Four seifim — the Shulhan Arukh’s heading announces five, and the Hebrew editions serve four, the missing break falling inside the last block. A lender holding a field in pledge does not lease it back to its owner; an interposed third party changes the reading; a complete sale opens the one plainly permitted route; and the field promised “mine in three years” is never acquired. (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 164 — 4 seifim)
מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה
One who held a field in pledge shall not turn round and rent it to the owner of the field. Eleven words, and the whole siman is set: it is not the rent that is at issue, but who pays it.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 164:1LEVEL 01
Hebrew text of the four seifim with a fluent English translation. The pledged field one does not lease back to its owner, the משכנתא דסורא, the interposed third party, the sale followed by a lease and the field taken by אסמכתא — with the sugya of Bava Metzia, the Tur, the Beit Yosef, the Shakh, the Taz, the Baer Hetev, the Nekudot HaKesef and the Rambam in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the question אימת קנאה and what a pledge does not acquire; רבית קצוצה or הערמת רבית — Rashi against the Rambam; what the Shakh deduces from where seif 2 stands; the Taz’s תמיהה, the Levush and the Nekudot HaKesef’s reply; the משכנתא דסורא as a name of lease; the קנין גמור of seif 3; and the division of the three years by מחילה בטעות.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the four seifim clause by clause, the pledge-and-lease table, the dispute over the nature of the prohibition, the משכנתא דסורא, the hidden condition of the sale, the אסמכתא and the fruits, the vocabulary of the siman, the golden rules, the mnemonic and the classic pitfalls.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the נקודות הכסף, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulhan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not a “Daat HaRav”. The פתחי תשובה does not comment on this siman.
📖 StudyThe seif lays down the prohibition: « מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:א) « וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ לֹא יַחְזֹר וְיַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ו) « אפילו כתוב בשטר ששהתה בידה מלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה. טור. פי׳ ואפילו האמת נמי הכי ששהתה זמן רב בידו אסור » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק א) And the Beit Yosef declines to rely on the lenient view. For the application to your own situation, consult your Rav.
The two conditions: « ובלבד שלא התנה מתחילה על כך » (רמ״א יו״ד קס״ד:א) « וגם שכבר החזיק המלוה בשדה אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור » (רמ״א יו״ד קס״ד:א) « וכל שכן אם לא החזיק בה כלל המלוה דלא קנאה כלל ולא הוה כאן רק הלואה בעלמא » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק א) The Taz says the same: without possession there is only a loan. For the application to your own situation, consult your Rav.
The seif, and the Beit Yosef’s reason: « משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:ב) « מיהו אם בא אחר לחכרה מהמלוה יכול לוה לחכרה מיניה דכיון דאפסקיה אחר שרי » (בית יוסף יו״ד קס״ד) « תמוה הוא הא פסק בסעיף א׳ דיש מי שמתיר במשכנתא דסורא דהיינו אפילו ללוה עצמו » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ד) And the Nekudot HaKesef dispute the Taz’s premise. For the application to your own situation, consult your Rav.
The seif, the reason, and the condition: « מותר למכור שדהו לאחד ולהתנות עמו שיחכירנו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ג) « אבל בכאן שגוף הבית מכור לו לגמרי יכול הוא להשכירו או להחכירו אח״כ למי שירצה ואף למוכר עצמו » (בית יוסף יו״ד קס״ד) « ופשוט הוא גם כאן שצריך שיקנה הלוקח הבית תחילה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאם לא כן הוה כהלואה ואסור » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה) This is the one route the siman opens plainly. For the application to your own situation, consult your Rav.
The seif and its gloss: « הלוהו על שדהו וא״ל אם לא תתן לי מכאן ועד ג׳ שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד) « בענין שאין המקח קיים תוך ג׳ שנים לא יאכל הפירות ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאת בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד) « ויש אומרים דמה שאכל תוך ג׳ שנים לא הוי אלא אבק רבית דהוי כמשכנתא בלא נכייתא » (רמ״א יו״ד קס״ד:ד) « מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ז) The Shakh gives the criterion that separates the two periods. For the application to your own situation, consult your Rav.