מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר: זהו שולחן ערוך בפני עצמו, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן, בחלוקה ובמספור סעיפים משלו. כאן יש בשולחן ערוך הרב סעיף אחד, וגם בשולחן ערוך של המחבר סעיף אחד; ההפניות בעמוד זה הולכות לפי מספור הרב, אלא אם כן נזכר בפירוש השולחן ערוך של המחבר.
עמוד זה מקבץ, לסימן שע״ג, את הטקסט המלא של הרב, את מה ששונה בלשונו מדברי המחבר ומהגהת הרמ״א, ואת ההנהגה המעשית העולה מדבריו.
שלחן ערוך הרב — סימן שע״ג
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן שע״ג — דִּינֵי שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֲלִיּוֹת — וּבוֹ סְעִיף אֶחָד
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע בספריא. סעיף אחד (גם בשולחן ערוך של המחבר סעיף אחד, במספור שלו).
סעיף א דִּינֵי שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֲלִיּוֹת וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת הַבּוֹלְטוֹת מִב' עֲלִיּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, וְנָתַן בֵּינֵיהֶן נֶסֶר…
דִּינֵי שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֲלִיּוֹת וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת הַבּוֹלְטוֹת מִב' עֲלִיּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, וְנָתַן בֵּינֵיהֶן נֶסֶר כְּמִין גֶּשֶׁר מִזּוֹ לְזוֹ וּקְבָעוֹ שָׁם בְּמַסְמֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִנָּטֵל בְּשַׁבָּת (אוֹ שֶׁבִּטְּלוֹ בְּפֵרוּשׁ לְכָל הַשַּׁבָּת), אִם הוּא רָחָב ד' — הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח וּמְעָרְבִין יַחַד, וְאִם רָצוּ, כָּל אַחַת מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ. אֲבָל אִם הָיוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ, אֲפִלּוּ אִם זוֹ בְּרוּחַ זוֹ וְזוֹ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, כְּגוֹן שֶׁזּוֹ בַּצָּפוֹן וְזוֹ בַּדָּרוֹם אֶלָּא שֶׁאַחַת מְשׁוּכָה לַמִּזְרָח וְאַחַת לַמַּעֲרָב וְאֵינָן מְכֻוָּנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — אֵינָן יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּסֶר שֶׁיִּתְּנוּ מִזּוֹ לְזוֹ יָבֹא מִקֶּרֶן זָוִית שֶׁל זוֹ לְשֶׁל זוֹ וְאֵינוֹ חָשׁוּב כְּפֶתַח, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֵן מְשׁוּכוֹת זוֹ מִכְּנֶגֶד זוֹ ג' טְפָחִים, אֲבָל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים אֵינוֹ כְּלוּם, וְכִמְכֻוָּנוֹת הֵן. וַאֲפִלּוּ אִם הֵן מְכֻוָּנוֹת מַמָּשׁ, אִם הָאַחַת גָּבוֹהַּ מֵחֲבֶרְתָּהּ ג' טְפָחִים — אֵינוֹ חָשׁוּב פֶּתַח.
וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ. אֲבָל אִם אֵין הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵיהֶן ד', אַף שֶׁאֵין שָׁם נֶסֶר כְּלָל — מְעָרְבִין יַחַד, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחַ לִפְסוֹעַ מִשְּׂפַת זוֹ לִשְׂפַת זוֹ וּכְאִלּוּ הֵן סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מַמָּשׁ. וְלָכֵן אֵינָן יְכוֹלִים לְעָרֵב כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ וּלְטַלְטֵל זוֹ בְּשֶׁלָּהּ וְזוֹ בְּשֶׁלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֵן קְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ בְּתוֹךְ ד', אֶלָּא אִם כֵּן קֵרוּב זֶה שֶׁבֵּינֵיהֶן אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ אֶלָּא בְּאֶמְצַע רָחְבָּן בִּלְבָד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּלִיטָה, אֲבָל בִּקְצוֹתֵיהֶן הֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ ד', וְגַם אֵין בְּקֵרוּב זֶה יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה אַמּוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְטַלְטֵל בִּגְזוּזְטְרָאוֹת עַצְמָן. אֲבָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁאֶצְלָן יְכוֹלָה כָּל אַחַת לְעָרֵב לְעַצְמָהּ עִם הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצֵרָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּזוּזְטְרָאוֹתֵיהֶם סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ, רַק שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּ בִּגְזוּזְטְרָאוֹת. וְאִם יִרְצוּ יְכוֹלִים אֲפִלּוּ כָּל הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצַר עֲלִיָּה זוֹ לְעָרֵב עִם כָּל הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצַר עֲלִיָּה זוֹ, לְפִי שֶׁהַגְּזוּזְטְרָאוֹת הֵן פֶּתַח בֵּינֵיהֶן, רַק שֶׁיִּהְיוּ סֻלָּמוֹת כְּדִינָם מֵהַבָּתִּים לָעֲלִיּוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם הַגְּזוּזְטְרָאוֹת רְחוֹקוֹת אֶלָּא שֶׁנָּתַן נֶסֶר מִזּוֹ לְזוֹ:
מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים שע״ג. בספריא לא מופיעים ערכי קונטרס אחרון לסימן זה.
לשון הרב מול סעיף המחבר והרמ״א
במה שונה לשון הרב מסעיף המחבר והרמ״א
סקירה זו משווה את לשון הרב לסעיף המחבר ולהגהת הרמ״א בלבד, והם מובאים זה לצד זה. אין היא מציגה נקודות אלו כמיוחדות לרב: כמה מן הפרטים שהרב כותב בגוף ההלכה כתובים כבר בטור על סימן זה, ובמגן אברהם ובט״ז על סעיף זה. בכל נקודה מצוין היכן הם כתובים, ומה אינו כתוב שם.
נקודה א — נסר הקבוע במסמר (שו״ע הרב שע״ג:א)
הנסר הקבוע, או המבוטל לכל השבת
דברי המחבר: « ונתן ביניהם נסר רחב ארבע׳ הרי הוא כפתח ומערבין יחד » (שו״ע או״ח שע״ג:א); הסעיף אינו כותב כיצד הנסר עומד במקומו.
דברי הרב: הוא מתאר את הנסר « כְּמִין גֶּשֶׁר מִזּוֹ לְזוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א), וכותב את הדין בנסר הקבוע: « וּקְבָעוֹ שָׁם בְּמַסְמֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִנָּטֵל בְּשַׁבָּת » (שו״ע הרב שע״ג:א); ואחר כך, בסוגריים: « אוֹ שֶׁבִּטְּלוֹ בְּפֵרוּשׁ לְכָל הַשַּׁבָּת » (שו״ע הרב שע״ג:א).
מה שכתוב כבר לפניו: התיאור כמין גשר הוא לשון רש״י, « כמין גשר מזו לזו » (רש״י עירובין ע״ח ע״ב); ואת תנאי המסמר כותב המגן אברהם בשם הש״ג: « כ׳ הש״ג דבעי׳ שיקבע הנסר במסמר שלא יוכל ליטלו בשבת » (מגן אברהם שע״ג ס״ק א).
ההבדל: סעיף המחבר אינו מזכיר את המסמר; הרב כותב אותו בגוף ההלכה, בתיאור הדין, והמגן אברהם עושה אותו לתנאי. הסוגריים — הביטול בפירוש לכל השבת — אינם כתובים לא במגן אברהם, לא בט״ז ולא במשנה ברורה על סימן זה (לפי ערכיהם המופיעים בספריא); עמוד זה אינו אומר מנין לקח זאת הרב: השאלה מופנית לרב. ואחריו, המשנה ברורה כותב גם הוא את תנאי המסמר: « ובעינן שיקבע הנסר במסמרים שלא יוכל ליטלו בשבת » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ב).
השלכה מעשית: נסר רחב ד׳ [טפחים] בין שתי גזוזטראות זו כנגד זו — הרי הוא כפתח כשהוא קבוע במסמר שלא יוכל להינטל בשבת, או כשביטלו בפירוש לכל השבת (שו״ע הרב שע״ג:א).
נקודה ב — משוכות זו מכנגד זו, או גבוהה מחברתה (שו״ע הרב שע״ג:א)
למה נסר הבא מקרן זוית לקרן זוית אינו פתח
דברי המחבר: « אבל אם היו זו שלא כנגד זו שאחת משוכה למזרח וא׳ למערב אינם יכולים לערב יחד » (שו״ע או״ח שע״ג:א), בלי לכתוב את הטעם; ואחר כך « וכן אם היתה אחת גבוה מחבירת׳ לא חשיב פתח והני מילי כשמרוחקו׳ זו מזו ג״ט אבל אם הם תוך ג׳ זו לזו בין בריחוק בין בגובה חשיב שפיר כפתח » (שו״ע או״ח שע״ג:א).
דברי הרב: הוא מפרש את המשיכה, « אֲפִלּוּ אִם זוֹ בְּרוּחַ זוֹ וְזוֹ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, כְּגוֹן שֶׁזּוֹ בַּצָּפוֹן וְזוֹ בַּדָּרוֹם » (שו״ע הרב שע״ג:א), « וְאֵינָן מְכֻוָּנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א); הוא נותן את הטעם, « מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּסֶר שֶׁיִּתְּנוּ מִזּוֹ לְזוֹ יָבֹא מִקֶּרֶן זָוִית שֶׁל זוֹ לְשֶׁל זוֹ וְאֵינוֹ חָשׁוּב כְּפֶתַח, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית » (שו״ע הרב שע״ג:א); ואחר כך כותב את השיעור למשיכה, « בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֵן מְשׁוּכוֹת זוֹ מִכְּנֶגֶד זוֹ ג׳ טְפָחִים » (שו״ע הרב שע״ג:א), « אֲבָל פָּחוֹת מִג׳ טְפָחִים אֵינוֹ כְּלוּם, וְכִמְכֻוָּנוֹת הֵן » (שו״ע הרב שע״ג:א), ושוב לגובה: « וַאֲפִלּוּ אִם הֵן מְכֻוָּנוֹת מַמָּשׁ, אִם הָאַחַת גָּבוֹהַּ מֵחֲבֶרְתָּהּ ג׳ טְפָחִים — אֵינוֹ חָשׁוּב פֶּתַח » (שו״ע הרב שע״ג:א).
מה שכתוב כבר לפניו: הטעם הוא טעם הטור, « שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זוית של זו לשל זו ולא חשיב פתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי » (טור או״ח שע״ג), והמגן אברהם חוזר עליו על הסעיף, « שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זויות של זו לשל זו ופתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ג). פירוש הרב במשיכה — אחת בצפון ואחת בדרום — אינו כתוב לא בטור, לא במגן אברהם ולא בט״ז על סעיף זה (לפי ערכיהם המופיעים בספריא); הריטב״א, בהביאו את רש״י, כבר מעמיד את הגזוזטראות משני צדי רשות הרבים, « אחת מהן במזרח ותחת למערב ורחב רשות הרבים ביניהם » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב), ובקושיית ר״ת שהוא מביא המשיכה היא בציר האחר, « שהאחת נוטה כלפי צפון והאחת כלפי דרום » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב) — רוחות הרב, בהיפוך; רש״י מתאר גזוזטראות « ואם ישנן זו אצל זו בשתי עליות » (רש״י עירובין ע״ח ע״ב); ואחרי הרב, המשנה ברורה מפרש כך גזוזטראות שזו כנגד זו: « ר״ל שזה בולט מדרום לצפון וזה מצפון לדרום » (משנה ברורה שע״ג ס״ק א). ועל « חשיב שפיר כפתח » (שו״ע או״ח שע״ג:א) — בתוך שלשה טפחים, בין בריחוק בין בגובה — מפרש המגן אברהם: « פי׳ דהוי כאלו הנסר מונח בשוה » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ד).
ההבדל: המחבר כותב את הדין בלי טעמו, ואת שיעור שלשה טפחים פעם אחת לשני המקרים, « בין בריחוק בין בגובה » (שו״ע או״ח שע״ג:א); הרב כותב את טעם הטור, ואת השיעור לכל אחד משני המקרים. בהיקפו של טעם זה נחלקו המפרשים על הסעיף: הט״ז מדייק מטעם הטור « משמע כל שאינם בקרן זוית שפיר מהני הנסר אע״ג דהוה בעיקום » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ג); הביאור הלכה מביא שהאליה רבה חולק עליו, « והנה בא״ר חולק עליו וסובר דאין נ״מ אלא כל שהוא מעוקם בג״ט לא מהני נסר » (ביאור הלכה שע״ג), ומסיק « וכן עיקר דהרבה ראשונים ס״ל כדעת רש״י דהמשנה דגזוזטרא קאי אנסר ואפ״ה בזה שלא כנגד זה לא מהני » (ביאור הלכה שע״ג). הרב כותב את טעם הטור, בלי דיוק הט״ז ובלי השגת האליה רבה; עמוד זה אינו אומר באיזו משתי הקריאות הוא הולך: השאלה מופנית לרב.
השלכה מעשית: כששתי הגזוזטראות רחוקות זו מזו, « וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א): אם הן משוכות זו מכנגד זו שלשה טפחים — אין מערבין יחד; משיכה של פחות משלשה טפחים אינה כלום, וכמכוונות הן; ואפילו מכוונות, אם האחת גבוהה מחברתה שלשה טפחים — אינו חשוב פתח (שו״ע הרב שע״ג:א).
נקודה ג — בלא נסר, בתוך ארבעה (שו״ע הרב שע״ג:א)
הגהת הרמ״א: מקומה, והתנאים שהרב כותב בדינה
דברי המחבר והרמ״א: מיד אחרי דין הנסר כותב הרמ״א « ואם אין המרחק שביניהם ארבעה אפילו בלא נסר נמי דינא הכי » (רמ״א או״ח שע״ג:א); והסעיף ממשיך בלשון המחבר « ואם רצו כל א׳ מערבת לעצמה » (שו״ע או״ח שע״ג:א).
דברי הרב: הוא כותב דין זה אחרי דיני המשיכה והגובה, ופותח אותו ב« וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א); הוא כותב את דין ההגה עם טעמו, « אֲבָל אִם אֵין הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵיהֶן ד׳, אַף שֶׁאֵין שָׁם נֶסֶר כְּלָל — מְעָרְבִין יַחַד, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחַ לִפְסוֹעַ מִשְּׂפַת זוֹ לִשְׂפַת זוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א); ומסיק ממנו: « וְלָכֵן אֵינָן יְכוֹלִים לְעָרֵב כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ וּלְטַלְטֵל זוֹ בְּשֶׁלָּהּ וְזוֹ בְּשֶׁלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֵן קְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ בְּתוֹךְ ד׳ » (שו״ע הרב שע״ג:א), « אֶלָּא אִם כֵּן קֵרוּב זֶה שֶׁבֵּינֵיהֶן אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ אֶלָּא בְּאֶמְצַע רָחְבָּן בִּלְבָד, שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּלִיטָה, אֲבָל בִּקְצוֹתֵיהֶן הֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ ד׳, וְגַם אֵין בְּקֵרוּב זֶה יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה אַמּוֹת » (שו״ע הרב שע״ג:א). את האפשרות שכל אחת תערב לעצמה הוא כותב בדין הנסר: « הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח וּמְעָרְבִין יַחַד, וְאִם רָצוּ, כָּל אַחַת מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ » (שו״ע הרב שע״ג:א).
מה שכתוב כבר לפניו: המגן אברהם, על « כפתח » (שו״ע או״ח שע״ג:א) שבסוף הסעיף, מעמיד ברחוקות את שיעור שלשה הטפחים שבמשיכה, ובסמוכות מפנה לשיעור ארבעה שבהגה, « ודוקא כשהן רחוקות זו מזו » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ה) ו« אבל אם הם סמוכות זו לזו ממש שיערו בארבע כמ״ש בהג״ה ואין צריך נסר » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ה); הטעם הוא של הט״ז, « כיון דיכול לפסוע מזה לזה » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב), המביא מן התוספות בשם ר״ת בגזוזטראות שבתוך ארבעה, ותולה בזה את הגהת הרמ״א: « היכא דליכא ד׳ מזו לזו מערבין שנים ואם רצו א׳ כו׳ והיינו כמ״ש » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב); שני התנאים הם של המגן אברהם, « ודוקא כשאין כל משך הגזוזטראות סמוך רק במשך י׳ אמות הם סמוכים דהוי פתח » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ב) ו« אבל אם סמוכין זו לזו יותר מי׳ אמות מערבין א׳ ואין מערבין ב׳ והוא הדין כשכל משך אורך הגזוזטראות סמוך אפי׳ פחות מי׳ דהוי כנפרוץ במלואו » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ב), ומוסיף « וכ״כ במ״מ בשם הרשב״א וכ״כ הב״ח » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ב) — המגיד משנה שבספריא אינו מזכיר שם עשר אמות (ראה רמה 2); והבית יוסף מביא מן המגיד משנה שהרשב״א הוכיח מן התוספות « שאם אין ביניהם מרחק ד׳ אינו צריך נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין אחד ואין מערבין שנים כל שהן זו כנגד זו » (בית יוסף או״ח שע״ג) — המגיד משנה שבספריא כותב שהרשב״א למד את דינו מן התוספתא (ראה רמה 2).
ההבדל: הרמ״א כותב « דינא הכי » (רמ״א או״ח שע״ג:א) ואינו אומר אם במקרה זה יכולה כל אחת לערב לעצמה, והאפשרות לערב כך באה בסעיף אחרי הגהתו. הרב מסדר דין זה אחרי המשיכה והגובה, ומגביל את הדינים הקודמים לגזוזטראות הרחוקות — המגן אברהם (ס״ק ה) עשה כן בשיעור שלשה הטפחים שבמשיכה —; הוא כותב בדין זה שאין כל אחת יכולה לערב לעצמה ולטלטל כל אחת בשלה, בטעם שהן אוסרות זו על זו, ומתיר זאת רק בשני התנאים שכותב המגן אברהם (ס״ק ב). ואחריו, המשנה ברורה כותב גם הוא תנאים אלו, בפתיחה מן האפשרות: « כמו בנסר שיכולין לערב יחד כשירצו ואם רצו מערבין שנים ודוקא שסמיכת הגזוזטראות זו לזו לא היה באורך כל הכותל דאלו אם היה סמיכתן באורך כל הכותל או שהיה נמשך הסמיכה זו לזו ביותר מעשר אמות אז מערבין אחד ולא שנים » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ה). הוא מגביל גם, בדין הנסר, את האפשרות שכל אחת תערב לעצמה בעשר אמות, « ודוקא כשאין הנסר מחזיק רק מארבעה טפחים עד עשר אמות אבל אם הוא מרוצף בנסרים יותר מעשר אמות מערבין אחד ולא שנים » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ו); הרב אינו כותב זאת בדין הנסר בסעיף זה. עמוד זה אינו אומר אם הוא סובר כן ממקום אחר (לעשר האמות מפנה המגן אברהם לסימן שע״ב סעיף ז): השאלה מופנית לרב. עוד כותב הרב בגזוזטראות שבתוך ארבעה שאין כל אחת יכולה לערב לעצמה לטלטל בגזוזטראות — ומיד הוא מגביל זאת לטלטול בגזוזטראות עצמן (נקודה ד) —, ואילו הט״ז קורא בתוספות ובהגהת הרמ״א שמערבין שנים ואם רצו אחד: כיצד מיישב הט״ז קריאה זו עם הבית יוסף — ראה נקודה ד.
השלכה מעשית: בלא נסר, אם אין המרחק שבין שתי הגזוזטראות ד׳ [טפחים] — מערבין יחד; ואין כל אחת יכולה לערב לעצמה ולטלטל כל אחת בשלה, אלא אם כן הקירוב הוא באמצע רחבן בלבד — ובקצותיהן הן רחוקות זו מזו ד׳ — ואין בו יותר מעשר אמות (שו״ע הרב שע״ג:א).
נקודה ד — הגזוזטראות עצמן, והעליות עם בתי חצרן (שו״ע הרב שע״ג:א)
במה דברים אמורים: לטלטל בגזוזטראות
דברי המחבר והרמ״א: הסעיף אינו מחלק בין טלטול בגזוזטראות לבין עירוב העליות עם חצרן.
דברי הרב: « בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְטַלְטֵל בִּגְזוּזְטְרָאוֹת עַצְמָן » (שו״ע הרב שע״ג:א); ואחר כך « אֲבָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁאֶצְלָן יְכוֹלָה כָּל אַחַת לְעָרֵב לְעַצְמָהּ עִם הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצֵרָהּ » (שו״ע הרב שע״ג:א), « אַף עַל פִּי שֶׁגְּזוּזְטְרָאוֹתֵיהֶם סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א), « רַק שֶׁלֹּא יְטַלְטְלוּ בִּגְזוּזְטְרָאוֹת » (שו״ע הרב שע״ג:א); ואחר כך « וְאִם יִרְצוּ יְכוֹלִים אֲפִלּוּ כָּל הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצַר עֲלִיָּה זוֹ לְעָרֵב עִם כָּל הַבָּתִּים שֶׁבַּחֲצַר עֲלִיָּה זוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א), « לְפִי שֶׁהַגְּזוּזְטְרָאוֹת הֵן פֶּתַח בֵּינֵיהֶן, רַק שֶׁיִּהְיוּ סֻלָּמוֹת כְּדִינָם מֵהַבָּתִּים לָעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ג:א); ו« וְהוּא הַדִּין אִם הַגְּזוּזְטְרָאוֹת רְחוֹקוֹת אֶלָּא שֶׁנָּתַן נֶסֶר מִזּוֹ לְזוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א).
מה שכתוב כבר לפניו: בדין בלא נסר בתוך ארבעה מביא הבית יוסף את הדין שהובא בנקודה ג, « שאם אין ביניהם מרחק ד׳ אינו צריך נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין אחד ואין מערבין שנים כל שהן זו כנגד זו » (בית יוסף או״ח שע״ג); הט״ז מעיר על הסתירה, « והנה זה סותר מ״ש בשם התו׳ ודברי הרמ״א ולק״מ » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב), ומחלק: « דזה מיירי במערב לטלטל מגזוזטרא לחברתה והם רחבות הרבה » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב), « משא״כ בדברי תו׳ ורמ״א כאן שהגזוזטרא אינם רחבים ואינו רוצה להשתמש שם רק שעל ידיהם יהיה פתח מחצר לחצר ובזה מערבין כמו שרוצים » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב).
ההבדל: הרב מחלק בין טלטול בגזוזטראות עצמן לבין עירוב העליות עם בתי חצרן; הט״ז חילק בין עירוב לטלטל מגזוזטרא לחברתה כשהן רחבות הרבה, לבין גזוזטראות שאינן רחבות, שאין רוצים בהן אלא שיהיו פתח מחצר לחצר. שני החילוקים אינם מנוסחים באותו אופן — הט״ז מדבר ברוחב הגזוזטראות, והרב אינו מדבר בו —: עמוד זה אינו אומר אם הם חופפים; השאלה מופנית לרב. תנאי הסולמות, « רַק שֶׁיִּהְיוּ סֻלָּמוֹת כְּדִינָם מֵהַבָּתִּים לָעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ג:א), אינו כתוב לא בטור, לא במגן אברהם, לא בט״ז ולא במשנה ברורה על סימן זה; עמוד זה אינו אומר לאילו דינים מפנה המלה « כְּדִינָם » (שו״ע הרב שע״ג:א): השאלה מופנית לרב. ואחריו, המשנה ברורה כותב גם הוא שכל אחד יכול לערב לעצמו את חצרו עם בתיו ועלייתו: « אבל מ״מ אפילו לא עירוב יחד יכולים כ״א לערב לעצמו החצר עם בתיו ועליה שלו » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ו).
השלכה מעשית: « בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְטַלְטֵל בִּגְזוּזְטְרָאוֹת עַצְמָן » (שו״ע הרב שע״ג:א): כל עליה יכולה לערב לעצמה עם הבתים שבחצרה, אף על פי שהגזוזטראות סמוכות זו לזו, ובלבד שלא יטלטלו בגזוזטראות; ואם ירצו, כל בתי חצר העליה האחת יכולים לערב עם כל בתי חצר העליה השנייה, שהגזוזטראות פתח ביניהן, ובלבד שיהיו סולמות כדינם מן הבתים לעליות; וכן אם הגזוזטראות רחוקות ונתן נסר מזו לזו (שו״ע הרב שע״ג:א).
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שע״ג
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה המעשית לחב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן שע״ג, ברגישות החב״דית. בסימן סעיף אחד בלבד: כל נקודה מפנה לסעיף זה, לפי סדר הלשון.
לחסיד חב״ד — סימן שע״ג
- ① נסר בין שתי גזוזטראות זו כנגד זו: אם הוא רחב ד׳ [טפחים] וקבוע במסמר שלא יוכל להינטל בשבת — או שביטלו בפירוש לכל השבת — הרי הוא כפתח: מערבין יחד, ואם רצו, כל אחת לעצמה. ראה פרק 2. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ג:1.
- ② גזוזטראות משוכות זו מכנגד זו, או גבוהה מחברתה: כשהן רחוקות זו מזו, « וְכָל זֶה כְּשֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א): משוכות זו מכנגד זו שלשה טפחים — אין מערבין יחד, « מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּסֶר שֶׁיִּתְּנוּ מִזּוֹ לְזוֹ יָבֹא מִקֶּרֶן זָוִית שֶׁל זוֹ לְשֶׁל זוֹ וְאֵינוֹ חָשׁוּב כְּפֶתַח, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית » (שו״ע הרב שע״ג:א); משוכות פחות משלשה טפחים — כמכוונות הן; ואפילו מכוונות, אם האחת גבוהה מחברתה שלשה טפחים — אינו חשוב פתח. ראה פרק 2. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ג:1.
- ③ בלא נסר, בתוך ד׳ [טפחים]: מערבין יחד, שנוח לפסוע משפת זו לשפת זו; ואין כל אחת יכולה לערב לעצמה ולטלטל כל אחת בשלה (ראה ④), אלא אם כן הקירוב הוא באמצע רחבן בלבד — ובקצותיהן הן רחוקות זו מזו ד׳ — ואין בו יותר מעשר אמות. ראה פרק 2. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ג:1.
- ④ העליות ובתי חצרן: « בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְטַלְטֵל בִּגְזוּזְטְרָאוֹת עַצְמָן » (שו״ע הרב שע״ג:א); כל עליה יכולה לערב לעצמה עם הבתים שבחצרה, ובלבד שלא יטלטלו בגזוזטראות; ואם ירצו, בתי שתי החצרות יכולים לערב יחד, « לְפִי שֶׁהַגְּזוּזְטְרָאוֹת הֵן פֶּתַח בֵּינֵיהֶן, רַק שֶׁיִּהְיוּ סֻלָּמוֹת כְּדִינָם מֵהַבָּתִּים לָעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ג:א); וכן אם הגזוזטראות רחוקות ונתן נסר מזו לזו, « וְהוּא הַדִּין אִם הַגְּזוּזְטְרָאוֹת רְחוֹקוֹת אֶלָּא שֶׁנָּתַן נֶסֶר מִזּוֹ לְזוֹ » (שו״ע הרב שע״ג:א). ראה פרק 2. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן שע״ג:1.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה ממשית: להיוועץ ברב שלך.