Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its distinctiveness: it fuses halacha (הלכה) + the reasons of the mitzvot + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the decisive authority. This page gathers the Rav’s way on siman ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים (who is obligated in tefilin and who is exempt). In the Rav, the siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים), in which the Alter Rebbe unfolds: the exemptions of the גּוּף נָקִי and the הֶסַּח הַדַּעַת (חוֹלֵה מֵעַיִם, שְׁאָר חוֹלֶה, מִצְטַעֵר) ; the exemption of נָשִׁים וַעֲבָדִים (מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא) ; the אָבֵל on the first day and the חָתָן ; the great principle הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה (כּוֹתְבֵי סְתָ״ם) ; the קוֹרֵא בַּתּוֹרָה ; the restraint before one’s teacher ; and תְּפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה.
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים
The full text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.38), followed by our English translation. The siman contains eleven seifim (י״א סְעִיפִים).
סעיף א חוֹלֵה מֵעַיִם — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶן בִּנְקִיּוּת.
מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים וּבוֹ י"א סְעִיפִים:חוֹלֵה מֵעַיִם — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶן הֵיטֵב לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת. וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה אֶלָּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְהוּא שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּגוּף נָקִי (וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵהָפִיחַ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן פ):
The one ill in the bowels. The חוֹלֵה מֵעַיִם is פָּטוּר from tefilin, even if he has no pain and even if he walks about the markets and streets, for he cannot guard them properly in cleanliness (בִּנְקִיּוּת). He should not be stringent except at the time of ק״ש וּתְפִלָּה, and only if it seems to him that he can hold himself in a גּוּף נָקִי (how one acts who cannot guard himself from breaking wind during prayer — see סימן פ).
סעיף ב שְׁאָר חוֹלֶה — אִם מִצְטַעֵר וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת פָּטוּר, וְאִם לָאו חַיָּב אַף שֶׁהוּא חוֹלֶה.
אֲבָל שְׁאָר חוֹלֶה, אִם מִצְטַעֵר בְּחָלְיוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו מִפְּנֵי צַעֲרוֹ — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. וְאִם לָאו — חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹלֶה:
Other sick people. But any other sick person (שְׁאָר חוֹלֶה): if he suffers from his illness and his mind is not settled (אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת) because of his pain — פָּטוּר, for it is forbidden to divert one’s mind from them (לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ). Otherwise — חַיָּב, even though he is ill.
סעיף ג נָשִׁים וַעֲבָדִים — פְּטוּרִים, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; וְאִם רָצוּ לְהַחֲמִיר מוֹחִין בְּיָדָן.
נָשִׁים וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִים — פְּטוּרִים מִתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁהֲרֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין. וְאִם רָצוּ הַנָּשִׁים לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן וְלַהֲנִיחָן — מוֹחִין בְּיָדָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לִשְׁמֹר אֶת עַצְמָן בִּנְקִיּוּת:
Women and slaves. נָשִׁים and עֲבָדִים כְּנַעֲנִים are פְּטוּרִים from tefilin, for it is a מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא — Shabbat and Yom Tov are not times of tefilin. And if the women wish to be stringent and don them — מוֹחִין בְּיָדָן (we prevent them), for they do not know to guard themselves in cleanliness (בִּנְקִיּוּת).
סעיף ד הַמֵּנִיחַ צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר ; וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא הִרְהוּרִים טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם, וּמִסָּפֵק לֹא יִמָּנַע.
הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת הָאִשָּׁה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא הִרְהוּרִים — טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם. וְהוּא שֶׁיָּדוּעַ לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר, אֲבָל מִסָּפֵק לֹא יִמָּנַע מִמִּצְוַת תְּפִלִּין:
Guarding from thoughts. One who dons tefilin must guard himself from the thought of desire (הִרְהוּר תַּאֲוַת הָאִשָּׁה) ; and if it is impossible for him without הִרְהוּרִים — טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם, but only when he knows for certain it is impossible ; in doubt (מִסָּפֵק), let him not withhold himself from the mitzva of tefilin.
סעיף ה אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן — אָסוּר, שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר ; וּבַשֵּׁנִי חַיָּב, וְלֹא יָנִיחַ עַד אַחַר הָנֵץ.
אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל אֲבֵלוּת, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם הַקְּבוּרָה — אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ", וְאָבֵל מְעוֹלָל בֶּעָפָר קַרְנוֹ וְאֵין נָאֶה לָתֵת פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר. אֲבָל בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי חַיָּב בִּתְפִלִּין, שֶׁעִקַּר הַמְרִירוּת אֵינוֹ אֶלָּא יוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר". וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יָנִיחַ עַד אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, שֶׁאָז כְּבָר עָבַר מִקְצָת זְמַן הָרָאוּי לַהֲנָחַת תְּפִלִּין, וְאָמְרִינָן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שפח. וְכֵיוָן שֶׁהֵנִיחַ — שׁוּב אֵינוֹ חוֹלֵץ, אֲפִלּוּ בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת, דְּהַיְנוּ מְנַחֲמִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ אֶתְמוֹל. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא יָנִיחַ בִּפְנֵיהֶם עַד שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶם (וְדִין תְּפִלִּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנה):
The mourner. The אָבֵל on the first day of mourning — the day of burial — is forbidden to don tefilin, for they are called פְּאֵר (« פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ ») and it is unfitting to set a פְּאֵר upon ashes. But on the second day he is חַיָּב, for the essence of the bitterness is but one day. Yet he dons them only after sunrise (הָנֵץ הַחַמָּה), for מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ (see יורה דעה סימן שפח). Once donned, he does not remove them even if new comforters arrive (פָּנִים חֲדָשׁוֹת) ; but לְכַתְּחִלָּה he does not don them before them until they leave (the law of tefilin on ט׳ באב — see סימן תקנה).
סעיף ו חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וּבְנֵי הַחֻפָּה — פְּטוּרִים מִפְּנֵי שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ ; וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ.
חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה — פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמָּצוּי בָּהֶן שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע — קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין. וְכֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׂמְחַת לִבָּם לֹא יוּכְלוּ לְכַוֵּן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁמִּצְוַת כַּוָּנָתָהּ אֵינוֹ אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בְּדִיעֲבַד, וּבְקַל יוּכְלוּ לְיַשֵּׁב דַּעְתָּם לְכַוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, וְהַשְּׁאָר יֹאמְרוּ בְּלֹא כַּוָּנָה. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל־כָּךְ בַּתְּפִלָּה גַּם בְּלֹא שִׂמְחַת נִשּׂוּאִין — אֵין לֶחָתָן וּלְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה לִפְטֹר אֶת עַצְמָן מֵהַתְּפִלָּה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כַּוָּנָה, וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁמַּפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה. וְנוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה וְעוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים — שׁוּב אֵין לָחֹש לְקַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל וְהָיוּ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּתוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה — הָיוּ פְּטוּרִין מִתְּפִלִּין שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בָּהֶן לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ, שֶׁהוּא מָצוּי בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה הָעוֹסְקִים בַּמִּשְׁתֶּה — נִקְרָאִים עוֹסְקִים בְּמִצְוָה לְעִנְיָן שֶׁפְּטוּרִין מִשְּׁאָר מִצְוֹת, לָכֵן הֵם פְּטוּרִים גַּם כֵּן מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַזֶּה. וְהַמֵּקֵל כִּסְבָרָא זוֹ — לֹא הִפְסִיד, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן בִּימוֹת הַקַּיִץ שֶׁלִּפְעָמִים סְעוּדַת הַנִּשּׂוּאִין הִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַבֹּקֶר — פְּטוּרִין מִכֻּלָּם, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הֶחָתָן מֵסֵב עִמָּהֶם, שֶׁאָז הִיא מִצְוָה לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:
The groom and the people of the ḥuppa. The חָתָן, his שׁוֹשְׁבִינִים and all the בְּנֵי הַחֻפָּה during the feast — פְּטוּרִים, for there is found שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ ; they read the ק״ש without tefilin. Today, since one interrupts the feast to pray, there is no longer cause to fear levity at prayer time, and the practice is to don tefilin. And there are those who say (וְיֵשׁ אוֹמְרִים) that they are עוֹסְקִים בְּמִצְוָה and thus exempt even from ק״ש ; one who is lenient like this view has lost nothing, though we follow the first view.
סעיף ז כּוֹתְבֵי סְתָ"ם וְתַגָּרֵיהֶם וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים ; הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה.
כּוֹתְבֵי סְתָ"ם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן וְכֵן תַּגָּרֵיהֶם וְתַגָּרֵי תַּגָּרֵיהֶם — שֶׁהֵם לוֹקְחִין כְּדֵי לְהוֹצִיאָן לְמָכְרָן לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, וְאֵין כַּוָּנָתָם כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר, וְכֵן כָּל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִין מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, זוּלַת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל [עָלָיו] עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְגַם שֶׁלֹּא יָעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל אִם הֵם עוֹסְקִים — אֵינָם צְרִיכִים לְהַפְסִיק מִשּׁוּם קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר זְמַנָּם, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֲסוּרִים לְהַתְחִיל מִשֶּׁהִגִּיעַ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע (עַיֵּן סִימָן עב). אֲבָל אִם הִתְחִילוּ קֹדֶם לָכֵן, אוֹ אֲפִלּוּ הִתְחִילוּ בְּאִסּוּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁהוּת לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּם אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע, וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִצְוָה עוֹבֶרֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִמִּצְוָה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּם שְׁתֵּיהֶן, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם — לֹא חִיַּבְתּוֹ תּוֹרָה לִטְרֹחַ וּלְקַיֵּם מִצְוֹת אֲחֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ. וְלָכֵן הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת — פָּטוּר מִתְּפִלִּין וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל הַמִּצְוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת. וְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת — פָּטוּר מִכֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּח מְעַט, שֶׁגַּם בִּשְׁעַת נוּחוֹ נִקְרָא עֲדַיִן עוֹסֵק בְּמִצְוָה, שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יִתְחַזֵּק כֹּחוֹ לַחֲזֹר וְלַחְפֹּר, וְלָכֵן הוּא פָּטוּר אָז אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל. אֲבָל מִי שֶׁלָּבוּשׁ בִּתְפִלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוָה — אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק בְּמִצְוָה לְהִפָּטֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹבְשָׁן, אֲבָל לֹא אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶן כָּל הַיּוֹם. וְכֵן מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמְשַׁמְּרָהּ בְּתֵבָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוָה — אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק בְּמִצְוָה לְהִפָּטֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת כָּל זְמַן הֱיוֹתָהּ בְּתוֹךְ תֵּבָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחַת וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת בְּלֹא שׁוּם טֹרַח — "מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע", וְיֵצֵא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לִטְרֹחַ טִרְחָא בָּעֲשִׂיָּה הָאַחֶרֶת טֹרַח אַחֵר, אֲבָל לֹא כְּשֶׁטֹּרַח אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן וּכְדַרְכּוֹ בַּמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי שְׁתֵּיהֶן:
The scribes and the principle of osek be-mitzva. The כּוֹתְבֵי סְתָ"ם during their work, and their תַּגָּרִים and the תַּגָּרֵי תַּגָּרֵיהֶם, and all who engage in מְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים from donning tefilin all day, except at the time of ק״ש וּתְפִלָּה. For הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, even if he could fulfil both, since the Torah did not obligate him to trouble himself (לִטְרֹחַ). Thus the מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת and the חוֹפֵר קֶבֶר are exempt from all ; but one clothed in tefilin is called עוֹסֵק בְּמִצְוָה only at the moment he dons them. And when both can be done בְּלֹא טֹרַח — « מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע ».
סעיף ח הַמִּצְטַעֵר וְכָל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת — פָּטוּר ; וְאִם אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ חַיָּב.
הַמִּצְטַעֵר, אֲפִלּוּ מִצְטַעֵר מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְכן כָל מִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וּנְכוֹנָה עָלָיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַתְּפִלִּין. אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ — חַיָּב לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְלַהֲנִיחָן, שֶׁהֲרֵי אָבֵל חַיָּב מִיּוֹם שֵׁנִי וְאֵילָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְטַעֵר וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְהִצְטַעֵר:
The one in distress (מצטער). The מִצְטַעֵר, even from the cold (הַצִּנָּה), and anyone whose mind is not settled and who cannot settle it — פָּטוּר from tefilin, for it is forbidden to divert one’s mind from them. But if he can settle his mind — חַיָּב to settle it and don them, for the mourner himself is חַיָּב from the second day though he suffers.
סעיף ט הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה — פָּטוּר כָּל הַיּוֹם זוּלַת בִּשְׁעַת ק״ש וּתְפִלָּה ; וְאִם רָצָה לְהַפְסִיק מְבָרֵךְ.
הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה — פָּטוּר מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ לַהֲנִיחָם, (זוּלַת) בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים חַיָּב לְהַפְסִיק כְּדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלִּין נֶאֱמַר בָּהֶן: "לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ", וְזֶה שֶׁכְּבָר יֵשׁ תּוֹרַת ה׳ בְּפִיהוּ — אֵין צָרִיךְ לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן. וְאִם רָצָה לְהַפְסִיק וְלַהֲנִיחָן — יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִלְּהַפְסִיק בִּשְׁבִילָן, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ — הֲרֵי הוּא חַיָּב בִּתְפִלִּין מִיָּד שֶׁמַּפְסִיק:
The one reading the Torah. The קוֹרֵא בַּתּוֹרָה is פָּטוּר from donning tefilin all day — he need not interrupt his study to don them — except at the time of ק״ש וּתְפִלָּה. And although any mitzva that cannot be done by others obligates interruption (see יורה דעה סימן רמ), of tefilin it is said « לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ », and one who already has the Torah in his mouth needs no such אוֹת ; if he wishes to interrupt and don them — he may also bless them, for once he interrupts his study he is חַיָּב.
סעיף י לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רַבּוֹ — אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ.
לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁמְּזַלְזֵל הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁמְּגַלֶּה רֹאשׁוֹ בְּפָנָיו, אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ וְיַחֲלֹץ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:
Before his teacher. One shall not remove his tefilin before his teacher (בִּפְנֵי רַבּוֹ), for it is a disrespect to uncover one’s head before him ; rather he turns aside (יִפְנֶה לְצַד אַחֵר) out of awe (אֵימָה) and removes them out of his sight.
סעיף י״א תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (חוֹבַת הַגּוּף) ; וְאִם יָכוֹל לִשְׁאֹל מְזוּזָה קוֹדֶמֶת.
הָיָה צָרִיךְ לִתְפִלִּין וְלִמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שְׁנֵיהֶם — תְּפִלִּין קוֹדְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹבַת הַגּוּף. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין מְנִיחִים תְּפִלִּין אֶלָּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאֹל תְּפִלִּין מֵאֲחֵרִים לִקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה — מְזוּזָה קוֹדֶמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה. (מְנֻדֶּה, אִם מֻתָּר בִּתְפִלִּין — יִתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שלד):
Tefilin before mezuza. One who needs tefilin and a mezuza and cannot afford both — the תְּפִלִּין קוֹדְמִין, for they are חוֹבַת הַגּוּף. But today, when one dons tefilin only at ק״ש וּתְפִלָּה, if he can borrow tefilin from others — the מְזוּזָה קוֹדֶמֶת, since a mezuza cannot be had by borrowing (the מְנֻדֶּה, whether permitted in tefilin — see יורה דעה סימן שלד).
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ח (Kehot edition, eleven seifim / י״א סְעִיפִים). English translation: DAAT. No passage is cited outside this verifiable text.
היסוד — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים
The yesod: who is obligated and who is exempt
The Alter Rebbe’s reading of this siman turns on three axes that govern the whole field of exemptions. First the great principle הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה: the כּוֹתְבֵי סְתָ״ם, the מְשַׁמֵּר הַמֵּת, the חוֹפֵר קֶבֶר — and the limit of טֹרַח (מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע). Then the need for a גּוּף נָקִי and against הֶסַּח הַדַּעַת: the חוֹלֵה מֵעַיִם, the שְׁאָר חוֹלֶה and the מִצְטַעֵר — from whom it is forbidden to let the mind be diverted from the tefilin. Finally the מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא and the order of the פְּטוּרִים: נָשִׁים, אָבֵל, חָתָן, and תְּפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה as a חוֹבַת הַגּוּף.
הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה
The osek be-mitzva is exempt from the mitzva
The yesod. One engaged in a mitzva (הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה) is פָּטוּר from another — even if he could fulfil both — for the Torah did not obligate him to trouble himself (לִטְרֹחַ) for a second mitzva. Thus the כּוֹתְבֵי סְתָ״ם and their merchants, the מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת and the חוֹפֵר קֶבֶר are exempt from tefilin (seif ו-ז).
The limit. One already clothed in tefilin is called עוֹסֵק בְּמִצְוָה only at the moment he dons them ; and when both can be done without added trouble (בְּלֹא טֹרַח) — « מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע ». The כּוֹתְבֵי סְתָ״ם therefore remain obligated at the time of ק״ש וּתְפִלָּה (seif ז).
גּוּף נָקִי וְהֶסַּח הַדַּעַת — הַחוֹלֶה וְהַמִּצְטַעֵר
The pure body and the diverting of the mind
The principle. Tefilin require a גּוּף נָקִי and forbid diverting the mind (לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ) from them. Thus the חוֹלֵה מֵעַיִם is exempt even without pain (he cannot hold himself בִּנְקִיּוּת), and the שְׁאָר חוֹלֶה or the מִצְטַעֵר — once his דַּעַת is not מְיֻשֶּׁבֶת (seif א-ב-ח), compare סימן מד.
The consequence. Everything depends on the דַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת: if he can settle his mind, he is חַיָּב (like the אָבֵל from the second day) ; if he cannot, he is פָּטוּר. For breaking wind during prayer, see סימן פ.
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְסֵדֶר הַפְּטוּרִים
The time-bound mitzva, and the order of the exempt
The principle. נָשִׁים וַעֲבָדִים are פְּטוּרִים because tefilin are a מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (Shabbat and Yom Tov are not זְמַן תְּפִלִּין) ; if the women wish to be stringent — מוֹחִין בְּיָדָן (seif ג).
The other exempt. The אָבֵל on the first day (פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר) and the חָתָן during the feast (שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ) — thereafter obligated (seif ה-ו). And one who cannot afford tefilin and a mezuza — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (חוֹבַת הַגּוּף), unless he can borrow the tefilin (seif י״א).
Referral to study. The reach of the yesod set here — the עוֹסֵק בְּמִצְוָה, the גּוּף נָקִי and the order of the exempt — touches both conduct (the seriousness of not missing a day of tefilin without a real cause) and the Chabad sensibility on the כַּוָּנָה and the קְדֻשָּׁה that surround the mitzva. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, without adding anything invented. For in-depth study and for personal conduct — the exemption of the sick, the מִצְטַעֵר, the order of priority — study with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of siman ל״ח. The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it exposes the Rav’s own sensibility as it emerges from his text (§1, eleven seifim). The Rav makes explicit the טעם and the weight where the Mechaber merely states it.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| חולה מעיים ושאר חולה / מצטער — גוף נקי | או״ח ל״ח:א-ב — חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר ; שְׁאָר חוֹלֶה וּמִצְטַעֵר — פָּטוּר אִם אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת. | — | מ״ב ל״ח / מנחות ל״ו ע״ב — טַעַם הַהֶסַּח וְהַגּוּף נָקִי ; גֶּדֶר הַצַּעַר. | The Alter Rebbe’s way — חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר אֶלָּא בְּק״ש וּתְפִלָּה וְהוּא שֶׁיָּכוֹל בְּגוּף נָקִי ; הַכֹּל תָּלוּי בְּדַעַת מְיֻשֶּׁבֶת (סעיף א-ב-ח). |
| נשים ועבדים — מצות עשה שהזמן גרמא | או״ח ל״ח:ג — נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא. | רמ״א ל״ח:ג — וְאִם רָצוּ הַנָּשִׁים לְהַחֲמִיר — מוֹחִין בְּיָדָן. | מ״ב ל״ח / קידושין ל״ג ע״ב — טַעַם זְמַן גְּרָמָא ; מִנְהַג הַנָּשִׁים. | The Alter Rebbe’s way — פְּטוּרִים שֶׁשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין ; וְהָרוֹצָה לְהַחֲמִיר מוֹחִין בְּיָדָהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמֹר בִּנְקִיּוּת (סעיף ג). |
| העוסק במצווה — כותבי סת״ם, משמר המת | או״ח ל״ח:ח — כּוֹתְבֵי תְפִלִּין וּתְגָרֵיהֶם וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים. | — | מ״ב ל״ח / סוכה כ״ה ע״א — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר ; גֶּדֶר הַטֹּרַח. | The Alter Rebbe’s way — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר אַף שֶׁיָּכוֹל שְׁתֵּיהֶן ; הַלָּבוּשׁ בִּתְפִלִּין אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק אֶלָּא בִּשְׁעַת לְבִישָׁה ; בְּלֹא טֹרַח — מִהְיוֹת טוֹב (סעיף ז). |
| תפילין קודם למזוזה — חובת הגוף | או״ח ל״ח:י״ב — צָרִיךְ תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת — תְּפִלִּין קוֹדְמִין. | — | מ״ב ל״ח — טַעַם חוֹבַת הַגּוּף ; וְהַיּוֹם אִם אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה. | The Alter Rebbe’s way — תְּפִלִּין קוֹדְמִין שֶׁהֵן חוֹבַת הַגּוּף ; וְעַכְשָׁו אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל תְּפִלִּין — מְזוּזָה קוֹדֶמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה (סעיף י״א). |
Table drawn from the Mechaber’s text (Orah Haim ל״ח, thirteen seifim, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilchot Tefilin ד, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beour Halacha, Pri Megadim, Aruch haShulchan, Kaf haChaim ; Talmud Souka כ״ה ע״א, Kiddushin ל״ג ע״ב, Menachot ל״ו ע״ב). The Alter Rebbe column rests on the actual text of the Shulchan Aruch HaRav (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1. Uncertain seif-katan attributions are left « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The defining lines of the Rav’s way on this siman
Three orientations that characterise the Alter Rebbe’s sensibility on this siman — beyond the mere application of the rule. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the actual text of the Rav (§1).
קו א — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה
The osek be-mitzva and the limit of trouble
Principle of the siman: the exemption of one engaged in a mitzva (seif ו-ז).
The Rav’s reading: the עוֹסֵק בְּמִצְוָה is פָּטוּר even if he could do both ; but where there is no added טֹרַח — « מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע ».
Practical consequence: the כּוֹתְבֵי סְתָ״ם work without interrupting, yet stop for ק״ש וּתְפִלָּה ; the mere wearer of tefilin is not « osek » to be exempt from the rest.
קו ב — גּוּף נָקִי, הֶסַּח הַדַּעַת וְהַמִּצְטַעֵר
The pure body, the diverting of the mind, and the מצטער
Principle of the siman: the exemptions of the sick and the מצטער (seif א-ב-ח).
The Rav’s reading: the Rav makes everything depend on the דַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת: the חוֹלֵה מֵעַיִם is פָּטוּר even without pain ; the rest, only when their mind is unsettled.
Practical consequence: do not exempt oneself lightly ; once one can settle his mind (like the אָבֵל on the 2nd day), he is חַיָּב.
קו ג — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וּמַדְרֵג הַפְּטוּרִים
The time-bound mitzva and the order of the exempt
Principle of the siman: the exemption of women and the rank of the exempt (seif ג, ה-ו, י״א).
The Rav’s reading: women are exempt (זְמַן גְּרָמָא) and מוֹחִין if they wish to be stringent ; the אָבֵל and the חָתָן are exempt for a time ; tefilin precede the mezuza (חוֹבַת הַגּוּף).
Practical consequence: follow the מנהג and the Rav for each case ; for the order of purchase, borrowing tefilin puts the mezuza first.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Practical Chabad conduct
Points of conduct that flow directly from siman ל״ח in the sensibility of the Alter Rebbe and Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of cases.
For the Chabad Chassid — Siman ל״ח (מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים)
- ① The sick and the מצטער. The חוֹלֵה מֵעַיִם is פָּטוּר even without pain ; the שְׁאָר חוֹלֶה and the מִצְטַעֵר once their דַּעַת is not מְיֻשֶּׁבֶת. Basis: SA HaRav ל״ח seif א-ב-ח.
- ② Women and slaves. פְּטוּרִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; and if the women wish to be stringent, מוֹחִין בְּיָדָן. Basis: SA HaRav ל״ח seif ג.
- ③ The עוסק במצווה. The כּוֹתְבֵי סְתָ״ם, the מְשַׁמֵּר הַמֵּת and the חוֹפֵר קֶבֶר are exempt ; הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, but without טֹרַח one does both. Basis: SA HaRav ל״ח seif ו-ז.
- ④ Mourner, groom, Torah reader. The אָבֵל on the first day and the חָתָן at the feast are exempt for a time ; the קוֹרֵא בַּתּוֹרָה does not interrupt, except for ק״ש וּתְפִלָּה. Basis: SA HaRav ל״ח seif ה-ו-ט.
- ⑤ Before the teacher, and tefilin before mezuza. Do not remove one’s tefilin בִּפְנֵי רַבּוֹ ; and one who cannot afford both — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (unless he can borrow them). Basis: SA HaRav ל״ח seif י-י״א.
⚠ This section presents the Chabad conduct grounded in the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, siman ל״ח (actual text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the exemption of the sick, the מִצְטַעֵר, the order of priority — consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.