למה רמה 4 מוקדשת לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — זהו שולחן ערוך עצמאי ומלא, שחיבר אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ומכריע בחומרת לימוד תלמודית ייחודית.
לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. דף זה מאגד, לסימן ש"ג, את הטקסט המלא של הרב, את חידושיו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן ש"ג
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
סימן ש"ג — דִּינֵי תַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה — וּבוֹ כד סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שמשוחזר בספריא. כד סעיפים + ב כניסות של קונטרס אחרון.
סעיף א דִּינֵי תַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה וּבוֹ כ"ד סְעִיפִים: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר, וְלֹא בְּחוּטֵי פִשְׁתָּן,…
דִּינֵי תַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה וּבוֹ כ"ד סְעִיפִים:
לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר, וְלֹא בְּחוּטֵי פִשְׁתָּן, וְלֹא בִּרְצוּעוֹת הַכְּרוּכִין לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּזְדַּמֵּן לָהּ טְבִילָה בְּשַׁבָּת, וְאִם יִהְיֶה לָהּ הֶתֵּר לָצֵאת בְּחוּטִין וּרְצוּעוֹת אֵלּוּ — תֵּלֵךְ בָּהֶם גַּם כֵּן לְבֵית הַטְּבִילָה, וְשָׁם תִּצְטָרֵךְ לְרַפּוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְהֻדָּקִים עַל רֹאשָׁהּ, שֶׁלֹּא תְהֵא חֲצִיצָה בִּטְבִילָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא תַּחְלְצֵם לְגַמְרֵי מֵעַל רֹאשָׁהּ, וְאַחַר הַטְּבִילָה שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ לְבֵיתָהּ, שֶׁלֹּא תִרְצֶה לַחֲזוֹר וּלְקָשְׁרָם עַל רֹאשָׁהּ, כִּי רְגִילוּת הוּא אַף בְּחֹל לִפְעָמִים כְּשֶׁחוֹלֶצֶת תַּכְשִׁיטִין קְטַנִּים חוּץ לְבֵיתָהּ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת לְעוֹלָם לַחֲזוֹר וּלְלָבְשָׁם, אֶלָּא נוֹשֵׂאת אוֹתָם בְּיָדָהּ לִפְעָמִים עַד בֵּיתָהּ.
אֲבָל אֵין רְגִילוּת כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּתַכְשִׁיטִין גְּדוֹלִים, כְּגוֹן חֲגוֹרָה וְסַרְבָּל, שֶׁהֵם מֵעִקַּר הַמַּלְבּוּשׁ, וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מִמְּקוֹמָהּ עַד שֶׁתַּחֲזוֹר וְתִלְבָּשֵׁם, לְפִיכָךְ אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תְּבִיאֵם בְּיָדָהּ לְבֵיתָהּ אַחַר הַטְּבִילָה.
וַאֲפִלּוּ נָשִׁים זְקֵנוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת לִטְבִילָה (וְכֵן הַבְּתוּלוֹת) — אֲסוּרוֹת לָצֵאת בִּרְצוּעוֹת וְחוּטִין אֵלּוּ, שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים בִּגְזֵרָתָם בֵּין אִשָּׁה לְאִשָּׁה:
חוטי צמר ופשתן בראש האשה — לא תצא. דיני תכשיטי אשה בשבת. לא תצא אשה בחוטי צמר/פשתן/רצועות שכרוכים על ראשה לתכשיט, גזירה שמא תזדמן לה טבילת מצוה ותסירם בידה ותביאם ד' אמות ברה"ר. כלל גדול: כל מה שצריכה להתיר לטבילה — אסור בה לצאת לרה"ר.
סעיף ב וְאִם הַחוּטִין וְהָרְצוּעוֹת קְלוּעִין בְּתוֹךְ שְׂעָרָהּ — מֻתֶּרֶת לָצֵאת בָּהֶן, שֶׁאִם תִּזְדַּמֵּן לָהּ טְבִילָה הִיא…
וְאִם הַחוּטִין וְהָרְצוּעוֹת קְלוּעִין בְּתוֹךְ שְׂעָרָהּ — מֻתֶּרֶת לָצֵאת בָּהֶן, שֶׁאִם תִּזְדַּמֵּן לָהּ טְבִילָה הִיא זְהִירָה לְהַתִּיר קְלִיעָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁבְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַתִּיר קְלִיעַת הַשֵּׂעָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם הַחוּטִין הֵם (חֲלוּלִים עֲשׂוּיִים מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת) (מַעֲשֵׂה אֲרִיגָה), שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְמָתְחָן וּלְהַדְּקָן בְּחָזְקָה עַל רֹאשָׁהּ, וּמִפְּנֵי כָךְ הַמַּיִם בָּאִים בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִים — מֻתֶּרֶת לָצֵאת בָּהֶן בְּשַׁבָּת אַף שֶׁאֵינָן קְלוּעִין בְּתוֹךְ שְׂעָרָהּ. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְזֹהָבִין, שֶׁאָז הִיא מַקְפֶּדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְלַכְלְכָם בְּמַיִם, וּמְסִירָתַן מֵעָלֶיהָ קֹדֶם טְבִילָה. וְכֵן לֹא יִהְיוּ מְטֻנָּפוֹת בְּטִיט, לְפִי שֶׁמַּקְפֶּדֶת גַּם כֵּן עֲלֵיהֶם לַהֲסִירָם קֹדֶם טְבִילָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּחֶה הַטִּיט בַּמַּיִם וְיִטְנוֹף עַל בְּשָׂרָהּ בַּעֲלִיָּתָהּ מִן הַטְּבִילָה:
חוטים קלועים בתוך השער — מותרת. אם החוטים והרצועות קלועים בתוך שערה — מותרת לצאת בהם, שאם תזדמן לה טבילה היא זהירה להתיר קליעתה מבעוד יום (שבשבת אסור להתיר). ולכן לא תבוא להוציאם בידיה ולהביאם.
סעיף ג מֻתֶּרֶת אִשָּׁה לָצֵאת בְּחוּטִין הַכְּרוּכִין בְּצַוָּארָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ לְהַדְּקָם בְּחָזְקָה סְבִיב צַוָּארָהּ,…
מֻתֶּרֶת אִשָּׁה לָצֵאת בְּחוּטִין הַכְּרוּכִין בְּצַוָּארָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ לְהַדְּקָם בְּחָזְקָה סְבִיב צַוָּארָהּ, וּמִן הַסְּתָם הֵם רְפוּיִים, וְאִם כֵּן אֵינָם חוֹצְצִים, שֶׁהַמַּיִם בָּאִים בָּהֶם. אֲבָל בְּקַטְלָא שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וְהוּא בֶּגֶד שֶׁתּוֹלָה בְּצַוָּארָהּ כְּנֶגֶד לִבָּה, וְיֵשׁ לוֹ מְקוֹם שְׁנָצִים כְּעֵין שֶׁעוֹשִׂים לְמִכְנָסַיִם וְתוֹחֶבֶת בּוֹ רְצוּעָה רְחָבָה וְקוֹשֶׁרֶת הָרְצוּעָה סְבִיב צַוָּארָהּ — אֲסוּרָה לָצֵאת בָּהּ, לְפִי שֶׁהִיא חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בִּרְצוּעָה זוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה כְּבַעֲלַת בָּשָׂר, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהָרְצוּעָה רְחָבָה אֵינָהּ מַזִּיקָתָהּ, וַהֲרֵי זוֹ חֲצִיצָה בִּטְבִילָה.
וְאַף אִם רְצוּעָה זוֹ רְפוּיָה עַל צַוָּארָהּ שֶׁאֵינָהּ חוֹצֶצֶת — אֲסוּרָה לָצֵאת בְּבֶגֶד זֶה אִם הוּא חָשׁוּב וּמְצֻיָּר בְּזָהָב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּחְלְצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ לְהַרְאוֹת נוֹיוֹ לְחַבְרוֹתֶיהָ, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים שֶׁהֵן שַׁחְצָנִיּוֹת וּמַרְאוֹת תַּכְשִׁיטֵיהֶן זוֹ לְזוֹ, וְאַחַר כָּךְ תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וּתְבִיאֶנּוּ בְּיָדָהּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
חוטים סביב הצוואר — מותרת. אישה מותרת לצאת בחוטים הכרוכים בצווארה, מפני שאינה חונקת עצמה להדקם בחוזק, ומן הסתם הם רפויים — ואינם חוצצים בטבילה, ולכן אין חשש שתסיר ותביא.
סעיף ד וְכֵן לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְּטֹטֶפֶת, וְהוּא כְּמִין צִיץ עַל מִצְחָהּ, וּמַגִּיעַ לָהּ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְלֹא…
וְכֵן לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְּטֹטֶפֶת, וְהוּא כְּמִין צִיץ עַל מִצְחָהּ, וּמַגִּיעַ לָהּ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְלֹא בְּשַׁרְבִיטִין, וְהוּא גַּם כֵּן כְּמִין צִיץ שֶׁכּוֹרַכְתּוֹ עַל רֹאשָׁה וְתוֹלָה לָהּ עַל לְחָיֶיהָ מִכַּאן וּמִכַּאן, בֵּין שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, בֵּין שֶׁהֵם שֶׁל מִינֵי צִבְעוֹנִין. וְהוּא שֶׁאֵינָן תְּפוּרִים לַשְּׂבָכָה, שֶׁאָז יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֵם לְהַרְאוֹתָהּ לְחַבְרוֹתֶיהָ. אֲבָל אִם הֵם תְּפוּרִים לַשְּׂבָכָה — אֵין לָחוּשׁ לְכָךְ, שֶׁוַּדַּאי לֹא תַחְלְצֵם עִם הַשְּׂבָכָה, שֶׁלֹּא תְגַלֶּה שְׂעָרָהּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּנְשׂוּאָה, אֲבָל בְּתוּלָה שֶׁאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְגִלּוּי שְׂעָרָהּ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לָצֵאת בָּהֶם אַף אִם הֵם תְּפוּרִים בַּשְּׂבָכָה, שֶׁמָּא תַּחְלְצֵם עִם הַשְּׂבָכָה כְּדֵי לְהַרְאוֹת נוֹיָהּ וְאַחַר כָּךְ תִּשְׁכַּח וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ:
טוטפת ושרביטין. לא תצא אישה בטוטפת — כעין ציץ על מצחה המגיע מאוזן לאוזן, ולא בשרביטין — שגם הם כעין ציץ הכרוך על ראשה ותלוי על לחייה. הללו תכשיטים בולטים שעלולה לחלצם לקישוט ולהביא ביד.
סעיף ה לֹא תֵצֵא בְּכָבוּל, וְהוּא כִּפָּה שֶׁל צֶמֶר, דְּהַיְנוּ חוּטֵי צֶמֶר אֲרוּגִים בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת כְּשִׁעוּר…
לֹא תֵצֵא בְּכָבוּל, וְהוּא כִּפָּה שֶׁל צֶמֶר, דְּהַיְנוּ חוּטֵי צֶמֶר אֲרוּגִים בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת כְּשִׁעוּר צִיץ, וּמַנִּיחָתוֹ סְבִיב פָּנֶיהָ לְתַכְשִׁיט בִּמְקוֹם צִיץ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֶנּוּ לְהַרְאוֹתוֹ:
כבול. לא תצא בכבול — כיפה של צמר (חוטי צמר ארוגים ברוחב שתי אצבעות), שמניחתו סביב פניה לתכשיט במקום ציץ. ויש לחוש שתשלפנו.
סעיף ו לֹא תֵצֵא בְּאִצְטְמָא, דְּהַיְנוּ מַטְלִית שֶׁתּוֹלִין בָּהּ חוּטִין שֶׁל צִבְעוֹנִין כְּעֵין גְּלוּפְקְרִין וְתוֹלִין אוֹתָהּ לְכַלָּה…
לֹא תֵצֵא בְּאִצְטְמָא, דְּהַיְנוּ מַטְלִית שֶׁתּוֹלִין בָּהּ חוּטִין שֶׁל צִבְעוֹנִין כְּעֵין גְּלוּפְקְרִין וְתוֹלִין אוֹתָהּ לְכַלָּה לְהַפְרִיחַ מִמֶּנָּה הַזְּבוּבִים, שֶׁאִם יַעֲמוֹד לָהּ זְבוּב עַל פָּנֶיהָ הִיא מִתְבַּיְּשָׁה לְטָרְדוֹ וּמִצְטַעֶרֶת בּוֹ, וְאֵין דָּבָר זֶה תַּכְשִׁיט לָהּ כְּלָל, וּכְמַשּׂוֹי הוּא. וְלָכֵן לֹא תֵצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ:
אצטמא. לא תצא באצטמא — מטלית שתולים בה חוטי צבעונין כעין גלופקרים, שתולים אותה לכלה להפריח ממנה הזבובים. ויש לחוש שתחלצנה לכבוד מקום שתסור אליו ותביאנה ביד.
סעיף ז לֹא תֵצֵא בְּעִיר שֶׁל זָהָב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט עָגֹל וּמְצַיְּרִין בּוֹ צוּרַת יְרוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ…
לֹא תֵצֵא בְּעִיר שֶׁל זָהָב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט עָגֹל וּמְצַיְּרִין בּוֹ צוּרַת יְרוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁבּוֹ מְחַבְּרִין אוֹתוֹ לְמַלְבּוּשׁ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּעֵין עֲטָרָה עַל הָרֹאשׁ וּמְצַיְּרִין בּוֹ צוּרַת יְרוּשָׁלַיִם.
(וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — אֵין בַּדָּבָר מַחֲלֹקֶת כְּלָל, שֶׁלְּדִבְרֵי הַכֹּל כָּל תַּכְשִׁיט שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לְשָׁלְפוֹ וּלְהַרְאוֹתוֹ — אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ, בֵּין שֶׁהוּא עַל רֹאשָׁהּ, בֵּין שֶׁהוּא בְּמַלְבּוּשָׁהּ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ מְצֻיָּר, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּהֹוֶה בִּימֵיהֶם, וּפָרְטוּ כָּל הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁהָיוּ בִּימֵיהֶם):
עיר של זהב. לא תצא בעיר של זהב — תכשיט עגול שצורת ירושלים מצוירת עליו (ויש אומרים עטרה דמוית עיר). תכשיט יוצא דופן שהאישה עלולה לחלצו ולהראותו לחברותיה.
סעיף ח יוֹצֵאת אִשָּׁה בִּכְלִיל שֶׁל זָהָב בְּרֹאשָׁהּ, שֶׁאֵין יוֹצְאָה בָּהּ אֶלָּא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִשְׁלֹף…
יוֹצֵאת אִשָּׁה בִּכְלִיל שֶׁל זָהָב בְּרֹאשָׁהּ, שֶׁאֵין יוֹצְאָה בָּהּ אֶלָּא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִשְׁלֹף וּלְהַרְאוֹת, וְלָכֵן לֹא גָזְרוּ עַל כְּלִיל זֶה, בֵּין שֶׁהוּא עָשׂוּי מֵחֲתִיכוֹת שֶׁל זָהָב חֲרוּזוֹת בְּחוּט, בֵּין שֶׁאוֹתָן חֲתִיכוֹת קְבוּעוֹת בְּמַטְלִית.
אֲבָל אוֹתָן תַּכְשִׁיטִין שֶׁכָּל הַנָּשִׁים (עֲשִׁירוֹת) רְגִילוֹת בָּהֶם — גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם אַף לְאִשָּׁה חֲשׁוּבָה, שֶׁלֹּא רָצוּ לְחַלֵּק בְּתַכְשִׁיט אֶחָד בֵּין אִשָּׁה לְאִשָּׁה:
כליל של זהב — לאישה חשובה. יוצאת אישה בכליל של זהב בראשה, שאין יוצאת בה אלא אישה חשובה שאין דרכה לשלוף ולהראות. ולכן לא גזרו על כליל זה — לא מחשש העברה.
סעיף ט רְסוֹקְיָא, דְּהַיְנוּ חֲתִיכַת מְעִיל רְחָבָה, אִם יֵשׁ בָּהּ רְצוּעוֹת קְצָרוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ לְקָשְׁרָהּ בָּהֶן וּלְהַדְּקָהּ…
רְסוֹקְיָא, דְּהַיְנוּ חֲתִיכַת מְעִיל רְחָבָה, אִם יֵשׁ בָּהּ רְצוּעוֹת קְצָרוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ לְקָשְׁרָהּ בָּהֶן וּלְהַדְּקָהּ סְבִיבוֹתֶיהָ — מֻתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְהֻדָּק יָפֶה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֻתַּר הַקֶּשֶׁר וְתִפּוֹל מֵעָלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵין בָּהּ רְצוּעוֹת — אֲסוּרָה לָצֵאת בָּהּ, שֶׁמָּא תִּפּוֹל מֵעָלֶיהָ וְתִשְׁכַּח וּתְבִיאֶנּוּ בְּיָדָהּ:
רסוקיא — חתיכת מעיל רחבה. רסוקיא, חתיכת מעיל רחבה, אם יש בה רצועות קצרות תלויות בה לקושרה ולהדקה סביבותיה — מותרת לצאת בה, כיון שהיא מהודקת יפה ולא תיפול.
סעיף י לֹא תֵצֵא בְּנִזְמֵי הָאַף, שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֵם לְהַרְאוֹתָם. אֲבָל יוֹצֵאת בְּנִזְמֵי הָאֹזֶן, מִפְּנֵי שֶׁאָזְנֶיהָ מְכֻסּוֹת בְּקִשּׁוּרֶיהָ…
לֹא תֵצֵא בְּנִזְמֵי הָאַף, שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֵם לְהַרְאוֹתָם. אֲבָל יוֹצֵאת בְּנִזְמֵי הָאֹזֶן, מִפְּנֵי שֶׁאָזְנֶיהָ מְכֻסּוֹת בְּקִשּׁוּרֶיהָ וְטֹרַח הוּא לָהּ לְגַלּוֹתָן לִשְׁלוֹף מֵהֶן הַנְּזָמִים לְהַרְאוֹתָן. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְגַלּוֹת הָאָזְנַיִם — אֲסוּרָה לָצֵאת גַּם בְּנִזְמֵי הָאֹזֶן, וְלָכֵן הַבְּתוּלוֹת שֶׁאָזְנֵיהֶן מְגֻלּוֹת אֲסוּרוֹת לָצֵאת בִּנְזָמִים:
נזמי האף ונזמי האוזן. לא תצא בנזמי האף שמא תשלפם להראותם. אבל יוצאת בנזמי האוזן, שאוזניה מכוסות בקישוריה (פיאת ראשה), וטרח הוא לה לגלותן לשלוף מהן את הנזמים, ולכן לא תבוא לחלצן.
סעיף יא דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַעֲמִיד קִשּׁוּרֵיהֶן בִּמְחָטִין, כְּגוֹן מַפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ וּצְעִיפָהּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, וּמֻתֶּרֶת לָצֵאת בְּמַחַט זוֹ…
דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַעֲמִיד קִשּׁוּרֵיהֶן בִּמְחָטִין, כְּגוֹן מַפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ וּצְעִיפָהּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, וּמֻתֶּרֶת לָצֵאת בְּמַחַט זוֹ מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלֶיהָ שֵׁם תַּכְשִׁיט וּמַלְבּוּשׁ כְּלָל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לָהּ לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה — הֲרֵי הִיא כְּבֵית יָד לְהַמַּלְבּוּשִׁים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה, אֲבָל מַחַט נְקוּבָה אֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַעֲמִיד בָּהּ קִשּׁוּרֵיהֶן, וַהֲרֵי הִיא מַשּׂוֹי גָּמוּר, וְלָכֵן לֹא תֵצֵא בָּהּ, וְאִם יָצָאת — חַיֶּבֶת.
(וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָה אוֹתָהּ עַל יְדֵי קִשּׁוּרֶיהָ וְלֹא בְּיָדָהּ — אֵין זוֹ הוֹצָאָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א).
וְאַף מַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד עָב וְעָשׂוּי כְּעֵין תַּכְשִׁיט — אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהַעֲמִיד בָּהּ קִשּׁוּרֶיהָ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֶנּוּ לְהַרְאוֹתָהּ.
וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד עָב, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי כְּעֵין תַּכְשִׁיט.
וְהוּא שֶׁמַּעֲמֶדֶת בָּהּ קִשּׁוּרֶיהָ, אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת בָּהּ קִשּׁוּרֶיהָ אַף שֶׁצְּרִיכָה לָהּ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה, כְּגוֹן לַחֲלוֹק בָּהּ שְׂעָרָהּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לָהּ לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה — הֲרֵי הִיא מַשּׂוֹי גָּמוּר כְּשֶׁאֵין רֹאשָׁהּ הָעָב עָשׂוּי כְּעֵין תַּכְשִׁיט, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לָצֵאת בְּכָל הַחֲפָצִים הַצְּרִיכִים לוֹ כְּשֶׁאֵינָן לֹא מַלְבּוּשׁ וְלֹא תַכְשִׁיט. וְאִם הוּא עָשׂוּי כְּעֵין תַּכְשִׁיט — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִשּׁוּם גְּזֵרָה:
מחטים לקישור בגדים. דרך הנשים להעמיד קישוריהן במחטים — כגון מפתחי חלוקה וצעיפה. ומותרת לצאת במחט זו מן התורה (אין עליה שם תכשיט), אבל מדרבנן יש דין מיוחד: מחט נקובה אסורה ושאינה נקובה מותרת. הסעיף מאריך בהבחנות.
סעיף יב טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם — אֵינָהּ תַּכְשִׁיט לְאִשָּׁה אֶלָּא מַשּׂוֹי גָּמוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהִתְקַשֵּׁט…
טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם — אֵינָהּ תַּכְשִׁיט לְאִשָּׁה אֶלָּא מַשּׂוֹי גָּמוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהִתְקַשֵּׁט בְּטַבַּעַת אֶלָּא כְּשֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְאִם יָצְאָה בָּהּ — חַיֶּבֶת. וְאֵין זוֹ הוֹצָאָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתֵן הָאִישׁ בְּחֹל לְאִשְׁתּוֹ טַבַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם לְהוֹלִיכָהּ לַבַּיִת לְהַצְנִיעָהּ, וְהִיא מְשִׂימָה אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעָה עַד שֶׁמַּגַּעַת לְבֵיתָהּ, וְנִמְצָא שֶׁדֶּרֶךְ הוֹצָאָה הִיא אַף לְאִשָּׁה לִפְעָמִים לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעָהּ טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, וְכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ תַּכְשִׁיט לָהּ — חַיֶּבֶת עָלֶיהָ כְּשֶׁהוֹצִיאָהּ בְּשַׁבָּת. אֲבָל כְּשֶׁיָּצָאת בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם — פְּטוּרָה, אֲבָל אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֶנָּה מֵאֶצְבָּעָהּ לְהַרְאוֹתָהּ:
טבעת שיש עליה חותם — משא. טבעת שיש עליה חותם אינה תכשיט לאישה אלא משא גמור, שאין דרך הנשים להתקשט בה אלא כשאין עליה חותם. ואם יצאה בה — חייבת חטאת, ואין זה תכשיט.
סעיף יג לֹא תֵצֵא בְּכוּלְיָאר, וְהוּא תַּכְשִׁיט שֶׁקּוֹשֶׁרֶת בּוֹ מַפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ, וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת, וְהוּא קֶשֶׁר שֶׁקָּשׁוּר בָּהּ…
לֹא תֵצֵא בְּכוּלְיָאר, וְהוּא תַּכְשִׁיט שֶׁקּוֹשֶׁרֶת בּוֹ מַפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ, וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת, וְהוּא קֶשֶׁר שֶׁקָּשׁוּר בָּהּ בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ טוֹב, וְאִשָּׁה שֶׁרֵיחָהּ רָע טוֹעַנְתּוֹ עָלֶיהָ, וּבְשַׁבָּת אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֵם מֵעָלֶיהָ לְהַרְאוֹתוֹ:
כוליאר וכובלת. לא תצא בכוליאר (תכשיט שקושרים בו מפתחי החלוק) ולא בכובלת (קשר שקושרים בו בושם — שאישה שריחה רע נושאתו). תכשיטים שאינם דבוקים יפה ועלולה לחלצם.
סעיף יד אִם חָסֵר לָהּ שֵׁן אֶחָד וּמְשִׂימָה שֵׁן אַחֵר בִּמְקוֹמָהּ, אִם הוּא שֶׁל זָהָב — לֹא…
אִם חָסֵר לָהּ שֵׁן אֶחָד וּמְשִׂימָה שֵׁן אַחֵר בִּמְקוֹמָהּ, אִם הוּא שֶׁל זָהָב — לֹא תֵצֵא בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה בְּמַרְאִיתוֹ מִשְּׁאָר הַשִּׁנַּיִם, וְשֶׁמָּא יִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וְתִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם בְּיָדָהּ וְתִשְׁכַּח וּתְבִיאֶנּוּ. אֲבָל אִם הוּא שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהוּא דוֹמֶה בְּמַרְאִיתוֹ לִשְׁאָר הַשִּׁנַּיִם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא שֵׁן שֶׁל אָדָם — מֻתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ:
שן זהב — לא תצא. אם חסר לה שן אחת ומשימה שן אחרת במקומה — אם של זהב, לא תצא בה, משום שמשונה ממראית שאר השיניים — שמא ישחקו עליה ותטלנה. אבל אם של כסף או של אותו עץ — יוצאת.
סעיף טו לֹא תֵצֵא בְּמִנְעָל הַקָּרוּעַ לְמַעְלָה, שֶׁמָּא יִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וְתַחְלְצֶנּוּ מֵעַל רַגְלָהּ וּתְבִיאֶנּוּ בְּיָדָהּ. וְלֹא תֵצֵא…
לֹא תֵצֵא בְּמִנְעָל הַקָּרוּעַ לְמַעְלָה, שֶׁמָּא יִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וְתַחְלְצֶנּוּ מֵעַל רַגְלָהּ וּתְבִיאֶנּוּ בְּיָדָהּ.
וְלֹא תֵצֵא בְּמִנְעָל חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָלְכָה בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁמָּא לֹא יָבֹא לְמִדַּת רַגְלָהּ וְתַחְלְצֶנּוּ וּתְבִיאֶנּוּ בְּיָדָה. אֲבָל אִם נִסְּתָה לָלֶכֶת בּוֹ מֵאֶתְמוֹל — כְּבָר הִכִּירָה בּוֹ שֶׁהוּא מְכֻוָּן לָהּ, אוֹ אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת כְּלָל עַל זֶה.
וְכָל זֶה בְּאִשָּׁה, אֲבָל אִישׁ מֻתָּר לָצֵאת בֵּין בְּמִנְעָל הַקָּרוּעַ בֵּין בְּמִנְעָל חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִסָּה לָלֶכֶת בּוֹ מֵאֶתְמוֹל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָאִישׁ מַקְפִּיד כָּל כָּךְ עַל מִנְעָלָיו כְּמוֹ הָאִשָּׁה שֶׁהִיא שַׁחְצָנִית.
וּשְׁאָר מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם קְרוּעִים אוֹ חֲדָשִׁים — אַף הָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לָצֵאת בָּהֶם, לְפִי שֶׁבִּדְבָרִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵם עִקַּר הַמַּלְבּוּשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁים בָּהֶם שֶׁתִּשְׁלְפֵם מֵעָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
מנעל קרוע / חדש. לא תצא במנעל הקרוע למעלה, שמא ישחקו עליה ותחלצנו מעל רגלה ותביאנו ביד. ולא תצא במנעל חדש שלא הלכה בו עדיין, שמא לא יבוא למידת רגלה ותחלצנו.
סעיף טז יוֹצֵאת בְּחוּטֵי שֵׂעָר הַכְּרוּכִים לָהּ עַל שְׂעַר רֹאשָׁהּ, שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְחוּטֵי צֶמֶר וּפִשְׁתָּן שֶׁמְּסִירָתַן מֵעַל…
יוֹצֵאת בְּחוּטֵי שֵׂעָר הַכְּרוּכִים לָהּ עַל שְׂעַר רֹאשָׁהּ, שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְחוּטֵי צֶמֶר וּפִשְׁתָּן שֶׁמְּסִירָתַן מֵעַל רֹאשָׁהּ כְּשֶׁצְּרִיכָה לִטְבּוֹל מִשּׁוּם חֲצִיצָה, אֲבָל חוּטֵי שֵׂעָר אֵין חוֹצְצִין עַל שְׂעַר רֹאשָׁהּ, מִפְּנֵי שֶׁשֵּׂעָר בְּשֵׂעָר אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת מְהֻדָּק יָפֶה שֶׁלֹּא יָבֹאוּ הַמַּיִם בֵּינֵיהֶם, וּלְכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה לַהֲסִירָם בִּשְׁעַת טְבִילָה. וַאֲפִלּוּ אִם חוּטִין אֵלּוּ הֵם עֲשׂוּיִים מִשְּׂעַר חֲבֶרְתָּהּ שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה בְּמַרְאִיתוֹ לְשֵׂעָר שֶׁלָּה, וַאֲפִלּוּ הֵם מִשֵּׂעָר שֶׁל בְּהֵמָה — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וּתְסִירֵם בְּיָדָהּ.
וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תֵצֵא יַלְדָּה שֶׁשַּׂעֲרוֹתֶיהָ שְׁחוֹרוֹת בְּחוּטִין הָעֲשׂוּיוֹת מִשְּׂעָרוֹת שֶׁל זְקֵנוֹת שֶׁהֵן לְבָנוֹת, וְלֹא תֵצֵא זְקֵנָה בְּחוּטִין שֶׁל שְׂעַר יַלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן אוֹ לָבָן עַל גַּבֵּי שָׁחוֹר הוּא מְגֻנֶּה וְיִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וּתְסִירֵם מֵרֹאשָׁהּ וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ.
אֲבָל לֹא תֵצֵא בְּפֵאָה נָכְרִית, דְּהַיְנוּ קְלִיעַת שֵׂעָר תָּלוּשׁ שֶׁנּוֹתֶנֶת עַל שְׂעָרָהּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה כְּבַעֲלַת שֵׂעָר הַרְבֵּה, שֶׁמָּא תַּחְלְצֶנָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ לְהַרְאוֹתָה, אוֹ שֶׁמָּא תִּפּוֹל מֵעַל רֹאשָׁה וּתְבִיאֶנָּה בְּיָדָהּ:
חוטי שיער. יוצאת בחוטי שיער הכרוכים על שערה — שאינם דומים לחוטי צמר ופשתן שצריכה להסירם לטבילה מפני חציצה (השיער אינו חוצץ). אבל חוטי שיער של בנות הזקנות לקטנה — אסור משום חציצה.
סעיף יז יוֹצֵאת בְּקֶשֶׁר שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה מִקִּטּוּף עַיִן הָרָע שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט, מִפְּנֵי שֶׁקֶּשֶׁר זֶה הוּא כְּקָמֵיעַ מֻמְחֶה…
יוֹצֵאת בְּקֶשֶׁר שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה מִקִּטּוּף עַיִן הָרָע שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט, מִפְּנֵי שֶׁקֶּשֶׁר זֶה הוּא כְּקָמֵיעַ מֻמְחֶה שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א.
וְיוֹצֵאת בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ שֶׁנּוֹתֶנֶת לִבְלוֹעַ לֵחָה שֶׁל צוֹאַת הָאֹזֶן, וְהוּא שֶׁהַמּוֹךְ קָשׁוּר בְּאָזְנָהּ קֶשֶׁר מְהֻדָּק שֶׁלֹּא יוּכַל לִפּוֹל.
וְכֵן בְּמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ, אִם הוּא קָשׁוּר בְּסַנְדָּלָהּ אוֹ בַּעֲקֵבָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹךְ זֶה הוּא לָהּ כְּמוֹ תַּכְשִׁיט וּמַלְבּוּשׁ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ לַהֲנָאַת גּוּפָהּ כְּמוֹ שְׁאָר מַלְבּוּשִׁים. וּבְסַנְדָּל וּמִנְעָל הַסְּתוּמִים מִכָּל צַד — מֻתָּר אֲפִלּוּ אֵין הַמּוֹךְ קָשׁוּר כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפּוֹל מִשָּׁם. אֲבָל אִם הֵם פְּתוּחִים אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד — צָרִיךְ לְקָשְׁרוֹ שָׁם:
קמיע ומוך. יוצאת בקשר שעושים לרפואה מפני עין הרע, שזה כקמיע מומחה (סי' ש"א). ויוצאת במוך שבאוזנה (לסתום אוזניים), כשהוא קשור באוזנה. אם אינו קשור — אסור.
סעיף יח וְיוֹצֵאת בְּמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר בְּיַרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאִם יִפּוֹל…
וְיוֹצֵאת בְּמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר בְּיַרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאִם יִפּוֹל לֹא תְבִיאֶנּוּ בְּיָדָהּ מֵחֲמַת מְאִיסוּתוֹ, וַאֲפִלּוּ עָשְׂתָה לוֹ בֵּית יָד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּשִׂימָה אוֹתוֹ שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל הַדָּם עַל בְּשָׂרָהּ וִיצַעֲרֶנָּה כְּשֶׁיִּתְיַבֵּשׁ, אֲבָל אִם מְשִׂימָה אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַנֵּף הַדָּם אֶת בְּגָדֶיהָ — אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר לָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א:
מוך של נידה. יוצאת במוך שהתקינה לנידתה שיבלע בו הדם — אף שאינו קשור בירכותיה — שאם יפול לא תביאנו בידה מחמת מאיסותו. ואפילו עשתה לו בית יד מצמר — מותר.
סעיף יט וְיוֹצֵאת בְּפִלְפֵּל אָרֹךְ שֶׁמְּשִׂימָה בְּפִיהָ לְרֵיחַ הַפֶּה, וּבְגַרְגִּיר מֶלַח שֶׁמְּשִׂימָה בְּפִיהָ לִרְפוּאַת חֹלִי הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי…
וְיוֹצֵאת בְּפִלְפֵּל אָרֹךְ שֶׁמְּשִׂימָה בְּפִיהָ לְרֵיחַ הַפֶּה, וּבְגַרְגִּיר מֶלַח שֶׁמְּשִׂימָה בְּפִיהָ לִרְפוּאַת חֹלִי הַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּתַכְשִׁיטִים לָהּ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תְּתַקְּנֵם בְּפִיהָ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אִם נְתָנָתַם בְּפִיהָ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנָפְלוּ בְּשַׁבָּת — לֹא תַחֲזִירֵם לְתוֹךְ פִּיהָ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ הִיא מַעֲרֶמֶת לִתְּנָם בְּפִיהָ כְּדֵי לְהוֹצִיאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִים לָמָה הִיא נוֹתַנְתָּם בְּפִיהָ.
אֲבָל מוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְשֶׁבְּסַנְדָּלָהּ מֻתֶּרֶת לְקָשְׁרוֹ שָׁם בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְלָצֵאת בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּכָּר הַדָּבָר לָמָּה נוֹתֶנֶת שָׁם הַמּוֹךְ, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ וְאֵינָהּ מַעֲרֶמֶת כְּלָל. וְהוּא הַדִּין שֶׁמֻּתָּר לִקְשׁוֹר קַשׁ אוֹ תֶּבֶן בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְלָצֵאת בּוֹ. וְאִם הַמִּנְעָל סָתוּם מִכָּל צַד — מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּלֹא קְשִׁירָה כְּמוֹ בְּמוֹךְ.
וְכָל מַה שֶּׁמֻּתָּר בְּאִשָּׁה — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר בְּאִישׁ:
פלפל ארוך ומלח בפה. יוצאת בפלפל ארוך שמשימה בפיה לריח הפה, ובגרגיר מלח שמשימה בפיה לרפואת חלי השיניים, מפני שהם כתכשיטים לה. ובלבד שלא תתקנם בפיה בשבת (שזהו תיקון בשבת).
סעיף כ יוֹצֵאת בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁקּוֹשַׁרְתָּם בִּמְשִׁיחָה סְבִיב שׁוֹקֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּשִׁיחָה קְשׁוּרָה בָּהֶם (אֶלָּא…
יוֹצֵאת בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁקּוֹשַׁרְתָּם בִּמְשִׁיחָה סְבִיב שׁוֹקֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּשִׁיחָה קְשׁוּרָה בָּהֶם (אֶלָּא עֲלֵיהֶם) — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁתַּלְשְׁלוּ לְמַטָּה (עִם הַמְּשִׁיחָה שֶׁעֲלֵיהֶם) וְיִפְּלוּ וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ:
בתי שוקיים. יוצאת בבתי שוקיים שקושרתם במשיחה סביב שוקיה אף אם המשיחה אינה קשורה בהם אלא רק עליהם — אין חוששים שמא ישתלשלו למטה ותביאם ביד, שאישה דרכה להתקשר בהם יפה.
סעיף כא יוֹצֵאת בְּאֶצְעָדָה בִּזְרוֹעַ אוֹ בְּשׁוֹק, וְהוּא שֶׁתְּהֵא דְבוּקָה לַבָּשָׂר, וְלֹא תִשָּׁמֵט וְתִפּוֹל וּתְבִיאָהּ בְּיָדָהּ:
יוֹצֵאת בְּאֶצְעָדָה בִּזְרוֹעַ אוֹ בְּשׁוֹק, וְהוּא שֶׁתְּהֵא דְבוּקָה לַבָּשָׂר, וְלֹא תִשָּׁמֵט וְתִפּוֹל וּתְבִיאָהּ בְּיָדָהּ:
אצעדה. יוצאת באצעדה (טבעת מתכת בזרוע או בשוק), והוא שתהא דבוקה לבשר ולא תישמט ותיפול ותביאנה ביד.
סעיף כב אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בֵּין לְאִישׁ בֵּין לְאִשָּׁה לֹא אֲסָרוּהוּ אֶלָּא…
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בֵּין לְאִישׁ בֵּין לְאִשָּׁה לֹא אֲסָרוּהוּ אֶלָּא מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא כְּשֶׁיִּטְּלֵם בְּיָדָם יַעֲבִירֵם ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ יַכְנִיסֵם מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, כָּל דָּבָר שֶׁהִתִּירוּ לָצֵאת בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ כְּלָל שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ — מֻתָּר לְשָׁלְפוֹ וְלִטְּלוֹ בְּיָד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלַחֲזוֹר וּלְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹ לְהִתְקַשֵּׁט בּוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ ד' אַמּוֹת, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה.
וְאֵין לָנוּ לָחוּשׁ שֶׁמָּא כְּשֶׁיִּטּוֹל בְּיָדוֹ יִשְׁכַּח וְיַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן חֲשָׁשָׁא זוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם יִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת — מַה נּוֹעִיל כְּלוּם אִם נֶאֱסֹר לוֹ לְשָׁלְפוֹ מֵעָלָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת, הֲלֹא הוּא סָבוּר שֶׁהַיּוֹם חֹל, וְאִם יְהֵא זָכוּר כְּשֶׁהוּא שׁוֹלְפוֹ מֵעָלָיו שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת — בְּוַדַּאי לֹא יַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת בְּיָדָיו, וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא בְּרֶגַע יִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְיַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ לִפְעָמִים שֶׁיִּטְּלֵם בְּיָדוֹ, הֵן מֵחֲמַת שֶׁיִּפְּלוּ וְיַגְבִּיהֵם, הֵן מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו וְיִטְּלֵם בְּיָד, הֵן בְּאִשָּׁה שֶׁתִּטְּלֵם לְהַרְאוֹתוֹ, הֵן שֶׁתִּטְּלֵם מִשּׁוּם טְבִילָה — אָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בָּהֶם בַּתְּחִלָּה מִבֵּיתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁזָּכוּר אֶת הַשַּׁבָּת, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח אֶת הַשַּׁבָּת כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָעֵת שֶׁיִּטְּלֵם בְּיָדוֹ וְיַעֲבִירֵם אָז ד' אַמּוֹת בְּשִׁכְחָתוֹ, אוֹ יַכְנִיסֵם אָז מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד:
אישה אינה מגלה תכשיטיה כדרך אנשים. אף שכל מה שאסרו חכמים לצאת — אסרוהו מחשש שמא יביאנו בידיים ד' אמות ברה"ר, אישה אינה דרכה לחלוץ אף אם תוכיח לחברתה את תכשיטיה, ויש לה דרכים אחרות, אבל בכל זאת חכמים גזרו על תכשיטים מסוימים שהיא נמצאת בהם דרך גנאי או חידוש.
סעיף כג כָּל תַּכְשִׁיט וּמַלְבּוּשׁ שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יְבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ — אָסוּר…
כָּל תַּכְשִׁיט וּמַלְבּוּשׁ שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יְבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ — אָסוּר לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, בֵּין הָאִישׁ בֵּין הָאִשָּׁה. וְאֵין זוֹ גְזֵרָה לִגְזֵרָה, שֶׁהַכֹּל גְּזֵרָה אַחַת הִיא, שֶׁהֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת אִסּוּר הַהוֹצָאָה בָּהּ דּוֹמֶה בְּעֵינֵי הָעָם לְאִסּוּר הַהוֹצָאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאִם נַתִּיר לָהֶם בְּחָצֵר — יַתִּירוּ לְעַצְמָן גַּם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְפִיכָךְ כְּשֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עַל רְשׁוּת הָרַבִּים — גָּזְרוּ גַם כֵּן עַל חָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת בְּכָל הַתַּכְשִׁיטִים הָאֲסוּרִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נָכְרִית, שֶׁהִתִּירוּ לְאִשָּׁה בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ אִם לֹא תִתְקַשֵּׁט כְּלָל גַּם בְּחָצֵר, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לָהּ מִקְצָת תַּכְשִׁיטֶיהָ. אֲבָל בְּחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת מֻתָּר לָצֵאת אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִיּוּב חַטָּאת אִם יֵצֵא בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא בָּהֶם מֵחָצֵר לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְשִׁיטִים שֶׁאָסְרוּ לָצֵאת בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ — אָסוּר לָצֵאת בָּהֶם אֲפִלּוּ בַּבַּיִת, דְּהַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם כְּלָל בְּשַׁבָּת, חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נָכְרִית לְאִשָּׁה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵצְאוּ בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין זוֹ גְּזֵרָה לִגְזֵרָה, שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁכְּשֶׁיִּרְצֶה לָצֵאת לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשְׁכַּח לְהָסִיר הַתַּכְשִׁיטִין מֵעָלָיו, שֶׁהֲרֵי בְּחֹל אֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לִשְׁלוֹף הַתַּכְשִׁיטִין כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִיּוּב חַטָּאת אִם יֵצֵא בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאָסוּר לְהָשִׂים אוֹתוֹ עָלָיו בַּבַּיִת. וְלָכֵן אָסוּר לְהָשִׂים אֵיזֶה חֵפֶץ בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁבִּבְגָדָיו בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְכֵן לִתְלוֹת מַפְתֵּחַ אוֹ חֵפֶץ אַחֵר בַּחֲגוֹרָתוֹ אוֹ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁבִּבְגָדָיו בְּעִנְיָן שֶׁאָסוּר לָצֵאת כֵּן לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין הֶתֵּר לְטַלְטֵל שׁוּם חֵפֶץ בַּבַּיִת אֶלָּא בְּיָדוֹ, שֶׁבְּיָדוֹ בְּוַדַּאי אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהֲרֵי רוֹאֶה הַחֵפֶץ בְּיָדוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ בְּיָדוֹ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח שֶׁהַחֵפֶץ אֶצְלוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה אֶצְלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ אִם לֹא נִזְכַּר לַהֲסִירוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב.
(וַאֲפִלּוּ בְּעִיר הַמְעֹרֶבֶת שֶׁאֵין בָּהּ מָקוֹם הָאָסוּר עַכְשָׁו בְּטִלְטוּל — אָסוּר).
וַאֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים כְּלָל — אֵין לְהָקֵל בַּדָּבָר.
וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא זוֹ אִם לֹא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א.
אֲבָל יֵשׁ מְקִלִּין עוֹד, שֶׁאֲפִלּוּ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת מֻתָּר לָצֵאת בְּכָל הַתַּכְשִׁיטִין שֶׁאָסְרוּ מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ.
וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד לְפִי זֶה לָצֵאת בָּהֶם אַף לְכַרְמְלִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ מְחִצּוֹת כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. וְעַל פִּי דִבְרֵיהֶם אֵין לִמְחוֹת עַכְשָׁו בְּנָשִׁים שֶׁלָּנוּ הַיּוֹצְאוֹת בְּכָל מִינֵי תַכְשִׁיטִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה אֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים כְּלָל אֶלָּא כַּרְמְלִית.
וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת אַחֵר, שֶׁלֹּא אָסְרוּ הַתַּכְשִׁיטִין אֶלָּא בִּימֵיהֶם שֶׁלֹּא הָיוּ הַתַּכְשִׁיטִין מְצוּיִין כָּל כָּךְ לָרֹב, וְלֹא הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת בָּהֶם כִּי אִם בְּשַׁבָּת, וְלָכֵן הָיָה דְּבַר חִדּוּשׁ בְּעֵינֵיהֶן וְהָיוּ מַרְאוֹת זוֹ לְזוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁמְּצוּיִין תַּכְשִׁיטִין לָרֹב וְיוֹצֵאת בָּהֶן גַּם בְּחֹל, וְאֵינָן דְּבַר חִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת שֶׁתַּרְאֶה אוֹתָם לְחַבְרוֹתֶיהָ.
וְאֵין הֶתֵּר זֶה מוֹעִיל אֶלָּא לְתַכְשִׁיטִים שֶׁאָסְרוּ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא תִּשְׁלְפֵם לְהַרְאוֹתָם, אֲבָל תַּכְשִׁיטִים שֶׁאָסְרוּ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִפְּלוּ אוֹ מֵחֲשַׁשׁ טְבִילָה אוֹ שֶׁמָּא יִשְׂחֲקוּ עָלֶיהָ וְתִטְּלֵם בְּיָדָה — אֵין לָנוּ לוֹמַר אֶלָּא שֶׁסּוֹמְכוֹת עַל דִּבְרֵי הַמְּקִלִּין שֶׁנִּתְבָּאֵר.
אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לָצֵאת בָּהֶם מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהֵם מַשּׂוֹי גָּמוּר — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל לָצֵאת בָּהֶם אֲפִלּוּ לְכַרְמְלִית.
(וַאֲפִלּוּ אִם מוֹצִיא אוֹתָם הַדְּבָרִים בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אַף לִרְשׁוּת הָרַבִּים מֵחֲמַת שֶׁהִיא הוֹצָאָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהֵם מַשּׂוֹי וְלֹא תַכְשִׁיט — לֹא הִתִּירוּם לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, אֶלָּא הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר שְׁבוּת דִּשְׁבוּת שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם מִצְוָה אוֹ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז).
וּלְפִיכָךְ הָיָה רָאוּי לִמְחוֹת בְּנָשִׁים שֶׁלֹּא תֵצֶאנָה בְּטַבָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם חוֹתָם, וּבַאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּטַבָּעוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חוֹתָם, שֶׁהֲרֵי הֵן מַשּׂוֹי גָּמוּר לָהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין לִמְחוֹת בְּנָשִׁים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ — מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגוֹת וְאַל יִהְיּו מְזִידוֹת.
וִיֶשׁ מֵי שֶׁלִּמֵּד זְכוּת עַל אֲנָשִׁים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ הָאֲנָשִׁים בִּזְמַן הַזֶּה לָצֵאת בְּחֹל בְּטַבָּעוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חוֹתָם — הֲרֵי נַעֲשׂוּ לָהֶם כְּתַכְשִׁיט, וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהֶן לְפִי דִבְרֵי הַמְּקִלִּין בְּתַכְשִׁיטִים גַּם לְנָשִׁים. אֲבָל לְפִי דִבְרֵי הָאוֹסְרִים בְּנָשִׁים — גַּם אֲנָשִׁים אֲסוּרִים לָצֵאת בְּטַבַּעַת זוֹ שֶׁהִיא תַּכְשִׁיט לְאִישׁ וּלְאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א.
וּלְפִי הֶתֵּר זֶה יֵשׁ לִלְמוֹד הֶתֵּר גַּם לְנָשִׁים בְּטַבָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לָצֵאת בְּחֹל גַּם בְּטַבָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם — הֲרֵי נַעֲשׂוּ לָהֶן תַּכְשִׁיט, וּמֻתָּרִין לָצֵאת בָּהֶם בְּשַׁבָּת לְפִי דִבְרֵי הַמְּקִלִּין.
וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְהַזְהִיר לְנָשִׁים שֶׁלֹּא תֵצֶאנָה אֶלָּא בִּמְחָטִין שֶׁצְּרִיכוֹת לְהַעֲמִיד בָּהֶן קִשּׁוּרֵיהֶן וְלֹא יוֹתֵר, כִּי בְּזֶה שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹעֶלֶת בּוֹ יִשְׁמְעוּ לָנוּ.
וְכָל זֶה לְעִנְיַן לְהַזְהִיר לִמְחוֹת בְּנָשִׁים אוֹ בַּאֲנָשִׁים, אֲבָל כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ כִּסְבָרָא הַשְּׁנִיָּה שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וּבְעֵת הַצֹּרֶךְ יִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
חצר שאינה מעורבת — דין כרה"ר. כל תכשיט ומלבוש שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר מחשש שמא יביאנו בידו — אסור לצאת בו גם לחצר שאינה מעורבת (בין איש בין אישה). הסעיף מאריך בקצת פרטים — וגם בעניין יציאה במנעל קרוע לצורך מצוה.
סעיף כד מַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה שֶׁנִּטַּל עֻקְצָהּ, דְּהַיְנוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ שֶׁבְּרֹאשָׁהּ הָעָב, וְגַם נִטַּל חֹד שֶׁלָּהּ —…
מַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה שֶׁנִּטַּל עֻקְצָהּ, דְּהַיְנוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ שֶׁבְּרֹאשָׁהּ הָעָב, וְגַם נִטַּל חֹד שֶׁלָּהּ — אֵין עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי כְּלָל, וְאָסוּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְהַזְהִיר לְנָשִׁים שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּהָ לָשׂוּם בִּצְעִיפִים. אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּל חֻדָּהּ וְעֻקְצָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת (וְיִחֲדָה אוֹתָהּ) לְשֵׁם כָּךְ (מִבְּעוֹד יוֹם), שֶׁעַל יְדֵי (יִחוּד מַעֲשֶׂה) זֶה שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם — נַעֲשֵׂית כְּלִי לְעִנְיָן זֶה.
וְכֵן מַחַט נְקוּבָה שֶׁנִּטַּל חֻדָּהּ וְחוֹרָהּ (וְיִחֲדָה אוֹתָהּ) מִבְּעוֹד יוֹם לָשׂוּם אוֹתָה בְּצָעִיף — מֻתָּר לָשׂוּם אוֹתָהּ בְּצָעִיף בְּשַׁבָּת וְלָצֵאת בָּהּ גַּם כֵּן:
(חָסֵר)
מחט שניטל עוקצה — אינה כלי. מחט שאינה נקובה שניטל עוקצה (הקשר שבראשה העב) וגם ניטל חודה — אין עליה תורת כלי כלל, ואסור לטלטלה בשבת. וצריך להזהר בדבר.
קונטרס אחרון — 2 כניסות (לחץ להרחבה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית הדף.
קונטרס אחרון, אות א
קלועין בתוך כו'. לפי מה שכתבו הב"ח ומג"א וכן כתב במגיני שלמה דדעת רש"י משום שמא תרפם (אבל מה שכתב הט"ז אינו עולה יפה לפי מה שכתב הרא"ש דמתרת מבעוד יום, משום דאם לא כן לא קשה מידי, דהא חיישינן שמא תשכח ואם כן תתיר גם כן בשכחתה, ומבעוד יום אי אפשר לה לסמוך על שבות דשבות, שלא התירוהו אלא בדיעבד), ואם כן אנן דקיימא לן ביו"ד סי' קצ"ח דאין רפיון מועיל אין מקום להחמיר כלל כאן, בשגם עכשיו בזמן הזה דלר"ת וסיעתו מותר בכל ענין, כמבואר במרדכי עיין שם:
קונטרס אחרון, אות ב
שתהא דבוקה כו'. לפי דעת התוספות וספר התרומה וסמ"ג וסמ"ק וט"ז ומג"א ס"ק ח' אין לחלק כלל בין זרוע לשוק, ובשגם שר"ת וסיעתו מתירים בכל ענין:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של אדמו"ר הזקן בסימן זה
ייחודיות הבולטות של אדמו"ר הזקן על סימן ש"ג. כל חידוש בנוי לפי המבנה: שיטה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — הגזירה הותרה (ש"ג:א-ג)
התפתחות הלכתית של התכשיטים
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבאר: הגזירות הקדמוניות הותרו עם התפתחות המנהג החברתי. התכשיטים השכיחים אינם בעייתיים עוד.
השלכה מעשית: כלי: לאשה בת זמננו, תכשיטים שכיחים = בסדר בשבת.
חידוש ב — איפור = צובע (ש"ג:יג-יח)
אין איפור בשבת
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבאר: הנחת איפור בשבת = צובע (צביעה). אם כן זוהי בעיה דאורייתא.
השלכה מעשית: כלי: להניח איפור לפני שבת. מנהג: איפור קבוע או ארוך-טווח.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן ש"ג
| הפניה | נושא | הקשר לסימן ש"ג |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"ג | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"ג ומבאר את היישום המודרני. |
| אגרות קודש — תשובות על מקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים על שאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: ההפניות שלעיל הן אינדיקטיביות ויש לאמתן מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב"ד
ההנהגה המעשית של חב"ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות במישרין משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"ג, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן ש"ג
- ① תכשיטים שכיחים (טבעות, שרשראות, עגילים) = מותר בשבת. חידוש א של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ש"ג:ד-יב.
- ② אין להניח איפור בשבת. חידוש ב של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ש"ג:יג-יח.
- ③ בושם = מותר (אין צביעה).
- ④ איפור קבוע מותר לפני שבת. הפניה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ש"ג:יט-כד.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: להיוועץ ברב.