Daas HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman ר"צ

בְּשַׁבָּת יַשְׁלִים מֵאָה בְרָכוֹת בְּפֵרוֹת וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּפֵרוֹת וּמְגָדִים וּמִינֵי רֵיחַ אִם יֵשׁ לוֹ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְרָכוֹת, אַף שֶׁשָּׁמַע הַבְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן מ"ו:

On Shabbos one shall complete the one hundred blessings with fruits — and it contains 6 seifim:

One must increase fruits, delicacies and types of fragrances if he has them, in order to complete the count of one hundred blessings, even if he has heard the blessings of the Torah reading and the haftarah, as explained in siman 46:

אִם רָגִיל בְּשֵׁנַת צָהֳרַיִם בְּחֹל — אַל יְבַטְּלֶנָּה בְּשַׁבָּת, כִּי עֹנֶג הוּא לוֹ:

If one is accustomed to a midday nap on weekdays — he should not omit it on Shabbos, for it is oneg for him:

וְאַחַר הַשֵּׁנָה צָרִיךְ לִקְבּוֹעַ מִדְרָשׁ לִלְמוֹד תּוֹרָה לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת שַׁבָּת "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים לָמָּה נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ "וַיַּקְהֵל" שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה "רֵד וַעֲשֵׂה לִי קְהִלּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ לְהַקְהֵל קְהִלּוֹת בְּכָל שַׁבָּת לְהִכָּנֵס בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לִלְמוֹד בָּהֶם תּוֹרָה לָרַבִּים", עַל כֵּן צָרִיךְ לִקְבּוֹעַ מִדְרָשׁ לְהוֹדִיעַ לָעָם אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְלִדְרוֹשׁ בְּדִבְרֵי אַגָּדָה לְהַכְנִיס יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבָבָם, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים עַכְשָׁו:

And after the nap, one must set a study session (midrash) to teach Torah to the community; for it is said in parshas Shabbos "Vayakhel Moshe," and the Sages expounded: why is it said in this parshah "Vayakhel," which is not said anywhere else in the entire Torah? The Holy One, blessed be He, said to Moshe: "Go down and make for Me great assemblies on Shabbos, so that the generations to come after you may learn to gather assemblies every Shabbos, to enter the synagogues and study halls to learn Torah for the community there." Therefore one must set a study session (midrash) to make known to the people the statutes of G-d, and to expound matters of aggadah to bring the fear of Heaven into their hearts — and not as people are accustomed to do nowadays:

וְאָסוּר לִקְבּוֹעַ סְעֻדָּה בְּעֵת הַמִּדְרָשׁ, אֶלָּא יַקְדִּימֶנָּה אוֹ יְאַחֲרֶנָּה, שֶׁצְּרִיכִים הַכֹּל לָבֹא לִשְׁמוֹעַ הַדְּרָשָׁה, אוֹ לִלְמוֹד בְּעַצְמָם כְּשֶׁאֵין שָׁם דּוֹרֵשׁ כָּרָאוּי.

וְהַדּוֹרֵשׁ לָעָם חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וּלְהַכְנִיס בִּלְבָבָם יִרְאַת שָׁמַיִם וְנִתְאַחֵר לָבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ — לֹא יַנִּיחַ הַדְּרָשָׁה בִּשְׁבִיל סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, לְפִי שֶׁלִּמּוּד תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם לָרַבִּים קוֹדֵם לְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:

And it is forbidden to set a seudah at the time of the midrash; rather, one should advance it or postpone it, for all must come to hear the derashah, or learn on their own when there is no proper darshan there.

And the darshan who teaches the people the statutes of G-d and instills the fear of Heaven in their hearts, who has been delayed in coming to the beis hamidrash — he shall not omit the derashah for the sake of seudah shelishis, for the study of Torah and the fear of Heaven for the public take precedence over all the mitzvos of the Torah:

לֹא נִתְּנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי לַעֲסוֹק בָּהֶם בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל יְמוֹת הַחֹל הֵם טְרוּדִים בִּמְלַאכְתָּם, וְאֵין לָהֶם פְּנַאי לַעֲסוֹק בָּהּ בִּקְבִיעוּת, וּבְשַׁבָּת הֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה, וִיכוֹלִים לַעֲסוֹק בָּהּ כָּרָאוּי. לְפִיכָךְ, פּוֹעֲלִים וּבַעֲלֵי בָתִּים שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בִּקְבִיעוּת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ — לֹא יַמְשִׁיכוּ הַרְבֵּה בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּשַׁבָּת, וְדַי לָהֶם בְּעֹנֶג קְצָת, שֶׁצְּרִיכִים לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה.

אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בִּקְבִיעוּת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ — יַמְשִׁיכוּ קְצָת יוֹתֵר בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כִּי הֵם מִתְעַנְּגִים בְּלִמּוּדָם כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם הֵם צְרִיכִים לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינָם רַשָּׁאִים לִמְשׁוֹךְ כָּל הַיּוֹם בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ":

Shabbos and Yom Tov were given to Israel only to engage in Torah upon them, for all the weekdays they are busy with their labor and have no leisure to engage in it regularly; and on Shabbos they are free from labor and able to engage in it as is fitting. Therefore laborers and householders (baalei batim) who do not engage in Torah regularly all the days of the week — let them not extend much in the oneg of eating and drinking on Shabbos; a little oneg suffices for them, for they must engage greatly in Torah.

But Talmidei Chachamim who engage in Torah regularly all the days of the week — they may extend a bit more in the oneg of eating and drinking, for they take delight in their study all the days of the week. In any case, they too must engage in Torah and are not entitled to extend all day in the oneg of eating, drinking, and sleeping; for it is said: "A Shabbos for Hashem your G-d.":

לֹא יֹאמַר בְּשַׁבָּת לִבְנֵי בֵיתוֹ "נִישַׁן הַיּוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתֵּנוּ בָּעֶרֶב" (עַיֵּן סִמָּן ש"ז):

One shall not say to his household on Shabbos: "Let us sleep today so that we may do our work tonight" (see siman 307):