Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is an autonomous and complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity: it combines halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot (טעמי המצוות) + the inner dimension in a single work, and it rules with a unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his ruling is the decisive authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav’s way on siman כ״א — ציציות שנפסקו וטליתות ישנים (the cut tsitsit and the worn talits) — where the Mehaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים), while the Alter Rebbe develops it across 5 seifim (ה׳ סעיפים): there he lays the yesod of the תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה (« שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה » — after cutting, יָכוֹל לְזָרְקָן אֲפִלּוּ לָאַשְׁפָּה), the בִּזּוּי מִצְוָה while they are fixed, the gradation of the hiddour (the מַחֲמִיר — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה; the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ — geniza or in a sefer), the worn talits (אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן), the בֵּית הַכִּסֵּא (distinction מַלְבּוּשׁ / מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל, the kittel of Yom Kippur), sleep and the כּוֹבֵס נָכְרִי (permitted), and the גְּרִירָה of the tsitsit (seif ה).
שולחן ערוך הרב — סימן כ״א — כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצִיצִית שֶׁנִּפְסְקוּ בְּטַלִּיתוֹת יְשָׁנִים
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן כ״א — כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצִיצִית שֶׁנִּפְסְקוּ בְּטַלִּיתוֹת יְשָׁנִים — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The text of the Alter Rebbe himself (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.21), followed by our English translation. The Mehaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים); the Alter Rebbe in 5 (ה׳ סעיפים).
סעיף א צִיצִית — תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה הֵן… אַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ — יָכוֹל לְזָרְקָן; כָּל זְמַן שֶׁהֵן קְבוּעִין בַּטַּלִּית — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה.
צִיצִית — תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה הֵן, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה רַק שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן לְשֵׁם מִצְוָה, לְפִיכָךְ אַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ מִן הַטַּלִּית — יָכוֹל לְזָרְקָן אֲפִלּוּ לָאַשְׁפָּה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן קְבוּעִין בַּטַּלִּית — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ שֶׁל חֹל, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בָּאַשְׁפָּה אוֹ לְכָל מָקוֹם מְגֻנֶּה (אֲבָל יָכוֹל לְזָרְקָן שֶׁלֹּא בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה), וְאֵין צָרִיךְ לְגָנְזָן, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם הַמַּחֲמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְיֵשׁ בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּחֲמִירִין לְגָנְזָן אוֹ לְהַנִּיחָן תּוֹךְ סֵפֶר אֶחָד לְסִימָן, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהֶם מִצְוָה אַחַת — יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת:
The tsitsit — תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה, without kedousha of the body. The tsitsit are תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה — that is, they have in themselves no kedousha; one only makes use of them for the sake of a mitzva. Therefore, after they have been cut from the talit — one may throw them away, even into the rubbish (אַשְׁפָּה). But as long as they are fixed to the talit — it is forbidden to make use of them for any profane use, for example to tie anything with them — מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. And there are those who say (יֵשׁ אוֹמְרִים) that even after they have been cut, one shall not treat them with contempt by throwing them into the rubbish or in any degrading place (but one may throw them in a non-degrading place), and it is not necessary to place them in geniza, since they have no kedousha. And although the halacha is like the first opinion, nevertheless one who is stringent and meticulous in the mitzvot — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. And there are בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ who go so far as to place them in geniza or to place them in a sefer as a bookmark — since a mitzva was performed with them, let another mitzva be performed with them. The Rav’s חידוש: he makes explicit the טעם (« שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה ») and grades three tiers — the din (to throw away, even into the אַשְׁפָּה), the מַחֲמִיר (not in a degrading place — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה), and the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ (geniza, or a bookmark in a sefer — הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהֶם מִצְוָה אַחַת יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת).
סעיף ב טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ — אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן… אֶלָּא זוֹרְקָן וְהֵן כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן.
טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ — אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּהֶן, וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן וְהֵן כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן:
The worn mitzva talits — אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן. The mitzva talits that have worn out — a person withdraws from them: it is not permitted for him to wipe himself with them (קִנּוּחַ), nor to use them for any degrading use (תַּשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה); but he throws them away, and they wear out of themselves (כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן). The Rav’s חידוש: even without kedousha of the body, the worn mitzva garment retains a dignity — the conduct is the בּוֹדֵל (withdrawing from degrading uses), not the geniza: one throws it away with dignity and it vanishes of itself.
סעיף ג מֻתָּר לִכָּנֵס בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְבֵית הַכִּסֵּא… אֲבָל בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִים רַק לְהִתְפַּלֵּל בָּהֶן — אֵין נָכוֹן.
מֻתָּר לִכָּנֵס בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְבֵית הַכִּסֵּא, לְפִי שֶׁאֵין זֶה בִּזּוּי לַמִּצְוָה כָּל כָּךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבֶגֶד שֶׁעָשׂוּי לְמַלְבּוּשׁ וְאֵינוֹ מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ, אֲבָל בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִים רַק לְהִתְפַּלֵּל בָּהֶן — אֵין נָכוֹן שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא. וְכֵן הַהוֹלֵךְ לִפָּנוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — צָרִיךְ לִפְשֹׁט אֶת הַקִּיטְל, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד רַק לְהִתְפַּלֵּל:
The בֵּית הַכִּסֵּא — the distinction מַלְבּוּשׁ / מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל. It is permitted to enter the toilet (בֵּית הַכִּסֵּא) with a tsitsit-bearing talit, for this is not so great a contempt for the mitzva. Of what are we speaking? Of a garment made to be worn (מַלְבּוּשׁ) that is not reserved for prayer. But our mitzva talits, which are reserved only for prayer — it is not fitting (אֵין נָכוֹן) to enter the toilet with them. Likewise, one who goes to relieve himself on Yom Kippur — must remove the kittel, since it is reserved only for prayer. The Rav’s חידוש: he bases the היתר on the measure of the בזוי (« אֵין זֶה בִּזּוּי לַמִּצְוָה כָּל כָּךְ ») and draws the line מַלְבּוּשׁ / מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל — hence the reservation (אֵין נָכוֹן) for our prayer talits, and the din of the kittel of Yom Kippur.
סעיף ד אֲבָל מֻתָּר לִישֹׁן אֲפִלּוּ בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה… וְכֵן מֻתָּר לִתְּנָם לְכוֹבֵס אֲפִלּוּ הוּא נָכְרִי.
אֲבָל מֻתָּר לִישֹׁן אֲפִלּוּ בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה, לְפִי שֶׁאֵין זֶה גְּנַאי כָּל כָּךְ. וְכֵן מֻתָּר לִתְּנָם לְכוֹבֵס אֲפִלּוּ הוּא נָכְרִי:
Sleep and the washerman — permitted. But it is permitted to sleep even in mitzva talits, for this is not so great an indignity (אֵין זֶה גְּנַאי כָּל כָּךְ). Likewise, it is permitted to give them to a washerman (כּוֹבֵס), even a non-Jew (נָכְרִי). The Rav’s חידוש: he applies the same rule of measure — sleep and laundering are not a גְּנַאי sufficient to be forbidden, even for talits reserved for prayer; he thus rules in permission where others reported stricter practices.
סעיף ה יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה.
יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה:
The גְּרִירָה — not dragging one’s tsitsit. One shall take care that his tsitsit do not drag on the ground (נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע) — מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. The Rav’s חידוש: the בִּזּוּי מִצְוָה of seif א holds not only for profane uses — it also governs the daily bearing of the tsitsit while one wears it: the vigilance of every instant is part of the respect of the mitzva.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim כ״א (Kehot edition, 5 seifim / ה׳ סעיפים). English translation: DAAT. The Mehaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים); no passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — תשמישי מצוה, ביזוי מצוה, בית הכסא, גרירת הציציות
The yesod: the תשמישי מצוה, the ביזוי מצוה, the בית הכסא, the גרירה of the tsitsit
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds in four movements. First, he lays the yesod: the tsitsit are תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה — « שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה » — so, once cut, יָכוֹל לְזָרְקָן; and he grades the hiddour in three tiers, up to the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ (seif א). Then, he maintains the dignity: as long as the threads are fixed — בִּזּוּי מִצְוָה; and the worn talits — אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן (seifim א-ב). Then he measures the בזוי: the בֵּית הַכִּסֵּא is permitted for a garment of מַלְבּוּשׁ, but אֵין נָכוֹן for our talits reserved for prayer (and the kittel of Yom Kippur) — while sleep and the כּוֹבֵס נָכְרִי remain permitted (seifim ג-ד). Finally, he extends the vigilance to daily life — not dragging one’s tsitsit on the ground (seif ה).
תשמישי מצוה — אין בעצמן שום קדושה
The תשמישי מצוה (without kedousha of the body)
The principle (seif א). The tsitsit are תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה — no kedousha in themselves, only a use לְשֵׁם מִצְוָה. After cutting — יָכוֹל לְזָרְקָן אֲפִלּוּ לָאַשְׁפָּה.
The three tiers of the hiddour. The din (to throw away); the מַחֲמִיר וּמְדַקְדֵּק — not in a degrading place, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה; the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ — geniza, or a bookmark in a sefer: הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהֶם מִצְוָה אַחַת — יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת.
ביזוי מצוה — בעודן קבועין, ובטליתות שבלו
The ביזוי מצוה (as long as they are fixed — and the worn talits)
The principle (seif א). As long as the threads are קְבוּעִין בַּטַּלִּית — every profane use is forbidden (to tie anything): בִּזּוּי מִצְוָה — the status during the mitzva differs from the status after.
The worn talits (seif ב). אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן — no קִנּוּחַ nor תַּשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה; one throws them away with dignity, וְהֵן כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן.
בית הכסא, שינה, כובס — מדידת הבזוי
The בית הכסא, sleep, the washerman (the measure of the בזוי)
The dividing line (seif ג). Entering the toilet in a tsitsit-bearing talit — permitted (« אֵין זֶה בִּזּוּי לַמִּצְוָה כָּל כָּךְ ») for a garment of מַלְבּוּשׁ; but for our talits מְיֻחָדִים רַק לְהִתְפַּלֵּל — אֵין נָכוֹן; and the kittel of Yom Kippur must be removed.
Sleep and laundering (seif ד). To sleep even in mitzva talits — permitted (אֵין זֶה גְּנַאי כָּל כָּךְ); to give them to a כּוֹבֵס even נָכְרִי — permitted.
גרירת הציציות — הזהירות היומיומית
The גרירה of the tsitsit (the daily vigilance)
The principle (seif ה). יֵשׁ לִזָּהֵר that his tsitsit not drag on the ground — מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה.
The scope. The respect of the mitzva is not exercised only at moments of rupture (cut threads, worn talit) — it governs the bearing of every instant while one wears the tsitsit.
Referral to study. The inner dimension of the ציציות שנפסקו וטליתות ישנים — beyond the halachic principle laid out here (the תשמישי מצוה, the ביזוי מצוה, the respect for objects through which a mitzva has been performed) — touches upon the thought of Chabad (Tanya, Likkutei Torah, and the sichot on the tsitsit, the לבוש and the respect of the mitzvot). This page presents it at the level of the attested principle, without citing any chapter or precise formulation. For in-depth study of this dimension, study with a Chabad Rav and within the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the psak of the Alter Rebbe
Comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Beroura (משנה ברורה) on the key points of siman כ״א. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it displays the Rav’s own sensibility, as it emerges from his text (§1, 5 seifim). The Rav develops across 5 seifim what the Mehaber sets out in 4.
| Topic | Mehaber | Rama | Mishna Beroura | Way of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| ציצית שנפסקו — תשמישי מצוה (seif א) | OH 21:1 — the cut threads may be thrown away (תשמישי מצוה); as long as they are fixed to the talit — forbidden to make use of them (ביזוי מצוה). | Hagaha on 21:1 — י״א not to throw them in a degrading place (Kol Bo); יש מדקדקין place them in geniza — והמחמיר תבוא עליו ברכה (Maharil); « וע״ל סי׳ תרס״ד סעיף ח׳ ט׳ ». | MB 21 — the yesod of the תשמישי מצוה (נזרקין, Megila 26b) and the measure of the hiddour of the geniza. | Way of the Alter Rebbe — חידוש: he makes explicit the טעם (« שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה ») and integrates the Mehaber and the Rama into three tiers — the din (לְזָרְקָן אֲפִלּוּ לָאַשְׁפָּה), the מַחֲמִיר (תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה), the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ (geniza / bookmark in a sefer — יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת) — seif א. |
| טליתות של מצוה שבלו (seif ב) | OH 21:2 — withdrawing from the worn talits: no קינוח nor תשמיש מגונה; one throws them away. | — | MB 21 — the scope of the תשמיש מגונה and the dignified manner of disposing of them. | Way of the Alter Rebbe — חידוש: he formulates the conduct as בּוֹדֵל (אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן) — a distancing from degrading uses, without geniza: זוֹרְקָן וְהֵן כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן (seif ב). |
| בית הכסא, שינה, כובס (seifim ג-ד) | OH 21:3 — permitted to enter the toilet in tsitsit. | Hagaha on 21:3 — כ״ש to sleep in them; some avoid sleeping in a tsitsit-bearing talit and giving it to a non-Jewish washerman to launder — that the mitzvot not be despised; the practice is lenient to sleep in them (Kol Bo). | MB 21 — the measure of the בזוי at the בית הכסא; the talit reserved for prayer; sleep. | Way of the Alter Rebbe — חידוש: he draws the line מַלְבּוּשׁ / מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל — the בית הכסא is permitted for a worn garment, אֵין נָכוֹן for our prayer talits (and the kittel of Yom Kippur must be removed); and he rules in permission the sleep and the כּוֹבֵס אֲפִלּוּ נָכְרִי (seifim ג-ד). |
| גרירת הציציות (seif ה) | OH 21:4 — to take care not to drag one’s tsitsit on the ground. | — | MB 21 — the vigilance of the גרירה, under the heading of the respect of the mitzva. | Way of the Alter Rebbe — חידוש: he explicitly links the גרירה to the בִּזּוּי מִצְוָה of seif א — the same root governs the fate of the cut threads and the daily bearing of the worn tsitsit (seif ה). |
Table drawn from the full text of the Mehaber (Orah Haim כ״א, Sefaria source), the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Kol Bo, Maharil, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim; Talmud Megila 26b) and the thought of Chabad at the level of principle. The Alter Rebbe’s column rests on the real text of the Shulchan Aruch HaRav reproduced in §1. Uncertain seif katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The guiding lines of the Rav’s way on this siman
Four orientations that characterize the Alter Rebbe’s sensibility on the cut tsitsit and the worn talits — beyond the mere application of the rules. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — תשמישי מצוה ומדרג ההידור
The תשמישי מצוה and the gradation of the hiddour
Principle of the siman: the cut tsitsit threads may be thrown away — they are תשמישי מצוה, without kedousha of the body (seif א of the Mehaber).
The Rav’s reading: he gives the טעם (« שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה ») and builds a ladder — din / מַחֲמִיר (תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה) / בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ (geniza, bookmark in a sefer: יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת).
Practical consequence: throwing away the cut threads is permitted (with dignity); the hiddour — the geniza or keeping them for another mitzva; each according to his tier (seif א).
קו ב — ביזוי מצוה בעודן קבועין
The ביזוי מצוה as long as they are fixed
Principle of the siman: as long as the threads are fixed to the talit — forbidden to make use of them (seif א of the Mehaber).
The Rav’s reading: the status during the mitzva is not the status after — every profane use (לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר) is בִּזּוּי מִצְוָה; and the worn talit retains a dignity (בּוֹדֵל).
Practical consequence: never make use of the tsitsit of the worn talit (to tie, to fasten); do not make the old talit into a rag — throw it away with dignity (seifim א-ב).
קו ג — מדידת הבזוי: בית הכסא, שינה, כובס
The measure of the בזוי: toilet, sleep, laundering
Principle of the siman: permitted to enter the toilet in tsitsit (seif ג of the Mehaber) — unlike the tefilin.
The Rav’s reading: everything is measured by the degree of בזוי — permitted for a garment of מַלְבּוּשׁ, אֵין נָכוֹן for the talit reserved for prayer (including the kittel of Yom Kippur); sleep and the כּוֹבֵס נָכְרִי — permitted.
Practical consequence: the talit katan worn all day — one may enter the toilet and sleep with it; the prayer talit — do not wear it there; for local practices → consult a Rav (seifim ג-ד).
קו ד — גרירת הציציות
The גרירה — the vigilance of every instant
Principle of the siman: to take care that the tsitsit not drag on the ground (seif ד of the Mehaber).
The Rav’s reading: the גרירה belongs to the same בִּזּוּי מִצְוָה as seif א — the respect of the mitzva is a continuous bearing, not only a din of the moments of rupture.
Practical consequence: adjust the length and the manner of wearing the talit katan so that the tsitsit do not drag; daily vigilance (seif ה).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Halacha le-maaseh — the Chabad conduct
Six points of conduct that flow directly from siman כ״א in the sensibility of the Alter Rebbe and of Chabad — presented at the level of principle, referring to the Rav for the detail of particular cases and minhagim.
For the Chabad Chassid — Siman כ״א (ציציות שנפסקו וטליתות ישנים)
- ① Cut threads — throwing them away with dignity is permitted. The tsitsit are תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה without kedousha of the body: once cut from the talit, one may throw them away — the din permits them even to the אַשְׁפָּה, the hiddour is not to throw them in a degrading place. Basis: SA HaRav seif א.
- ② The hiddour of the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ — geniza or another mitzva. One who is מַחֲמִיר — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה; the בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ place them in geniza or in a sefer as a bookmark — הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהֶם מִצְוָה אַחַת, יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת. Basis: SA HaRav seif א.
- ③ As long as they are fixed — no profane use. Forbidden to make use of the tsitsit of the talit (to tie anything with them) — בִּזּוּי מִצְוָה. Basis: SA HaRav seif א.
- ④ An old worn talit — not a rag. אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן — no קִנּוּחַ nor degrading use; one throws it away with dignity and it wears out of itself. Basis: SA HaRav seif ב.
- ⑤ Toilet and sleep — the Rav’s line. With the talit katan worn as a garment — one may enter the בֵּית הַכִּסֵּא and sleep with it; the talit reserved for prayer — אֵין נָכוֹן to wear it there (and the kittel of Yom Kippur must be removed); to give it to a כּוֹבֵס even נָכְרִי — permitted. Basis: SA HaRav seifim ג-ד.
- ⑥ Not dragging one’s tsitsit. Take care that the tsitsit do not drag on the ground — מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. For a concrete case — consult a Rav. Basis: SA HaRav seif ה.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman כ״א (the real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — and in particular for the geniza, the worn talits and the uses of the talit katan: consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.