סימן קס״ד — הממשכן שדה לא יחכירנו

הסעיף מעמיד את האיסור : « מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:א) « וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ לֹא יַחְזֹר וְיַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ו) « אפילו כתוב בשטר ששהתה בידה מלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה. טור. פי׳ ואפילו האמת נמי הכי ששהתה זמן רב בידו אסור » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק א) והבית יוסף נמנע מלסמוך על הדעה המקילה. ליישום במעשה שלפניך, שאל את רבך.

שני התנאים : « ובלבד שלא התנה מתחילה על כך » (רמ״א יו״ד קס״ד:א) « וגם שכבר החזיק המלוה בשדה אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור » (רמ״א יו״ד קס״ד:א) « וכל שכן אם לא החזיק בה כלל המלוה דלא קנאה כלל ולא הוה כאן רק הלואה בעלמא » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק א) והט״ז אומר כן : בלא חזקה אין כאן אלא הלוואה. ליישום במעשה שלפניך, שאל את רבך.

הסעיף, וטעם הבית יוסף : « משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:ב) « מיהו אם בא אחר לחכרה מהמלוה יכול לוה לחכרה מיניה דכיון דאפסקיה אחר שרי » (בית יוסף יו״ד קס״ד) « תמוה הוא הא פסק בסעיף א׳ דיש מי שמתיר במשכנתא דסורא דהיינו אפילו ללוה עצמו » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ד) ונקודות הכסף חולקות על הנחת הט״ז. ליישום במעשה שלפניך, שאל את רבך.

הסעיף, הטעם והתנאי : « מותר למכור שדהו לאחד ולהתנות עמו שיחכירנו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ג) « אבל בכאן שגוף הבית מכור לו לגמרי יכול הוא להשכירו או להחכירו אח״כ למי שירצה ואף למוכר עצמו » (בית יוסף יו״ד קס״ד) « ופשוט הוא גם כאן שצריך שיקנה הלוקח הבית תחילה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאם לא כן הוה כהלואה ואסור » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה) זו הדרך היחידה שפותח הסימן בפירוש. ליישום במעשה שלפניך, שאל את רבך.

הסעיף וההגה : « הלוהו על שדהו וא״ל אם לא תתן לי מכאן ועד ג׳ שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד) « בענין שאין המקח קיים תוך ג׳ שנים לא יאכל הפירות ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאת בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד) « ויש אומרים דמה שאכל תוך ג׳ שנים לא הוי אלא אבק רבית דהוי כמשכנתא בלא נכייתא » (רמ״א יו״ד קס״ד:ד) « מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ז) והש״ך נותן את הסימן המחלק בין שתי התקופות. ליישום במעשה שלפניך, שאל את רבך.