Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רפ"ב

קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר וּבוֹ כ' סְעִיפִים:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן קל"ה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה חֲמִשָּׁה גַבְרֵי בְּיוֹם טוֹב, וְשִׁשָּׁה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְז' בְּשַׁבָּת, בִּשְׁבִיל הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ — הוֹסִיף בּוֹ אִישׁ אֶחָד.

וְאִם רָצוּ לְהוֹסִיף עַל מִנְיָן זֶה — יְכוֹלִים לְהוֹסִיף כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ, וְלֹא הָיְתָה הַתַּקָּנָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ מִמִּנְיָן זֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּיוֹם טוֹב אֵין מוֹסִיפִים עַל ה', כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁוֶה עִם יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת אִם יִקְרָא בּוֹ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה. וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מוֹסִיפִים עַל שִׁשָּׁה, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁוֶה לְשַׁבָּת.

וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כַּסְּבָרָא אַחֲרוֹנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְכָל יוֹם טוֹב. מִלְּבַד בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, שֶׁהַכֹּל רוֹצִים לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה, וְסוֹמְכִין עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא עִקָּר.

וְגַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְכָל הַיּוֹם טוֹב, אֵין הַמַּפְטִיר מֵהַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Qriat haTorah et le Maftir — comprenant 20 seifim :

Il a déjà été expliqué au siman 135 que Moché Rabbenou a institué pour Israël qu'on lise dans le Sefer Torah cinq olim à Yom Tov, six à Yom Kippour et sept à Chabbat — en raison de la sainteté supplémentaire que possède chacun [de ces jours] par rapport à l'autre, on y a ajouté un homme.

Et si l'on veut ajouter à ce nombre — on peut ajouter à volonté ; l'institution n'a été établie que pour qu'on ne descende pas en deçà de ce minimum.

Et certains disent qu'à Yom Tov on n'ajoute pas au-delà de cinq, afin que [Yom Tov] ne soit pas égal à Yom Kippour et à Chabbat s'il y appelait six ou sept. De même à Yom Kippour, on n'ajoute pas au-delà de six, pour qu'il ne soit pas égal à Chabbat.

L'opinion première est l'essentielle. Néanmoins, dans ces contrées on suit la seconde opinion à Yom Kippour et à chaque Yom Tov — sauf à Simhat Torah, où tous veulent monter à la Torah, et l'on s'appuie sur la première opinion qui est l'essentielle.

Et également à Yom Kippour et à tous les jours de Yom Tov, le maftir n'entre pas dans le compte, comme cela sera expliqué :

וְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לְדִבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר לְהוֹסִיף כְּמוֹ בְּשַׁבָּת בִּלְבַדָּהּ.

וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — טוֹב שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף, מִפְּנֵי שֶׁסִּיּוּמֵי מִנְיַן הָעוֹלִים מְכֻוָּנִים שֶׁמְּסַיְּמִין בְּדִבְרֵי כַפָּרָה, "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ" וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם, וְלָכֵן טוֹב שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹתָם:

Et un Yom Tov qui tombe Chabbat — selon tous, il est permis d'ajouter [au compte] comme pour Chabbat seul.

Et un Yom Kippour qui tombe Chabbat — il est bon de ne pas ajouter, parce que les fins des montées sont volontairement réglées pour qu'elles se concluent par des paroles d'expiation — « vekhiper ba'ado », etc., et ainsi pour tous — c'est pourquoi il est bon de ne pas les modifier :

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהוֹסִיף עַל מִנְיַן הַקְרוּאִים אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אֶלָּא בִּזְמַן חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל הָעוֹלִים לַתּוֹרָה מְבָרְכִים, אֶלָּא רִאשׁוֹן הָיָה מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹן הָיָה מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אָסוּר לְהוֹסִיף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בִּבְרָכוֹת, דְּכֵיוָן שֶׁכְּבָר יָצְאוּ בְּז' הֲרֵי הַשְּׁאָר מְבָרְכִים בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.

וְאַף שֶׁאֵין זֶה עִקָּר, שֶׁהֲרֵי אַף בִּזְמַן חַכְמֵי הַגְּמָרָא הָיוּ נוֹהֲגִים כְּבָר לְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּירוּ זֶה בַּגְּמָרָא שֶׁנֶּאֱסַר לָהֶם לְהוֹסִיף? מִכָּל מָקוֹם טוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. וְגַם מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר רָאוּי לַצִּבּוּר לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה שֶׁלֹּא לִקְרוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר עַל ז' הַמְחֻיָּבִים:

Certains disent qu'on n'a permis d'ajouter au nombre des appelés, même à Chabbat, qu'à l'époque des Sages de la Michna, où tous les olim de la Torah ne bénissaient pas — le premier prononçait la première berakha et le dernier la berakha finale ; mais à présent que chacun bénit pour lui-même, il est interdit d'ajouter, afin de ne pas multiplier les berakhot, car puisqu'on s'est déjà acquitté avec sept [olim], les autres prononcent une berakha non nécessaire (berakha she-eina tsrikha).

Et bien que ce ne soit pas l'essentiel — car déjà à l'époque des Sages de la Guemara on avait coutume que chacun bénisse pour lui-même, et pourquoi la Guemara n'aurait-elle pas mentionné qu'il leur était interdit d'ajouter ? — il est cependant bon de tenir compte de ses paroles. Et aussi, en raison du fardeau imposé au tsibbour, il convient à la communauté d'instituer une mesure pour ne pas lire bien plus que les sept obligatoires :

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לִקְרוֹת עוֹלִים הַרְבֵּה בְּפָרָשָׁה אַחַת שֶׁחוֹזֵר וְקוֹרֵא זֶה מַה שֶׁקָּרָא זֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, וְאֵין בְּזֶה חֲשַׁשׁ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי בְּחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל סֻכּוֹת וַחֲנֻכָּה עוֹשִׂים כֵּן. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין הַשֵּׁנִי עוֹלֶה לְמִנְיַן ז' קְרוּאִים הַמְחֻיָּבִים בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹסִיף עוֹד ג' פְּסוּקִים שֶׁלֹּא קְרָאָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קל"ז.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אָסוּר לְהַשֵּׁנִי לְבָרֵךְ עַל הַפְּסוּקִים שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם הָרִאשׁוֹן אֶלָּא אִם כֵּן יוֹסִיף עֲלֵיהֶם ג' פְּסוּקִים, וְאֵין לְמֵדִין מֵחֹל הַמּוֹעֵד וַחֲנֻכָּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כָּל הַשָּׁנָה, לְבַד מִשִּׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁסּוֹמְכִין עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּבְמִקְצָת מְקוֹמוֹת אַף בְּשַׁבַּת חֲתֻנָּה:

Certains disent qu'il est permis d'appeler plusieurs olim sur une seule parasha — celui qui suit relit ce qu'a lu le précédent et redit la berakha — et il n'y a là aucun risque de berakha levatala, puisqu'à Hol HaMoed de Soukkot et à Hanouka on agit ainsi. Cependant, le second n'entre pas dans le compte des sept appelés obligatoires de Chabbat, à moins qu'il n'ajoute encore 3 versets que le premier n'a pas lus, comme expliqué au siman 137.

Et d'autres disent qu'à priori (lekhathila) il est interdit au second de bénir sur les versets sur lesquels le premier a déjà béni, à moins qu'il ne leur ajoute 3 versets, et qu'on n'apprend rien de Hol HaMoed et Hanouka, où c'est impossible autrement. Et c'est ainsi qu'on a coutume dans ces contrées toute l'année — sauf à Simhat Torah, où l'on s'appuie sur la première opinion, et, en certains endroits, également à un Chabbat de hatouna :

הַכֹּל עוֹלִים לְהִצְטָרֵף לְמִנְיַן ז' קְרוּאִים בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִשָּׁה וְקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְחֻיָּבִים בַּדָּבָר.

אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אִשָּׁה לֹא תִקְרָא בְּצִבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. וַאֲפִלּוּ קָטָן אֵינוֹ עוֹלֶה אֶלָּא לְהִצְטָרֵף לַגְּדוֹלִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם קְטַנִּים אוֹ נָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מְחֻיָּבִים בַּדָּבָר.

וְכֵן אֵין הַקָּטָן יָכוֹל לִהְיוֹת מַקְרֵא אֶת הָעוֹלִים, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא יִקְרָא בְּקוֹל רָם בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהָעוֹלִים אוֹמְרִים אַחֲרָיו בְּלַחַשׁ וְכָל הַצִּבּוּר יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּשְׁמִיעָה מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וְהוּא אֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר — אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן, עַד שֶׁיִּתְחַיֵּב כְּמוֹתָם, דְּהַיְנוּ מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:

Tous montent pour compléter le compte des sept appelés à Chabbat, même une femme et un katan qui sait à Qui l'on bénit, bien qu'ils ne soient pas obligés en la chose.

Mais les Sages ont dit : une femme ne lit pas en public, en raison de l'honneur du tsibbour. Et même le katan ne monte que pour compléter avec les adultes — non pas que tous soient des ketanim ou des femmes, puisqu'ils ne sont pas obligés.

De même, le katan ne peut servir de maqré pour les olim — c'est-à-dire lire à voix haute dans le Sefer Torah pendant que les olim répètent à voix basse, et que toute l'assemblée s'acquitte par l'audition. Puisqu'il n'est pas obligé, il ne peut acquitter les autres — jusqu'à ce qu'il soit obligé comme eux, c'est-à-dire qu'il ait produit deux poils (shtei se'arot) :

כְּשֶׁהַקָּטָן עוֹלֶה לְהִצְטָרֵף — לֹא יִהְיֶה רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן גָּדוֹל, עַיֵּן סִמָּן ב' וְסִמָּן ח' וקנ"א:

Lorsque le katan monte pour compléter le minyan, sa tête ne doit pas être découverte, en raison de l'honneur de la Torah — et a fortiori un adulte. Voir siman 2, siman 8 et 151 :

וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין לִקְרוֹת הַקָּטָן אֶלָּא לְמַפְטִיר. וְאַף אִם אֵין כֹּהֵן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא קָטָן כֹּהֵן — נוֹהֲגִים לִקְרוֹת יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם כֹּהֵן. וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר בְּמַה שֶּׁאֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לִכְהֻנָּה אַף שֶׁמִּן הַדִּין כֹּהֵן הַקָּטָן יָכוֹל לַעֲלוֹת, מִכָּל מָקוֹם אֵין אָנוּ מְחֻיָּבִים כְּלָל לְכַבֵּד כֹּהֲנִים קְטַנִּים, שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְקִדַּשְׁתָּם" אֵינָהּ אֶלָּא עַל הַגְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב", וְהַקָּטָן פָּסוּל לְהַקְרִיב:

Aujourd'hui, on n'a coutume d'appeler le katan que pour le maftir. Et même s'il n'y a pas de Kohen à la synagogue, sinon un katan kohen, on a coutume d'appeler un Yisrael à la place du Kohen. Et il n'y a là pas d'interdit à ne pas honorer la kehouna — car même si, en stricte halakha, le katan kohen pourrait monter, néanmoins nous n'avons aucune obligation d'honorer les kohanim ketanim, puisque la mitzvat assé de « vekiddashto » ne porte que sur les adultes — comme il est dit « ki et lehem Elokeikha hou maqriv » — et le katan est pasoul pour offrir [le qorban] :

מַמְזֵר מֻתָּר לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה, שֶׁגַּם לוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.

וְעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר — דִּינוֹ כְּאִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמִצְוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהֶן.

וְאִם אִמּוֹ יִשְׂרְאֵלִית — הֲרֵי זֶה כְּיִשְׂרָאֵל גָּמוּר לְכָל דְּבָרָיו:

Un mamzer est autorisé à monter à la Torah, car la Torah lui a aussi été donnée et il est tenu de toutes les mitsvot qui y sont énoncées.

Et un esclave kenaani non affranchi — son statut est celui d'une femme, puisqu'il n'est tenu que des mitsvot dont une femme est tenue.

Et si sa mère est juive — il est comme un Yisrael à part entière à tous égards :

וְסֵדֶר הַקְּרוּאִים בְּשַׁבָּת נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"[ו]. וְאֵין אִסּוּר לִקְרוֹת עַם הָאָרֶץ שֶׁהוּא נִכְבָּד וְעָשִׁיר וּגְדוֹל הַדּוֹר לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, כִּי אֵין זֶה בִּזָּיוֹן לְתַלְמִיד חָכָם רַק כָּבוֹד לַתּוֹרָה שֶׁמִּתְכַּבֶּדֶת בַּאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים:

L'ordre des appelés à Chabbat a été expliqué au siman 13[6]. Et il n'est pas interdit d'appeler un am ha-arets respectable, riche et grand de sa génération avant un talmid hakham — car ce n'est pas un mépris pour le talmid hakham mais seulement un honneur pour la Torah, qui est honorée par des hommes éminents :

הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, וִיבָרֵךְ עָלֶיהָ תְּחִלָּה וָסוֹף, וְאַחַר כָּךְ יַפְטִיר בְּנָבִיא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּבוֹד תּוֹרָה וּכְבוֹד נָבִיא שָׁוֶה אִם יִקְרָא בְּנָבִיא לְבַדּוֹ כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ הָעוֹלִים הָרִאשׁוֹנִים בַּתּוֹרָה לְבַדָּהּ:

Le maftir lit la haftara dans les Neviim — il doit lire d'abord dans la Torah, bénir avant et après, puis lire la haftara, afin que l'honneur de la Torah et l'honneur du Navi ne soient pas égaux — comme ce serait le cas s'il lisait seul dans le Navi, à l'instar des olim précédents qui ont lu seuls dans la Torah :

וְהַמַּפְטִיר עוֹלֶה לְמִנְיַן ז', שֶׁאִם קָרְאוּ בַּתּוֹרָה שִׁשָּׁה וְהַמַּפְטִיר הוּא הַשְּׁבִיעִי — דַּי בְּכָךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיַן ז', הוֹאִיל וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הַנָּבִיא. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹסִיף עַל הַמִּנְיָן, נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּבָזֶה יוֹצְאִים לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוּא עוֹלֶה לְמִנְיָן, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי יְכוֹלִין לְהוֹסִיף עַל הַמִּנְיָן.

אֲבָל בְּט' בְּאָב וּשְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת צִבּוּר וְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהוֹסִיף עַל ג' — הַמַּפְטִיר הוּא מֵהַג':

Et le maftir compte dans le minyan des sept — c'est-à-dire que si on a lu dans la Torah six olim et que le maftir est le septième, cela suffit. Et certains disent qu'il n'entre pas dans le compte des sept, puisqu'il ne lit qu'en l'honneur de la Torah, pour qu'elle l'emporte sur l'honneur du Navi. L'essentiel est selon la première opinion.

Néanmoins, à Chabbat, à Yom Tov et à Yom Kippour, où l'on peut ajouter au compte, tout Israël a eu coutume depuis les premières générations que le maftir ne compte pas dans le minyan — et ainsi on s'acquitte selon tous, car même pour ceux qui disent qu'il compte, il reste possible d'ajouter au-delà.

Mais à Ticha BeAv et aux autres jeûnes publics, et à Yom Kippour à minha, où l'on ne peut ajouter au-delà de trois — le maftir est l'un des trois :

בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיָן וְהָיָה נִשְׁלָם הַמִּנְיָן קֹדֶם הַמַּפְטִיר — לֹא הָיָה הַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא אֵיזֶה פְסוּקִים מִמַּה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים, אֶלָּא הַשְּׁבִיעִי הָיָה מְשַׁיֵּר כַּמָּה פְסוּקִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁיִּקְרָאֵם הַמַּפְטִיר. וְאַף שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ קוֹרְאָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּפְסוּקִים הָהֵם הֵם חוֹבַת הַיּוֹם שֶׁחוֹבָה לִקְרוֹתָם הַיּוֹם — אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל הַמַּפְטִיר לִקְרוֹתָם, שֶׁאַף שֶׁלְּעִנְיַן לַעֲלוֹת לְמִנְיָן אֵין קְרִיאַת הַמַּפְטִיר נֶחְשֶׁבֶת הוֹאִיל וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן חִיּוּב קְרִיאַת כָּל הַפָּרָשָׁה — אֵין מַקְפִּידִים עַל כָּךְ.

וְאַחַר חִבּוּר הַגְּמָרָא תִּקְּנוּ רַבָּנָן סְבוּרָאֵי לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁנִּשְׁלַם מִנְיַן הַקְּרוּאִים קֹדֶם הַמַּפְטִיר, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאָתָם לִקְרִיאַת הַמַּפְטִיר בַּאֲמִירַת הַקַּדִּישׁ, לְהוֹדִיעַ שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַשְּׁבִיעִי יְשַׁיֵּר כַּמָּה פְסוּקִים בַּפָּרָשָׁה לְהַמַּפְטִיר, שֶׁאֵין לְהַפְסִיק בְּקַדִּישׁ בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלְמָה חוֹבַת הַיּוֹם, לָכֵן הִנְהִיגוּ שֶׁיִּגְמוֹר הַשְּׁבִיעִי אוֹ הָאַחֲרוֹן כָּל הַפָּרָשָׁה וְיֹאמְרוּ קַדִּישׁ, וְהַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא ג' פְּסוּקִים לְפָחוֹת מִמַּה שֶּׁקָּרָא כְּבָר הַשְּׁבִיעִי אוֹ הָאַחֲרוֹן (אוֹ שְׁאָר הָעוֹלִים).

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, אֲבָל בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וּשְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת צִבּוּר בְּמִנְחָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, שֶׁהַמַּפְטִיר הוּא מֵהַמִּנְיָן — אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ קֹדֶם הַמַּפְטִיר, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַמִּנְיָן וְגַם בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה:

À l'époque des Sages de la Guemara, même pour ceux qui disent que le maftir ne compte pas dans le minyan et que le minyan était complété avant le maftir, le maftir ne revenait pas lire quelques versets de ce que le septième avait déjà lus comme nous le faisons : le septième en laissait quelques-uns de la parasha pour que le maftir les lise. Et bien que le maftir ne les lise qu'en l'honneur de la Torah, et que ces versets soient la hovat hayom qu'il faut lire ce jour-là — il pouvait néanmoins les lire ; car bien que, du point de vue de l'entrée dans le minyan, la lecture du maftir ne soit pas considérée — puisqu'il ne lit qu'en l'honneur de la Torah — néanmoins, pour ce qui est de l'obligation de lire toute la parasha, on n'y prend pas garde.

Après la rédaction de la Guemara, les Rabbanan Sevoraï ont institué de dire le kaddich après l'achèvement du compte des appelés, avant le maftir — afin de séparer entre leur lecture et celle du maftir par l'énonciation du kaddich, pour faire savoir que le maftir n'est pas du minyan. Or, dès lors, il est impossible que le septième laisse quelques versets pour le maftir, puisqu'on ne saurait s'interrompre par un kaddich au milieu de la parasha — la hovat hayom n'étant pas encore accomplie. C'est pourquoi on a institué que le septième ou le dernier achève toute la parasha, qu'on dise le kaddich, puis que le maftir revienne lire au moins 3 versets de ce qu'a déjà lu le septième ou le dernier (ou les autres olim).

De quoi parle-t-on ? De Chabbat, Yom Tov et Yom Kippour, où le maftir n'est pas du minyan. Mais à Ticha BeAv, aux autres jeûnes publics à minha, et à Yom Kippour à minha, où le maftir fait partie du minyan — on ne dit pas le kaddich avant le maftir, pour ne pas s'interrompre au milieu du minyan ni au milieu de la parasha :

בְּיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִים ב' סְפָרִים — נוֹהֲגִים לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן בְּסֵפֶר רִאשׁוֹן, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי.

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּיָּמִים שֶׁסֵּפֶר הַשֵּׁנִי אֵינוֹ אֶלָּא מִתַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים, כְּגוֹן בְּכָל יוֹם טוֹב שֶׁקּוֹרִין פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין בְּסֵפֶר ב', וּקְרִיאַת פָּרָשָׁה זוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִתַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תפ"ח — בְּוַדַּאי דַּי בְּמַה שֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ הַמַּפְטִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרְאָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּיָּמִים שֶׁקְּרִיאַת הַפָּרָשָׁה שֶׁבְּסֵפֶר שֵׁנִי הוּא מִתַּקָּנַת אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת וְד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבְּחֹדֶשׁ אֲדָר — אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל הַמַּפְטִיר לִקְרוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרְאָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה בְּכָל שַׁבָּת הִיא מִתַּקָּנַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הַמַּפְטִיר מַשְׁלִימָהּ בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא:

Un jour où l'on sort deux Sifrei Torah — on a coutume de compléter le minyan dans le premier sefer, et que le maftir lise dans le second.

Inutile de le dire pour les jours où le second sefer n'est qu'institution des Gueonim, par exemple chaque Yom Tov où l'on lit la parashat haMoussafin dans le second sefer, lecture qui n'est elle-même qu'institution des Gueonim, comme cela sera expliqué au siman 488 — certainement il suffit que ce soit le maftir qui la lise, bien qu'il ne la lise qu'en l'honneur de la Torah.

Mais même les jours où la lecture de la parasha du second sefer est instituée par les Anshé Knesset HaGdola — comme Roch Hodech qui tombe Chabbat, et les quatre parashiyot du mois d'Adar — néanmoins le maftir peut la lire, quoiqu'il ne la lise qu'en l'honneur de la Torah : car la lecture de la parasha chaque Chabbat est instituée par Moché Rabbenou aleihachalom, et néanmoins le maftir l'achevait à l'époque des Sages de la Guemara :

וְלָמָה אֵין נוֹהֲגִין שֶׁהָאַחֲרוֹן מֵהַמִּנְיָן יִקְרָא בְּסֵפֶר שֵׁנִי וְהַמַּפְטִיר יַחֲזוֹר וְיִקְרָא מַה שֶּׁקָּרָא הָאַחֲרוֹן? לְפִי שֶׁלֹּא רָצוּ לִנְהוֹג לִכְפּוֹל פָּרָשָׁה אַחַת וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ ב' פְּעָמִים שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן בְּסֵפֶר הָא' וְשֶׁיִּקְרָא הַמַּפְטִיר בִּלְבַדּוֹ בְּסֵפֶר ב'. שֶׁכְּשֶׁאֵין מוֹצִיאִין אֶלָּא סֵפֶר אֶחָד, הוּא שֶׁיֵּשׁ הֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת כֵּן מֵחֲמַת הַקַּדִּישׁ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ קֹדֶם שֶׁנִּגְמְרָה הַפָּרָשָׁה, אֲבָל כְּשֶׁקּוֹרִין ב' עִנְיָנִים בְּב' סְפָרִים — אוֹמְרִים קַדִּישׁ אַחַר הַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן בְּסֵפֶר הָא' קֹדֶם קְרִיאַת הַמַּפְטִיר בְּעִנְיָן הַשֵּׁנִי. וְהוּא הַדִּין אִם מוֹסִיפִים הַרְבֵּה בְּסֵפֶר אֶחָד — אוֹמְרִים הַקַּדִּישׁ אַחַר הַשְׁלָמַת הַקְּרִיאָה:

Pourquoi n'a-t-on pas coutume que le dernier du minyan lise dans le second sefer et que le maftir relise ce qu'a lu le dernier ? Parce qu'on n'a pas voulu doubler une parasha et bénir deux fois inutilement sur elle — puisqu'il est possible de compléter le minyan dans le premier sefer et que le maftir lise seul dans le second. C'est lorsqu'on ne sort qu'un seul sefer qu'on est contraint de faire ainsi à cause du kaddich, qu'on ne peut prononcer avant que la parasha ne soit achevée ; mais quand on lit deux sujets dans deux sefarim — on dit le kaddich après la fin du minyan dans le premier sefer, avant la lecture du maftir dans le second sujet. Et il en va de même si l'on ajoute beaucoup [d'olim] dans un seul sefer — on dit le kaddich après l'achèvement de la lecture :

וּבְיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין ג' סְפָרִים, כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּפָרָשַׁת רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעִנְיָן שֶׁל חֲנֻכָּה, וְכֵן בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת "וְזֹאת הַבְּרָכָה" וּ"בְרֵאשִׁית" וּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִים — אֲזַי גַּם כֵּן הַמַּפְטִיר בִּלְבָד קוֹרֵא בָּאַחֲרוֹנָה וּמַשְׁלִימִין הַמִּנְיָן. אוֹ אֲפִלּוּ אִם מוֹסִיפִים עַל הַמִּנְיָן — הַכֹּל עוֹלִים בְּב' סְפָרִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאַחֲרֵיהֶם אוֹמְרִים קַדִּישׁ קֹדֶם הַמַּפְטִיר, לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאָתָם לִקְרִיאַת הַמַּפְטִיר, שֶׁקְּרִיאָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

אֲבָל קֹדֶם הַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר ב' אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר קַדִּישׁ, אַף אִם כְּבָר נִשְׁלְמוּ מִנְיַן הַקְּרוּאִים בְּסֵפֶר אֶחָד וְהַקּוֹרֵא בְּסֵפֶר ב' הוּא נוֹסָף עַל הַמִּנְיָן.

וְיֵשׁ מִנְהָגִים אֲחֵרִים בְּעִנְיַן אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ, בֵּין כְּשֶׁמּוֹצִיאִים ב' סְפָרִים, וּבֵין כְּשֶׁמּוֹצִיאִין ג', וְאֵין לְשַׁנּוֹת שׁוּם מִנְהָג.

וְכֵן אִם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים כְּשֶׁמּוֹצִיאִין ב' סְפָרִים (בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת וּבְד' פָּרָשִׁיּוֹת), שֶׁהָאַחֲרוֹן מֵהַמִּנְיָן קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי וְהַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא הָאַחֲרוֹן — אֵין מַזְחִיחִין אוֹתָם:

Et un jour où l'on sort trois Sifrei Torah — par exemple Roch Hodech Tevet qui tombe Chabbat, où il faut lire la parasha de la semaine, la parashat Roch Hodech et le passage de Hanouka ; et de même à Simhat Torah, où il faut lire la parashat « Vezot Habrakha » et « Bereshit » et la parashat haMoussafin — alors également c'est le seul maftir qui lit dans le dernier [sefer], et l'on complète le minyan [dans les précédents]. Ou même si l'on ajoute au minyan — tous montent dans les deux premiers sefarim, et après eux on dit kaddich avant le maftir, pour séparer entre leur lecture et celle du maftir, qui n'est qu'en l'honneur de la Torah.

Mais avant la lecture dans le second sefer, on n'a pas coutume de dire kaddich, même si le minyan des appelés est déjà achevé dans le premier sefer et que le lecteur du second sefer est en sus.

Et il existe d'autres coutumes concernant la récitation du kaddich, soit quand on sort deux sefarim, soit quand on en sort trois — et on ne doit changer aucune coutume.

De même, s'il existe un endroit où l'on a coutume, quand on sort deux sefarim (à Roch Hodech qui tombe Chabbat et aux quatre parashiyot), que le dernier du minyan lise dans le second et que le maftir relise ce qu'a lu le dernier — on ne les en empêche pas :

קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין — יָכוֹל לַעֲלוֹת לְמַפְטִיר. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ אֶלָּא חוֹזֵר וְכוֹפֵל מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִין וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת וְד' פָּרָשִׁיּוֹת — יָכוֹל לַעֲלוֹת אִם יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין.

וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת זָכוֹר הִיא חוֹבָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַקָּטָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו הֲרֵי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא בְּקוֹל רָם וּמַשְׁמִיעַ לַצִּבּוּר וּמוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן:

Un katan qui sait à Qui l'on bénit peut monter au maftir. Inutile de le dire pour Chabbat où le maftir ne fait que revenir et répéter ce qu'a lu le septième — mais même pour la parashat haMoussafin et pour Roch Hodech qui tombe Chabbat et pour les quatre parashiyot, il peut monter s'il sait à Qui l'on bénit.

Et bien que la parashat Zakhor soit une obligation de la Torah que tout homme d'Israël doit entendre, et que le katan, n'étant pas obligé, ne puisse les acquitter — néanmoins, aujourd'hui, c'est le sheliah tsibbour qui lit à voix haute, fait entendre au tsibbour et les acquitte :

מִי שֶׁעָלָה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְהָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר וּקְרָאוּהוּ לַעֲלוֹת שָׁם, וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ אוֹתָהּ פָּרָשָׁה שֶׁקְּרָאָהּ כְּבָר — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ תְּחִלָּה וָסוֹף:

Celui qui est monté pour lire à la Torah, puis s'est rendu dans une autre synagogue où on l'a appelé à monter à nouveau, et où il lui est échu la même parasha qu'il a déjà lue — il doit recommencer et bénir avant et après :

אִם לֹא נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְטִיר בְּנָבִיא אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁעָלוּ כְּבָר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ תְּחִלָּה וָסוֹף, וְאֵין דַּי בְּמַה שֶּׁקָּרָא כְּבָר מִקֹּדֶם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁכְּבָר אָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קַדִּישׁ אַחַר הַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁאֵין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְטִיר מִבַּלְעֲדֵי אוֹתָם שֶׁקָּרְאוּ כְּבָר, וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קָרָא כְּבָר בִּבְרָכָה. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ כֵּן קֹדֶם שֶׁאָמַר קַדִּישׁ — לֹא יֹאמַר הַקַּדִּישׁ מִיָּד, אֶלָּא הַשְּׁבִיעִי יַפְטִיר בְּנָבִיא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה פַּעַם ב', כִּי דַּי בְּמַה שֶּׁעָלָה לַשְּׁבִיעִי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִפְסִיקוּ עֲדַיִן בַּאֲמִירַת הַקַּדִּישׁ אַחַר קְרִיאָתוֹ, וְאַחַר הַהַפְטָרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ יֹאמְרוּ קַדִּישׁ.

וְאִם הַשְּׁבִיעִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַפְטִיר בְּנָבִיא — אֲזַי יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר קַדִּישׁ אַחַר הַשְּׁבִיעִי, וְיַעֲלֶה לְהַפְטִיר הַיּוֹדֵעַ מִמִּי שֶׁעָלָה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה קֹדֶם, וְיַחֲזוֹר וְיִקְרָא בַּתּוֹרָה מִמַּה שֶּׁקָּרָא, וִיבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף.

אֲבָל אִם יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים לְהַפְטִיר בְּנָבִיא — מוּטָב שֶׁיַּפְטִיר זֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָא, וְאַל יַפְטִיר זֶה שֶׁעָלָה כְּבָר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה (בְּצִבּוּר זֶה):

S'il ne se trouve à la synagogue personne qui sache faire la haftara dans le Navi, sinon l'un de ceux qui sont déjà montés lire à la Torah — il doit néanmoins, lorsqu'il monte pour faire la haftara, lire d'abord dans la Torah à cause de l'honneur de la Torah, et bénir avant et après ; il ne suffit pas qu'il ait déjà lu auparavant.

De quoi parle-t-on ? Lorsque le sheliah tsibbour a déjà dit le kaddich après l'achèvement du minyan et qu'on a ensuite découvert qu'il n'y a à la synagogue personne sachant faire la haftara, hormis ceux qui ont déjà lu, et que le sheliah tsibbour a déjà fait sa lecture avec berakha. Mais si on l'apprend avant qu'il ait dit le kaddich — qu'il ne dise pas le kaddich immédiatement ; le septième fera la haftara dans le Navi, sans avoir à relire dans la Torah une seconde fois — il suffit qu'il soit monté comme septième, puisqu'on ne s'est pas encore interrompu par le kaddich après sa lecture ; et après la haftara et ses berakhot, on dira kaddich.

Et si le septième ne sait pas faire la haftara — alors le sheliah tsibbour dira kaddich après le septième, et celui qui sait, parmi ceux qui sont déjà montés lire à la Torah, montera pour faire la haftara : il relira dans la Torah ce qu'il avait lu et bénira avant et après.

Mais s'il y a d'autres personnes sachant faire la haftara — mieux vaut que celui qui n'a pas encore lu fasse la haftara, et que ne la fasse pas celui qui est déjà monté lire à la Torah (dans cette assemblée) :

אִם טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְסִיֵּם הַפָּרָשָׁה עִם הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר קַדִּישׁ — אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת עוֹד אַחֵר לַשְּׁבִיעִי מִלְּבַד הַמַּפְטִיר, אֶלָּא יִקְרָא עִם הַמַּפְטִיר מַה שֶּׁקָּרָא עִם הַשִּׁשִּׁי וְדַי בְּכָךְ, כִּי הָעִקָּר שֶׁהַמַּפְטִיר עוֹלֶה לְמִנְיַן שִׁבְעָה.

(אֲבָל אִם לֹא אָמַר קַדִּישׁ עֲדַיִן — יִקְרָא עוֹד שְׁבִיעִי מִלְּבַד הַמַּפְטִיר, כְּדֵי לָצֵאת אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהַמַּפְטִיר אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיַן ז' כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין וְלָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל):

Si le sheliah tsibbour s'est trompé et a achevé la parasha avec le sixième et a dit kaddich — il n'a pas besoin d'appeler quelqu'un d'autre comme septième en plus du maftir : il lira avec le maftir ce qu'il a lu avec le sixième, et cela suffit, car l'essentiel est que le maftir compte dans le minyan des sept.

(Mais s'il n'a pas encore dit kaddich — il appellera encore un septième en plus du maftir, afin de s'acquitter même selon ceux qui disent que le maftir ne compte pas dans les sept, comme nous en avons coutume, et de s'acquitter selon tous) :

אִם דִּלֵּג הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּקְרִיאַת שַׁבָּת שַׁחֲרִית — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת אוֹתוֹ פָסוּק שֶׁדִּלֵּג בּוֹ עִם עוֹד ב' פְּסוּקִים הַסְּמוּכִים לוֹ, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וָסוֹף אִם כְּבָר בֵּרַךְ הָעוֹלֶה בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה.

וְאַף אִם כְּבָר סִיְּמוּ הַפָּרָשָׁה וְהִפְטִירוּ וְהִתְפַּלְלוּ מוּסָף — צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ אַחֵר לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת הַג' פְּסוּקִים שֶׁבָּהֶם הַדִּלּוּג בְּצִבּוּר זֶה בִּבְרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קל"ז, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:

Si le sheliah tsibbour a sauté ne serait-ce qu'un seul mot, ou même une seule lettre, dans la lecture de Chabbat shaharit — il faut revenir et lire ce verset où l'on a sauté avec deux autres versets qui lui sont proches, et bénir dessus avant et après si l'oleh a déjà prononcé la berakha finale.

Et même si on a déjà achevé la parasha, fait la haftara et prié Moussaf — le sheliah tsibbour ou un autre doit revenir et lire les 3 versets où il y a eu le saut, dans cette même assemblée, avec berakha avant et après, comme expliqué au siman 137 ; voir là-bas tous les détails de ce din :