סימן קנ״ב — שלא יאכל הישראל עם העובד כוכבים

הסעיף אומר זאת בעצמו : « עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול שם » (שו״ע יו״ד קנ״ב:א) והוא דוחה מראש את הקריאה של מאכל : « אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש » (שו״ע יו״ד קנ״ב:א) ולמעשה — שאל את רבך.

הסעיף קובע שני זמנים : « ולאחר ימי המשתה ל׳ יום » (שו״ע יו״ד קנ״ב:א) וכשתולה בחופה : « ואם אומר שמזמינו בשביל החופה אסור עד י״ב חדש ולאחר י״ב חדש מותר » (שו״ע יו״ד קנ״ב:א) ולמעשה — שאל את רבך.

הסעיף אומר רק : « אלא אם כן הוא אדם חשוב » (שו״ע יו״ד קנ״ב:א) והגמרא נותנת את המעשה : « שָׁאנֵי רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא, דְּאָדָם חָשׁוּב הוּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב) והט״ז עושה מזה דין : « אבל הטור כתב באמת כל שהאדם יודע שהעובד כוכבים שמח בו אסור מן הדין וכל אדם ילך אחר אומדן דעת בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג) ולמעשה — שאל את רבך.

סעיף ב׳ מתירו : « אם העובד כוכבים שעושה חופה שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים מותר » (שו״ע יו״ד קנ״ב:ב) וההגה מוסיפה : « וה״ה דמותר אם שלח לו לביתו בשר שחוט כדינו » (רמ״א יו״ד קנ״ב:ב) אלא שהט״ז מעמיד סייג : « ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב) ולמעשה — שאל את רבך.

הפרישה שואלת : « כתב הפרישה צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כדלעיל סוף סי׳ קמ״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק א) והט״ז משיב שלא : « משא״כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א) ונקודות הכסף משיבות שכן : « ובאזיל מודי שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב) ולמעשה — שאל את רבך.