רמה 01
רמת המתחיל
בסיס — מתחילים
לשון שלושת הסעיפים עם ביאור : צורות ההידמות, מבחנו של הרמ״א, הקרוב למלכות והפת השלימה שעל השלחן — עם הטור, הרמב״ם, הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, כולם מובאים הערה אחר הערה.
📖 ללמודאין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם)
אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ואין מידמין להם. תשע תיבות, וכל הסימן מונח : לא המנהג נידון אלא משמעותו.
שולחן ערוך, יורה דעה קע״ח:אארבע רמות הלימוד
רמה 02
רמת הלמדן
למדן — תלמיד חכם
פלפול : החקירה מהו חוק, שלוש הקריאות בציצת ראשו, שתי הקריאות בראב״ד בבניינים, קושיית הט״ז על כוח חכמים, הצ״ע של הש״ך על ראיית המהרי״ק, ומחלוקת הט״ז עם הלבוש בפת ליל שבת.
📖 ללמודרמה 03
חזרה וסיכום
סיכום — חזרה
טבלת אב לשלושת הסעיפים פסקה אחר פסקה, אקסיומת הסימן, שלוש שאלות הבדיקה, המלבוש, השער, הבניין, השלחן, אוצר המילים, כללי הזהב, הסימן לזיכרון והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה 04
הלכה למעשה
הלכה למעשה — פסק
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ואחריהם המקרים בני זמננו. הערה : לא כתב אדמו״ר הזקן שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא, ולא ״דעת הרב״.
📖 ללמודשאלות נפוצות — סימן קע״ח · 178
מהו ״חוק״ של הגויים שנאסר ?
הסעיף מונה צורות, והגהת הרמ״א נותנת את המבחן :
« אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) » (שו״ע יו״ד קע״ח:א)
« וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)שני סימנים עושים מנהג לאסור : סימן של פריצות, או היעדר כל טעם — שאז חוששין לדרכי האמורי ולשמץ עבודה ישנה. ולמעשה — שאל את רבך.
וכי כל הבא מהם אסור ?
לא, וההגהה אומרת זאת בפירוש :
« אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)מנהג שנהגו בו לתועלת מותר — והרמ״א בורר את דוגמת מלבושו המיוחד של הרופא — וכן מה שעושין משום כבוד. ומסיים בשורפין על המלכים, שמבאר הט״ז שהם כלי תשמישם משום כבודם. ולמעשה — שאל את רבך.
באילו תספורות עוסק הסימן ?
שתיים נקובות, וקריאה שלישית מציע הט״ז :
« ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע » (שו״ע יו״ד קע״ח:א)
« אבל הב״ח חלק עליו וכתב דמלתא באפי נפשה היא דלא יגדל ציצת ראשו הוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה וכ״כ הפרישה: » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק א)
« זה דברי רמב״ם נראה דאף בלא שום גילוח נאמר איסור זה דהיינו שדרך העובדי כוכבים בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל לא יעשה כן ישראל » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)הצדדים המגולחים והשער באמצע — היא הבלורית — וקדמת הראש המגולחת מאוזן לאוזן עם הפרע. הב״ח והפרישה קוראים את הפסקה הראשונה כדין בפני עצמו : לגדל את השער לנוי. והט״ז רואה בה את שער אנשי המלחמה שאינו מסתפר. ולמעשה — שאל את רבך.
המותר לבנות אולם כתבנית שלהם ?
הסעיף אוסר, והב״ח מצמצם :
« ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים » (שו״ע יו״ד קע״ח:א)
« אבל כגון אותם העשוים לועד שלהם להתיעץ על עסקיהם ולמשפט אין איסור לבנות כתבנית אותם היכלות. » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« כתב על זה הראב״ד איני יודע מהו זה אם שלא יעשה צורות כמו שהם עושים או שלא ישים סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושים עכ״ל על כן יש לאסור בשניהם: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ג)מה שנאסר הוא לבנות מקום העשוי כהיכלות פולחנם כדי לקבץ בו רבים. הב״ח מוציא מן האיסור בנייני ועד, עסקים ומשפט ; והט״ז, על דברי הראב״ד, סובר שיש לאסור בשתי הקריאות האפשריות. ולמעשה — שאל את רבך.
מה פוסל הסימן בפת השלימה המונחת על השלחן ?
סעיף ג מכוון למעשה מסוים, והט״ז נותן את טעמו :
« מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ג)
« משום שנאמר העורכים לגד שלחן פירוש לשם עבודת כוכבים אבל בפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו)
« משמע דוקא להביא שם ולהניחו אצל הפתיתין אסור משום העורכים לגד שלחן אבל אם היה שם א״צ להסירו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)להביא פת שלימה ולהניחה אצל הפתיתין לאחר הסעודה — הרי זה שלחן שנשאר ערוך, וזה מה שנאסר משום העורכים לגד שלחן. ופת שהייתה שם מתחילה אין צריך להסירה, והפתיתין הנשארים לבדם מצוה, שמוכנים הם לעני. ולמעשה — שאל את רבך.