שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות תלמודיים, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים והאחרונים בשתי גזוזטראות בשתי עליות, בנסר שביניהן ובעירוב
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ג — סעיף אחד, עם הגהת הרמ״א
עם, בין השאר, הגמרא, רש״י והתוספות, הרשב״א והריטב״א, התוספתא, הרמב״ם והמגיד משנה, הטור, הבית יוסף, הט״ז, המג״א, המשנה ברורה והביאור הלכה
משנה ברורה: 11 ס״ק
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הסוגיא — החריץ, הנסר ושתי הגזוזטראות, בעירובין ע״ח–ע״ט
- חקירת היסוד — משנת הגזוזטראות: בנסר עסקינן? רש״י ורבינו תם
- הנסר — כעין גשר, ומה עושה אותו כפתח
- הגהת הרמ״א — בלא נסר, בתוך ארבעה: שנים או אחד?
- ואם רצו, כל אחת לעצמה — סדר המשנה וסדר הסעיף
- זו שלא כנגד זו — צורת הפתח, או מורא המעבר?
- זו למעלה מזו — הגובה, וגירסת הגמרא
- תוך שלשה טפחים — גזוזטרא עקומה
- סיכום שיטות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — סעיף אחד
שתי גזוזטראו' הבולטו' משני עליו' זו כנגד זו ונתן ביניהם נסר רחב ארבע' הרי הוא כפתח ומערבין יחד: הגה ואם אין המרחק שביניהם ארבעה אפילו בלא נסר נמי דינא הכי (המגיד פ״ג) ואם רצו כל א' מערבת לעצמה אבל אם היו זו שלא כנגד זו שאחת משוכה למזרח וא' למערב אינם יכולים לערב יחד וכן אם היתה אחת גבוה מחבירת' לא חשיב פתח והני מילי כשמרוחקו' זו מזו ג״ט אבל אם הם תוך ג' זו לזו בין בריחוק בין בגובה חשיב שפיר כפתח:
תמצית : כותרת הסימן, ואחריה הסעיף. שתי גזוזטראות הבולטות משתי עליות זו כנגד זו, ונתן ביניהן נסר רחב ארבעה [טפחים] — הרי הוא כפתח, ומערבין יחד. הגהת הרמ״א: אם אין המרחק ביניהן ארבעה [טפחים], אף בלא נסר הדין כך. ואם רצו — כל אחת מערבת לעצמה. היו זו שלא כנגד זו — אחת משוכה למזרח ואחת למערב — אינן יכולות לערב יחד; ואם אחת גבוהה מחברתה — אינו נחשב פתח. ודבר זה, כשמרוחקות זו מזו שלשה טפחים; בתוך שלשה, בין בריחוק בין בגובה, נחשב כפתח.
1. הסוגיא — החריץ, הנסר ושתי הגזוזטראות, בעירובין ע״ח–ע״ט
המקור בגמרא
הבית יוסף מסמיך את תחילת הסעיף למשנה בפרק חלון: « משנה שם בפרק חלון » (בית יוסף או״ח שע״ג) — ואת המשכו, זו שלא כנגד זו, למימרא דרבא: « ומ״ש אבל היו זו שלא כנגד זו וכו׳ ג״ז שם » (בית יוסף או״ח שע״ג).
המשנה (ע״ח ע״ב) עוסקת תחילה בחריץ שבין שתי חצירות: « חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד » (עירובין ע״ח ע״ב) — עמוק עשרה ורחב ארבעה [טפחים]: מערבין שנים ולא אחד. ואחר כך בנסר, ועמו בשתי הגזוזטראות: « נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד » (עירובין ע״ח ע״ב) — נתן עליו נסר רחב ארבעה טפחים, וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו: מערבין שנים, ואם רצו — אחד. ועוד: « פָּחוֹת מִכָּאן — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד » (עירובין ע״ח ע״ב) — פחות מכאן [לפי רש״י, נסר שאינו רחב ארבעה: ראה פרק 2]: מערבין שנים ולא אחד.
הגמרא (ע״ט ע״א) מפרשת את הנסר ואת הגזוזטראות, כל אחד במימרא דרבא. על הנסר: « אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּתַן לְרׇחְבּוֹ, אֲבָל לְאׇרְכּוֹ — אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא נָמֵי, שֶׁהֲרֵי מִיעֲטוֹ מֵאַרְבָּעָה » (עירובין ע״ט ע״א) — דוקא כשנתנו לרחבו [של החריץ]; אבל לארכו — אפילו [נסר] כל שהוא, שהרי מיעטו מארבעה. ועל הגזוזטראות: « אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמְרַתְּ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — אִין, זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — לֹא, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ נָמֵי » (עירובין ע״ט ע״א) — זו כנגד זו — כן; זו שלא כנגד זו — לא; וזו למעלה מזו — גם לא; « לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֲבָל אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — גְּזוּזְטְרָא עֲקוּמָּה הִיא » (עירובין ע״ט ע״א) — וכל זה כשיש ביניהן שלשה טפחים; פחות משלשה — גזוזטרא עקומה היא.
הסעיף מביא את הגזוזטראות בלבד; דין החריץ הוא בסימן שע״ב, שהט״ז מפנה אליו (ס״ק ב). הנסר כתוב בסעיף בדין הגזוזטראות עצמו, ונתן ביניהם נסר; ואילו המשנה כותבת וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת מיד אחרי הנסר שעל החריץ, ואינה חוזרת ומזכירה את הנסר. על מה סובב ״וכן״ זה? זו שאלת פרק 2.
2. חקירת היסוד — משנת הגזוזטראות: בנסר עסקינן? רש״י ורבינו תם
חקירה : במשנה, וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת — סובב על הנסר שלפניו — שתי גזוזטראות שנתן ביניהן נסר ארבעה הרי הן כחריץ שנתן עליו נסר —, או על החריץ עצמו — שתי גזוזטראות שאויר מפסיק ביניהן הרי הן כחריץ, ודינן תלוי במרחק שביניהן?
- צד א׳ — רש״י: בנסר. « נסרין בולטין משפת תקרת העלייה לרה״ר וקורין לו אלדויי״ר ואם ישנן זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין ונתן נסר רחב ד׳ כמין גשר מזו לזו הוי נמי פתח » (רש״י עירובין ע״ח ע״ב) — נסרים הבולטים משפת תקרת העלייה לרשות הרבים; ואם הן זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין, ונתן נסר רחב ארבעה כמין גשר מזו לזו, הוי נמי פתח. ועל ״פחות מכאן״: « פחות מכאן - שאינו רחב » (רש״י עירובין ע״ח ע״ב) — [נסר] שאינו רחב [ארבעה]. הרשב״א מביא את רש״י כך: « פירש רש״י ז״ל: אם יש בין זו לזו ארבעה ונתן בין זו לזו נסר רחב ארבעה לגשר מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) — אם יש ביניהן ארבעה ונתן ביניהן נסר רחב ארבעה לגשר — מערבין שנים, ואם רצו — אחד.
- צד ב׳ — רבינו תם: בחריץ. התוספות מביאים תחילה את רש״י, « פירש בקונטר׳ בנותן נסר רחב ד׳ מזו לזו דהוי נמי פתח » (תוספות עירובין ע״ח ע״ב) , ומקשים: « ותימה כיון דע״י נסר רחב ד׳ איירי » (תוספות עירובין ע״ח ע״ב) — תמצית ההמשך: אם בנסר ארבעה עסקינן, למה מדייקת הגמרא דוקא זו כנגד זו? אפילו מופלגות טובא, יהיו מותרות על ידי נסר ארבעה, כמו שאמרו לעיל בכותל רחב ארבעה. ואחר כך: « ומפרש ר״ת דלא איירי בנותן נסר מזו לזו ודין חריץ נותן לגזוזטראות דאם יש מזו לזו ד׳ מערבין שנים ואין מערבין אחד כמו חריץ » (תוספות עירובין ע״ח ע״ב) — רבינו תם מפרש שהמשנה אינה עוסקת בנותן נסר מזו לזו, אלא נותנת לגזוזטראות את דין החריץ: אם יש ביניהן ארבעה — מערבין שנים ולא אחד, כחריץ; « אבל בפחות מד׳ רגיל לפסוע מזו לזו כמו גבי חריץ » (תוספות עירובין ע״ח ע״ב) — בפחות מארבעה רגילים לפסוע מזו לזו, כמו בחריץ; « מש״ה כי ליכא ד׳ מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אפילו היא מופלגת שלשה כשהן זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו אין מערבין אחד כשמשוכות זו מזו שלשה כדאמרינן בגמרא » (תוספות עירובין ע״ח ע״ב) — לפיכך, כשאין ביניהן ארבעה, מערבין שנים, ואם רצו — אחד, אפילו כשאחת מופלגת שלשה, כשהן זו כנגד זו; אבל זו שלא כנגד זו — אין מערבין אחד כשמשוכות זו מזו שלשה, כדאמרינן בגמרא. ובסוגריים בלשון התוספות: ״פחות מכאן״ שבמשנה חוזר וקאי אנסר.
נפקא מינה — לרש״י, המשנה עוסקת בשתי גזוזטראות שנתן ביניהן נסר; לרבינו תם — בשתי גזוזטראות בלא נסר, שאויר מפסיק ביניהן. את הגהת הרמ״א — בתוך ארבעה, אף בלא נסר — הט״ז מסמיך לפירוש רבינו תם (פרק 4); ובגזוזטראות שאינן זו כנגד זו ונתן ביניהן נסר, הביאור הלכה תולה את השאלה באותה מחלוקת (פרק 6). פירוש רבינו תם מובא כאן בשתי לשונות — ״מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד״ בתוספות, ״מערבין אחד ואין מערבין שנים״ ברשב״א —, ושתיהן חוזרות בפרק 4.
3. הנסר — כעין גשר, ומה עושה אותו כפתח
הסעיף: « שתי גזוזטראו׳ הבולטו׳ משני עליו׳ זו כנגד זו ונתן ביניהם נסר רחב ארבע׳ הרי הוא כפתח ומערבין יחד » (שו״ע או״ח שע״ג:א). על הנסר שעל החריץ כותב רש״י: « משפתו לשפתו כעין גשר והוי כפתח » (רש״י עירובין ע״ח ע״ב) — משפה לשפה, כעין גשר, והוי כפתח. הט״ז מפרש מה מועיל הפתח: « פי׳ על ידי זה מותר לטלטל בשני החצירות מזה לזה אם ירצו לערב יחד » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב) — על ידי זה מותר לטלטל בשתי החצירות מזו לזו, אם ירצו לערב יחד. והמשנה ברורה נותן טעם: « דכיון שיש נסר ביניהם רחב ארבע הרי יכול בקל לילך מפתח העליה זו להעליה שכנגדו ומצטרפים » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ג) — כיון שיש ביניהן נסר רחב ארבעה, יכול לילך בקל מפתח העלייה האחת לעלייה שכנגדה, ומצטרפים.
4. הגהת הרמ״א — בלא נסר, בתוך ארבעה: שנים או אחד?
ההגהה: « ואם אין המרחק שביניהם ארבעה אפילו בלא נסר נמי דינא הכי » (רמ״א או״ח שע״ג:א) — אם אין המרחק ביניהן ארבעה, אף בלא נסר הדין כך; ומקורו בסוגריים, המגיד פ״ג. הט״ז מפרש: « ועל זה כ׳ רמ״א דאם אין המרחק שביניהם ד׳ אפי׳ בלא נסר הוה שם כפתח כיון דיכול לפסוע מזה לזה » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב) — כיון שיכול לפסוע מזו לזו; ומסמיך זאת לפירוש רבינו תם בתוספות (פרק 2): « משום הכי אמר היכא דליכא ד׳ מזו לזו מערבין שנים ואם רצו א׳ כו׳ והיינו כמ״ש » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב). המשנה ברורה מתאר את המקרה, « היינו שאין בין גזוזטרא לגזוזטרא הפסק אויר רק פחות מד״ט וא״כ יוכל לפסוע בקל מזה לזה » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ד) — שאין בין גזוזטרא לגזוזטרא אלא אויר פחות מארבעה טפחים, ולכן יכול לפסוע בקל מזו לזו —, וקורא ״דינא הכי״ כדין הנסר: « כמו בנסר שיכולין לערב יחד כשירצו ואם רצו מערבין שנים ודוקא שסמיכת הגזוזטראות זו לזו לא היה באורך כל הכותל דאלו אם היה סמיכתן באורך כל הכותל או שהיה נמשך הסמיכה זו לזו ביותר מעשר אמות אז מערבין אחד ולא שנים » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ה) — כמו בנסר, יכולים לערב יחד כשירצו, ואם רצו — שנים; ודוקא שהסמיכה אינה לאורך כל הכותל; אבל אם היא לאורך כל הכותל, או נמשכת יותר מעשר אמות — מערבין אחד ולא שנים.
שנים, או אחד?
- התוספות בשם רבינו תם: מערבין שנים, ואם רצו — אחד (פרק 2) — וזו הקריאה שהט״ז מוצא בהגהת הרמ״א.
- הרשב״א, בשם רבינו תם: מערבין אחד ולא שנים (פרק 2). התוספתא, כפי שהיא בספריא, שונה דין זה: « שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה״ר [בין] זו לזו ארבעה טפחים מערבין ב׳ ואין מערבין א׳ פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים » (תוספתא עירובין פ״ח ה״ב) — שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, וביניהן ארבעה טפחים: מערבין שנים ולא אחד; פחות מכאן: מערבין אחד ולא שנים.
- הריטב״א, בשיטת רבינו תם הנראית לו יותר: « שבשתיהן אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב) — בשני הדינים [גזוזטראות שאין ביניהן ארבעה ואין שם נסר, וחריץ שנתן עליו נסר ארבעה], אם רצו שנים ואם רצו אחד; והוא דוחה כאן את הדין שמערבין אחד ולא שנים: « ואין אומר בזה דכיון שאין בין זה לזה ד׳ טפחים שמערבין אחד ולא שנים כדין חריץ » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב). ומוסיף שהתוספתא מסכימה לרבינו תם: « ובאמת כי כן הדין שנוי בתוספתא כדברי ר״ת ז״ל ברוב הנסחאות » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב) — באמת כך הדין שנוי בתוספתא, כדברי רבינו תם, ברוב הנוסחאות; אבל התוספתא שהוא מעתיק אינה בלשון התוספתא שבספריא: « שתי גזוזטראות זו כנגד זו ואין בין זו לזו ד׳ טפחים מערבין שנים ואין מערבין א׳ (יתר) מכן מערבין א׳ ואין מערבין שנים » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב) ; ומסיק: « הרי שדין גזוזטראות זו כנגד זו שאין ביניהם נסר כדין חריץ ממש שאין עליו נסר אבל א״א לפרש כן לפי לשון משנתינו » (ריטב״א עירובין ע״ח ע״ב) — התוספתא נותנת לגזוזטראות זו כנגד זו שאין ביניהן נסר את דין החריץ שאין עליו נסר; אבל אי אפשר לפרש כך את משנתנו. והוא מסיים שפירוש רש״י הוא הנכון (פרק 2).
- המגיד משנה, על הרמב״ם (הלכות עירובין פ״ג הי״ד), כותב את הדין שמערבין אחד ולא שנים בשם הרשב״א; הבית יוסף מביאו: « וכתב ה׳ המגיד בפ״ג שהוכיח הרשב״א מהתוספות שאם אין ביניהם מרחק ד׳ אינו צריך נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין אחד ואין מערבין שנים כל שהן זו כנגד זו » (בית יוסף או״ח שע״ג) — המגיד משנה כתב שהרשב״א הוכיח שאם אין ביניהן מרחק ארבעה אין צריך נסר מזו לזו, אלא אף בלא נסר מערבין אחד ולא שנים, כל שהן זו כנגד זו. במקום שהבית יוסף כותב מהתוספות, לשון המגיד משנה שבספריא היא מכח התוספתא. אין דף זה מכריע בין שתי הגירסאות: השאלה מופנית אל הרב.
הט״ז מעיר על הסתירה: « והנה זה סותר מ״ש בשם התו׳ ודברי הרמ״א ולק״מ דזה מיירי במערב לטלטל מגזוזטרא לחברתה והם רחבות הרבה נמצא שההפסק אויר שביניהם שאין בו ארבע טפחים מבטל הפתח ודומה לחריץ וכותל שנפרצו יתר מעשר דא״א לערב אלא א׳ » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב) — הדבר סותר את מה שנכתב בשם התוספות ואת דברי הרמ״א; ואין קושיא: כאן מדובר במערב לטלטל מגזוזטרא לחברתה, והן רחבות הרבה; האויר שביניהן, שאין בו ארבעה טפחים, מבטל את הפתח, ודומה לחריץ ולכותל שנפרצו יותר מעשר [אמות], שאי אפשר לערב אלא אחד.
« משא״כ בדברי תו׳ ורמ״א כאן שהגזוזטרא אינם רחבים ואינו רוצה להשתמש שם רק שעל ידיהם יהיה פתח מחצר לחצר ובזה מערבין כמו שרוצים כל זה בריר ופשוט » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ב) — ואילו בדברי התוספות והרמ״א כאן, הגזוזטראות אינן רחבות, ואינו רוצה להשתמש בהן אלא שעל ידן יהיה פתח מחצר לחצר, ובזה מערבין כמו שרוצים; וכל זה, מסיים הט״ז, ברור ופשוט.
הט״ז והמגן אברהם מעמידים את הלשון ״מערבין אחד ואין מערבין שנים״ במקרים שונים: הט״ז — בגזוזטראות רחבות הרבה, שרוצים לטלטל בהן; המגן אברהם — בסמיכה הנמשכת יותר מעשר אמות, או לאורך כל הגזוזטראות, והוא מזכיר את המגיד משנה בשם הרשב״א. לשון המגיד משנה שבספריא אינה מזכירה עשר אמות. המשנה ברורה (ס״ק ה) כותב את גבול המגן אברהם. אין דף זה אומר אם שתי הדרכים האלה לתחום את הלשון עולות בקנה אחד: השאלה מופנית אל הרב.
5. ואם רצו, כל אחת לעצמה — סדר המשנה וסדר הסעיף
הסעיף כותב תחילה ומערבין יחד, ואחר כך: « ואם רצו כל א׳ מערבת לעצמה » (שו״ע או״ח שע״ג:א) — ואם רצו, כל אחת מערבת לעצמה. המשנה שנתה להפך: ״מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד״ (פרק 1). הטור כותב כלשון המשנה: « שני גזוזטראות הבולטות משתי עליות זו כנגד זו ונתן ביניהן נסר רחב ד׳ חשוב כפתח ואם רוצין מערבין יחד » (טור או״ח שע״ג) — חשוב כפתח, ואם רוצים — מערבין יחד. והרמב״ם כותב כסדר הסעיף, תחילה בחריץ, « נָתַן לוּחַ שֶׁרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל רֹחַב הֶחָרִיץ מְעָרְבִין אֶחָד וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג הי״ד) , ואחר כך בגזוזטראות: « וְכֵן שְׁתֵּי גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ אִם הוֹשִׁיט לוּחַ שֶׁרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים מִזּוֹ לְזוֹ מְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג הי״ד) — מערבין ערוב אחד, ואם רצו — שני ערובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.
סדר הסעיף הוא סדר הרמב״ם; סדר הטור הוא סדר המשנה. המפרשים שעל הסעיף שפתחנו — הט״ז, המגן אברהם, המשנה ברורה והביאור הלכה — אינם עוסקים בזה, ואין דף זה מייחס משמעות להבדל הסדר: השאלה מופנית אל הרב.
6. זו שלא כנגד זו — צורת הפתח, או מורא המעבר?
הסעיף: « אבל אם היו זו שלא כנגד זו שאחת משוכה למזרח וא׳ למערב אינם יכולים לערב יחד » (שו״ע או״ח שע״ג:א). המשנה ברורה מגדיר את המשיכה, « ר״ל משוכה ממקום חברתה לצד מזרח » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ח) — משוכה ממקום חברתה לצד מזרח —, ואילו רש״י כותב, על מימרא דרבא: « שהיתה זו בולטת לרה״ר יותר מחברתה לא סגי להו בנסר ארבעה » (רש״י עירובין ע״ט ע״א) — שהיתה אחת בולטת לרשות הרבים יותר מחברתה, ולא סגי להו בנסר ארבעה. הטור כותב את הדין עם טעמו: « אבל היו זו שלא כנגד זו שאחת משוכה למזרח והשנייה למערב כזה אין יכולין לערב שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זוית של זו לשל זו ולא חשיב פתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי » (טור או״ח שע״ג) — אבל אם אינן זו כנגד זו, אחת משוכה למזרח והשנייה למערב [המילה כזה מציינת ציור, שאינו בנוסח שבספריא], אינן יכולות לערב: הנסר שיתנו מזו לזו יבוא מקרן זוית של זו לשל זו, ואינו נחשב פתח, שפתח בקרן זוית אין אדם עושה; והמגן אברהם חוזר על הטעם: « שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זויות של זו לשל זו ופתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי » (מגן אברהם שע״ג ס״ק ג).
חקירה : מה חסר בנסר שבין שתי גזוזטראות שאינן זו כנגד זו: צורת הפתח, או נוחות המעבר? המשנה ברורה כותב את שני הטעמים, זה אחר זה:
- הצורה: « שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זוית של זו לזו ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ט) — טעם הטור.
- המעבר: « וגם לפי שאין הגשר ישר אלא באלכסון עומד מתירא אדם לעבור בו » (משנה ברורה שע״ג ס״ק ט) — הגשר אינו ישר אלא באלכסון, ואדם ירא לעבור בו.
הטעם הראשון עוסק בקרן הזוית; השני — באלכסון עצמו.
זו קושיית התוספות על רש״י (פרק 2): בנסר ארבעה, למה צריך זו כנגד זו? הרשב״א מביא אותה, עם התירוץ שהם מציעים לשיטת רש״י: « והקשו עליו בתוספות דכיון שעל ידי נסר רחב ארבעה מיירי, מאי קא דייק בגמרא » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) ; « והם ז״ל תירצו דשמא נאמר דכיון שמשוכות זו מכנגד זו אם נתן נסר מזו לזו לצד קרן זוית של זו ושל זו הוה ליה פיתחא בקרן זוית ופיתחא בקרן זוית לא עבדי אנשי » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) — שמא נאמר שכיון שמשוכות זו מכנגד זו, הנסר שנתן מזו לזו יהיה לצד קרן זוית של זו ושל זו, והוה ליה פתח בקרן זוית, שאין אדם עושה. וממשיך: « ועדיין קשה דמאי שנא מההיא דאביי דלעיל » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) — ועדיין קשה: מה שנא מדברי אביי לעיל? תמצית ההמשך: שם, בכותל רחב ארבעה, [הסולמות מועילים] אפילו מופלגים טובא. ומשיב: « ומסתברא שאין זה קשה כלל, דהתם הוה להו שתי הסולמות כשני פתחים הפתוחים על גג משותף כיון שרחב הכותל ארבעה » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) — אין זה קשה: שם שני הסולמות הם כשני פתחים הפתוחים לגג משותף, כיון שהכותל רחב ארבעה.
נסר באלכסון, שלא בקרן זוית —
- הט״ז מדייק מטעם הטור: « משמע כל שאינם בקרן זוית שפיר מהני הנסר אע״ג דהוה בעיקום וכ״מ בקושיית התוספות דבנסר מהני אפילו זו שלא כנגד זו » (ט״ז או״ח שע״ג ס״ק ג) — כל שאינן בקרן זוית, הנסר מועיל אף באלכסון; וכך הוא מדייק מקושיית התוספות: בנסר, מועיל אפילו זו שלא כנגד זו.
- הביאור הלכה מביא תחילה את דברי הט״ז: « עיין בט״ז דמשמע מיניה דהמחבר ג״כ ס״ל כהתוספות וע״כ הסכים דמשום עיקום לבד לא הוי ריעותא ומהני נסר » (ביאור הלכה שע״ג) — לדברי הט״ז, אף המחבר סובר כתוספות, והעיקום לבדו אינו ריעותא; ואחר כך את האליה רבה: « והנה בא״ר חולק עליו וסובר דאין נ״מ אלא כל שהוא מעוקם בג״ט לא מהני נסר וכתב דכן משמע בשו״ע שלא חילק בזה והמחבר סתם כרש״י ודלא כדעת התוספות בשם ר״ת וכן משמע בעו״ש דהמחבר סתם כדעת רש״י » (ביאור הלכה שע״ג) — אין חילוק: כל שמעוקם בשלשה טפחים, אין הנסר מועיל; וכך משמע בשולחן ערוך שלא חילק, והמחבר סתם כרש״י ולא כתוספות בשם רבינו תם; וכן משמע בעו״ש [עולת שבת]. ובסוגריים הוא מקשה על הט״ז: « ובאמת דברי הט״ז קשה מאד דמשמע מניה דהתוס׳ ג״כ מודים היכא דאיתרמי שהניח הנסר בקרן זוית של הגזוזטרא מזו לזו לא חשבינן אותו כפתח והמעיין בחידושי הרשב״א יראה להדיא דלהתוס׳ דמקשים מהא דסולם והביאו מזה ראי׳ דמהני הוא אפילו היכא דהנסר מונח בקרן זוית וא״כ ע״כ דהשו״ע לא סתם כהתוספות » (ביאור הלכה שע״ג) — מדברי הט״ז משמע שאף התוספות מודים שנסר המונח בקרן זוית אינו כפתח; ובחידושי הרשב״א נראה בבירור שלתוספות, המקשים מן הסולם, הנסר מועיל אפילו בקרן זוית; ולכן השולחן ערוך לא סתם כתוספות. ומסיים: « וכן עיקר דהרבה ראשונים ס״ל כדעת רש״י דהמשנה דגזוזטרא קאי אנסר ואפ״ה בזה שלא כנגד זה לא מהני הלא המה הרבינו יונתן והרשב״א והריטב״א והריא״ז ומה שהקשו התוספות על פירושו כבר תירצו בחידושי הרשב״א והריטב״א » (ביאור הלכה שע״ג).
נפקא מינה — שתי גזוזטראות משוכות זו מזו שלשה טפחים או יותר, ונסר מונח ביניהן באלכסון, שלא מקרן זוית. הט״ז מבסס על טעם הקרן זוית את דיוקו שהנסר מועיל; האליה רבה, שהביאור הלכה הולך בשיטתו (וכן עיקר), כותב שאינו מועיל. הביאור הלכה מבסס מסקנה זו על פירוש רש״י, שבו, כדבריו, אוחזים הרבה ראשונים; את הטעם השני שבמשנה ברורה אינו מזכיר כאן. להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
7. זו למעלה מזו — הגובה, וגירסת הגמרא
הסעיף: « וכן אם היתה אחת גבוה מחבירת׳ לא חשיב פתח » (שו״ע או״ח שע״ג:א) — ובגמרא: וגם זו למעלה מזו — לא (פרק 1).
הרשב״א, על הגובה: « וטפי קשה לי לדידי מזו למעלה מזו דמאי שנא מסולם שבין חצר לעליה. ושמא אינו כגירסת אלה הספרים. וכן אינה במקצת הספרים שלנו, אבל בפר״ח ז״ל ישנה » (רשב״א עירובין ע״ח ע״ב) — זו למעלה מזו קשה לו יותר: מה שנא מסולם שבין חצר לעלייה? ושמא, הוא כותב, אין זו גירסת הספרים; היא חסרה במקצת ספריו, אבל ישנה ברבינו חננאל.
8. תוך שלשה טפחים — גזוזטרא עקומה
הסעיף: « והני מילי כשמרוחקו׳ זו מזו ג״ט אבל אם הם תוך ג׳ זו לזו בין בריחוק בין בגובה חשיב שפיר כפתח » (שו״ע או״ח שע״ג:א). הטור כתב: « אבל אם הם תוך שלשה זו לזו בין בריחוק בין בגובה חשיב שפיר כפתח » (טור או״ח שע״ג) ; המלים והני מילי כשמרוחקו׳ זו מזו ג״ט שבסעיף אינן בטור; הן חוזרות, בעיקר הענין, על מימרא דרבא, שדבריו אמורים כשיש בין זה לזה שלשה טפחים (פרק 1).
יסוד — המשנה ברורה מפרש ״בין בריחוק בין בגובה״: « דע דמה שאמרו בין בריחוק בין בגובה היינו שמרוחק זה מזה יותר מד׳ טפחים באויר שבין זו לזו אלא שזו גבוה מזו בפחות מג׳ טפחים אז אמרינן דהוי כאלו הם שניהם זו כנגד זו ונותן נסר מזו לזו כיון שהמרחק שביניהם יותר מד׳ טפחים » (משנה ברורה שע״ג ס״ק י״א) — המרחק ביניהן באויר יותר מארבעה טפחים, אלא שאחת גבוהה מחברתה פחות משלשה טפחים: אז הרי הן כאילו שתיהן זו כנגד זו, ונותן נסר מזו לזו, כיון שהמרחק ביניהן יותר מארבעה; « וה״ה נמי כשמרוחק זו מזו בפחות מג׳ טפחים בריחוק שזו לצד מזרח וזו לצד מערב ואינם זה כנגד זה ממש רק שמרוחק פחות מג״ט אמרינן לבוד והוי כאלו הם זו כנגד זו ואז אף שעדיין יש אויר רחוק בין זו לזו יותר מד״ט מותר ע״י נסר שנותן בין זו לזו » (משנה ברורה שע״ג ס״ק י״א) — וכן כשהמשיכה למזרח או למערב פחות משלשה טפחים, אמרינן לבוד, והרי הן כאילו זו כנגד זו; ואז, אף שעדיין יש ביניהן אויר יותר מארבעה טפחים, מותר על ידי נסר שנותן ביניהן. הלבוד של שלשה טפחים עושה אותן כזו כנגד זו; כשהמרחק ביניהן יותר מארבעה, אינו פוטר מן הנסר.
9. סיכום שיטות והכרעת ההלכה
היסוד — המשנה בעירובין ע״ח ע״ב ומימרות רבא בע״ט ע״א, שהראשונים והאחרונים מפרשים כך:
- החריץ, הנסר, שתי הגזוזטראות, ודברי רבא במשוכה, בגובה ובשלשה טפחים — פרק 1;
- משנת הגזוזטראות עוסקת בנסר לרש״י — ובשיטתו, לדברי הביאור הלכה, בין השאר הרשב״א והריטב״א —, ובאויר שביניהן לרבינו תם בתוספות — פרק 2;
- הנסר: כעין גשר, ופתח שדרכו מטלטלים מחצר לחצר, אם ירצו לערב יחד; קבוע במסמר (המגן אברהם בשם השלטי גבורים; המשנה ברורה); עליות שיש בהן דיורין (הפרי מגדים, במשנה ברורה) — פרק 3;
- הגהת הרמ״א, בתוך ארבעה בלא נסר: מערבין שנים ואם רצו אחד לתוספות, והרמ״א כמותם לדברי הט״ז; מערבין אחד ולא שנים בתוספתא שבספריא, בפירוש ר״ת כפי שמביאו הרשב״א, הדוחה אותו כפירוש המשנה (פרק 2), ובמגיד משנה בשם הרשב״א, שמביאו הבית יוסף (בלשון המגיד משנה שבספריא: מכח התוספתא; בבית יוסף: מהתוספות); חילוק הט״ז; גבול עשר האמות (המגן אברהם; המשנה ברורה) — פרק 4;
- ״ואם רצו״: סדר המשנה והטור, וסדר הרמב״ם והסעיף; גבול עשר האמות בנסר, והאיסור שהמשנה ברורה אומר עליו ״מסתברא״ על הנסר עצמו — פרק 5;
- זו שלא כנגד זו: טעם הקרן זוית (הטור; המגן אברהם; המשנה ברורה) וטעם המעבר באלכסון (המשנה ברורה); הט״ז והאליה רבה, והביאור הלכה המסיים וכן עיקר — פרק 6;
- זו למעלה מזו: הרמב״ם; המגיד משנה, המביא מרש״י על הגובה; הגירסא שהרשב״א מסתפק בה — פרק 7;
- תוך שלשה טפחים: המשפט שהסעיף מוסיף על הטור; הלבוד, שאינו פוטר מן הנסר כשהמרחק יותר מארבעה (המשנה ברורה, ס״ק י״א); המגן אברהם (ס״ק ה) — פרק 8.
להלכה למעשה, היעזר ברב שלך; גם מנהג הקהילה קובע.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב, סעיף אחד בסימן זה).