Pourquoi un niveau 4 dédié à l'Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken n'est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c'est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l'Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l'Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l'autorité décisionnaire. Le Rabbi a explicitement instruit d'étudier sérieusement le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב). Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ל״ד — דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם (l'ordre des parachiot dans les tefilin et les tefilin de Rabbeinou Tam). Le siman comporte, chez le Rav, neuf seifim (ט׳ סְעִיפִים), où l'Admour HaZaken déploie : l'ordre des parachiot dans le של ראש selon le lecteur (accord רַשִׁ״י/רַמְבַּ״ם) ; l'invalidation d'une paracha hors de son bayit ; la מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י/רַבֵּנוּ תָּם et le סימן des שי״נין וההויות ; le ירא שמים et les deux paires (רש״י/ר״ת) avec כוונה ; la question de la ברכה ; la יוֹהֲרָא réservée au מוחזק בחסידות ; les deux כיסים distincts ; et le statut de la paire de חול.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ד — סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ד — דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
Texte de l'Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.34), suivi de notre traduction française. Le siman comporte neuf seifim (ט׳ סְעִיפִים).
סעיף א סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל רֹאשׁ — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ ; וַאֲפִלּוּ אִטֵּר הוֹלְכִין אַחַר יְמִין הַקּוֹרֵא.
סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל רֹאשׁ בַּבָּתִּים — קִבְּלוּ חֲכָמִים: "קַדֶּשׁ" "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" — בִּימִין הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא הָאִישׁ הָעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמֵּנִיחַ, וּ"שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — מִשְּׂמֹאל הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא יְמִין הַמֵּנִיחַ. וַאֲפִלּוּ אִם הַמֵּנִיחַ הוּא אִטֵּר — אֵין הוֹלְכִין אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם:
L'ordre de placement des parachiot dans le של ראש. Les Sages ont reçu par tradition : « קַדֶּשׁ » et « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ » — à la droite du lecteur (יְמִין הַקּוֹרֵא), celui qui se tient face au porteur (הַמֵּנִיחַ) ; et « שְׁמַע » et « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » — à la gauche du lecteur, qui est la droite du porteur. Et même si le porteur est gaucher (אִטֵּר) — on ne suit pas sa droite et sa gauche à lui, mais la droite et la gauche du lecteur, c'est-à-dire la droite et la gauche de tout homme.
סעיף ב הֶחֱלִיף פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ — פְּסוּלִין.
וְאִם הֶחֱלִיף אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ — פְּסוּלִין:
Une paracha hors de son bayit. Et si l'on a interverti une paracha, la plaçant hors du bayit qui lui est propre (בֵּיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ) — elles sont פְּסוּלִין (invalides).
סעיף ג מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם בְּסֵדֶר שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ; סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת ; כְּתִיבַת שֶׁל יָד כְּסִדְרָן.
וְיֵשׁ בְּסֵדֶר זֶה מַחֲלֹקֶת יְשָׁנָה בֵּין הַגְּאוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְנֶחְלְקוּ גַּם כֵּן בָּזֶה רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם. רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים דִּבְרֵי חֲכָמִים: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא מֵאֶמְצַע רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן בִּשְׂמֹאל רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ לְצַד יְמִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וּתְחִלַּת שְׂמֹאל זוֹ הִיא פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "קַדֶּשׁ" הוּא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּשְּׂמֹאל הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", וְאַחֲרֶיהָ "שְׁמַע" מִימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְנִמְצָא שֶׁהַקּוֹרֵא כְּשֶׁקּוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ — קוֹרֵא אוֹתָן כְּסִדְרָן כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁכְּתִיבָתָן צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן — כָּךְ הֲנָחָתָן בַּבָּתִּים צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן לְגַבֵּי הַקּוֹרֵא. אֲבָל רַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְשָׁם נוֹתְנִין פָּרָשַׁת "שְׁמַע", וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לִימִין הַקּוֹרֵא. וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ, וּפָרָשַׁת "קַדֶּשׁ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ. וְסִימָן לַדָּבָר הוּא "שִׁי״נִין", דְּהַיְנוּ שִׁי״נִין שֶׁל "קַדֶּשׁ" וּ"שְׁמַע" אֵצֶל שִׁי״נִין שֶׁבִּצְדָדֵי הַבָּתִּים הַחִיצוֹנִים. וּפָרָשִׁיּוֹת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — הֵן בָּאֶמְצַע, וְסִימָן לַדָּבָר "הֲוָיוֹת" סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ. וּלְפִי שֶׁכְּתִיבָתָן כְּסִדְרָן — לְדִבְרֵי הַכֹּל, לָכֵן בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל יָד שֶׁהֵן נִכְתָּבוֹת בִּקְלָף אֶחָד — צָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְיִכְתֹּב תְּחִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" בִּקְצֵה הַקְּלָף, וְאַחַר־כָּךְ לְפָנֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". וְצָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, בְּסוֹף שִׁיטָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", כְּדֵי שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" שֶׁבְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּדַּף שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ תִּהְיֶה פָּרָשָׁה פְּתוּחָה, כְּמוֹ שֶׁהִיא פְּתוּחָה בַּתּוֹרָה. וְכֵן צָרִיךְ לְהָנִיחַ בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", לְהַנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת. אֲבָל לְהַנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹתָהּ סְתוּמָה, וּמְנִיחִין לְפָנֶיהָ חָלָק כְּתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה — אֵין לָהֶם לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ":
La machloket Rachi / Rabbeinou Tam. Il y a dans cet ordre une מַחֲלֹקֶת ancienne parmi les premiers Gaonim, et de même divergent רַשִׁ״י et רַבֵּנוּ תָּם. Rachi et son école expliquent le « מִשְּׂמֹאל » des Sages : cette gauche commence au milieu de la tête du porteur — les deux premières parachiot sont à la gauche de la tête du porteur (= droite du lecteur), les deux dernières du milieu vers sa droite (= gauche du lecteur), et le début de cette gauche est « שְׁמַע » puis « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ». Ainsi « קַדֶּשׁ » est dans le bayit extérieur à la gauche du porteur (droite du lecteur), puis « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ », puis « שְׁמַע » à la droite du porteur (gauche du lecteur), puis « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » dans le bayit extérieur. De la sorte, le lecteur qui lit à sa manière de droite à gauche les lit כְּסִדְרָן, comme elles sont écrites dans la Torah — car de même que leur écriture doit être כְּסִדְרָן, ainsi leur placement dans les בתים doit l'être à l'égard du lecteur. Mais Rabbeinou Tam et son école expliquent « מִשְּׂמֹאל » : cette gauche commence au bayit extérieur à la droite du porteur (gauche du lecteur), et là on place « שְׁמַע », puis « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » dans le bayit voisin qui se rapproche davantage de la droite du lecteur. Ainsi « שְׁמַע » est dans le bayit extérieur à la droite du porteur, et « קַדֶּשׁ » dans l'extérieur à sa gauche. Le signe (סִימָן) : les שי״נין de « קַדֶּשׁ » et « שְׁמַע » près des שי״נין des בתים extérieurs ; et « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ » / « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » au centre, avec le signe des הֲוָיוֹת contiguës. Et puisque leur écriture est כְּסִדְרָן de l'avis de tous, dans les parachiot du של יד — écrites sur une seule peau (סי׳ לב) — il faut laisser un blanc pour « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ », écrire d'abord « שְׁמַע » au bout du parchemin, puis avant elle « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ », en réservant un blanc de neuf lettres pour que « שְׁמַע » demeure פְּתוּחָה comme dans la Torah.
סעיף ד הָעִקָּר כְּרַשִׁ״י וּמִנְהַג הָעוֹלָם ; וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם וְיַנִּיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת בְּכַוָּנָה — וְאֵין בָּזֶה בַּל תּוֹסִיף.
וְהָעִקָּר כְּרַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ. וְכֵן מִנְהַג הָעוֹלָם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — נִמְצָא שָׁרוּי כָּל יָמָיו בְּלֹא תְּפִלִּין, לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין וִינִיחֵם יַחַד, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן: בְּאוֹתָן שֶׁהֵן כַּהֲלָכָה — אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה, וְהַשְּׁאָר הֵן כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהָנִיחַ שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין, וְכֵן בַּזְּרוֹעַ. וְיָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁל רַשִׁ"י לְמַטָּה לְצַד הַפָּנִים, וְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם לְמַעְלָה מֵהֶן (וְכֵן בַּזְּרוֹעַ). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּנִיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין כְּשֵׁרוֹת עוֹבֵר בְּ"בַל תּוֹסִיף", אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם, וְאַף אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן — אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם כָּאן שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ — אֵין כָּאן מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף" כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, וְלֹא הוֹסִיף כְּלוּם בְּגוּף הַמִּצְוָה זוֹ, שֶׁזּוּג הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּפְסוּלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לַזּוּג הַכָּשֵׁר, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרנא:
L'essentiel selon Rachi ; le ירא שמים et les deux paires. L'essentiel (הָעִקָּר) est selon Rachi et son école, et c'est aussi מִנְהַג הָעוֹלָם. Néanmoins, puisque ces tefilin sont פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה selon Rabbeinou Tam et son école — on se trouverait toute sa vie sans tefilin ; c'est pourquoi tout ירא שמים s'acquitte des deux (יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם) : il fait deux paires (שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין) et les met ensemble, en ayant l'intention : « par celles qui sont כַּהֲלָכָה je m'acquitte, et le reste n'est que des lanières (כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא) » — car il y a place sur la tête pour deux paires, de même sur le bras. Il place le של ראש de Rachi en bas, vers le visage, et celui de Rabbeinou Tam au-dessus (de même sur le bras). Et bien que celui qui met deux paires cachères transgresse בַּל תּוֹסִיף — même s'il ne vise la mitsva que par l'une —, ici où l'une des paires est פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ, il n'y a aucun בַּל תּוֹסִיף : il n'a fait qu'une seule mitsva, la seconde paire demeurant פָּסוּל en elle-même ; il n'y a d'interdit מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים que lorsqu'il vise la mitsva par les deux (car il paraît « ajouter »), comme il est expliqué au siman תרנא.
סעיף ה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹ חוֹשֵׁשׁ יוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ״י וִיבָרֵךְ, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה.
וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם לַהֲנִיחָן יַחַד, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי הַיּוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ"י וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן הָעִקָּר, וְהֵן יִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה, כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאִם לִבּוֹ נוֹקְפוֹ שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ, וְהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ — יַחֲזֹר וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר הַתְּפִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" שֶׁבָּהֶן הֻזְכְּרוּ מִצְוַת תְּפִלִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גַּם פָּרָשַׁת "וַיֹּאמֶר":
S'il ne sait pas viser le lieu. Et s'il ne sait pas viser l'emplacement pour les mettre ensemble, ou s'il craint la יוֹהֲרָא — il met celles de Rachi et fait la berakha sur elles, car elles sont l'essentiel, et elles seront sur lui pendant la קריאת שמע et la תפילה ; puis, après la תפילה, il met celles de Rabbeinou Tam sans berakha, afin de s'acquitter de l'avis de tous. Et si son cœur le trouble d'avoir lu le ק״ש sans tefilin selon Rabbeinou Tam — et d'avoir en quelque sorte « témoigné faussement contre lui-même » —, il relira le ק״ש après la תפילה : la paracha « שְׁמַע » et la paracha « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » où est mentionnée la mitsva des tefilin, sans avoir besoin de dire aussi la paracha « וַיֹּאמֶר ».
סעיף ו לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם — אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּיוֹהֲרָא.
מִכָּל מָקוֹם, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל, וְלֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹם הָרוֹאִים, אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִים כְּרַשִׁ"י — נִרְאִין לָהֶם כְּיוֹהֲרָא מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה, אִם אֵינוֹ מֻחְזָק לָהֶם שֶׁמַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ גַּם כֵּן בִּשְׁאָר דְּבָרִים:
Réservé à qui est reconnu pour sa piété. Néanmoins, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל — tout le monde ne peut pas « prendre le Nom » et le faire —, et il ne le fera pas en public (בִּמְקוֹם הָרוֹאִים), sinon celui qui est מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת (reconnu et réputé pour sa piété). Car puisque le monde suit Rachi, celui qui se montre stringent en cela leur paraît faire de la יוֹהֲרָא, s'il n'est pas connu pour être stringent aussi dans le reste.
סעיף ז לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד — שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל אֶחָד, שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא חֹל.
לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל כִּיס וְכִיס, שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה, לְפִי שֶׁזּוּג אֶחָד מֵהֶן הוּא חֹל, וְאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בַּכִּיס הַמְיֻחָד לַתְּפִלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה עָלָיו כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מב:
Deux étuis distincts. Il ne mettra pas les deux paires dans un même étui (כִּיס אֶחָד), mais fera deux étuis avec un signe pour chaque étui, afin de ne pas placer l'une dans l'autre — car l'une des paires est חֹל (profane), et il est interdit de la mettre dans l'étui réservé aux tefilin, sauf s'il l'a stipulé dès le départ (הִתְנָה מִתְּחִלָּה) au moment où il l'a consacré à cet usage, comme il sera expliqué au siman מב.
סעיף ח לֹא יַחֲלִיף הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה.
וְכֵן לֹא יַחֲלִיף הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה:
Ne pas échanger les בתים et les רצועות. De même, il n'échangera pas les בתים ni les רצועות de l'une à l'autre, sauf s'il l'a stipulé dès le départ (הִתְנָה מִתְּחִלָּה).
סעיף ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — הַמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד חוֹשֵׁשׁ אַף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ ; וְנוֹטֵל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ״י וְלֹא לְהֵפֶךְ.
(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִי שֶׁמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּשֶׁל רַשִׁ"י לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אִסּוּר לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן לָחֹש לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ. אֲבָל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וּמֵנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם אַחַר הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁסּוֹמֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אִסּוּר חָמוּר שֶׁהִסְמִיכוּהוּ חֲזַ"ל עַל לָאו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ וגו׳" — יָכוֹל לִסְמֹךְ גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הַהֶכְרֵחַ וְהַצֹּרֶךְ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה, שֶׁגַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהֶן, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מְעִילָה — אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ. וּלְפִיכָךְ, יָכוֹל לִטֹּל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ"י כְּשֶׁאֵין לוֹ אַחֶרֶת. אֲבָל מִשֶּׁל רַשִׁ"י לְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם — אֵין לִטֹּל בְּכָל עִנְיָן):
À quoi cela s'applique-t-il ? (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ?) À celui qui met les deux ensemble : puisqu'il craint de faire la berakha et de lire le ק״ש avec le seul של רש״י — parce qu'il y a là un interdit selon Rabbeinou Tam — il doit aussi tenir compte de Rabbeinou Tam quant à l'interdit d'utiliser du חֹל dans le קֹדֶשׁ. Mais celui qui fait la berakha sur le של רש״י et met le של רבנו תם après la תפילה — puisqu'il s'appuie sur Rachi quant à l'interdit de ברכה לבטלה par nécessité (הֶכְרֵחַ), bien que ce soit un interdit grave rattaché par חז״ל au verset « לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ » — peut de même s'appuyer, en cas de nécessité, quant à cet interdit-ci, qui n'est aussi que מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים : la Torah n'a interdit d'utiliser que les קָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ (autel, בֶּדֶק הַבַּיִת) où il y a מְעִילָה, et partout où il n'y a pas מְעִילָה l'interdit n'est que מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, même pour les קָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ. C'est pourquoi il peut prendre une lanière du של רבנו תם pour le של רש״י quand il n'en a pas d'autre — mais du של רש״י vers le של רבנו תם, on n'en prend en aucun cas.)
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ד (édition Kehot, neuf seifim / ט׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n'est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת, מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם, וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם
Le yesod : l'ordre des parachiot, la machloket רש״י/ר״ת, et les deux paires
La lecture de l'Admour HaZaken sur ce siman tient en trois mouvements. D'abord l'ordre des parachiot dans le של ראש : קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ à la droite du lecteur, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ à sa gauche — accord de רַשִׁ״י et du רַמְבַּ״ם, et l'on suit toujours la droite/gauche du lecteur, même pour l'אִטֵּר ; une paracha hors de son bayit rend פְּסוּלִין. Ensuite la מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י / רַבֵּנוּ תָּם sur le sens de « מִשְּׂמֹאל » : le סימן des שי״נין et des הֲוָיוֹת סְמוּכוֹת, et l'incidence sur l'écriture כְּסִדְרָן du של יד. Enfin les תפילין דרבנו תם : le ירא שמים fait deux paires avec כַּוָּנָה (l'autre « n'est que des lanières », sans בַּל תּוֹסִיף), la question de la ברכה, la יוֹהֲרָא réservée au מֻחְזָק בַּחֲסִידוּת, et les deux כיסים distincts.
סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת — לְפִי הַקּוֹרֵא, אַף בְּאִטֵּר
L'ordre des parachiot — selon le lecteur, même pour le gaucher
Le yesod. Dans le של ראש : קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ à la droite du lecteur, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ à sa gauche — c'est מִנְהַג הָעוֹלָם, accord de רַשִׁ״י et du רַמְבַּ״ם. On juge du point de vue du lecteur qui fait face au porteur, donc selon la droite/gauche de tout homme, même quand le porteur est אִטֵּר.
La conséquence. Une paracha placée hors de son bayit propre — פְּסוּלִין. Le placement dans les בתים est aussi contraignant que l'écriture כְּסִדְרָן.
מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם — סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת
La machloket רש״י / רבנו תם — le signe des שי״נין et des הויות
Le débat. Tout tient au sens de « מִשְּׂמֹאל » (Menachot לד-לה) : pour רַשִׁ״י, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ sont les deux dernières (lecture כְּסִדְרָן par le lecteur) ; pour רַבֵּנוּ תָּם, שְׁמַע occupe le bayit extérieur du côté droit du porteur. Le סִימָן : les שי״נין de קַדֶּשׁ/שְׁמַע près des שי״נין des בתים extérieurs, et les הֲוָיוֹת (וְהָיָה / וְהָיָה) contiguës au centre.
L'incidence scribale. Puisque l'écriture est כְּסִדְרָן de l'avis de tous, le של יד (une seule peau, סי׳ לב) impose l'ordre d'écriture — שְׁמַע d'abord au bout, puis וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ devant elle — avec le blanc de neuf lettres pour garder שְׁמַע פְּתוּחָה.
תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם — שְׁנֵי זוּגוֹת, כַּוָּנָה וּבְרָכָה
Les tefilin de Rabbeinou Tam — deux paires, כוונה et ברכה
Le principe. Bien que l'עִקָּר soit כְּרַשִׁ״י (מִנְהַג הָעוֹלָם), le ירא שמים s'acquitte des deux : deux paires ensemble, avec la כַּוָּנָה que celle qui est כַּהֲלָכָה l'acquitte, l'autre « n'étant que des lanières » — d'où l'absence de בַּל תּוֹסִיף (מִמַּה נַּפְשָׁךְ). של רש״י en bas vers le visage, של ר״ת au-dessus.
La conduite prudente. Qui ne sait pas viser l'emplacement, ou craint la יוֹהֲרָא : של רש״י avec ברכה pendant ק״ש ותפילה, puis של ר״ת après la תפילה sans berakha. Cette pratique publique est réservée au מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת ; deux כיסים distincts (l'une est חֹל, siman מב).
Renvoi à l'étude. La portée du yesod posé ici — le סֵדֶר des parachiot, la מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י/רַבֵּנוּ תָּם et les deux paires — touche à la fois la précision scribale (le סוד des שי״נין et des הֲוָיוֹת) et la sensibilité de Habad sur le respect (כָּבוֹד) et l'humilité (le refus de la יוֹהֲרָא) qui entourent la mitsva. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans citer de chapitre ni de formulation précise, et sans rien ajouter d'inventé au sens spirituel. Pour l'étude approfondie de cette dimension — et pour la conduite personnelle sur les תפילין דרבנו תם —, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l'Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l'Admour HaZaken avec celles du Mehaber, du Rama (רמ״א) et de la Mishna Beroura (משנה ברורה) sur les points-clés du siman ל״ד. La ligne Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu'elle ressort de son texte (§1, neuf seifim). Le Rav explicite le טעם et le סוד là où le Mehaber se contente de l'énoncé.
| Sujet | Mehaber | Rama | Mishna Beroura | Voie de l'Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| סדר הפרשיות בבתים (של ראש) | או״ח ל״ד:א — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ ; מִנְהַג הָעוֹלָם (רַשִׁ״י וְרַמְבַּ״ם). | — | מ״ב ל״ד — הוֹלְכִין אַחַר יְמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא אַף בְּאִטֵּר. | Voie de l'Admour HaZaken — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ, אַף בְּאִטֵּר אַחַר הַקּוֹרֵא ; הֶחֱלִיף שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ — פְּסוּלִין (סעיפים א-ב). |
| מחלוקת רש״י / רבנו תם — סימן השי״נין | או״ח ל״ד — מַחֲלֹקֶת בְּסֵדֶר שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ; וְסִימָן הַשִּׁי״נִין. | — | מ״ב ל״ד / מנחות לד-לה — פֵּרוּשׁ « מִשְּׂמֹאל », סֵדֶר הַשִּׁי״ן. | Voie de l'Admour HaZaken — רַשִׁ״י מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ (כְּסִדְרָן לַקּוֹרֵא), רַבֵּנוּ תָּם מֵהַבַּיִת הַחִיצוֹן ; סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת סְמוּכוֹת ; כְּתִיבַת שֶׁל יָד כְּסִדְרָן (סעיף ג). |
| ירא שמים ושני זוגות (ר״ת) — ברכה | או״ח ל״ד:ב — יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, יַנִּיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת בְּכַוָּנָה. | — | מ״ב ל״ד — מִנְהַג הָעוֹלָם רַשִׁ״י ; יַנִּיחַ יַחַד אוֹ שֶׁל ר״ת לְאַחַר הַתְּפִלָּה. | Voie de l'Admour HaZaken — הָעִקָּר כְּרַשִׁ״י ; שְׁנֵי זוּגוֹת יַחַד בְּכַוָּנָה (הַשְּׁאָר כִּרְצוּעוֹת, וְאֵין בַּל תּוֹסִיף), אוֹ שֶׁל רַשִׁ״י בִּבְרָכָה בְּק״ש וּתְפִלָּה וּלְאַחֲרֶיהָ שֶׁל ר״ת בְּלֹא בְּרָכָה (סעיפים ד-ה). |
| יוהרא, מוחזק בחסידות, כיס | או״ח ל״ד:ג-ד — לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם ; שְׁנֵי כִּיסִים, שֶׁזּוּג אֶחָד חֹל. | — | מ״ב ל״ד — מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת ; כִּיס נִפְרָד. | Voie de l'Admour HaZaken — יוֹהֲרָא — אֶלָּא מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם ; לֹא בְּכִיס אֶחָד — שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן ; לֹא יַחֲלִיף בָּתִּים וּרְצוּעוֹת ; נוֹטֵל רְצוּעָה מִשֶּׁל ר״ת לְשֶׁל רַשִׁ״י וְלֹא לְהֵפֶךְ (סעיפים ו-ט). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ל״ד, quatre seifim, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilin ג, Rosh, Zohar, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Menachot לד ע״ב-לה ע״א). La colonne de l'Admour HaZaken s'appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ט׳ סְעִיפִים) reproduit au §1. Les attributions de séif katan incertaines sont laissées « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l'Admour HaZaken sur ce siman — au-delà de la simple application de la règle. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s'appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת לְפִי הַקּוֹרֵא
L'ordre des parachiot selon le lecteur
Principe du siman : l'ordre des quatre parachiot dans le של ראש et l'invalidation d'une paracha hors de son bayit (séifim א-ב).
Lecture du Rav : on suit toujours la droite/gauche du lecteur (הַקּוֹרֵא) qui fait face — קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ à droite, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ à gauche — même pour l'אִטֵּר, car c'est la droite/gauche de tout homme.
Conséquence pratique : vérifier auprès du sofer l'ordre exact des parachiot ; une paracha hors de son bayit rend les tefilin פְּסוּלִין (וְעַיֵּן סי׳ לב pour l'écriture).
קו ב — מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם וְהַסִּימָנִים
La machloket רש״י/ר״ת et les signes
Principe du siman : les deux lectures de « מִשְּׂמֹאל » et l'ordre des deux dernières parachiot (séif ג).
Lecture du Rav : le Rav expose les deux שיטות et leurs סִימָנִים — les שי״נין de קַדֶּשׁ/שְׁמַע et les הֲוָיוֹת סְמוּכוֹת ; puisque l'écriture est כְּסִדְרָן לְדִבְרֵי הַכֹּל, il en tire l'ordre d'écriture du של יד sur une seule peau.
Conséquence pratique : le מִנְהַג הָעוֹלָם est כְּרַשִׁ״י, mais la précision scribale (blanc de neuf lettres, שְׁמַע פְּתוּחָה) relève du sofer expert.
קו ג — תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם, כַּוָּנָה וְעַנְוָה
Les tefilin de Rabbeinou Tam, כוונה et humilité
Principe du siman : le ירא שמים, les deux paires, la ברכה, la יוֹהֲרָא et le כיס (séifim ד-ט).
Lecture du Rav : deux paires ensemble avec כַּוָּנָה (l'autre « n'est que des lanières », sans בַּל תּוֹסִיף מִמַּה נַּפְשָׁךְ), ou של רש״י avec ברכה puis של ר״ת sans ברכה ; la pratique publique n'est légitime que pour le מֻחְזָק בַּחֲסִידוּת.
Conséquence pratique : deux כיסים distincts (une paire est חֹל, siman מב) ; on prend une lanière du של ר״ת pour le של רש״י, jamais l'inverse.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ל״ד dans la sensibilité de l'Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav et au sofer pour le détail des cas (l'ordre des parachiot, les תפילין דרבנו תם, la ברכה, le כיס).
Pour le Hassid Habad — Siman ל״ד (סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם)
- ① L'ordre des parachiot. Dans le של ראש : קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ à droite du lecteur, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ à sa gauche — même pour l'אִטֵּר. Une paracha hors de son bayit → פְּסוּלִין. Fondement : SA HaRav ל״ד séifim א-ב.
- ② La machloket רש״י/ר״ת. Deux lectures de « מִשְּׂמֹאל » ; le סימן des שי״נין et des הֲוָיוֹת ; le של יד écrit כְּסִדְרָן (שְׁמַע d'abord, blanc de neuf lettres). Fondement : SA HaRav ל״ד séif ג.
- ③ Le מנהג העולם. L'עִקָּר est כְּרַשִׁ״י — la quasi-totalité met les tefilin de Rachi seuls. Fondement : SA HaRav ל״ד séif ד.
- ④ Le ירא שמים et les deux paires. Deux paires ensemble avec כַּוָּנָה (של רש״י en bas, של ר״ת au-dessus) — l'autre « n'est que des lanières », sans בַּל תּוֹסִיף. Fondement : SA HaRav ל״ד séif ד.
- ⑤ La ברכה et la crainte de la יוהרא. Qui ne sait pas viser, ou craint la יוֹהֲרָא : של רש״י avec ברכה pendant ק״ש ותפילה, puis של ר״ת sans berakha après la תפילה. Public réservé au מֻחְזָק בַּחֲסִידוּת. Fondement : SA HaRav ל״ד séifim ה-ו.
- ⑥ Ranger les tefilin. Deux כיסים distincts avec un signe (une paire est חֹל, siman מב) ; ne pas échanger בתים/רצועות ; prendre une lanière du של ר״ת pour le של רש״י, jamais l'inverse. Fondement : SA HaRav ל״ד séifim ז-ט.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken, siman ל״ד (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — l'ordre des parachiot, la mise des תפילין דרבנו תם, la ברכה, le rangement — consulter un sofer et ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.