Home › Issur ve-Heter › Siman 148
סימן קמ״חSiman 148

Yoreh De'ah · Issur ve-Heter

Siman 148 — The laws of the festivals of the idols

Twelve seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו י״ב סעיפים. Three days before the festival of idolaters one does not trade with them. What the siman fears is neither the festival nor the trade: it is the sentence the non-Jew will say to his idol while holding in his hand what he holds from us. Eleven seifim measure the distance needed for that sentence not to be said — what keeps, lending and collecting, the gift, one man’s festival, the greeting, the road to the festival — and the twelfth records that it is no longer said (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 148 — 12 seifim)

« שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים » (שו״ע יו״ד קמ״ח:א)

Three days before the festival of idolaters it is forbidden to buy from them and to sell them anything that lasts. One sentence, and the whole siman is in it: it is not the trade that is at issue, but what will remain of it in the non-Jew’s hand on the day of his festival. The eleven seifim that follow only measure that distance.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 148:1

The 4 levels of study

LEVEL 01

רמת המתחיל

Base — Beginner & Intermediate

Hebrew text of the twelve seifim with a fluent English translation. The three days, what keeps, lending and collecting, the gift and its disposal, the dignitary’s day, the private festival, those who celebrate without believing, the greeting and its doubling, the road to the festival and the permission of our times — explained step by step, with the sugyot, the Rambam, the Tur, the Beit Yosef, the Shach, the Taz, the Baer Hetev, the Pitchei Teshuva and the Nekudot HaKesef.

📖 Study

LEVEL 02

רמת הלמדן

Lamdan — Talmid Chakham

In-depth pilpul: the chakira between הרווחה and לפני עור, left unresolved in the gemara; Rashi against Rabbenu Tam against the Raavad on what a משא ומתן is; the Shach against the Beit Yosef on the reason for the pledge; the Taz against the Bach on one who gives thanks to an idol, and the Nekudot HaKesef’s reply; and the machloket over the gift one cannot destroy.

📖 Study

LEVEL 03

חזרה וסיכום

Synthesis — Revision

A master table of the twelve seifim clause by clause, the five reflex questions that sort the whole siman, the machlokot of the Shach and the Taz side by side, the golden rules, the mnemonic and the classic pitfalls.

📖 Study

LEVEL 04

הלכה למעשה

Halakha lema'asse — Psak

The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב, the פתחי תשובה and the נקודות הכסף, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De'ah — a level of psak, not “Daat HaRav”.

📖 Study

Frequently asked questions — Siman 148

Why may one not trade three days before their festival?

Because the non-Jew, rejoicing in what he holds, will go and thank his idol for it. The Shach says it in six words:

« משום דאזיל ומודה לפני אליל ביום חגו » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק א)
And the Taz makes it the single reason for the whole siman:
« כולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק א)
For application to your own situation, consult your Rav.

Why may one sell them vegetables but not a garment?

Because the criterion is not value but duration: what will still be there on the festival day. The Shach, in the name of Rashi:

« עד יום חגו דחזי ליה קמיה ביום חגו ואזיל ומודי » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ב)
The Taz explains why buying from them is forbidden despite the distress the sale causes them:
« ואסור לקנות מהם אע״פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ״מ הרי המעות בידו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ב)
For application to your own situation, consult your Rav.

May one collect a debt on the day of their festival?

Seif 1 permits it for an oral loan, because what was going to be lost enriches nobody. The baraita:

« רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)
The Shach extends the permission to any case where their hand is strong:
« ולי נראה שטעמא מפני דהאידנא ידם תקיפה עלינו ובקל יכול העובד כוכבים להעליל ולכפור סך ההלואה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)
But the Pitchei Teshuva reverses the conclusion where the courts enforce payment:
« שכתב דבזמן שעושים משפט חרוץ לכוף לשלם אפילו כתב יד. נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמי » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ח ס״ק א)
For application to your own situation, consult your Rav.

What does one do with a gift one cannot refuse?

Seif 5 orders one to accept it for fear of enmity, then to lose it in his presence as if inadvertently — that is Resh Lakish’s counsel:

« אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)
When that is impossible, the Shach permits taking it without benefiting from it:
« דהיכא דלא מציל אשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)
The Taz goes further and permits even benefiting from it — but the Baer Hetev places him in the wrong:
« והט״ז פסק דאם א״א לאשתמוטי יקבל ממנו ומותר להנות ממנו ודבריו תמוהים וכן בנה״כ חולק עליו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)
For application to your own situation, consult your Rav.

Should one avoid greeting a non-Jew?

No. The baraita forbids only going to his house on his festival day for that purpose:

« לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ, וְיִתֵּן לוֹ ״שָׁלוֹם״. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק – נוֹתֵן לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ » (גיטין ס״ב ע״א)
The Rambam in fact files the rule among the duties of peace, of which it is the limit:
« וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י׳ הלכה ה׳
Seif 10 adds that it is good to greet first, and the gemara reports it as Rav Chisda’s practice:
« רַב חִסְדָּא מַקְדֵּים וְיָהֵיב לְהוּ שְׁלָמָא. רַב כָּהֲנָא אֲמַר לְהוּ ״שְׁלָמָא לְמָר » (גיטין ס״ב ע״א)
For application to your own situation, consult your Rav.

Does seif 12 annul the whole siman?

No. It states a fact — that the non-Jews of the diaspora follow their fathers’ custom without idolatrous expertise:

« גּוֹיִם שֶׁבְּחוּצָה לְאָרֶץ לָאו עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן » (חולין י״ג ע״ב)
But the Shach at once marks its boundary, and it is decisive:
« ומ״מ מה שנזכר בסעיף ט׳ אסור גם האידנא » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ב)
And the Rama, having permitted rejoicing with them because of enmity, closes with the בעל נפש: whoever can abstain without enmity keeps away. For application to your own situation, consult your Rav.