Three seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו ג׳ סעיפים. In the previous siman wheat was lent; here money is owed, and that debt is converted into wheat at the day’s price. The mechanism is the same and the answer reverses: the commodity is needed for the full amount, and no market rate stands in for it. The reason is that a sum was lent first. (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 163 — 3 seifim)
אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר
If he has wheat to the measure of his money, it is permitted. Eight words, and the whole difference from the previous siman: there a single measure sufficed for a hundred; here the full measure is needed, because the money went first.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 163:1NIVEAU 01
Hebrew text of the three seifim with a fluent English translation. The mechanism of the conversion, the reason for the full measure, the sugya of the two beraitot of Bava Metzia, the vocabulary, then the Shach (11 ס״ק), the Taz (7), the Baer Hetev (6), the Pitchei Teshuva (2), the Nekudot HaKesef (1), the Tur, the Beit Yosef and the Rambam in full.
📖 StudyNIVEAU 02
In-depth pilpul: the ḥakira on the nature of the operation — a loan of wheat or a sale of wheat; why the full measure where a drop sufficed; Rashi’s reason and what follows from it; the Taz’s dispute with the Shach and the Beit Yosef over money, and the reservation the Taz imposes on himself; Rava’s three lessons and the Ran’s threshold; the nature of ha’aramat ribbit and its degree in the Rambam against the Ramban and the Rosh; the Taz’s dispute with the Nekudot HaKesef over the interval.
📖 StudyNIVEAU 03
The axiom of the order of things, the three reflex questions, the master table of the three seifim, the comparative table 162/163, what counts as יש לו, the Shach’s boundary between money given and money lent, the shape of ha’aramat ribbit and its way out, the three positions on the degree, the vocabulary, the golden rules, the mnemonic and the traps.
📖 StudyNIVEAU 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב, the פתחי תשובה and the נקודות הכסף, then contemporary cases. Note: the Admur HaZaken did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De’ah — a level of psak, not a “Daat HaRav”.
📖 StudyThe seif answers with a single condition: the debtor must have the goods, for the whole amount. « אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי׳ לא יצא השער ואם לאו אסור אפי׳ יצא השער » (שו״ע יו״ד קס״ג:א) For the application to your own situation, consult your Rav.
Because it is no longer a loan but a sale: a loan rolls on itself, a sale bears only on what exists. The Shach says it in one sentence: « ול״ד לדלעיל סי׳ קס״ב ס״ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ב) And the Taz describes the previous siman’s mechanism to show it cannot operate here: « ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס״ב סעיף ב׳ דסגי אפי׳ במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ב) For the application to your own situation, consult your Rav.
Because the goods are acquired to the creditor from now: were the debtor to retract, he would fall under מי שפרע. That is Rashi’s reason, which the Shach reports: « משום דזכי ביה מהשתא ואע״ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה״ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ג) For the application to your own situation, consult your Rav.
This is the most disputed question in the siman. The Shach, with the Beit Yosef, the Darkhei Moshe and the Bach, forbids: « דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק א) The Taz demonstrates the contrary at length, then himself refuses to draw a leniency from it: « והנראה לע״ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ד) For the application to your own situation, consult your Rav.
An arrangement each of whose steps is lawful and whose whole comes to returning a hundred for ninety. The seif gives the sequence, then the way out: « אמר לו הלויני מנה א״ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) « אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא״ל תחלה הלויני מנה » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) And the Shach specifies what decides everything — the first words spoken: « אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ט) For the application to your own situation, consult your Rav.
The Mehaber, following the Rambam, says no: the creditor recovers the hundred. « ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק׳ בדין שאפי׳ אבק רבית אין כאן » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) The gloss reports the contrary view, in the name of the Ramban and the Rosh: « וי״א דהוי אבק רבית » (רמ״א יו״ד קס״ג:ג) And the Beit Yosef, in the last line of his commentary, decides: « וכיון שהרשב״א מסכים לדעת הרמב״ם הכי נקטינן » (בית יוסף יו״ד קס״ג) For the application to your own situation, consult your Rav.