Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. In the Rav it unfolds over ד׳ סְעִיפִים (four seifim) : the מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת and the הַפְסָקָה, the אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, the דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים, and the שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין with the הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר.
שולחן ערוך הרב — סימן פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן פ״ה — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.85), followed by our English translation. The siman has four seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .85.k).
סעיף א לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; הָיָה קוֹרֵא וּבָא — מַפְסִיק ; אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר.
בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:לֹא יֵלֵךְ אָדָם בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיַנִּיחַ יָדָיו עַל פִּיו וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה קוֹרֵא וּבָא — צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְאִם לֹא פָּסַק — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וְגו׳ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת וְגו׳״. וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם — חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, אִם לֹא שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שנתבאר בְּסִימָן ס״ה. וְלֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל עִנְיָן שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ — אָסוּר לְאָמְרָהּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה אוֹ מֵי רַגְלַיִם אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא אוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וַאֲפִלּוּ לְאָמְרוֹ בִּלְשׁוֹן חֹל. וְלֹא לְאָמְרוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ — אָסוּר, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁחַיָּב לַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְלָכֵן כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא — טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה. וּבְשַׁבָּת שֶׁאָסוּר לְחָשְׁבָם — יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים וְכַיוֹצֵא בְּדִמְיוֹנִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁכִים וּמְפַנִּים לִבּוֹ מִלָּבוֹא לִידֵי הִרְהוּר דָּבָר שֶׁבְּקְּדֻשָּׁה. וַאֲפִלּוּ הִלְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא אָסוּר לִלְמֹד בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְכֵן הִלְכוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ:
מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. One shall not walk in filthy alleyways, hand over mouth, and recite the ק״ש. Even one already reciting — מַפְסִיק on reaching the filthy alleyway ; if he did not stop, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר : ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה… הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״. On leaving, חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק if he did not delay כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (cf. סימן ס״ה). And not the ק״ש alone : summary : any דְּבַר קֹדֶשׁ is forbidden בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (צוֹאָה, מֵי רַגְלַיִם, בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ), even בִּלְשׁוֹן חֹל and even לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ — even דִּבְרֵי תּוֹרָה. Hence, on entering בְּבֵית הַכִּסֵּא, טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו ; and on Shabbat when that is forbidden, יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Even the הִלְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא may not be studied there.
סעיף ב דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים — מֻתָּר מִן הַדִּין ; חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר.
אֲבָל דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת הוּא לְהַחֲמִיר. וְכֵן הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן ״רַחוּם״ וְ״חַנּוּן״ וְ״נֶאֱמָן״ וְכַיוֹצֵא בָּהֶם — מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם מִן הַדִּין, לְפִי שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם מְכֻנִּים בָּהֶם לִפְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק״:
דְּבָרִים שֶׁל חֹל. Secular matters, מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם even בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; it is מִדַּת חֲסִידוּת to refrain. Likewise the כִּנּוּיִים — ״רַחוּם״, ״חַנּוּן״, ״נֶאֱמָן״ and the like — מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם מִן הַדִּין, since human beings too are sometimes so called, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר : ״חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק״.
סעיף ג שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן, אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל.
שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵן ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל, דְּהַיְנוּ שֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא בְּפִי כָּל עַם וְלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה (כְּגוֹן גאָ״ט בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אוֹ בוג״א בִּלְשׁוֹן פּוֹלִין וְרוּסְיָא), שֶׁאַף שֶׁשֵּׁם זֶה אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה בְּאוֹתִיּוֹת כְּתִיבָתוֹ וּמֻתָּר לְמָחְקָן, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן בְּהַזְכָּרָתוֹ בִּמְקוֹם טִנֹּפֶת, כְּמוֹ בְּהַזְכָּרַת שָׁלוֹם שֶׁמֻּתָּר גַּם כֵּן לְמָחְקוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לוֹ — אָסוּר לְהַזְכִּירוֹ כְּשֶׁמִּתְכַוֵּן עַל עִנְיַן הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן פ״ד. (ב) כָּל שֶׁכֵּן שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִים לוֹ בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים, שֶׁלְּכַמָּה דְּבָרִים דִּינָם כְּשֵׁמוֹת שֶׁבִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, (ג) כְּגוֹן לְעִנְיַן שְׁבוּעָה, וּלְעִנְיַן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, וּלְעִנְיָן קִלְלַת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם (עַיֵּן חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן כ״ז) (וּלְעִנְיַן בִּרְכַּת הַשֵּׁם — עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן ש״מ (סל״ו) [סל״ז]):
שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. The שֵׁמוֹת הַמְיֻחָדִין (ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין) — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל. summary : even a Name by which the Holy One is called בְּכָל עַם וְלָשׁוֹן (גאָ״ט, בוג״א) — though מֻתָּר לְמָחְקוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן to utter it בִּמְקוֹם טִנֹּפֶת, as with שָׁלוֹם (cf. סימן פ״ד). כָּל שֶׁכֵּן the Names proper to Him בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים, whose דִּין resembles those בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (שְׁבוּעָה, הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, קִלְלַת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם — עַיֵּן חֹשֶׁן מִשְׁפָּט כ״ז ; and re בִּרְכַּת הַשֵּׁם — יוֹרֵה דֵּעָה ש״מ).
סעיף ד לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר וְנִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר.
אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר בַּמֶּרְחָץ אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבְעִנְיַן קֹדֶשׁ, דְּהַיְנוּ לוֹמַר לוֹ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְאֵין צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וְלוֹמַר אַל תַּעֲשֶׂה כָּךְ בְּלִי לְשׁוֹן אִסּוּר. וְהוּא הַדִּין אִם נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁמִּמֵּילָא הוּא הוֹרָאָה שֶׁבָּזֶה מוֹרֶה לוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה:
לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר. If he must לְהַפְרִישׁ מִדְּבַר אִסּוּר בַּמֶּרְחָץ or בְּבֵית הַכִּסֵּא — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבְעִנְיַן קֹדֶשׁ, even בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה, and need not seek a wording without לְשׁוֹן אִסּוּר. וְהוּא הַדִּין if נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. And even without הַפְרָשָׁה — מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, as long as he does not say it בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״ה (Kehot edition, ד׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע
The yesod : the מבואות המטונפות
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת and the הַפְסָקָה. Then the אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. Then the דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים. Finally the שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין and the הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר.
מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת — הַפְסָקָה וַחֲזָרָה
The filthy alleyways — interruption and resumption
The principle. לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; one already reciting מַפְסִיק on reaching them, and on leaving חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק if he did not delay כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (seif א).
The consequence. The resumption follows the דִּין of שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר. Cf. siman 65 (הַפְסָקוֹת בַּקְּרִיאָה).
אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר
The ban on speaking and thinking
The principle. Any דְּבַר קֹדֶשׁ is forbidden בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (צוֹאָה, מֵי רַגְלַיִם, בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ), even בִּלְשׁוֹן חֹל and even לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ (seif א).
The consequence. Hence the counsel לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, and on Shabbat לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Cf. siman 84 (הִרְהוּר בַּמֶּרְחָץ).
דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים
Secular matters and attributes
The principle. דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָם שָׁם, even בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (מִדַּת חֲסִידוּת to refrain) ; and the כִּנּוּיִים (רַחוּם, חַנּוּן, נֶאֱמָן) — מֻתָּר מִן הַדִּין (seif ב).
The consequence. The divide is between שֵׁם and כִּנּוּי, not between languages. Cf. siman 84 (כִּנּוּיֵי הַשֵּׁם).
שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין וְהַפְרָשָׁה
The indelible Names and the הפרשה
The principle. The ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר לְהַזְכִּירָן שָׁם, even בִּלְשׁוֹן חֹל ; and if נִזְדַּמֵּן לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (seifim ג-ד).
The consequence. שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים — hence the heter of הִרְהוּר תּוֹרָה when נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ. Cf. siman 84 (בִּרְכַּת הַשֵּׁם).
A note for study. The scope of this siman — the הַפְסָקָה, the אִסּוּר הַהִרְהוּר and the הַפְרָשָׁה מֵאִסּוּר — bears on the daily conduct of ק״ש and of unclean places. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman פ״ה. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his four seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְהַהַפְסָקָה | או״ח פ״ה — לֹא יֵלֵךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְיִקְרָא ; הָיָה קוֹרֵא וּבָא מַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹצֵא חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. | מ״ב פ״ה — פְּרָטֵי הַהַפְסָקָה וְשִׁעוּר שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר. | ערוה״ש פ״ה — גֶּדֶר הַמָּבוֹי הַמְטֻנָּף וְהַהֶמְשֵׁךְ בַּקְּרִיאָה. | The Alter Rebbe’s way — מַפְסִיק כְּשֶׁיַּגִּיעַ ; לֹא פָּסַק — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר ; חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אִם לֹא שָׁהָה (סעיף א). |
| אִסּוּר דִּבּוּר וְהִרְהוּר | או״ח פ״ה — אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבַמֶּרְחָץ וּבִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. | מ״ב פ״ה — גֶּדֶר מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְעֵצוֹת שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. | ערוה״ש פ״ה — דִּין הַהִרְהוּר וְלִמּוּד הִלְכוֹת הַמֶּרְחָץ בַּמֶּרְחָץ. | The Alter Rebbe’s way — כָּל דְּבַר קֹדֶשׁ אָסוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל וַאֲפִלּוּ בְּהִרְהוּר ; טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, וּבְשַׁבָּת צִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים (סעיף א). |
| דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים | או״ח פ״ה — דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן רַחוּם נֶאֱמָן מֻתָּר. | מ״ב פ״ה — הַהֶבְדֵּל בֵּין שֵׁמוֹת לְכִנּוּיִים וְעִנְיַן מִדַּת חֲסִידוּת. | ערוה״ש פ״ה — גֶּדֶר הַכִּנּוּיִים הַנֶּאֱמָרִים גַּם בִּבְנֵי אָדָם. | The Alter Rebbe’s way — מֻתָּר מִן הַדִּין, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר ; הַכִּנּוּיִים לְפִי שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם מְכֻנִּים בָּהֶם (סעיף ב). |
| שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין וְהַפְרָשָׁה | או״ח פ״ה — הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּיר ; נִזְדַּמֵּן לְהַפְרִישׁ מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. | מ״ב פ״ה — דִּין הַשֵּׁמוֹת בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים וְהֶתֵּר הַהַפְרָשָׁה. | ערוה״ש פ״ה — הַזְכָּרַת הַשֵּׁם בְּלַעַז וְעִנְיַן בִּזָּיוֹן. | The Alter Rebbe’s way — ז׳ שֵׁמוֹת אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל ; מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הוֹרָאָה ; נִכְנְסָה אִשָּׁה — מֻתָּר לְהַרְהֵר, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת (סעיפים ג-ד). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm פ״ה, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ד-כ״ה, Chabbat מ׳). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת
Line 1 — the unclean place
Principle of the siman : אָסוּר לִקְרוֹת אוֹ לְהַרְהֵר דְּבַר קֹדֶשׁ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (סעיף א).
The Rav’s reading : the gader is set by צוֹאָה, מֵי רַגְלַיִם, the בֵּית הַכִּסֵּא and the בֵּית הַמֶּרְחָץ. Cf. siman 84.
Practical consequence : stop on reaching it, resume on leaving according to the שָׁהָה.
קו ב — הַהִרְהוּר וְהֶסַּח הַדַּעַת
Line 2 — thought and diversion
Principle of the siman : אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר ; טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו (סעיף א).
The Rav’s reading : on Shabbat when accounts are forbidden, יַפְנֶה לִבּוֹ לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים. Cf. siman 83.
Practical consequence : actively divert the mind so as not to come לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה.
קו ג — כְּבוֹד הַשֵּׁם וְהַהַפְרָשָׁה
Line 3 — the honour of the Name and the הפרשה
Principle of the siman : שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּיר ; לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (סעיפים ג-ד).
The Rav’s reading : even the Names בִּלְשׁוֹנוֹת הַנָּכְרִים have a close דִּין ; שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. Cf. siman 86.
Practical consequence : dispel an impure thought through Torah, and prevent a transgression even in such places.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman פ״ה in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman פ״ה (בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע)
- ① מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. One does not recite ק״ש in a filthy alleyway. One already reciting — מַפְסִיק on reaching it ; on leaving, חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק if he did not delay כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ. Basis : SA HaRav פ״ה seif א.
- ② דִּבּוּר וְהִרְהוּר. בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת (בֵּית הַכִּסֵּא, בֵּית הַמֶּרְחָץ) — no דְּבַר קֹדֶשׁ, even בִּלְשׁוֹן חֹל, and even בְּהִרְהוּר. Basis : SA HaRav פ״ה seif א.
- ③ עֵצָה. On entering, טוֹב לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו ; on Shabbat, לְהַרְהֵר בְּצִיּוּרִים וּבִנְיָנִים נָאִים so as not to come לִידֵי הִרְהוּר תּוֹרָה. Basis : SA HaRav פ״ה seif א.
- ④ דְּבָרִים שֶׁל חֹל וְכִנּוּיִים. Secular matters — מֻתָּר (מִדַּת חֲסִידוּת to refrain) ; כִּנּוּיִים (רַחוּם, חַנּוּן, נֶאֱמָן) — מֻתָּר מִן הַדִּין ; but the ז׳ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אָסוּר. Basis : SA HaRav פ״ה seifim ב-ג.
- ⑤ הַפְרָשָׁה. To לְהַפְרִישׁ מֵאִסּוּר — מַפְרִישׁ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ ; נִכְנְסָה אִשָּׁה בְּלִבּוֹ — מֻתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים רָעִים. Basis : SA HaRav פ״ה seif ד.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman פ״ה (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the הַפְסָקָה, the אִסּוּר הַהִרְהוּר, the הַפְרָשָׁה — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.