סימן קס״ג — דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו

הסעיף משיב בתנאי אחד : צריך שיהיה לחייב המין, כשיעור כל החוב. « אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי׳ לא יצא השער ואם לאו אסור אפי׳ יצא השער » (שו״ע יו״ד קס״ג:א) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.

לפי שאין זו הלוואה אלא מכירה : ההלוואה מתגלגלת על עצמה, והמכירה אינה חלה אלא על מה שישנו. והש״ך אומרו במשפט אחד : « ול״ד לדלעיל סי׳ קס״ב ס״ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ב) והט״ז מתאר את מנגנון הסימן הקודם להראות שאינו שייך כאן : « ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס״ב סעיף ב׳ דסגי אפי׳ במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ב) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.

לפי שהמין נקנה לנושה מעכשיו : שאם יחזור בו החייב, קאי עליה במי שפרע. וזה טעמו של רש״י, שהש״ך מביאו : « משום דזכי ביה מהשתא ואע״ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה״ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ג) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.

זו השאלה השנויה ביותר שבסימן. הש״ך, עם הבית יוסף, הדרכי משה והב״ח, אוסר : « דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק א) והט״ז מוכיח באריכות את ההפך, ואחר כך מסרב בעצמו להקל : « והנראה לע״ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ד) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.

מעשה שכל שלביו כשרים וכללו מביא להחזרת מאה כנגד תשעים. הסעיף נותן את השתלשלותו, ואחריה את הפתח : « אמר לו הלויני מנה א״ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) « אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא״ל תחלה הלויני מנה » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) והש״ך מדגיש את המכריע — המילים הראשונות שנאמרו : « אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ט) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.

המחבר, כרמב״ם, אומר שלא : המלווה מוציא את המאה. « ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק׳ בדין שאפי׳ אבק רבית אין כאן » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג) וההגה מביאה את החולק, בשם הרמב״ן והרא״ש : « וי״א דהוי אבק רבית » (רמ״א יו״ד קס״ג:ג) והבית יוסף, בשורה האחרונה של פירושו, מכריע : « וכיון שהרשב״א מסכים לדעת הרמב״ם הכי נקטינן » (בית יוסף יו״ד קס״ג) ולמעשה בעניינך, שאל את רבך.