✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

סימן קכ״ג — כַּמָּה דִּינִין מִיֵּין נֶסֶךְ — סְתָם יֵינָם וְאֵיזֶה יַיִן נֶאֱסָר

כמה דינין מיין נסך — סתם יינם ואיזה יין נאסר

שני איסורי היין וגדרם: איסור ההנאה והקולא שהביא הרמ״א, מה נחשב יין, סף ההמשכה, תוצרי הגת, הדריכה וכוחו של העובד כוכבים
חזרה מובנית, טבלאות פסק, שינון מהיר

מקור: שולחן ערוך, יורה דעה קכ״ג — 26 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך (51 ס״ק) · ט״ז (18 ס״ק) · בית יוסף · דרכי משה · פתחי תשובה
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
לתלמידים שכבר קנו את רמות 1 ו־2
daattorah.com

📑 מתכונת הסיכום

היסוד: שני איסורים תחת שם אחד — יין נסך וסתם יינם
שלוש שאלות היסוד: היש כאן יין · היש כבר יין · מה עשה
טבלת־אב א — איסור ההנאה והקולא שהביא הרמ״א (סעיפים א־ב, כ״ד)
טבלת־אב ב — איזה משקה נחשב יין (סעיפים ג עד ח)
טבלת־אב ג — סף ההמשכה: מאימתי התירוש נעשה יין (סעיפים י״ז עד כ׳)
תוצרי הגת: חרצנים, זגים, שמרים, תמד וחרסים (סעיפים ט עד ט״ז)
דריכה עמו — מגע, כח ורגל (סעיפים כ״א־כ״ב)
ארבעת המקרים שבסוף הסימן (סעיפים כ״ג עד כ״ו)
שבעה כללי זהב
סימן זיכרון — המילה יין
שש המלכודות השכיחות
שמונה מקרים מעשיים
סיכום 26 הסעיפים — שורה לכל סעיף
כרטיס הבזק לסיום

1. היסוד: שני איסורים תחת שם אחד

נקודת המוצא:

כותרת הסימן עצמה נאמרת בלשון רבים — כמה דינין מיין נסך. שכן יש כאן שני איסורים זה על גב זה, וכל הסימן עוסק בהבחנה שביניהם.

מצד אחד יין נסך כפשוטו: יין שנתנסך ממש לפני עבודת כוכבים. אסור בשתייה ואף בהנאה, ואין איסורו מדברי סופרים.

ומצד שני סתם יינם: יינו הרגיל של עובד כוכבים, שאין ידוע עליו דבר, ויין שלנו שנגע בו עובד כוכבים. זהו נושאו האמיתי של הסימן, וסעיף א פותח בו במשפט אחד: « סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה״ה למגעם ביין שלנו » (שו״ע יו״ד קכ״ג:א).

ההבחנה	מה אוסר	היקף האיסור
יין נסך — יין שנתנסך	איסור מן התורה, משום עבודת כוכבים	שתייה והנאה, בלא מחלוקת
סתם יינם — יינם הרגיל	גזירת חכמים, משני טעמים	שתייה לעולם; הנאה לדעת המחבר, ונחלקו בה בדברי הרמ״א
שני טעמי הגזירה	גזירת יין שנתנסך, וגזירת בנותיהן	תמצית — איסור מדרבנן, משום יין שנתנסך לעבודת כוכבים שאסור מדאורייתא, וכן משום גזירת בנותיהן (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק א)
יין שלנו שנגעו בו	דינו כיינם	« וה״ה למגעם ביין שלנו » (שו״ע יו״ד קכ״ג:א)

💡 סימן דרך: בכל פעם שסעיף בסימן זה נראה כאומר שני דברים סותרים, שאל את עצמך באיזה משני האיסורים מדובר — ובתוך השני, אם הדיון הוא בשתייה או בהנאה. כמעט כל קשיי הקריאה בסימן באים מכאן.

⚖ קולתו של הרמ״א, ומה שאין בה

הרמ״א על אותו סעיף א מביא שבזמננו אין הניסוך לעבודת כוכבים מצוי, ומוציא מכך שתי תולדות: « י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה », וכן « וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א).

אבל דקדק בהמשך דבריו: הקולא היא בהנאה בלבד, לעולם לא בשתייה, והיא נמדדת לפי ההפסד. הרמ״א מתיר לגבות חוב מעובד כוכבים ביינו, « מפני דהוי כמציל מידם », ומרחיב זאת לשאר הפסד — למי שעבר וקנה או מכר. אבל לקנות או למכור לכתחלה כדי להשתכר נשאר אסור; יש מקילין אף בזה, והרמ״א מסיים: « ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א).

2. שלוש שאלות היסוד

■ 1. היש כאן יין? — עצם המשקה. יין מבושל, יין שנתנו בו דבש או פלפלין עד שנשתנה טעמו, יין הבלוע בתבשיל, חומץ המבעבע, יין שנקרש — כולם יצאו מגדר יין, ואין מגע העובד כוכבים תופס בהם. מי הבוסר והיין המזוג נשארו בגדר (סעיפים ג עד ח).

↓ ואם עצם המשקה יין הוא, האם כבר יין הוא?

■ 2. היש כבר יין? — סף ההמשכה. בגת אין הענבים הדרוכים יין מצד הדין, אלא נעשים יין בשעה שהצלול נבדל מן החרצנים ומתחיל לימשך. קודם הסף אין מה לאסור; לאחריו כל מה שבגת עלול ליפול בבת אחת (סעיפים י״ז עד כ׳).

↓ ואם אכן יין הוא, מה בדיוק עשה בו העובד כוכבים?

■ 3. מה עשה — ומה נשאר מותר? שלוש פעולות ושלושה דינים: מגע היד, כח המניע את היין בלא לנגוע בו, ודריכה ברגל. הסימן מדרג אותן, והתשובה לעולם אינה במילה אחת אלא בשתיים — אסור בשתייה, ואסור או מותר בהנאה (סעיפים כ״א־כ״ב).

3. טבלת־אב א — איסור ההנאה והקולא שהביא הרמ״א

היסוד: סעיפים א ו־ב של המחבר עם הגהת הרמ״א, וסעיף כ״ד המוציא מהם את התולדה הרחבה ביותר. הטבלה משיבה על שאלה אחת בלבד: מה מותר לעשות ביין זה, אם לא לשתותו?

המקרה	שתייה	הנאה	מקור
יינם הרגיל — סתם יינם, לדעת המחבר	אסור	אסור	שו״ע יו״ד קכ״ג:א
יין שלנו שנגע בו עובד כוכבים, לדעת המחבר	אסור	אסור — « וה״ה למגעם ביין שלנו »	שו״ע יו״ד קכ״ג:א
שני המקרים עצמם, לדעה שהביא הרמ״א לזמננו	אסור	מותר	רמ״א יו״ד קכ״ג:א
לגבות חובו מעובד כוכבים ביינו	אסור	מותר — שהרי זה כמציל מידם	רמ״א יו״ד קכ״ג:א
עבר וקנה אותו, או מכרו — והרי יש כאן הפסד	אסור	מותר, כשאר הפסד	רמ״א יו״ד קכ״ג:א
לקנותו או למוכרו לכתחלה כדי להשתכר בו	אסור	אסור — יש מקילין, « וטוב להחמיר »	רמ״א יו״ד קכ״ג:א ; ועיין סימן קל״ב
לעשות מרחץ מיינם לחולה שאין בו סכנה	—	אסור — « אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה »	שו״ע יו״ד קכ״ג:ב ; ועיין סוף סימן קנ״ה
יין שרוף היוצא מיינם	אסור	אסור כיין עצמו, אף שאינו אלא זיעתו	שו״ע ורמ״א יו״ד קכ״ג:כ״ד

⚠ אין להרחיב את דברי הרמ״א. הט״ז בפתח הסימן מראה היטב את יחס שני הטעמים: תמצית — משום בנותיהם אסרוהו בשתייה, ומשום גזירת יין נסך אסרוהו אף בהנאה; ולפי טעם זה יש מקום לקולא בזמננו, שאין יין נסך גמור מצוי בינינו (ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק א). אבל טעם השתייה לא זז כלל: אין בכל הסימן שורה אחת המתירה לשתות מיינם.

4. טבלת־אב ב — איזה משקה נחשב יין

היסוד: סעיפים ג עד ח. זהו לבו המעשי של הסימן, והשאלה בו חוזרת תמיד באותה צורה: האם מגע העובד כוכבים פוגש עדיין יין?

המשקה	המגע אוסרו?	הטעם או הדיוק	מקור
יין מבושל שלנו	לא — « יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים מותר »	ומאימתי נקרא מבושל? « ומאימתי נקרא מבושל משהרתיח על גבי האש » — והש״ך מדייק שיתמעט ממדתו על ידי הרתיחה, וכן כתבו הרשב״א והר״ן (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק ז)	שו״ע יו״ד קכ״ג:ג
יין שנתנו בו דבש ופלפלין ונשתנה טעמו	לא — « אם נשתנה טעמו מחמתם אינו נאסר במגע עובד כוכבים »	הרמ״א מוסיף שהוא הדין בדבש לחוד או פלפלין לחוד; והש״ך מרחיב לכל דבר שנשתנה טעם היין מחמתו (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק ח)	שו״ע ורמ״א יו״ד קכ״ג:ד
תבשיל שיש בו יין	לא, ואפילו קודם שהרתיח — « תבשיל שיש בו יין ונגע בו העובד כוכבים אפי׳ קודם שהרתיח אין בו משום יין נסך »	אבל הרמ״א מגביל: « ודוקא תבשיל שאין היין ניכר בו בעין » — בשומן ובחרדל שהיין צף בהם בעין, יש בו משום יין נסך	שו״ע ורמ״א יו״ד קכ״ג:ה
יין שנקרש	לא — « ויין שנקרש אין בו משום מגע עובד כוכבים »	וכל שכן אם נגע בחרס הבלוע מיין. והש״ך מהסס לסמוך על כך לאחר שנמחה (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק י״ב)	רמ״א יו״ד קכ״ג:ה
חומץ המבעבע כשמשליכים אותו על הארץ	לא — « חומץ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ אינו נאסר במגע עובד כוכבים »	הבעבוע הוא הסימן, והש״ך מבאר למה: תמצית — כל שאינו מבעבע אין אנו בקיאין אם חומץ הוא אם לאו (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק י״ג)	שו״ע יו״ד קכ״ג:ו
חבית שנמצאת מחומצת עד כדי בעבוע	לא, למפרע	« ותוך שלשה ימים למפרע נגע בו העובד כוכבים אין לחוש למגעו » — שלושה ימים קודם לכן כבר היה חומץ גמור	שו״ע יו״ד קכ״ג:ז
מי הבוסר	כן — « מי הבוסר נאסרים במגע עובד כוכבים »	לפי שאין אנו בקיאין מאימתי נקרא בוסר (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק ט״ו ; ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק ה)	שו״ע יו״ד קכ״ג:ח
יין מזוג	כן, כל זמן שטעם יין בו	« יין מזוג כל זמן שיש בו טעם יין אסור » ; ויש מתירין בששה חלקים מים, כמו שיתבאר בסימן קל״ד	רמ״א יו״ד קכ״ג:ח

💡 החוט המשותף: שני מנגנונים חולקים את הטבלה הזאת, וכדאי לקרוא להם בשמם. הראשון הוא הזהות: המשקה חדל להיות יין — נתבשל, נעשה חומץ, נקרש. השני הוא הכיסוי: היין עודנו יין, אלא שהוא בלוע בדבר אחר ואינו ניכר בעין. הראשון עומד לעולם; השני נופל ברגע שהיין חוזר להיראות, וזה בדיוק הגבול שהעמיד הרמ״א בסעיף ה.

5. טבלת־אב ג — סף ההמשכה

היסוד: סעיפים י״ז עד כ׳, הטכניים שבסימן. כל זמן שהענבים הדרוכים לא עברו את הסף הזה אין מה לאסור — ומשעברוהו, כל מה שבגת הולך אחריו.

המעשה	היש כאן המשכה?	התולדה	מקור
היין נמשך מאליו במדרון הגת, לאחר שנבדל מן החרצנים	כן — « מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובד כוכבי׳ משהתחיל לימשך »	כל הגת נאסרת, « ונאסר כל מה שבגת אפי׳ לא נגע אלא בחרצנים ובזגים אם יש בהם טופח על מנת להטפיח »	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ז
לא הבדיל את היין מן החרצנים עד שולי הגת	לא	אין כאן המשכה ואין עדיין תורת יין; והש״ך מדייק שפינוי מלמעלה בלבד אינו מספיק (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק ל״ג)	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ז
מילא כוס מן הגת ונתכוון לשלותו מן החרצנים	כן	כוונת ההבדלה עצמה עושה המשכה	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ח
נתן סל לתוך הגת או לתוך גיגית דרוכה	כן — « וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה נקרא המשכה »	שהיין הצלול נכנס לסל ונבדל שם מן החרצנים	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ח
נטל את החרצנים יחד עם היין	לא — « אבל אם לקח החרצנים עם היין לא הוי המשכה »	ואפילו נטלן העובד כוכבים ביחד, מותר להחזיר את המותר	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ח
גיגית ענבים דרוכים העומדת בבית העובד כוכבים	חזקה לחומרא	« גיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית העובד כוכבים יש לאסור שמא המשיך ממנה »	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ט
גת סתומה ומלאה, שהיין והחרצנים יורדים ממנה יחד לסל	לא בגת	« אין על מה שבגת תורת יין אלא על מה שבסל בלבד » — ואם נגע בסל, הסל נאסר	שו״ע יו״ד קכ״ג:כ׳
החזיר את הסל האסור לגת	הגת נאסרת	משום תערובת — אלא אם כן יש בחרצנים ובזגים שישים כנגד היין שנפל מן הסל	שו״ע יו״ד קכ״ג:כ׳ ; ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק מ״א

הסף במשפט אחד: אין ההמשכה זרימה אלא הבדלה. לא תנועת המשקה היא הקובעת, אלא שהיין הצלול חדל להיות מעורב בחרצנים. מכאן שהכוס הנשאבת בכוונה עושה המשכה, שהסל הנתון עושה המשכה, ושהחרצנים הנלקחים עם יינם אינם עושים המשכה.

6. תוצרי הגת

היסוד: סעיפים ט עד ט״ז. משנעשה היין, נשארים בגת החרצנים, הזגים והשמרים — ומהם עושים תמד בנתינת מים. הסימן מקדיש להם שמונה סעיפים, והכלל המשותף פשוט: הפסולת שווה כשווי היין שעוד דבוק בה.

הפסולת	הדין	התנאי המכריע	מקור
מים שנתנו על חרצנים שלנו שנדרכו ברגל, בלא גלגל וקורה	אסור בפעם ראשונה ובשנייה	ואפילו לא מצא כדי מדתו	שו״ע יו״ד קכ״ג:ט
אותם חרצנים עצמם, כשנעצרו בגלגל	אין בהם משום יין נסך	אלא אם כן נתן שלוש מדות מים ומצא ארבע	שו״ע יו״ד קכ״ג:ט
כל תמד המשובח לשתייה	יש מי שאוסר בכל עניין	« ויש מי שאומר שאין להתיר מגע עובד כוכבים בשום תמד » — « כל שהוא משובח לשתייה משום דמחליף ביין גמור »	שו״ע יו״ד קכ״ג:ט
הוצאת החרצנים והזגים מן הגתות	יש להיזהר מלעשותה על ידם	« יש להזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות על ידי עובדי כוכבים או כנענים » — ואף לאחר יין ראשון ושני	שו״ע יו״ד קכ״ג:י
שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתן	פעם ראשונה אסור אם נגע בהם; פעם שנייה מותר	הט״ז מעיר שחילוק זה אינו עולה עם הדעה שהובאה בסעיף ט (ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק ז)	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״א
שמרים שלהם	אסורים לעולם	« אבל שמרים של עובדי כוכבים לעולם אסורים אפילו לא מצא אלא כדי מדתן »	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״א
חבית שפינה שמריה ושכשכה במים	שוב אין לחוש לשום מגע	לפי שהיין בטל במי השכשוך	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ב
חרסים שבלעו מיינם הרבה ופולטים אותו במים	אסורים בהנאה	« חרסים שבלעו יין של עובד כוכבים הרבה עד שכששורין אותם במים פולטים יינם אסורים בהנאה » — והש״ך למד מכאן שאף לסמוך בהם כרעי המיטה אסור (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק כ״ה)	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ג
החרצנים, הזגים והשמרים שלהם	אסורים בהנאה שנים עשר חודש	« תוך י״ב חדש אסורים בהנאה ולאחר י״ב חדש מותרים אפילו באכילה » — ודווקא כשתמדן במים בתחילה; ואם לאו אסורים לעולם, ואפילו ייבשם בתנור	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ד
חרצנים שנשלו מן הגת קודם ההמשכה	אינם נאסרים כלל	הרמ״א למדה מסף סעיף י״ז; וכן הדורכים ענבים בחבית, אף שהיין צף עליהם	רמ״א יו״ד קכ״ג:י״ד
עיסה שהוחמצה בשמריהם בתוך שנים עשר חודש	כל העיסה אסורה בהנאה	« המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם כל העיסה אסורה בהנאה » — והש״ך: אפילו באלף לא בטיל, שהרי לטעמיה עבידי (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק כ״ח)	שו״ע יו״ד קכ״ג:ט״ו
תמצית היין הנקרשת על דופני החביות	נהגו בה היתר, ואין מקלפין	« שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא » — והט״ז מבקש שירחצו היטב ויקלפו לכתחלה (ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק ט)	שו״ע יו״ד קכ״ג:ט״ז

7. דריכה עמו — מגע, כח ורגל

היסוד: סעיפים כ״א ו־כ״ב, שבהם עובר הסימן מן החומר אל המעשה. שלוש פעולות שונות מולידות שלוש תוצאות שונות, וכאן ההבחנה שבין שתייה להנאה נעשית מעשית.

■ מגע — היד. נגיעת ידו של העובד כוכבים ביין ממש. זה עיקרו של סעיף א: אסור בשתייה, ואסור בהנאה לדעת המחבר. פרטי המגע הם עניינו של סימן קכ״ד כולו.

↓ דרגה למטה

■ כח. אינו נוגע ביין, אלא שתנועתו מניעה אותו. הרמ״א בסעיף כ״א: « ואם דרך כל מה שנמשך מכחו ויצא לחוץ נאסר » — ומפנה במפורש לסימן קכ״ד. והש״ך מוסיף שמה שנשאר בגת אינו נאסר, ושאין איסור זה אלא בשתייה (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק מ״ד־מ״ה).

↓ דרגה נוספת למטה

■ דריכה — הרגל בלבד. סעיף כ״ב הוא מקרה הגבול של הסימן: « עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גבו וישראל הוא שכנסו בחבית הרי זה אסור בשתייה ». שלוש שמירות מצטברות — לא נגע, ישראל עמד על גבו, וישראל כנסו לחבית — ואף על פי כן אסור בשתייה. אבל בשתייה בלבד.

⚖ מפני מה אין דורכין עמו

סעיף כ״א קובע: « אין דורכין עם העובד כוכבים בגת… שמא יגע בידים וינסך ואפילו היה כפות » (שו״ע יו״ד קכ״ג:כ״א). ואפילו כפות, אין דורכין עמו.

והרמ״א מגדיר אחר כך את היקף הדין בדיוק שאין להחמיצו: הדין אמור בגיגית או בגת שדרך להמשיך משם את היין, וגזרו קודם המשכה אטו לאחר המשכה; אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם, « אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם מותר לדרוך עמו », וכן מותר לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה.

והט״ז אינו עומד בזה: תמצית — שמעתי מהרבה חכמים וחסידים שגזרו שלא ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי, והורו כן הלכה למעשה, וכן נכון לנהוג במקום שאפשר (ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק ט״ז).

8. ארבעת המקרים שבסוף הסימן

סעיף	המקרה	הפסק
כ״ג	חבית של יין נסך המונחת בין חביות כשרות	« אם חבית של יין נסך מונחת עם חביות כשירות צריך לעשות לה היכר » — צריך לעשות לה סימן שלא יתחלף
כ״ד	יין שרוף היוצא מיינם — אגוא״ה ארדיינט״י	אסור בהנאה כיין עצמו. והרמ״א מפרש את המילה: « יין שרוף שעושין מיין נסך אע״פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו », על פי הריב״ש
כ״ה	גרגרי כוסבר מצופים הנקנים מן העובד כוכבים	« מותר ליקח מהעובד כוכבים קוליינדר״י קונפיט״י אע״פ שנותנין הקוליינדר״י בחומץ » — משום שהוא נותן טעם לפגם; ועיין סוף סימן קל״ד
כ״ו	דבש של ישמעאלים	אסור — והש״ך מבאר שהוא יין שבישלוהו עד שנתעבה ונעשה כעין דבש, ומסיים שאף שיש צד להתיר, למעשה הוא אוסר (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק מ״ט־נ׳)

💡 שורתו האחרונה של הסימן אינה דין אלא תיקון. הרמ״א חותם את עשרים ושישה הסעיפים בתשובת הרא״ש: « מי ששתה יין נסך בשוגג י״א שיתענה ה׳ ימים נגד ה׳ פעמים גפן שבחומש » (רמ״א יו״ד קכ״ג:כ״ו). חמישה ימי תענית כנגד חמש הפעמים שנזכרה המילה גפן בחומש — הסימן שנפתח באיסור הנאה נחתם בדרך חזרה.

9. שבעה כללי זהב

⚖ מה שצריך לדעת על פה

שני איסורים, לא אחד. יין נסך שנתנסך וסתם יינם אינם באותה דרגה ואינם באותו דיון. מה שהוקל בדברי הרמ״א הוא השני, ובהנאה בלבד.
השתייה אינה זזה לעולם. אין באף אחד מעשרים ושישה הסעיפים היתר לשתות מיינם, ולא מיין שלנו שנגעו בו.
משקה שחדל להיות יין אינו חוזר. מבושל, מוחמץ, נקרש, או שנשתנה טעמו בדבש ובפלפלין — שוב אין המגע תופס בו.
יין מכוסה עודנו יין. התבשיל שיש בו יין מותר כל זמן שאין היין ניכר בו בעין; משהוא צף, הוא נתפס שוב.
קודם ההמשכה — אין כלום. אין הענבים הדרוכים יין מצד הדין כל זמן שהצלול לא נבדל מן החרצנים עד שולי הגת.
הפסולת שווה כיין שבה. חרצנים, זגים ושמרים אסורים בהנאה שנים עשר חודש, ובלבד שתמדן במים בתחילה; ואם לאו, אין האיסור פוקע.
שלוש פעולות, שלושה דינים. היד אוסרת יותר מכולן, הכח אוסר בשתייה את מה שיצא, והרגל לבדה אוסרת עדיין בשתייה. אין דנים אחת מהן כחברתה.

10. סימן זיכרון — המילה יין

המילה שהסימן סובב עליה נושאת את שלוש שאלותיו, בסדר שבו יש לשאול אותן.

י — יֵשׁ כָּאן יַיִן? מבושל, מוחמץ, נקרש, נשתנה טעמו, בלוע בתבשיל: העצם עודנו יין? (סעיפים ג עד ח, ט״ז)

י — יַד מִי נָגְעָה? איזו יד נגעה, וכיצד? יד, כח, רגל — וסף ההמשכה מכריע אם היה בכלל במה לגעת. (סעיפים י״ז עד כ״ב)

ן — נִשְׁאַר מַה? מה נשאר מותר? התשובה נאמרת תמיד בשני שלבים: השתייה תחילה, ואחריה ההנאה. (סעיפים א־ב, י״ג עד ט״ו, כ״ד)

11. שש המלכודות השכיחות

לערבב את שני האיסורים. לקרוא יין נסך ליינו של עובד כוכבים שאיש לא ניסכו לפני עבודת כוכבים הוא קיצור לשון המאבד את כל הסימן. סעיף א אומר סתם יינם, וזה עניין אחר.
לקרוא את הרמ״א כהיתר מסחר. הוא מתיר לגבות חוב ומכסה את מי שכבר קנה או מכר; לקנות או למכור לכתחלה כדי להשתכר נשאר אסור, והרמ״א עצמו מסיים שטוב להחמיר.
לחשוב שמבושל פירושו חם. סעיף ג אומר משהרתיח על גבי האש, והש״ך דורש שתתמעט המידה מחמת הרתיחה. יין שהופשר בלבד אינו מבושל.
להחיל את ההמשכה על גת סתומה ומלאה. סעיף כ׳ אומר את ההפך: בגת סתומה ומלאה אין המשכה, ואין תורת יין אלא על הסל שלפניה.
לחשוב שבלא מגע אין כלום. סעיף כ״ב מצרף שלוש שמירות — בלא נגיעה, בנוכחות ישראל, וישראל הוא שכנסו — ואף על פי כן אוסר בשתייה.
להשוות יין שהחמיץ מעט לחומץ. הסימן הוא הבעבוע בהשלכה על הארץ; פחות מכך, אומר הש״ך, אין אנו בקיאין לומר שחומץ הוא, ודין היין נמשך.

12. שמונה מקרים מעשיים

השאלה	תשובת הסימן	סעיף
עובד כוכבים נשא את בקבוק היין הפתוח עד לשולחן.	היין אסור בשתייה; ובהנאה — המחבר אוסר, והרמ״א מביא את הדעה המתירה בזמננו. פרטי המגע שייכים לסימן קכ״ד.	א
אותו מעשה עצמו, אלא שהיין היה מבושל.	מותר — והש״ך מוסיף שאף לשתותו עמהם מותר.	ג
רוטב שיש בו יין, שעובד כוכבים בחש בו.	מותר, ואפילו קודם שהרתיח, כל זמן שאין היין ניכר בו בעין; ואם צף, האיסור חוזר.	ה
חייב שהוא עובד כוכבים ואין לו לפרוע אלא ביין.	הרמ״א מתיר לקבלו בפירעון: הרי זה כמציל ממונו מידם.	א
חולה שאין בו סכנה שרוצים לרחצו ביין.	אסור — סעיף ב אומר זאת במפורש, ומפנה לסוף סימן קנ״ה.	ב
פועל שהוא עובד כוכבים מציע להוציא את החרצנים מן הגת.	יש להיזהר מכך, ואף לאחר יין ראשון ושני.	י
לדרוך את הבציר עם פועל שהוא עובד כוכבים.	אסור בגת ובגיגית; הרמ״א מתיר בעריבה, והט״ז מביא חכמים שאסרו זאת בכל כלי הלכה למעשה.	כ״א
יין שרוף שזוקק מיינם.	אסור בהנאה כיין עצמו: הזיעה הולכת אחר האיסור שממנו יצאה.	כ״ד

13. סיכום 26 הסעיפים — שורה לכל סעיף

סעיף	מה הוא מלמד
א	יינם הרגיל אסור בהנאה, וכן מגעם ביין שלנו; הרמ״א מקל בהנאה לזמננו, מתיר גביית חוב ומכסה הפסד, אבל לא מסחר לכתחלה.
ב	אין עושים מרחץ מיינם לחולה שאין בו סכנה.
ג	יין מבושל שלנו שנגעו בו מותר; ונקרא מבושל משהרתיח על האש.
ד	יין שנתנו בו דבש ופלפלין, אם נשתנה טעמו מחמתם, אינו נאסר במגע.
ה	תבשיל שיש בו יין אינו נאסר במגע ואפילו קודם שהרתיח; הרמ״א מגביל ליין שאינו ניכר בעין, ומוסיף יין שנקרש.
ו	חומץ המבעבע כשמשליכים אותו על הארץ אינו נאסר במגע.
ז	חבית שנמצאה מחומצת כל כך, אין לחוש למגע של שלושת הימים שקדמו.
ח	מי הבוסר נאסרים במגע; וכן יין מזוג, כל זמן שטעם יין בו.
ט	מים שנתנו על חרצנים שלנו שנדרכו ברגל אסורים בפעם ראשונה ושנייה; נעצרו בגלגל — המידה מכרעת; ויש מי שאינו מקל בשום תמד המשובח לשתייה.
י	אין להוציא על ידם את החרצנים והזגים מן הגתות, ואף לאחר היין השני.
י״א	שמרים שלנו שתמדן: פעם ראשונה אסור, שנייה מותר; ושלהם אסורים לעולם. ויין צימוקים הרי הוא כיין.
י״ב	חבית שפינה שמריה ושכשכה במים שוב אין לחוש למגע: היין בטל במים.
י״ג	חרסים שבלעו מיינם ופולטים אותו במים אסורים בהנאה.
י״ד	חרצניהם, זגיהם ושמריהם אסורים בהנאה שנים עשר חודש ואחר כך מותרים — ובלבד שתמדן במים תחילה; והרמ״א מוציא את מה שנשלה קודם ההמשכה.
ט״ו	עיסה שהוחמצה בשמריהם בתוך אותם שנים עשר חודש אסורה כולה בהנאה.
ט״ז	התמצית הנקרשת על דופני החביות כעפר בעלמא היא, ונהגו שלא לקלפה.
י״ז	התירוש נעשה יין בהמשכה: כשהיין הצלול נבדל מן החרצנים ונמשך עד שולי הגת.
י״ח	כוס שנשאבה בכוונה להבדיל, או סל שניתן בגת, עושים המשכה; ונטילת החרצנים עם היין אינה עושה המשכה.
י״ט	גיגית ענבים דרוכים בביתם אסורה, שמא המשיכו ממנה.
כ׳	בגת סתומה ומלאה אין תורת יין אלא על הסל שלפניה; והוחזר לגת — הגת נאסרת, אלא אם כן יש שישים כנגדו.
כ״א	אין דורכין עמהם ואפילו כפותים; מה שיצא מכחם נאסר; והרמ״א מתיר בעריבה שאין דרך למשוך ממנה.
כ״ב	עובד כוכבים שדרך ולא נגע, וישראל על גבו וישראל כנסו לחבית, אסר את היין בשתייה.
כ״ג	חבית אסורה המונחת בין חביות כשרות צריכה סימן היכר.
כ״ד	יין שרוף היוצא מיינם אסור בהנאה כיין, אף שאינו אלא זיעתו.
כ״ה	גרגרי כוסבר מצופים מותר לקנות מהם, אף שנותנים את הכוסבר בחומץ.
כ״ו	דבש של ישמעאלים אסור; והרמ״א מוסיף את תשובת הרא״ש למי ששתה מיינם בשוגג.

14. כרטיס הבזק לסיום

שאלת הבזק	התשובה	מקור
יינם הרגיל, במשפט אחד?	אסור בשתייה, ובהנאה לדעת המחבר	שו״ע יו״ד קכ״ג:א
במה הקל הרמ״א?	בהנאה בלבד, ובמקום הפסד	רמ״א יו״ד קכ״ג:א
מאימתי היין נקרא מבושל?	משהרתיח על האש — והש״ך דורש שתתמעט המידה	שו״ע יו״ד קכ״ג:ג ; ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק ז
מה סימנו של החומץ?	שהוא מבעבע כשמשליכים אותו על הארץ	שו״ע יו״ד קכ״ג:ו
מהו סף ההמשכה?	הבדלת היין הצלול מן החרצנים עד שולי הגת	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ז
כמה זמן פסולתם אסורה?	שנים עשר חודש, אם תמדן במים בתחילה	שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ד
דרכו ולא נגעו, וישראל שומר?	אסור בשתייה — ובשתייה בלבד	שו״ע יו״ד קכ״ג:כ״ב
יין שרוף שלהם?	כיין שממנו יצא	שו״ע ורמ״א יו״ד קכ״ג:כ״ד

⚖ שלוש שאלות לתגובה מהירה

היש כאן יין? מבושל, מוחמץ, נקרש, נשתנה או בלוע ואינו ניכר — שוב אין המגע נוגס.
היש כבר יין? בגת הכול תלוי בסף ההמשכה — קודם לו אין מה לאסור.
מה עשה, ומה נשאר? יד, כח או רגל; והשב בשני שלבים, השתייה תחילה וההנאה אחריה.

להלכה למעשה, שאל את רבך.

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה	תוכן	הקניין
🌱 רמה 1 — בסיס	לשון 26 הסעיפים, תרגום וביאור צעד אחר צעד	הבנה כוללת
⚡ רמה 2 — למדן	גדר סתם יינם, שני טעמי הגזירה, סף ההמשכה וסולם מגע · כח · דריכה	לימוד מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	שלוש טבלאות־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות וסיכום 26 הסעיפים	שליטה מעשית וחזרה
📜 רמה 4 — הלכה למעשה	הפסיקה המעשית לפי הש״ך, הט״ז, הפתחי תשובה והפוסקים	יישום בן זמננו

💡 המשך מוצע:

לחזור על סימן קכ״ג בשולחן ערוך עצמו עם הש״ך והט״ז — הארוך שבחטיבה, ועשרים ושישה סעיפיו נלמדים בשלוש ישיבות
ללמוד את שכני החטיבה: סימן קכ״ב · 122 (נותן טעם לפגם בכלים), סימן קכ״ד · 124 (מי עושה יין נסך ונגיעה בחבית), סימן קכ״ה · 125 (כח עובד כוכבים) וסימן קכ״ו · 126 (תערובת וניצוק)
ללכת אחר הפניות הסימן עצמו: סימן קל״ב למסחר, סימן קל״ד ליין מזוג ולנותן טעם לפגם, סימן קנ״ה לחולה, וסימן קי״ד לקניית מאכליהם
לשנן את הסימן מול מסכת עבודה זרה, שממנה באו התמד, ההמשכה והדריכה
לשאול רב במקרים אישיים — הלכה למעשה נפסקת אצל רב

📖 מקורות הסימן בספריא:

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קכ״ג · רמה 3 — סיכום / חזרה · כמה דינין מיין נסך
daattorah.com