Five seifim — the Shulḥan Arukh announces it itself: ובו ה׳ סעיפים. The siman treats neither the idol nor its worship, but its name: swearing by it (lashes), pronouncing it (forbidden, “for a purpose or with no purpose”), causing a non-Jew to pronounce it. And over against that, three permissions: festival names that are men’s names, the names Scripture wrote, and mockery (Shulḥan Arukh, Yoreh De'ah 147 — 5 seifim)
ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך
It is forbidden to mention it by its name, whether for a purpose or with no purpose. Eight words, and the whole siman: it is not the idol that is at issue here, it is its name — and the prohibition admits no exception of necessity.
Shulḥan Arukh, Yoreh De'ah 147:1LEVEL 01
Hebrew text of the five seifim with fluent English translation. The oath by the idol, the mention of its name, festival names, gerama, Scripture’s names and mockery — explained step by step, with the braita of Sanhedrin, the Rambam, the Tur, the Beit Yosef, and the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev and the Pitḥei Teshuvah in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the ḥakira of the prohibition of mention — a prohibition of its own or a fence around the oath; the revuta of the word אפילו in the Taz against the Beit Yosef’s difficulty; gerama and the Radbaz; shituf, the Rama of Oraḥ Ḥayim 156 and the Noda BiYehudah; and the maḥloket over “אלהיך”.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the five seifim clause by clause, the reflex questions, the maḥloket over “אלהיך”, the five golden rules, the five words of the siman and the four classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulḥan Arukh on Yoreh De'ah — a level of psak, not “Daat HaRav”; the Nekudot HaKesef do not comment on this siman.
📖 StudyTwo things, and they are not equally grave. A vow or an oath uttered in an idol’s name carries lashes: « הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א) And pronouncing its name is forbidden with no exception for need: « ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א) The Rambam specifies that only the vow and the oath incur the penalty: « וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמָהּ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ וְהוּא הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א) For application to your own situation, consult your Rav.
Seif 2 permits it when those names are also people’s names: « שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב) With a single condition, which bears on the manner: « והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב) For application to your own situation, consult your Rav.
Seif 3 forbids it: « אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ג) The Pitḥei Teshuvah nevertheless reports the Radbaz, for the case of rescuing one’s property: « עיין בתשובת רדב״ז החדשות סימן קס״ו שכתב דבזמן שהוא כמציל מותר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א) And he gives the condition of form: « ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א) For application to your own situation, consult your Rav.
Because Scripture wrote them — this is seif 4: « מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ד) The Gemara gives it in the name of Rabbi Yoḥanan: « כׇּל עֲבוֹדָה זָרָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה – מוּתָּר לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ » (סנהדרין ס״ג ע״ב) And the Shakh extends the permission beyond the examples cited: « וכן בעל צפון ושאר אלילים הכתובים וכן כתב הפרישה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ב) For application to your own situation, consult your Rav.
The Rama writes so: « מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה) But the Taz went and checked the source, and concludes: « ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב) And the Shakh reports the Baḥ’s verdict: « והב״ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי״ך אסור ודלא כהעט״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ג) For application to your own situation, consult your Rav.