Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman שי"ג

טִלְטוּל דֶּלֶת וְחַלּוֹן וְהַמַּנְעוּל בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים:

פְּקָק הַחַלּוֹן, כְּגוֹן לוּחַ אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁסּוֹתְמִין בּוֹ הַחַלּוֹן, אֲפִלּוּ הוּא דָבָר שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּלָל, וְגַם לֹא פָקַק בּוֹ מֵעוֹלָם בְּחֹל, וּבָא לִפְקוֹק בּוֹ בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת — אִם חָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לִפְקוֹק בּוֹ (בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁחָשַׁב עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן וְעוֹמֵד לִהְיוֹת פְּקָק לַחַלּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב עַל הַשַּׁבָּת בְּפֵרוּשׁ) — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁעַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ יָרְדָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי וְהֻתַּר בְּטִלְטוּל כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ח שֶׁמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְיַחֲדוֹ לְכָךְ. וְאִם פָּקַק בּוֹ פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, אַף שֶׁלֹּא חָשַׁב עָלָיו לִפְקוֹק בּוֹ בְּשַׁבָּת, יָרְדָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי פְּקִיקָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְיַחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם).

וַאֲפִלּוּ אֲרֻבָּה שֶׁבַּגַּג מֻתָּר לִפְקוֹק בַּפְּקָק הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְתָלוּי שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם עֲשִׂיַּת אֹהֶל בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּזֶה אֶלָּא תּוֹסָפוֹת לְאֹהֶל, וְהוֹסָפָה זוֹ עֲרַאי הִיא, שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה, שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר, וְתוֹסֶפֶת אֹהֶל עֲרַאי מֻתֶּרֶת, וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כָּל הָאֹהֶל עֲרַאי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שט"ו. לְפִיכָךְ אִם אֵין פְּקָק זֶה עָשׂוּי לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים — אָסוּר לִפְקֹק, אֲפִלּוּ הוּא חַלּוֹן שֶׁבַּכֹּתֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹסִיף בִּנְיָן הַקָּבוּעַ בַּכֹּתֶל:

Déplacement de porte, fenêtre et verrou Shabbat — et il comporte 25 se'ifim :

Le bouchon de fenêtre (pekak ha-halon) — par exemple une planche ou toute autre chose avec laquelle on bouche la fenêtre — même s'il s'agit d'une chose sur laquelle ne s'applique pas le statut d'ustensile (torat keli), et qu'on ne l'a jamais utilisée pour boucher en semaine, et qu'on vient pour boucher avec elle pour la première fois Shabbat : s'il a pensé sur elle de jour pour la fixer comme bouchon (le Shabbat, ou s'il a pensé sur elle qu'elle soit préparée et désignée pour servir de bouchon à la fenêtre, même s'il n'a pas explicitement pensé au Shabbat) — cela est permis, car par cette pensée le statut d'ustensile est descendu sur elle et elle est devenue permise au déplacement comme tout autre ustensile (comme expliqué au siman 308, que la pensée est efficace pour une chose dont l'usage est de la désigner ainsi. Et s'il a bouché avec elle une fois de jour, même s'il n'a pas pensé sur elle de boucher Shabbat, le statut d'ustensile est descendu sur elle par cette obstruction, puisque c'est une chose dont l'usage est de la désigner ainsi, comme expliqué là).

Et même la lucarne du toit (aroubah), il est permis de la boucher avec un bouchon permis au déplacement, bien qu'il ne soit pas attaché et suspendu là de jour. Et il n'y a pas en cela de assyat ohel (construction de tente) Shabbat, car il ne fait par là qu'un ajout à la tente, et cet ajout est provisoire, car il n'est pas destiné à durer longtemps, puisqu'il est destiné à être ouvert régulièrement, et un ajout de ohel arai est permis : on n'a interdit que de faire tout l'ohel arai, comme cela sera expliqué au siman 315. Par conséquent, si ce bouchon n'est pas destiné à être ouvert régulièrement mais seulement à des moments rares — il est interdit de boucher, même s'il s'agit d'une fenêtre dans le mur, parce que c'est comme un ajout à la construction fixe du mur :

וְקָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת נוֹעֵל בּוֹ, שֶׁתּוֹחֲבוֹ בַּכֹּתֶל אֵצֶל הַדֶּלֶת — אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּקְשְׁרֶנּוּ בַּדֶּלֶת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם וְתוֹחֲבוֹ שָׁם בְּשַׁבָּת — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, אֶלָּא עָשׂוּי לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ תָּדִיר.

וּמִכָּל מָקוֹם, דּוֹמֶה הוּא קְצָת לְבִנְיָן יוֹתֵר מִפְּקָק הַחַלּוֹן וְהָאֲרֻבָּה. וּלְפִיכָךְ, אַף אִם חָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, וְאַף אִם יִחֲדוֹ לְכָךְ לְעוֹלָם, וְאַף אִם כְּבָר נָעַל בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל וְהוּא מְיֻחָד לְכָךְ — אָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן תִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה וֶהֱכִינוֹ לְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁתִּקּוּנוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְכָךְ (שֶׁאָז נִכָּר הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, אֶלָּא עָשׂוּי לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ תָּדִיר, שֶׁכָּךְ מוֹכִיחַ מַעֲשֵׂה תִּקּוּנוֹ שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה תִּקּוּן זֶה יֵשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, וְאֵין דֶּרֶךְ לְשַׁקֵּעַ כְּלִי בְּבִנְיָן לְבַטְּלוֹ שָׁם לְעוֹלָם). וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף אִם עֲדַיִן לֹא נָעַל בּוֹ מֵעוֹלָם מִבְּעוֹד יוֹם.

וְגַם מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, כְּדִין שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּם לְהֶתֵּר.

אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁהוּא מְיֻחָד לִנְעוֹל בּוֹ בְּחֹל — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כִּי אִם לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ, כְּדֵין כְּלִי הַמְיֻחָד לִמְלֶאכֶת אִסּוּר:

Et un roseau qu'on a aménagé pour fermer avec, qu'on enfonce dans le mur près de la porte — il n'est pas nécessaire qu'il soit attaché à la porte de jour, car bien qu'il n'ait pas été attaché et suspendu là de jour et qu'il l'y enfonce Shabbat — il n'y a pas en cela de bonéh (construire) Shabbat, puisqu'il ne l'annule pas là, mais le destine à être ôté et remis régulièrement.

Toutefois, il ressemble un peu plus à de la construction que le bouchon de fenêtre et de lucarne. C'est pourquoi, même s'il a pensé sur lui de jour pour fermer avec Shabbat, et même s'il l'a désigné pour cela à demeure, et même s'il a déjà fermé avec lui de nombreuses fois en semaine — il est interdit de fermer avec Shabbat à moins qu'il ne soit attaché à la porte de jour ; et alors il est permis de fermer même s'il n'a jamais encore fermé avec, et même s'il ne l'a pas désigné pour cela, du fait que lorsqu'il est attaché et lié à la porte de jour il n'apparaît pas comme construisant Shabbat. Et il suffit qu'il soit attaché par une corde mince qui n'est pas apte à le porter — c'est-à-dire que s'il voulait le prendre par cette corde, elle se romprait immédiatement — cela suffit. Et il en est de même quand il y a sur sa tête une guelustra, c'est-à-dire que son extrémité est épaisse et apte à servir de pilon pour piler et broyer du poivre, puisqu'elle ressemble à un ustensile :

וְנֶגֶר שֶׁהוּא יָתֵד שֶׁתּוֹחֲבִין אוֹתוֹ בְּחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה לִנְעוֹל הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בָּאַסְקֻפָּה לְמַטָּה — דּוֹמֶה הוּא לְבִנְיָן יוֹתֵר מִקָּנֶה שֶׁתּוֹחֲבִין בַּכֹּתֶל מִן הַצַּד, וְאֵין נוֹעֲלִים בּוֹ, אַף שֶׁהוּא מְיֻחָד לְכָךְ, וְאַף אִם תִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה הַמּוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְכָךְ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם (וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף שֶׁלֹּא נָעַל בּוֹ עֲדַיִן מֵעוֹלָם, וְאַף אִם לֹא יִחֲדוֹ לְכָךְ), שֶׁהוֹאִיל וְהוּא קָשׁוּר וּמְחֻבָּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת:

Et un néger (verrou-pieu) — c'est-à-dire un piquet qu'on enfonce dans un trou pratiqué dans le seuil pour fermer la porte — puisqu'on l'enfonce dans le seuil par en bas, il ressemble plus à de la construction qu'un roseau qu'on enfonce dans le mur par le côté ; et l'on ne ferme pas avec, même s'il est destiné spécialement à cela, et même si on l'a aménagé et qu'on a fait sur lui un acte qui montre qu'il est destiné à cela. Il faut au contraire qu'il soit attaché là de jour (et alors il est permis de fermer avec, même s'il n'a pas encore fermé avec, et même s'il ne l'a pas désigné à cela), car puisqu'il est attaché et lié là de jour, il n'apparaît pas comme construisant Shabbat :

כֵּיצַד יְהֵא קָשׁוּר? אִם יֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁרֹאשׁוֹ עָב וְרָאוּי לְבוּכְנָא לִכְתּוֹשׁ וְלִשְׁחוֹק בּוֹ פִּלְפְּלִין, הוֹאִיל וְהוּא דוֹמֶה לִכְלִי — אֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ כְּבוֹנֶה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְשַׁקֵּעַ כְּלִי בְּבִנְיָן לְבַטְּלוֹ שָׁם. וּלְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם קָשׁוּר בְּחֶבֶל דַּק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת נִטָּל בְּחֶבֶל זֶה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לִטְּלוֹ מִשָּׁם וּלְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי חֶבֶל זֶה, מִיָּד הָיָה נִפְסָק — דַּי בְּכָךְ, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ אֶלָּא בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת (אוֹ בַּמְּזוּזָה, שֶׁאַף שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר כָּל כָּךְ שֶׁקָּשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בִּשְׁבִיל נְעִילַת הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, וְגַם הוֹאִיל וְאֵין הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְהוּא דוֹמֶה לִכְלִי).

וַאֲפִלּוּ אִם הַחֶבֶל הוּא אָרֹךְ וְאֵין הַנֶּגֶר תָּלוּי כְּלָל בָּאֲוִיר כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר שֶׁבַּמִּפְתָּן, אֶלָּא כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְהוּא מְחֻבָּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם עַל יְדֵי הַחֶבֶל:

Comment doit-il être attaché ? S'il y a à sa tête une guelustra — c'est-à-dire que sa tête est épaisse et apte à servir de pilon pour piler et broyer du poivre — puisqu'il ressemble à un ustensile (kli), il ne paraît pas tant comme construisant, car ce n'est pas l'usage d'incruster un ustensile dans une construction pour l'y annuler. C'est pourquoi il n'est pas nécessaire que le nœud soit solide, mais même s'il est attaché par une corde fine non apte à le porter — c'est-à-dire que s'il voulait l'ôter de là et le déplacer par cette corde, elle se romprait immédiatement — cela suffit, même s'il n'est pas attaché à la porte elle-même mais au verrou de la porte, ou même à la mezouzah (montant), puisque cette guelustra visible à sa tête atteste qu'on ne destine pas le pieu à être annulé sur le seuil mais simplement à être ôté de là quand on veut ouvrir, et il n'a donc pas l'apparence d'une construction :

וְאִם אֵין בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, אִם הוּא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ קָשׁוּר בְּחֶבֶל דַּק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ — דַּי בְּכָךְ (לְפִי שֶׁנִּכָּר יָפֶה שֶׁקָּשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בִּשְׁבִיל נְעִילַת הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְקָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, וְשׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת), וַאֲפִלּוּ אִם כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר.

אֲבָל אִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ אֶלָּא בַּבְּרִיחַ (אוֹ בַּמְּזוּזָה) — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ (שֶׁכְּשֶׁהוּא קָשׁוּר יָפֶה בְּחֶבֶל חָזָק, נִכָּר הַדָּבָר שֶׁהוּא עוֹמֵד לִנְעִילַת דֶּלֶת, אַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, וְשׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת), וַאֲפִלּוּ אִם כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה:

Et s'il n'y a pas sur sa tête de guelustra — s'il est attaché à la porte elle-même, même attaché par une corde fine non apte à le porter — cela suffit (parce qu'il est bien reconnaissable qu'il est attaché là de jour en vue de la fermeture de la porte, du fait qu'il est attaché à la porte elle-même, bien que le nœud ne soit pas solide ; et il n'apparaît plus alors comme construisant Shabbat), et même si tout entier il repose à terre lorsqu'on l'a tiré du trou.

Mais s'il n'est pas attaché à la porte elle-même, mais au verrou (ou à la mezouzah) — il faut que le nœud soit solide de manière qu'il soit apte à être porté avec [la corde] (car alors il est manifeste qu'il est attaché là de jour pour servir à la fermeture, et il n'apparaît pas comme construisant) :

וְכָל זֶה כְּשֶׁהָאַסְקֻפָּה הִיא גְבוֹהָה וְאֵין הַחוֹר שֶׁלָּהּ נוֹקֵב עַד לָאָרֶץ, אֲבָל אִם נִפְחַת הַחוֹר מִתַּחְתָּיו וְהִגִּיעַ לָאָרֶץ, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁמַּכְנִיס הַנֶּגֶר בַּחוֹר נוֹקֵב הַנֶּגֶר תַּחְתָּיו בָּאָרֶץ — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, וְאָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם יֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, וְקָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּחֶבֶל חָזָק.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנֶּגֶר נוֹקֵב תָּמִיד נֶקֶב חָדָשׁ בָּאָרֶץ, אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה עָשָׂה חָלָל בַּקַּרְקַע מָקוֹם שֶׁרֹאשׁ הַנֶּגֶר יִהְיֶה נִכְנָס לְשָׁם, וְשׁוּב אֵין הַנֶּגֶר מוֹסִיף נֶקֶב בָּאָרֶץ — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

Et tout cela ne vaut que lorsque le seuil est haut et que le trou pratiqué ne perce pas jusqu'au sol ; mais si le trou est creusé jusqu'au sol, de sorte que lorsqu'il enfonce le verrou dans le trou il perce sous lui dans le sol — voilà qu'il a l'apparence de construire, et il est interdit de fermer avec en toute manière, même s'il y a sur sa tête une guelustra et qu'il soit attaché à la porte par une corde solide.

En quoi cela vaut-il ? Quand le verrou perce toujours un trou nouveau dans le sol ; mais si initialement il a fait une cavité dans la terre à l'endroit où la tête du verrou viendra entrer, en sorte que le verrou n'ajoute plus de trou dans le sol — il n'y a pas en cela d'apparence de construction :

נֶגֶר שֶׁתָּחַב בּוֹ בֵּית יָד בְּאֶמְצִיעוּתוֹ, וַהֲרֵי הוּא דוֹמֶה לְמַקֶּבֶת שֶׁהוּא כְּלִי — מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף אִם הוּא נוֹקֵב בָּאָרֶץ, וְאַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר כְּלָל, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, הוֹאִיל וְנִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא כְּלִי. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, שֶׁדּוֹמֶה גַם כֵּן לִכְלִי, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת קָשׁוּר וְשֶׁלֹּא יְהֵא נוֹקֵב בָּאָרֶץ, לְפִי שֶׁכָּאן עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּיָדַיִם בִּתְחִיבַת הַבֵּית יָד לְתוֹכוֹ, וְעַל יְדֵי כָךְ עֲשָׂאוֹ כְּלִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַגְּלֻסְטְרָא לֹא עֲשָׂאָהּ הוּא בְּיָדַיִם בִּשְׁבִיל תּוֹרַת כְּלִי.

וְכֵן הַבְּרִיחַ שֶׁתּוֹחֲבִין קָצֶה הָאֶחָד בַּנֶּקֶב שֶׁבַּחוֹמָה מִצַּד הַדֶּלֶת מִכָּאן וְקָצֶה הַשֵּׁנִי בַּנֶּקֶב שֶׁמִּצַּד הַדֶּלֶת מִכָּאן, אִם יֵשׁ בּוֹ טַבַּעת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁאוֹחֲזִין בָּהּ בִּשְׁעַת פְּתִיחָה וּנְעִילָה וּמוֹשְׁכִין בָּהּ אֶת הַבְּרִיחַ — הֲרֵי הוּא בֵּית יָד לַבְּרִיחַ, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר כְּלָל:

Un néger dans lequel il a inséré un manche en son milieu, qui ressemble alors à un marteau qui est un ustensile (kli) — il est permis de fermer avec, même s'il perce dans le sol, et même s'il n'est pas attaché du tout : il n'a pas l'apparence de construire, puisqu'il apparaît comme un ustensile. Et cela ne ressemble pas au cas où il a sur sa tête une guelustra, qui le fait aussi ressembler à un ustensile et où l'on exige néanmoins qu'il soit attaché et qu'il ne perce pas dans le sol ; car ici il a réalisé un acte de ses mains en enfonçant le manche, et c'est par cela qu'il en a fait un kli ; ce qui n'est pas le cas pour la guelustra, qu'il n'a pas faite de ses mains au titre d'ustensile :

כָּל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִכְנִיסָה וְלִיצִיאָה תָּדִיר אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים, כְּגוֹן רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים שֶׁאֵין נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בָּהּ תָּדִיר, אִם עָשָׂה לְפִתְחָהּ דֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ (פֵּרוּשׁ "צִיר" הוּא עֵץ חַד הַבּוֹלֵט מִן הַדֶּלֶת לְהַכְנִיסוֹ בַּחוֹר שֶׁבָּאֶדֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַדֶּלֶת חוֹזֶרֶת לְכָאן וּלְכָאן), אֶלָּא כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְעוֹל בָּהּ זוֹקְפָהּ עַל חֲלַל הַפֶּתַח לְסָתְמוֹ בָּהּ, בֵּין שֶׁדֶּלֶת זוֹ עֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים, בֵּין שֶׁהִיא מַחֲצֶלֶת שֶׁל קָנִים שֶׁתְּלָאָהּ וּזְקָפָהּ שָׁם לַדֶּלֶת, וְכֵן פִּרְצָה שֶׁבַּגִּנָּה וְשֶׁבַּחָצֵר שֶׁגְּדָרָהּ בַּקּוֹצִים וַעֲשָׂאוּם כְּעֵין דֶּלֶת, וְלִפְעָמִים פּוֹתֵחַ דֶּלֶת זוֹ וְנִכְנָס וְיוֹצֵא בְּפִרְצָה זוֹ לְעִתִּים רְחוֹקִים וְחוֹזֵר וְנוֹעֲלָהּ, אִם יֵשׁ צִיר בִּדְלָתוֹת אֵלּוּ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם עַתָּה אֶלָּא שֶׁהָיָה לָהֶן צִיר וְנִשְׁבַּר וּמְקוֹמוֹ נִכָּר — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁבְּהֶכֵּר הַצִּיר שֶׁבָּהֶן נִכָּרִין הֵן שֶׁהֵן דְּלָתוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְתִיחָה וּנְעִילָה, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר אִם יֵשׁ לָהֶן צִיר שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר הַצִּיר לְחוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

אֲבָל אִם אֵין לָהֶן הֶכֵּר צִיר — אָסוּר לִנְעוֹל בָּהֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָן עֲשׂוּיִין לְהִפָּתֵחַ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים — הֲרֵי הֵן נִרְאִין בִּנְעִילָתָן כְּבִנְיַן מְחִצָּה קְבוּעָה, כָּל שֶׁאֵין בָּהֶן הֶכֵּר שֶׁהֵן דְּלָתוֹת:

Tout passage qui n'est pas conçu pour l'entrée et la sortie régulières mais seulement à de rares occasions — par exemple, la cour située derrière les maisons où l'on n'entre et ne sort pas régulièrement — s'il a fait à son ouverture une porte qui ne tourne pas sur son pivot (tsir) (c'est-à-dire un bois pointu qui saille de la porte pour s'insérer dans le trou du seuil afin que la porte tourne de part et d'autre), mais que, lorsqu'il veut fermer, il la dresse contre l'ouverture pour l'obturer — qu'elle soit faite de planches ou qu'il s'agisse d'une natte de joncs qu'il a accrochée et dressée là en guise de porte ; et de même la brèche dans le jardin ou dans la cour qu'on bouche [par] de telles choses :

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, לֹא הִתִּירוּ לִנְעוֹל בָּהֶן אֶלָּא כְּשֶׁקְּשָׁרָן וּתְלָאָן שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם לִנְעוֹל בָּהֶן, וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶן אַף אִם כְּשֶׁפּוֹתְחָן הֵן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ וּכְשֶׁנּוֹעֲלָן מַגְבִּיהָן וְזוֹקְפָן עַל הָאַסְקֻפָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן קְשׁוּרוֹת וּמְחֻבָּרוֹת שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת.

וְאִם קְשָׁרוֹ וּקְבָעוֹ שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁאַף כְּשֶׁפּוֹתְחָן אֵינָן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ אֵינָן גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶם אַף אִם אֵין לָהֶן הֶכֵּר צִיר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בִּנְעִילָה זוֹ, הוֹאִיל וְאַף כְּשֶׁהֵן פְּתוּחִין הֵן מְחֻבָּרִים וּקְבוּעִין שָׁם הֵיטֵב שֶׁאֵינָן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ:

Et même quand elles ont un tsir, on n'a permis de fermer avec elles que lorsqu'on les a attachées et suspendues là de jour pour fermer avec ; et alors il est permis de fermer avec elles même si en s'ouvrant elles traînent au sol et qu'à la fermeture il les soulève et les dresse contre le seuil — puisqu'elles sont attachées et fixées là de jour, il n'apparaît pas comme construisant Shabbat.

Et s'il l'a attachée et l'a installée là de manière que même à l'ouverture elle ne traîne pas au sol — même si elle n'est pas plus haute du sol que de l'épaisseur d'un cheveu — il est permis de fermer avec, même si elle n'a pas de marque de tsir, puisqu'elle ne descend pas et ne monte pas mais est complètement comme une porte ordinaire :

וּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וְלִיצִיאָה תָּדִיר — מֻתָּר לְנָעֳלוֹ אֲפִלּוּ בְּדֶלֶת שֶׁאֵין לָהּ הֶכֵּר צִיר וְהִיא נִגְרֶרֶת בָּאָרֶץ כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה שָׁם כְּלָל, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֲשׂוּיָה לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר — אֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּנְעִילָתָהּ מְחִצָּה קְבוּעָה אֶלָּא עֲרַאי, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל לַעֲשׂוֹת מְחִצַּת עֲרַאי בְּשַׁבָּת, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שט"ו:

Et un passage destiné à l'entrée et à la sortie régulières — il est permis de le fermer même avec une porte qui n'a pas de marque de tsir et qui traîne au sol lorsqu'on l'ouvre, ou même qu'on enlève complètement à l'ouverture parce qu'elle n'y est pas attachée du tout : du fait qu'il est conçu pour s'ouvrir régulièrement, en le fermant il ne fait pas une cloison permanente mais provisoire, et il n'y a aucun interdit de faire une mehitsah arai (cloison provisoire) Shabbat, sauf selon ce qui sera expliqué au siman 315 :

וְכָל זֶה בְּדֶלֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁזּוֹקְפִין אוֹתָהּ עָלֶיהָ, שֶׁאַסְקֻפָּה מוֹכַחַת עַל הַדֶּלֶת שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לִנְעִילָה וְלֹא לְבִנְיָן. אֲבָל אִם אֵין לָהּ אַסְקֻפָּה, וּכְשֶׁנּוֹעֲלִין בָּהּ מוֹרִידִין אוֹתָהּ עַל הָאָרֶץ, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִין אוֹתָהּ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ צוּרַת הַפֶּתַח — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר, כָּל שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הִיא גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ הוּא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר.

וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר. וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

Et tout cela vaut pour une porte qui a un seuil inférieur sur lequel on la dresse, le seuil attestant que la porte est faite pour fermer et non pour construire. Mais si elle n'a pas de seuil et qu'à la fermeture on la fait descendre jusqu'au sol et qu'à l'ouverture on l'enlève et on l'arrache, du fait qu'elle n'a pas la forme d'une ouverture — on ne ferme pas avec, même si elle a un tsir, tant qu'elle ne tourne pas sur son pivot, même si elle est haute par rapport au sol, et même si c'est une ouverture destinée à l'entrée et à la sortie régulières.

Et certains permettent dans une ouverture destinée à l'entrée et à la sortie régulières :

וְכֵן דֶּלֶת הֶעָשׂוּי מִלּוּחַ אֶחָד, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִים אוֹתָהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר דְּלָתוֹת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר, כָּל שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הִיא גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה, וַאֲפִלּוּ הִיא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה וְנוֹתֵן קֶרֶשׁ בַּכֹּתֶל.

וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר. וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

Et de même une porte faite d'une seule planche, et que, lorsqu'on l'ouvre, on l'enlève et on l'arrache : puisqu'elle ne ressemble pas aux autres portes — on ne ferme pas avec, même si elle a un tsir, tant qu'elle ne tourne pas sur son pivot, et même si elle est haute par rapport au sol, et même si elle a un seuil, et même si c'est une ouverture destinée à l'entrée et à la sortie régulières, car cela apparaît comme construire et placer une planche dans le mur.

Et certains permettent dans une ouverture destinée à l'entrée et à la sortie régulières. Et l'on peut être indulgent dans les paroles des Sofrim :

אֲבָל דֶּלֶת הָעֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה וְיֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר, אַף שֶׁשּׁוֹמְטִין וְעוֹקְרִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה שָׁם כְּלָל, וְאַף אִם אֵין לָהּ הֶכֵּר צִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְהוּא הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעֲלִין בִּקְרָשִׁים הַרְבֵּה מְפֹרָדִים וְיֵשׁ חֲקִיקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁמַּכְנִיסִין שָׁם הַקְּרָשִׁים, הוֹאִיל וְהַפֶּתַח נָעוּל בְּכַמָּה קְרָשִׁים — חֲשׁוּבִים כֻּלָּם כְּדֶלֶת אַחַת עֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶם אַף שֶׁשּׁוֹמְטִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחִין, וְאַף שֶׁאֵין לָהֶם הֶכֵּר צִיר, אֶלָּא שֶׁהוּא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר:

Mais une porte faite de plusieurs planches et qui a un seuil — il est permis de fermer avec selon tous les avis pour une ouverture destinée à l'entrée et à la sortie régulières, bien qu'on l'enlève et qu'on l'arrache entièrement à l'ouverture, puisqu'elle n'y est pas attachée du tout, et même si elle n'a pas de marque de tsir, comme cela a été expliqué plus haut.

Et il en est de même à l'endroit où l'on ferme par plusieurs planches séparées et qu'il y a une rainure en haut et en bas dans laquelle on engage les planches : puisque l'ouverture est fermée par plusieurs planches, elles sont toutes considérées comme une seule porte faite de plusieurs planches, et il est permis [de fermer avec] :

כָּל דַּלְתוֹת הַכֵּלִים, כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּלָתוֹת מִצִּדֵּיהֶם, וְיֵשׁ לָהֶן שְׁנֵי צִירִים, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי רָאשִׁים הַבּוֹלְטִים מִן הַדֶּלֶת, אֶחָד לְמַעְלָה הַנִּכְנָס בַּחוֹר שֶׁבַּמַּשְׁקוֹף וְאֶחָד לְמַטָּה הַנִּכְנָס בַּחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה, אִם יָצָא צִיר הַתַּחְתּוֹן כֻּלּוֹ מִמְּקוֹמוֹ — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּהַדְּקוֹ שָׁם בְּחֹזֶק בְּמַקָּבוֹת וְגַרְזֶן שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לָצֵאת מִשָּׁם, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אוֹ מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ד.

אֲבָל אִם יָצָא מִקְצָתוֹ — דּוֹחֲקוֹ עַד שֶׁמַּחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִתְקַע, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ לָזֶה, הוֹאִיל וְאֵין כֻּלּוֹ יוֹצֵא מֵהַחוֹר. אֲבָל אִם יָצָא צִיר הָעֶלְיוֹן, אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ — אָסוּר לְדָחֳקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע, שֶׁהָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לְהַדְּקוֹ בְּחֹזֶק יוֹתֵר מֵהַתַּחְתּוֹן, שֶׁהַתַּחְתּוֹן הוּא מִתְקַיֵּם מֵאֵלָיו בְּחוֹרוֹ כְּשֶׁהָעֶלְיוֹן הוּא בִּמְקוֹמוֹ:

Toutes les portes d'ustensiles (kelim) — par exemple un coffre, une caisse et une armoire (chiddah, tévah, migdal) qui ont des portes sur leurs côtés, et qui ont deux pivots (tsirim), c'est-à-dire deux extrémités qui sortent de la porte, l'une en haut qui entre dans le trou du linteau et l'autre en bas qui entre dans le trou du seuil — si le pivot inférieur est entièrement sorti de sa place, il est interdit de le remettre, par décret de peur qu'on ne le fixe (yitka), c'est-à-dire qu'on ne l'enfonce fortement avec marteau et hache de sorte qu'il ne puisse plus en sortir, et l'on serait alors passible au titre de bonéh (construire), comme cela sera expliqué, ou au titre de makéh ba-patish (frappeur du marteau), comme cela sera expliqué au siman 314 :

וַאֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁאֵין לָהּ צִיר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא בְּאֶמְצָעָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּאֶמְצָעָהּ בּוֹלֵט רֹאשׁ אֶחָד וּכְנֶגְדּוֹ יֵשׁ חוֹר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח, וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בַּחוֹר כְּשֶׁנּוֹעֲלִין הַדֶּלֶת, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵהַחוֹר, שֶׁכָּאן אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְקַע, שֶׁהֲרֵי הַדֶּלֶת עֲשׂוּיָה לִפְתּוֹחַ וְלִנְעוֹל תָּדִיר — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַחֲזִיר צִיר זֶה לְחוֹרוֹ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם צִיר שֶׁאֵינוֹ בְּאֶמְצַע הַדֶּלֶת.

אֲבָל בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר, מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקי"ט:

Et même une porte qui n'a de pivot ni en haut ni en bas, mais en son milieu, c'est-à-dire qu'en son milieu saille une seule extrémité et, en face, il y a un trou dans le montant de l'ouverture, et l'on enfonce cette extrémité dans le trou lorsqu'on ferme la porte et on la retire du trou lorsqu'on ouvre : ici, il n'y a pas à craindre qu'on ne la fixe, puisque la porte est faite pour s'ouvrir et se fermer régulièrement — néanmoins, il est interdit de remettre ce pivot dans son trou Shabbat, par décret en raison du pivot qui n'est pas au milieu de la porte.

Mais Yom Tov c'est permis, en raison de la simhat Yom Tov, comme cela sera expliqué au siman 519 :

וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר הַדְּלָתוֹת, אֲבָל לִטּוֹל הַדְּלָתוֹת מֵהַכֵּלִים — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, אִם אֵינָן תְּקוּעִין בָּהֶן בְּחֹזֶק, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים. אֲבָל אִם הֵן תְּקוּעִין בְּחֹזֶק — יֵשׁ בִּפְרִיקָתָן מִשּׁוּם סוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Et tout cela [vaut] pour remettre les portes ; mais pour prendre les portes des ustensiles — c'est permis en toute manière, à condition qu'elles n'y soient pas enfoncées fortement, et il n'y a là pas d'interdit de sotéah (démolir), car il n'y a pas de binyan ni de setirah dans les kelim. Mais si elles sont enfoncées fortement — il y a, à les démonter, un interdit de sotéah, comme cela sera expliqué :

אֲבָל דֶּלֶת שֶׁל בַּיִת וְשֶׁל בּוֹר וְדוּת, אוֹ שֶׁל כֵּלִים הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, כְּגוֹן לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁהוּא כְּלִי וּמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע — אָסוּר בֵּין לִטּוֹל בֵּין לְהַחֲזִיר, שֶׁכָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע יֵשׁ בּוֹ בִּנְיָן וּסְתִירָה. לְפִיכָךְ, מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת בִּימוֹת הַחַמָּה לִטּוֹל הַחַלּוֹנוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, שֶׁהֲרֵי בִּנְטִילָה זוֹ יֵשׁ חִיּוּב חַטָּאת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא סוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת, שֶׁהֲרֵי עָתִיד לְהַחֲזִירָן אַחַר כָּךְ, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאוֹמֵר לְנָכְרִי — הֲרֵי זֶה שְׁבוּת גָּמוּר, וְאֵינוֹ שְׁבוּת דִּשְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּהוּ בִּמְקוֹם מִצְטַעֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ז.

וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁסּוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן דַּעְתּוֹ שֶׁבִּנְיָן הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ח — אֵין בִּנְטִילַת הַחַלּוֹנוֹת אֶלָּא אִסּוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלוֹמַר לְנָכְרִי הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּהוּ בִּמְקוֹם מִצְטַעֵר.

לְפִיכָךְ, אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּהַמְּקִלִּין, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמְכוּ. אֲבָל כָּל אָדָם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא עִקָּר. וְגַם צָרִיךְ לְהַזְהִיר לָרַבִּים שֶׁנִּכְשָׁלִים שֶׁנּוֹטְלִין רְבִיעִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת (שֶׁקּוֹרִין קוואטיר"ן) מִן הַחַלּוֹנוֹת, וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אִסּוּר גָּדוֹל:

Mais la porte d'une maison, d'une fosse ou d'une citerne (bor ve-dout), ou d'ustensiles attachés au sol — par exemple un poulailler qui est un ustensile (kli) attaché au sol — il est interdit tant de prendre que de remettre, car tout ce qui est attaché au sol comporte du binyan et de la setirah. C'est pourquoi ce que l'on fait dans les grands repas en été, à savoir faire ôter les fenêtres par un non-juif — ils ne font pas bien, car cette dépose comporte une obligation de hattat pour un Juif, étant donné qu'il s'agit de sotéah al menat livnot (démolir en vue de reconstruire), puisqu'il a l'intention de les remettre ensuite ; et alors, quand on dit cela à un non-juif, c'est un shevout [d'origine rabbinique] pour une chose qui comporte une obligation de hattat [d'origine biblique] :

וַאֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, אִם הֵם גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ שֶׁמַּחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה, דְּהַיְנוּ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת עִם הַדְּפָנוֹת בְּלֹא עֳבִי הָרַגְלַיִם וְהַלְּבַזְבְּזִי — הֲרֵי הֵם כְּאֹהֶל, וְיֵשׁ בָּהֶן בִּנְיָן וּסְתִירָה, וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִטּוֹל דַּלְתוֹתֵיהֶם מֵהֶם:

Et même des ustensiles qui ne sont pas attachés au sol, s'ils sont assez grands pour contenir quarante se'a — c'est-à-dire une amah sur une amah sur trois amah de haut avec les parois, sans compter l'épaisseur des pieds et des bords (levzebzi) — ils sont comme une tente (ohel), et il y a en eux binyan et setirah. C'est pourquoi il est interdit de prendre leurs portes :

לֹא אָמְרוּ שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים אֶלָּא בְּבִנְיָן גָּרוּעַ וּסְתִירַת בִּנְיָן גָּרוּעַ, כְּגוֹן נְטִילַת הַדֶּלֶת מֵהַכְּלִי וְהַחְזָרָתָהּ, שֶׁאֵין הַחֲזָרָה בִּנְיָן גָּמוּר, הוֹאִיל וַעֲדַיִן הִיא מְפֹרֶקֶת מֵהַכְּלִי, שֶׁאֵינָהּ תְּקוּעָה שָׁם בְּחֹזֶק וְיָכוֹל לִטְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּקַל, וְלָכֵן גַּם נְטִילָתָהּ אֵין זוֹ סְתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר. וְכֵן כָּל כְּלִי שֶׁהוּא שֶׁל פְּרָקִים, — אִם אֵין פְּרָקָיו תְּקוּעִין בְּחֹזֶק — אֵין בִּפְרִיקָתָן סְתִירָה גְמוּרָה, וְלֹא בְּהַחְזָרָתָן בִּנְיָן גָּמוּר.

אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִתְּחִלָּתוֹ — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְהַשּׁוֹבֵר כְּלִי שָׁלֵם — הֲרֵי זוֹ סְתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם סוֹתֵר.

וְכֵן הַתּוֹקֵעַ הָעֵץ בְּתוֹךְ הַקַּרְדֹּם לִהְיוֹת לוֹ לְבֵית יָד — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ, בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכָל הַמְפָרֵק עֵץ תָּקוּעַ — חַיָּב מִשּׁוּם סוֹתֵר, כְּמוֹ הַסּוֹתֵר בִּנְיָן גָּמוּר:

Les Sages n'ont dit qu'il n'y a pas de binyan ni de setirah dans les kelim qu'à propos d'une construction médiocre et d'une démolition de construction médiocre, par exemple prendre la porte d'un ustensile et la remettre — car remettre n'est pas une construction véritable, puisqu'elle est encore détachée de l'ustensile, n'y étant pas enfoncée avec force et pouvant aisément en être ôtée ; et donc sa dépose n'est pas davantage une démolition véritable. Et de même, tout ustensile fait de pièces (perakim) — si ses pièces ne sont pas enfoncées avec force — leur démontage n'est pas une démolition véritable, ni leur remise une construction véritable.

Mais celui qui fabrique un ustensile dès le départ — c'est une construction véritable :

וַאֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁל פְּרָקִים, אִם תָּקַע פְּרָקָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁהִדְּקָם בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה גְּבוּרָה וְאֻמָּנוּת — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה אִם עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה. וְאִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן עֲרַאי וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ עָשׂוּי לְקִיּוּם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Et même pour un ustensile à pièces, si l'on a fixé les pièces — c'est-à-dire qu'on les a serrées avec force de manière à nécessiter force et habileté — c'est une construction véritable, et l'on est passible au titre de bonéh (construire) si c'est fait pour durer longtemps. Et si ce n'est pas fait pour durer longtemps — c'est une binyan arai (construction provisoire) et c'est interdit des paroles des Sofrim, sauf si ce n'est pas fait pour durer du tout, comme cela sera expliqué :

לְפִיכָךְ, כָּל כְּלִי שֶׁל פְּרָקִים שֶׁנִּתְפָּרֵק — אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְהַדְּקוֹ אֶלָּא מְעַט בְּעִנְיָן שֶׁהוּא רָפוּי וְאֵינוֹ רָפוּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק.

אֲבָל אִם אֵינוֹ מְהַדְּקוֹ כְּלָל אֶלָּא מַנִּיחוֹ רָפוּי לְגַמְרֵי — מֻתָּר. וְהוּא שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל כְּלִי לִהְיוֹת כָּךְ רָפוּי לְעוֹלָם, אֲבָל אִם דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק וְתָקוּעַ בְּחֹזֶק, אַף שֶׁעַכְשָׁו מַנִּיחוֹ רָפוּי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע.

וְכוֹס שֶׁל פְּרָקִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף שֶׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק קְצָת — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ וּלְהַדְּקוֹ קְצָת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַכּוֹס כְּלָל לְהַדְּקוֹ כָּל כָּךְ בְּחֹזֶק עַד שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלָיו מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְלֹא אָסְרוּ לְהַדֵּק אֲפִלּוּ מְעַט אֶלָּא בְּמִטָּה שֶׁל פְּרָקִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ בָּהֶם שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין כּוֹס לִשְׁאָר כֵּלִים, וְאָסוּר לְהַחֲזִיר הַכּוֹס, אֶלָּא אִם כֵּן מַנִּיחוֹ רָפוּי לְגַמְרֵי. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן בִּמְקוֹם צֹרֶךְ גָּדוֹל, אֲזַי יֵשׁ לִסְמוֹךְ לְהָקֵל אִם אֵין דֶּרֶךְ הַכּוֹס כְּלָל לְהַדְּקוֹ בְּחֹזֶק.

אֲבָל כּוֹסוֹת הָעֲשׂוּיִים בַּחֲרִיצִים סָבִיב וּמְהֻדָּקִים בְּחֹזֶק — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לְהַחֲזִירָם, אֲפִלּוּ מַנִּיחָם רְפוּיִים לְגַמְרֵי.

וּמִכָּל מָקוֹם, כִּסּוּיֵי כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים כָּךְ בַּחֲרִיצִים סָבִיב (שֶׁקּוֹרִין שרוי"ף), אַף עַל פִּי שֶׁמְּהַדְּקִין אוֹתָם בְּחֹזֶק מְאֹד עַל פִּי הַכְּלִי — אֵין בָּהֶם שׁוּם אִסּוּר, לֹא בִּנְטִילָתָן מִשּׁוּם סְתִירָה, וְלֹא בְּהַחְזָרָתָן מִשּׁוּם בִּנְיָן, לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקִיּוּם כְּלָל, רַק לְפָתְחָן וּלְסָגְרָן תָּדִיר, גַּם בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. וְלֹא אָסְרוּ בִּנְיָן עֲרַאי וּסְתִירָתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי עַל מְנָת לְסָתְרוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ד:

C'est pourquoi tout ustensile à pièces qui s'est défait — les Sages ont interdit de le remonter Shabbat, même s'il ne le serre que légèrement, en sorte qu'il soit lâche sans être lâche, par décret de peur qu'il ne le fixe avec force.

Mais s'il ne le serre pas du tout et le laisse complètement lâche — c'est permis. À condition que l'usage de l'ustensile soit d'être ainsi lâche en permanence ; mais si son usage est d'être serré et fixé avec force, bien qu'à présent il le laisse lâche — il est interdit de le remettre, par décret de peur qu'il ne le fixe.

Et une coupe à pièces, certains disent que même si l'usage est qu'elle soit légèrement serrée — il est permis de [la remonter], car ce n'est pas un montage solide :

כָּל כְּלִי שֶׁל פְּרָקִים שֶׁהוּא מְהֻדָּק בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁהָיָה חַיָּב מִשּׁוּם הִדּוּק זֶה — אָסוּר לְפָרְקוֹ בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם סוֹתֵר. אֲבָל אִם הוּא מְהֻדָּק קְצָת, שֶׁאֵין אִסּוּר בְּהִדּוּק זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק — אֵין בּוֹ גַם כֵּן מִשּׁוּם סוֹתֵר, וּמֻתָּר לְפָרְקוֹ לְכַתְּחִלָּה:

Tout ustensile à pièces qui est serré avec force de telle sorte qu'il y eût eu obligation [de sacrifice] pour ce serrage — il est interdit de le démonter Shabbat, au titre de sotéah. Mais s'il est légèrement serré, en sorte que l'interdit de ce serrage n'est que par décret de peur qu'on ne le fixe avec force — il n'y a pas non plus en lui de sotéah, et il est permis de le démonter d'emblée :

קוֹרָה מִתִּקְרַת הַבַּיִת שֶׁנִּשְׁבְּרָה — מֻתָּר לְסָמְכָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה שֶׁהֵם כְּלִי, לֹא כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה, שֶׁהֲרֵי זֶה בּוֹנֶה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תוֹסִיף לָרֶדֶת יוֹתֵר. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּכַן לְטַלְטֵל — אָסוּר לִסְמוֹךְ בּוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְבוֹנֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְלִי, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְבַטְּלוֹ לְבִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכְּלִי רָפוּי קְצָת תַּחַת הַקּוֹרָה, בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִטְּלוֹ מִשָּׁם כְּשֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אִם מְהַדְּקוֹ שָׁם בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּב לִטְּלוֹ מִשָּׁם — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ.

סַפְסָל שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מֵרַגְלָיו — נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ח:

Une poutre du plafond d'une maison qui s'est brisée — il est permis de l'étayer avec un banc ou avec les longerons de lit qui sont des kelim, non pour qu'elle remonte — ce qui serait bonéh — mais pour qu'elle ne continue pas à descendre davantage. Mais avec une chose qui n'est pas kli, bien qu'elle ait été préparée pour être déplacée — il est interdit d'étayer avec sous la poutre, car cela ressemble à bonéh ; ce qui n'est pas le cas pour un kli, car ce n'est pas l'usage de l'annuler dans une construction, comme cela a été expliqué plus haut.

Et il faut que le kli soit un peu lâche sous la poutre, en sorte qu'il puisse être ôté de là quand on le veut. Mais s'il le serre là avec force — c'est interdit :

הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלָּא גוּמָא אוֹ גַיְא — הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה, וְחַיָּב. לְפִיכָךְ, חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים — מֵבִיא תֶּבֶן וְזוֹרֶה בָּהּ, שֶׁהַתֶּבֶן אֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ לְטִיט, וּלְפִיכָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּנְיָן. אֲבָל לֹא יִזְרֶה בָּהּ דָּבָר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת פְּנֵי הַקַּרְקַע, וְכֵיוָן שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן קָבוּעַ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לְתַקֵּן הֶחָצֵר — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ מִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְהַשְׁווֹת פָּנֶיהָ. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר — מֻתָּר לִזְרוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת פָּנֶיהָ:

Celui qui égalise la surface du sol dans la maison ou dans la cour — par exemple, il a abaissé un monticule ou rempli un creux ou un val — voilà qu'il est bonéh, et il est passible. C'est pourquoi une cour qui s'est dégradée par les eaux de pluie — on apporte de la paille et on la répand, car la paille n'y est pas annulée, puisqu'elle est apte à nourriture des bêtes ou pour le mortier, et il n'y a donc pas en cela de binyan. Mais on ne répandra pas là une chose qu'on y annule, car cela apparaît comme si l'on entendait égaliser la surface du sol, et puisqu'on l'y annule — voilà une construction permanente.

En quoi cela vaut-il ? Dans une cour qui s'est dégradée :

כְּשֶׁזּוֹרֶה הַתֶּבֶן בְּחָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה — לֹא יִזְרֶה לֹא בְסַל וְלֹא בְקֻפָּה, אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה, שֶׁיְּהַפְּכֶנּוּ וְיָבִיא הַתֶּבֶן עַל שׁוּלֶיהָ, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל. אֲבָל אָסוּר לִזְרוֹת בְּיָדוֹ:

Quand on répand la paille dans une cour qui s'est dégradée — on ne répand ni avec une corbeille ni avec un panier, mais avec le fond du panier renversé, c'est-à-dire qu'on le retourne et qu'on amène la paille sur son fond, afin de modifier la manière de faire en semaine. Mais il est interdit de la répandre à la main :