סימן קכ״ב — דִּין נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם בְּכֵלִים

סעיף א של סימן קכ״ב הוא ארבע מילים: טעם הפוגם את המאכל שנפל לתוכו אינו אוסרו. היסוד בא מברייתא בעבודה זרה, וההלכה כרבי שמעון — « לְשֶׁבַח — אָסוּר, וְלִפְגָם — מוּתָּר » (עבודה זרה ס״ז ע״ב). וכותרת הסימן מגדירה את התחום: בכלים — הפגם של מאכל שנפל לתוך מאכל נתבאר בסימן ק״ג, והש״ך פותח את סימננו בהפניה לשם (ש״ך יו״ד קכ״ב ס״ק א). להלכה למעשה, שאל את רבך.

לפי סעיף ב, קדירה ששהתה מעת לעת משנתבשל בה האיסור הרי היא נותן טעם לפגם. ואף על פי כן אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה, גזירה אטו בת יומא, שמא יתחלף לו בקדירה של אותו יום — בין שהדופן בלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר, ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא. נמצא שהטעם הפגום מתיר בדיעבד ולעולם לא לכתחלה. להלכה למעשה, שאל את רבך.

שני דברים, ושניהם בסעיף ג. תחילה איסור שנשאר בעין: אין הקדירה חשובה פגומה אלא אם כן הודחה יפה וסרה ממנה כל שמנונית האיסור הדבוקה בה; ומה שלא נבלע אינו נפגם בשהייה. ואחר כך מאכל חריף: לפי הרמ״א, בדברים חריפים אין אומרים דין נותן טעם לפגם — תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר חריפין אסור, אבל אין התבשיל נחשב חריף משום מעט תבלין שבו, וכן נוהגין. ולעומת זאת, אם האיסור הראשון היה חריף ולאחר מעת לעת בישלו בה היתר שאינו חריף — מותר. להלכה למעשה, שאל את רבך.

לפי שסעיפים ו ו־ז קובעים שתי חזקות: סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני יומן, וכן סתם כלים שלנו. לפיכך אם עבר ונשתמש בכלי קודם הכשרו — התבשיל מותר. והש״ך והט״ז מבארים את המנגנון: ספק ספיקא הוא — ספק אם נשתמשו בו היום, ואם תמצא לומר נשתמשו, שמא בדבר הפוגם (ש״ך יו״ד קכ״ב ס״ק ד ; ט״ז יו״ד קכ״ב ס״ק ד). שני ספקות מתירים בדיעבד; ספק אחד אינו מתיר מראש, ולכן עדיין אסור לבשל בו לכתחלה. להלכה למעשה, שאל את רבך.

סעיף ט מלמד שיש ליזהר מלהניח כלי סעודה בבית עובד כוכבים, דחיישינן שמא ישתמש בהם; ואפילו נתנם לאומן לתקנם מבקש הרמ״א לעשות בהם סימן, ואם לא עשה — צריכים הגעלה בחזרה, ודווקא אם שהו כחצי יום, שלפי שעה אין לחוש. ובעניין הקנייה, סעיף י״א מתיר לקנות כלים שהעובד כוכבים אומר עליהם מסיח לפי תומו שהם חדשים כשנראה שהוא כדבריו; והרמ״א מביא שיש מחמירים ואין לוקחים אלא כשהוא מוכר כלים הרבה וקונים כלי בין הכלים — וכן נוהגין לכתחלה, אבל במקום הדחק נוהגין כסברא הראשונה. להלכה למעשה, שאל את רבך.