Three seifim — the Shulchan Arukh says so itself: ובו ג׳ סעיפים. The siman is not about medicine: it is about what a sick person accepts in order to be healed. In whose hands does he place his body when the illness is grave? By what means does he consent to be treated? And of what substance may the remedy be made? (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 155 — 3 seifim)
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים
Every wound and every illness that carries danger, those for which one desecrates the Sabbath — one is not healed of them by a non-Jew who is not an expert recognised by the public. The siman opens with the measure: it is not medicine that says when the question arises, it is the Sabbath.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 155:1LEVEL 01
The Hebrew of all three seifim with a fluent English translation. The healer, the incantation and the remedy explained step by step, with the mishnah in Avodah Zarah, the sugya in Pesachim, the Tur, the Beit Yosef, the Shakh (20 ס״ק), the Taz (3), the Baer Hetev (10), the Pit’hei Teshuva (9) and the Rambam in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the chakira on what the siman fears — the risk to the body or the regime of suspicion; Rabbenu Tam’s three states against the reading of Rashi, the Rif and the Rambam; wage against reputation, and the Shakh’s three arguments against the Maharshal; the brief span of life and Tosafot’s answer in the Taz; and the implication of the non-Jew’s words according to the Bach.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the three seifim clause by clause, the order of the questions to ask, the disputes of the siman, the five golden rules, the mnemonic “רפואה”, the four classic pitfalls and the final flash-card.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakhah according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the פתחי תשובה, then contemporary cases. Note: the Alter Rebbe did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not “Daat HaRav”.
📖 StudyThe seif does not speak of every treatment: it addresses an illness grave enough that one desecrates the Sabbath for it, and it then forbids being healed by a non-Jew who is not an expert recognised by the public. The Shakh (ס״ק ג) gives the reason: a craftsman does not ruin his craft. And the Rama adds that where there is payment it is permitted in every case, and that such is the custom. For application to your situation, consult your Rav.
« כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
« וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
Because the calculation changes. As long as a chance of living remains, accepting treatment from a man whose hand one fears is a plain risk; when death is certain there is nothing left to lose, and a brief span of life is not taken into account. The Taz (ס״ק ב) reports Tosafot’s answer to the difficulty this raises with Yoma: here and there, we act for his benefit. For application to your situation, consult your Rav.
« ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« דלחיי שעה לא חיישינן בהא » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
Yes — the advice, but not the purchase. The Shakh explains the permission (ס״ק ד) by his fear that others may be asked too, and the prohibition (ס״ק ה) by what a seller is capable of in order to sell. The Baer Hetev (ס״ק ב) joins the two. For application to your situation, consult your Rav.
« ואם אמר סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו והוא שלא יקח ממנו אותו סם » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ד)
« שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע״ל סימן פ״ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ה)
A plain incantation is permitted, because it exposes the body to nothing (Shakh ס״ק ז). But once one knows it names an idol it is forbidden — even if one knows one will die without it; and the Rama adds that one does not learn it either. This is the harshest clause in the siman, and it exactly reverses the rule of the dying man. For application to your situation, consult your Rav.
« אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« וכן אסור ללמוד ממנו לחש » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
Seif 3 proceeds in two questions. Where there is danger, one is healed with all the Torah’s prohibitions except the three the Rambam names. Where there is no danger, everything turns on the manner of enjoyment — and kilei hakerem and meat in milk remain forbidden even outside that manner. The Rama’s gloss finally closes the door: nothing forbidden is permitted if the remedy exists in a permitted form. For application to your situation, consult your Rav.
« בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי׳ דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע״פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)