Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe) — Siman ל״ד · דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם

סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל רֹאשׁ בַּבָּתִּים — קִבְּלוּ חֲכָמִים: "קַדֶּשׁ" "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" — בִּימִין הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא הָאִישׁ הָעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמֵּנִיחַ, וּ"שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — מִשְּׂמֹאל הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא יְמִין הַמֵּנִיחַ. וַאֲפִלּוּ אִם הַמֵּנִיחַ הוּא אִטֵּר — אֵין הוֹלְכִין אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם:

The order of placing the parashiyot in the של ראש. The Sages received by tradition: « קַדֶּשׁ » and « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ » — to the right of the reader (יְמִין הַקּוֹרֵא), the man standing facing the wearer (הַמֵּנִיחַ) ; and « שְׁמַע » and « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » — to the left of the reader, which is the wearer's right. And even if the wearer is left-handed (אִטֵּר) — we do not follow his own right and left, but the right and left of the reader, that is, the right and left of every person.

וְאִם הֶחֱלִיף אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ — פְּסוּלִין:

A parasha out of its bayit. And if one transposed a parasha, placing it not in the bayit designated for it (בֵּיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ) — they are פְּסוּלִין (invalid).

וְיֵשׁ בְּסֵדֶר זֶה מַחֲלֹקֶת יְשָׁנָה בֵּין הַגְּאוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְנֶחְלְקוּ גַּם כֵּן בָּזֶה רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם. רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים דִּבְרֵי חֲכָמִים: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא מֵאֶמְצַע רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן בִּשְׂמֹאל רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ לְצַד יְמִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וּתְחִלַּת שְׂמֹאל זוֹ הִיא פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "קַדֶּשׁ" הוּא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּשְּׂמֹאל הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", וְאַחֲרֶיהָ "שְׁמַע" מִימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְנִמְצָא שֶׁהַקּוֹרֵא כְּשֶׁקּוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ — קוֹרֵא אוֹתָן כְּסִדְרָן כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁכְּתִיבָתָן צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן — כָּךְ הֲנָחָתָן בַּבָּתִּים צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן לְגַבֵּי הַקּוֹרֵא. אֲבָל רַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְשָׁם נוֹתְנִין פָּרָשַׁת "שְׁמַע", וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לִימִין הַקּוֹרֵא. וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ, וּפָרָשַׁת "קַדֶּשׁ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ. וְסִימָן לַדָּבָר הוּא "שִׁי״נִין", דְּהַיְנוּ שִׁי״נִין שֶׁל "קַדֶּשׁ" וּ"שְׁמַע" אֵצֶל שִׁי״נִין שֶׁבִּצְדָדֵי הַבָּתִּים הַחִיצוֹנִים. וּפָרָשִׁיּוֹת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — הֵן בָּאֶמְצַע, וְסִימָן לַדָּבָר "הֲוָיוֹת" סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ. וּלְפִי שֶׁכְּתִיבָתָן כְּסִדְרָן — לְדִבְרֵי הַכֹּל, לָכֵן בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל יָד שֶׁהֵן נִכְתָּבוֹת בִּקְלָף אֶחָד — צָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְיִכְתֹּב תְּחִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" בִּקְצֵה הַקְּלָף, וְאַחַר־כָּךְ לְפָנֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". וְצָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, בְּסוֹף שִׁיטָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", כְּדֵי שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" שֶׁבְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּדַּף שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ תִּהְיֶה פָּרָשָׁה פְּתוּחָה, כְּמוֹ שֶׁהִיא פְּתוּחָה בַּתּוֹרָה. וְכֵן צָרִיךְ לְהָנִיחַ בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", לְהַנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת. אֲבָל לְהַנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹתָהּ סְתוּמָה, וּמְנִיחִין לְפָנֶיהָ חָלָק כְּתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה — אֵין לָהֶם לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ":

The machloket Rashi / Rabbeinou Tam. In this order there is an old מַחֲלֹקֶת among the early Gaonim, and likewise רַשִׁ״י and רַבֵּנוּ תָּם differ. Rashi and his school explain the Sages' « מִשְּׂמֹאל »: this left begins at the middle of the wearer's head — the first two parashiyot are on the left of the wearer's head (= the reader's right), the last two from the middle toward his right (= the reader's left), starting with « שְׁמַע » then « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ». Thus « קַדֶּשׁ » is in the outer bayit on the wearer's left (the reader's right), then « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ », then « שְׁמַע » on the wearer's right (the reader's left), then « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » in the outer bayit. So the reader, reading in his usual way from right to left, reads them כְּסִדְרָן, as written in the Torah — for just as their writing must be כְּסִדְרָן, so their placement in the בתים must be כְּסִדְרָן with respect to the reader. But Rabbeinou Tam and his school explain « מִשְּׂמֹאל »: this left begins in the outer bayit on the wearer's right (the reader's left), and there one places « שְׁמַע », then « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » in the adjacent bayit nearer the reader's right. So « שְׁמַע » is in the outer bayit on the wearer's right, and « קַדֶּשׁ » in the outer one on his left. The sign (סִימָן): the שי״נין of « קַדֶּשׁ » and « שְׁמַע » beside the שי״נין of the outer בתים ; and « וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ » / « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » in the middle, with the sign of the הֲוָיוֹת adjacent to each other. And since their writing is כְּסִדְרָן according to all, in the parashiyot of the של יד — written on a single skin (סי׳ לב) — one must leave a blank for « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ », write « שְׁמַע » first at the edge of the parchment, then before it « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ », leaving a blank of nine letters so that « שְׁמַע » remains פְּתוּחָה as in the Torah.

וְהָעִקָּר כְּרַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ. וְכֵן מִנְהַג הָעוֹלָם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — נִמְצָא שָׁרוּי כָּל יָמָיו בְּלֹא תְּפִלִּין, לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין וִינִיחֵם יַחַד, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן: בְּאוֹתָן שֶׁהֵן כַּהֲלָכָה — אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה, וְהַשְּׁאָר הֵן כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהָנִיחַ שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין, וְכֵן בַּזְּרוֹעַ. וְיָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁל רַשִׁ"י לְמַטָּה לְצַד הַפָּנִים, וְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם לְמַעְלָה מֵהֶן (וְכֵן בַּזְּרוֹעַ). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּנִיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין כְּשֵׁרוֹת עוֹבֵר בְּ"בַל תּוֹסִיף", אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם, וְאַף אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן — אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם כָּאן שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ — אֵין כָּאן מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף" כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, וְלֹא הוֹסִיף כְּלוּם בְּגוּף הַמִּצְוָה זוֹ, שֶׁזּוּג הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּפְסוּלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לַזּוּג הַכָּשֵׁר, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרנא:

The essential is like Rashi; the ירא שמים and the two pairs. The essential (הָעִקָּר) is like Rashi and his school, and this is also מִנְהַג הָעוֹלָם. Nevertheless, since these tefilin are פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה according to Rabbeinou Tam and his school — one would be left all his days without tefilin ; therefore every ירא שמים discharges both (יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם): he makes two pairs (שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין) and dons them together, intending: « by those that are כַּהֲלָכָה I fulfil my obligation, and the rest are merely straps (כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא) » — for there is room on the head for two pairs, likewise on the arm. He places the של ראש of Rashi lower, toward the face, and Rabbeinou Tam's above (likewise on the arm). And although one who dons two kosher pairs transgresses בַּל תּוֹסִיף — even if he intends the mitzva only by one —, here where one pair is פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ, there is no בַּל תּוֹסִיף at all: he has done only one mitzva, the second pair remaining פָּסוּל on its own ; there is a rabbinic prohibition only when he intends the mitzva by both (as he then « appears to add »), as explained in siman תרנא.

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם לַהֲנִיחָן יַחַד, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי הַיּוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ"י וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן הָעִקָּר, וְהֵן יִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה, כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאִם לִבּוֹ נוֹקְפוֹ שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ, וְהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ — יַחֲזֹר וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר הַתְּפִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" שֶׁבָּהֶן הֻזְכְּרוּ מִצְוַת תְּפִלִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גַּם פָּרָשַׁת "וַיֹּאמֶר":

If he cannot aim the place. And if he does not know how to aim the place to don them together, or fears the יוֹהֲרָא — he dons Rashi's and makes the berakha over them, for they are the essential, and they are upon him during קריאת שמע and the תפילה ; then, after the תפילה, he dons Rabbeinou Tam's without a berakha, so as to fulfil according to all. And if his heart troubles him that he read the ק״ש without tefilin according to Rabbeinou Tam — as if he « testified falsely against himself » —, he rereads the ק״ש after the תפילה: the parasha « שְׁמַע » and the parasha « וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » in which the mitzva of tefilin is mentioned, and he need not also say the parasha « וַיֹּאמֶר ».

מִכָּל מָקוֹם, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל, וְלֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹם הָרוֹאִים, אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִים כְּרַשִׁ"י — נִרְאִין לָהֶם כְּיוֹהֲרָא מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה, אִם אֵינוֹ מֻחְזָק לָהֶם שֶׁמַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ גַּם כֵּן בִּשְׁאָר דְּבָרִים:

Reserved for one recognised for his piety. Nevertheless, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל — not everyone who wishes may « take the Name » and do so —, and he shall not do it in public (בִּמְקוֹם הָרוֹאִים), except one who is מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת (established and renowned for his piety). For since the world follows Rashi, one who is stringent in this appears to them as יוֹהֲרָא, if he is not known to be stringent upon himself in other matters as well.

לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל כִּיס וְכִיס, שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה, לְפִי שֶׁזּוּג אֶחָד מֵהֶן הוּא חֹל, וְאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בַּכִּיס הַמְיֻחָד לַתְּפִלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה עָלָיו כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מב:

Two distinct cases. He shall not place both pairs in a single case (כִּיס אֶחָד), but shall make two cases, each with a sign, so as not to put one in the other — for one of the pairs is חֹל (profane), and it is forbidden to place it in the case designated for the tefilin, unless he stipulated from the outset (הִתְנָה מִתְּחִלָּה) when he designated it for that use, as will be explained in siman מב.

וְכֵן לֹא יַחֲלִיף הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה:

Do not swap the בתים and the רצועות. Likewise, he shall not swap the בתים or the רצועות from one to the other, unless he stipulated from the outset (הִתְנָה מִתְּחִלָּה).

(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִי שֶׁמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּשֶׁל רַשִׁ"י לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אִסּוּר לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן לָחֹש לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ. אֲבָל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וּמֵנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם אַחַר הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁסּוֹמֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אִסּוּר חָמוּר שֶׁהִסְמִיכוּהוּ חֲזַ"ל עַל לָאו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ וגו׳" — יָכוֹל לִסְמֹךְ גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הַהֶכְרֵחַ וְהַצֹּרֶךְ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה, שֶׁגַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהֶן, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מְעִילָה — אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ. וּלְפִיכָךְ, יָכוֹל לִטֹּל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ"י כְּשֶׁאֵין לוֹ אַחֶרֶת. אֲבָל מִשֶּׁל רַשִׁ"י לְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם — אֵין לִטֹּל בְּכָל עִנְיָן):

In what case does this apply? (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ?) To one who dons both together: since he is concerned to make the berakha and read the ק״ש with Rashi's alone — because there is in that a prohibition according to Rabbeinou Tam — he must also be concerned for Rabbeinou Tam regarding this prohibition of using חֹל for the קֹדֶשׁ. But one who makes the berakha over Rashi's and dons Rabbeinou Tam's after the תפילה — since he relies on Rashi regarding the prohibition of ברכה לבטלה out of necessity (הֶכְרֵחַ), though it is a grave prohibition that חז״ל attached to the verse « לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ » — may likewise rely, in case of necessity, regarding this prohibition, which too is only מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: the Torah forbade using only the קָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ (altar, בֶּדֶק הַבַּיִת) subject to מְעִילָה, and wherever there is no מְעִילָה the prohibition is only מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, even for קָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ. Therefore he may take a strap from Rabbeinou Tam's for Rashi's when he has no other — but from Rashi's for Rabbeinou Tam's, one may never take.)