Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman 379

שלחן ערוך הרב — סימן שע״ט

The full text of the Shulchan Aruch HaRav of the Alter Rebbe

סימן שע״ט — דִּין חֲצֵרוֹת וּבָתִּים בֵּינֵיהֶם — וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. 2 seifim (the Mechaber's Shulchan Aruch also has 2, under its own numbering).

Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 379. Sefaria gives no Kuntres Acharon entry for this siman.

לשון הרב מול סעיף המחבר

Where the Rav's text differs from the Mechaber's seif

Each point sets side by side a seif of the Mechaber's Shulchan Aruch (its numbering, 2 seifim, designated by their letter) and the corresponding seif of the Shulchan Aruch HaRav (its own numbering, also 2 seifim, divided the same way), and notes only what the comparison of the two texts shows. A point noted here is not thereby peculiar to the Rav: the page names where it is already found — Rashi and Tosafos on the Gemara, the Magen Avraham, before him; the Mishnah Berurah, later than the Rav — and where a commentator reads the point in the Mechaber's own words, it says so.

Not listed here as separate points are details of the Rav's text that make explicit the corresponding seif of the Mechaber, nor passages where he writes in other words what that seif says. In seif א, the Mechaber writes « ומותרים בשלשתן שכל בית שאצל החצר חשוב לו כבית שער וא״צ ליתן פת » (שו״ע או״ח שע״ט:א). The Rav writes that the resident makes the house open to his courtyard a gatehouse « לַעֲבוֹר דֶּרֶךְ עָלָיו לְהָאֶמְצָעִי » (שו״ע הרב שע״ט:א); he writes that none of the three houses needs to give bread, « וְאֵין אֶחָד מִג׳ בָּתִּים אֵלּוּ צָרִיךְ לִתֵּן פַּת לָעֵרוּב » (שו״ע הרב שע״ט:א) — the Mechaber writes it too, twice: « וא״צ ליתן פת » (שו״ע או״ח שע״ט:א) —, and gives its reason: « כִּי שְׁנַיִם הַסְּמוּכִים לַחֲצֵרוֹת הֵם כְּבֵית שַׁעַר, וּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר » (שו״ע הרב שע״ט:א). Rashi already writes both on the Gemara: « ועשה בית הפתוח לו כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי » (רש״י עירובין ע״ה ע״ב), and « אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת אלו משום בית שער ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב » (רש״י עירובין ע״ה ע״ב). The Mishnah Berurah, later than the Rav, reads the Mechaber's seif in this way: « אחרי שבני החצר מוליכין עירובן דרך עליה לאמצעית » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ג); and it explains « ומותרים בשלשתן » (שו״ע או״ח שע״ט:א) as permission to carry in those houses, and [for the people of the] houses in [the courtyards], although they did not give a share in the eruv: « שהם מותרים לטלטל באותן הבתים והבתים בהן אע״פ שלא נתנו חלק בעירוב » (משנה ברורה שע״ט ס״ק ב). The Rav, for his part, does not have the words « ומותרים בשלשתן » (שו״ע או״ח שע״ט:א). In their place he writes, as we have seen, that none of the three houses needs to give bread, because the two houses adjoining the courtyards are like a gatehouse and « וּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר » (שו״ע הרב שע״ט:א); and « וְהָאֶמְצָעִי הוּא בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ אֶת הָעֵרוּב » (שו״ע הרב שע״ט:א). In siman 370, he writes: « הַדָּר בְּבֵית שַׁעַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ד׳ מְחִצּוֹת, כֵּיוָן שֶׁרַבִּים עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם לְבָתֵּיהֶם — אֵין עָלָיו תּוֹרַת בַּיִת אֶלָּא תּוֹרַת חָצֵר, וְאֵין צָרִיךְ לְעָרֵב עִם שְׁאָר הַבָּתִּים » (שו״ע הרב ש״ע:א) — one who lives in a gatehouse, although it has four walls, since many pass through there to their houses, does not have the status of a house but that of a courtyard, and need not make the eruv with the other houses; and, in the case of the ten houses, he sets in the same siman the limit « וּבֵית שַׁעַר שֶׁל בַּיִת אֶחָד אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרַת בַּיִת » (שו״ע הרב ש״ע:ח) — the gatehouse of a single house does not lose the status of a house (Level 2, section 2). The comparison of the two texts shows no rule that the Mechaber writes and the Rav sets aside: the difference is one of wording. The Rav writes the permission through « וּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר » (שו״ע הרב שע״ט:א), and, in siman 370, through the courtyard status of the gatehouse, whose resident need not make the eruv with the other houses (שו״ע הרב ש״ע:א). In seif ב, the Mechaber writes « לא קנו עירוב שכל א׳ הניח עירוב בבי׳ שער של חצר אחרת » (שו״ע או״ח שע״ט:ב). The Rav specifies that each courtyard « לֹא נָתְנָה עֵרוּבָהּ בַּבַּיִת הַפָּתוּחַ לָהּ אֶלָּא עֲשָׂאַתּוּ בֵּית שַׁעַר » (שו״ע הרב שע״ט:ב); Rashi already writes this on the Gemara: « וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער » (רש״י עירובין ע״ו ע״א). The Rav adds to the reason « וְאֵינוֹ עֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ו » (שו״ע הרב שע״ט:ב); in Siman 366 he writes of the eruv « אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּבַיִת הָרָאוּי לְדִירָה, אֲבָל לֹא בְּאַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וְלֹא בְּבֵית שַׁעַר » (שו״ע הרב שס״ו:ה), and the Mechaber writes this too in his Siman 366: « לאפוקי בית שער אכסדר׳ ומרפסת » (שו״ע או״ח שס״ו:ג). The same seif of the Mechaber carries a gloss of the Rema, « והמנהג בזמן הזה להניח העירוב בבית הכנסת וכן נהגו הקדמונים ונראה לי הטעם דעירובין שלנו יש להם דין שתוף ואין צריך להניח בבית דירה וע׳ לקמן סי׳ שפ״ו ושפ״ז » (רמ״א או״ח שס״ו:ג), who gives this reason as his own ("it seems to me") and refers to simanim 386 and 387; and the Rav, in the next seif of his Siman 366, writes « וְהַמִּנְהָג בִּזְמַן הַזֶּה לְהַנִּיחַ הָעֵרוּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ רָאוּי לְדִירָה מִפְּנֵי קְדֻשָּׁתוֹ » (שו״ע הרב שס״ו:ו) — the custom, in his time, is to place the eruv in the synagogue, although the synagogue is not fit for dwelling, because of its sanctity: the Rav writes this himself — and reports the same reason in the name of "some": « וְיֵשׁ שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לַמִּנְהָג, לְפִי שֶׁעֵרוּבִין שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם דִּין שִׁתּוּף מְבוֹאוֹת » (שו״ע הרב שס״ו:ו). In the same seif, he also writes: « וּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם לֶחִי אוֹ קוֹרָה לִמְבוֹאוֹתֵיהֶם, אוֹ שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ בְּמָבוֹי הַמְּתֻקָּן בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, שֶׁאֵין מַנִּיחִים שָׁם עֵרוּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ה » (שו״ע הרב שס״ו:ו) — places whose mavo'os have neither a lechi nor a korah, or whose synagogue is not in a mavoy fixed with a lechi or a korah, where the eruv is not placed in the synagogue, as explained in siman 365. This clause describes those places and refers, for the rule, to siman 365; the Rav's sentence goes on with a permission: « אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּרִים לְטַלְטֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת… » (שו״ע הרב שס״ו:ו) — nevertheless, one may carry in the synagogue. The Tur gives a second reason, « ואם נחשוב אותם כבית גמור הרי כל החצר מפסיק בית בינו ובין הבית שנתן בו עירובו » (טור או״ח שע״ט), which the Magen Avraham reports in the Tur's name: « ואם נחשוב אותו כבית גמור א״כ כל חצר מפסיק בינו ובין הבית שנתן שם עירובו » (מגן אברהם שע״ט ס״ק ב); the Rav's text, like the Mechaber's seif ב, gives only the first. On our siman, the Eliyah Rabbah, commenting on the Levush, writes in the name of the Perishah: « מכאן יש סתירה למנהג קצת מקומות שנתנו עירובין בבית הכנסת ובתי כותים הם מפסיקן ביניהם ובין העירוב ואין יכולין לטלטל לבית הכנסת למקום עירוב » (אליה רבה שע״ט ס״ק ב) — from here there is a contradiction to the custom of some places that placed the eruvin in the synagogue while houses of Kutim [non-Jews] interpose between them and the eruv, and they cannot carry to the synagogue, the place of the eruv. What this custom changes in the case of seif 2 of our siman, this page does not decide: consult your Rav.

שיחות, מאמרים ואגרות הרבי

The words of the Rebbe on the themes of Siman 379

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

The practical Chabad conduct

Points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch HaRav Siman 379, in the Chabad sensibility. Each point refers to its seif of the Rav, in the order of the text.