Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. The Rebbe explicitly directed that his Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) be studied seriously. This page gathers the Rav’s way on siman נ״ח — דִּינֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית. In the Rav it unfolds over י״א סְעִיפִים (eleven seifim) : the ק״ש מן התורה, the start of the time from עַמּוּד הַשַּׁחַר and its end at סוֹף ג׳ שָׁעוֹת (שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת), the כְּוָתִיקִין and סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, the אָנוּס וְהַמַּשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ, the בְּדִיעֲבַד and the תַּשְׁלוּמִין.
שולחן ערוך הרב — סימן נ״ח — דִּינֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן נ״ח — דִּינֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.58), followed by our translation. The siman has eleven seifim (י״א סְעִיפִים ; seif k → .58.k).
סעיף א קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית מִן הַתּוֹרָה — מַחֲלֹקֶת אֵיזוֹ פָּרָשָׁה.
הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּבוֹ י״א סְעִיפִים:קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הִיא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד הִיא מִן הַתּוֹרָה, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה ״וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ — בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם פָּרָשָׁה ב׳ הִיא מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ הוּא מִן הַתּוֹרָה, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְדִבַּרְתָּ בָּם כו׳ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ — הוּא מוּסָב עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד. אֲבָל פָּרָשַׁת צִיצִית שֶׁתִּקְּנוּהָ מִשּׁוּם זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם — לְדִבְרֵי הַכֹּל הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֶׁמַּזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ז (וּבַעַל נֶפֶשׁ יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ בְּשֶׁל תּוֹרָה בְּכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְמַעֲשֶׂה בְּחִלּוּקֵי סְבָרוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְפָנֵינוּ):
ק״ש from the Torah. The morning and evening ק״ש are מן התורה (« וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ ») ; some hold only the first parasha, some also the second, some only the first verse. The parasha of ציצית is מדברי סופרים (remembering יציאת מצרים) — see סי׳ ס״ז ; a בעל נפש is stringent in these doubts.
סעיף ב זְמַנָּהּ מִן הַתּוֹרָה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר ; לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ.
(זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית) מִן הַתּוֹרָה הוּא מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁאָז מִקְצָת בְּנֵי אָדָם רְגִילִים לָקוּם מִמִּטָּתָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מוּעָטִים, הֲרֵי אָמְרָהּ תּוֹרָה ״וּבְקוּמֶךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר שֶׁהוֹלְכִין אַף אַחַר הַמִּעוּט. אֲבָל הַקּוֹרֵא קֹדֶם לָכֵן — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאַף שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם קָמִים גַּם כֵּן קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר — מִקְרֶה הוּא, וְאֵין הוֹלְכִין אַחֲרָיו. וַחֲכָמִים עָשׂוּ הַרְחָקָה וְגָדֵר, וְתִקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא לְכַתְּחִלָּה עַד שָׁעָה שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם לָקוּם מִמִּטָּתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ. וְהוּא שֶׁרָגִיל עִמּוֹ קְצָת, שֶׁאִם רָגִיל עִמּוֹ הַרְבֵּה — יַכִּירֶנּוּ אֲפִלּוּ מֵרָחוֹק הַרְבֵּה, וְאִם אֵינוֹ רָגִיל עִמּוֹ כְּלָל — לֹא יַכִּירֶנּוּ אֲפִלּוּ בְּקָרוֹב, אֶלָּא כְּמוֹ אַכְסַנְיָא שֶׁרָגִיל לָבוֹא לְקֵץ עִתִּים:
Start of the time. מן התורה from עמוד השחר (« וּבְקוּמֶךָ » — we follow even the minority who rise then) ; one who reads earlier — לא יצא. The Sages set a גדר : לכתחילה not before there is light enough to recognize a חבר רגיל עמו קצת at ד׳ אמות.
סעיף ג נִמְשָׁךְ עַד סוֹף ג׳ שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת — רְבִיעַ הַיּוֹם.
וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף ג׳ שָׁעוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁהוּא תְּחִלַּת זְמַנָּהּ מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ קְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁרְגִילִים לָקוּם מִמִּטָּתָם בְּסוֹף ג׳ שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם, כְּגוֹן בְּנֵי מְלָכִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְשָׁעוֹת אֵלּוּ הֵם זְמַנִּיּוֹת, שֶׁכָּל יוֹם בֵּין אָרֹךְ בֵּין קָצָר נֶחֱלָק לְי״ב שָׁעוֹת, וְנִמְצָא לְעוֹלָם רְבִיעַ הַיּוֹם הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בְּיוֹם אָרֹךְ בֵּין בְּיוֹם קָצָר. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּימוֹת הַחֹרֶף לְמַהֵר לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע, מֵאַחַר שֶׁהַיּוֹם קָצָר וּרְבִיעַ הַיּוֹם קָצָר הוּא:
End of the time. It lasts until the end of the 3rd hour from עלות השחר (רביע היום), for some — בני מלכים — rise then. These hours are זמניות : the day, long or short, is divided into י״ב. In winter one hurries, for רביע היום is short.
סעיף ד מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר כְּוָתִיקִין — סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לִקְרוֹתָהּ מִיָּד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם כְּשִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֶלָּא כְּוָתִיקִין שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים לִקְרוֹתָהּ מְעַט קֹדֶם הָנֵּץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיְּסַיְּמוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ דְּהַיְנוּ ״גָּאַל יִשְׂרָאֵל״ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, שֶׁאָז הוּא זְמַן תְּפִלָּה לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט, וְיִתְפַּלְלוּ מִיָּד כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וּמִי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן וְלַעֲשׂוֹת כֵּן — שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה מְאֹד, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא. (וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּן — אֵין לְהַקְדִּים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּלְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה אֶלָּא אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַן הַתְּפִלָּה לְכַתְּחִלָּה הוּא אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע נִמְשָׁךְ עַד רְבִיעַ הַיּוֹם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהַוָּתִיקִין שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין לִקְרוֹת קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה מְעַט — לֹא הָיוּ מַקְדִּימִין מִשּׁוּם חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא כְּדֵי לְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה דְּהַיְנוּ בִּתְחִלַּת יְצִיאָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם מִשּׁוּם חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע הָיוּ מַקְדִּימִין לִקְרוֹתָהּ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה, לְפִי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִקְרוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שְׁעַת קִימָה לְרֹב בְּנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְעַד נֵץ הַחַמָּה קָמִים רֹב בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין יְשֵׁנִים אַחַר נֵץ הַחַמָּה אֶלָּא בְּנֵי מְלָכִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. לְפִיכָךְ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּוָתִיקִין — אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יוּכַל לְכַוֵּן שֶׁיִּקְרָא לְפָחוֹת פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה וַדַּאי, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר נֵץ הַחַמָּה וַדַּאי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה. וְאִם גַּם זֶה לֹא יוּכַל לְכַוֵּן — יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה לְכַתְּחִלָּה, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה וְלֹא יִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָכוֹן לָחוּשׁ לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה וְלִקְרֹא לְפָחוֹת פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לָבַשׁ צִיצִית וּתְפִלִּין, וְאַחַר נֵץ הַחַמָּה יִקְרָאֶנָּה כֻּלָּהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָ וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה):
כוותיקין. It is מצוה מן המובחר to read like the ותיקין — a little before הנץ, to finish « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » at the נץ החמה and join the תפילה at once (סמיכת גאולה לתפילה, סי׳ פ״ט) ; his reward is very great, בן עולם הבא. One who cannot aim reads after הנץ ; at least the first parasha before הנץ.
סעיף ה לֹא קָרָא קֹדֶם הָנֵץ — יַקְדִּים בִּמְהֵרָה כָּל שֶׁיּוּכַל.
אִם לֹא קָרָא אוֹתָהּ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה — יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים לִקְרוֹתָהּ בִּמְהֵרָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, אִם יֵשׁ לוֹ צִיצִית וּתְפִלִּין (וְצִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה):
Did not read before הנץ. Let him hasten to read it as soon as possible, if he has ציצית ותפילין (and a ציבור for סמיכת גאולה לתפילה).
סעיף ו אָנוּס הַמַּשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ — קוֹרֵא מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
מִי שֶׁהוּא אָנוּס, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת בִּמְהֵרָה וְלֹא יוּכַל לַעֲמֹד עַל מָקוֹם אֶחָד כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא לְכַוֵּן בִּקְרִיאָתָהּ אֲפִלּוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד, אוֹ שֶׁבְּנֵי הַשַּׁיָּרָא הוֹלְכִים בִּמְהֵרָה וְלֹא יַמְתִּינוּ כְּלָל בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁי[וּכַ]ל לַעֲמֹד וּלְכַוֵּן — יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְיִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן פ״ט, לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם אֹנֶס הֶעֱמִידוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁמִּשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר זְמַנָּהּ הוּא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין כְּשֶׁיֵּשׁ קְבוּרַת מֵת בָּעִיר, אוֹ מִילָה, אוֹ יוֹם עֲרָבָה שֶׁמַּרְבִּים בְּתַחֲנוּנִים אַחַר הַתְּפִלָּה, וּצְרִיכִים לְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל — יְכוֹלִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהַקְדִּים לוֹמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ כָּל כָּךְ בַּהַשְׁכָּמָה, עַד שֶׁיַּכִּיר עַל כָּל פָּנִים בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן:
The אנוס. One who sets out early to a place of גדודי חיה ולסטים, or with a hurried שיירא that will not wait — reads at home from עמוד השחר and joins גאולה to תפילה (במקום אונס they upheld the Torah-time). So too קבורת מת, מילה, יום ערבה. But he does not say « יוֹצֵר אוֹר » until he can tell בין תכלת ללבן.
סעיף ז אֵינוֹ אָנוּס — לֹא יִקְרָא בְּבֵיתוֹ אֶלָּא בַּדֶּרֶךְ בִּזְמַנָּהּ.
אֲבָל מִי שֶׁמַּשְׁכִּים לָצֵאת בַּדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְגַם אֵין בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא נֶחְפָּזִים כָּל כָּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד וּלְכַוֵּן אֲפִלּוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — לֹא יִקְרָא בְּבֵיתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אֶלָּא בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע (וְהֵיאַךְ יִנְהַג עִם הַתְּפִלָּה — יִתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן פ״ט):
Not an אנוס. One who sets out early but not to a place of danger, and whose שיירא is not so hurried that he cannot stop to focus — does not read at home even after עמוד השחר, but on the road בזמנה (for the תפילה : סוף סי׳ פ״ט).
סעיף ח קְרָאָהּ מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס — יָצָא בְּדִיעֲבַד.
אִם קְרָאָהּ מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָנוּס — יָצָא, שֶׁבְּדִיעֲבַד הֶעֱמִידוּהוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּכָל עִנְיָן. וְאִם קָרָא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ — יַחֲזֹר לִקְרוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאַף שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע — לֹא הִפְסִיד בִּרְכוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס׳:
בדיעבד. One who read from עמוד השחר though not an אנוס — יצא בדיעבד (בדיעבד they upheld the Torah-time). If he read without the ברכות, he re-reads בזמנה with the ברכות (he did not lose them) — see סי׳ ס׳.
סעיף ט אָנוּס שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה — קוֹרֵא בִּשְׁבִיל הַלַּיְלָה.
מִי שֶׁהָיָה אָנוּס וְלֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית בַּלַּיְלָה, שֶׁהוּא קוֹרְאָהּ אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ה, וְהוּא מַשְׁכִּים גַּם כֵּן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע ב׳ פְּעָמִים, אַחַת בִּשְׁבִיל לַיְלָה וְאַחַת בִּשְׁבִיל יוֹם, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁעָשָׂה לְאוֹתָהּ שָׁעָה לַיְלָה — אִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹתָהּ יוֹם, אֶלָּא יִקְרָא בִּשְׁבִיל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה שֶׁזְּמַנָּהּ עוֹבֵר, שֶׁאַחַר נֵץ הַחַמָּה אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתָהּ כְּלָל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וְשֶׁל שַׁחֲרִית יַמְתִּין אוּלַי יִזְדַּמֵּן לוֹ לִקְרוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ כְּהִלְכָתָהּ:
The missed night ק״ש. An אנוס who did not read the night ק״ש (he reads it after עמוד השחר, סי׳ רל״ה) and who משכים לדרך — cannot read twice. He reads for the night ק״ש whose זמן is passing (after הנץ, impossible), and for שחרית he waits to read it בזמנה.
סעיף י עָבְרָה שָׁעָה ג׳ — כָּל שָׁעָה ד׳ בְּבִרְכוֹתֶיהָ.
אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנָּהּ נִמְשָׁךְ עַד סוֹף שָׁעָה ג׳, אִם עָבְרָה שָׁעָה ג׳ וְלֹא קְרָאָהּ — קוֹרְאָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ כָּל שָׁעָה ד׳ שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם, כְּדִין תְּפִלַּת הַשַּׁחַר שֶׁהִיא עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם. וְאֵין לוֹ שָׂכָר עַל קְרִיאָתָהּ אֶלָּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה, אֲבָל לֹא כְּמִי שֶׁקּוֹרְאָהּ בִּזְמַנָּהּ, שֶׁאָז שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מֵהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. וְאִם עָבְרָה שָׁעָה ד׳ וְלֹא קְרָאָהּ — שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם. וְטוֹב שֶׁיִּקְרָאֶנָּה כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָכוֹל לִקְרוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם בְּבִרְכוֹתֶיהָ. וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה):
The 3rd hour passed. He reads with the ברכות all of the 4th hour (שליש היום), כדין תפילת השחר — but his reward is only כקורא בתורה, not one who reads בזמנה. Past the 4th hour : no ברכות, but he reads all day (עול מלכות שמים). יש אומרים : all day with ברכות ; והעיקר like the first opinion.
סעיף יא תַּשְׁלוּמִין בְּעַרְבִית — וְהָעִיקָר ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן״.
אִם לֹא קְרָאָהּ בַּיּוֹם, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּעַרְבִית, שֶׁיִּקְרָא תְּחִלָּה שֶׁל עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכֵן אִם לֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּשַׁחֲרִית, כְּמוֹ בִּתְפִלָּה שֶׁאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִתְפִלָּה שֶׁהִיא בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְיָכוֹל לְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע תָּלָה הַכָּתוּב זוֹ בִּזְמַן שְׁכִיבָה וְזוֹ בִּזְמַן קִימָה, וְאֵיךְ יִקְרָא שֶׁל שְׁכִיבָה בִּזְמַן קִימָה אוֹ שֶׁל קִימָה בִּזְמַן שְׁכִיבָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן״ כו׳ (וְכֵן עִקָּר). וְכָל זֶה בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַדָּהּ, אֲבָל בִּרְכוֹתֶיהָ — לְדִבְרֵי הַכֹּל אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרָן אֶלָּא בִּזְמַנָּן (כִּי הֵיאַךְ יֹאמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ בָּעֶרֶב וַ״אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים״ בַּבֹּקֶר, וּבְרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן סְמוּכוֹת לָרִאשׁוֹנוֹת):
תשלומין. יש אומרים there is a תשלומין in the evening (first ערבית then שחרית), and likewise the reverse, as with the תפילה. ויש אומרים that the ק״ש is unlike the תפילה (a plea for mercy) : each is bound to its time — « מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן » (וכן עיקר). The ברכות, לדברי הכל, only בזמנן.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim נ״ח (Kehot edition, י״א סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
The yesod : the זמן קריאת שמע of שחרית
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the start and end of the זמן — from עַמּוּד הַשַּׁחַר until the end of the 3rd hour. Then the כְּוָתִיקִין and the סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. Then the אָנוּס and the משכים לדרך. Finally the בְּדִיעֲבַד and the תַּשְׁלוּמִין.
תְּחִלַּת הַזְּמַן וְסוֹפוֹ
Start and end of the זמן
The principle. מן התורה from עַמּוּד הַשַּׁחַר ; לכתחילה משיראה את חבירו at ד׳ אמות ; until the end of the 3rd hour — רְבִיעַ הַיּוֹם (סעיפים ב-ג).
The consequence. The hours are זמניות (the day into י״ב) ; in winter, hurry. See siman 89 (זמן תפילה).
כְּוָתִיקִין וּסְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
כוותיקין and סמיכת גאולה לתפילה
The principle. מצוה מן המובחר to finish « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » at the נץ החמה and join the תפילה (סעיף ד) ; who did not read before הנץ hurries (סעיף ה).
The consequence. His reward is very great ; the נץ is the זמן תפילה לכתחילה. See siman 59 (ברכות ק״ש).
הָאָנוּס וְהַמַּשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ
The אנוס and the משכים לדרך
The principle. the אנוס (גדודי חיה ולסטים, שיירא) reads from עמוד השחר ; who is not an אנוס reads בדרך בזמנה (סעיפים ו-ז, ט).
The consequence. במקום אונס they upheld the Torah-time ; not to say יוצר אור before בין תכלת ללבן. See siman 60.
בְּדִיעֲבַד וְתַשְׁלוּמִין
בדיעבד and תשלומין
The principle. יצא בדיעבד from עמוד השחר (סעיף ח) ; past the 3rd hour — the 4th with ברכות (סעיף י) ; the תַּשְׁלוּמִין (סעיף יא).
The consequence. מעוות לא יוכל לתקן (וכן עיקר) ; the ברכות only בזמנן. See siman 108 (תשלומין).
A note for study. The scope of this siman — the זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, the כְּוָתִיקִין and the תַּשְׁלוּמִין — bears on the daily conduct of the tefila. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman נ״ח. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his eleven seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| תְּחִלַּת זְמַן ק״ש וְסוֹפוֹ | או״ח נ״ח — מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ, עַד סוֹף ג׳ שָׁעוֹת. | מ״ב נ״ח — שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת ; מַחֲלֹקֶת הַמָּגֵן אַבְרָהָם וְהַגְר״א בְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׁעוֹת. | ערוה״ש נ״ח — מְבָאֵר סוֹף זְמַן ק״ש כְּרֹב הַפּוֹסְקִים. | The Alter Rebbe’s way — מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר (תּוֹרָה) ; לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁיַּכִּיר חֲבֵרוֹ ; עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר (סעיפים ב-ג). |
| כְּוָתִיקִין וּסְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה | או״ח נ״ח — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְקָרְאָהּ עִם הָנֵץ כְּוָתִיקִין. | מ״ב נ״ח — מַעֲלַת הַוָּתִיקִין וּסְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. | ערוה״ש נ״ח — עִנְיַן הַוָּתִיקִין וּזְמַן הָנֵץ. | The Alter Rebbe’s way — מְעַט קֹדֶם הָנֵץ, ״גָּאַל יִשְׂרָאֵל״ עִם הָנֵץ, שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה ; וְהַנֶּחְפָּז יַקְדִּים (סעיפים ד-ה). |
| הָאָנוּס וּמַשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר | או״ח נ״ח — הָאָנוּס הַמַּשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ קוֹרֵא מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר. | מ״ב נ״ח — גֶּדֶר הָאֹנֶס וְ״יוֹצֵר אוֹר״ עַד שֶׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. | ערוה״ש נ״ח — דִּינֵי הַמַּשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ. | The Alter Rebbe’s way — בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים אוֹ שַׁיָּרָא ; קְבוּרַת מֵת, מִילָה, יוֹם עֲרָבָה ; שֶׁאֵינוֹ אָנוּס — בַּדֶּרֶךְ בִּזְמַנָּהּ (סעיפים ו-ז, ט). |
| עָבַר הַזְּמַן וְתַשְׁלוּמִין | או״ח נ״ח — עָבְרָה שָׁעָה ג׳ קוֹרֵא בְּבִרְכוֹתֶיהָ עַד סוֹף שָׁעָה ד׳ ; אַחַר כָּךְ בְּלֹא בְּרָכוֹת. | מ״ב נ״ח — סוֹף זְמַן הַבְּרָכוֹת שְׁלִישׁ הַיּוֹם ; פְּרָטֵי הַתַּשְׁלוּמִין. | ערוה״ש נ״ח — עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם בְּבִרְכוֹתֶיהָ. | The Alter Rebbe’s way — קְרָאָהּ מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא ; שָׁעָה ד׳ בְּבִרְכוֹתֶיהָ, אַחַר כָּךְ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ ; תַּשְׁלוּמִין — ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן״, וְכֵן עִיקָּר (סעיפים ח, י-יא). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haim נ״ח, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 1, Rosh, Rashi, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ח׳-י׳). The Alter Rebbe column rests on the real Shulchan Aruch HaRav text (י״א סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — תְּחִלַּת הַזְּמַן וְשָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת
The start of the זמן and the שעות זמניות
Principle of the siman : זמן ק״ש from עמוד השחר, לכתחילה משיראה את חבירו, until the end of the 3rd hour (סעיפים ב-ג).
The Rav’s reading : the hours are זמניות counted מעלות השחר ; in winter the רביע היום is short. See siman 89.
Practical consequence : read בזמנה, reckoning the hours by the season.
קו ב — כְּוָתִיקִין וְהָאָנוּס
כוותיקין and the אנוס
Principle of the siman : מצוה מן המובחר כוותיקין, סמיכת גאולה לתפילה ; the אנוס reads from עמוד השחר (סעיפים ד-ז, ט).
The Rav’s reading : finish « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » at the נץ ; the אנוס does not say יוצר אור before בין תכלת ללבן. See siman 59.
Practical consequence : aim for the נץ for the סמיכת גאולה לתפילה ; the אנוס acts by necessity.
קו ג — בְּדִיעֲבַד וְתַשְׁלוּמִין
בדיעבד and תשלומין
Principle of the siman : יצא בדיעבד from עמוד השחר ; past the 3rd hour — the 4th with ברכות ; תשלומין (סעיפים ח, י-יא).
The Rav’s reading : מעוות לא יוכל לתקן (וכן עיקר), the ק״ש bound to its time ; the ברכות בזמנן. See siman 108.
Practical consequence : do not defer the ק״ש ; the ברכות only in their time.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman נ״ח in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman נ״ח (דִּינֵי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית)
- ① זמן ק״ש. Read the morning ק״ש בזמנה : from עַמּוּד הַשַּׁחַר (בדיעבד / אנוס) and לכתחילה משיראה את חבירו, until the end of the 3rd hour (רְבִיעַ הַיּוֹם, שעות זמניות). Basis : SA HaRav נ״ח seifim ב-ג.
- ② כוותיקין. Aim for the כְּוָתִיקִין : finish « גָּאַל יִשְׂרָאֵל » at the נץ החמה and join the תפילה (סמיכת גאולה לתפילה). Basis : SA HaRav נ״ח seifim ד-ה.
- ③ האנוס. The אָנוּס (a dangerous road, a hurried שיירא, קבורת מת, מילה) reads from עמוד השחר ; otherwise he reads בדרך בזמנה, not saying יוצר אור before בין תכלת ללבן. Basis : SA HaRav נ״ח seifim ו-ז, ט.
- ④ בדיעבד. One who read from עמוד השחר יצא בדיעבד ; without ברכות he re-reads בזמנה with the ברכות. Past the 3rd hour, the 4th with ברכות ; then without ברכות. Basis : SA HaRav נ״ח seifim ח, י.
- ⑤ תשלומין. A missed ק״ש : מעוות לא יוכל לתקן (וכן עיקר) ; the ברכות only בזמנן. Basis : SA HaRav נ״ח seif יא.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman נ״ח (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the זְמַן, the כְּוָתִיקִין, the אָנוּס, the תַּשְׁלוּמִין — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.