Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman 313

טִלְטוּל דֶּלֶת וְחַלּוֹן וְהַמַּנְעוּל בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ״ה סְעִיפִים:

פְּקָק הַחַלּוֹן, כְּגוֹן לוּחַ אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁסּוֹתְמִין בּוֹ הַחַלּוֹן, אֲפִלּוּ הוּא דָבָר שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּלָל, וְגַם לֹא פָקַק בּוֹ מֵעוֹלָם בְּחֹל, וּבָא לִפְקוֹק בּוֹ בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת — אִם חָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לִפְקוֹק בּוֹ (בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁחָשַׁב עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן וְעוֹמֵד לִהְיוֹת פְּקָק לַחַלּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב עַל הַשַּׁבָּת בְּפֵרוּשׁ) — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁעַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ יָרְדָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי וְהֻתַּר בְּטִלְטוּל כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ח שֶׁמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְיַחֲדוֹ לְכָךְ. וְאִם פָּקַק בּוֹ פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, אַף שֶׁלֹּא חָשַׁב עָלָיו לִפְקוֹק בּוֹ בְּשַׁבָּת, יָרְדָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי פְּקִיקָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְיַחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם).

וַאֲפִלּוּ אֲרֻבָּה שֶׁבַּגַּג מֻתָּר לִפְקוֹק בַּפְּקָק הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְתָלוּי שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם עֲשִׂיַּת אֹהֶל בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּזֶה אֶלָּא תּוֹסָפוֹת לְאֹהֶל, וְהוֹסָפָה זוֹ עֲרַאי הִיא, שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה, שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר, וְתוֹסֶפֶת אֹהֶל עֲרַאי מֻתֶּרֶת, וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כָּל הָאֹהֶל עֲרַאי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שט״ו. לְפִיכָךְ אִם אֵין פְּקָק זֶה עָשׂוּי לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים — אָסוּר לִפְקֹק, אֲפִלּוּ הוּא חַלּוֹן שֶׁבַּכֹּתֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹסִיף בִּנְיָן הַקָּבוּעַ בַּכֹּתֶל:

The moving of door, window and lock on Shabbos — containing 25 se'ifim:

A window-plug (pekak ha-chalon) — such as a board or anything else with which one plugs a window — even if it is something on which the status of vessel (toras kli) does not at all apply, and one has never plugged with it on weekdays, and one comes to plug with it for the first time on Shabbos: if he thought upon it while it was still day to plug with it (on Shabbos, or thought upon it that it be prepared and standing to serve as a plug for the window, even if he did not explicitly think about Shabbos) — this is permitted, for through this thought the status of vessel descended upon it and it became permitted in moving like any other vessel (as explained in siman 308, that thought is effective for something whose way is to designate it for that purpose. And if he plugged with it once while still day, even though he did not think upon it to plug with it on Shabbos, the status of vessel descended upon it through this plugging, since it is something whose way is to designate for that, as explained there).

And even the roof-opening (arubah) it is permitted to plug with the plug permitted in moving, even though it is not tied and hanging there from while still day. And there is in this no asiyas ohel (making a tent) on Shabbos, because he makes by this only an addition to a tent, and this addition is temporary, for it is not made to endure long, since it is made to be opened regularly, and a temporary addition to an ohel is permitted: they only forbade making the entire ohel arai, as will be explained in siman 315. Therefore, if this plug is not made to be opened regularly but only at rare times — it is forbidden to plug, even with a window in the wall, since this is like adding to the permanent building of the wall:

וְקָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת נוֹעֵל בּוֹ, שֶׁתּוֹחֲבוֹ בַּכֹּתֶל אֵצֶל הַדֶּלֶת — אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּקְשְׁרֶנּוּ בַּדֶּלֶת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם וְתוֹחֲבוֹ שָׁם בְּשַׁבָּת — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, אֶלָּא עָשׂוּי לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ תָּדִיר.

וּמִכָּל מָקוֹם, דּוֹמֶה הוּא קְצָת לְבִנְיָן יוֹתֵר מִפְּקָק הַחַלּוֹן וְהָאֲרֻבָּה. וּלְפִיכָךְ, אַף אִם חָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, וְאַף אִם יִחֲדוֹ לְכָךְ לְעוֹלָם, וְאַף אִם כְּבָר נָעַל בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל וְהוּא מְיֻחָד לְכָךְ — אָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן תִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה וֶהֱכִינוֹ לְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁתִּקּוּנוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְכָךְ (שֶׁאָז נִכָּר הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, אֶלָּא עָשׂוּי לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ תָּדִיר, שֶׁכָּךְ מוֹכִיחַ מַעֲשֵׂה תִּקּוּנוֹ שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה תִּקּוּן זֶה יֵשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, וְאֵין דֶּרֶךְ לְשַׁקֵּעַ כְּלִי בְּבִנְיָן לְבַטְּלוֹ שָׁם לְעוֹלָם). וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף אִם עֲדַיִן לֹא נָעַל בּוֹ מֵעוֹלָם מִבְּעוֹד יוֹם.

וְגַם מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, כְּדִין שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּם לְהֶתֵּר.

אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁהוּא מְיֻחָד לִנְעוֹל בּוֹ בְּחֹל — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כִּי אִם לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ, כְּדֵין כְּלִי הַמְיֻחָד לִמְלֶאכֶת אִסּוּר:

And a cane (kaneh) that he prepared to lock with, which he thrusts into the wall by the door — it is not necessary that he tie it to the door from while it was still day, for although it was not tied and hanging there from while still day and he thrusts it there on Shabbos — there is no boneh (building) on Shabbos in this, since he does not nullify it there, but rather it stands to be removed and reinserted regularly.

Nevertheless, it resembles building somewhat more than a window-plug or roof-opening plug. Therefore, even if he thought upon it from while still day to lock with it on Shabbos, and even if he designated it for that permanently, and even if he had already locked with it many times on weekdays — it is forbidden to lock with it on Shabbos, unless he prepared it and performed a deed upon it and made it ready for that, in such a way that its preparation demonstrates that it stands for that (for then it is recognizable that he does not nullify it there, but rather it is made to be removed and reinserted regularly, for so the deed of its preparation demonstrates, since through this deed of preparation it has upon it the status of kli, and it is not the way to embed a kli in a building so as to nullify it there permanently). And then it is permitted to lock with it even if he has never yet locked with it from while still day.

And it is also permitted to move it, even not for the sake of itself or its place, like the law of all other kelim whose work is for a permitted purpose.

But if it is in a situation in which it is forbidden to lock with it on Shabbos, even though it is designated for locking with it on weekdays — it is forbidden to move it except for the sake of itself or its place, like the law of a kli designated for forbidden work:

וְנֶגֶר שֶׁהוּא יָתֵד שֶׁתּוֹחֲבִין אוֹתוֹ בְּחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה לִנְעוֹל הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בָּאַסְקֻפָּה לְמַטָּה — דּוֹמֶה הוּא לְבִנְיָן יוֹתֵר מִקָּנֶה שֶׁתּוֹחֲבִין בַּכֹּתֶל מִן הַצַּד, וְאֵין נוֹעֲלִים בּוֹ, אַף שֶׁהוּא מְיֻחָד לְכָךְ, וְאַף אִם תִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה הַמּוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְכָךְ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם (וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף שֶׁלֹּא נָעַל בּוֹ עֲדַיִן מֵעוֹלָם, וְאַף אִם לֹא יִחֲדוֹ לְכָךְ), שֶׁהוֹאִיל וְהוּא קָשׁוּר וּמְחֻבָּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת:

And a neger (lock-peg) — namely a peg that is thrust into a hole in the threshold to lock the door — since it is thrust into the threshold from below, it resembles building more than a cane thrust into the wall from the side. And one does not lock with it, even though it is designated for that purpose, and even if he refurbished it and performed upon it a deed that demonstrates that it stands for that purpose. Rather, it must be tied there from while still day (and then it is permitted to lock with it, even though he has never yet locked with it, and even if he did not designate it for that), since once it is tied and joined there from while still day — it does not appear as building on Shabbos:

כֵּיצַד יְהֵא קָשׁוּר? אִם יֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁרֹאשׁוֹ עָב וְרָאוּי לְבוּכְנָא לִכְתּוֹשׁ וְלִשְׁחוֹק בּוֹ פִּלְפְּלִין, הוֹאִיל וְהוּא דוֹמֶה לִכְלִי — אֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ כְּבוֹנֶה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְשַׁקֵּעַ כְּלִי בְּבִנְיָן לְבַטְּלוֹ שָׁם. וּלְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם קָשׁוּר בְּחֶבֶל דַּק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת נִטָּל בְּחֶבֶל זֶה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לִטְּלוֹ מִשָּׁם וּלְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי חֶבֶל זֶה, מִיָּד הָיָה נִפְסָק — דַּי בְּכָךְ, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ אֶלָּא בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת (אוֹ בַּמְּזוּזָה, שֶׁאַף שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר כָּל כָּךְ שֶׁקָּשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בִּשְׁבִיל נְעִילַת הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, וְגַם הוֹאִיל וְאֵין הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְהוּא דוֹמֶה לִכְלִי).

וַאֲפִלּוּ אִם הַחֶבֶל הוּא אָרֹךְ וְאֵין הַנֶּגֶר תָּלוּי כְּלָל בָּאֲוִיר כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר שֶׁבַּמִּפְתָּן, אֶלָּא כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְהוּא מְחֻבָּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם עַל יְדֵי הַחֶבֶל:

How must it be tied? If its head has a gelustra, namely its head is thick and fit to serve as a pestle to pound and grind pepper — since it resembles a kli, it does not appear so much as building, for it is not customary to embed a kli in a building so as to nullify it there. Therefore it is not necessary that the knot be firm, but even if it is tied with a thin cord not fit to be carried by — namely, that if he wished to take it from there and move it by that cord, it would snap immediately — that suffices, even if it is not tied to the door itself but to the bolt of the door (or to the doorpost, mezuzah — for although it is not so recognizable that it is tied there from while still day for the purpose of locking the door, since it is not tied to the door itself, and also since the knot is not firm, nevertheless it does not appear as building on Shabbos, since it resembles a kli).

And even if the cord is long and the neger does not hang in the air at all when he draws it out of the hole in the threshold, but rather it all lies on the ground — there is nothing to this, since it is joined there from while still day by means of the cord:

וְאִם אֵין בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, אִם הוּא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ קָשׁוּר בְּחֶבֶל דַּק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ — דַּי בְּכָךְ (לְפִי שֶׁנִּכָּר יָפֶה שֶׁקָּשׁוּר שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בִּשְׁבִיל נְעִילַת הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְקָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, וְשׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת), וַאֲפִלּוּ אִם כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר.

אֲבָל אִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ אֶלָּא בַּבְּרִיחַ (אוֹ בַּמְּזוּזָה) — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ (שֶׁכְּשֶׁהוּא קָשׁוּר יָפֶה בְּחֶבֶל חָזָק, נִכָּר הַדָּבָר שֶׁהוּא עוֹמֵד לִנְעִילַת דֶּלֶת, אַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, וְשׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת), וַאֲפִלּוּ אִם כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ מֵהַחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה:

And if its head does not have a gelustra — if it is tied to the door itself, even tied with a thin cord not fit to be carried with — this suffices (since it is clearly recognizable that it is tied there from while still day for the purpose of locking the door, given that it is tied to the door itself, even though the knot is not firm; and so it no longer appears as building on Shabbos), and even if it all lies on the ground when he draws it out of the hole.

But if it is not tied to the door itself but rather to the bolt (or to the doorpost) — the knot must be firm in such a way that it be fit to be carried with [the cord] (for when it is tied well with a strong cord, it is recognizable that it stands for the locking of a door, even though it is not tied to the door itself, and so it no longer appears as building on Shabbos), and even if it all lies on the ground when he draws it out of the hole in the threshold:

וְכָל זֶה כְּשֶׁהָאַסְקֻפָּה הִיא גְבוֹהָה וְאֵין הַחוֹר שֶׁלָּהּ נוֹקֵב עַד לָאָרֶץ, אֲבָל אִם נִפְחַת הַחוֹר מִתַּחְתָּיו וְהִגִּיעַ לָאָרֶץ, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁמַּכְנִיס הַנֶּגֶר בַּחוֹר נוֹקֵב הַנֶּגֶר תַּחְתָּיו בָּאָרֶץ — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, וְאָסוּר לִנְעוֹל בּוֹ בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם יֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, וְקָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּחֶבֶל חָזָק.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנֶּגֶר נוֹקֵב תָּמִיד נֶקֶב חָדָשׁ בָּאָרֶץ, אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה עָשָׂה חָלָל בַּקַּרְקַע מָקוֹם שֶׁרֹאשׁ הַנֶּגֶר יִהְיֶה נִכְנָס לְשָׁם, וְשׁוּב אֵין הַנֶּגֶר מוֹסִיף נֶקֶב בָּאָרֶץ — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

And all this is when the threshold is high and its hole does not bore down to the ground; but if the hole is hollowed beneath it and reaches the ground, such that when he inserts the neger in the hole the neger bores beneath it into the ground — behold this appears as building, and it is forbidden to lock with it in any manner, even if its head has a gelustra and it is tied to the door with a strong cord.

In what case is this said? When the neger always bores a new hole into the ground; but if at the outset he made a hollow in the ground at the place where the head of the neger would enter, and the neger no longer adds a [new] hole in the ground — there is no appearance of building in this, and it is permitted to lock with it in the manner explained:

נֶגֶר שֶׁתָּחַב בּוֹ בֵּית יָד בְּאֶמְצִיעוּתוֹ, וַהֲרֵי הוּא דוֹמֶה לְמַקֶּבֶת שֶׁהוּא כְּלִי — מֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף אִם הוּא נוֹקֵב בָּאָרֶץ, וְאַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר כְּלָל, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה, הוֹאִיל וְנִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא כְּלִי. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא, שֶׁדּוֹמֶה גַם כֵּן לִכְלִי, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת קָשׁוּר וְשֶׁלֹּא יְהֵא נוֹקֵב בָּאָרֶץ, לְפִי שֶׁכָּאן עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּיָדַיִם בִּתְחִיבַת הַבֵּית יָד לְתוֹכוֹ, וְעַל יְדֵי כָךְ עֲשָׂאוֹ כְּלִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַגְּלֻסְטְרָא לֹא עֲשָׂאָהּ הוּא בְּיָדַיִם בִּשְׁבִיל תּוֹרַת כְּלִי.

וְכֵן הַבְּרִיחַ שֶׁתּוֹחֲבִין קָצֶה הָאֶחָד בַּנֶּקֶב שֶׁבַּחוֹמָה מִצַּד הַדֶּלֶת מִכָּאן וְקָצֶה הַשֵּׁנִי בַּנֶּקֶב שֶׁמִּצַּד הַדֶּלֶת מִכָּאן, אִם יֵשׁ בּוֹ טַבַּעת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁאוֹחֲזִין בָּהּ בִּשְׁעַת פְּתִיחָה וּנְעִילָה וּמוֹשְׁכִין בָּהּ אֶת הַבְּרִיחַ — הֲרֵי הוּא בֵּית יָד לַבְּרִיחַ, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בּוֹ אַף שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר כְּלָל:

A neger into the middle of which he has thrust a handle, so that it resembles a hammer which is a kli — it is permitted to lock with it even if it bores in the ground, and even though it is not tied at all — it does not appear as building, since it is recognizable in it that it is a kli. And it is not analogous to the case where its head has a gelustra, which also resembles a kli, where nevertheless one requires that it be tied and not bore into the ground; for here he performed a deed with his hands by inserting the handle into it, and by that he made it a kli — which is not the case with the gelustra, which he did not make with his hands for the purpose of toras kli.

And likewise the bolt (beriach), one end of which is thrust into the hole in the wall on one side of the door and the other end into the hole on the other side of the door — if it has a ring in its middle by which one holds it at the time of opening and locking and pulls the bolt by it — this is a handle for the bolt, and it is permitted to lock with it even though it is not tied at all:

כָּל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִכְנִיסָה וְלִיצִיאָה תָּדִיר אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים, כְּגוֹן רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים שֶׁאֵין נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בָּהּ תָּדִיר, אִם עָשָׂה לְפִתְחָהּ דֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ (פֵּרוּשׁ "צִיר" הוּא עֵץ חַד הַבּוֹלֵט מִן הַדֶּלֶת לְהַכְנִיסוֹ בַּחוֹר שֶׁבָּאֶדֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַדֶּלֶת חוֹזֶרֶת לְכָאן וּלְכָאן), אֶלָּא כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְעוֹל בָּהּ זוֹקְפָהּ עַל חֲלַל הַפֶּתַח לְסָתְמוֹ בָּהּ, בֵּין שֶׁדֶּלֶת זוֹ עֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים, בֵּין שֶׁהִיא מַחֲצֶלֶת שֶׁל קָנִים שֶׁתְּלָאָהּ וּזְקָפָהּ שָׁם לַדֶּלֶת, וְכֵן פִּרְצָה שֶׁבַּגִּנָּה וְשֶׁבַּחָצֵר שֶׁגְּדָרָהּ בַּקּוֹצִים וַעֲשָׂאוּם כְּעֵין דֶּלֶת, וְלִפְעָמִים פּוֹתֵחַ דֶּלֶת זוֹ וְנִכְנָס וְיוֹצֵא בְּפִרְצָה זוֹ לְעִתִּים רְחוֹקִים וְחוֹזֵר וְנוֹעֲלָהּ, אִם יֵשׁ צִיר בִּדְלָתוֹת אֵלּוּ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם עַתָּה אֶלָּא שֶׁהָיָה לָהֶן צִיר וְנִשְׁבַּר וּמְקוֹמוֹ נִכָּר — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁבְּהֶכֵּר הַצִּיר שֶׁבָּהֶן נִכָּרִין הֵן שֶׁהֵן דְּלָתוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְתִיחָה וּנְעִילָה, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר אִם יֵשׁ לָהֶן צִיר שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר הַצִּיר לְחוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

אֲבָל אִם אֵין לָהֶן הֶכֵּר צִיר — אָסוּר לִנְעוֹל בָּהֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָן עֲשׂוּיִין לְהִפָּתֵחַ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים — הֲרֵי הֵן נִרְאִין בִּנְעִילָתָן כְּבִנְיַן מְחִצָּה קְבוּעָה, כָּל שֶׁאֵין בָּהֶן הֶכֵּר שֶׁהֵן דְּלָתוֹת:

Every entrance that is not made for regular entry and exit but only on rare occasions — such as the open space behind the houses where one does not enter and exit regularly — if he made for its opening a door that does not turn on its tsir (pivot) (the word "tsir" means the pointed wood that protrudes from the door to be inserted into the hole in the threshold so that the door turns this way and that), but rather, when he wishes to lock it, he sets it upright against the cavity of the opening to obstruct it with it — whether this door is made of boards or whether it is a mat of reeds that he has hung and set upright there as a door; and likewise a breach in the garden or in the courtyard which he fenced with thorns, and they made them into a kind of door, and at times he opens this door and enters and exits through this breach at rare times and locks it again — if there is a tsir in these doors, or even if they have none now but they had a tsir and it broke and its place is recognizable — it is permitted to lock with them on Shabbos, because through the recognizable tsir in them they are recognizable as doors made for opening and locking, and he does not appear as building. Only that one must be careful, if they have a tsir, that the tsir not return to its hole, as will be explained.

But if they have no recognizable tsir — it is forbidden to lock with them on Shabbos, for since they are made to be opened only at rare times — they appear, in their locking, as building a fixed partition, so long as they have no sign that they are doors:

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, לֹא הִתִּירוּ לִנְעוֹל בָּהֶן אֶלָּא כְּשֶׁקְּשָׁרָן וּתְלָאָן שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם לִנְעוֹל בָּהֶן, וְאָז מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶן אַף אִם כְּשֶׁפּוֹתְחָן הֵן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ וּכְשֶׁנּוֹעֲלָן מַגְבִּיהָן וְזוֹקְפָן עַל הָאַסְקֻפָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן קְשׁוּרוֹת וּמְחֻבָּרוֹת שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בְּשַׁבָּת.

וְאִם קְשָׁרוֹ וּקְבָעוֹ שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁאַף כְּשֶׁפּוֹתְחָן אֵינָן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ אֵינָן גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶם אַף אִם אֵין לָהֶן הֶכֵּר צִיר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹנֶה בִּנְעִילָה זוֹ, הוֹאִיל וְאַף כְּשֶׁהֵן פְּתוּחִין הֵן מְחֻבָּרִים וּקְבוּעִין שָׁם הֵיטֵב שֶׁאֵינָן נִגְרָרוֹת בָּאָרֶץ:

And even when they have a tsir, they only permitted to lock with them when he tied and hung them there from while still day in order to lock with them; and then it is permitted to lock with them even if when one opens them they drag on the ground and when one locks them he lifts them up and sets them upright on the threshold, since once they are tied and joined there from while still day — it does not appear as building on Shabbos.

And if he tied it and fastened it there in such a way that even when one opens them they do not drag on the ground — even if they are not raised from the ground by more than the breadth of a hair — it is permitted to lock with them even if they have no recognizable tsir, since he does not appear as building with this locking, given that even when they are open they are joined and fixed there well, so that they do not drag on the ground:

וּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וְלִיצִיאָה תָּדִיר — מֻתָּר לְנָעֳלוֹ אֲפִלּוּ בְּדֶלֶת שֶׁאֵין לָהּ הֶכֵּר צִיר וְהִיא נִגְרֶרֶת בָּאָרֶץ כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה שָׁם כְּלָל, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֲשׂוּיָה לְהִפָּתֵחַ תָּדִיר — אֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּנְעִילָתָהּ מְחִצָּה קְבוּעָה אֶלָּא עֲרַאי, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל לַעֲשׂוֹת מְחִצַּת עֲרַאי בְּשַׁבָּת, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שט״ו:

An opening made for regular entry and exit — it is permitted to lock it even with a door that has no recognizable tsir and which drags on the ground when one opens it, or even where one removes it completely upon opening, since it is not tied there at all — for since it is made to be opened regularly, by locking it he does not make a permanent partition (mehitzah) but only a temporary one, and there is no prohibition at all to make a temporary partition on Shabbos, except according to what will be explained in siman 315:

וְכָל זֶה בְּדֶלֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁזּוֹקְפִין אוֹתָהּ עָלֶיהָ, שֶׁאַסְקֻפָּה מוֹכַחַת עַל הַדֶּלֶת שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לִנְעִילָה וְלֹא לְבִנְיָן. אֲבָל אִם אֵין לָהּ אַסְקֻפָּה, וּכְשֶׁנּוֹעֲלִין בָּהּ מוֹרִידִין אוֹתָהּ עַל הָאָרֶץ, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִין אוֹתָהּ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ צוּרַת הַפֶּתַח — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר, כָּל שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הִיא גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ הוּא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר.

וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר. וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

And all this is in a door that has a lower threshold upon which one sets it upright, since the threshold testifies regarding the door that it is made for locking and not for building. But if it has no threshold, and when one locks with it one lowers it onto the ground, and when one opens one removes it and uproots it — since it does not have the form of an opening — one does not lock with it, even if it has a tsir, as long as it does not turn on its pivot, and even if it is high above the ground, and even if it is an opening made for regular entry and exit.

And some permit in an opening made for regular entry and exit. And one may be lenient in matters of the words of the Sofrim:

וְכֵן דֶּלֶת הֶעָשׂוּי מִלּוּחַ אֶחָד, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִים אוֹתָהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר דְּלָתוֹת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר, כָּל שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וַאֲפִלּוּ הִיא גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה, וַאֲפִלּוּ הִיא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה וְנוֹתֵן קֶרֶשׁ בַּכֹּתֶל.

וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר. וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

And likewise a door made of a single board, and when one opens it one removes it and uproots it: since it does not resemble other doors — one does not lock with it, even if it has a tsir, as long as it does not turn on its pivot, even if it is high above the ground, even if it has a threshold, and even if it is an opening made for regular entry and exit — since it appears as building and placing a board in the wall.

And some permit in an opening made for regular entry and exit. And one may be lenient in matters of the words of the Sofrim:

אֲבָל דֶּלֶת הָעֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה וְיֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה — מֻתָּר לִנְעוֹל בָּהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר, אַף שֶׁשּׁוֹמְטִין וְעוֹקְרִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה שָׁם כְּלָל, וְאַף אִם אֵין לָהּ הֶכֵּר צִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְהוּא הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעֲלִין בִּקְרָשִׁים הַרְבֵּה מְפֹרָדִים וְיֵשׁ חֲקִיקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁמַּכְנִיסִין שָׁם הַקְּרָשִׁים, הוֹאִיל וְהַפֶּתַח נָעוּל בְּכַמָּה קְרָשִׁים — חֲשׁוּבִים כֻּלָּם כְּדֶלֶת אַחַת עֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה, וּמֻתָּר לִנְעוֹל בָּהֶם אַף שֶׁשּׁוֹמְטִין אוֹתָהּ לְגַמְרֵי כְּשֶׁפּוֹתְחִין, וְאַף שֶׁאֵין לָהֶם הֶכֵּר צִיר, אֶלָּא שֶׁהוּא פֶּתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר:

But a door made of many boards which has a threshold — it is permitted to lock with it according to all opinions for an opening made for regular entry and exit, even though one removes and uproots it completely when opening it, since it is not tied there at all, and even if it has no recognizable tsir, as explained above.

And the same applies in a place where one locks with several separated boards and there is a groove above and below into which one inserts the boards: since the opening is locked with several boards — they are all considered as one door made of many boards, and it is permitted to lock with them even though one removes it completely when opening, and even though they have no recognizable tsir, provided only that it is an opening made for regular entry and exit:

כָּל דַּלְתוֹת הַכֵּלִים, כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּלָתוֹת מִצִּדֵּיהֶם, וְיֵשׁ לָהֶן שְׁנֵי צִירִים, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי רָאשִׁים הַבּוֹלְטִים מִן הַדֶּלֶת, אֶחָד לְמַעְלָה הַנִּכְנָס בַּחוֹר שֶׁבַּמַּשְׁקוֹף וְאֶחָד לְמַטָּה הַנִּכְנָס בַּחוֹר שֶׁבָּאַסְקֻפָּה, אִם יָצָא צִיר הַתַּחְתּוֹן כֻּלּוֹ מִמְּקוֹמוֹ — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּהַדְּקוֹ שָׁם בְּחֹזֶק בְּמַקָּבוֹת וְגַרְזֶן שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לָצֵאת מִשָּׁם, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אוֹ מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי״ד.

אֲבָל אִם יָצָא מִקְצָתוֹ — דּוֹחֲקוֹ עַד שֶׁמַּחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִתְקַע, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ לָזֶה, הוֹאִיל וְאֵין כֻּלּוֹ יוֹצֵא מֵהַחוֹר. אֲבָל אִם יָצָא צִיר הָעֶלְיוֹן, אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ — אָסוּר לְדָחֳקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע, שֶׁהָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לְהַדְּקוֹ בְּחֹזֶק יוֹתֵר מֵהַתַּחְתּוֹן, שֶׁהַתַּחְתּוֹן הוּא מִתְקַיֵּם מֵאֵלָיו בְּחוֹרוֹ כְּשֶׁהָעֶלְיוֹן הוּא בִּמְקוֹמוֹ:

All doors of kelim — for example, a chest, a box and a cabinet (shiddah, teivah, migdal) which have doors on their sides and which have two tsirin (pivots), namely two ends that protrude from the door, one above that enters the hole in the lintel and one below that enters the hole in the threshold — if the lower tsir has come out of its place entirely, it is forbidden to return it, a decree lest he fix it (yisk'a), i.e. fasten it there forcefully with mallets and an axe so that it can no longer come out from there, and he would then be liable on account of boneh, as will be explained, or on account of makeh be-patish (the one who strikes with a hammer), as will be explained in siman 314. But if part of it came out — he pushes it until he returns it to its place, and one does not fear lest he fix it, since there is no great need for this, given that it did not come out of the hole entirely. But if the upper tsir came out, even part of it — it is forbidden to push it and return it to its place, a decree lest he fix it, for the upper one needs to be fastened more firmly than the lower one, since the lower one holds by itself in its hole when the upper one is in its place:

וַאֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁאֵין לָהּ צִיר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא בְּאֶמְצָעָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּאֶמְצָעָהּ בּוֹלֵט רֹאשׁ אֶחָד וּכְנֶגְדּוֹ יֵשׁ חוֹר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח, וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בַּחוֹר כְּשֶׁנּוֹעֲלִין הַדֶּלֶת, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵהַחוֹר, שֶׁכָּאן אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְקַע, שֶׁהֲרֵי הַדֶּלֶת עֲשׂוּיָה לִפְתּוֹחַ וְלִנְעוֹל תָּדִיר — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַחֲזִיר צִיר זֶה לְחוֹרוֹ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם צִיר שֶׁאֵינוֹ בְּאֶמְצַע הַדֶּלֶת.

אֲבָל בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר, מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקי״ט:

And even a door that has no tsir neither above nor below, but in its middle — namely that in its middle one head protrudes and opposite it there is a hole in the doorpost of the opening, and one thrusts it into the hole when locking the door and removes it from the hole when opening: here there is no concern lest he fix it, since the door is made to open and close regularly — nevertheless it is forbidden to return this tsir to its hole on Shabbos, a decree on account of a tsir that is not in the middle of the door.

But on Yom Tov it is permitted, on account of the joy of Yom Tov, as will be explained in siman 519:

וְכָל זֶה לְהַחֲזִיר הַדְּלָתוֹת, אֲבָל לִטּוֹל הַדְּלָתוֹת מֵהַכֵּלִים — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, אִם אֵינָן תְּקוּעִין בָּהֶן בְּחֹזֶק, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים. אֲבָל אִם הֵן תְּקוּעִין בְּחֹזֶק — יֵשׁ בִּפְרִיקָתָן מִשּׁוּם סוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And all this is for returning the doors; but to take the doors off the kelim — this is permitted in any manner, provided they are not fastened in them firmly, and there is in this no issur of soter, since there is no binyan or setirah in kelim. But if they are firmly fastened — there is in their dismantling an issur of soter, as will be explained:

אֲבָל דֶּלֶת שֶׁל בַּיִת וְשֶׁל בּוֹר וְדוּת, אוֹ שֶׁל כֵּלִים הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, כְּגוֹן לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁהוּא כְּלִי וּמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע — אָסוּר בֵּין לִטּוֹל בֵּין לְהַחֲזִיר, שֶׁכָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע יֵשׁ בּוֹ בִּנְיָן וּסְתִירָה. לְפִיכָךְ, מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת בִּימוֹת הַחַמָּה לִטּוֹל הַחַלּוֹנוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, שֶׁהֲרֵי בִּנְטִילָה זוֹ יֵשׁ חִיּוּב חַטָּאת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא סוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת, שֶׁהֲרֵי עָתִיד לְהַחֲזִירָן אַחַר כָּךְ, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאוֹמֵר לְנָכְרִי — הֲרֵי זֶה שְׁבוּת גָּמוּר, וְאֵינוֹ שְׁבוּת דִּשְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּהוּ בִּמְקוֹם מִצְטַעֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ז.

וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁסּוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן דַּעְתּוֹ שֶׁבִּנְיָן הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״ח — אֵין בִּנְטִילַת הַחַלּוֹנוֹת אֶלָּא אִסּוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלוֹמַר לְנָכְרִי הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּהוּ בִּמְקוֹם מִצְטַעֵר.

לְפִיכָךְ, אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּהַמְּקִלִּין, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמְכוּ. אֲבָל כָּל אָדָם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא עִקָּר. וְגַם צָרִיךְ לְהַזְהִיר לָרַבִּים שֶׁנִּכְשָׁלִים שֶׁנּוֹטְלִין רְבִיעִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת (שֶׁקּוֹרִין קוואטיר״ן) מִן הַחַלּוֹנוֹת, וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אִסּוּר גָּדוֹל:

But the door of a house, or of a pit or cistern (bor ve-dus), or of kelim attached to the ground — for example, a hen-coop which is a kli attached to the ground — it is forbidden both to take and to return, since whatever is attached to the ground has in it binyan and setirah. Therefore the practice in large summer meals of removing the windows by means of a non-Jew — they are not acting well, since in this removal there is an obligation of chattas for a Jew, since it is soter al menas livnos (demolishing in order to rebuild), for he intends to return them afterwards. And so when he tells a non-Jew [to do it] — this is a complete shevus, and not a shevus de-shevus, which they permitted in a situation of distress, as explained in siman 307.

And according to those who say that one who demolishes in order to rebuild is liable only if his intention is that the latter building be better than the first, as explained in siman 278 — the removal of the windows involves only a prohibition by the words of the Sofrim, and telling a non-Jew is a shevus de-shevus, which they permitted in a situation of distress.

Therefore, one need not protest against those who are lenient, since they have on whom to rely. But every person should be stringent for himself according to the first view, which is the principal one. And one must also warn the public, who stumble in that they remove the quarter-panes of the windows (which are called kvatirn) from the windows, and do not know that there is a grave prohibition in this:

וַאֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, אִם הֵם גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ שֶׁמַּחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה, דְּהַיְנוּ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת עִם הַדְּפָנוֹת בְּלֹא עֳבִי הָרַגְלַיִם וְהַלְּבַזְבְּזִי — הֲרֵי הֵם כְּאֹהֶל, וְיֵשׁ בָּהֶן בִּנְיָן וּסְתִירָה, וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִטּוֹל דַּלְתוֹתֵיהֶם מֵהֶם:

And even kelim that are not attached to the ground, if they are so large that they contain forty se'ah — namely an amah by an amah by three amos in height with the walls, without the thickness of the legs and the rims (levazbezei) — they are like an ohel, and there is in them binyan and setirah, and therefore it is forbidden to take their doors off them:

לֹא אָמְרוּ שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים אֶלָּא בְּבִנְיָן גָּרוּעַ וּסְתִירַת בִּנְיָן גָּרוּעַ, כְּגוֹן נְטִילַת הַדֶּלֶת מֵהַכְּלִי וְהַחְזָרָתָהּ, שֶׁאֵין הַחֲזָרָה בִּנְיָן גָּמוּר, הוֹאִיל וַעֲדַיִן הִיא מְפֹרֶקֶת מֵהַכְּלִי, שֶׁאֵינָהּ תְּקוּעָה שָׁם בְּחֹזֶק וְיָכוֹל לִטְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּקַל, וְלָכֵן גַּם נְטִילָתָהּ אֵין זוֹ סְתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר. וְכֵן כָּל כְּלִי שֶׁהוּא שֶׁל פְּרָקִים, — אִם אֵין פְּרָקָיו תְּקוּעִין בְּחֹזֶק — אֵין בִּפְרִיקָתָן סְתִירָה גְמוּרָה, וְלֹא בְּהַחְזָרָתָן בִּנְיָן גָּמוּר.

אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִתְּחִלָּתוֹ — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְהַשּׁוֹבֵר כְּלִי שָׁלֵם — הֲרֵי זוֹ סְתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם סוֹתֵר.

וְכֵן הַתּוֹקֵעַ הָעֵץ בְּתוֹךְ הַקַּרְדֹּם לִהְיוֹת לוֹ לְבֵית יָד — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ, בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכָל הַמְפָרֵק עֵץ תָּקוּעַ — חַיָּב מִשּׁוּם סוֹתֵר, כְּמוֹ הַסּוֹתֵר בִּנְיָן גָּמוּר:

[The Sages] only said that there is no binyan or setirah in kelim regarding poor (inferior) building and poor demolition, such as taking the door from the kli and returning it — since the return is not a complete building, given that it is still detached from the kli, not being firmly fastened there and being easily removable from it; and therefore its removal too is not a complete demolition. And likewise any kli that consists of pieces — if its pieces are not firmly fastened — there is in their dismantling no complete demolition, nor in their reassembling a complete building.

But one who makes a kli from the beginning — this is a complete building, and he is liable on account of boneh. And one who breaks a whole kli — this is the demolition of a complete building, and he is liable on account of soter.

And likewise one who fastens the wood into the axe to serve it as a handle — is liable on account of boneh. And likewise anyone who fastens wood into wood, whether he fastened it with a nail or fastened it in the wood itself until it became unified — this is a toldah of boneh, and he is liable. And anyone who dismantles fastened wood — is liable on account of soter, like one who demolishes a complete building:

וַאֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁל פְּרָקִים, אִם תָּקַע פְּרָקָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁהִדְּקָם בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה גְּבוּרָה וְאֻמָּנוּת — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן גָּמוּר, וְחַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה אִם עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה. וְאִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן עֲרַאי וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ עָשׂוּי לְקִיּוּם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And even with a kli of pieces, if he tightly fitted its pieces, namely fastened them tightly in a manner requiring strength and craftsmanship — this is a complete building, and he is liable on account of boneh if it is made to endure long. And if it is not made to endure long — this is binyan arai and is forbidden by the words of the Sofrim, unless it is not made to endure at all, as will be explained:

לְפִיכָךְ, כָּל כְּלִי שֶׁל פְּרָקִים שֶׁנִּתְפָּרֵק — אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְהַדְּקוֹ אֶלָּא מְעַט בְּעִנְיָן שֶׁהוּא רָפוּי וְאֵינוֹ רָפוּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק.

אֲבָל אִם אֵינוֹ מְהַדְּקוֹ כְּלָל אֶלָּא מַנִּיחוֹ רָפוּי לְגַמְרֵי — מֻתָּר. וְהוּא שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל כְּלִי לִהְיוֹת כָּךְ רָפוּי לְעוֹלָם, אֲבָל אִם דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק וְתָקוּעַ בְּחֹזֶק, אַף שֶׁעַכְשָׁו מַנִּיחוֹ רָפוּי — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע.

וְכוֹס שֶׁל פְּרָקִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף שֶׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק קְצָת — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ וּלְהַדְּקוֹ קְצָת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַכּוֹס כְּלָל לְהַדְּקוֹ כָּל כָּךְ בְּחֹזֶק עַד שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלָיו מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְלֹא אָסְרוּ לְהַדֵּק אֲפִלּוּ מְעַט אֶלָּא בְּמִטָּה שֶׁל פְּרָקִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ בָּהֶם שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין כּוֹס לִשְׁאָר כֵּלִים, וְאָסוּר לְהַחֲזִיר הַכּוֹס, אֶלָּא אִם כֵּן מַנִּיחוֹ רָפוּי לְגַמְרֵי. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן בִּמְקוֹם צֹרֶךְ גָּדוֹל, אֲזַי יֵשׁ לִסְמוֹךְ לְהָקֵל אִם אֵין דֶּרֶךְ הַכּוֹס כְּלָל לְהַדְּקוֹ בְּחֹזֶק.

אֲבָל כּוֹסוֹת הָעֲשׂוּיִים בַּחֲרִיצִים סָבִיב וּמְהֻדָּקִים בְּחֹזֶק — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לְהַחֲזִירָם, אֲפִלּוּ מַנִּיחָם רְפוּיִים לְגַמְרֵי.

וּמִכָּל מָקוֹם, כִּסּוּיֵי כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים כָּךְ בַּחֲרִיצִים סָבִיב (שֶׁקּוֹרִין שרוי״ף), אַף עַל פִּי שֶׁמְּהַדְּקִין אוֹתָם בְּחֹזֶק מְאֹד עַל פִּי הַכְּלִי — אֵין בָּהֶם שׁוּם אִסּוּר, לֹא בִּנְטִילָתָן מִשּׁוּם סְתִירָה, וְלֹא בְּהַחְזָרָתָן מִשּׁוּם בִּנְיָן, לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקִיּוּם כְּלָל, רַק לְפָתְחָן וּלְסָגְרָן תָּדִיר, גַּם בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. וְלֹא אָסְרוּ בִּנְיָן עֲרַאי וּסְתִירָתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי עַל מְנָת לְסָתְרוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי״ד:

Therefore, any kli of pieces that has come apart — the Sages forbade returning it on Shabbos, even if he tightens it only slightly so that it is loose-and-not-loose, a decree lest he fix it tightly.

But if he does not tighten it at all but leaves it completely loose — it is permitted. Provided that the way of the kli is to be thus loose permanently; but if its way is to be tightly fastened, even though he now leaves it loose — it is forbidden to return it, a decree lest he fix it.

And a cup of pieces, some say that even if its way is to be somewhat tight — it is permitted to return it and tighten it somewhat, and one does not fear lest he fix it tightly, since it is not at all the way of a cup to tighten it so tightly that he would become liable for it on account of boneh. And they only forbade tightening even slightly in a bed of pieces and anything similar among other kelim, regarding which there is concern lest he fix it tightly.

And some say that there is no distinction between a cup and other kelim, and it is forbidden to return the cup unless he leaves it completely loose. And one should be stringent according to their words, unless it is a situation of great need — then one may rely on the leniency, if it is not at all the way of the cup to tighten it tightly.

But cups made with grooves all around and tightened tightly — according to all opinions it is forbidden to return them, even if he leaves them completely loose.

Nevertheless, covers of kelim made thus with grooves all around (which are called shroyf), even though one tightens them very tightly onto the mouth of the kli — there is no prohibition at all in them, neither in removing them on account of demolition, nor in returning them on account of building, since they are not made to endure at all, only to open and close them regularly, even on Shabbos itself. And they only forbade temporary building and its demolition when it is not made with the intention of demolishing it on Shabbos itself, as will be explained in siman 314:

כָּל כְּלִי שֶׁל פְּרָקִים שֶׁהוּא מְהֻדָּק בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁהָיָה חַיָּב מִשּׁוּם הִדּוּק זֶה — אָסוּר לְפָרְקוֹ בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם סוֹתֵר. אֲבָל אִם הוּא מְהֻדָּק קְצָת, שֶׁאֵין אִסּוּר בְּהִדּוּק זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע בְּחֹזֶק — אֵין בּוֹ גַם כֵּן מִשּׁוּם סוֹתֵר, וּמֻתָּר לְפָרְקוֹ לְכַתְּחִלָּה:

Any kli of pieces that is tightly fastened in such a way that one would have been liable for this fastening — it is forbidden to dismantle it on Shabbos on account of soter. But if it is somewhat tight, in such a way that the issur of this tightness is only by decree lest he fasten it strongly — there is also no soter in it, and it is permitted to dismantle from the outset:

קוֹרָה מִתִּקְרַת הַבַּיִת שֶׁנִּשְׁבְּרָה — מֻתָּר לְסָמְכָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה שֶׁהֵם כְּלִי, לֹא כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה, שֶׁהֲרֵי זֶה בּוֹנֶה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תוֹסִיף לָרֶדֶת יוֹתֵר. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּכַן לְטַלְטֵל — אָסוּר לִסְמוֹךְ בּוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְבוֹנֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְלִי, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְבַטְּלוֹ לְבִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכְּלִי רָפוּי קְצָת תַּחַת הַקּוֹרָה, בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִטְּלוֹ מִשָּׁם כְּשֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אִם מְהַדְּקוֹ שָׁם בְּחֹזֶק בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּב לִטְּלוֹ מִשָּׁם — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ.

סַפְסָל שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מֵרַגְלָיו — נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ח:

A beam from the ceiling of a house that has broken — it is permitted to support it with a bench or with the bedposts which are kelim, not in order that it rise — which would be boneh — but so that it not continue to descend further. But with something that is not a kli, even if it was prepared for moving — it is forbidden to support with it under the beam, since this resembles boneh — which is not the case with a kli, since it is not customary to nullify it for building, as explained above.

And the kli must be somewhat loose under the beam, in such a way that he can take it from there when he wishes. But if he fastens it there tightly in such a way that he will no longer be able to take it from there — it is forbidden, since he nullifies a kli from its readiness [for use].

A bench one of whose legs has come off — has been explained in siman 308:

הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלָּא גוּמָא אוֹ גַיְא — הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה, וְחַיָּב. לְפִיכָךְ, חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים — מֵבִיא תֶּבֶן וְזוֹרֶה בָּהּ, שֶׁהַתֶּבֶן אֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ לְטִיט, וּלְפִיכָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּנְיָן. אֲבָל לֹא יִזְרֶה בָּהּ דָּבָר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת פְּנֵי הַקַּרְקַע, וְכֵיוָן שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם — הֲרֵי זֶה בִּנְיָן קָבוּעַ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לְתַקֵּן הֶחָצֵר — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ מִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְהַשְׁווֹת פָּנֶיהָ. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר — מֻתָּר לִזְרוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת פָּנֶיהָ:

One who levels the surface of the ground in the house or in the courtyard — for example, he has lowered a mound or filled in a hollow or a vale — behold this is boneh, and he is liable. Therefore a courtyard that has been damaged by rainwaters — one brings straw and spreads it there, since the straw is not nullified there, given that it is fit for animal feed or for mortar, and therefore there is in this no binyan. But one does not spread in it a thing one nullifies there, since this appears as if intending to level the surface of the ground, and since one nullifies it there — behold this is a permanent building.

In what case is this said? In a courtyard that has been damaged, for since he comes to repair the courtyard — it appears as if he also intends to level its surface. But in another situation — it is permitted to spread in it even a thing that he nullifies there, since he does not intend to level its surface:

כְּשֶׁזּוֹרֶה הַתֶּבֶן בְּחָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה — לֹא יִזְרֶה לֹא בְסַל וְלֹא בְקֻפָּה, אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה, שֶׁיְּהַפְּכֶנּוּ וְיָבִיא הַתֶּבֶן עַל שׁוּלֶיהָ, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל. אֲבָל אָסוּר לִזְרוֹת בְּיָדוֹ:

When one spreads the straw in a courtyard that has been damaged — one does not spread with a basket or a hamper, but with the bottom of the hamper, namely one turns it over and brings the straw on its bottom, in order to change from the way of weekdays. But it is forbidden to spread by hand: