שנים עשר סעיפים — והשולחן ערוך מכריז על כך בעצמו : ובו י״ב סעיפים. שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אין נושאים ונותנים עמהם. אין הסימן חושש לא לחג ולא למסחר : הוא חושש למשפט שיאמר העובד כוכבים לאלילו כשבידו מה שקיבל מאתנו. אחד עשר סעיפים מודדים את המרחק שלא ייאמר הדבר — המתקיים, ההלוואה והגבייה, הדורון, חגו של יחיד, השלום, דרך החג — והשנים עשר קובע שאינו נאמר עוד (שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח — י״ב סעיפים)
« שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים » (שו״ע יו״ד קמ״ח:א)
שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים. משפט אחד, וכל הסימן בתוכו : לא המסחר הוא הנידון, אלא מה שיישאר ממנו בידו של העובד כוכבים ביום חגו. ואחד עשר הסעיפים שאחריו אינם אלא מדידת המרחק הזה.
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ארמה 01
לשון שנים עשר הסעיפים עם ביאור רהוט. שלשת הימים, המתקיים, ההלוואה והגבייה, הדורון ואיבודו, יום השר, חגו של יחיד, הנוהגים בו בלא להודות, השלום וכפילתו, דרך החג וההיתר בזמן הזה — מבוארים צעד אחר צעד, עם הסוגיות, הרמב״ם, הטור, הבית יוסף, הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף.
📖 ללימודרמה 02
פלפול מעמיק : החקירה בין הרווחה ללפני עור, שנשארה בלא הכרעה בגמרא ; רש״י כנגד ר״ת כנגד הראב״ד במהותו של משא ומתן ; הש״ך כנגד הבית יוסף בטעם המשכון ; הט״ז כנגד הב״ח במודה לעבודה זרה, ותשובת נקודות הכסף ; והמחלוקת בדורון שאי אפשר לאבדו.
📖 ללימודרמה 03
טבלה ראשית של שנים עשר הסעיפים משפט אחר משפט, חמש שאלות הרפלקס הממיינות את כל הסימן, מחלוקות הש״ך והט״ז זו מול זו, כללי הזהב, הסימן לזיכרון והמכשולים הרגילים.
📖 ללימודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף, ואחר כך מקרים בני זמננו. הערה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — זו רמה של פסק, ולא «דעת הרב».
📖 ללימודמפני שהעובד כוכבים, בשמחתו במה שבידו, ילך ויודה לאלילו. הש״ך אומר זאת בשש מלים :
« משום דאזיל ומודה לפני אליל ביום חגו » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק א)והט״ז עושה מזה טעם אחד לכל הסימן :
« כולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק א)ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.
מפני שהמידה אינה בשווי אלא בקיום : מה שיהיה עדיין ביום החג. הש״ך בשם רש״י :
« עד יום חגו דחזי ליה קמיה ביום חגו ואזיל ומודי » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ב)והט״ז מבאר מפני מה אסור לקנות מהם אף על פי שהמכירה מצערתם :
« ואסור לקנות מהם אע״פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ״מ הרי המעות בידו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ב)ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.
סעיף א מתיר במלוה על פה, לפי שמה שהיה אבוד אינו מרוויח לאיש. הברייתא :
« רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)והש״ך מרחיב את ההיתר לכל מקום שידם תקיפה :
« ולי נראה שטעמא מפני דהאידנא ידם תקיפה עלינו ובקל יכול העובד כוכבים להעליל ולכפור סך ההלואה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)אלא שהפתחי תשובה מהפך את המסקנה במקום שהערכאות כופות :
« שכתב דבזמן שעושים משפט חרוץ לכוף לשלם אפילו כתב יד. נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמי » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ח ס״ק א)ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.
סעיף ה מצווה לקבלו מפני האיבה, ואחר כך לאבדו בפניו כלאחר יד — היא עצת ריש לקיש :
« אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)וכשאי אפשר, הש״ך מתיר ליטלו בלא ליהנות ממנו :
« דהיכא דלא מציל אשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)והט״ז מרחיק לכת ומתיר אף ליהנות — והבאר היטב מעמידו בצד הטועה :
« והט״ז פסק דאם א״א לאשתמוטי יקבל ממנו ומותר להנות ממנו ודבריו תמוהים וכן בנה״כ חולק עליו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.
לא. הברייתא אינה אוסרת אלא ליכנס לביתו ביום חגו לשם כך :
« לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ, וְיִתֵּן לוֹ ״שָׁלוֹם״. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק – נוֹתֵן לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ » (גיטין ס״ב ע״א)והרמב״ם סידר את הדין בין חובות דרכי שלום, והוא גדרן :
« וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י׳ הלכה ה׳וסעיף י מוסיף שטוב להקדים, והגמרא מביאה זאת כמנהג רב חסדא :
« רַב חִסְדָּא מַקְדֵּים וְיָהֵיב לְהוּ שְׁלָמָא. רַב כָּהֲנָא אֲמַר לְהוּ ״שְׁלָמָא לְמָר » (גיטין ס״ב ע״א)ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.
לא. הוא קובע מציאות — שגויי חוצה לארץ מנהג אבותיהם בידיהם ואינם בקיאים :
« גּוֹיִם שֶׁבְּחוּצָה לְאָרֶץ לָאו עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן » (חולין י״ג ע״ב)אלא שהש״ך מעמיד מיד את הגבול, והוא מכריע :
« ומ״מ מה שנזכר בסעיף ט׳ אסור גם האידנא » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ב)והרמ״א, לאחר שהתיר לשמוח עמהם מפני האיבה, סוגר בבעל נפש : מי שיכול להימנע בלא איבה — יתרחק. ליישום למעשה במצבך — שאל את רבך.