✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין תיקוני התפילין ודין הרצועות — עיונים מעמיקים

סימן ל״ג · חמישה סעיפים

בתים שנתקלקלו · חדש וישן · הרצועות ושחרותן · רצועה שנפסקה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ג — חמישה סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, רש״י, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות ל״ה. (רצועות שחורות — הלכה למשה מסיני; עור טהור) · סימן ל״ב (בדיקת התפילין) · רמב״ם הלכות תפילין ג׳

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — l'entretien des tefilin et les courroies : le yesod que שלמות הבתים והרצועות מעכבת בכשרות (cinq seifim)
בתים שנתקלקלו — חדש וישן — le cuir des boîtiers abîmé : machloket בית יוסף / רש״י־הרא״ש, le critère מתפשט ונפתח, מושב הבתים, זה כנגד זה, coutures rompues (seifim 1-2)
הרצועות — עור טהור, שחורות — les courroies : עור טהור, מעובד לשמן, שחורות הלכה למשה מסיני, l'interdit du rouge (מראית העין), qui les noircit (seifim 3-4)
רצועה שנפסקה — תפירה וקשירה — courroie rompue : ce qui se répare et ce qui non (מקום ההיקף), שעת הדחק (seif 5)
בדיקת התפילין וחזקתם — quand présumer les tefilin cashers (renvoi סימן ל״ב)
נפקא מינה למעשה — récapitulatif des הנהגות
טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּין תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְדִין הָרְצוּעוֹת. וּבוֹ חֲמִשָּׁה סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אִם נִתְקַלְקֵל עוֹר שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים מִבָּתֵּי הָרֹאשׁ זֶה אֵצֶל זֶה — אִם הַתְּפִלִּין יְשָׁנִים פְּסוּלִים, וְאִם הֵם חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ — בִּישָׁנִים כְּשֵׁרִים וּבַחֲדָשִׁים פְּסוּלִים, וְנִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לְהַחְמִיר לִפְסֹל בִּשְׁנֵיהֶם.) וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים — כָּל זְמַן שֶׁאִם הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ בָּרְצוּעוֹת הַבַּיִת מִתְפַּשֵּׁט וְנִפְתָּח נִקְרָא חָדָשׁ. וְאִם נִתְקַלְקְלוּ שְׁנַיִם זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, רִאשׁוֹן וּשְׁלִישִׁי — כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ הֵם יְשָׁנִים; וְאִם נִתְקַלְקְלוּ ג׳ בָּתִּים בְּכָל עִנְיָן פְּסוּלִים.

סָעִיף ב׳: אִם נִפְסְקוּ תְּפִירוֹת הַתְּפִלִּין — לְהָרַמְבַּ״ם, אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַתְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ שֶׁנִּפְסְקוּ ג׳ תְּפִירוֹת אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּישָׁנִים, אֲבָל בַּחֲדָשִׁים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם כְּשֵׁרִים. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַחֲדָשִׁים פְּסוּלִים וּבִישָׁנִים כְּשֵׁרִים, וְטוֹב לָחוּשׁ לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת.)

סָעִיף ג׳: עוֹר הָרְצוּעוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת מִבַּחוּץ; אֲבָל מִצַּד פְּנִים יַעֲשֶׂה מֵאֵיזֶה צֶבַע שֶׁיִּרְצֶה חוּץ מֵאָדֹם — שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדַּם חֲטָטָיו נִצְבְּעוּ.

סָעִיף ד׳: טוֹב שֶׁיַּשְׁחִירֵם יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן וְלֹא נָכְרִי. (הגה: וּמִיהוּ בְּדִיעֲבַד כָּשֵׁר אִם הִשְׁחִיר עוֹר הַבָּתִּים, אֲבָל הָרְצוּעוֹת אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פָּסוּל.)

סָעִיף ה׳: אִם נִפְסְקָה הָרְצוּעָה — יֵשׁ מַתִּירִים לִתְפֹּר מִצַּד פְּנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַה שֶּׁמַּקִּיף מִמֶּנָּה הָרֹאשׁ, וּבְשֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ וְשֶׁתִּמָּתַח עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ ג׳ כְּרִיכוֹת — אֵין לָהֶם תַּקָּנָה לֹא בִּקְשִׁירָה וְלֹא בִּתְפִירָה. וְכָל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ, וּבְשֶׁל רֹאשׁ מַה שֶּׁתָּלוּי מִמֶּנָּה — אֵין הַתְּפִירָה וְהַקְּשִׁירָה פּוֹסְלִים בָּהּ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים.

Résumé concis :

Seif 1 : Si le cuir de deux boîtiers voisins (de la tête) s'est abîmé : si les tefilin sont vieux → pesoulim ; s'ils sont neufs → cashers tant que le cuir de l'assise (מושב) tient. Rama : opinion inverse (Rachi/Rosh), et il convient d'être stringent dans les deux cas. Est « neuf » le cuir qui, tiré par les courroies, s'étire et s'ouvre (מתפשט ונפתח). Deux non-voisins (1er, 3e) → cashers même vieux ; trois boîtiers abîmés → pasoul en tout cas.

Seif 2 : Coutures rompues : selon Rambam, deux côte à côte, ou trois même non-voisines → pasoul — dans les vieux ; dans les neufs, casher tant que l'assise tient. Rama : opinion inverse, et il est bon de tenir compte des deux avis.

Seif 3 : Le cuir des courroies doit provenir d'un animal, bête ou oiseau pur, tanné לשמן ; noir à l'extérieur (הלכה למשה מסיני) ; à l'intérieur, toute couleur sauf le rouge — de crainte qu'on ne dise qu'elles ont rougi du sang de ses plaies.

Seif 4 : Il est bon qu'un juif les noircisse לשמן (non un non-juif) ; a posteriori, le cuir des boîtiers reste casher, mais les courroies sont pasoul même a posteriori.

Seif 5 : Courroie rompue : certains permettent de coudre à l'intérieur. La partie qui entoure la tête, et au bras la longueur nécessaire pour entourer et faire les 3 tours jusqu'au majeur — sans réparation (ni couture ni nœud). Le surplus de longueur, et ce qui pend de la tête — couture et nœud ne l'invalident pas. En cas de nécessité (שעת הדחק), on s'appuie sur les indulgents.

1. הקדמת הסוגיא — תיקוני התפילין והרצועות

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן את דיני עשיית התפילין ובתיהן ופרשיותיהן (סימן ל״ב), בא בסימן ל״ג לדון בתיקוני התפילין — מה דינן כשנתקלקל עורן או נפסקו תפירותיהן — ובדין הרצועות: חומרן, עיבודן, שחרותן ותיקון רצועה שנפסקה. ויסוד הסימן: שלמות התפילין — בתיהן ורצועותיהן — מעכבת בכשרותן. ומזה נובעים הסעיפים: (א) עור הבתים שנתקלקל — ישן פסול, חדש כשר כל שעור מושב הבתים קיים; (ב) תפירות שנפסקו; (ג) עור הרצועות — מן הטהור, מעובד לשמן, שחור מבחוץ (הלכה למשה מסיני), ואסור אדום; (ד) המשחיר — ישראל לשמן; (ה) רצועה שנפסקה — מה שיש לו תקנה ומה שאין.

הערה יסודית: הסימן ניצב על שני צירים — שלמות הבתים וכשרות הרצועות. בבתים חוזר גדר חדש וישן (וסימנו — מושב הבתים), וסובב על השאלה מה מעכב בצורת הבית. ברצועות חוזר גדר ההלכה למשה מסיני (עור טהור, מעובד לשמן, שחור מבחוץ) — שהוא דין בעצם הרצועה. וכל שאר פרטי הסימן (האדום, המשחיר, רצועה שנפסקה) ענפים של יסודות אלו.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תיקוני התפילין — כשנתקלקל עור הבית — האם הפסול משום שנפגמה צורת הבית (ש"בית" בעינן, ומשנפגם בטלה צורתו), או משום שאין הפרשיות משתמרות (חסרון בכיסוי ובשמירת הכתב)?

(א) אם הפסול בצורת הבית — הכל תלוי בשלמות דפנות הבית ומושבו, ולא בשמירת הפרשיות דוקא.
(ב) אם הפסול בשמירת הפרשיות — כל שהפרשיות מכוסות ומשתמרות, אף שנתקלקל מקצת העור — כשר.

ולשון מרן — "כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים" — מטה שהעיקר קיום הבית ומושבו (הצורה), ולא רק כיסוי הפרשיות; ובזה יתבארו דיני חדש וישן. וברצועות — הכל תלוי בהלכה למשה מסיני (הטהרה, העיבוד לשמן, השחרות).

2. בתים שנתקלקלו — חדש וישן

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אם נתקלקל עור של שני בתים מבתי הראש זה אצל זה — אם התפילין ישנים פסולים, ואם הם חדשים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים. (הגה: וי״א להפך — בישנים כשרים ובחדשים פסולים [רש״י והרא״ש], ונ״ל שיש להחמיר לפסול בשניהם.) ...ואם נתקלקלו שנים שלא כנגד זה, ראשון ושלישי — כשרים אפילו ישנים; ואם נתקלקלו ג׳ בתים — בכל ענין פסולים." · סעיף ב׳: "אם נפסקו תפירות התפילין — להרמב״ם, שתי תפירות זו בצד זו, או ג׳ אפילו שלא כנגד זו — פסולים; בד״א בישנים, אבל בחדשים כשרים כל שעור מושב הבתים קיים."

שורש הדין — חדש וישן (בית יוסף מול רש״י והרא״ש): מרן פסק כדעה שנקט הבית יוסף בפירוש דברי הראשונים: עור חדש שנתקלקל — כשר, וישן — פסול. והרמ״א הביא וי״א להפך — בשם רש״י והרא״ש — שבישנים כשר ובחדשים פסול, וסיים "ונ״ל שיש להחמיר לפסול בשניהם". וכן חזר הדין בסעיף ב׳ בדין תפירות שנפסקו — להרמב״ם, שתי תפירות זו בצד זו (או שלוש שלא כנגד זו) פוסלות בישנים, ובחדשים כשר כל שמושב הבתים קיים; ורמ״א — "וטוב לחוש לשתי הסברות".

המחלוקת וסברותיה (על דרך הסברה):

בית יוסף (חדש כשר, ישן פסול): עור חדש חזק וגמיש — סדק קל בו אינו מבטל את הבית, שהעור מחזיק את צורתו; אבל עור ישן שנתקלקל — כבר תש כוחו, וקלקולו מבטל את הבית.
רש״י והרא״ש (ישן כשר, חדש פסול): להיפך — קלקול בעור חדש מגלה פגם בעצם העור (שאין דרכו להתקלקל), ובעור ישן הקלקול דרך בלאי בעלמא ואין בו ריעותא בעצם הבית.
רמ״א — לחומרא: מספק, מחמירין לפסול בשניהם — שלא להכריע במחלוקת הראשונים לקולא בדאורייתא.

חקירה — גדר "מושב הבתים": צורת הבית, או בסיס התיתורא? מרן תלה הכשר ב"עור מושב הבתים קיים". מהו מושב זה?

צד א׳ — הבסיס (תיתורא ומעברתא): "מושב" — הבסיס שעליו יושבים הבתים ושבו עוברות הרצועות; כל שהוא קיים, אף שנתקלקלו דפנות הבתים — עדיין יש "בית".
צד ב׳ — שלמות צורת הבית: "מושב" — עצם עמידת הבית על מכונו; ומשנתקלקל יותר מדי — בטלה צורתו אף שהבסיס קיים.

ונפקא מינה: נתקלקלו הדפנות ונשאר הבסיס — לצד א׳ כשר, לצד ב׳ תלוי אם נשתמרה צורת הבית.

קושיא — למה נקט מרן סימן "מתפשט ונפתח" ולא ישן וחדש כפשוטו? מרן הגדיר: "ואלו הם חדשים — כל שאם היו מושכים אותו ברצועות הבית מתפשט ונפתח נקרא חדש, ואם אינו נפתח נקרא ישן". ולמה לא סמך על מנין השנים (חדש = לא ישן)?

תירוץ: לפי שהדין אינו תלוי בגיל אלא במצב העור — בגמישותו וכוחו. עור גמיש ש"מתפשט ונפתח" כשמושכים בו — הרי הוא "חדש" הלכתית (חזק, ואין קלקולו מבטלו לדעת מרן); ועור קשה ומיובש שאינו נפתח — "ישן". נמצא ש"חדש" ו"ישן" כאן שמות למצב העור, לא למנין ימיו; ולכן מסר מרן מבחן מעשי (המשיכה) במקום מנין שנים.

נפקא מינה — בתים שנתקלקלו: (א) שני בתים סמוכים (זה אצל זה) שנתקלקלו — ישן פסול, חדש כשר כל שמושב הבתים קיים, ולרמ״א מחמירין בשניהם (ס״א). (ב) שנים שלא כנגד זה (ראשון ושלישי) — כשרים אף ישנים (ס״א). (ג) שלושה בתים — פסולים בכל ענין (ס״א). (ד) תפירות שנפסקו — כדין הבתים, ולרמ״א לחוש לשתי הסברות (ס״ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך ולסופר מומחה.)

היסוד:
בתים שנתקלקלו — הכל תלוי בקיום מושב הבתים, ובחדש וישן נחלקו. קלקול בשני בתים סמוכים או בתפירותיהם — פוסל, אלא שנחלקו אם דוקא בישן (בית יוסף) או בחדש (רש״י והרא״ש), ולרמ״א מחמירין בשניהם; ובלבד שיהא עור מושב הבתים קיים. ו"חדש" — לפי גמישות העור (מתפשט ונפתח), לא לפי מנין שניו.

3. הרצועות — עור טהור, מעובד לשמן, שחורות

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים, וצריך שיהיה מעובד לשמו. הלכה למשה מסיני שיהו הרצועות שחורות מבחוץ; אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה חוץ מאדום — שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו." · סעיף ד׳: "טוב שישחירם ישראל לשמן ולא נכרי. (הגה: ומיהו בדיעבד כשר אם השחיר עור הבתים, אבל הרצועות אפילו בדיעבד פסול.)"

שורש הדין — הרצועות (מנחות ל״ה.): שלושה תנאים ברצועות: (א) מן הטהור — כתפילין עצמן, שאין עושין אלא מעור בהמה חיה ועוף טהורים; (ב) מעובד לשמו — עיבוד לשם קדושת תפילין; (ג) שחורות מבחוץ — הלכה למשה מסיני (מנחות ל״ה.: "רצועות שחורות הלכה למשה מסיני"). ומבפנים — כל צבע מותר חוץ מאדום, "שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו" (מראית העין — שלא יראה כמי שהאדימו מדם פצעיו). וסעיף ד׳ — המשחיר: טוב שישחירם ישראל לשמן.

חקירה — שחרות הרצועות: דין בעצם הרצועה, או דין בהידור ומראה? "שחורות מבחוץ הלכה למשה מסיני" —

צד א׳ — דין בעצם הרצועה: השחרות מהכשר הרצועה עצמה (כהלכה למשה מסיני), וצריכה כוונה לשמה — כדין כתיבה ועיבוד; ולכן פסול אם השחירה נכרי (ס״ד).
צד ב׳ — דין במראה בעלמא: עיקרו שיֵּראו שחורות, ואין קפידא במעשה ההשחרה.

ומדין רמ״א — שרצועות שהשחירן נכרי פסולות אפילו בדיעבד (משא"כ בתים) — מוכח כצד א׳: השחרות דין בעצם הרצועה הצריך לשמה, ולכן מעכבת ההשחרה לשמן.

קושיא — מדוע אסרו אדום מבפנים, והלא אינו נראה? ומדוע דוקא אדום? הפנים אינו לצד הרואה, ואיך שייך בו מראית העין? ועוד — למה דוקא אדום נאסר, וכל שאר הצבעים מותרים?

תירוץ: (א) אף הפנים עשוי להתגלות (בהיפוך הרצועה או בקצותיה), ולכן חששו בו למראית העין. (ב) דוקא אדום נאסר לפי שהוא מראה דם — "שמא יאמרו שמדם חטטיו (פצעיו) נצבעו והאדימו", דהיינו שיחשדוהו שהשחרות שמבחוץ באה מדם; שאר הצבעים אין בהם חשד זה. הא למדת: איסור האדום הרחקה מפני החשד, ולא פסול בעצם הרצועה — ובזה חלוק מדין השחרות שמבחוץ (שהוא מעצם ההלכה למשה מסיני).

חקירה — למה בתים שהשחירן נכרי כשרים בדיעבד ורצועות פסולות? חילוק רמ״א טעון ביאור:

צד א׳ — השחרות מעכבת ברצועה ולא בבית: ברצועות השחרות הלכה למשה מסיני ומגוף כשרותן — וצריכה לשמה; בבתים השחרות מנהג והידור ואינה מעכבת, ולכן אף נכרי בדיעבד לא פסל.
צד ב׳ — דין "לשמה": כל דבר שכשרותו תלויה בעשייה לשמה — נכרי פוסלו (שאין בו "לשמה"); ומאחר שהשחרת הרצועות לשמן, השחרת נכרי פסולה, משא"כ בתים.

ושני הצדדים עולים בקנה אחד: שחרות הרצועה — דין מעכב הצריך לשמה.

נפקא מינה — הרצועות: (א) חומר הרצועה — מעור בהמה חיה ועוף טהורים, מעובד לשמן (ס״ג). (ב) שחורות מבחוץ — מעכב (הלכה למשה מסיני; ס״ג). (ג) הפנים — כל צבע מותר חוץ מאדום (מראית העין; ס״ג). (ד) המשחיר — טוב ישראל לשמן; רצועות שהשחירן נכרי פסולות אף בדיעבד, ובתים כשרים בדיעבד (ס״ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
רצועות — עור טהור מעובד לשמן, שחורות מבחוץ הלכה למשה מסיני. השחרות שמבחוץ מעצם כשרות הרצועה (הלכה למשה מסיני), וצריכה השחרה לשמן — ולכן נכרי פוסלה אף בדיעבד. והאדום מבפנים אסור משום מראית העין (שמא יאמרו מדם חטטיו) — הרחקה, ולא פסול עצמי.

4. רצועה שנפסקה — תפירה וקשירה

מקום ההיקף והיתרון

סעיף ה׳: "אם נפסקה הרצועה — יש מתירים לתפור מצד פנים. וי״א: מה שמקיף ממנה הראש, ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור, וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ג׳ כריכות — אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה. וכל יתרון האורך, ובשל ראש מה שתלוי ממנה — אין התפירה והקשירה פוסלים בה. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין."

שורש הדין — מה שיש לו תקנה ומה שאין: הרצועה נחלקת לשניים: (א) מקום ההיקף (השיעור) — מה שמקיף את הראש, ובשל יד השיעור להקיף הזרוע ולהמתח עד אצבע אמצעית ולכרוך ג׳ כריכות — זה אין לו תקנה ברצועה שנפסקה, לא בקשירה ולא בתפירה. (ב) יתרון האורך — הכריכות היתרות סביב הזרוע, ובשל ראש מה שתלוי ממנה — אין התפירה והקשירה פוסלים. והיש מתירים — לתפור אף במקום ההיקף מצד פנים; ומרן הביא הדעות בלשון "יש... וי״א", ולכן בשעת הדחק סומכין על המתירים.

חקירה — פסול רצועה שנפסקה במקום השיעור: חסרון בשלמות הרצועה, או הפסק במדה? למה אין תקנה במקום ההיקף?

צד א׳ — שלמות מעור אחד: שיעור הרצועה צריך להיות רצועה אחת שלמה מעור אחד; קשר או תפר — חיבור שני עורות, ואין זו "רצועה" אחת אלא שתים, ולכך אין תקנה.
צד ב׳ — הפסק במדה: אין קפידא בעצם החומר אלא במדה רצופה; והקשר/התפר מפסיק את המדה, ולכן במקום השיעור פסול, וביתרון (שאינו מן השיעור) — כשר.

ונפקא מינה: נפסקה ותפרה יפה עד שנעשית חזקה כשלמה — לצד ב׳ יש מקום להכשיר במקום השיעור, ולצד א׳ לעולם אינה "רצועה אחת".

"יש מתירים" — לכתחילה או שעת הדחק: מרן הביא "יש מתירים לתפור מצד פנים" מזה, ו"וי״א" שאין תקנה במקום ההיקף מזה. ומדסתם וסיים "ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים" — משמע שאין ההיתר לכתחילה, אלא שעת הדחק דוקא (כדי שלא יתבטל ממצות תפילין); ולכתחילה חוששין לדעה שאין תקנה. וכל שכן שבמקום שיש רצועה כשרה אחרת — יטול אותה.

נפקא מינה — רצועה שנפסקה: (א) מקום ההיקף (השיעור — הראש, והזרוע עד ג׳ כריכות) — אין תקנה בקשירה או תפירה (ס״ה). (ב) יתרון האורך (הכריכות היתרות, והתלוי בשל ראש) — קשירה ותפירה אינן פוסלות (ס״ה). (ג) שעת הדחק — סומכין על המתירים לתפור מצד פנים, שלא יתבטל מן המצוה (ס״ה). (ד) יש רצועה אחרת — יטול הכשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
מקום ההיקף אין לו תקנה; היתרון — תפירה וקשירה אינן פוסלות. שיעור הרצועה (ההיקף) צריך שלמות, ואין לו תקנה בקשירה ובתפירה; אבל יתרון האורך — נתקן. ובשעת הדחק, כדי שלא יתבטל ממצות תפילין, סומכין על המתירים לתפור מצד פנים.

5. בדיקת התפילין וחזקתם

חזקת הכשרות (סימן ל״ב)

נספח לסוגיא (אינו מסעיפי הסימן): מכלל דיני תיקוני התפילין — אימתי מוחזקין בכשרותן ומאימתי צריכין בדיקה. ודין בדיקת התפילין וכתיבתן נתבאר בסימן ל״ב. והכלל — תפילין שהיו כשרים, בחזקתן הן עומדין, ואין מחזקינן קלקול מספק; אלא כשנראה בעין קלקול בבתים או ברצועות, או כשיש ריעותא — חוזרין לדיני הסימן: חדש וישן, מושב הבתים, ושלמות הרצועה.

שורש הדין — תפילין בחזקתן (סימן ל״ב): תפילין שנבדקו ונכתבו כדין — עומדים בחזקת כשרות, ואין צריך לבודקן תדיר, שהמוציא מחזקה עליו הראיה. ולפיכך דיני סימן ל״ג — קלקול הבתים, פסיקת התפירות והרצועות — עיקרם כשנראה קלקול או נולד ספק; אבל בסתמא, כל שהיו כשרים — בחזקתן. ופרטי דין הבדיקה — בסימן ל״ב.

חקירה — חזקת התפילין: חזקת הגוף (הכשר עומד), או חזקה דמעיקרא?

צד א׳ — חזקת הכשר הקיים: הכשרות מצב העומד בפנינו, וכל שלא נראה קלקול — הרי הן כשרות ממש, ואין כאן ספק כלל.
צד ב׳ — חזקה דמעיקרא: מדין "העמד דבר על חזקתו" — היו כשרות, ומספק אומרים שעודן כשרות, אף שיש צד ריעותא.

ונפקא מינה: נולדה ריעותא (כגון שנתרפו התפירות מעט) — לצד א׳ יש לבדוק (שהמצב נשתנה), ולצד ב׳ תולין בחזקה עד שיוודע קלקול.

נפקא מינה — חזקה ובדיקה: (א) תפילין שהיו כשרים — בחזקתן, ואין צריך בדיקה תדירה (סימן ל״ב). (ב) נראה קלקול בבתים/רצועות — חוזרין לדיני הסימן (חדש/ישן, מושב הבתים, שלמות הרצועה). (ג) נולד ספק/ריעותא — כפי חומר הריעותא, ולרב מוסמך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
תפילין שהיו כשרים — בחזקתן עומדין. אין מחזקינן קלקול מספק; דיני תיקוני התפילין (סימן ל״ג) נוהגים כשנראה קלקול או נולד ספק, ובסתמא הן בחזקת כשרותן. ופרטי הבדיקה — סימן ל״ב.

6. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
שני בתים סמוכים שנתקלקלו	ישן פסול, חדש כשר כל שמושב הבתים קיים; ולרמ״א מחמירין בשניהם (ס״א).
שנים שלא כנגד זה / שלושה בתים	ראשון ושלישי כשרים אף ישנים; שלושה בתים פסולים בכל ענין (ס״א).
תפירות שנפסקו	כדין הבתים (רמב״ם), ולרמ״א לחוש לשתי הסברות (ס״ב).
עור הרצועות ושחרותן	מן הטהור, מעובד לשמן, שחורות מבחוץ (הלכה למשה מסיני); אין אדום מבפנים (ס״ג).
המשחיר את הרצועות	ישראל לשמן; רצועות שהשחירן נכרי פסולות אף בדיעבד (ס״ד).
רצועה שנפסקה	מקום ההיקף אין לו תקנה; היתרון — תפירה וקשירה אינן פוסלות; שעת הדחק — סומכין על המתירים (ס״ה).

7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — בתים ותפירות

המקרה	הדין	המקור
שני בתים סמוכים	ישן פסול, חדש כשר (מושב קיים); רמ״א — בשניהם לחומרא	ס״א (ב״י; רש״י והרא״ש)
ראשון ושלישי	כשרים אפילו ישנים	ס״א
שלושה בתים / תפירות	שלושה — פסול בכל ענין; תפירות כדין הבתים	ס״א-ב (רמב״ם)

טבלה — רצועות

המקרה	הדין	המקור
עור ועיבוד	מן הטהור, מעובד לשמן	ס״ג (מנחות ל״ה.)
שחרות ואדום	שחורות מבחוץ (הלמ״ס); אין אדום מבפנים (מראית העין)	ס״ג
רצועה שנפסקה	ההיקף — אין תקנה; היתרון — נתקן; שעת הדחק	ס״ה

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: מנחות ל״ה. (רצועות שחורות הלכה למשה מסיני; רצועות מן הטהור) · מנחות ל״ה: (עיבוד ורצועות)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין ג׳) · רש״י · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים ל״ג) · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ל״ג · דין תיקוני התפילין והרצועות · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta