Siman 132 — Deriving no benefit from yayin nesekh

Yes, and the Shulḥan Arukh says so in the siman's first line: « מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים שאסרו או אותו העובד כוכבים ימכרנו ויתן דמיו לישראל » (שו״ע יו״ד קל״ב:א). The reason is not that the wine may be sold: it is that this payment is not a price. The Taz puts it thus: « דלאו מכר הוא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדת ממוני ודמי יין כשר קא שקיל » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק א) — and note that the sum is the price of kosher wine, that is, the value destroyed. The Shakh adds that this holds even where the non-Jew owed nothing at law: « אפ״ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ״מ הזיקו » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ב). For your own situation, consult your Rav.

Because this is not an extension of the ban on benefit. The Gemara dismisses that explanation in a line — « הֲרֵי עׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דַּאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, וּתְנַן: מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן — מְקוּדֶּשֶׁת » (עבודה זרה ס״ב ע״א) — then dismisses the idea that wine “seizes its price” like an idol, and concludes: « קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ חֲכָמִים בַּחֲמָרִין וּבְיֵין נֶסֶךְ » (עבודה זרה ס״ב ע״א). It is therefore a קנס, a rabbinic penalty. The Shakh recalls it exactly where the consequence appears: « משום קנס כדאית׳ ברבינו ירוחם שהביא הב״י וכן באשר״י שם » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ד). And because a penalty is personal, the money can be forbidden to the seller and permitted to others. For your own situation, consult your Rav.

The mishnah lays down the rule: « הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנׇכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד — דָּמָיו מוּתָּרִין, מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק — דָּמָיו אֲסוּרִין » (עבודה זרה ע״א ע״א), and the Meḥaber supplies the mechanism: « פסק עד שלא משך דמיו מותרים שמשפסק סמכה דעתו ומשמשך קנה ויין נסך אינו נעשה עד שיגע בו נמצא בשעת מכירה היה מותר » (שו״ע יו״ד קל״ב:ב). Fixing the price before the non-Jew takes the wine away suffices in the ordinary case. But if one must pour into a non-Jew's vessel bearing wine residue, or one he holds in his hand, the Meḥaber requires more: « צריך ליקח הדמים ואח״כ ימדוד » (שו״ע יו״ד קל״ב:ב). The Taz gives the reason: « דבעובד כוכבים קונה משיכה או כסף ומ״ה צריך ליקח הדמים דאז קונה בכסף » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ד). For your own situation, consult your Rav.

Everything is settled before he accepts it. The seif puts the exact sentence in his mouth: « אם עד שלא קבלוה בשכרם מותר שיאמרו לו עד שאתה שולח לנו חבית זו תהא שלך ותתן לנו דמים כנגדה » (שו״ע יו״ד קל״ב:ג). He does not say “take it back” — taking back presupposes having had — but “let it stay yours, and give us its value”. Once accepted, « ואם משקבלוה בשכרם אסור » (שו״ע יו״ד קל״ב:ג), since claiming the price of what one owns is selling it. And if the barrel simply arrived at his place without his accepting it, nothing is acquired: « אבל לא קבלוה בשכרם אע״פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצירו של אדם קונה לו בע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ז). For your own situation, consult your Rav.

This is where the two traditions of psika part, and the siman says so itself. The Meḥaber lays down the premise with no qualification as to the age: « סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה״ה למגעם ביין שלנו » (שו״ע יו״ד קכ״ג:א). The Rama reports the contrary view: « ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א), and applies it four times in our siman. But he himself sets the boundary in the next sentence: « אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א), and adds: « ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר וע״ל סימן קל״ב » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א). The Shakh narrows it further: « דבמקום שאין הפסד אף בזמן הזה אין להתיר בהנאה » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ו). Which tradition applies, and how those bounds are read, is decided with your Rav.