ כְּסוֹמֵךְ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"[ח].

וְיֵשׁ אוֹסְרִים לִסְמוֹךְ אֵצֶל כִּירָה אוֹ תַּנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן גְּרוּפִים וּקְטוּמִים וְהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת וְעֵצִים, אַף שֶׁהָיְתָה דַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ אוֹ לְסָמְכָהּ וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה, שֶׁאַף שֶׁלְּעִנְיַן לִסְמוֹךְ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם לֹא חָשְׁשׁוּ לְחִתּוּי, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן לִסְמוֹךְ בְּשַׁבָּת הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר.

וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ — טוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם:

All this concerns returning upon the top or within. But it is permitted to set [a pot] alongside it outside on Shabbos. Similarly alongside our tanour, even if the body of the dish touches the wall of the tanour on its side, and even if it was heated with gefes and wood and is not garuf-vekatum. For there is no concern of stoking for one who sets outside, as has been explained above.

And even if he has already removed this dish from the tanour while it was still day and placed it on the ground, with no intention of returning it within or even of setting it alongside, and even if it is an old dish that has cooled completely — provided it is in a situation where there is no cooking-prohibition (e.g. dry) — it is permitted to set [it] alongside, since this does not appear as cooking le-chatchilah on Shabbos: it is not customary to cook outside the tanour and the kirah; and its law is like that of one who sets alongside the fire (medurah), which will be explained in siman 318.

And some forbid setting alongside a kirah or our tanour that is not gerufim-uketumim and was heated with gefes and wood, even if he intended to return or set it and it is still in his hand, by decree lest he stoke. For although for setting alongside while still day they were not concerned for stoking, nevertheless for setting on Shabbos they were more stringent.

The custom follows the first opinion. Nevertheless, where there is no great need — it is good to take account of their words.

וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם (דְּהַיְנוּ שֶׁאִם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁמַּחֲזִיר הָיָה צוֹנֵן — הָיָה יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם שָׁם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ), אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — לְדִבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר לִסְמוֹךְ שָׁם, אֲפִלּוּ בַּתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם.

וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַכִּירָה הַגְּרוּפָה אוֹ קְטוּמָה מֻתָּר לְהַחֲזִיר אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר סִלֵּק תַּבְשִׁיל זֶה מִבְּעוֹד יוֹם וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ מָרָק, לְפִי שֶׁכְּשֶׁאֵין שָׁם חֹם כָּל כָּךְ שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל שָׁם לְכַתְּחִלָּה.

(אֲבָל לְעִנְיַן לְהַחֲזִיר לְתוֹךְ הַכִּירָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ שֶׁלָּנוּ — אֵין חִלּוּק בֵּין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ לְאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ):

And all this is when he returns on Shabbos to a place where the hand recoils (i.e. that if this dish that he is returning were cold, it could become hot there to the point that the hand would recoil from it). But if the hand does not recoil there — according to all opinions it is permitted to set [a pot] there, even in the tanour of their day, even though it is not garuf-vekatum.

And even upon a kirah that is gerufah or ketumah, it is permitted to return if the hand does not recoil there, even though he had already removed this dish while still day and placed it on the ground, with no intention of returning, even if he had transferred it to another pot, even if it is an old dish that has cooled completely, and even if it has liquid. For when the heat is not such that the hand recoils — it does not appear as cooking le-chatchilah there.

(But with respect to returning inside the kirah or inside the tanour, even ours — there is no distinction between hand-recoiling and non-hand-recoiling.)

וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, אֲבָל אִם עָקַר הַקְּדֵרָה מֵעַל גַּבֵּי הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְנִמְלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וַאֲפִלּוּ נִצְטַנְנָה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ לִקְדֵרָה אַחֶרֶת — יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ לְתוֹכָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁבִּימֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה כָּל כָּךְ שֶׁאִם הָיְתָה הַקְּדֵרָה צוֹנֶנֶת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ לְכִירָה זוֹ וְלֹא לְכִירָה אַחֶרֶת, אַף שֶׁעַכְשָׁו הִיא רוֹתַחַת, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁמֻּתָּר לְהַחֲזִיר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַחֲזִיר אַף בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. אֲבָל אִם הָיָה יָכוֹל לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא שֶׁאֵין שָׁהוּת לְהַרְתִּיחָהּ קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל לְגַמְרֵי כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ — טוֹב לְהַחֲמִיר.

וְלָכֵן טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִטּוֹל הַקְּדֵרָה מֵהַכִּירָה אוֹ הַתַּנּוּר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה שָׁם וְלִתְּנָהּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה עַל גַּבֵּי תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁהוּא אֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם אִם הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן מַנִּיחַ שָׁם שׁוּם דָּבָר תַּחַת הַקְּדֵרָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַנִּיחַ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And all this concerns returning on Shabbos itself. But if he removed the pot from the kirah while it was still day, then changed his mind and returned it just before nightfall — before accepting Shabbos — even though he had already placed it on the ground, and even if it had cooled completely, and even if he had transferred it to another pot — he may return it even within [the cavity], or even into the tanour of their day, even though it is not garuf-vekatum.

And some say that whenever it is so close to nightfall that, were the pot cold, one could not bring it to a boil while there is still day — it is forbidden to return it, neither to this kirah nor to another, even though it is now boiling, except in the manner permitted for returning on Shabbos itself; by decree lest one come to return on Shabbos itself. But if there was still time to bring it to a boil while still day, and only that there is not enough time to do so before accepting Shabbos — it is of no consequence.

The custom is to be entirely lenient, according to the first opinion. Nevertheless, where there is no great need, it is good to be stringent.

Therefore it is good to be careful not to take the pot from the kirah or tanour where it was cooked and place it just before nightfall on the tanour of the winter room (heated stove) which is not garuf-vekatum, if the hand recoils there — unless he places something under the pot, just as is required on Shabbos itself, as will be explained.

אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אוֹסְרִים בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ.

וְכָל שֶׁכֵּן לִסְמוֹךְ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מֻתָּר אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִמָּן שי"ח, וְסָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מֻתָּר אַף אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָרָק וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אוֹ אֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי.

וְאִם הוּא חַי לְגַמְרֵי — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁבְּחַי אֵין לָחוּשׁ כְּלָל לְחִתּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

But setting [a pot] alongside a tanour that is not garuf-vekatum just before nightfall, even though the hand recoils there — is permitted according to all, even though some forbid on Shabbos itself.

And all the more so to set alongside the fire (medurah) at a place where the hand recoils. For even on Shabbos itself it is permitted, provided that there is no cooking-prohibition involved, as is written in siman 318. And just before nightfall it is permitted even if it is a situation where there is a cooking-prohibition (e.g. it has liquid and has cooled completely, or it has not yet reached maachal ben Drusai).

And if it is entirely raw — it is permitted even to return it upon a kirah that is not gerufah-uketumah right at nightfall itself, according to all opinions, since for a raw dish there is no concern at all of stoking, as has been explained above.

אִם עָבַר וְהֶחֱזִיר בְּשַׁבָּת לְמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר (שָׁם לְדִבְרֵי הַכֹּל), בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אֲבָל אִם מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ — מֻתָּר אֲפִלּוּ בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר.

וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִין אֲפִלּוּ בְּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם יֵשׁ לֶאֱסוֹר כְּלָל בְּדִיעֲבַד אִם הָיָה שׁוֹגֵג בַּדָּבָר, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כְּבָר כָּל צָרְכּוֹ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא הֻחְזַר בִּשְׁבִילָם. וּמִכָּל מָקוֹם, לִבְנֵי בֵיתוֹ אֵין לְהַתִּיר, שֶׁגַּם בִּשְׁבִילָם הֻחְזַר:

If one transgressed and returned [a dish] on Shabbos to a place where it is forbidden to return (according to all opinions), whether inadvertently or deliberately — it is forbidden until after Shabbos bikhdei she-yei'asu.

To what does this refer? To mitstamek ve-yafeh lo. But if it is mitstamek ve-ra lo — it is permitted even on the day itself, since he has not derived benefit from the prohibition.

And some are doubtful even regarding mitstamek ve-yafeh lo whether there is reason to forbid bedi'avad at all if the transgression was inadvertent, since the dish was already fully cooked. One may rely on this to permit it to others for whose sake it was not returned. Nevertheless, for the members of his own household, it is not to be permitted, since it was returned also for their sake.

וְכָל זֶה כְּשֶׁהֶחֱזִיר הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אִם הֶחֱזִיר עַל יְדֵי נָכְרִי, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, מֻתָּר אֲפִלּוּ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אִם הָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה חַם קְצָת מִתְּחִלָּה, שֶׁהָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל, אֲבָל אִם הָיָה צוֹנֵן לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לֶאֱכוֹל, וְחִמְּמוֹ הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ מֵעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר שָׁם בְּשַׁבָּת (לְדִבְרֵי הַכֹּל), וְהַיִּשְׂרָאֵל בַּעַל הַתַּבְשִׁיל רָאָה וְשָׁתַק, כֵּיוָן שֶׁהוֹעִילוּ מַעֲשֵׂה הַנָּכְרִי — אָסוּר לְכָל אָדָם לְאָכְלוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁיִּצְטַנֵּן, עַד שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.

אֲבָל אִם הַיִּשְׂרָאֵל בַּעַל הַתַּבְשִׁיל לֹא יָדַע כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ הַנָּכְרִי שֶׁהוּא צוֹנֵן לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁלֹּא רָאָהוּ כְּלָל כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה כְּלָל שֶׁיְּחַמֵּם הַנָּכְרִי אֶת תַּבְשִׁילוֹ לְאַחַר שֶׁנִּצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וְלֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיֶּאֱסוֹר אֶת הַתַּבְשִׁיל שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחוֹ.

(וַאֲפִלּוּ אִם צִוָּה אֶת הַנָּכְרִי לְהַחֲזִיר) אִם הֶחֱזִיר (אֲפִלּוּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ) לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ אֵצֶל תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם אוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מָרָק וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וְנִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת (לְיִשְׂרָאֵל), מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִמָּן שי"ח — יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד (שֶׁלֹּא לֶאֱסוֹר מַעֲשֵׂה הַנָּכְרִי, אֲפִלּוּ צִוָּהוּ יִשְׂרָאֵל):

And all this is when the Jew himself returned [it]. But if he returned it by means of a non-Jew, even deliberately, it is permitted even for mitstamek ve-yafeh lo, if it was fully cooked, since he does not derive that much benefit from it, given that it was already fit to eat.

To what does this refer? When it was initially somewhat warm, so that it was fit to eat. But if it was entirely cold, so that it was not fit to eat, and a non-Jew warmed it — even on his own initiative on Shabbos for the Jew — in a place where it is forbidden to return on Shabbos (according to all opinions), and the Jewish owner of the dish saw and was silent — since the non-Jew's actions were of avail to him — it is forbidden for any person to eat it even after it cools, until bikhdei she-yei'asu at the conclusion of Shabbos.

But if the Jewish owner of the dish did not know, when the non-Jew returned it, that it was entirely cold, or did not see at all when he returned it — this is permitted. For by default the Jew does not at all wish the non-Jew to warm his dish after it had cooled entirely; and it is not up to the non-Jew to forbid the Jew's dish against his will.

(And even if he commanded the non-Jew to return it) — if he returned (even the Jew himself) to a place where some permit even le-chatchilah (e.g. he set alongside a tanour that is not garuf-vekatum, or alongside the fire, a dish fully cooked that has liquid and has cooled completely, and it became warmed there to the point of yad soledes) — although there is liability for a chatas offering (if a Jew) in such a case, nevertheless, since some permit even le-chatchilah, as is written in siman 318 — one may rely on their words bedi'avad (not to forbid the non-Jew's action, even if a Jew commanded him).

הַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה שֶׁהִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ שֶׁבִּקְדֵרָה שֶׁעַל פִּי הַכִּירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, שֶׁהִשְׁהָה עָלֶיהָ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַהֶתֵּר שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְמַעְלָה, וּמִתְיָרֵא פֶּן יַקְדִּיחַ יוֹתֵר — יָכוֹל לְהָסִיר הַקְּדֵרָה מֵהַכִּירָה וּלְהַנִּיחַ קְדֵרָה יְשָׁנָה רֵיקָנִית עַל פִּי הַכִּירָה, [וְלֹא] חֲדָשָׁה מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ב, וְאָז יָשִׂים הַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵרָה הָרֵיקָנִית. וְאֵין כַּאן אִסּוּר בְּמַה שֶּׁמַּחֲזִיר בְּשַׁבָּת לְכִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַקְּדֵרָה הָרֵיקָנִית סוֹתֶמֶת פִּי הַכִּירָה תַּחַת הַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ — הֲרֵי זֶה כִּגְרוּפָה וּקְטוּמָה.

וְכֵן מֻתָּר לִתֵּן תַּבְשִׁיל בְּשַׁבָּת עַל פִּי קְדֵרַת חַמִּין הַטְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ (שֶׁבַּכִּירָה) עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ז, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְחִתּוּי בַּגֶּחָלִים, כֵּיוָן שֶׁהַקְּדֵרָה מַפְסֶקֶת בֵּין תַּבְשִׁיל זֶה לְהַגֶּחָלִים.

וַאֲפִלּוּ אִם הֵסִיר תַּבְשִׁיל זֶה מֵהַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ, וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וַאֲפִלּוּ פִּנָּהוּ מִקְּדֵרָה לִקְדֵרָה, וַאֲפִלּוּ הוּא תַּבְשִׁיל יָשָׁן וְנִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק, שֶׁאַף שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים (שֶׁבַּכִּירָה) — אֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל לְכַתְּחִלָּה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל בְּכָךְ.

וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר בְּתַנּוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַעֲזִיבָה, שֶׁאַף אִם אֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וְכֵן תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר לִתֵּן עַל גַּבָּיו בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם כָּל מַה שֶּׁמֻּתָּר לִתֵּן עַל פִּי קְדֵרָה הַטְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, כֵּיוָן שֶׁהַמַּעֲזִיבָה מַפְסֶקֶת בֵּין הָאֵשׁ לְהַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ עַתָּה שׁוּם דָּבָר תַּחַת הַקְּדֵרָה לְהַפְסִיק בֵּינָהּ לְהַגֶּחָלִים שֶׁבַּתַּנּוּר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֶכֵּר בְּזֶה וְלֹא יָבֹא לַחְתּוֹת, אֲבָל הַמַּעֲזִיבָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מִכְּבָר אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק וְהֶכֵּר לְמָנְעוֹ מִלַּחְתּוֹת. וְכֵן עִקָּר.

וּמִכָּל מָקוֹם, קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר נָהֲגוּ לְהָקֵל לִתֵּן עַל גַּבָּיו בְּלֹא הֶפְסֵק, אַף עַל פִּי שֶׁיִּתְחַמֵּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֻּסַּק, וְאָז יִהְיֶה חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה — אַף עַל פִי כֵן אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ:

One who rises early in the morning and sees that his dish in the pot atop the kirah that is not gerufah-uketumah — which he had left there in accordance with one of the lenient routes explained above — has begun to burn, and he fears it will burn more: he may remove the pot from the kirah and place an old empty pot on top of the kirah (and not a new one, for a reason that will be explained in siman 502), and then set the pot containing the dish atop the empty pot. There is no prohibition here in returning on Shabbos to a kirah that is not gerufah-uketumah, since the empty pot blocks the opening of the kirah beneath the pot containing the dish — and this is as if it were gerufah-uketumah.

Similarly, it is permitted to place a dish on Shabbos atop the opening of a cholent pot that is insulated upon the fire (in the kirah), as will be explained in siman 257, even though the hand recoils there. There is no concern of stoking the coals, since the pot separates between this dish and the coals.

And even if he removed this dish from the kirah while it was still day, with no intention of returning it, and placed it on the ground, and even if he transferred it from pot to pot, and even if it is an old dish that has cooled completely — provided it is in a situation where there is no cooking-prohibition (e.g. it has no liquid) — although in each of these cases it is forbidden to return it on Shabbos even on a gerufah-uketumah kirah (because it appears as cooking le-chatchilah), nevertheless, when he places it atop the pot which is upon the coals (of the kirah) — it does not appear as cooking le-chatchilah, since this is not the manner of cooking.

And according to this, one might say with respect to our tanour, which has a ma'azivah (clay/insulating cover) atop it, that even if it is not garuf-vekatum — and likewise the heated-room tanour that is not garuf-vekatum, and even if the fire is inside it — it is permitted to place [a dish] atop it on Shabbos, even though the hand recoils there, in everything that is permitted to place upon the opening of a pot insulated atop the coals. For the ma'azivah separates between the fire and the pot containing the dish.

And some say that even though the hand does not recoil there, one must now place some object under the pot to separate between it and the coals in the tanour, so that there be a hekher (recognizable mark) for him and he not come to stoke; but the ma'azivah, having been long since installed, is not considered a separation and a hekher to prevent him from stoking. And so is the primary view.

Yet, before the tanour has been heated, they were accustomed to be lenient and to place upon it without separation, although it will heat up afterward when fired — and at that time there will arise concern lest he stoke — nevertheless they should not be protested against, since they have on whom to rely.

אֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן לְפִי מִנְהָגֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, רַק שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל חַם קְצָת אִם יֵשׁ בּוֹ מָרָק וְהַיָּד סוֹלֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹמֵךְ לַתַּנּוּר, אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם אֵצֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַנֵּן הַתַּבְשִׁיל לְגַמְרֵי — מֻתָּר לִסְמוֹךְ בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יַסִּיק אַחַר כָּךְ אֶת הַתַּנּוּר לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ מֻתָּר בְּשַׁבָּת עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו, וּכְשֶׁיִּתְחַמֵּם הַתַּנּוּר מְאֹד יִתְחַמֵּם גַּם כֵּן הַתַּבְשִׁיל שֶׁאֶצְלוֹ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אָסוּר לְהַנִּיחוֹ שָׁם, אֶלָּא יִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּאֶחָד מַנִּיחַ אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הָאוּר שֶׁתַּחְתֶּיהָ, שֶׁהָרִאשׁוֹן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

But setting [a pot] alongside the heated-room tanour that is not garuf-vekatum, even with the fire inside it — it is permitted in every case according to our custom, as has been explained above. Only that the dish must be somewhat warm if it has liquid and the hand recoils at the place where he sets it alongside the tanour; but if the hand does not recoil there alongside the tanour, even though the dish has cooled completely — it is permitted to set [it] alongside in every case, as has been explained above.

Nevertheless, if he knows that the non-Jew will afterward fire the tanour to heat the house — which is itself permitted on Shabbos as will be explained in siman 276 — and when the tanour becomes very hot the dish beside it will also become hot to the point of yad soledes — it is forbidden to leave it there: he must take it away before the non-Jew fires. For this is like "one who places the pot and one who places the fire beneath it": the first is exempt but forbidden mi-divrei sofrim.

אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק הַתַּנּוּר לְחַמֵּם הַבַּיִת, וְנִרְתָּח הַתַּבְשִׁיל מֵאֵלָיו, לְפִי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַנָּכְרִי בְּהַסִּיקוֹ אֵינָהּ בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל חִמּוּם הַבַּיִת, שֶׁהוּא דָבָר הַמֻּתָּר, וְהַתַּבְשִׁיל נִרְתָּח מֵאֵלָיו. וְאַף שֶׁהוּא פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת — אֵין בְּזֶה אִסּוּר בַּאֲמִירָה לְנָכְרִי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בְּהַסִּיקוֹ גַּם בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר אוֹ אֶצְלוֹ, אַף שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל הַבַּיִת — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם.

וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ:

But it is permitted to tell a non-Jew to place the dish there and afterward fire the tanour to heat the house, so that the dish boils by itself. For the non-Jew's primary intention in firing is not for the dish but for heating the house, which is a permitted matter, and the dish boils by itself. And although it is a pesik reisha velo yamus — there is no prohibition in amirah le-nochri here, for the reason explained above.

And there is one who forbids this, since the non-Jew intends in his firing also for the dish (since he placed it on or alongside the tanour), and even though his primary intent is for the house — this avails nothing.

The custom follows the first opinion. Nevertheless, every baal nefesh (one mindful of his spiritual standing) should be stringent for himself where there is no great need.

אֲבָל אִם נָתַן נָכְרִי מַיִם לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה הַקְּבוּעָה בַּתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע כְּשֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר, וְאַחַר כָּךְ הִסִּיק הַתַּנּוּר וְנִרְתְּחוּ הַמַּיִם — מֻתָּר לֵהָנוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מֵהֶם בְּשַׁבָּת.

וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן מַיִם בַּקְּדֵרָה קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לְחַמֵּם הַמַּיִם אֶלָּא לְחַמֵּם הַבַּיִת, שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַיִם בִּקְדֵרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה.

(וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַיִּשְׂרָאֵל חָפֵץ בְּאוֹתָן הַמַּיִם שֶׁיִּתְחַמְּמוּ לְהָדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיִּתְּנֵם לַקְּדֵרָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לִתְּנָם שָׁם אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אִם חָפֵץ בָּהֶם לַהֲדָחַת כֵּלִים), מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לְאַחַר שֶׁיֻּסַּק הַתַּנּוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ד — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לִתְּנָם שָׁם, שֶׁכָּל דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִמָּן זֶה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ חֵפֶץ כְּלָל בַּמַּיִם שֶׁיִּתְחַמְּמוּ — אָסוּר לוֹ לִתֵּן הַמַּיִם בְּעַצְמוֹ אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר:

וּלְפִי הַמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (דִּסְעִיף כ"ח), אַף אִם כַּוָּנָתוֹ בִּנְתִינַת הַמַּיִם כְּדֵי לְחַמְּמָם — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בְּהַסִּיקוֹ הוּא בִּשְׁבִיל הַבַּיִת.

וְאִם נָתַן הַמַּיִם בַּקְּדֵרָה לְאַחַר שֶׁהִסִּיק הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַקְּדֵרָה צוֹנֶנֶת עֲדַיִן כְּשֶׁנָּתַן בָּהּ הַמַּיִם, אִם יָדוּעַ בְּבֵרוּר שֶׁנְּתָנָן כְּדֵי לְחַמְּמָם — הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, כְּדִין נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה גְמוּרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מִן הַסְּתָם לֹא נְתָנָן אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה:

But if a non-Jew put water into the pot fixed within the tanour so that it should not crack when the tanour is fired, and afterwards he fired the tanour and the water came to a boil — it is permitted for the Jew to benefit from it on Shabbos.

And even le-chatchilah it is permitted to tell him to put water in the pot before he fires the tanour, according to all opinions; for his intention is not at all to heat the water but to heat the house, and water is placed in the pot only so that the pot should not crack.

(Nevertheless, if the Jew desires those waters to be heated, to use them for rinsing utensils — it is forbidden to tell the non-Jew to put them into the pot. For since the Jew himself is forbidden to place them there even just before nightfall if he desires them for rinsing utensils — by decree lest he stoke the coals after the tanour is fired, as will be explained in siman 254 — it is forbidden to tell the non-Jew to do so. For anything from among the matters explained in this siman that is forbidden to do because of the decree of "perhaps he will stoke" or "appears as cooking le-chatchilah" — it is forbidden to tell a non-Jew to do. And even if he has no interest at all in the water being heated — he is forbidden to place the water himself even before the tanour is fired.)

And according to the custom that follows the first opinion (of seif 28), even if his intention in placing the water is to heat it — it is permitted, since the main intent in firing is for the house.

And if the non-Jew put the water in the pot after firing the tanour, even though the pot was still cold when he put the water in it — if it is clearly known that he put it in to heat it, it is forbidden until after Shabbos bikhdei she-yei'asu according to all opinions, like a non-Jew who performed a complete melachah for a Jew. But by default he is presumed to have put it in only so that the pot should not crack.