Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. In the Rav it unfolds over ה׳ סְעִיפִים (five seifim) : the נָשִׁים וַעֲבָדִים, the קְטַנִּים, the הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, the עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים, and the עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ.
שולחן ערוך הרב — סימן ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.70), followed by our English translation. The siman has five seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .70.k).
סעיף א נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם.
מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁאֵין מִצְוָתָהּ אֶלָּא בִּזְמַן שְׁכִיבָה וּבִזְמַן קִימָה. וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן הוּא לְלַמְּדָם שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְיִקְרְאוּ לְפָחוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן. וְכֵן פְּטוּרִין מִבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם כֵּן זְמַן קָבוּעַ, שֶׁל עֶרֶב עַד נֵץ הַחַמָּה וְשֶׁל שַׁחַר — עַד ד׳ שָׁעוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח. וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא שֶׁמִּצְוָתָהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁנִּתְקְנָה עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא ״אֱמֶת וְיַצִּיב״. וְכֵיוָן שֶׁהֵם חַיָּבִים בִּתְפִלַּת י״ח כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (ק״י) [ק״ו] — יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (וְאִם רָצוּ לְבָרֵךְ גַּם שְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וְגַם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ — הָרְשׁוּת בְּיָדָם):
נָשִׁים וַעֲבָדִים. Women and slaves are פְּטוּרִים from the Shema, since it is a מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (its mitsva is only בִּזְמַן שְׁכִיבָה וּבִזְמַן קִימָה). Still it is נָכוֹן to teach them to accept the עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם and to read at least the פָּסוּק רִאשׁוֹן. They are likewise exempt from the בִּרְכוֹת ק״ש (fixed time : evening עַד נֵץ הַחַמָּה, morning עַד ד׳ שָׁעוֹת — siman נ״ח), yet חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (a mitsva שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, day and night) : so they say ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ ; and since they are bound to the תְּפִלַּת י״ח (siman ק״ו), they לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
סעיף ב קְטַנִּים פְּטוּרִים — וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ ; חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה.
קְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁפְּטוּרִים מִשְּׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ — לֹא הִטִּילוּ עַל אָבִיו לְחַנְּכוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵין מָצוּי אֶצְלוֹ בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֶרֶב וְיָשֵׁן הוּא בַּבֹּקֶר. וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה אִם הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ו:
קְטַנִּים. Minors are פְּטוּרִים from the Shema, though it contains קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, just as they are exempt from all the mitsvot — וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. And יש אומרים : even הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, the father was not charged to educate him in the ק״ש (he is not present in the evening, and asleep in the morning). The Rav rules : וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. But by all views he is חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה once he reaches חִנּוּךְ (siman 106).
סעיף ג הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר ג׳ יָמִים ; עַכְשָׁו — קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל.
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּמִן הַתְּפִלָּה (עַיֵּן סִימָן ק״ו) כָּל ג׳ יָמִים אַחַר כְּנִיסָתוֹ לַחֻפָּה אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָרוּד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ טִרְדַּת מִצְוָה שֶׁמְּחַשֵּׁב עַל עֵסֶק הַבְּתוּלִים. וְג׳ יָמִים אֵלּוּ הֵם לְבַד מִיּוֹם הַחֻפָּה, כְּגוֹן אִם הָיְתָה הַחֻפָּה בְּיוֹם ד׳ — פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע מִלֵּיל ד׳ עַד לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא עַד בִּכְלָל, מִפְּנֵי שֶׁלְּאַחַר ג׳ יָמִים כְּבָר נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְאֵין טָרוּד עוֹד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים הֵיטֵב בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם אֵינָם מְכַוְּנִים כָּרָאוּי — גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּמִתְפַּלֵּל, כִּשְׁאָר בְּנֵי הַחֻפָּה שֶׁאֵינָם פְּטוּרִים אֶלָּא בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ל״ח. וְדִין שִׁכּוֹר לִקְרִיאַת שְׁמַע — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ט:
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה. The groom (חתן) is פָּטוּר from the Shema, its blessings and the תְּפִלָּה for all ג׳ יָמִים after the חֻפָּה if he has not yet done מַעֲשֶׂה, because he is טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה. These three days are apart from the day of the חֻפָּה (חֻפָּה on Wednesday → exempt מִלֵּיל ד׳ עַד לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת), for after that נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? in the time of the Rishonim ; but עַכְשָׁו, since others too do not focus כָּרָאוּי — גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל (the בְּנֵי הַחֻפָּה are exempt only at the שְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה — siman 38). The דִּין שִׁכּוֹר : siman 99.
סעיף ד עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים — לֹא יַפְסִיק ; חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם.
הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יִגְמֹר עִסְקֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת לִקְרוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל עַכְשָׁו אֵין לִפְטֹר מִקְּרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן אֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אֶלָּא הוּא, שֶׁאָז אֲפִלּוּ עוֹסֵק בְּהַצָּלַת מָמוֹנָם לְבַד — עוֹסֵק בְּמִצְוָה הוּא וְלֹא יַפְסִיק. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״, אִם אֶפְשָׁר לִקְרוֹת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עוֹסֵק שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק עִסְקֵיהֶם. וְעַל כָּל פָּנִים חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁעָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁזּוֹ הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּמִצְוָתָהּ כָּל הַיּוֹם. וְלָכֵן לְאַחַר שֶׁגָּמַר עִסְקֵיהֶם — יֹאמַר אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְצִיאַת מִצְרַיִם אִם כְּבָר עָבְרָה שָׁעָה ד׳, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עוֹד בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח:
עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. Engaged in communal needs when the זְמַן ק״ש arrives — לֹא יַפְסִיק, he finishes עִסְקֵיהֶם and then reads if there is time left. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? in the earlier generations who acted לְשֵׁם שָׁמַיִם ; עַכְשָׁו one is exempt only if there is no one but him — עוֹסֵק בְּמִצְוָה even in הַצָּלַת מָמוֹנָם. It is good to read the פָּסוּק רִאשׁוֹן and ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ in place. And in any case he is חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם (a mitsva in itself, all day) : afterward he says a פָּרָשָׁה that contains the Exodus, without the בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ once ד׳ שָׁעוֹת have passed (siman 58).
סעיף ה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבַמֶּרְחָץ — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק, בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ.
הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה (אֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה קְטַנָּה), אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּדִּין (אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין), אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ (וַאֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ בְּעָלְמָא), אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתִסְפֹּרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בָּעוֹרוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בַּעֲסָקִים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ב — צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת לִקְרוֹת לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר עֲסָקִים אֵלּוּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בָּהֶם וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִתְפִלָּה שֶׁאִם הִתְחִיל אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, לְפִי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע הוּא מִן הַתּוֹרָה — הֶחֱמִירוּ בָּהּ יוֹתֵר, לְפִיכָךְ קוֹרְאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ, שֶׁבִּרְכוֹתֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהִתְחִיל בְּאִסּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ אוֹ לְהִסְתַּפֵּר (אוֹ לַבֻּרְסְקִי) לַהֲפֹךְ בָּעוֹרוֹת אוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁקֹּדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר מֻתָּר לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אוֹ לְהִסְתַּפֵּר אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט (אֲבָל לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — אָסוּר לְהִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין לִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְלֹא דָּמִי לַאֲכִילָה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל דָּמוֹ). אֲבָל אִם הִתְחִיל בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, אִם יֵשׁ שְׁהוּת לִקְרוֹת לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּפָסַק וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִתְפִלָּה שֶׁהוּא צֹרֶךְ הֶדְיוֹט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹסֵק בַּאֲכִילָה צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִתְפִלַּת הַשַּׁחַר אֲפִלּוּ הִתְחִיל בְּהֶתֵּר, הוֹאִיל וְאִסּוּר אֲכִילָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה הִסְמִיכוּהוּ עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״, לֹא תֹּאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְלוּ עַל דִּמְכֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט (וְכֵיוָן שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ גַּם כֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה). וְכֵן עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם:
עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ. Engaged in eating (even a small meal), in a דִּין, in the מֶרְחָץ, in a תִּסְפֹּרֶת or מְהַפֵּךְ בָּעוֹרוֹת — since one must fear שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ (siman רל״ב), צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת even if there is time (the Shema is מִן הַתּוֹרָה, read without its blessings). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? when he began בְּאִסּוּר (ate within the חֲצִי שָׁעָה before עֲלוֹת הַשַּׁחַר, or a מֶרְחָץ / תִּסְפֹּרֶת after עַמּוּד הַשַּׁחַר — siman פ״ט). But if he began בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק if there is time ; and if he stopped out of fear — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. And יש אומרים : one eating interrupts for the תְּפִלָּה even בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״ — siman פ״ט), וְכֵן עִקָּר.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע׳ (Kehot edition, ה׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע
The yesod : מי הם הפטורים מקריאת שמע
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds around five figures of פְּטוּר. First the נָשִׁים וַעֲבָדִים (מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא). Then the קְטַנִּים and the דִּין הַחִנּוּךְ. Then the הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה and טִרְדַּת מִצְוָה. Then the עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. Finally the עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ, with the distinction הִתְחִיל בְּאִסּוּר / בְּהֶתֵּר.
נָשִׁים וַעֲבָדִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא
Women and slaves — the time-bound mitsva
The principle. Exempt from ק״ש (הַזְּמַן גְּרָמָא) and its blessings, but חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (״אֱמֶת וְיַצִּיב״) and in the תְּפִלָּה, hence לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (seif א).
The consequence. נָכוֹן to teach them the עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם and at least the פָּסוּק רִאשׁוֹן. Cf. siman 58 (זְמַן ק״ש).
קְטַנִּים — שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ
Minors — before the age of חינוך
The principle. Exempt while they have not reached חִנּוּךְ ; yesh omrim : even הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ the father need not educate him in ק״ש. The Rav : וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (seif ב).
The consequence. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה. Cf. siman 106 (חינוך בתפלה).
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה — טִרְדַּת מִצְוָה
The groom — the trouble of a mitsva
The principle. פָּטוּר ג׳ יָמִים (טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה) אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, apart from the day of the חֻפָּה (seif ג).
The consequence. עַכְשָׁו that general כַּוָּנָה has waned — גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל. Cf. siman 38 (שעת המשתה).
עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים — לֹא יַפְסִיק
Engaged in communal needs
The principle. לֹא יַפְסִיק, he finishes עִסְקֵיהֶם then reads if time remains ; עַכְשָׁו only if he is the only one (עוֹסֵק בְּמִצְוָה) (seif ד).
The consequence. חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם even afterward (a mitsva כָּל הַיּוֹם). Cf. siman 58.
עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ — אִסּוּר וְהֶתֵּר
Engaged in eating and work — issur and heter
The principle. אֲכִילָה, דִּין, מֶרְחָץ, תִּסְפֹּרֶת, עוֹרוֹת : הִתְחִיל בְּאִסּוּר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת ; הִתְחִיל בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ (seif ה).
The consequence. Stopped out of fear — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח ; and yesh omrim : eating interrupts even בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״). Cf. siman 232 (שמא ימשך).
A note for study. The scope of this siman — the פְּטוּר מֵחֲמַת הַזְּמַן, the טִרְדַּת מִצְוָה and the דִּין הָעוֹסֵק — bears on the daily conduct of ק״ש. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman ע׳. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his five seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נָשִׁים וַעֲבָדִים | או״ח ע׳ — נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים ; נָכוֹן לְלַמְּדָם וְיִקְרְאוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן (רמ״א). | מ״ב ע׳ — טַעַם ״שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא״ וְחִיּוּב זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר פְּטוּר הַנָּשִׁים וְעִנְיַן ״אֱמֶת וְיַצִּיב״. | The Alter Rebbe’s way — פְּטוּרוֹת מִק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ, אֲבָל חַיָּבוֹת בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבַתְּפִלָּה, לְפִיכָךְ סוֹמְכוֹת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (סעיף א). |
| קְטַנִּים וְהַחִנּוּךְ | או״ח ע׳ — קְטַנִּים ; מַחֲלֹקֶת ר״ת וְרַשִׁ״י אִם הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, וְרָאוּי כְּר״ת. | מ״ב ע׳ — פְּרָטֵי חִנּוּךְ הַקָּטָן בִּק״ש וּבַתְּפִלָּה. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר חִיּוּב הָאָב בְּחִנּוּךְ בְּנוֹ. | The Alter Rebbe’s way — וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שֶׁלֹּא הִגִּיעַ) ; וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה (סעיף ב). |
| הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה | או״ח ע׳ — פָּטוּר ג׳ יָמִים אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה ; עַכְשָׁו גַּם הוּא קוֹרֵא. | מ״ב ע׳ — חֶשְׁבּוֹן ג׳ יָמִים וּטְעַם ״נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ״. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר טִרְדַּת מִצְוָה בַּזְּמַן הַזֶּה. | The Alter Rebbe’s way — טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה, פָּטוּר ג׳ יָמִים לְבַד מִיּוֹם הַחֻפָּה ; עַכְשָׁו קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל (סעיף ג). |
| עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים | או״ח ע׳ — לֹא יַפְסִיק, יִגְמֹר עִסְקֵיהֶם וְיִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת. | מ״ב ע׳ — גֶּדֶר ״עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה״. | ערוה״ש ע׳ — צָרְכֵי רַבִּים בַּזְּמַן הַזֶּה. | The Alter Rebbe’s way — עַכְשָׁו רַק אִם אֵין אַחֵר ; טוֹב פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְחַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם כָּל הַיּוֹם (סעיף ד). |
| עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלָאכָה | או״ח ע׳ — אֲכִילָה, מֶרְחָץ, תִּסְפֹּרֶת, עוֹרוֹת, דִּין ; רַמְבַּ״ם גּוֹמֵר, רַאֲבַ״ד מַפְסִיק. | מ״ב ע׳ — הֶכְרֵעַ ״שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ״ וּפְרָטֵי הַהַפְסָקָה. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר הַתְחָלָה בְּאִסּוּר וּבְהֶתֵּר. | The Alter Rebbe’s way — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק וְקוֹרֵא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ ; בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ, וְהַמַּפְסִיק מְשֻׁבָּח ; ויש אומרים אֲכִילָה מַפְסֶקֶת אַף בְּהֶתֵּר, וְכֵן עִקָּר (סעיף ה). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm ע׳, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״ז וכ׳). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — פְּטוּר מֵחֲמַת הַזְּמַן
Line 1 — the time-bound exemption
Principle of the siman : נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מֵחֲמַת שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (סעיפים א-ב).
The Rav’s reading : the exemption does not cancel the rest : חִיּוּב בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, בַּתְּפִלָּה, and in חִנּוּךְ הַקָּטָן בִּתְפִלָּה. Cf. siman 58.
Practical consequence : teach the עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, the פָּסוּק רִאשׁוֹן, and סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
קו ב — הַטָּרוּד וְ״עַכְשָׁו״
Line 2 — the troubled one and “nowadays”
Principle of the siman : הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר טִרְדַּת מִצְוָה, וְהָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים לֹא יַפְסִיק (סעיפים ג-ד).
The Rav’s reading : the Rav stresses “עַכְשָׁו” : general כַּוָּנָה weakened → גַּם הַכּוֹנֵס קוֹרֵא ; צָרְכֵי רַבִּים only if he is the only one. Cf. siman 38.
Practical consequence : one should not consider oneself exempt today, save in a genuine case of טִרְדָּה or the absence of anyone else.
קו ג — הַתְחָלָה בְּאִסּוּר וּבְהֶתֵּר
Line 3 — beginning בּאיסור or בּהתר
Principle of the siman : הָעוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק, בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ (סעיף ה).
The Rav’s reading : the ק״ש מִן הַתּוֹרָה — הֶחֱמִירוּ בָּהּ יוֹתֵר, read בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ. Cf. siman 232 (שמא ימשך).
Practical consequence : eating before the téfila interrupts even בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״, וְכֵן עִקָּר).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman ע׳ in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman ע׳ (מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע)
- ① נָשִׁים וַעֲבָדִים. Exempt from ק״ש (הַזְּמַן גְּרָמָא) but חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (״אֱמֶת וְיַצִּיב״) and in the תְּפִלָּה, hence סוֹמְכִים גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. Basis : SA HaRav ע׳ seif א.
- ② קְטַנִּים. Exempt while they have not reached חִנּוּךְ (וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה) ; but חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה. Basis : SA HaRav ע׳ seif ב.
- ③ הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה. Formerly פָּטוּר ג׳ יָמִים (טִרְדַּת מִצְוָה) ; today he reads and prays like everyone. Basis : SA HaRav ע׳ seif ג.
- ④ עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. לֹא יַפְסִיק (עוֹסֵק בְּמִצְוָה) — today only if he is the only one ; חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם even afterward. Basis : SA HaRav ע׳ seif ד.
- ⑤ עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ. הִתְחִיל בְּאִסּוּר — he stops and reads בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ ; בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ (and the one who stops is מְשֻׁבָּח) ; eating interrupts even בְּהֶתֵּר (וְכֵן עִקָּר). Basis : SA HaRav ע׳ seif ה.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman ע׳ (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the פְּטוּר, the טִרְדַּת מִצְוָה, the הַפְסָקָה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.