סימן קמ״ז · 147 — שלא להשביע בשם אלילים של עובדי כוכבים ודיני הזכרת שמה

שני דברים, ואינם שווים בחומרתם. הנדר או השבועה בשם אליל — לוקין עליו : « הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א) והזכרת שמו אסורה בלא היתר של צורך : « ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א) והרמב״ם מדייק שאין לוקין אלא על הנדר והשבועה : « וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמָהּ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ וְהוּא הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א) למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

סעיף ב מתיר כשהשמות האלה הם גם שמות בני אדם : « שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב) בתנאי אחד, והוא באופן האמירה : « והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב) למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

סעיף ג אוסר : « אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ג) ואף על פי כן מביא הפתחי תשובה את הרדב״ז, במקום שהוא כמציל את ממונו : « עיין בתשובת רדב״ז החדשות סימן קס״ו שכתב דבזמן שהוא כמציל מותר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א) ונותן את תנאי הנוסח : « ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א) למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

מפני שהכתוב כתבם — וזה סעיף ד : « מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ד) והגמרא נותנתו בשם רבי יוחנן : « כׇּל עֲבוֹדָה זָרָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה – מוּתָּר לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ » (סנהדרין ס״ג ע״ב) והש״ך מרחיב את ההיתר מעבר לדוגמאות שנזכרו : « וכן בעל צפון ושאר אלילים הכתובים וכן כתב הפרישה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ב) למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

כך כותב הרמ״א : « מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה) אך הט״ז הלך ובדק את המקור, ומסיק : « ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב) והש״ך מביא את הכרעת הב״ח : « והב״ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי״ך אסור ודלא כהעט״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ג) למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.