Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman כ״ז (מקום הנחתן ואופן הנחתן)

מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד — בְּיַד שְׂמֹאלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל יָדְכָה", וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל: יָד כֵּהָה, דְּהַיְנוּ יָד שְׂמֹאל שֶׁהִיא תַּשָּׁה וְכֵהָה:

Le של יד — le bras gauche. L'emplacement de la pose du tefilin du bras est le bras gauche, comme il est dit « עַל יָדְכָה » — que nos Sages ont interprété יָד כֵּהָה (la main faible), c'est-à-dire le bras gauche, qui est faible et affaibli (תַּשָּׁה וְכֵהָה).

צָרִיךְ לַהֲנִיחָהּ בְּגֹבַהּ הַבָּשָׂר שֶׁבְּפֶרֶק הַזְּרוֹעַ שֶׁבֵּין הַמַּרְפֵּק (שֶׁקּוֹרִין "אולעמבוגין" בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז) לְהַכָּתֵף, וְזֶה הַמָּקוֹם נִקְרָא קִבֹּרֶת. אֲבָל לֹא יְנִיחֶנָּה לְמַעְלָה מֵהַקִּבֹּרֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יְנִיחֶנָּה לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַפֶּרֶק שֶׁבֵּין הַמַּרְפֵּק לַכָּתֵף. וַאֲפִלּוּ בַּחֲצִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁל זֶה הַפֶּרֶק — לֹא יָנִיחַ בְּתַחְתִּיתוֹ מַמָּשׁ לְמַטָּה מֵהַקִּבֹּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וגו׳" — צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא שִׂימָה כְּנֶגֶד הַלֵּב, וְזֶהוּ קִבֹּרֶת, שֶׁהוּא מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּנֶגֶד הַלֵּב. לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיַּטֶּה אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד לְצַד הַגּוּף מְעַט, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיָּכֹף הַזְּרוֹעַ לְמַטָּה — תְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְכֻוָּן כְּנֶגֶד לִבּוֹ מַמָּשׁ:

Sur la chair renflée de la קִבֹּרֶת, כְּנֶגֶד הַלֵּב. On la pose sur la chair renflée de la partie du bras entre le coude et l'épaule — ce lieu se nomme קִבֹּרֶת. Mais pas au-dessus de la קִבֹּרֶת, ni au-dessus de la moitié de cette partie, ni tout en bas au-dessous ; car il est dit « וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי » — la pose doit être כְּנֶגֶד הַלֵּב (face au cœur), et c'est la קִבֹּרֶת. Il faut donc incliner le tefilin un peu vers le corps, de sorte qu'en pliant le bras il soit exactement face au cœur.

מִי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית לְמַעְלָה מִן הַקִּבֹּרֶת — אֵין צָרִיךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בִּימִינוֹ. אֲבָל אִם נִקְטְעָה לְמַטָּה מִן הַקִּבֹּרֶת — יֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּב לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת (שֶׁל שְׂמֹאל) (וְהַמָּגֵן אַבְרָהָם פָּסַק שֶׁל יְמִינוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה: "עַל יָדְךָ", לְמַעְלָה מִן הַיָּד, דְּהַיְנוּ קִבֹּרֶת, וְזֶה אֵין לוֹ יָד, לָכֵן הוּא פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלָכֵן יָנִיחַ בְּלֹא בְּרָכָה:

Celui dont le bras a été amputé. S'il a été amputé au-dessus de la קִבֹּרֶת — il n'a pas à poser le tefilin sur la droite. S'il a été amputé au-dessous de la קִבֹּרֶת — יֵשׁ אוֹמְרִים qu'il doit poser sur la קִבֹּרֶת (gauche restante) (et le Magen Avraham a tranché : sur sa droite) ; et יֵשׁ אוֹמְרִים qu'il en est exempt, car la Torah a dit « עַל יָדְךָ », au-dessus de la main, et il n'a plus de main. En pratique, on doit être rigoureux dans les paroles de Torah, donc il pose sans berakha (בְּלֹא בְּרָכָה).

מִנְהָג יָפֶה וְנָכוֹן שֶׁיְּהֵא הַיּוּ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד נוֹטֶה לְצַד הַלֵּב, וְהַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עָלָיו לְצַד חוּץ:

Le יו״ד du nœud vers le cœur. Coutume belle et correcte : que le יו״ד du nœud du tefilin du bras soit tourné vers le cœur, et le boîtier du tefilin par-dessus, vers l'extérieur.

יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּזוּז הַיּוּ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר מֵהַתְּפִלָּה, מֵהַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר:

Que le יו״ד ne s'écarte pas. Il faut veiller à ce que le יו״ד du nœud ne s'écarte pas du boîtier du tefilin — pour la raison exposée dans le Zohar (בַּזֹּהַר).

מִנְהָג נָכוֹן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בְּעִנְיָן שֶׁהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁבָּהּ עוֹבֶרֶת הָרְצוּעָה תְּהֵא מוּנַחַת לְצַד הַכָּתֵף וְהַקְּצִיצָה לְצַד הַיָּד:

La מַעְבַּרְתָּא vers l'épaule. Coutume correcte : poser le tefilin du bras de sorte que la מַעְבַּרְתָּא — par où passe la courroie — soit tournée vers l'épaule, et la קְצִיצָה (le boîtier) vers la main.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין הַתְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל יָדְךָ", מַשְׁמָע עַל יָדוֹ מַמָּשׁ בְּלֹא חֲצִיצָה בֵּינְתַיִם. וְהוּא הַדִּין בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין תְּפִלִּין לִשְׂעָרוֹ. וְעָפָר אוֹ כִּנָּה מֵתָה — נִקְרָא חֲצִיצָה. וְלָכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין לִרְחֹץ מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְכֵן בָּרְצוּעוֹת, מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהַקְּשִׁירָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הַיָּד פַּעַם אַחַת וּמַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּם חֲצִיצָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר כְּלָל שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין תְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ אוֹ לִשְׂעָרוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם אָדָם שֶׁהוּא עָלוּל לִנְזִילוּת וְלֹא יָכוֹל לְגַלּוֹת רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הַקְּרִירוּת, וְאִם נְחַיֵּב אוֹתוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל רֹאשׁוֹ מַמָּשׁ בְּלִי חֲצִיצָה — לֹא יוּכַל לְהָנִיחָהּ כְּלָל, וְיִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין עַל יְדֵי זֶה, לָכֵן מוּטָב שֶׁנַּתִּיר לוֹ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא אַחֲרוֹנָה, וְיָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל כּוֹבַע דַּק הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, וְלֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אֲבָל עַל כּוֹבַע עָבֶה — אָסוּר לַהֲנִיחָהּ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כְּנֶגֶד מָקוֹם שֶׁמֹּחַ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְהַמֵּנִיחַ עַל גַּבֵּי כּוֹבַע עָבֶה — אֵינוֹ מְנִיחוֹ נֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. וַאֲפִלּוּ הַמֵּנִיחַ עַל גַּבֵּי כּוֹבַע דַּק — צָרִיךְ הוּא לְכַסּוֹת אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ מִפְּנֵי הָרוֹאִים, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ בְּלֹא אֹנֶס גָּדוֹל:

La חֲצִיצָה. יֵשׁ אוֹמְרִים qu'il ne doit rien y avoir qui fasse écran (חוֹצֵץ) entre le tefilin et sa chair — « עַל יָדְךָ », sur sa main même, sans חֲצִיצָה ; il en va de même pour le של ראש vis-à-vis des cheveux. De la poussière ou un pou mort — c'est une חֲצִיצָה ; certains ont l'usage de laver l'emplacement du של ראש. De même pour les courroies, ce qui entoure une fois le bras et la tête. Et יֵשׁ אוֹמְרִים qu'il n'y a pas à s'en soucier. Bien que la halakha ne soit pas comme eux, celui qui souffre de נְזִילוּת (écoulements) et ne peut découvrir sa tête sans que le froid ne lui nuise — mieux vaut lui permettre de s'appuyer sur cet avis : il pose le של ראש sur un bonnet fin (כּוֹבַע דַּק) collé à la tête, sans berakha. Mais sur un bonnet épais — interdit, car le של ראש doit être face au מְקוֹם מֹחַ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. Même sur bonnet fin, il doit couvrir le tefilin מִפְּנֵי הָרוֹאִים.

אִם יֵשׁ לְאָדָם מַכָּה בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד — אַף־עַל־פִּי־כֵן יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁלֹּא עַל הַמַּכָּה, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בַּקִּבֹּרֶת לְהָנִיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין. וְאִם הַמַּכָּה עַל כָּל הַקִּבֹּרֶת וּמִצְטַעֵר לַהֲנִיחָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה — פָּטוּר מִתְּפִלִּין שֶׁל יָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לח. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶפְשָׁר — יָנִיחַ סְמַרְטוּטִין עַל הַמַּכָּה וְיָנִיחַ הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עֲלֵיהֶם בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ יָנִיחַ עַל הַבֶּגֶד בְּלֹא בְּרָכָה, רַק שֶׁיִּזָּהֵר לְכַסּוֹת אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת" — "לְךָ לְאוֹת", וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ? כְּשֶׁמְּנִיחָהּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת לְעוֹלָם מְכֻסֶּה, כְּגוֹן בֶּגֶד אוֹ סְמַרְטוּטִין, אֲבָל אִם מְנִיחָהּ עַל בְּשָׂרוֹ מַמָּשׁ — אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אִם נִקְרַע חֲלוּקוֹ וְכָל בְּגָדָיו בְּמָקוֹם שֶׁכְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֵית לַאֲחֵרִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה שֶׁתְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְכֻסָּה דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הִיא נִרְאֵית, רַק שֶׁתְּהֵא מוּנַחַת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד מְכֻסֶּה, דְּהַיְנוּ קִבֹּרֶת:

Une plaie à l'emplacement de la pose. S'il a une מַכָּה (plaie) à l'endroit du של יד — il pose quand même le tefilin hors de la plaie, car il y a de la place sur la קִבֹּרֶת pour deux tefilin. Si la plaie couvre toute la קִבֹּרֶת et qu'il souffre à poser dessus — il en est exempt (voir siman לח). Si possible, il met des chiffons sur la plaie et pose sans berakha, en veillant à couvrir le של יד pour qu'il ne soit pas visible — « וְהָיָה לְךָ לְאוֹת » : לְךָ לְאוֹת (à toi pour signe), et non aux autres. Cette obligation de couvrir ne vaut que lorsqu'il le pose sur un support qui n'est pas d'ordinaire couvert (habit, chiffon) ; sur la chair même — pas besoin de couvrir, l'essentiel étant la קִבֹּרֶת, lieu habituellement couvert.

אִטֵּר יַד יְמִינוֹ, אִם עוֹשֶׂה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ — יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בִּשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהִיא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם. וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, אֶלָּא שֶׁכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ — יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהִיא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם", "וּכְתַבְתָּם", מַה כְּתִיבָה בְּיָמִין — אַף קְשִׁירָה בְּיָמִין, וּמִדִּקְשִׁירָה בְּיָמִין מִכְּלַל דַּהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל שְׂמֹאל, דִּבְיָד שֶׁהוּא כּוֹתֵב בָּהּ — צָרִיךְ לִקְשֹׁר אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַיָּד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל אִם כּוֹתֵב בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בִּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ הוּא כּוֹתֵב גַּם כֵּן בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם, כֵּיוָן דְּכוֹתֵב גַּם כֵּן בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם — (בָּהּ הוּא) צָרִיךְ לִקְשֹׁר אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַיָּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, אִם הוּא שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה, שֶׁהוּא מֵנִיחַ עַל שְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם:

Le gaucher (אִטֵּר). Le gaucher de la main droite, s'il fait tout son travail de la gauche — pose le tefilin sur sa gauche, qui est la droite du commun des hommes. Et même s'il fait tout de la droite du commun mais qu'il écrit de sa gauche — il pose sur sa gauche (droite du commun) : « וּקְשַׁרְתָּם », « וּכְתַבְתָּם » — de même que l'écriture est de la droite, la קְשִׁירָה est de la droite ; et puisque le nœud est à la droite, la pose est sur la main opposée à celle qui écrit. S'il écrit de la droite du commun (même si le reste est à gauche) — il pose sur la main opposée à celle-ci. Celui qui est ambidextre — pose sur la gauche du commun.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנּוֹלַד אִטֵּר יָד, אֲבָל אִם אַחַר־כָּךְ הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִכְתֹּב בִּשְׂמֹאלוֹ, וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בְּיָמִין — אֵין דִּינוֹ כְּאִטֵּר, אֶלָּא מֵנִיחַ עַל שְׂמֹאל כָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי הִיא יָד כֵּהָה שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בִּשְׂמֹאל — יָנִיחַ עַל יְמִין כָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי הִיא יָד כֵּהָה שֶׁלּוֹ:

Né gaucher ou devenu gaucher. Tout cela vaut pour celui né gaucher. Mais celui qui, ensuite, s'est habitué à écrire de la gauche tout en faisant le reste de la droite — n'a pas le statut d'איטר, et pose sur la gauche du commun, car c'est sa יָד כֵּהָה. Et celui qui s'est habitué à faire tous ses actes de la gauche — pose sur la droite du commun, car c'est là sa יָד כֵּהָה.

שִׁעוּר אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד — כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה אֶת הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח רְצוּעָה אַחַת עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר:

La longueur de la courroie du של יד. Elle doit suffire pour entourer le bras, faire le nœud, s'étendre jusqu'au majeur (אֶצְבַּע אֶמְצָעִית), y faire trois tours (שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת) sur le doigt, et nouer.

נוֹהֲגִין לִכְרֹךְ סְבִיב הַפֶּרֶק שֶׁבֵּין הַיָּד לְהַמַּרְפֵּק שֶׁבַע כְּרִיכוֹת. וְיֵשׁ לִכְרֹךְ בַּפֶּרֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָאֶצְבַּע הָאֶמְצָעִי שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת וּפֶרֶק הָעֶלְיוֹן כְּרִיכָה אַחַת:

Sept tours sur le bras. On a l'usage de faire שֶׁבַע כְּרִיכוֹת (sept tours) autour de la partie entre la main et le coude. Et l'on fait deux tours sur la phalange inférieure du majeur et un tour sur la phalange supérieure.

אֵין לִכְרֹךְ הָרְצוּעָה עַל הַתִּתּוּרָא כְּדֵי לְחַזְּקָהּ וּלְהַדְּקָהּ עַל הַיָּד, אֶלָּא תְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד תְּלוּיָה וּמוּנַחַת עַל הַקִּבֹּרֶת כְּעֵין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל הָרֹאשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מִצְוָה כְּלָל בִּכְרִיכָה זוֹ, לָכֵן אֵין לַהֲנִיחָהּ עַל הַתִּתּוּרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה יוֹתֵר מִן הָרְצוּעָה:

Ne pas enrouler sur la תִּתּוּרָא. On n'enroule pas la courroie sur la תִּתּוּרָא (la base du boîtier) pour la serrer ; le של יד doit reposer, suspendu sur la קִבֹּרֶת, comme le של ראש sur la tête. Puisque ce tour n'a aucune valeur de mitzva, on ne le pose pas sur la תִּתּוּרָא, dont la sainteté est plus grande que celle de la courroie.

"בֵּין עֵינֶיךָ" הָאָמוּר בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — זֶהוּ גֹּבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא "בֵּין עֵינֶיךָ" מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן "בֵּין עֵינֶיךָ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם", מַה לְּהַלָּן בְּגֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה — אַף כָּאן בְּגֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַתְּפִלִּין בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה, דְּהַיְנוּ שֶׁקָּצֶה הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַתִּתּוּרָא יִהְיֶה מוּנָח עַל מְקוֹם הַתְחָלַת עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר בְּמִצְחוֹ. וְנִמְשָׁךְ הַמָּקוֹם הָרָאוּי לִהְיוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד סוֹף מָקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס, דְּהַיְנוּ שֶׁהַקָּצֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַתְּפִלָּה לֹא יִהְיֶה מוּנָח לְמַעְלָה מִמָּקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס:

« בֵּין עֵינֶיךָ » — la hauteur du crâne. Le « entre tes yeux » du של ראש désigne la hauteur du crâne, non entre les yeux au sens littéral : גְּזֵרָה שָׁוָה avec « לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם » — de même que là-bas il s'agit du haut du crâne, lieu où l'on fait la קָרְחָה, ici aussi. Tout le tefilin doit être dans ce lieu : le bord inférieur de la תִּתּוּרָא sur la racine des cheveux (עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר) du front, et l'emplacement s'étend jusqu'au מְקוֹם מֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס (la fontanelle du nourrisson) — le bord supérieur ne dépassant pas ce point.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מֵאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הָעֹרֶף שֶׁהוּא סוֹף הַגֻּלְגֹּלֶת, וְהוּא כְּנֶגֶד הַפָּנִים:

Le nœud du של ראש. Le קֶשֶׁר du של ראש doit être derrière la tête, en haut, à la hauteur de la nuque (גֹּבַהּ הָעֹרֶף) — la fin du crâne — et il est כְּנֶגֶד הַפָּנִים (aligné avec le visage).

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר בְּאֶמְצַע הָעֹרֶף, וְלֹא יִטֶּה לְכָאן אוֹ לְכָאן:

Le nœud centré. Le nœud doit être au milieu de la nuque (בְּאֶמְצַע הָעֹרֶף), sans pencher ni d'un côté ni de l'autre.

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם שֶׁבַּקֶּשֶׁר שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין דָּלֵי״ת לְצַד חוּץ, וְלֹא כְּלַפֵּי הָעֹרֶף. וְהוּא הַדִּין בְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ:

La דָּלֵי״ת vers l'extérieur. L'endroit du nœud qui a la forme d'un דָּלֵי״ת doit être tourné vers l'extérieur, non vers la nuque. Il en va de même du nœud du של יד — veiller à ce qu'il ne se retourne pas (שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ).

צָרִיךְ לְכַוֵּן הַקְּצִיצָה שֶׁתְּהֵא בְּאֶמְצַע רֹחַב הָרֹאשׁ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם (וְלָכֵן טוֹב שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בַּגֹּבַהּ):

La קְצִיצָה centrée. Il faut ajuster la קְצִיצָה (le boîtier) au milieu de la largeur de la tête (בְּאֶמְצַע רֹחַב הָרֹאשׁ), pour qu'elle soit כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם (face à l'entre-deux-yeux) ; c'est pourquoi il est bon que le nœud du של ראש soit en hauteur.

צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַד הַשָּׁחֹר שֶׁבָּרְצוּעוֹת לְצַד חוּץ, וְלֹא יִתְהַפְּכוּ הָרְצוּעוֹת בֵּין בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בֵּין בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם נִתְהַפְּכוּ בְּשׁוֹגֵג — מִדַּת חֲסִידוּת לְהִתְעַנּוֹת. וְאֵין לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִתְהַפְּכוּ אֶלָּא מַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַקִּבֹּרֶת פַּעַם אַחַת, אֲבָל מַה שֶּׁכּוֹרֵךְ אַחַר־כָּךְ, וְכֵן מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל לְפָנָיו מֵהָרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — אֵין צָרִיךְ לְהַקְפִּיד כְּלָל שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ, לְפִי שֶׁאֵינָן מֵעִקַּר הַמִּצְוָה:

Le noir des courroies vers l'extérieur. Le côté noir des רְצוּעוֹת doit être tourné vers l'extérieur, et elles ne doivent pas se retourner, ni pour le yad ni pour le rosh. Si elles se sont retournées par inadvertance — מִדַּת חֲסִידוּת (usage de piété) de jeûner. On ne se soucie de ce retournement que pour ce qui entoure une fois la tête et la קִבֹּרֶת ; mais ce que l'on enroule ensuite, et ce qui pend devant (מִשְׁתַּלְשֵׁל) de la courroie du של ראש — pas de souci, car cela n'est pas de l'essentiel de la mitzva.

יְשַׁלְשֵׁל הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיִהְיוּ תְּלוּיִים מִלְּפָנָיו, וְקִבְּלוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּגִּיעוּ עַד הַטַּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. וְרֹחַב הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — קִבְּלוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁיְּהֵא כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה לְפָחוֹת:

Le שִׁלְשׁוּל jusqu'au nombril. On laisse pendre les courroies du של ראש devant soi ; les Gueonim ont reçu qu'elles doivent atteindre עַד הַטַּבּוּר (le nombril) ou un peu au-dessus. Et la largeur des רְצוּעוֹת du yad et du rosh — les Gueonim ont reçu qu'elle soit au moins comme la longueur d'un grain d'orge (כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה).

אִם פָּחַת מִשִּׁעוּר אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְכֵן אִם פָּחַת מִשִּׁעוּר רֹחַב הָרְצוּעוֹת בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּבֵין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אִם אֵינוֹ מוֹצֵא רְצוּעוֹת אֲחֵרוֹת — מְנִיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ לֹא נִזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא:

En deçà de la mesure. Si la longueur de la courroie du של ראש est en deçà de la mesure, ou de même le רֹחַב (la largeur) des courroies du yad ou du rosh, et qu'il ne trouve pas d'autres courroies — il les pose telles qu'elles sont, car toutes ces mesures ne sont pas mentionnées dans la Guemara (לֹא נִזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא).

אֲבָל אִם אֵין בָּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּאָרְכָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלְשָׁלִין לְפָנָיו אֲפִלּוּ מְעַט — פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה נִזְכָּר בַּגְּמָרָא:

Trop courtes pour pendre — פְּסוּלִין. Mais si les courroies du של ראש ne sont pas assez longues pour pendre devant lui, même un peu — elles sont פְּסוּלִין (invalides), car cela, lui, est mentionné dans la Guemara (נִזְכָּר בַּגְּמָרָא).

תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ טוֹב לִהְיוֹתָם גְּלוּיִים וְנִרְאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ", וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְכַסּוֹת לְגַמְרֵי אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בַּטַּלִּית גָּדוֹל, רַק שֶׁתְּהֵא מְגֻלָּה קְצָת:

Le של ראש visible. Il est bon que le של ראש soit découvert et visible, comme il est dit « וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ », que nos Sages ont interprété : ce sont les tefilin de la tête. Il faut donc veiller à ne pas couvrir entièrement le של ראש du grand talit, mais qu'il reste un peu découvert.

אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ — אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְגַלּוֹת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּפָנָיו, שֶׁלֹּא יַשְׁוֶה עַצְמוֹ לְרַבּוֹ וְנִרְאֶה כְּעַזּוּת פָּנִים, שֶׁהַתְּפִלִּין הֵן דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְרָאוּ כָּל וגו׳". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, דְּאָז מֶחֱזֵי כְּיוֹהֲרָא אִם מְגַלֶּה אוֹתָן בִּפְנֵי רַבּוֹ, כֵּיוָן דְּרֹב הָעוֹלָם אֵין נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, אֲבָל בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כֵּיוָן דְּהַכֹּל מְנִיחִין תְּפִלִּין אָז — אֵין כָּאן יוֹהֲרָא כְּלָל, וּמֻתָּר לְגַלּוֹתָן בִּפְנֵי רַבּוֹ:

L'élève devant son maître. Mais un תַּלְמִיד devant son רַב — ce n'est pas דֶּרֶךְ אֶרֶץ de découvrir le של ראש devant lui, pour ne pas se rendre l'égal de son maître, ce qui aurait l'air d'insolence, car les tefilin sont דֶּרֶךְ כָּבוֹד. Cela ne vaut que pour celui qui porte les tefilin toute la journée, hors du Chema et de la tefila — où le découvrir devant son maître paraîtrait יוֹהֲרָא (orgueil), la plupart n'ayant plus l'usage de les porter tout le jour. Mais à l'heure du Chema et de la tefila, où tous les posent — pas de יוֹהֲרָא : il est permis de les découvrir devant son maître.