Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman רצ"ד

דִּין הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה וּבוֹ ז' סְעִיפִים:

כְּשֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל נֻסַּח הַבְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת וְקִדּוּשִׁים וְהַבְדָּלוֹת — תִּקְּנוּ הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה בִּלְבַדָּה וְלֹא עַל הַכּוֹס, לְפִי שֶׁכְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה הָיוּ דְחוּקִים בַּעֲנִיּוּת וְלֹא הָיָה סִפֵּק בְּיַד כֻּלָּם לִקְנוֹת יַיִן לְהַבְדָּלָה.

וְתִקְּנוּהָ בְּבִרְכַּת "חוֹנֵן הַדָּעַת", מִפְּנֵי שֶׁהַהַבְדָּלָה שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל חָכְמָה הִיא לוֹ, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת חָכְמָה. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לִתְבּוֹעַ צְרָכָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶם הַבְדָּלָה כְּמוֹ שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ קֹדֶם שְׁאֵלַת צְרָכָיו שֶׁבִּבְרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת:

Law of Havdalah in the tefillah — and it contains 7 seifim:

When the Anshei Knesses HaGedolah instituted for Israel the text of the berachos, the tefillos, the kiddushin, and the havdalos, they instituted Havdalah in the tefillah alone and not over the cup, because when they came up from the exile they were hard pressed by poverty and not all of them had the means to buy wine for Havdalah.

And they instituted it in the berachah of "Chonen haDaas," because Havdalah — knowing to distinguish between the holy and the profane — is itself a form of wisdom for a man; therefore they fixed it in the berachah of wisdom. Furthermore, because it is forbidden to ask for one's needs on motzaei Shabbos before Havdalah, just as it is forbidden on Shabbos itself, therefore they fixed it before the requests for one's needs which are in the middle berachos:

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל קְבָעוּהָ חֲכָמִים עַל הַכּוֹס, וּכְשֶׁחָזְרוּ וְהֶעֱנוּ חָזְרוּ חֲכָמִים וּקְבָעוּהָ בִּתְפִלָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַהַבְדָּלָה מִטַּלְטֶלֶת תָּדִיר עַל יְדֵי עֹשֶׁר וְעֹנִי מִתְּפִלָּה לְכוֹס וּמִכּוֹס לִתְפִלָּה — הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁלְּעוֹלָם צָרִיךְ כָּל אָדָם הַמַּבְדִּיל בִּתְפִלָּה לְהַבְדִּיל גַּם עַל הַכּוֹס אִם יוּכַל לִמְצוֹא.

וְצָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים עַל שְׁאָר כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבַת הַגּוּף, אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצוֹא — אֲזַי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה שֶׁבִּתְפִלָּה.

וְרַשַּׁאי לֶאֱכוֹל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס לְמָחָר בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אַף שֶׁמְּצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ — אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַד שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס, אֶלָּא רַשַּׁאי לֶאֱכוֹל מִיָּד, שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה שֶׁבִּתְפִלָּה.

(וְאִם מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר בְּיוֹם — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רצ"ו).

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס קֹדֶם שֶׁהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר הַהַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר תַּקָּנַת הַהַבְדָּלָה (הָיָה בִּתְפִלָּה) שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה הָיְתָה לְהַזְכִּירָהּ בִּתְפִלָּה.

וְכֵן מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם — צָרִיךְ לְהַזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה שְׁנִיָּה שֶׁהִיא לְתַשְׁלוּמִין, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִבְדִּיל עַל הַכּוֹס בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁהַהַבְדָּלָה שֶׁבִּתְפִלָּה הִיא עִקַּר הַתַּקָּנָה:

Afterwards, when Israel grew rich, the Chachamim fixed it on the cup; and when they again became poor, the Chachamim again fixed it in the tefillah. And so that Havdalah should not be perpetually moved — through wealth or poverty — from tefillah to cup and from cup to tefillah, the Chachamim enacted that forever, anyone who makes Havdalah in the tefillah must also make it on the cup if he can find one.

And he must pursue it (chazer acharav) just as one pursues the other mitzvos which are chovas ha-guf, unless it is impossible for him to find — in which case he is yotzei his obligation through the Havdalah of the tefillah.

And he is permitted to eat if he is not expecting to have a cup the next day, Sunday; even if he expects to have one later, he need not fast until he makes Havdalah on the cup, but is permitted to eat immediately, since he has already discharged his obligation through Havdalah in the tefillah.

(And if he expects to have one the next day, daytime — this will be explained in siman 296.)

Needless to say, one who makes Havdalah on the cup before having prayed Maariv must still mention Havdalah in the tefillah, for the essential takkanah of Havdalah (was in the tefillah), which the Anshei Knesses HaGedolah instituted when they came up from the exile, was to mention it in the tefillah.

Likewise, one who has forgotten or was constrained and did not pray Maariv on motzaei Shabbos and prays Shacharis twice — must mention Havdalah in the second tefillah, which is tashlumin, even though he has already made Havdalah on the cup at night, because Havdalah in the tefillah is the essential institution:

אִם טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת — מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, וְלֹא יַחֲזוֹר בִּשְׁבִיל הַהַבְדָּלָה, הוֹאִיל וְצָרִיךְ עֲדַיִן לְאָמְרָהּ עַל הַכּוֹס וְיִהְיֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. רַק שֶׁיִּזָּהֵר מִלַּעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס, אוֹ יֹאמַר אַחַר תְּפִלָּה "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" בְּלֹא בְרָכָה וְיַעֲשֶׂה מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רצ"ט.

וְאִם שָׁכַח (וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאִסּוּר, אוֹ) טָעַם מְאוּמָה קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהַבְדִּיל בִּתְפִלָּה וְגַם עַל הַכּוֹס, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַּהַבְדָּלָה שֶׁעַל הַכּוֹס בִּלְבַדָּהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ כְּהֹגֶן, שֶׁטָּעַם (אוֹ עָשָׂה מְלָאכָה) קֹדֶם לָהּ:

If he erred and did not mention Havdalah in "Chonen haDaas" — he completes his tefillah and does not go back for the sake of Havdalah, since he still needs to say it on the cup and will thereby be yotzei his obligation. Only that he should take care not to do any melachah before making Havdalah on the cup, or that he should say after the tefillah "haMavdil bein kodesh le-chol" without a berachah and may then do melachah, as will be explained in siman 299.

And if he forgot (and did melachah in transgression, or) tasted anything before making Havdalah on the cup — he must repeat and pray again, and make Havdalah in the tefillah and also on the cup; for he is not yotzei through the Havdalah on the cup alone, since it is not done properly, having tasted (or done melachah) before it:

אִם טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה וְאֵין לוֹ כּוֹס בַּלַּיְלָה וְסָבוּר שֶׁאַף לְמָחָר לֹא יִהְיֶה לוֹ — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל מִיָּד וּלְהַזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם מִן הַסְּתָם אֵין דַּעְתּוֹ לְהִתְעַנּוֹת כָּל כָּךְ, וְאִם יִטְעוֹם מְאוּמָה אֵינוֹ — יוֹצֵא בַּהַבְדָּלָה שֶׁעַל הַכּוֹס בִּלְבַדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (בִּסְעִיף ג'):

If he erred and did not mention Havdalah in the tefillah, and he has no cup at night and assumes that even the next day he will not have one — he must repeat and pray immediately, mentioning Havdalah in the tefillah; for even though he expects to have one afterwards, in any event his intention generally is not to fast that long; and if he tastes anything he is not yotzei through the Havdalah on the cup alone, as has been explained (in seif 3):

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּזְכַּר אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ, וְאָז צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה אִם כְּבָר עָקַר רַגְלָיו, אוֹ שֶׁכְּבָר סִיֵּם הַתַּחֲנוּנִים שֶׁרָגִיל לוֹמַר לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קי"ז, אוֹ אֲפִלּוּ אִם נִזְכַּר בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ אֶלָּא שֶׁכְּבָר סִיֵּם בִּרְכַּת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", וְאָז צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן".

אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם בִּרְכַּת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — יֹאמְרֶנָּה בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", כְּמוֹ מִי שֶׁשָּׁכַח שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים שֶׁאוֹמְרָהּ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאֵלָה שֶׁהִיא תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וְיֵשׁ לָהּ עִנְיָן בְּבִרְכַּת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", שֶׁהִיא גַּם כֵּן תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַבְדָּלָה אֵין לָהּ עִנְיָן כְּלָל לְ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", וְדִבְרֵיהֶם עִקָּר, וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוֹס, אוֹ שֶׁמְּצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס לְמָחָר, אַף שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — לֹא יֹאמְרֶנָּה בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", מִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה כְּלָל לְכוֹס לְמָחָר וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל — יֵשׁ לוֹ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא רִאשׁוֹנָה לְאָמְרָהּ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", וְלֹא לַחֲזוֹר לְבִרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן", שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לִסְפֵק בְּרָכוֹת שֶׁאֵינָם צְרִיכִים:

In what case is this said? When he remembered after the completion of his tefillah: then he must go back to the beginning of the tefillah if he has already taken three steps back (akar raglav), or if he has already finished the supplications (tachanunim) he is accustomed to recite after his tefillah, as explained in siman 117; or even if he remembers in the middle of his tefillah, provided that he has already finished the berachah of "Shome'a tefillah" — then he must return to the beginning of the berachah "Atah chonen."

But if he remembers before finishing the berachah of "Shome'a tefillah" — let him say it in "Shome'a tefillah," just as one who forgot the request for rain in Birkas haShanim says it in "Shome'a tefillah."

And although some say that it is not comparable to the request (for rain), which is itself a tefillah and supplication and has a relation to "Shome'a tefillah" which is also a tefillah and supplication, whereas Havdalah has no relation at all to "Shome'a tefillah" — and their words are the main view — therefore one who has a cup, or who expects to have a cup the next day, even though he remembered before "Shome'a tefillah" — should not say it in "Shome'a tefillah." In any case, one who is not expecting a cup at all the next day and would have to repeat and pray again — has on whom to rely on the first view to say it in "Shome'a tefillah" and not to return to the berachah "Atah chonen," so as not to enter into a safek berachos that are not necessary:

תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, אִם טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלַּת עַרְבִית — אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְאַף אִם נִזְכַּר קֹדֶם "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — אַל יֹאמְרֶנָּה בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", הוֹאִיל וְיֹאמְרֶנָּה עֲדַיִן עַל הַכּוֹס בְּמוֹצָאֵי ט' בְּאָב וְיִהְיֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִטְעוֹם מְאוּמָה קֹדֶם מוֹצָאֵי ט' בְּאָב:

Tisha B'Av that falls on Sunday — if one erred and did not mention Havdalah in the tefillah of Maariv — he need not repeat. And even if he remembers before "Shome'a tefillah" — let him not say it in "Shome'a tefillah," since he will still say it on the cup at the conclusion of Tisha B'Av and will thereby be yotzei his obligation, since he will not taste anything before the conclusion of Tisha B'Av:

בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁכַח לְהַזְכִּיר הַבְדָּלָה, אַף אִם נִזְכַּר מִיָּד שֶׁהִזְכִּיר הַשֵּׁם שֶׁבְּסִיּוּם בִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן", אוֹ מִיָּד שֶׁסִּיֵּם בְּרָכָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָתַח עֲדַיִן בִּבְרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ — לֹא יַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן"ז אַף אִם רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ, שֶׁאָסוּר לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וְאַף אִם רוֹצֶה לוֹמַר "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ" בְּלֹא חֲתִימָה — אֵינוֹ רַשַּׁאי, מִשּׁוּם הֶפְסֵק בִּתְפִלָּה. וְכֵן הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה.

אֲבָל אִם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ וְרוֹצֶה לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל מֵרֹאשׁ הַתְּפִלָּה בְּתוֹרַת נְדָבָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק"ז.

וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִזְכִּיר הַשֵּׁם שֶׁבְּסִיּוּם בִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן" — יַתְחִיל מִיָּד "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ", וְיִגְמוֹר מִשָּׁם עַל הַסֵּדֶר: "וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ וְכוּ', בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ'":

In every case where one need not repeat for having forgotten to mention Havdalah, even if he remembers immediately after he has uttered the Name at the conclusion of the berachah "Atah chonen," or immediately after he has finished that berachah, even though he has not yet begun the following berachah — he does not return to the beginning of the berachah "Atah chonen," even if he wishes to be stringent upon himself, for it is forbidden to recite a berachah she-einah tzerichah. And even if he wishes to say "Atah chonantanu" without the closing (chasimah) — he is not permitted, on account of hefsek in the tefillah. And the same law applies wherever he remembers in the midst of the tefillah.

However, if he has finished his tefillah and wishes to go back and pray from the beginning of the tefillah as a tefillas nedavah (voluntary tefillah) — he is permitted, in the manner explained in siman 107.

And if he remembers before he has uttered the Name at the conclusion of the berachah "Atah chonen" — let him begin immediately "Atah chonantanu," and continue from there in order: "ve-chonneinu mei-itecha etc., baruch atah Hashem etc.":