Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman רע״ו

דִּינֵי נֵר שֶׁהִדְלִיק הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״ז סְעִיפִים:

נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁלֹּא הֻדְלַק בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֶחֱמִירוּ בְּזֶה חֲכָמִים, הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית מְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת. וְכֵן אִם הִבְעִיר מְדוּרַת עֵצִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת.

וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי נִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁשְּׂכָרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל וְקָצַץ לוֹ שָׂכָר כָּךְ וְכָךְ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁיַּדְלִיק לוֹ נֵרוֹת וְיַבְעִיר לוֹ מְדוּרָה, אוֹ שֶׁקָּצַץ לוֹ בְּעַד כָּל הַדְלָקָה וְהַדְלָקָה וְהַבְעָרָה וְהַבְעָרָה, וְלֹא צִוָּהוּ לְהַדְלִיק וּלְהַבְעִיר בְּשַׁבָּת, אֶלָּא הוּא עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכָרוֹ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לֵהָנוֹת מִמְּלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁהוֹאִיל וְגוּף הַיִּשְׂרָאֵל יְהֵא נֶהֱנֶה בְּשַׁבָּת מִגּוּף הַמְּלָאכָה — הֲרֵי עִקַּר הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִגּוּף הַמְּלָאכָה אֶלָּא מִשְּׂכָרָהּ, וְהוּא מִתְכַּוֵּן בַּעֲשִׂיַּת גּוּף הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּהָנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, נִמְצָא שֶׁעֲשִׂיַּת מְלֶאכֶת הַשַּׁבָּת הִיא בִּשְׁבִילוֹ כְּשֶׁיֵּהָנֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ לִגְזוֹר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ אִם יִהְיֶה מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה כְּשֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָהּ בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ:

Laws of a ner that an akum (non-Jew) kindled on Shabbos — and it contains 17 seifim:

An akum who kindled the ner for a Yisrael — it is forbidden for any person to use its light on Shabbos, even for one for whose sake it was not kindled, for the Chachamim were stringent in this, since a complete melachah of the Torah (melachah gemurah) was performed on Shabbos for the sake of a Yisrael. Likewise, if he kindled a bonfire (medurah) of wood for the sake of a Yisrael — it is forbidden for any Yisrael to warm himself by it on Shabbos.

And even if the akum intended for his own benefit — for example the Yisrael hired him and fixed for him such-and-such wages for each day that he would kindle nerot for him and light a medurah, or fixed him a price for each kindling and each lighting (hav'arah), and did not command him to kindle and light on Shabbos, but rather he acts of his own accord in order to increase his wages — even so it is forbidden to derive benefit from his melachah on Shabbos. For since the very body of the Yisrael will derive benefit on Shabbos from the body of the melachah, the essential melachah is performed on Shabbos for his sake: the akum does not derive benefit from the body of the melachah but only from its wage, and he intends in performing the body of the melachah on Shabbos in order that the Yisrael may derive benefit from it on Shabbos. It turns out that the performance of the Shabbos melachah is for him when he derives benefit from it on Shabbos; and there is room to issue a decree lest he say to him to do it on Shabbos for his benefit, if it were permitted to him to derive benefit from it when its essential performance is for his benefit:

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא הִטְרִיחוּ עַל הַיִּשְׂרַאֵל לָצֵאת מִבֵּיתוֹ כְּשֶׁמַּדְלִיק בּוֹ הַנָּכְרִי נֵר בִּשְׁבִילוֹ מִדַּעַת עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מֵאוֹר הַנֵּר, רַק שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלוּם לְאוֹרוֹ, וְכֵן בַּמְּדוּרָה.

וְהוּא הַדִּין אִם הוּא שׁוֹבֵת בְּמָלוֹן בְּבֵית הַנָּכְרִי — אֵינוֹ צָרִיךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ כְּשֶׁמַּדְלִיק הַנָּכְרִי נֵר בִּשְׁבִילוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא שׁוֹבֵת בּוֹ — נַעֲשָׂה כְּבֵיתוֹ וְטֹרַח לוֹ לָצֵאת מִמֶּנּוּ. וְאִם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִדַּת חֲסִידוּת — יַהֲפוֹךְ פָּנָיו מֵאוֹר הַנֵּר לְהַרְאוֹת שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בּוֹ:

In any event, they did not impose on the Yisrael to leave his house when the akum kindles a ner for him of his own accord, even though he has benefit from the light of the ner — only that he shall not make any use of its light; and likewise for the medurah.

And the same applies if he is lodging at an inn (malon) in an akum's house — he does not need to leave it when the akum kindles a ner for him: since he is staying there — it becomes like his house and it is a bother for him to leave it. And if he wishes to perform a middas chassidus — let him turn his face away from the light of the ner to show that he does not desire it:

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַנֵּר הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל — צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יַדְלִיקֶנּוּ בִּשְׁבִילוֹ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב, וְכֵן בִּמְדוּרָה מֵעֵצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

(וְאִם לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ וְהִדְלִיקוֹ — מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲרִים בִּמְחָאָתוֹ).

וְאִם מִחָה בַּנָּכְרִי הַמְשָׁרְתו בְּבֵיתוֹ וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ (אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר שֶׁמִּחָה בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם) חַיָּב הוּא לְגָרֵשׁ מִבֵּיתוֹ אֶת הַנָּכְרִי הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ וּמַדְלִיק אוֹ מַבְעִיר בִּשְׁבִילוֹ בְּשַׁבָּת.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכָרוֹ שֶׁקָּצַץ לוֹ בְּעַד כָּל הַדְלָקָה וְהַבְעָרָה, וַהֲרֵי זֶה כְּקַבְּלָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ אַף שֶׁעוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לוֹ לְהַנִּיחוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

In any event, if the ner belongs to the Yisrael — he must protest him a priori so that he not kindle for him, for the reason explained in siman 252, and likewise for a medurah from wood of the Yisrael.

(And if he did not take heed and kindled it — it is permitted for him to derive benefit and to use its light, provided that he not act with ha'aramah in his protest.)

And if he protested against the akum who serves in his house and he did not heed (even though it is permitted for him to use the light of the ner against which he has protested, nevertheless) — he is obligated to expel from his house this akum who does not listen to him and who kindles or lights for his sake on Shabbos.

And although he intends for his own benefit in order to increase the wages fixed for him for each kindling and lighting, and thus he is like a contractor (kablan) whom one does not need to protest, even when he performs melachah with the Yisrael's objects, as has been explained there — nevertheless it is forbidden to allow him to do it in his house, because of mar'is ayin, as has been explained there:

אֲבָל אִם הַנֵּר אוֹ הָעֵצִים שֶׁל הַנָּכְרִי — אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בּוֹ כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִדַּעַת עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹשְׁשִׁים לְמַרְאִית הָעַיִן כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בַּחֲפָצִים שֶׁל נָכְרִי, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ה:

But if the ner or the wood belong to the akum — he need not protest him when he acts of his own accord, even though he did not fix him wages, for the reason explained there.

And even within the house of the Yisrael, we do not suspect mar'is ayin when the melachah is performed with the akum's objects, for the reason that will be explained in siman 325:

וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לוֹ לִמְחוֹת בּוֹ. וְכֵן מֻתָּר לִמְחוֹת בְּנָכְרִי שֶׁבָּא לְהוֹסִיף שֶׁמֶן שֶׁלּוֹ בְּנֵר הַדּוֹלֵק, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם כִּבּוּי שֶׁעַל יְדֵי מְחָאָתוֹ גּוֹרֵם מְהִירוּת הַכִּבּוּי. וּכְשֶׁמִּחָה בְּנָכְרִי הַמַּדְלִיק מִשֶּׁלּוֹ, בֵּין בְּבֵיתוֹ בֵּין בְּבֵית הַנָּכְרִי וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ — מֻתָּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲרִים בִּמְחָאָתוֹ:

In any event, it is permitted for him to protest against him. Likewise it is permitted to protest against an akum who comes to add his own oil into the burning ner, and there is no concern of extinguishing on the grounds that his protest brings about a swifter extinguishing. And when he has protested against an akum who is kindling with his own — whether in his house or in the akum's house — and he did not heed: it is permitted for him to use its light, provided that he not act with ha'aramah in his protest:

וְכָל זֶה כְּשֶׁהִדְלִיק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם הִדְלִיק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל נָכְרִי אַחֵר — מֻתָּר לְכָל יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ אֲפִלּוּ הַנֵּר שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין גּוֹזְרִים שֶׁמָּא יֹאמַר לַנָּכְרִי שֶׁיַּדְלִיק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל נָכְרִי אַחֵר.

וְכֵן אִם הִדְלִיק לְצֹרֶךְ חוֹלֶה אֲפִלּוּ שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, אוֹ לְצֹרֶךְ קְטַנִּים שֶׁדִּינָם כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה לְכָל דָּבָר — מֻתָּר לַבְּרִיאִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, שֶׁאֵין כַּאן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר לַנָּכְרִי לְהַדְלִיק בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה, שֶׁהֲרֵי דָּבָר מֻתָּר הוּא אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה:

And all this is when he kindled for the sake of a Yisrael. But if he kindled for his own sake or for the sake of another akum — it is permitted for any Yisrael to use its light even if the ner belongs to a Yisrael, for we do not decree lest one say to the akum to kindle for himself or for another akum.

Likewise, if he kindled for the need of a sick person — even one not in danger — or for the need of small children (whose law is like that of a sick person not in danger in every respect) — it is permitted for the healthy to use its light, since there is no decree here lest one say to the akum to kindle for the sick, because that is a thing permitted even a priori:

יִשְׂרְאֵלִים וְנָכְרִים שֶׁהֵסֵבּוּ יַחַד וּבָא נָכְרִי וְהִדְלִיק לָהֶם נֵר, אִם רֹב הַמְּסִבָּה נָכְרִים — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם רֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, שֶׁמִּן הַסְּתָם מִתְכַּוֵּן הַמַּדְלִיק לְצֹרֶךְ הָרֹב. וְאִם מֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל וּמֶחֱצָה נָכְרִים — גַּם כֵּן אָסוּר, שֶׁמִּן הַסְּתָם הוּא מְכַוֵּן לְצֹרֶךְ שְׁנֵיהֶם. וְאַף אִם סָפֵק לְאֵיזֶה מֵהֶם מַדְלִיק — הוֹלְכִים לְהַחֲמִיר בְּסָפֵק זֶה.

וְכָל זֶה כְּשֶׁמַּדְלִיק סְתָם, שֶׁמִּן הַסְּתָם כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל הַמְסֻבִּין, אֲבָל אִם יֵשׁ הוֹכָחָה שֶׁמַּדְלִיק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ (מִיָּד), אַף עַל פִּי שֶׁהָרֹב יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. וְכֵן אִם יֵשׁ הוֹכָחָה שֶׁמַּדְלִיק בִּשְׁבִיל נָכְרִי אַחֵר.

אֲבָל אִם יֵשׁ הוֹכָחָה שֶׁמַּדְלִיק לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל וּלְצֹרֶךְ נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהָרֹב נָכְרִים — אָסוּר:

Yisraelim and akumim seated together, and an akum came and kindled a ner for them: if the majority of the company are akumim — it is permitted to use its light. And if the majority are Yisraelim — it is forbidden to use its light, for ordinarily the one who kindles intends for the majority. And if half are Yisraelim and half akumim — it is also forbidden, for ordinarily he intends for the need of both. And even if it is in doubt for which of them he kindles — we follow the stringent course in this doubt.

And all this is when he kindles without specification, for ordinarily his intention is for the diners; but if there is evidence that he kindles for himself — for example, we see that he uses its light (immediately) — even though the majority are Yisraelim, it is permitted to use its light. And likewise if there is evidence that he kindles for another akum.

But if there is evidence that he kindles for the need of a Yisrael and for the need of an akum, even though the majority are akumim — it is forbidden:

בִּקְצָת מְקוֹמוֹת נָהֲגוּ רַבִּים לְהָקֵל בַּאֲמִירָה לְהַנָּכְרִי לְהַדְלִיק נֵרוֹת לְצֹרֶךְ סְעֻדָּה כְּשֶׁנִּכְבּוּ הַנֵּרוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל בַּחֹשֶׁךְ. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת עַל שֶׁלֹּא מִחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים, לְפִי שֶׁסּוֹמְכִין עַל מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת שֶׁל אֲמִירָה לְנָכְרִי בִּמְקוֹם מִצְוָה אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נֵר אֶחָד דָּלוּק עֲדַיִן וִיכוֹלִים לֶאֱכוֹל אֶצְלוֹ — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּדְלִיק עוֹד, שֶׁאֵין כַּאן מִצְוָה כָּל כָּךְ לִדְחוֹת בִּשְׁבִילָהּ שְׁבוּת שֶׁל אֲמִירָה לְנָכְרִי.

(וְאִם הִדְלִיק מֵעַצְמוֹ — מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ אַף לְאַחַר שֶׁכָּבָה הָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁעֹנֶג שַׁבָּת תָּלוּי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר).

אֲבָל כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַחֲמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לוֹמַר לְנָכְרִי לְהַדְלִיק נֵר אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל סְעֻדַּת שַׁבָּת, לְפִי שֶׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ שְׁבוּת בִּמְקוֹם מִצְוָה, אֶלָּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ז, וְדִבְרֵיהֶם עִקָּר, לְפִיכָךְ אֵין לְהָקֵל כְּלָל בָּזֶה אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁאֵין לִמְחוֹת בְּהַמְּקִלִּין, שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים:

In some places many have the custom to be lenient regarding amirah le-akum (saying to a non-Jew) to kindle nerot for the need of a meal when the nerot have gone out and it is impossible to eat in the dark. And some have found a justification for the Chachamim not having protested against them: because they rely on the one who says that they did not decree concerning the shvus of amirah le-akum in the case of a mitzvah, even to tell him to perform a complete melachah of the Torah.

Nevertheless, if one ner is still burning and they can eat by it — it is forbidden to tell an akum to kindle another, for there is not so much of a mitzvah here to override the shvus of amirah le-akum on its account.

(And if he kindled of his own accord — it is permitted to benefit from it even after the first has gone out, since oneg Shabbos depends on this, as will be explained.)

But every person must be stringent with himself not to tell an akum to kindle a ner even though he sits in the dark and cannot eat the Shabbos meal, because many are those who say that they did not permit a shvus in the case of a mitzvah except a shvus de-shvus, as will be explained in siman 307 — and their words are the main view. Therefore one should not be lenient in this at all, even for a great need; but one should not protest against those who are lenient, for it is better that they be unintentional transgressors than intentional ones:

אֲבָל לוֹמַר לַנָּכְרִי שֶׁיָּבִיא לוֹ נֵר הַדָּלוּק כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר — יֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ אִם אֶפְשָׁר לוֹ בִּלְעָדוֹ, בֵּין נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְחֵלֶב, בֵּין נֵר שֶׁל שֶׁמֶן, לְפִי שֶׁטִּלְטוּל הַנֵּר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ט, וְכָל מֻקְצֶה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א, וְכֵיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא הַנֵּר לְכַאן בְּהֶתֵּר בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד, כְּגוֹן בַּאֲחוֹרֵי יָדָיו, אוֹ בֵּין אֲצִילֵי יָדָיו, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, כְּשֶׁמְּבִיאוֹ הַנָּכְרִי בְּאִסּוּר בְּטִלְטוּל גָּמוּר — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי בְּשַׁבָּת אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵין שׁוּם הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ.

וְאֵין לְהוֹרוֹת הֶתֵּר זֶה אֶלָּא לִבְנֵי תוֹרָה, אֲבָל לְעַמֵּי הָאָרֶץ אֵין לְהַתִּיר, שֶׁלֹּא יִתְרַגְּלוּ בַּאֲמִירָה לְנָכְרִי וִידַמּוּ דָבָר לְדָבָר וְיָקֵלּוּ יוֹתֵר:

But to tell the akum to bring him a ner already kindled elsewhere — some permit even if it is possible to manage without it, whether of wax-tallow or of oil, since the moving (tiltul) of the ner is forbidden only because it is muktzeh, as will be explained in siman 279; and any muktzeh may be moved by a tiltul min ha-tzad (indirect moving), as will be explained in siman 311. And since the Yisrael himself could have brought the ner here permissibly by a tiltul min ha-tzad — for example with the backs of his hands, or between the joints of his arms, and the like — when the akum brings it in a forbidden way, by a complete moving, there is nothing to it, for they forbade having an akum do on Shabbos only things that the Yisrael has no permitted way at all to do himself.

And one should not teach this leniency except to bnei Torah; but for amei ha-aretz one should not permit it, lest they become accustomed to amirah le-akum, and compare one thing to another, and be more lenient:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּבִיאוֹ לְכַאן כְּדֵי לֵהָנוֹת כַּאן לְאוֹרוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה הַנֵּר עוֹמֵד שָׁם, אֲבָל אָסוּר לְטַלְטֵל עַל יְדֵי נָכְרִי כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגָּנֵב, לְפִי שֶׁטִּלְטוּל זֶה הוּא לְצֹרֵךְ הַנֵּר שֶׁהוּא מֻקְצֶה, וְאֵין הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל מֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד כְּשֶׁטִּלְטוּלוֹ הוּא בִּשְׁבִיל הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א.

(וְאַף שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם שֶׁכָּל טִלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁהוּא עַל יְדֵי גוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו יָכוֹל לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה, וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁהָיָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל לֹא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, וְאִם כֵּן זֶה הַנֵּר אִם יְטַלְטְלֶנּוּ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו לֹא יוּכַל לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת מֵאוֹרוֹ כַּאן בְּמָקוֹם שֶׁמְּבִיאוֹ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לַהֲבִיאוֹ עַל יְדֵי הַטִּלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁל דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו, וְאִם יְטַלְטְלֶנּוּ עַל יְדֵי גוּפוֹ כְּגוֹן בַּאֲחוֹרֵי יָדָיו אוֹ בֵּין אֲצִילֵי יָדָיו וְכַיּוֹצֵא בָזֶה יָכוֹל לְטַלְטְלוֹ אַף בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִגָּנֵב — אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְהַתִּיר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּצְנִיעֶנּוּ, לְפִי שֶׁאוֹתָם הַמַּתִּירִים טִלְטוּל כְּדַרְכּוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי כְּשֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל מִן הַצַּד — הֵם סוֹבְרִים שֶׁאַף עַל יְדֵי גוּפוֹ אֵין הֶתֵּר לְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין לְהָקֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵם עַצְמָם מְקִלִּים):

In what does this apply? When he brings it here in order to derive benefit here from its light, or because he needs the place where the ner was standing; but it is forbidden to have it moved by an akum in order to put it away so that it not be stolen, for this moving is for the need of the ner, which is muktzeh, and a Yisrael has no permission to move muktzeh even by a tiltul min ha-tzad when his moving is for the sake of the muktzeh itself, as will be explained in siman 311.

(And although it will be explained there that any tiltul min ha-tzad done with his body, not with his hands, he may move it even for the need of the muktzeh, while any other tiltul min ha-tzad, done by means of another object in his hands, is permitted only when he moves it for the need of its place, but not when he needs to use the muktzeh itself — and if so, this ner, were he to move it by means of another object in his hands, he could not move it in order to benefit from its light here, in the place to which he brings it, and it is also altogether impossible to bring it by a tiltul min ha-tzad with another object in his hands; and if he moves it with his body, for example with the backs of his hands or between the joints of his arms and the like, he may move it even so that it not be stolen — nevertheless one should not permit telling an akum to put it away, because those very authorities who permit moving in the normal way through an akum when the Yisrael has a permission of min ha-tzad hold that even with his body there is no permission to move for the need of the muktzeh itself, but only in order to use the muktzeh itself, or because he needs its place; and one should not be more lenient than they themselves are lenient):

אִם אוֹמֵר אָדָם לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ לֵילֵךְ עִמּוֹ לַחוּץ בַּלַּיְלָה וּמַדְלִיקִים הַנֵּר מֵעַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִין לְנֵר זֶה וּמִתְכַּוְּנִים לְצֹרֶךְ עַצְמָן בִּלְבָד — אֵין זֶה נִקְרָא לְצֹרֶךְ נָכְרִי, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַהֲלִיכָה הִיא לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִילוֹ, וּלְפִיכָךְ (צָרִיךְ לִמְחוֹת בָּם שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אִם הַנֵּר שֶׁלּוֹ, וְאִם לֹא מִחָה בָּהֶם וְהִדְלִיקוּהוּ) — אָסוּר לֵילֵךְ עִמָּהֶם לַחוּץ עַד שֶׁיַּנִּיחוּ הַנֵּר בַּבַּיִת, שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵאוֹר הַנֵּר שֶׁהֻדְלַק בִּשְׁבִיל הֲלִיכָתוֹ, אֲפִלּוּ הַנֵּר שֶׁל נָכְרִי.

(וְאִם מִחָה בָּם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ בּוֹ וְהִדְלִיקוּ — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ אִם אֵינוֹ מַעֲרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה):

If a person says to his manservant or maidservant to go with him outside at night, and they kindle the ner of their own accord — even though they too need this ner and intend solely for their own need — this is not called "for the akum's sake," since the essential going is for the Yisrael's sake and for him; and therefore (he must protest against them that they not kindle, if the ner is his; and if he did not protest against them and they kindled it) — it is forbidden to go outside with them until they put the ner down in the house, so that he not benefit from the light of the ner that was kindled for the sake of his going, even if the ner belongs to the akum.

(And if he protested against them and they did not heed him and kindled — it is permitted to use its light if he is not acting with ha'aramah, as was explained above):

אֲבָל נֵר שֶׁמַּדְלֶקֶת הַשִּׁפְחָה לְהָדִיחַ כְּלֵי אֲכִילָה לְאוֹרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֲדָחָה זוֹ הִיא לְצֹרֶךְ הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין הַדְלָקָה זוֹ נִקְרָא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְאֵין גּוּף הַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה (מִנֵּר זֶה) (מֵהֲדָחָה זוֹ), אֶלָּא שֶׁכֵּלִים שֶׁלּוֹ מוּדָחִים וְהִיא חַיֶּבֶת לַהֲדִיחָם — לְצָרְכָּהּ הִיא מַדְלֶקֶת, וְאֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בָּהּ, וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר נֵר זֶה:

But a ner that the maidservant kindles in order to wash eating utensils by its light: even though this washing is for the Yisrael's sake — this kindling is not called "for the sake of a Yisrael," since the body of the Yisrael does not derive benefit (from this ner) (from this washing), but only that his utensils are washed and she is obligated to wash them — she is kindling for her own need; and one need not protest her, and it is permitted to use the light of this ner:

וְכָל זֶה בְּנֵר, אֲבָל בִּמְדוּרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ נָכְרִי אֲפִלּוּ לְצָרְכּוֹ בִּלְבָד, אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה — אָסוּר לְבָרִיא לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה הַנָּכְרִי עֵצִים בִּשְׁבִילוֹ אִם יִהְיֶה מֻתָּר לוֹ לְהִתְחַמֵּם בָּהּ. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְנֵר, שֶׁאֵין שָׁם חֲשָׁשׁ שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֵּר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְדוּרָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים בְּנֵי אָדָם הַמִּתְחַמְּמִים בָּהּ צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בָּהּ עֵצִים לְהַרְחִיבָהּ. אֲבָל אִם חִמֵּם אֶת בֵּית הַחֹרֶף לְצָרְכּוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה — מֻתָּר לְבָרִיא לֵילֵךְ מִבֵּית הַקַּיִץ לְבֵית הַחֹרֶף לְהִתְחַמֵּם בּוֹ, שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַרְבֶּה לְחַמְּמוֹ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁחִמּוּם לְאֶחָד חִמּוּם לְמֵאָה.

וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בִּמְדוּרָה, וְאֵין גּוֹזְרִים שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאַף אִם לֹא הָיָה מַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ הָיָה נֶהֱנֶה קְצָת מֵהַמְּדוּרָה. וְאַף שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי הָעֵצִים נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ בְּרֶוַח — אֵין תּוֹסֶפֶת הֲנָאָה זוֹ כְּדַאי לִגְזוֹר בִּשְׁבִילָהּ שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִילוֹ עֵצִים.

וְאַף אִם עָשָׂה הַנָּכְרִי מְדוּרָה קְטַנָּה לְצָרְכּוֹ בִּלְבָד, אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה, וְאַחַר כָּךְ בָּא זֶה לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ וְהוֹסִיף הַנָּכְרִי עֵצִים בִּשְׁבִילוֹ מִדַּעַת עַצְמוֹ — אֵין הוֹסָפָה זוֹ אוֹסַרְתּוֹ לְהִתְחַמֵּם שָׁם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם שָׁם קְצָת אַף בְּלֹא הוֹסָפָה זוֹ.

וְכֵן אִם הָיְתָה הַמְּדוּרָה דּוֹלֶקֶת מִבְּעוֹד יוֹם וּבְשַׁבָּת הוֹסִיף בָּהּ הַנָּכְרִי עֵצִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ.

(רַק שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָל זֶה לִמְחוֹת בּוֹ אִם הָעֵצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר).

וּלְעֵת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

And all this is regarding a ner. But regarding a medurah that an akum made — even for his sole need, or for the need of a sick person even one in danger — it is forbidden for a healthy person to warm himself by it, by decree lest the akum add wood for his sake if it were permitted for him to warm himself by it. And it is not comparable to a ner, where there is no concern that he will add for his sake, for a ner for one is a ner for a hundred — which is not so with a medurah, for the more people warm themselves by it, the more wood he must add to it to enlarge it. But if he heated the winter-house for his own need or for the need of a sick person — it is permitted for a healthy person to go from the summer-house to the winter-house to warm himself in it, for there is no concern that he will heat it more for his sake, for heating for one is heating for a hundred.

And some permit even with a medurah, and do not decree lest he add for his sake, because even if he did not add for his sake he would benefit somewhat from the medurah. And although through the additional wood he benefits from it amply — this additional benefit does not warrant a decree on its account lest he tell him to add wood for his sake.

And even if the akum made a small medurah for his own need only, or for the need of a sick person, and afterwards this [Yisrael] came to warm himself by it, and the akum added wood for his sake of his own accord — this addition does not forbid him to warm himself there, since he could have warmed himself there somewhat even without this addition.

And likewise, if the medurah was burning from while it was still day, and on Shabbos the akum added wood to it for the sake of a Yisrael — it is permitted to warm oneself by it.

(Only that a priori one must take care in all this to protest him if the wood belongs to the Yisrael, as has been explained.)

And at a time of need one may rely on their words to be lenient in divrei soferim:

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם כְּבָר כָּלוּ עֵצִים שֶׁהֻדְלְקוּ מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ לְצֹרֶךְ נָכְרִי אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה, וְאֵין דּוֹלְקִים בִּמְדוּרָה זוֹ אֶלָּא הָעֵצִים שֶׁהוֹסִיף בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ. וְכֵן אִם הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ לְצֹרֶךְ נָכְרִי אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה וּבָא נָכְרִי וְהוֹסִיף עוֹד נֵר בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אֵין הֶתֵּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ אֶלָּא בְּעוֹד שֶׁהַנֵּר הָרִאשׁוֹן דּוֹלֵק, אֲבָל לְאַחַר שֶׁכָּבָה הָרִאשׁוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַשֵּׁנִי. וְכֵן אִם הוֹסִיף שֶׁמֶן בְּנֵר הַדּוֹלֵק — אֵין הֶתֵּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ אֶלָּא עַד בִּכְדֵי שֶׁיִּכְלֶה הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה בְּנֵר בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אָסוּר.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וּמַתִּירִין בֵּין בִּמְדוּרָה, בֵּין בְּנֵר, בֵּין בְּהוֹסָפַת הַשֶּׁמֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּכֵיוָן שֶׁבִּתְחִלָּה כְּשֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי הָאִסּוּר בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל הָיָה מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ — לֹא יָצָא מִדֵּי הֶתֵּרוֹ לְעוֹלָם, אַף לְאַחַר שֶׁכָּלוּ עֵצִים הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ הַנֵּר הָרִאשׁוֹן, אוֹ הַשֶּׁמֶן הָרִאשׁוֹן.

וּבִמְקוֹם צֹרֶךְ גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁעֹנֶג שַׁבָּת תָּלוּי בְּזֶה — יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל:

In any event, if the wood that was kindled while it was still day, or for the need of an akum or sick person, has already been consumed, and only the wood that was added on Shabbos for the sake of a Yisrael is burning in this medurah — it is forbidden to warm oneself by it. And likewise, if a ner was burning from while it was still day, or for the need of an akum or a sick person, and an akum came and added another ner for the sake of a Yisrael — there is permission to use its light only while the first ner is burning; but after the first has gone out, it is forbidden to use the light of the second. And likewise, if he added oil to the burning ner — there is permission to use its light only until the oil that was in the ner at first would have been consumed, and after that it is forbidden.

And some disagree with this and permit — whether with a medurah, with a ner, or with the addition of oil — even though they belong to a Yisrael: since at the outset, when the akum did the forbidden act for the sake of the Yisrael, it was permitted to benefit from it, it never leaves its permitted status, even after the first wood, or the first ner, or the first oil has been consumed.

And in a case of great need, namely that oneg Shabbos depends on it — one may rely on their words to be lenient:

וְכָל הָאִסּוּרִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּחִמּוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה אוֹ בֵּית הַחֹרֶף אֵינָן אֶלָּא בָּאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָן קָרוֹת, אֲבָל בָּאֲרָצוֹת הַקָּרוֹת כְּמוֹ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ — מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל, וְכֵן לוֹמַר לוֹ לְחַמֵּם אֶת בֵּית הַחֹרֶף, לְפִי שֶׁהַכֹּל הֵם כְּחוֹלִים אֵצֶל הַקֹּר הַגָּדוֹל. אֲבָל בְּיוֹם שֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ, אִם אֵין לוֹ קְטַנִּים שֶׁמִּצְטַעֲרִים הַרְבֵּה — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה אוֹ לְחַמֵּם בֵּית הַחֹרֶף.

וְאִם עוֹשֶׂה מְדוּרָה מֵעַצְמוֹ מֵעֲצֵי יִשְׂרָאֵל — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְאִם לֹא מִחָה — אָסוּר לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ.

וְאִם חִמֵּם בֵּית הַחֹרֶף מֵעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל מֵעֲצֵי יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם. אֲבָל אִם הוּא דָּר בּוֹ — אֵין צָרִיךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ:

All the prohibitions explained regarding warming oneself by a medurah or in a winter-house apply only in lands that are not cold; but in cold lands such as our countries — it is permitted to say to an akum to make a medurah for the sake of a Yisrael on a day of great cold, and likewise to tell him to heat the winter-house, for all are like sick people in the face of great cold. But on a day when the cold is not so great, if he has no small children who suffer greatly — it is forbidden to tell an akum to make a medurah or to heat the winter-house.

And if he makes a medurah of his own accord from the Yisrael's wood — he must protest him. And if he did not protest — it is forbidden to warm oneself by it.

And if he heated the winter-house of his own accord for the sake of a Yisrael with the Yisrael's wood — it is forbidden to enter it in order to warm oneself. But if he lives in it — he need not leave it:

אִם שָׂכַר הַנָּכְרִי שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף, וְהִסִּיקוֹ גַּם בְּשַׁבָּת כְּשֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל — הֲרֵי זֶה כְּעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ וְאֵין צָרִיךְ לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִמְחוֹת בּוֹ:

If he hired the akum to heat for him each and every day of the winter, and he heated also on Shabbos when the cold is not great — this is as if he acted of his own accord and he does not need to leave his house; only that a priori he must protest him:

וְהַנּוֹהֲגִים הֶתֵּר אַף בְּיוֹם שֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל, מִכָּל מָקוֹם אֵין מוֹחִין בְּיָדָם, שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים,

וְאַף בְּיוֹם שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל אֵין לְחַמֵּם בֵּית הַחֹרֶף שְׁנֵי פְעָמִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי דַּי בַּמֶּה שֶׁהִסִּיק הַתַּנּוּר פַּעַם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. וּמִכָּל מָקוֹם, הַכֹּל לְפִי הַקֹּר וּלְפִי בֵּית הַחֹרֶף אִם מַמְשִׁיךְ הַחֹם זְמַן מְרֻבֶּה, וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ:

And those who have the custom to be lenient even on a day when the cold is not great — in any event we do not protest in their hand, for it is better that they be unintentional transgressors than intentional ones.

And even on a day of great cold one should not heat the winter-house twice on the Shabbos day, for it suffices that he fired the oven the first time in the morning. And in any event, all is according to the cold and according to the winter-house — if it sustains the heat for a long time — and the wise has his eyes in his head: