Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. The Rebbe explicitly directed that his Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) be studied seriously. This page gathers the Rav’s way on siman ס׳ — דִּין בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְאִם מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the בְּרָכָה שְׁנִיָּה (אַהֲבָה רַבָּה / אַהֲבַת עוֹלָם), the בְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת שֶׁאֵינָן מְעַכְּבוֹת, the זְכִירוֹת אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע, and the great principle מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה with the כַּוָּנַת הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן.
שולחן ערוך הרב — סימן ס׳ — דִּין בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְאִם מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ס׳ — דִּין בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְאִם מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.60), followed by our translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .60.k).
סעיף א בְּרָכָה שְׁנִיָּה נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בִּפְתִיחָתָהּ — אַהֲבָה רַבָּה / אַהֲבַת עוֹלָם.
דִּין בְּרָכוֹת לִקְרִיאַת שְׁמַע וְאִם צְרִיכִים כַּוָּנָה וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:בְּרָכָה שְׁנִיָּה נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בִּפְתִיחָתָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים ״אַהֲבָה רַבָּה״, וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ כו׳״. וְהַגְּאוֹנִים הִכְרִיעוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית ״אַהֲבָה רַבָּה״ וּבְעַרְבִית ״אַהֲבַת עוֹלָם״. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְלָמָּה אֵין בְּרָכָה זוֹ פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״? מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְ״יוֹצֵר אוֹר״ וְדַי לָהּ בְּ״בָרוּךְ״ שֶׁבְּ״יוֹצֵר אוֹר״:
The second berakha. The Sages differ on its opening : some hold « אַהֲבָה רַבָּה », some « אַהֲבַת עוֹלָם ». The גאונים ruled : in the morning « אַהֲבָה רַבָּה », in the evening « אַהֲבַת עוֹלָם » — וכן נוהגין. Why does it not open with « בָּרוּךְ » ? Because it is סמוכה to « יוֹצֵר אוֹר », and the בָּרוּךְ of יוצר אור suffices for it.
סעיף ב הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת ק״ש — קְרָאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ יָצָא.
הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁאִם קְרָאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ — יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא הַבְּרָכוֹת בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָן כְּבִרְכוֹת שְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁאֵין מְבָרְכִין אוֹתָן אֶלָּא עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ט. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת. וְאִם לֹא חָזַר וְקָרָא לֹא הַקְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא הַבְּרָכוֹת — יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע, בֵּין יָחִיד שֶׁעָשָׂה כֵּן בֵּין צִבּוּר:
The berakhot do not bar. One who read the ק״ש בלא ברכות — יצא ידי חובת ק״ש ; he then says the ברכות בלא ק״ש, for the ברכות ק״ש are not like those of other מצוות (עובר לעשייתן) — see סי׳ נ״ט. It is good to re-read the ק״ש עם הברכות ; and even if he did not — יצא, both יחיד and ציבור.
סעיף ג סֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב — הִקְדִּים שְׁנִיָּה לָרִאשׁוֹנָה יָצָא.
סֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינָם מְעַכְּבוֹת, שֶׁאִם הִקְדִּים שְׁנִיָּה לָרִאשׁוֹנָה — יָצָא יְדֵי חוֹבַת בְּרָכוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״ וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת — אֵינָהּ בְּרָכָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁנִתַּקְנָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, אַף כְּשֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ — אֵין בָּהּ שֵׁם וּמַלְכוּת בִּפְתִיחָתָהּ:
The order of the berakhot. It does not bar : if he put the 2nd before the 1st — יצא ידי חובת ברכות. Although the שנייה does not open with « בָּרוּךְ » and any berakha without מלכות is no berakha — since it was instituted סמוכה לחברתה, even on its own it has no שם ומלכות in its opening.
סעיף ד זְכִירַת הַר סִינַי, עֲמָלֵק, מִרְיָם וְהָעֵגֶל — וְטוֹב לְזָכְרָן אֵצֶל ק״ש.
זְכִירַת מַעֲמַד הַר סִינַי וּמַעֲשֵׂה עֲמָלֵק וּמַעֲשֵּׂה מִרְיָם וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הֵן מִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה. וְגַם זְכִירַת שַׁבָּת יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָתָהּ בְּכָל יוֹם. וְטוֹב לְזָכְרָן אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁכְּשֶׁיֹּאמַר ״וּבָנוּ בָחַרְתָּ״ — יִזְכֹּר מַתַּן תּוֹרָה, ״וְקֵרַבְתָּנוּ״ — לְהַר סִינַי, ״לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל״ — מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, שֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם עַד שֶׁיִּמָּחֶה זַרְעוֹ, ״לְהוֹדוֹת לְךָ״ — הַפֶּה לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהוֹדוֹת וְלֹא לְדַבֵּר לְשׁוֹן הָרָע, וְזֶהוּ זְכִירַת מַעֲשֵׂה מִרְיָם, ״וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִּצְווֹת ה׳״ — זוֹ הִיא שַׁבָּת שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיִּזְכֹּר כְּשֶׁאוֹמֵר ״(לְיַחֶדְךָ) בְּאַהֲבָה״, וְלֹא כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בְּאַהֲבָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
The remembrances. The remembrance of מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים and מעשה העגל are מצוות עשה מן התורה ; some add זכירת שבת daily. It is good to recall them אצל ק״ש : at « וּבָנוּ בָחַרְתָּ » — מתן תורה ; « וְקֵרַבְתָּנוּ » — הר סיני ; « לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל » — עמלק ; « לְהוֹדוֹת לְךָ » — מרים ; « וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ » — שבת (שקולה כנגד כל המצוות) ; and the עגל at « בְּאַהֲבָה ».
סעיף ה כָּל הַמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה — וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה ; פָּסוּק רִאשׁוֹן.
כָּל הַמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּעֲשִׂיַּת אוֹתָהּ מִצְוָה. וְאִם עֲשָׂאָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא אוֹ לְכַוָּנָה אַחֶרֶת וְלֹא לְשֵׁם אוֹתָהּ מִצְוָה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְווֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, וְאַף הַמִּתְעַסֵּק יָצָא בְּדִיעֲבַד. וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֲלָכָה שֶׁאֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ה. וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִן הַתּוֹרָה, וּצְרִיכָה כַּוָּנָה לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה אֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה, מִכָּל מָקוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע צָרִיךְ כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁיָּבִין מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר בְּפִיו, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא בְּכַוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, אֲבָל צָרִיךְ כַּוָּנַת הָעִנְיָן, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּהַסְכָּמַת הַלֵּב. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁהֵן מִּצְווֹת עֲשִׂיָּה, וְכָל שֶׁעָשָׂה מִצְוָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָהּ — הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשִׂיָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה מִן הַמֻּבְחָר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם כִּוֵּן לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁהִרְהֵר בָּהּ בָּאֶמְצַע בִּדְבָרִים אֲחֵרִים — יָצָא לְדִבְרֵי הַכֹּל. אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה שֶׁהֵן קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אוֹ סִדּוּר שְׁבָחִים — אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיִּהְיֶה לְבָבוֹ פּוֹנֶה לִדְבָרִים אֲחֵרִים. וְכָל זֶה בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהוּא עִקָּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְכֵן בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלָּה. אֲבָל מִ״וְאָהַבְתָּ״ וְאֵילָךְ — אֵין הַכַּוָּנָה מְעַכֶּבֶת בְּדִיעֲבַד. וַאֲפִלּוּ הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מַגִּיהַּ הַפָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ בְּעוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְהוּא שֶׁנִתְכַוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן (מִפְּנֵי שֶׁעִקָּר קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָהּ אֶלָּא פָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, וְהַשְּׁאָר שֶׁתִקְּנוּ חֲכָמִים לֹא הִצְרִיכוּ כַּוָּנָה אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם קָרָא הַשְּׁאָר בְּלֹא כַּוָּנָה — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, בֵּין שֶׁקָּרָא בְּלֹא כַּוָּנָה לָצֵאת בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנַת הָעִנְיָן. וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁאַף מִּצְווֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִים כַּוָּנָה לָצֵאת, מִכָּל מָקוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מִצְוַת עֲשִׂיָּה אֶלָּא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל מִּצְווֹת שֶׁהוּא דָּבָר הַתָּלוּי בְּכַוָּנַת הָעִנְיָן, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת מִפְּנֵי חֶסְרוֹן כַּוָּנַת הָעִנְיָן — לֹא הִצְרִיכוּ גַּם כֵּן לַחֲזֹר מִפְּנֵי חֶסְרוֹן כַּוָּנָה לָצֵאת, כִּי מַה בֶּצַע שֶׁיַּחֲזֹר לְדַבֵּר בְּלִי לֵב, וְדַי בְּמַה שֶּׁהִצְרִיכוּהוּ לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם, שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יָבוֹא גַּם כֵּן לְקַבָּלָה בַּלֵּב בְּרֹב הַפְּעָמִים, שֶׁהֲרֵי לְכַתְּחִלָּה הִצְרִיכוּ כַּוָּנָה, אֶלָּא שֶׁאִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁלֹּא נִתְכַוֵּן — לֹא הִטְרִיחוּ לַחֲזֹר. אֲבָל לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּ״וְאָהַבְתָּ״ וְאֵילָךְ הוּא גַּם כֵּן מִן הַתּוֹרָה — צָרִיךְ כַּוָּנָה לָצֵאת בְּכָל מַה שֶּׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל כַּוָּנַת הָעִנְיָן דַּי בְּפָסוּק רִאשׁוֹן לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּדִיעֲבַד):
מצוות צריכות כוונה. All מצוות require כוונה to fulfill them ; one who acts כמתעסק or with another intent — לא יצא מן התורה. יש אומרים the מצוות אין צריכות כוונה (even the מתעסק יצא בדיעבד) — והלכה כסברא הראשונה. This is for מצוות של תורה ; for דברי סופרים — a machloket (see סי׳ תע״ה). The ק״ש is מן התורה and requires כוונה לדברי הכל. Even for those who exempt other מצוות, the ק״ש needs כוונת הלב (to understand what one says) — קבלת עול מלכות שמים. All this is for the first verse « שְׁמַע יִשְׂרָאֵל » (עיקר קבלת מלכות שמים) and the 1st ברכה of the תפילה ; from « וְאָהַבְתָּ » onward כוונה is not מעכבת בדיעבד. Even one reading the Torah or proofing the פרשיות at ק״ש time — יצא, provided he had כוונה בפסוק ראשון.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס׳ (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהַכַּוָּנָה
The yesod : the ברכות קריאת שמע and the כוונה
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the בְּרָכָה שְׁנִיָּה — אַהֲבָה רַבָּה / אַהֲבַת עוֹלָם and the opening בְּבָרוּךְ. Then the בְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת שֶׁאֵינָן מְעַכְּבוֹת. Then the זְכִירוֹת אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע. Finally the great principle מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה and the כַּוָּנַת הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן.
הַבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה — אַהֲבָה רַבָּה / אַהֲבַת עוֹלָם
The second berakha — אהבה רבה / אהבת עולם
The principle. The Sages differ on its opening ; the גאונים : morning אהבה רבה, evening אהבת עולם (סעיף א).
The consequence. It does not open with « בָּרוּךְ » (סמוכה ליוצר אור). See siman 47 (ברכת התורה).
הַבְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת
The berakhot and their order
The principle. קרא בלא ברכות יצא ; הקדים שנייה לראשונה יצא (סעיפים ב-ג).
The consequence. The ברכות ק״ש are not like those of other מצוות. See siman 59 (ברכות ק״ש).
הַזְּכִירוֹת אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע
The זכירות at ק״ש
The principle. זכירת הר סיני, עמלק, מרים, עגל, שבת — מצוות עשה (סעיף ד).
The consequence. וטוב לזכרן אצל קריאת שמע. See siman 46.
מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה וּפָסוּק רִאשׁוֹן
מצוות צריכות כוונה and the פסוק ראשון
The principle. כל המצוות צריכות כוונה, והלכה כסברא הראשונה ; פסוק ראשון מעכב (סעיף ה).
The consequence. מ״וְאָהַבְתָּ״ onward כוונה is not מעכבת בדיעבד. See siman 61.
A note for study. The scope of this siman — the בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, the זְכִירוֹת and מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה — bears on the daily conduct of the tefila. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ס׳. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| הַבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה | או״ח ס׳ — אַהֲבַת עוֹלָם ; וְהָרְמָ״א : יֵשׁ אוֹמְרִים אַהֲבָה רַבָּה. | מ״ב ס׳ — נֻסַּח הַבְּרָכָה וּמִנְהַג אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד. | ערוה״ש ס׳ — טַעַם ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״. | The Alter Rebbe’s way — מַחֲלֹקֶת בִּפְתִיחָתָהּ ; הַגְּאוֹנִים : שַׁחֲרִית אַהֲבָה רַבָּה, עַרְבִית אַהֲבַת עוֹלָם ; אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״ (סְמוּכָה) (סעיף א). |
| הַבְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת | או״ח ס׳ — קְרָאָהּ בְּלֹא בְּרָכוֹת יָצָא ; סֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב. | מ״ב ס׳ — חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַבְּרָכוֹת בְּלֹא ק״ש. | ערוה״ש ס׳ — הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת ק״ש. | The Alter Rebbe’s way — קְרָאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ יָצָא, חוֹזֵר לַבְּרָכוֹת ; הִקְדִּים שְׁנִיָּה לָרִאשׁוֹנָה יָצָא (סעיפים ב-ג). |
| הַזְּכִירוֹת אֵצֶל ק״ש | או״ח ס׳ — שֵׁשׁ זְכִירוֹת סְמוּכוֹת לִקְרִיאַת שְׁמַע. | מ״ב ס׳ — טַעַם הַזְּכִירוֹת אֵצֶל ק״ש. | ערוה״ש ס׳ — עִנְיַן הַזְּכִירוֹת. | The Alter Rebbe’s way — הַר סִינַי, עֲמָלֵק, מִרְיָם, הָעֵגֶל וְשַׁבָּת — מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְטוֹב לְזָכְרָן אֵצֶל ק״ש (סעיף ד). |
| מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה וּפָסוּק רִאשׁוֹן | או״ח ס׳ — מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, וְכֵן הֲלָכָה ; לֹא כִּוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן לֹא יָצָא. | מ״ב ס׳ — כַּוָּנַת הַלֵּב בְּפָסוּק רִאשׁוֹן מְעַכֶּבֶת. | ערוה״ש ס׳ — דִּין מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה. | The Alter Rebbe’s way — צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה ; ק״ש מִן הַתּוֹרָה, פָּסוּק רִאשׁוֹן מְעַכֵּב, מִ״וְאָהַבְתָּ״ אֵין מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד (סעיף ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haim ס׳, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 1-2, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״ג, Roch haShana כ״ח-כ״ט). The Alter Rebbe column rests on the real Shulchan Aruch HaRav text (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — הַבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה וְהַבְּרָכוֹת
The second berakha and the berakhot
Principle of the siman : בְּרָכָה שְׁנִיָּה אַהֲבָה רַבָּה / אַהֲבַת עוֹלָם ; הַבְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת (סעיפים א-ג).
The Rav’s reading : אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ (סמוכה) ; קְרָאָהּ בְּלֹא בְּרָכוֹת יָצָא. See siman 59.
Practical consequence : say the ברכות in order, knowing they do not bar the ק״ש.
קו ב — הַזְּכִירוֹת אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע
The זכירות at ק״ש
Principle of the siman : זְכִירַת הַר סִינַי, עֲמָלֵק, מִרְיָם, הָעֵגֶל וְשַׁבָּת — מִצְווֹת עֲשֵׂה (סעיף ד).
The Rav’s reading : וְטוֹב לְזָכְרָן אֵצֶל בִּרְכוֹת ק״ש in each phrase. See siman 46.
Practical consequence : hold the זכירות in mind at the matching words of the berakhot.
קו ג — מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה וּפָסוּק רִאשׁוֹן
מצוות צריכות כוונה and the פסוק ראשון
Principle of the siman : כָּל הַמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה ; פָּסוּק רִאשׁוֹן מְעַכֵּב (סעיף ה).
The Rav’s reading : ק״ש מן התורה, כוונת הלב ; מ״וְאָהַבְתָּ״ onward כוונה is not מעכבת בדיעבד. See siman 61.
Practical consequence : focus on « שְׁמַע יִשְׂרָאֵל » — the essence of קבלת עול מלכות שמים.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ס׳ in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ס׳ (דִּין בְּרָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְאִם מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה)
- ① The second berakha. The בְּרָכָה שְׁנִיָּה : per the גאונים, morning « אַהֲבָה רַבָּה », evening « אַהֲבַת עוֹלָם » ; it does not open with בָּרוּךְ (סמוכה ליוצר אור). Basis : SA HaRav ס׳ seif א.
- ② The berakhot do not bar. One who read the ק״ש בלא ברכות — יצא ; he then says the ברכות בלא ק״ש (and it is good to re-read עם הברכות). Basis : SA HaRav ס׳ seif ב.
- ③ The order of the berakhot. The order does not bar : הקדים שנייה לראשונה — יצא ידי חובת ברכות. Basis : SA HaRav ס׳ seif ג.
- ④ The remembrances. Recall the זכירות (הר סיני, עמלק, מרים, העגל, שבת) at the matching words of the berakhot. Basis : SA HaRav ס׳ seif ד.
- ⑤ מצוות צריכות כוונה. They require כוונה (וכן הלכה) ; the ק״ש needs כַּוָּנַת הַלֵּב at the first verse « שְׁמַע יִשְׂרָאֵל » — without it, לא יצא. Basis : SA HaRav ס׳ seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ס׳ (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the בְּרָכָה שְׁנִיָּה, the בְּרָכוֹת, the זְכִירוֹת, the כַּוָּנָה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.