Level 4 — Daat HaRav (Alter Rebbe) — Siman קס״א · דִּינֵי חֲצִיצָה וּטְבִילָה

דִּינֵי חֲצִיצָה וּטְבִילָה, וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:כָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ בִּטְבִילַת כָּל הַגּוּף — חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ (לְטַהֵר) [לִזָּהֵר] מִכָּל דָּבָר שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו לַהֲסִירוֹ לִפְעָמִים. כְּגוֹן צוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ אִם הַצִּפֹּרֶן גָּדוֹל וְעוֹדֵף עַל בְּשַׂר הָאֶצְבַּע וְיֵשׁ שָׁם צוֹאָה תַּחַת עֹדֶף זֶה — צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ קֹדֶם נְטִילָה, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלֶיהָ מִשּׁוּם מִאוּס, לָכֵן אֵינָהּ בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד וְחוֹצֶצֶת אַף לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ. וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו, וְחוֹצֵץ לְכָל אָדָם כְּשֶׁרוֹחֲצִים יְדֵיהֶם:

חֲצִיצָה כְּעֵין טְבִילָה. Anything that interposes (חוֹצֵץ) in the immersion of the whole body also interposes in netilat yadayim, for whatever the Sages instituted they instituted in the likeness of Torah law (כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה). One must therefore be careful to remove anything people are sometimes particular to remove. Thus dirt (צוֹאָה) under the nail when it is not against the flesh — that is, when the nail is long and extends past the flesh of the finger, and there is dirt under that overhang — must be removed before netila, since most people are particular about it out of disgust; it is therefore not nullified relative to the hand and interposes even for one who is not particular about it. Dough (בָּצֵק) under the nail, even against the flesh, interposes for everyone, since most people are particular about it when they wash their hands.

רְטִיָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, אִם אֵין שָׁם מַכָּה אֶלָּא מִחוּשׁ בְּעָלְמָא וְיוּכַל לַהֲסִירָהּ מָתַי שֶׁיִּרְצֶה — צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ קֹדֶם נְטִילָה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה — אֵין צָרִיךְ לִטֹּל כְּלָל בִּמְקוֹם הָרְטִיָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ב:

רְטִיָּה. A plaster on the flesh: if there is no wound but only a mild ache (מִחוּשׁ בְּעָלְמָא) and he can remove it whenever he wishes — he must remove it before netila. But if there is a real wound — he need not wash at all at the place of the plaster, as will be explained in siman קס״ב.

טִיט הַבּוֹרוֹת וְטִיט הַיּוֹצְרִים שֶׁהֵם נִדְבָּקִים בְּיוֹתֵר וּמוֹנְעִים הַמַּיִם מִלָּבוֹא תַּחְתֵּיהֶם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַטִּיט כְּשֶׁהוּא יָבֵשׁ וְנִדְבַּק בַּבָּשָׂר — חוֹצְצִין בֵּין עַל גַּבֵּי הַיָּד בֵּין תַּחַת הַצִּפֹּרֶן, אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא דָּבָר מוּעָט שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו לַהֲסִירוֹ (כְּשֶׁרוֹחֵץ וּמְנַקֶּה יָדָיו) — אֵין צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ גַּם כֵּן לִנְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה. וְהוּא הַדִּין לְבָצֵק וְצוֹאָה, אִם הֵן מְעַט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו — אֵינוֹ חוֹצֵץ, אֲפִלּוּ הוּא שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר. וְאִם הוּא מַקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָרֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עָלָיו. וּמַה שֶּׁלֹּא נָהֲגוּ לְנַקֵּר הַטִּיט שֶׁתַּחַת הַצִּפָּרְנַיִם קֹדֶם הַנְּטִילָה, הוּא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מַקְפִּידִין לַהֲסִירוֹ (בִּשְׁעַת רְחִיצַת וְנִקְיוֹן יָדַיִם בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, לָכֵן אֵינוֹ חוֹצֵץ לִנְטִילַת יָדַיִם אִם הוּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, אֲפִלּוּ הוּא טִיט הַבּוֹרוֹת וְהַיּוֹצְרִים. אֲבָל אִם הוּא מַקְפִּיד עָלָיו — צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם אֵין מַקְפִּידִין עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד — בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּנְטִילַת יָדַיִם שֶׁעִקָּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל לֹא בִּטְבִילַת כָּל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קצ״ח). וְאִם הַצִּפָּרְנַיִם גְּדוֹלִים וְעוֹדְפִים עַל הַבָּשָׂר — צָרִיךְ כָּל אָדָם לְנַקֵּר הַטִּיט וְהַצּוֹאָה שֶׁתַּחְתֵּיהֶם, כִּי רֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עַל מַה שֶּׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, וְחוֹצֵץ אַף לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְעַט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד עָלָיו. (וּבְשַׁבָּת — דּוֹחֵק אֶת הַבָּשָׂר שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרֹר אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּשֶׁמֵּסִיר הַטִּיט):

טִיט. Cistern-mud and potters’ clay, which stick fast and prevent water from reaching beneath them, and likewise all other mud when it is dry and stuck to the flesh, interpose both on the surface of the hand and under the nail, even against the flesh — unless it is a small amount that people do not usually remove when washing the hands: then it need not be removed for netila for a meal either. The same applies to dough and dirt: if they are so little that most people are not particular about them, they do not interpose, even not against the flesh. But if this person is particular — it interposes, even though most people are not. That people have not adopted the practice of cleaning out the mud under the nails before netila is because they are not particular to remove it when cleaning the hands in these lands; it therefore does not interpose if it is against the flesh, even cistern-mud or potters’ clay; but if he is particular about it, he must remove it. Yesh omrim: anything that most people are not particular about — even one who is particular — his view is nullified before everyone’s; one may rely on them for netila (whose essence is rabbinic), but not for immersion of the whole body (cf. Yoreh Deah קצ״ח). And if the nails are long and extend past the flesh, everyone must clean out the mud and dirt beneath them, since most people are particular about what is not against the flesh, and it interposes even for one who is not particular — unless it is so little that people are not particular about it. (On Shabbat one presses the flesh under the nail so as not to scrape the nail when removing the mud.)

צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּצִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה מִעוּטָהּ לָקוּץ אוֹתָהּ, שֶׁהִיא חוֹצֶצֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קצ״ח:

צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה. One must take care, with a nail a small part of which has become detached, to trim it, for it interposes, as will be explained in Yoreh Deah siman קצ״ח.

הַדְּיוֹ וְהַצֶּבַע, לַחִים — אֵינָם חוֹצְצִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְחִים בַּמַּיִם, יְבֵשִׁים — חוֹצְצִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁוּת הַצֶּבַע עַל יָדָיו, אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן אֶלָּא מַרְאִית הַצֶּבַע — אֵינוֹ חוֹצֵץ. וּמִי שֶׁהוּא צוֹבֵעַ — אֵין הַצֶּבַע חוֹצֵץ עַל יָדָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁוּת שֶׁל צִבְעוֹנִים עַל יָדָיו. וְכֵן מִי שֶׁאֻמַּנְתּוֹ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט אוֹ קַצָּב וְיָדָיו מְלֻכְלָכוֹת תָּמִיד בְּדָם — אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן לְמוֹכֵר שֻׁמָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים, כֵּיוָן שֶׁרֹב בְּנֵי אֻמָּנִיּוֹת הַלָּלוּ אֵין מַקְפִּידִין — אֵין חוֹצְצִין לָהֶם. אֲבָל לְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּכָךְ — חוֹצְצִין, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְהַנָּשִׁים שֶׁדַּרְכָּן לִצְבֹּעַ יְדֵיהֶם לְנוֹי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — אֵין אוֹתוֹ צֶבַע חוֹצֵץ. וְכָל זֶה בְּמִעוּט הַיָּד, אֲבָל אִם רֹב הַיָּד מְכֻסֶּה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ — חוֹצֵץ אֲפִלּוּ לְאוֹתָם שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְהַקְפִּיד:

דְּיוֹ וְצֶבַע. Ink and dye, when moist — do not interpose, since they dissolve in water; when dry — they interpose, provided there is substance (מַמָּשׁוּת) of dye on the hands; if only the appearance of color remains, it does not interpose. One whose trade is dyeing — the dye does not interpose on his hands, even though there is substance of colorants; likewise a sho’het or butcher whose hands are always soiled with blood, and a fat-merchant. Although most people are particular, since most people of these trades are not, it does not interpose for them; but for another, not accustomed to it, it interposes even if he is not particular. Women who customarily dye their hands for adornment — that dye does not interpose. All this is for a minor part of the hand; but if most of the hand is covered with something of substance, it interposes even for those not accustomed to be particular.

רִיר הַיּוֹצֵא מִן הַמַּכָּה וּמִתְיַבֵּשׁ וְנַעֲשֶׂה גְּלִיד, אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו לַהֲסִירוֹ, אוֹ שֶׁמִּצְטַעֵר לַהֲסִירוֹ, שֶׁמֵּעַתָּה אֵין דַּעְתּוֹ לַהֲסִירָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה בְּעִנְיַן זֶה — קָרוּי אֵינוֹ מַקְפִּיד, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ לִנְטִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלִּטְבִילָה מַחֲמִירִין:

גְּלִיד. The discharge that comes from a wound, dries, and forms a scab (גְּלִיד): if he is not particular to remove it, or it pains him to remove it — so that from now he does not intend to remove it as long as he remains in this state — he is called “not particular,” and it does not interpose for netila, although for immersion (טְבִילָה) one is stringent.

טַבַּעַת, כְּשֶׁהִיא דְּחוּקָה בָּאֶצְבַּע — חוֹצֶצֶת, וּרְפוּיָה — אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, כִּי הַמַּיִם בָּאִים בֵּינָהּ לָאֶצְבַּע. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהָסִיר הַטַּבַּעַת קֹדֶם נְטִילָה אֲפִלּוּ רְפוּיָה, כִּי אֵין אָנוּ בְּקִיאִים מַהוּ [נִקְרָא] רְפוּיָה וְיָבוֹאוּ לְהָקֵל גַּם בִּדְחוּקָה. וּבְדִיעֲבַד — עָלְתָה לוֹ נְטִילָה אִם הָיְתָה רְפוּיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁפַךְ עָלֶיהָ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ב. אֲבָל אִם הָיְתָה דְּחוּקָה — לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה אִם לִפְעָמִים מַקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ בִּשְׁעַת נְטִילָה שֶׁלֹּא תִּתְלַכְלֵךְ בַּמַּיִם. וּבְאִשָּׁה, אֲפִלּוּ טַבַּעַת שֶׁאֵין בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה דַּרְכָּהּ לַהֲסִירָהּ בִּשְׁעַת לִישָׁה, לָכֵן חוֹצֶצֶת לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת לַהֲסִירָהּ מִשּׁוּם לִכְלוּךְ הַמַּיִם. אֲבָל הָאִישׁ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָלוּשׁ — אֵין צָרִיךְ לְהָסִיר הַטַּבַּעַת שֶׁאֵין בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה קֹדֶם נְטִילָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ רְפוּיָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ לְעוֹלָם:

טַבַּעַת. A ring, when tight on the finger — interposes; loose — does not, since water enters between it and the finger. Nonetheless, lekhat’hila one should remove the ring before netila even if loose, for we are not expert as to what is called “loose,” and people would come to be lenient even with a tight one. Bedi’avad the netila is valid if it was loose — provided he poured a revi’it at once, as will be explained in siman קס״ב. But if it was tight, the netila is not valid if he is sometimes particular to remove it, e.g. if it has a precious stone he removes at netila so that it not be soiled by the water. For a woman, even a ring without a precious stone, which she customarily removes when kneading, always interposes, even though she is not particular to remove it on account of the water. But a man, who does not usually knead, need not remove a ring without a precious stone before netila even if it is not loose, since he is never particular to remove it.

שִׁעוּר נְטִילַת יָדַיִם, כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, כְּשִׁעוּר קִדּוּשׁ יָדַיִם שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵקֵלוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם, וְלֹא הִצְרִיכוּ אֶלָּא עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד. וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח — לָמָּה לֹא נוֹצִיא נַפְשֵׁנוּ מֵהַמַּחֲלֹקֶת? וְנָכוֹן לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל דָּבָר זֶה בְּתוֹרַת חוֹבָה אֶלָּא בְּתוֹרַת רְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁאִם אֵיזֶה פַּעַם לֹא יִזְדַּמְּנוּ לוֹ מַיִם כָּל כָּךְ — לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַחֲמִיר כְּמִנְהָגוֹ. וְכֵן רָאוּי לְהַתְנוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ. וְאִם נוֹטֵל יָדָיו בִּפְנֵי רַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לִטֹּל עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְבַד — אֵין לוֹ לְהַחֲמִיר בִּפְנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּב׳ תּוֹרוֹת חַס וְשָׁלוֹם בְּעֵינֵיהֶם. וְאִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת — לְדִבְרֵי הַכֹּל צְרִיכִים נְטִילָה עַד הַזְּרוֹעַ:

שִׁעוּר. The measure of netilat yadayim: the whole hand up to the wrist-bone (הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ), like the measure of sanctifying the hands in the Temple. Yesh omrim: they were lenient for netila, requiring only up to where the fingers join the palm. It is proper to follow the first view, for since it involves no trouble — why not remove ourselves from the dispute? It is fitting to stipulate that one accepts this not as an obligation but as a voluntary practice (רְשׁוּת), so that if once water is scarce he need not be stringent as is his custom; likewise for anything one wishes to take upon oneself as a stringency. And if one washes before the public, in a place where the custom is to wash only up to the finger-joints, he should not be stringent before them, lest it appear as “two Torahs,” God forbid, in their eyes. And if his hands were dirty — by all opinions they require netila up to the arm.