Pourquoi un niveau 4 dédié à l'Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken n'est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c'est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l'Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l'Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l'autorité décisionnaire. Le Rabbi a explicitement instruit d'étudier sérieusement le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב). Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ל״ג — דִּין תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְדִינֵי הָרְצוּעוֹת (l'entretien des tefilin et les courroies). Le siman comporte, chez le Rav, six seifim (ו׳ סְעִיפִים), où l'Admour HaZaken déploie : le cuir déchiré des בתים (חֲדָשִׁים/יְשָׁנִים) et la machloket ; les coutures rompues ; le cuir des courroies (בְּהֵמָה חַיָּה טְהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ) ; le noir הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי ; le noircissement par un juif לִשְׁמָן ; et la courroie rompue (קֶשֶׁר תָּם, שְׁעַת הַדְּחָק).
→ Lire la préface générale sur la chitah de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ג — תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְהָרְצוּעוֹת
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ג — דִּין תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְדִינֵי הָרְצוּעוֹת — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
Texte de l'Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.33), suivi de notre traduction française. Le siman comporte six seifim (ו׳ סְעִיפִים).
סעיף א נִקְרְעוּ מְחִצּוֹת פְּנִימִיּוֹת שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת — חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים, יְשָׁנִים פְּסוּלִים ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
אִם נִקְרְעוּ מְחִצּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּמִבַּחוּץ כֻּלָּן קַיָּמִין וּשְׁלֵמִים, אִם הֵם חֲדָשִׁים — כְּשֵׁרִים בְּכָל עִנְיָן (אֶלָּא אִם כֵּן נִקְרְעוּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים בְּעִנְיָן זֶה), וְאִם הֵם יְשָׁנִים — פְּסוּלִים, אֲפִלּוּ לֹא נִקְרְעוּ אֶלָּא שְׁנֵי בָּתִּים, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ מְחִצָּה שְׁלֵמָה בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּקְרְעוּ בָּזֶה מְחִצָּה שֶׁל צַד יָמִין וּבָזֶה מְחִצָּה שֶׁל צַד שְׂמֹאל. אֲבָל אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בַּיִת אֶחָד שָׁלֵם, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת — כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ הֵם יְשָׁנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נִקְרְעוּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים, דְּהַיְנוּ כָּל שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, שֶׁחֲדָשִׁים גְּרוּעִים מִישָׁנִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבִּזְמַן מוּעָט נִקְרְעוּ כָּל־כָּךְ — בְּוַדַּאי עוֹר מְקֻלְקָל הוּא מֵעִקָּרוֹ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם:
Le cuir déchiré des בתים — neuf et vieux. Si les cloisons intérieures (מְחִצּוֹת) entre bayit et bayit dans les tefilin de la tête se sont déchirées, alors que de l'extérieur toutes tiennent et sont intactes : si elles sont neuves (חֲדָשִׁים) — כשר dans tous les cas (sauf si trois batim se sont déchirés de la sorte) ; si elles sont vieilles (יְשָׁנִים) — pasoul, même si seuls deux batim se sont déchirés, et même s'il reste une cloison entière entre eux, dès lors que dans l'un s'est déchirée la cloison du côté droit et dans l'autre celle du côté gauche. Mais s'il y a entre eux un bayit entier (deux cloisons entières) — כשר même vieux, pourvu que trois batim ne se soient pas déchirés (les trois cloisons restantes). Et יֵשׁ אוֹמְרִים l'inverse : les neufs sont pires que les vieux, car puisqu'en peu de temps ils se sont tant déchirés — le cuir était certainement défectueux à l'origine. Et il faut être stringent selon les deux avis (לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם).
סעיף ב הוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת — שְׁתַּיִם זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ שָׁלֹשׁ ; בַּחֲדָשִׁים כָּל שֶׁמּוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם כְּשֵׁרִים ; וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין בַּתְּפִירוֹת, אִם נִפְסְקוּ שְׁתֵּי תְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, אוֹ שָׁלֹשׁ אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — פְּסוּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּישָׁנִים, אֲבָל בַּחֲדָשִׁים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם — כְּשֵׁרִים. וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים: כָּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר שֶׁנִּקְרַע תִּפְרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְהוּא חָזָק וְאֵינוֹ נִפְסָק, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי לִתְלוֹת בּוֹ אֶלָּא הוּא נִפְסָק — הֲרֵי אֵלּוּ יְשָׁנִים. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁחֲדָשִׁים גְּרוּעִים מִישָׁנִים לְעִנְיַן נִקְרְעוּ הַבָּתִּים — הוּא הַדִּין שֶׁהֵם גְּרוּעִים לְעִנְיַן נִפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם, גַּם בְּנִפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת, לְהַחֲמִיר בַּחֲדָשִׁים כְּמוֹ בִּישָׁנִים, אֲפִלּוּ בְּשֶׁנִּפְסְקוּ שְׁנַיִם זוֹ בְּצַד זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מְקִלִּין בָּזֶה לְגַמְרֵי בֵּין בַּחֲדָשִׁים בֵּין בִּישָׁנִים. אֲבָל בְּשֶׁנִּפְסְקוּ שָׁלֹשׁ אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא בְּצַד זוֹ — הֵם פְּסוּלִים לְדִבְרֵי הַכֹּל. וּבְמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא תְּפִלִּין אֲחֵרִים וְלֹא לַחֲזֹר וְלִתְפֹּר תְּפִלִּין אֵלּוּ — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְקִלִּין בְּנִפְסְקוּ שְׁתֵּי תְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין בַּחֲדָשִׁים בֵּין בִּישָׁנִים, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין:
Les coutures rompues. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר que le même din vaut pour les coutures (תְּפִירוֹת) : si deux coutures côte à côte se sont rompues, ou trois même non contiguës — pasoul. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? Pour les vieux ; mais pour les neufs, tant que le cuir du siège des batim (מוֹשַׁב הַבָּתִּים) tient — כשר. Et voici ce qu'on entend par « neufs » : tout cuir dont on peut saisir une part déchirée et y suspendre les tefilin, solide et qui ne se rompt pas ; mais s'il est inapte à y suspendre et qu'il se rompt — ce sont des « vieux ». Et selon ceux qui disent les neufs pires que les vieux pour les batim déchirés — de même pour les coutures rompues. Et il est bon de tenir compte de leur avis, aussi pour les coutures, en étant stringent dans les neufs comme dans les vieux, même pour deux côte à côte, bien que certains soient tout à fait indulgents. Mais pour trois rompues même non contiguës — pasoul de l'avis de tous. Et là où il est impossible de trouver d'autres tefilin ni de recoudre ceux-ci — on peut s'appuyer sur les indulgents pour deux coutures rompues côte à côte, dans les neufs comme dans les vieux, afin de ne pas être privé de la mitsva des tefilin.
סעיף ג עוֹר הָרְצוּעוֹת מִבְּהֵמָה חַיָּה טְהוֹרִים וּמְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, וְאִם לָאו פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן אֲפִלּוּ מִקְּלָף.
עוֹר הָרְצוּעוֹת — צָרִיךְ לִהְיוֹת מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים, שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים בִּלְבַד. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, וְאִם לָאו — פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן אֲפִלּוּ מִקְּלָף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
Le cuir des courroies. Le cuir des courroies (עוֹר הָרְצוּעוֹת) doit provenir d'un animal ou d'une bête purs (טְהוֹרִים) — car seuls les purs ont été rendus aptes à l'œuvre du Ciel (מְלֶאכֶת שָׁמַיִם). Et il doit être tanné pour son intention (מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ), faute de quoi — pasoul de l'avis de tous, même selon ceux qui valident les בתים. Et on peut les faire même de קְלָף, comme il est expliqué au siman לב.
סעיף ד הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ ; מִבִּפְנִים כָּל צֶבַע חוּץ מֵאָדֹם שֶׁהוּא גְּנַאי.
הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ, אֲבָל מִצַּד פְּנִים יַעֲשֶׂה מֵאֵיזוֹ צֶבַע שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מֵאָדֹם שֶׁהוּא גְּנַאי, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדַּם חֲטָטָיו נִצְבְּעוּ וְהֶאֱדִּימוּ. אֲבָל הַבָּתִּים אֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁחֹרוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹי מִצְוָה וְלֹא מֵהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב:
Le noir des courroies — הלכה למשה מסיני. C'est une הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי que les courroies soient noires à l'extérieur (שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ) ; mais du côté intérieur on peut faire la couleur qu'on veut, sauf le rouge (אָדֹם) qui est disgracieux (גְּנַאי), de peur qu'on ne dise que c'est du sang de ses plaies (חֲטָטָיו) qu'elles ont rougi. Quant aux בתים, ils n'ont pas besoin d'être noirs sinon pour la beauté de la mitsva (נוֹי מִצְוָה), et non par הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, comme il est expliqué au siman לב.
סעיף ה צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן וְלֹא נָכְרִי, וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת ; אֲבָל הַבָּתִּים שֶׁהִשְׁחִיר נָכְרִי — כְּשֵׁרִים.
וְכֵיוָן שֶׁרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, וְלֹא נָכְרִי. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב בְּעִבּוּד. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תַּקָּנָה שֶׁיַּחֲזֹר וְיַשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן. וְטוֹב לְהַחֲמִיר. אֲבָל אִם הַנָּכְרִי הִשְׁחִיר אֶת הַבָּתִּים — כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁחִירָן כְּלָל — כְּשֵׁרִין. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה טוֹב שֶׁיַּשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, כְּמוֹ הָרְצוּעוֹת:
C'est un juif qui les noircit לשמן. Puisque les courroies noires sont הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — il faut qu'un juif (יִשְׂרָאֵל) les noircisse pour leur intention (לִשְׁמָן), et non un non-juif (נָכְרִי) ; et même בְּדִיעֲבַד elles sont pasoul si noircies par un non-juif — sauf de la manière expliquée au siman לב pour le tannage. Et יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר qu'il y a un remède : qu'un juif les re-noircisse לשמן ; et il est bon d'être stringent. Mais si le non-juif a noirci les בתים — כשר, car même non noircis du tout ils sont כשר. Néanmoins, לְכַתְּחִלָּה il est bon qu'un juif les noircisse לִשְׁמָן, comme les courroies.
סעיף ו רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה בִּקְשִׁירָה וּתְפִירָה — קֶשֶׁר תָּם ; בְּתוֹךְ שִׁעוּרָן, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין וְלֹא יְבָרֵךְ.
רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — אֵין לָהּ תַּקָּנָה לֹא בִּקְשִׁירָה וְלֹא בִּתְפִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם", וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל: קֶשֶׁר תָּם, דְּהַיְנוּ הָרְצוּעָה שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ הַתְּפִלִּין — תִּהְיֶה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה, וְלֹא קְשׁוּרָה אוֹ תְּפוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּפְסְקוּ תּוֹךְ שִׁעוּרָן, דְּהַיְנוּ בְּשֶׁל רֹאשׁ עַד הַטַּבּוּר מִצַּד יָמִין וְעַד הֶחָזֶה מִצַּד שְׂמֹאל, וּבְשֶׁל יָד עַד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ, וּכְדֵי שֶׁתִּמָּתַח עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אוֹתָהּ אֶצְבַּע שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר, אֲבָל כָּל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל שֶׁכּוֹרֵךְ הָרְצוּעָה כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב הַיָּד — אֵין הַקְּשִׁירָה וְהַתְּפִירָה פּוֹסְלִין בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין קְשִׁירָה וּתְפִירָה פּוֹסֶלֶת בּוֹ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ בִּלְבַד, אוֹ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם קֶשֶׁר אוֹ תֶּפֶר — אֵין הַקֶּשֶׁר שֶׁל רֹאשׁ אוֹ שֶׁל יָד נִקְרָא קְשִׁירָה תַּמָּה, אֲבָל בְּמַה שֶּׁתָּלוּי מִן הָרֹאשׁ עַד הֶחָזֶה וְהַטַּבּוּר, וְכֵן בְּמַה שֶּׁנִּמְתָּח מֵהַזְּרוֹעַ עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית — מוֹעֶלֶת בָּהּ קְשִׁירָה אוֹ תְּפִירָה. וְיֵשׁ מְקִלִּים עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעַ — מוֹעֶלֶת תְּפִירָה כְּשֶׁתּוֹפְרָן מִצַּד פְּנִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַתֶּפֶר נִרְאֶה מִבַּחוּץ וּתְהֵא נִרְאֵית כִּשְׁלֵמָה, וְהוּא שֶׁיִּתְפְּרֶנָּה בְּגִידִים כְּשֵׁרִים. וְיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ בְּחוּטִים. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר (בְּשֶׁל תּוֹרָה) כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר. וְאַף שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל לִתְפֹּר מִבִּפְנִים בְּמַה שֶּׁתָּלוּי מִן הָרֹאשׁ, הוֹאִיל וְיֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא הַתְּפִירָה נִרְאֵית כְּלָל מִבַּחוּץ. אֲבָל בִּשְׁעַת הַדְּחָק — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמְּקִלִּין יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין. וּמִכָּל מָקוֹם — לֹא יְבָרֵךְ, שֶׁבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת:
La courroie rompue — קשר תם. Une courroie rompue (רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה) n'a pas de remède, ni par un nœud ni par une couture, car il est dit « וּקְשַׁרְתָּם » et nos maîtres ont interprété קֶשֶׁר תָּם — un nœud « parfait » : la courroie avec laquelle on lie les tefilin doit être entière et complète (תַּמָּה וּשְׁלֵמָה), non nouée ni cousue. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? Quand elle s'est rompue à l'intérieur de leur mesure (תּוֹךְ שִׁעוּרָן) : pour celle de la tête jusqu'au nombril (טַבּוּר) à droite et jusqu'à la poitrine (חָזֶה) à gauche ; pour celle du bras, ce qu'il faut pour entourer le bras et lier la tefila, et pour s'étendre jusqu'au majeur (אֶצְבַּע אֶמְצָעִית) et y faire trois tours et nouer. Mais tout le surplus de longueur — pour enrouler la courroie plusieurs fois autour du bras — le nœud et la couture ne l'invalident pas. Et יֵשׁ אוֹמְרִים que le nœud et la couture n'invalident que ce qui entoure la tête seule, ou ce qui entoure le bras pour lier la tefila — car là un nœud ou une couture font que le nœud de la tête ou du bras n'est plus « nœud parfait » ; mais ce qui pend de la tête jusqu'à la poitrine et le nombril, et ce qui s'étend du bras jusqu'au majeur — le nœud ou la couture y sont valides. Et certains sont plus indulgents : même dans ce qui entoure la tête et le bras, la couture est valide quand on coud de l'intérieur, pour qu'elle ne paraisse pas de l'extérieur et semble entière, à condition de coudre avec des tendons cashers (גִּידִים כְּשֵׁרִים) ; et certains sont indulgents même avec des fils. Et pour la halakha — il faut être stringent (dans une chose de la Torah) selon le premier avis là où c'est possible. Et bien qu'on puisse être indulgent pour coudre de l'intérieur ce qui pend de la tête, il est difficile de veiller à ce que la couture ne paraisse pas du tout de l'extérieur. Mais בִּשְׁעַת הַדְּחָק — on peut s'appuyer davantage sur les indulgents, afin de ne pas être privé de la mitsva des tefilin ; et néanmoins — il ne fera pas la berakha, car les berakhot ne sont pas empêchantes (אֵינָן מְעַכְּבוֹת).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ג (édition Kehot, six seifim / ו׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n'est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — תִּקּוּנֵי הַבָּתִּים, עוֹר הָרְצוּעוֹת וְשַׁחֲרוּתָן, וּרְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה
Le yesod : l'entretien des בתים, les courroies et leur noir, et la courroie rompue
La lecture de l'Admour HaZaken sur ce siman tient en trois mouvements. D'abord l'entretien des בתים : le cuir déchiré des cloisons intérieures et des coutures, la distinction חָדָשׁ/יָשָׁן mesurée par מוֹשַׁב הַבָּתִּים, et la double machloket (Beit Yossef contre l'avis contraire) — d'où le principe לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. Ensuite les courroies : un cuir d'animal pur (טָהוֹר), tanné לִשְׁמוֹ, noires à l'extérieur par הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, le rouge interdit par מַרְאִית הָעַיִן, et le noircissement par un juif לִשְׁמָן. Enfin la courroie rompue : le דְּרַשׁ de קֶשֶׁר תָּם, ce qui se répare (le surplus) et ce qui ne se répare pas (תּוֹךְ שִׁעוּרָן), et l'appui sur les indulgents בִּשְׁעַת הַדְּחָק — sans berakha.
הַבָּתִּים — חָדָשׁ וְיָשָׁן וְהַמַּחֲלֹקֶת
Les בתים — neuf, vieux et la machloket
Le yesod. Le Rav distingue חֲדָשִׁים / יְשָׁנִים pour les cloisons déchirées et les coutures rompues : les neufs — כשר tant que מוֹשַׁב הַבָּתִּים tient ; les vieux — pasoul dès deux batim (avec la géométrie des cloisons droite/gauche).
La double machloket. Un premier avis tient les vieux pour plus graves ; un second (יֵשׁ אוֹמְרִים) l'inverse — les neufs qui se déchirent vite trahissent un cuir défectueux מֵעִקָּרוֹ. Le Rav conclut : לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם, être stringent selon les deux.
הָרְצוּעוֹת — עוֹר טָהוֹר, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, שְׁחֹרוֹת הַלְמ״ס
Les courroies — cuir pur, tanné לשמו, noires (הלמ״ס)
La matière. Le cuir des courroies doit venir d'un animal pur (טָהוֹר) et être מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ — exigence qui מְעַכֵּב même selon ceux qui valident les בתים ; on peut le faire même de קְלָף (סי׳ לב).
Le noir. שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ est une הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי ; à l'intérieur toute couleur sauf le rouge (מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מִדַּם חֲטָטָיו). D'où : יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, et בְּדִיעֲבַד נָכְרִי פְּסוּלוֹת — à la différence des בתים, dont le noir n'est que נוֹי מִצְוָה.
רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — קֶשֶׁר תָּם וּשְׁעַת הַדְּחָק
La courroie rompue — קשר תם et שעת הדחק
Le דרש. « וּקְשַׁרְתָּם » → קֶשֶׁר תָּם : la courroie qui lie les tefilin doit être תַּמָּה וּשְׁלֵמָה, ni nouée ni cousue. Cela vaut תּוֹךְ שִׁעוּרָן (jusqu'au טַבּוּר/חָזֶה pour la tête, jusqu'au majeur pour le bras).
Ce qui se répare. Le surplus (יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ) — les tours autour du bras — la קְשִׁירָה/תְּפִירָה ne l'invalident pas ; à l'intérieur du שיעור, machloket. Le Rav tranche לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, mais בִּשְׁעַת הַדְּחָק on s'appuie sur les indulgents — sans berakha (וְעַיֵּן סי׳ לב pour l'עיבוד).
Renvoi à l'étude. La portée du yesod posé ici — l'entretien des tefilin et le statut des courroies (עוֹר טָהוֹר, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, קֶשֶׁר תָּם) : le soin (זְהִירוּת) porté à l'intégrité matérielle des tefilin et de leurs courroies rejoint la sensibilité de Habad sur le respect (כָּבוֹד) et la précision qui entourent la mitsva. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans citer de chapitre ni de formulation précise, et sans rien ajouter d'inventé au sens spirituel. Pour l'étude approfondie de cette dimension, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l'Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l'Admour HaZaken avec celles du Mehaber, du Rama (רמ״א) et de la Mishna Beroura (משנה ברורה) sur les points-clés du siman ל״ג. La ligne Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu'elle ressort de son texte (§1, six seifim). Le Rav explicite le טעם là où le Mehaber se contente de l'énoncé.
| Sujet | Mehaber | Rama | Mishna Beroura | Voie de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| בתים שנתקלקלו — חדש / ישן | OH ל״ג:א — יְשָׁנִים פְּסוּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי בָּתִּים, חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים ; שְׁלֹשָׁה בָּתִּים פְּסוּלִים בְּכָל עִנְיָן. | וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ (חֲדָשִׁים גְּרוּעִים) ; וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. | מ״ב ל״ג — כָּל שֶׁמּוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם ; שְׁנַיִם זֶה כְּנֶגֶד זֶה. | Voie de l'Admour HaZaken — חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים בְּכָל עִנְיָן (אֶלָּא בְּג׳ בָּתִּים), יְשָׁנִים פְּסוּלִים בִּשְׁנֵי בָּתִּים שֶׁנִּקְרַע בָּזֶה צַד יָמִין וּבָזֶה צַד שְׂמֹאל ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. |
| עור הרצועות — טהור, מעובד לשמו | OH ל״ג:ג — מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ. | — | מ״ב ל״ג — לִשְׁמָהּ מְעַכֵּב אַף לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים. | Voie de l'Admour HaZaken — מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים, מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ ; וְאִם לָאו — פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמַּכְשִׁירִים בַּבָּתִּים ; וְיָכוֹל מִקְּלָף (סי׳ לב). |
| שחור הרצועות — הלמ״ס, מי משחיר | OH ל״ג:ג-ד — שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, חוּץ מֵאָדֹם ; יִשְׂרָאֵל מַשְׁחִיר לִשְׁמָן. | — | מ״ב ל״ג / מנחות לה — שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. | Voie de l'Admour HaZaken — שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ (הלמ״ס), פְּנִים כָּל צֶבַע חוּץ מֵאָדֹם (מַרְאִית הָעַיִן) ; יַשְׁחִירֵן יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פְּסוּלוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי, וּבָתִּים שֶׁהִשְׁחִיר נָכְרִי כְּשֵׁרִים. |
| רצועה שנפסקה | OH ל״ג:ה — אֵין לָהּ תַּקָּנָה בִּקְשִׁירָה וּתְפִירָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן ; יֵשׁ אוֹמְרִים לִתְפֹּר מִבִּפְנִים. | — | מ״ב ל״ג — בְּמַה שֶּׁמַּקִּיף הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעַ. | Voie de l'Admour HaZaken — אֵין לָהּ תַּקָּנָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; הַיִּתְרוֹן — אֵין קְשִׁירָה וּתְפִירָה פּוֹסְלִין ; יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין — וְלֹא יְבָרֵךְ. |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ל״ג, cinq seifim, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilin ג, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Menachot לה ע״א-ע״ב). La colonne de l'Admour HaZaken s'appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ו׳ סְעִיפִים) reproduit au §1. Les attributions de séif katan incertaines sont laissées « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l'Admour HaZaken sur ce siman — au-delà de la simple application de la règle. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s'appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — הַבָּתִּים : חָדָשׁ/יָשָׁן וְלְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם
Les בתים : חדש/ישן et être stringent selon les deux avis
Principe du siman : le cuir déchiré des בתים et les coutures rompues (séifim א-ב).
Lecture du Rav : la distinction חָדָשׁ/יָשָׁן se mesure par מוֹשַׁב הַבָּתִּים (le cuir tient-il pour y suspendre les tefilin ?) ; la double machloket (Beit Yossef contre l'avis contraire) débouche sur לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם.
Conséquence pratique : des tefilin dont les בתים ou coutures sont abîmés → au sofer et au Rav (וְעַיֵּן סי׳ לב pour la fabrication).
קו ב — הָרְצוּעוֹת : טָהוֹר, לִשְׁמוֹ, שָׁחוֹר
Les courroies : pur, לשמו, noir
Principe du siman : le statut du cuir et du noir des courroies (séifim ג-ה).
Lecture du Rav : עוֹר טָהוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ (מְעַכֵּב même pour ceux qui valident les בתים) ; שְׁחֹרוֹת הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי — d'où יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן, et בְּדִיעֲבַד נָכְרִי פְּסוּלוֹת (à la différence des בתים).
Conséquence pratique : exigence stricte sur la matière et le noir des courroies ; les faire noircir par un juif לשמן (וְעַיֵּן סי׳ לב).
קו ג — רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה : קֶשֶׁר תָּם וּשְׁעַת הַדְּחָק
La courroie rompue : קשר תם et שעת הדחק
Principe du siman : la courroie rompue (séif ו).
Lecture du Rav : אֵין לָהּ תַּקָּנָה תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; le surplus (les tours) — קְשִׁירָה/תְּפִירָה ne l'invalident pas ; à l'intérieur du שיעור, machloket, et le Rav tranche לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
Conséquence pratique : בִּשְׁעַת הַדְּחָק on s'appuie sur les indulgents pour ne pas manquer la mitsva — mais sans berakha (בְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Six points de conduite qui découlent directement du siman ל״ג dans la sensibilité de l'Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav et au sofer pour le détail des cas (un cuir abîmé, une courroie rompue, le noircissement).
Pour le Hassid Habad — Siman ל״ג (תִּקּוּנֵי הַתְּפִלִּין וְהָרְצוּעוֹת)
- ① Le cuir des בתים abîmé. Cloisons intérieures déchirées : neuf → כשר (sauf trois batim) ; vieux → pasoul (deux batim, cloisons droite/gauche opposées) ; double machloket, לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף א.
- ② Les coutures rompues. Même din : deux côte à côte / trois → pasoul (les vieux) ; les neufs tant que מוֹשַׁב הַבָּתִּים tient ; en שעת הדחק s'appuyer sur les indulgents pour deux côte à côte. Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף ב.
- ③ Le cuir des courroies. D'un animal ou bête pur, tanné לִשְׁמוֹ — sinon pasoul de l'avis de tous ; on peut même de קְלָף (סי׳ לב). Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף ג.
- ④ Le noir des courroies. שְׁחֹרוֹת מִבַּחוּץ (הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי) ; l'intérieur toute couleur sauf le rouge (מַרְאִית הָעַיִן). Les בתים : noir seulement pour נוֹי מִצְוָה. Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף ד.
- ⑤ Qui noircit les courroies. Un juif לִשְׁמָן, pas un non-juif — même בְּדִיעֲבַד les courroies noircies par un non-juif sont pasoul (mais les בתים → כשר). Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף ה.
- ⑥ La courroie rompue. Ni nœud ni couture תּוֹךְ שִׁעוּרָן (קֶשֶׁר תָּם) ; le surplus (les tours) se répare ; en שעת הדחק s'appuyer sur les indulgents — sans berakha. Fondement : SA HaRav ל״ג סעיף ו.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken, siman ל״ג (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — un cuir des בתים ou une couture abîmés, une courroie rompue, le noircissement des courroies — consulter un sofer et ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.