Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch HaRav is not a commentary on the Mechaber: it is a Shulchan Aruch in its own right, written by the Alter Rebbe, with its own division and numbering of the seifim. Here the Shulchan Aruch HaRav announces 3 seifim at the head of the siman, and Sefaria serves its text in 3 blocks, which this page reproduces and numbers as they stand (section 1); the Mechaber's Shulchan Aruch treats the siman in a single seif. The Rav's three seifim thus all correspond to the Mechaber's seif א. In the English text of this page, the Rav's seifim are designated by their number (383:1, seif 1), the Mechaber's by its Hebrew letter (the Mechaber's seif א); in the Hebrew references in parentheses, both numberings are in letters, and the reference always names the work (שו״ע או״ח for the Mechaber, שו״ע הרב for the Rav).
This page gathers, for Siman 383, the full text of the Rav with its translation, where his text differs from that of the Mechaber, and the practical conduct that follows from it.
שלחן ערוך הרב — סימן שפ״ג
The full text of the Shulchan Aruch HaRav of the Alter Rebbe
סימן שפ״ג — כְּשֶׁאֵין הַנָּכְרִי בַּבַּיִת אֵינוֹ מְעַכֵּב — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. The heading announces 3 seifim; Sefaria serves the text in 3 blocks (the Mechaber's Shulchan Aruch treats this siman in a single seif).
סעיף א כְּשֶׁאֵין הַנָּכְרִי בַּבַּיִת אֵינוֹ מְעַכֵּב וּבוֹ ג' סְעִיפִים: נָכְרִי הַדָּר עִם שְׁנֵי…
כְּשֶׁאֵין הַנָּכְרִי בַּבַּיִת אֵינוֹ מְעַכֵּב וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
נָכְרִי הַדָּר עִם שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים בְּחָצֵר אַחַת, וְאֵין הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ (וְלֹא שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ) — אֵינוֹ אוֹסֵר, וִיעָרְבוּ וְיִהְיוּ מֻתָּרִים. וַאֲפִלּוּ אִם הָלַךְ לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ בְּבֵיתוֹ אֵין דִּירָתוֹ אוֹסֶרֶת, שֶׁדִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״א.
וְאִם בָּא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת — אוֹסֵר, וְהָעֵרוּב בָּטֵל. וְאֵין אוֹמְרִים "שַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה הֻתְּרָה", הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהֻתְּרָה לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁלֹּא תַחֲזוֹר וְתֵאָסֵר, כִּי שֶׁמָּא יָבֹא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אִם לֹא שֶׁיָּדוּעַ בְּבֵרוּר מִדַּעַת הַנָּכְרִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, וְנִמְלַךְ אַחַר כָּךְ:
When the non-Jew is not in the house, he does not prevent [the eruv]; it contains 3 seifim:
A non-Jew (nochri) who lives with two Jews in one courtyard, and the non-Jew is not in his house (nor any member of his household): he does not prohibit, and they shall make the eruv and be permitted. And even if he went to a nearby place, from which he could return to his house on Shabbos, nevertheless, as long as he is not in his house, his dwelling does not prohibit, for a dwelling without its owner is not a dwelling (dirah b'lo ba'alim einah dirah), as was explained in Siman 371.
And if the non-Jew came on Shabbos, he prohibits, and the eruv is void. And we do not say “Shabbos, once it has been permitted, remains permitted”, since at the time it was permitted it was not clear that it would not become prohibited again, for perhaps the non-Jew would come on Shabbos — unless it is clearly known of the non-Jew's intention at the onset of Shabbos that he did not then intend to return to his house on Shabbos, and he changed his mind afterwards:
סעיף ב וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ לְאַחַר שֶׁבָּא…
וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ לְאַחַר שֶׁבָּא בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מוֹעִיל, אֶלָּא לִכְשֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ אַחַר שֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה חֲבֵרוֹ מֻתָּר. אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטֵּל מִיָּד בְּבוֹאוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִסְפִינוֹת שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְעֵרְבוּ יַחַד, וְנִפְסְקוּ בְּשַׁבָּת וְנִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן וְחָזְרוּ וְנִקְשְׁרוּ, שֶׁחָזְרוּ לְהֶתֵּרָן הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ב (וְכֵן ב' חֲצֵרוֹת שֶׁעֵרְבוּ פַּעַם אַחַת לְשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר עַל יְדֵי פֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְנִסְתַּם הַפֶּתַח בְּחֹל וְנִפְתַּח בְּשַׁבָּת, שֶׁהָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ד), לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעֵרְבוּ הַסְּפִינוֹת הַקְּשׁוּרוֹת, לֹא הָיוּ עוֹמְדוֹת לִפָּסֵק בְּשַׁבָּת וּלְהִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן (וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁעֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת לְשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר, לֹא הָיָה הַפֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם עוֹמֵד אָז לִסְתּוֹם בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ אַחַר כָּךְ וּלְהִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן). מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אִם כֵּן מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵרוּב — לֹא הָיָה סוֹפוֹ לְהִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַנָּכְרִי יִתְבַּטֵּל (וַאֲפִלּוּ אִם הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לְמֵרָחוֹק, יָכוֹל הוּא לֵילֵךְ מִמְּקוֹמוֹ בְּחֹל וְלָבֹא בְּשַׁבָּת):
And even if they want to rent from him after he came on Shabbos, it does not help; but when one renounces [his domain] to the other after they rented from him, the other will be permitted. But the eruv does not come back to life (chozer v'ne'or) when they rented from him, since it was already voided immediately upon his coming. And it is not like boats that were tied to one another while it was still day and made an eruv together, and came apart on Shabbos, so that their eruv was voided, and were tied again, which returned to their original permission, as was explained in Siman 362 (and likewise two courtyards that made an eruv once, for a year or more, through an opening between them, and the opening was closed on a weekday and opened on Shabbos, where the eruv comes back to life, as was explained in Siman 374); for when the tied boats made the eruv, they were not destined to come apart on Shabbos and have their eruv voided (and likewise when the courtyards made the eruv for a year or more, the opening between them was not then destined to be closed that year or afterwards and have their eruv voided). This is not so here: since the non-Jew came on Shabbos, then from the start, when the eruv was made, it was not destined to last the whole of Shabbos, for when the non-Jew came it would be voided (and even if he went on a journey far away, he can leave his place on a weekday and arrive on Shabbos):
סעיף ג אֲבָל אִם הָיָה הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ…
אֲבָל אִם הָיָה הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ, וְשָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְעֵרְבוּ, וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְשָׂכְרוּ בּוֹ בַיּוֹם מִן הַיּוֹרֵשׁ — הֲרֵי הָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר, הוֹאִיל וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ לֹא הָיָה הַנָּכְרִי עוֹמֵד לָמוּת בְּשַׁבָּת שֶׁיֶּאֱסֹר עֲלֵיהֶם יוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ.
אֲבָל אִם עֵרְבוּ בְּלֹא שְׂכִירוּת, שֶׁהָיוּ אֲסוּרִים, וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְיוֹרְשׁוֹ אֵינוֹ דָר שָׁם, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם — אַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרִים עַד שֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה חֲבֵרוֹ מֻתָּר. אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר, הוֹאִיל וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ לֹא הָיָה הַנָּכְרִי עוֹמֵד לָמוּת בְּשַׁבָּת, וְגַם לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָנוּ עֵרוּב מֵעוֹלָם (עַיֵּן סִמָּן שע״ד).
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמְבַטֵּל רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁעֵרְבוּ, שֶׁהֵם מֻתָּרִים, שֶׁעֵרוּבָם חוֹזֵר וְנֵעוֹר, לְפִי שֶׁכְּשֶׁעֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם הָיָה גַם זֶה רָאוּי לְעָרֵב עִמָּהֶם, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבַטֵּל עֵרוּבָם כְּשֶׁשָּׁכַח וְלֹא עֵרֵב עִמָּהֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן נָכְרִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְעָרֵב עִמָּהֶם, הוּא מְבַטֵּל אֶת עֵרוּבָם כְּשֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לָהֶם רְשׁוּתוֹ שֶׁבֶּחָצֵר. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְבַּטֵּל מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר מִשֶּׁחָשֵׁכָה, שֶׁאֵין מְעָרְבִים מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
But if the non-Jew was in his house, and they rented from him while it was still day and made the eruv, and the non-Jew died on Shabbos and they rented that same day from the heir — the eruv comes back to life, since at the time it was made the non-Jew was not destined to die on Shabbos so that an heir would prohibit them, since they had rented from him.
But if they made the eruv without renting, so that they were forbidden, and the non-Jew died on Shabbos and his heir does not live there, so that he does not prohibit them — they are nevertheless forbidden until one renounces to the other, and the other will be permitted. But the eruv does not come back to life, since at the time it was made the non-Jew was not destined to die on Shabbos, and also because they had never yet acquired the eruv (see Siman 374).
And it is not like a Jew who renounces his domain to two who made an eruv, who are permitted, their eruv coming back to life: for when the eruv was made while it was still day, this one too was fit to make the eruv with them; therefore he does not void their eruv when he forgot and did not make the eruv with them. This is not so for a non-Jew, who is not fit to make the eruv with them: he voids their eruv when he did not rent them his domain in the courtyard. And since it was voided while it was still day, it does not come back to life after nightfall, for one does not make an eruv after nightfall:
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 383. Sefaria gives no Kuntres Acharon entry for this siman.
לשון הרב מול סעיף המחבר
Where the Rav's text differs from the Mechaber's seif
Each point sets side by side the Mechaber's seif א, the only one of this siman, and the corresponding seif of the Shulchan Aruch HaRav (its own numbering, 3 seifim), in the order of the Rav's seifim, and notes only what the comparison of the two texts shows. A point noted is not thereby peculiar to the Rav: when it is already written by one of the commentators this page has read — the Tur; the Magen Avraham and the Taz, before the Rav; the Mishnah Berurah, later than the Rav — the page names him.
Not listed here as separate points are two details of the Rav's seif 1 that the Mishnah Berurah also writes, after him: the single courtyard, « בְּחָצֵר אַחַת » (שו״ע הרב שפ״ג:א), which the Mishnah Berurah specifies as « בחצר אחד » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק א); and the absence of the members of his household, « וְלֹא שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ » (שו״ע הרב שפ״ג:א), which the Mishnah Berurah writes « שהלך קודם השבת הוא וכל בני ביתו לעיר אחרת » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ב).
נקודה א — אפילו הלך למקום קרוב (שו״ע הרב שפ״ג:א)
Point א — even if he went to a nearby place (Shulchan Aruch HaRav 383:1)
The non-Jew away from his house
What the Mechaber writes: « ואין העכו״ם בביתו אינו אוסר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א); then the printed text refers in parentheses to Siman 371, « ע״ל סימן שע״א » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), without saying here how far the non-Jew went. In seif א of Siman 371 he writes for the non-Jew « אבל בעכו״ם אפי' הלך לשבו' בעיר אחר' אוסר עליהם עד שישכרו ממנו מקומו אם היא קרוב מהלך יום א' שהרי אפשר שיבא בשב' אבל אם רחוק יותר אינו אוסר » (שו״ע או״ח שע״א:א), then « וי״א שגם עכו״ם אם הלך לשבו' בחצר אחר' אינו אוסר » (שו״ע או״ח שע״א:א), and the printed text adds in square brackets « וכן נראה עיקר » (שו״ע או״ח שע״א:א).
What the Rav writes: « וַאֲפִלּוּ אִם הָלַךְ לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ בְּבֵיתוֹ אֵין דִּירָתוֹ אוֹסֶרֶת, שֶׁדִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה » (שו״ע הרב שפ״ג:א), and he too refers to Siman 371.
The difference: the Mechaber's seif א refers to Siman 371, where two views are written; the Rav's text writes in the seif itself that even if the non-Jew went to a nearby place, from which he could return on Shabbos, his dwelling does not prohibit as long as he is not in his house — which is what the second of those views writes — and gives the reason: a dwelling without its owner is not a dwelling.
In the Mishnah Berurah: later than the Rav, it explains the reference to Siman 371: « ר״ל דשם נתבאר לדעה ראשונה דדוקא כשהלך למקום רחוק יותר מיום אחד שא״א לו לבוא בשבת ולדעה שניה אפילו בתוך מהלך יום אינו אוסר » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ג).
נקודה ב — למה אין אומרים כאן שבת כיון שהותרה הותרה (שו״ע הרב שפ״ג:א)
Point ב — why one does not say here that Shabbos, permitted when it began, remains permitted (Shulchan Aruch HaRav 383:1)
The non-Jew who comes on Shabbos
What the Mechaber writes: « בא עכו״ם בשבת אוסר והעירוב בטל » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), without giving the reason.
What the Rav writes: the same rule, and then that we do not say “Shabbos, once it has been permitted, remains permitted”, « הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהֻתְּרָה לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁלֹּא תַחֲזוֹר וְתֵאָסֵר » (שו״ע הרב שפ״ג:א); and he writes an exception: « אִם לֹא שֶׁיָּדוּעַ בְּבֵרוּר מִדַּעַת הַנָּכְרִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, וְנִמְלַךְ אַחַר כָּךְ » (שו״ע הרב שפ״ג:א). He states the same criterion in Siman 371: « לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֻתְּרָה הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁלֹּא תַחֲזוֹר וְתֵאָסֵר » (שו״ע הרב שע״א:ב).
The difference: the Mechaber's seif א gives neither the reason nor the exception; the Rav's text gives the reason — when Shabbos was permitted, it was not clear that it would not become prohibited again — and writes the exception of the non-Jew of whom it is clearly known that at the onset of Shabbos he did not intend to return, and who changed his mind afterwards.
In the commentators: the Magen Avraham, before the Rav, writes the reason, referring for it to the Rosh, the Mordechai and Tosafos: « ולא שייך לו' כאן שבת הואיל והותרה הותרה ולא יתבטל כשיבא העכו״ם דהא בין השמשות עמד לאיסור » (מגן אברהם שפ״ג ס״ק א); the Mishnah Berurah, after him: « ולא אמרינן דכיון שהותר תחלת השבת הותר לכל השבת ואפילו אם הלך למקום רחוק יותר ממהלך יום כיון שבא אח״כ בשבת אגלאי מלתא למפרע דיצא משם בחול ובכניסת השבת היה בתוך מהלך יום והיה עומד לבוא בשבת ולכך לא שייך לומר הואיל והותר תחלת השבת הותר דהא בין השמשות היה עומד להיות נאסר אח״כ » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ד). The exception of the non-Jew who changed his mind is written neither in this ס״ק of the Magen Avraham nor in this ס״ק of the Mishnah Berurah.
נקודה ג — שכרו ממנו אחר שבא: אין העירוב חוזר וניעור (שו״ע הרב שפ״ג:ב)
Point ג — renting from him after he came: the eruv does not come back to life (Shulchan Aruch HaRav 383:2)
Renting after he came
What the Mechaber writes: « ומיהו יכולים לשכור ממנו בשבת ואח״כ יבטל הא' לחבירו ויהי' היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). He does not state explicitly that the eruv does not come back to life after the renting.
What the Rav writes: the same rule, and then « אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטֵּל מִיָּד בְּבוֹאוֹ » (שו״ע הרב שפ״ג:ב). He distinguishes this case from that of the tied boats of Siman 362, and adds in parentheses the two courtyards of Siman 374: « וְכֵן ב' חֲצֵרוֹת שֶׁעֵרְבוּ פַּעַם אַחַת לְשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר עַל יְדֵי פֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְנִסְתַּם הַפֶּתַח בְּחֹל וְנִפְתַּח בְּשַׁבָּת, שֶׁהָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר » (שו״ע הרב שפ״ג:ב); here, on the contrary, « שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אִם כֵּן מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵרוּב — לֹא הָיָה סוֹפוֹ לְהִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁבָּת » (שו״ע הרב שפ״ג:ב).
The difference: the Mechaber's seif א does not state explicitly that the eruv does not come back to life, and does not write the distinction; the Rav's text writes it, with its reason: from the moment it was made, this eruv was not destined to last the whole of Shabbos.
In the commentators: the Tur states it explicitly: « ולא אמרינן שיחזור העירוב לקדמותו אחר ששכרו להיות שניהן מותרין » (טור או״ח שפ״ג). The Magen Avraham, before the Rav, writes the distinction from the boats, « ול״ד לספינות שנפסקו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון דהתם אין הספינות עומדו' ליפסק » (מגן אברהם שפ״ג ס״ק א), and what the Rav writes at the end of his seif 2 about one who went far away, « ואפי' הוא רחוק מ״מ יכול לילך ממקומו בחול ולבוא בשבת » (מגן אברהם שפ״ג ס״ק א); the Taz writes it too, in the name of Tosafos: « שאני הכא דמתחלה כשעושה העירוב אין סופו להתקיים כל השבת שעתיד העכו״ם לבא אבל התם אין הספינה עומדת להיפסק » (ט״ז או״ח שפ״ג ס״ק ב). The Mishnah Berurah, after the Rav: « משום דהעירוב נתבטל תיכף בבוא העכו״ם לביתו » (משנה ברורה שפ״ג ס״ק ה).
נקודה ד — שכרו ממנו מבעוד יום ומת בשבת (שו״ע הרב שפ״ג:ג)
Point ד — they had rented from him by day, and he died on Shabbos (Shulchan Aruch HaRav 383:3)
Renting by day and the non-Jew's death
What the Mechaber writes: at the end of the seif, « וכ״ש אם מת העכו״ם בשבת שיבטל א' לחבירו ויהי' היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א). He does not state explicitly the case where they had rented from him while it was still day.
What the Rav writes: if the non-Jew was in his house, and they rented from him while it was still day and made the eruv, « וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְשָׂכְרוּ בּוֹ בַיּוֹם מִן הַיּוֹרֵשׁ — הֲרֵי הָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר » (שו״ע הרב שפ״ג:ג), because at the time it was made the non-Jew was not destined to die on Shabbos so that an heir would prohibit them, since they had rented from him.
The difference: the Mechaber's seif א does not write this case explicitly; the Rav's text writes it, with its reason.
A case on which the commentators differ: on this case, and on how to read « וכ״ש אם מת » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), the Mechaber's commentators differ; on this case, see the Taz (ס״ק ב) and the Mishnah Berurah (ס״ק ח); on how to read « וכ״ש אם מת », see also the Magen Avraham (ס״ק א) and the Biur Halachah. This page does not decide: consult your Rav.
נקודה ה — עירבו בלא שכירות ומת בשבת (שו״ע הרב שפ״ג:ג)
Point ה — they had made the eruv without renting, and he died on Shabbos (Shulchan Aruch HaRav 383:3)
The eruv made without renting
What the Mechaber writes: « וכ״ש אם מת העכו״ם בשבת שיבטל א' לחבירו ויהי' היחיד מותר » (שו״ע או״ח שפ״ג:א), without saying explicitly which case he means, or whether the eruv comes back to life.
What the Rav writes: « אֲבָל אִם עֵרְבוּ בְּלֹא שְׂכִירוּת, שֶׁהָיוּ אֲסוּרִים, וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְיוֹרְשׁוֹ אֵינוֹ דָר שָׁם, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם — אַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרִים עַד שֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה חֲבֵרוֹ מֻתָּר. אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר » (שו״ע הרב שפ״ג:ג), since at the time it was made the non-Jew was not destined to die on Shabbos, and « וְגַם לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָנוּ עֵרוּב מֵעוֹלָם » (שו״ע הרב שפ״ג:ג) — he refers to Siman 374. Then « וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמְבַטֵּל רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁעֵרְבוּ, שֶׁהֵם מֻתָּרִים, שֶׁעֵרוּבָם חוֹזֵר וְנֵעוֹר » (שו״ע הרב שפ״ג:ג), « לְפִי שֶׁכְּשֶׁעֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם הָיָה גַם זֶה רָאוּי לְעָרֵב עִמָּהֶם, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבַטֵּל עֵרוּבָם כְּשֶׁשָּׁכַח וְלֹא עֵרֵב עִמָּהֶם » (שו״ע הרב שפ״ג:ג).
The difference: the Rav's text writes the case of an eruv made without renting, the heir not living there; it writes that one renounces to the other, who is permitted — as the last sentence of the Mechaber's seif also writes, for the case it means — and adds that the eruv does not come back to life, for two reasons, then the distinction from the Jew who renounces. Which case this sentence of the Mechaber means, the commentators differ (point ד).
In the Magen Avraham: before the Rav, he likewise distinguishes, on this seif, the Jew who dies on Shabbos: « ול״ד למת ישראל בשבת דעירובן קיים כמ״ש סימן שע״א סעיף ד' דהתם אי בעי לערובי מאתמול הוי מערבי מה שאין כן כאן » (מגן אברהם שפ״ג ס״ק ב). The Rav writes the distinction for the Jew who renounces.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
The words of the Rebbe on the themes of Siman 383
We attribute to the Rebbe only verifiable primary sources (a letter, sicha, or identifiable pesak, with a link). At this stage, no statement of the Rebbe directly tied to this siman could be confirmed against Sefaria or Chabad.org — we prefer to show nothing rather than an unsourced reference.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The practical Chabad conduct
Points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch HaRav Siman 383, in the Chabad sensibility. Each point refers to its seif of the Rav, in the order of the text.
For the Chabad Chassid — Siman 383
- ① The non-Jew away from his house, then coming: a non-Jew who lives with two Jews in one courtyard and is not in his house — nor any member of his household — does not prohibit: they make the eruv and are permitted, even if he went to a nearby place from which he could return on Shabbos. If he came on Shabbos, he prohibits, and the eruv is void, unless it is clearly known that at the onset of Shabbos he did not intend to return to his house on Shabbos, and he changed his mind afterwards (383:1). Reference: Shulchan Aruch HaRav 383:1.
- ② Renting after he came: renting from him after he came on Shabbos does not suffice by itself; after the renting, one renounces to the other, and the other is permitted. The eruv does not come back to life (383:2). Reference: Shulchan Aruch HaRav 383:2.
- ③ The non-Jew's death on Shabbos: if the non-Jew was in his house, they had rented from him while it was still day and made the eruv, and he dies on Shabbos, the Rav writes that if they rent that same day from the heir, the eruv comes back to life; on this case the Mechaber's commentators differ (section 2, point ד): consult your Rav. If they had made the eruv without renting and he dies on Shabbos, his heir not living there, they remain forbidden until one renounces to the other, who is then permitted; the eruv does not come back to life (383:3). Reference: Shulchan Aruch HaRav 383:3.
⚠ This section presents the Chabad halachic conduct. For any concrete question: consult your Rav.