Daat HaRav — The shitah of the Alter Rebbe on Siman י״ב (דברים הפוסלים בציצית)

אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד יִהְיֶה אֹרֶךְ כָּל חוּט מֵהַח׳ חוּטִין י״ב גּוּדָלִין, מִכָּל מָקוֹם אִם לְאַחַר שֶׁהֵטִיל הַצִּיצִית נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט וְחוּט מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּין אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲנִיבָה עַל כָּל חוּט וְחוּט מִשְּׁאָר חוּטִין הַפְּסוּקִין מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — דְּהַיְנוּ, אִם נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט אֶחָד. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ז׳ חוּטִין — צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּט הַנִּפְסָק מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה עַל חוּט [אֶחָד], וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁעוּר הַזֶּה — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל חוּטִים הַפְּסוּקִים מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת מִכָּל חוּטִין הַפְּסוּקִים מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים עֲנִיבָה אַחַת מִכֻּלָּם יַחַד — כָּשֵׁר. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.

The minimal measure: כְּדֵי עֲנִיבָה per thread. Although at the time of attaching each of the eight threads must be י״ב גּוּדָלִין, nevertheless if after attaching all eight threads were severed and there remains of each of the ד׳ long threads only enough to make a loop-knot (עֲנִיבָה) upon each other severed thread of the ד׳ long threads, upon each one by itself — that is: if all eight threads were severed, the severed thread of the ד׳ long threads must have ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה upon one thread. And even if only ז׳ threads were severed, the severed thread of the ד׳ long threads must have ג׳ פְּעָמִים כְּדֵי עֲנִיבָה upon one [single] thread; and if it has this measure — kosher. Some say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that even if there remains in all the severed threads of the ד׳ long threads only enough to make, from all the severed threads of the ד׳ long threads, a single עֲנִיבָה of all together — kosher. But one should be stringent like the first view (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה). The Rav's chidush: he sets the remaining measure as כְּדֵי עֲנִיבָה per long thread (not one knot for all), and rules for stringency.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בַּחוּטִין הַפְּסוּקִין כְּדֵי עֲנִיבָה, כְּשֶׁנִּפְסְקוּ ה׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה אוֹ יוֹתֵר, אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ד׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם כְּלוּם, אִם כָּל הַד׳ חוּטִין שֶׁנִּפְסְקוּ הֵם מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, וְדִקְדֵּק בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד לָתֵת סִימָן בְּד׳ רָאשֵׁי הַחוּטִין בְּעִנְיָן שֶׁלְּעוֹלָם ד׳ [רָאשִׁים] הַלָּלוּ הֵם מֻנָּחִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר וְהַד׳ רָאשִׁים הָאֲחֵרִים הֵם מֻנָּחִים מִצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקֶּשֶׁר — כָּשֵׁר, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט וְחוּט שֶׁנִּפְסַק הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי עֲנִיבָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם נִפְסְקוּ כָּל הַח׳ חוּטִין, וְד׳ מֵהֶם נִפְסְקוּ לְגַמְרֵי וְד׳ חוּטִין אֲחֵרִים שֶׁמִּצַּד הַב׳ שֶׁל הַקֶּשֶׁר לֹא נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִכָּל חוּט מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים כְּדֵי עֲנִיבָה — אֵין צָרִיךְ יוֹתֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיוּ כָּל הַחוּטִים הַפְּסוּקִין מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, אֲבָל אִם הָיוּ מִב׳ הַצְּדָדִים, אֲפִלּוּ לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ב׳ חוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה אֶחָד מִצַּד זֶה וְאֶחָד מִצַּד זֶה וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הָיוּ הַב׳ חוּטִין הַפְּסוּקִין מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, אֶלָּא שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית שֶׁיִּהְיוּ הַד׳ רָאשִׁים מֻנָּחִים בְּיַחַד לְעוֹלָם מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, אִם כֵּן יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵלּוּ ב׳ חוּטִין הַפְּסוּקִים הֵם חוּט אֶחָד מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים, אִם כֵּן הֲרֵי נִפְסַק חוּט אֶחָד מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כְּדֵי עֲנִיבָה — לָכֵן הַצִּיצִית פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר אֶחָד מֵהַד׳ חוּטִין הַצְּרִיכִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵין בְּכָל אֶחָד מִב׳ הַחוּטִין מֵהַשְּׁמוֹנָה הַנִּפְסָקִים לְבַדָּם כְּדֵי עֲנִיבָה, אֲבָל אִם נְצָרֵף מִב׳ הַשִּׁיּוּרִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בָּהֶם יִהְיֶה כְּדֵי עֲנִיבָה — אֲפִלּוּ הָכֵי יֵשׁ לִפְסֹל, אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּחוּט הָאָרֹךְ שֶׁנִּפְסַק הֲרֵי נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵרָאשֵׁי חוּט זֶה שֶׁנִּפְסַק הַיּוֹצֵא חוּץ לַקֶּשֶׁר אֵין בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה בְּכָל אֶחָד לְבַדּוֹ — אִם כֵּן הֲרֵי הֵם כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ כְּלָל, דְּכָל פָּחוֹת מִכְּדֵי עֲנִיבָה — הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ, וְאִם כֵּן הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר כְּלוּם מִן הַחוּט הָאָרֹךְ:

The סִימָן on the ד׳ רָאשִׁים and the safek שֶׁמָּא חוּט אֶחָד נִפְסַק. The above (the requirement of כְּדֵי עֲנִיבָה in the severed threads) applies when five or more of the eight threads were severed; but if only four of the eight were severed — even if nothing at all remains of them — if all four severed threads are on one side of the knot, and one took care, at the time of attaching the tsitsit to the garment, to mark the ד׳ רָאשֵׁי הַחוּטִין (heads of the threads) so that these four heads always lie on one side of the knot and the other four heads lie on the other side of the knot — kosher, because there remains of each severed thread its second head, which has even more than כְּדֵי עֲנִיבָה. Moreover, even if all eight threads were severed — four of them entirely, while the other four, on the second side of the knot, keep only כְּדֵי עֲנִיבָה — kosher: since there remains of each of the ד׳ long threads כְּדֵי עֲנִיבָה, nothing more is needed. When does this apply? When all the severed threads were on one side of the knot. But if they were on both sides — even if only two of the eight threads were severed, one on this side and one on that side, and no כְּדֵי עֲנִיבָה remained in them — or even if the two severed threads were on one side of the knot, but one did not take care, when making the tsitsit, that the ד׳ רָאשִׁים always lie together on one side of the knot, there is cause to fear (שֶׁמָּא) that these two severed threads are a single one of the ד׳ long threads; then one of the ד׳ long threads was severed entirely, with no כְּדֵי עֲנִיבָה remaining of it — therefore the tsitsit are pasoul, for one of the ד׳ threads that must be in the tsitsit מִן הַתּוֹרָה is missing. And if neither of the two severed threads has כְּדֵי עֲנִיבָה by itself, but joining the two remnants would make כְּדֵי עֲנִיבָה — even so one should invalidate: although כְּדֵי עֲנִיבָה remains of the severed long thread, nevertheless, since neither of the heads of this severed thread that emerge beyond the knot has כְּדֵי עֲנִיבָה by itself, they are as if they did not exist at all, for whatever is less than כְּדֵי עֲנִיבָה is as if it were not; it is thus as if nothing at all remained of the long thread. The Rav's chidush: he institutes the סִימָן (marking the 4 heads on one side) which resolves the safek שמא חוט אחד נפסק, distinguishes 4 threads from 5, and rules that less than כדי עניבה is כמאן דליתא.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ אִם נִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים, דְּהַיְנוּ ד׳ רָאשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ י״ב גּוּדָלִין, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר וּמִנְיַן חוּטֵי לָבָן בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת, וְלָכֵן אַף עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַשְׁלִים ב׳ חוּטֵי לָבָן בִּמְקוֹם ב׳ חוּטֵי תְּכֵלֶת, מִכָּל מָקוֹם לְהַשְׁלָמָה זוֹ דַּי בְּחוּטִין הַפְּסוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה, כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת הֲטָלַת צִיצִית לַבֶּגֶד הָיוּ כָּל הַחוּטִין שְׁלֵמִים, אֲבָל ב׳ חוּטִין שֶׁהֵם עִקַּר הַמִּצְוָה וְהָיוּ צְרִיכִין לִהְיוֹת אַף בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַתְּכֵלֶת, אֵלּוּ הַחוּטִין צְרִיכִין לִהְיוֹת לְעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז מַכְשִׁירִים בִּשְׁאָר הַחוּטִין אִם נִפְסְקוּ וְנִשְׁתַּיְּרוּ כְּדֵי עֲנִיבָה בְּכָל אֶחָד מִב׳ הַחוּטִין הָאֲרֻכִּים הַנִּפְסָקִים. לְפִיכָךְ, אִם נִפְסְקוּ ג׳ רָאשִׁים מֵהַשְּׁמוֹנָה רָאשִׁים, אֲפִלּוּ נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה — פָּסוּל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵין ב׳ רָאשִׁים שֶׁנִּפְסְקוּ יוֹצְאִים מִחוּט אֶחָד אָרֹךְ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא יוֹצֵא מִחוּט אֶחָד אָרֹךְ, וְאִם כֵּן הֲרֵי לֹא נִשְׁתַּיְּרוּ ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים. אֲבָל אִם לֹא נִפְסְקוּ אֶלָּא ב׳ רָאשִׁים, אִם נִשְׁתַּיֵּר בְּאֶחָד מֵהֶם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲנִיבָה קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיס תּוֹךְ הָעֲנִיבָה חוּטִין אֲחֵרִים אֶלָּא אוֹתוֹ הַחוּט לְבַדּוֹ שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה הָעֲנִיבָה — כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם אֵלּוּ הַב׳ חוּטִין שֶׁנִּפְסְקוּ הֵם יוֹצְאִין מִחוּט אֶחָד אָרֹךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִפְסַק חוּט הָאָרֹךְ לְגַמְרֵי, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּדֵי עֲנִיבָה. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר בְּשׁוּם אֶחָד מֵהַב׳ רָאשִׁים שֶׁנִּפְסְקוּ כְּדֵי עֲנִיבָה קְטַנָּה, אִם אֵלּוּ ב׳ רָאשִׁים אֵינָם יוֹצְאִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם מִצַּד זֶה וְאֶחָד מֵהֶם מִצַּד זֶה, אוֹ אֲפִלּוּ אִם שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִים מִצַּד זֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית שֶׁיִּהְיֶה ד׳ רָאשִׁים מֻנָּחִים תָּמִיד בְּיַחַד מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר — פָּסוּל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵלּוּ ב׳ הָרָאשִׁים אֵינָן יוֹצְאִין מִשְּׁנֵי חוּטִין אֲרֻכִּים אֶלָּא שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִים מִחוּט אֶחָד אָרֹךְ, וְאִם כֵּן הֲרֵי נִפְסַק חוּט אֶחָד מִן הַד׳ אֲרֻכִּים וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ כְּדֵי עֲנִיבָה, וְאֵין כָּאן אֶלָּא ג׳ חוּטִין אֲרֻכִּים, וְאֵין צִיצִית פָּחוֹת מִד׳ חוּטִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן יא. אֲבָל אִם אֵלּוּ ב׳ הָרָאשִׁים יוֹצְאִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, וּבְעֵת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית דִּקְדֵּק לָתֵת סִימָן בְּד׳ רָאשִׁים, בְּעִנְיָן שֶׁלְּעוֹלָם ד׳ רָאשִׁים הַלָּלוּ הֵם מֻנָּחִים תָּמִיד בְּיַחַד בְּצַד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, אֲפִלּוּ נִפְסְקוּ ב׳ הָרָאשִׁים לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בְּשׁוּם אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, מִשּׁוּם דִּבְוַדַּאי אֵלּוּ הַב׳ רָאשִׁים הֵם יוֹצְאִים מִב׳ חוּטִין אֲרֻכִּים, וְאִם כֵּן הֲרֵי נִשְׁתַּיֵּר בְּכָל אֶחָד מִב׳ חוּטִין אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי עֲנִיבָה, דְּהַיְנוּ הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי הַשָּׁלֵם:

The shitah of the ב׳ חוּטִין שְׁלֵמִים (עִקַּר הַמִּצְוָה). Some say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that one never validates — even if כְּדֵי עֲנִיבָה remains — unless two whole long threads (ב׳ חוּטִין אֲרֻכִּין שְׁלֵמִים) remain, i.e. ד׳ רָאשִׁים each of י״ב גּוּדָלִין, since that is the measure and number of the white threads in the time when there was תכלת. Therefore, even now that we must complete ב׳ חוטי לבן in place of the ב׳ חוטי תכלת, nevertheless, for this completion, severed threads keeping כְּדֵי עֲנִיבָה suffice, since at the time of attaching the tsitsit to the garment all the threads were whole; but the ב׳ חוּטִין that are עִקַּר הַמִּצְוָה, which had to be present even in the time when there was תכלת, these threads must always remain whole; and then one validates for the other threads, if they were severed and כְּדֵי עֲנִיבָה remained in each of the two severed long threads. Therefore, if three heads of the eight heads were severed, even if כְּדֵי עֲנִיבָה remained in each of them — pasoul, for there is cause to fear that no two of the severed heads come from one long thread, but each one by itself comes from a long thread; and then two whole long threads did not remain. But if only two heads were severed, if enough remained in one of them to make a small עֲנִיבָה — even if one cannot insert other threads into the עֲנִיבָה, but only that very thread with which the עֲנִיבָה is made — kosher: even if these two severed threads come from one long thread, that long thread was nevertheless not entirely severed, since כְּדֵי עֲנִיבָה remained in it. But if in neither of the two severed heads enough remained for a small עֲנִיבָה: if these two heads do not emerge from one side of the knot, but one of them from this side and one from that side, or even if both emerge from one side, but one did not take care, when making the tsitsit, that the ד׳ רָאשִׁים always lie together on one side of the knot — pasoul, for there is cause to fear that these two heads do not come from two long threads but both come from one long thread; then one of the ד׳ long threads was severed and not even כְּדֵי עֲנִיבָה remained of it, there are only ג׳ long threads here, and there is no tsitsit with fewer than ד׳ threads, as explained in sim. יא. But if these two heads emerge from one side of the knot, and when making the tsitsit one took care to mark the ד׳ רָאשִׁים so that these four heads always lie together on one side of the knot, even if the two heads were severed entirely and כְּדֵי עֲנִיבָה remained in neither of them — kosher, because these two heads certainly come from two long threads; thus more than כְּדֵי עֲנִיבָה remained in each of the two long threads, namely the whole second head. The Rav's chidush: he sets out the shitah requiring ב׳ חוטין שלמים (the עיקר המצוה) and admits the כדי עניבה only for the completion of the ב׳ חוטי לבן במקום תכלת.

מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים לְתַקֵּן — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כִּי כֵּן עִקָּר.

The ruling: minhag lehachmir, and the שעת הדחק. The custom of the world is to be stringent like the last view (מִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה) — the one requiring ב׳ חוטין שלמים (séif ג). But in a time of pressing need (בִּשְׁעַת הַדְּחָק), e.g. where no tsitsit are available to repair — one may rely on the first view (יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה), for such is the עיקר (כִּי כֵּן עִקָּר). The Rav's chidush: he rules on two tiers — a stringent minhag לכתחילה (ב׳ שלמים), but בשעת הדחק one retains the עיקר הדין (כדי עניבה), the first view being the substance of the law.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַחוּטִין עָבִים אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן, וְאִלּוּ הָיוּ בֵּינוֹנִים הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, כֵּיוָן דְּאִלּוּ לֹא הָיוּ עָבִים כָּל כָּךְ הָיוּ כְּשֵׁרִים מֵחֲמַת שֶׁאָז הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה; כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לְפָסְלָם עַכְשָׁו כְּשֶׁהֵם גַּם כֵּן עָבִים וְנִכָּרִים יוֹתֵר.

Thick threads: one measures as with medium threads. Wherever כְּדֵי עֲנִיבָה is required, if because of the threads' thickness one cannot knot them (אֵין יָכוֹל לְעָנְבָן), yet had they been medium (בֵּינוֹנִים) they would have כְּדֵי עֲנִיבָה — kosher: since, were they not so thick, they would be kosher (having then כְּדֵי עֲנִיבָה), all the more so one does not disqualify them now that they are thick and even more visible (נִכָּרִים יוֹתֵר). The Rav's chidush: he sets the rule of measurement (the שיעור עניבה is assessed on בינונים threads, not on the actual thickness) and grounds it in a קל וחומר — thickness cannot worsen where fineness would validate.

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּיֵּר כָּל הַגָּדִיל שָׁלֵם וּמִן הֶעָנָף יִשְׁתַּיֵּר כְּדֵי עֲנִיבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִפְסְקוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֵם כְּרוּכִים בַּגָּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶם מִמָּקוֹם שֶׁנִּפְסְקוּ עַד מָקוֹם שֶׁיּוֹצְאִים מִן הַכָּנָף דְּהַיְנוּ הַתְחָלַת הַגְּדִיל אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּרֹאשׁ סָעִיף ב, אֲפִלּוּ נִפְסְקוּ כָּל הַחוּטִין הַכְּרוּכִין בַּגְּדִיל וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ מִקְצָת גְּדִיל שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר — יַתִּיר מִמֶּנּוּ קְצָת כְּרִיכוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ גַּם כֵּן עָנָף מְעַט: כְּגוֹן אִם נִשְׁתַּיֵּר מִן הַגְּדִיל ג׳ חֻלְיוֹת — יַתִּיר מִמֶּנּוּ ב׳ חֻלְיוֹת וְיָנִיחַ חוּלְיָא אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִישׁ גְּדִיל וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עָנָף. וּמִנְהַג הָעוֹלָם לְהַחֲמִיר לְהַצְרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה מִן הֶעָנָף הַיּוֹצֵא מִן הַגְּדִיל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּסָעִיף זֶה. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צִיצִית מְצוּיִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יְבָרֵךְ עַל צִיצִית אֵלּוּ, דִּסְפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל, וְגַם לֹא יֵצֵא בָּהֶם בְּשַׁבָּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

מִן הַגָּדִיל / מִן הֶעָנָף: from where do we measure the עֲנִיבָה? Wherever כְּדֵי עֲנִיבָה must remain — some say that the whole גָּדִיל (the coiled part) must remain intact, and of the עָנָף (the loose threads) כְּדֵי עֲנִיבָה must remain; others say that even if severed where they are coiled in the גָּדִיל, and only כְּדֵי עֲנִיבָה remains in them from the point of severance to where they emerge from the corner (כָּנָף), i.e. the start of the גְּדִיל — kosher. And per the first view (start of séif ב), even if all the threads coiled in the גָּדִיל are severed and only כְּדֵי עֲנִיבָה remains of them — kosher. Nevertheless, in the remaining bit of גָּדִיל, one should undo some כְּרִיכוֹת so that it too has a little עָנָף (e.g. if 3 חֻלְיוֹת of the גְּדִיל remain, undo 2 חֻלְיוֹת of it and leave one חוּלְיָא, so that there be one third גָּדִיל, two thirds עָנָף). The custom of the world is to be stringent, requiring כְּדֵי עֲנִיבָה from the עָנָף emerging from the גָּדִיל (the first view of this séif); but if it is impossible otherwise (e.g. where no tsitsit are found) — one relies on the last view; yet one does not recite the ברכה over these tsitsit (ספק ברכה להקל), nor go out with them on שבת into the public domain. The Rav's chidush: he links the מן הענף / מן הגדיל to the views of séif ב, adds the practical conduct (undoing כריכות to recreate עָנָף), and fixes the בדיעבד regime (no ברכה, no going out on שבת).

כָּל חוּט מִח׳ חוּטִין שֶׁנִּתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֵטִיל אֶת הַצִּיצִית בַּבֶּגֶד, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרֵק כָּל אֹרֶךְ הַחוּט וְנַעֲשָׂה ב׳ חוּטִין, בֵּין שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵק אֶלָּא מִקְצָת הַחוּט וּמִקְצָתוֹ עוֹמֵד עֲדַיִן בִּשְׁזִירָתוֹ — כֵּיוָן שֶׁהַצִּיצִית פְּסוּלִים אִם אֵינָם שְׁזוּרִים, לָכֵן אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ הַחוּט אוֹ מִקְצָתוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ הַחוּט אוֹ מִקְצָתוֹ נִפְסָק לְגַמְרֵי מִן הַצִּיצִית, וְדִינוֹ כְּדִין נִפְסְקוּ מִקְצָת הַחוּטִין שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל. אֶלָּא שֶׁבְּכָאן יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר, וְיֵשׁ לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה דִּלְעֵיל סָעִיף ב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר שָׁזוּר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִד׳ חוּטִין הָאֲרֻכִּים אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוּטֵי הַצִּיצִית אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל; לָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל כָּאן יוֹתֵר מִשֶּׁאִלּוּ הָיוּ פְּסוּקִים מַמָּשׁ.

The thread undone from its שְׁזִירָה (twisting) — like a severed one. Any of the eight threads that comes undone from its twisting (נִתְפָּרֵק מִשְּׁזִירָתוֹ) after attaching — whether it unravels along its whole length (becoming 2 threads) or only in part, the rest of it still remaining twisted — since the tsitsit is pasoul if it is not שָׁזוּר, we regard that thread (or its part undone from its twisting) as if that thread (or that part) were entirely severed, and its law is that of the severed threads seen above. Except that here one may be more lenient (יֵשׁ לְהָקֵל יוֹתֵר), following the first view (séif ב): even if there remains twisted, of each one of the ד׳ long threads, only כְּדֵי עֲנִיבָה — kosher, because there is one who says that the threads of the tsitsit do not require שְׁזִירָה at all (אֵין צְרִיכִים שְׁזִירָה כְּלָל); hence one is more lenient here than with actually severed threads. The Rav's chidush: he equates the נתפרק with the נפסק, yet adds a קולא (relying on the first view) on grounds of the safek — twisting being, according to some, not even required.