שלושה סעיפים — וכלשון השולחן ערוך עצמו : ובו ג׳ סעיפים. אין הסימן עוסק ברפואה אלא במה שהחולה מקבל על עצמו כדי להתרפא : בידי מי הוא מפקיד את גופו כשהחולי מסוכן, באיזה אופן הוא מסכים להתרפא, ומאיזה חומר מותר שתהיה הרפואה עשויה. (שולחן ערוך יורה דעה קנ״ה — ג׳ סעיפים)
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה, אותם שמחללים עליהם את השבת — אין מתרפאים מנכרי שאינו מומחה לרבים. הסימן פותח במידה : לא הרפואה קובעת מתי השאלה קיימת, אלא השבת.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 155:1רמה 01
שלושת הסעיפים בלשונם עם ביאור בעברית. המרפא, הלחש והרפואה מתבארים צעד אחר צעד, עם המשנה בעבודה זרה, סוגיית פסחים, הטור, הבית יוסף, הש״ך (כ׳ ס״ק), הט״ז (ג׳), הבאר היטב (י׳), הפתחי תשובה (ט׳) והרמב״ם בשלמותו.
📖 ללמודרמה 02
עיון ופלפול : החקירה במה חושש הסימן — בסכנת הגוף או בדין החשד ; שלושת דיני רבנו תם כנגד שיטת רש״י הרי״ף והרמב״ם ; השכר מול החזקה, ושלוש טענות הש״ך כנגד המהרש״ל ; חיי שעה ותשובת התוספות שבט״ז ; ומשמעות דברי הנכרי לדעת הב״ח.
📖 ללמודרמה 03
לוח־אב של שלושת הסעיפים משפט אחר משפט, סדר השאלות, מחלוקות הסימן, חמישה כללי יסוד, סימן הזיכרון ״רפואה״, ארבעה מכשולים רגילים וכרטיס סיכום.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה על פי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ואחריהם מקרים בני זמננו. הערה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמה של פסק, ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודאין הסעיף מדבר בכל רפואה, אלא בחולי שמחללים עליו את השבת, ובו הוא אוסר להתרפא מנכרי שאינו מומחה לרבים. והש״ך (ס״ק ג) נותן את הטעם : אומן אינו מרע אומנתו. והרמ״א מוסיף שבשכר מותר בכל עניין וכן נהגו. למעשה — שאל את רבך.
« כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
« וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
מפני שהחשבון משתנה : כל עוד יש סיכוי לחיות, קבלת רפואה ממי שחוששים לידו היא סיכון גמור ; וכשהמיתה ודאית אין עוד מה להפסיד ואין חוששים לחיי שעה. והט״ז (ס״ק ב) מביא את תשובת התוספות לקושי שביומא : כאן וכאן עבדינן לטובתו. למעשה — שאל את רבך.
« ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« דלחיי שעה לא חיישינן בהא » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
על העצה — כן ; על הקנייה — לא. הש״ך מבאר את ההיתר (ס״ק ד) שירא שמא ישאלו גם אחרים, ואת האיסור (ס״ק ה) שכדי למכור משקר או מערב סם המוות. והבאר היטב (ס״ק ב) מאחד את שניהם. למעשה — שאל את רבך.
« ואם אמר סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו והוא שלא יקח ממנו אותו סם » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ד)
« שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע״ל סימן פ״ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ה)
לחש סתם מותר, שאין בו סכנה (ש״ך ס״ק ז) ; אך כל שיודע שמזכיר שם אלילים אסור — ואפילו יודע שודאי ימות ; והרמ״א מוסיף שאף ללמוד ממנו לחש אסור. זו הלשון החמורה שבסימן, והיא הופכת את דין הנוטה למות. למעשה — שאל את רבך.
« אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« וכן אסור ללמוד ממנו לחש » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
סעיף ג׳ הולך בשתי שאלות : במקום סכנה מתרפאים בכל איסורי תורה חוץ משלושה ; ושלא במקום סכנה הכול תלוי בדרך ההנאה, וכלאי הכרם ובשר בחלב אסורים אף שלא כדרך הנאתן. וההגהה חותמת : אין מתירים דבר איסור כשהרפואה מצויה בהיתר. למעשה — שאל את רבך.
« בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי׳ דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע״פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)